איזה יהודי פטור מקריאת שמע, מתפילה, ומכל מצוות התורה?

קריאת שמע

פרק ג' משנה א'

בפרק הקודם למדנו, שבמקרים בהם האדם טרוד ועסוק בקיום מצוה, וטירדה זו גורמת

שלא יוכל לכוון כראוי בקריאת שמע, הוא פטור מהמצוה לקרוא קריאת שמע.

בפרק זה – פרק ג', עוסקות המשניות בסוגים שונים של אנשים הפטורים ממצוות קריאת שמע ותפילה.

בתחילת הפרק עוסקות המשניות בהלכות אַבֵל שנפטר אחד מקרוביו, לפני

קבורת המת ואחריה ודינם של המשתתפים בהלוויה והעוסקים בקבורה.

במשנתינו נלמד, שכל אדם שנפטר אחד מקרוביו, הוא חייב להתאבל ולהיות טרוד בצערו.

וישנם שני זמנים בהלכות אבילות, הראשון, כל זמן שהמת עדיין לא נקבר, אז

נקראים קרובי המת 'אוננים', והשני, מאחרי הקבורה עד סוף שבעת ימי האבילות,

שאז קרובי המת נקראים 'אבלים', ואז גם   הם יושבים ומקבלים תנחומים.

ובזמן שהאדם 'אונן', הוא לא צריך לקיים את מצוות קריאת שמע ומצוות תפילה,

בגלל שהוא טרוד כולו בעניני הקבורה, ומסיבה זו הוא גם פטור מלקיים את כל המצוות שבתורה.

גם שאר האנשים העוסקים בקבורת המת והמשתתפים בהלויית המת, אפילו שאינם

קרובי הנפטר, פטורים מלקיים את מצוות קריאת שמע ותפילה.

עכשיו נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:  

מי שמתו מוטל לפניו – שאחד מקרוביו נפטר, ועדיין לא קברו אותו.

פטור מקריאת שמע – הוא לא צריך לקרוא קריאת שמע, בגלל שהוא טרוד בקבורת המת.

מן התפלה – שגם להתפלל הוא לא חייב.

ומן התפילין – שכשם שהוא פטור מקריאת שמע ותפילה שצריך לכוון בהם והוא

טרוד ואינו מסוגל לכך, כך הוא גם פטור מלהניח תפילין על ראשו ועל ידו.

בדוגמא השלישית מביאה המשנה דוגמא של מצוה חשובה – מצוות הנחת תפילין,

אבל באמת האבל פטור מלקיים את כל המצוות בתורה, ומצוות תפילין היא רק דוגמא בלבד.

עכשיו המשנה מלמדת אותנו הלכה נוספת – שגם חלק מהמשתתפים בהלווית המת, דינם כקרובי המת:

נושאי המטה – האנשים שסוחבים את המיטה במהלך ההלוויה,

וחלופיהן וחלופי חלופיהן – וגם כל האנשים שאמורים לשאת את המיטה
לאחר שיניחום הסוחבים הראשונים,

את שלפני המטה, ואת שלאחר המטה – בין אם הם אלו שהולכים לפני המיטה
שהמת מונח עליה, ובין אם הם אלו ההולכים מאחורי המיטה.

כל האנשים הללו – הסוחבים והמלוים,

את שלמטה צורך בהן, פטורין – מי שיש צורך בהימצאותו בהלוויה לצורך קבורת
המת, הרי הוא טרוד בעשייתו ולכן הוא פטור מלקרוא קריאת שמע.

ואת שאין למטה צורך בהן, חייבין – מי שאין בו צורך מעשי בהלוויה, אלא הוא רק מלוה
את המת בהליכה אחרי המיטה לבית הקברות בשביל לקיים את מצוות 'הלווית המת',
חייב לקרוא קריאת שמע בזמן ההלוויה, כי הוא אינו טרוד כל כך, ויכול לכוון אז בפסוקי קריאת שמע.

אלו ואלו – בין האנשים שצריכים לעסוק באופן מעשי בהלוויה ובקבורה, ובין האנשים שרק משתתפים בהלוויה,

פטורים מן התפלה – מתפילת 'שמונה עשרה'. יש שתי סיבות למה שגם החייבים בקריאת שמע, פטורים מהתפילה,

הסיבה הראשונה, שבתפילה צריך לכוון יותר מקריאת שמע, וגם טירדה מועטת של
השתתפות בהלוית המת, מבטלת את הכוונה,

והסיבה השניה, שמצוות התפילה אינה מן התורה אלא חכמי ישראל תיקנו להתפלל,
ולכן במקום שיש לאדם אפילו טירדה קטנה, הוא לא חייב להתפלל.

הלכה בימינו

עכשיו נראה דבר 'הלכה למעשה' שאנו לומדים מהמשנה:

v     במשנה למדנו, שה'אונן', פטור ממצוות קריאת שמע ותפילה.

ולהלכה, אין לו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל, גם אם הוא רוצה להחמיר על עצמו,

ואפילו אם הוא כבר קרא קריאת שמע בזמן שהוא 'אונן', הוא לא קיים את המצוה,

ולכן אם אחרי הקבורה יש עדיין זמן לקרוא קריאת שמע, שעדיין נשאר זמן ביום שבו יוכל

לקיים את המצוה לקרוא קריאת שמע ביום, הוא צריך לקרוא שוב קריאת שמע,

v     גם 'אונן' שלא צריך לעסוק בסידורי ההלוויה והקבורה, כמו בזמננו שאנשי

ה'חברא קדישא' עוסקים בכל מה שצריך, הוא פטור ממצוות קריאת שמע ותפילה,

ואם רוצה לקרוא בכל זאת, בגלל שמרגיש שאין לו שום טירדה ויכול לכוון כראוי,

יש הסוברים שהוא יכול לעשות כן ואין להורות לו להפסיק,

ויש הסוברים שאין לו להחמיר, ואפילו אם קרא לא קיים בכך שום מצוה, בגלל שלא היה צריך לקיימה.