כותל הדמעות ששרד את חרבן הבית
כמה מילים על הכותל המערבי, מה החשיבות הרבה שלו ומדוע אנחנו מתפללים על ידו.
יעקב לוסטיג
השמחה העצומה ששטפה את עם ישראל במהלך מלחמת ששת הימים, כשיצאה ההכרזה המפורסמת
"הר הבית בידנו", לא היתה שמחה סתמית. בעיני רוחם כבר דמיינו מיליוני יהודים את עצמם עומדים
למרגלותיו של הכותל המערבי, מביטים בו בערגה ושופכים שיח לפני בורא העולם, שיקבל תפילתם ברצון.
אז מה זה בעצם הכותל המערבי? מדוע אנחנו מתייחסים אליו ביראת כבוד גדולה כל כך?
הכותל המערבי הוא אחד מארבעת הכתלים שהקיפו את הר הבית בתקופה בה בית המקדש היה קיים.
על פי המסורת, היסודות לבנייתו הונחו על ידי דוד המלך עליו השלום, והמשכו נבנה בידי הורדוס
ושליטי המקום בתקופות מאוחרות יותר, כולל אחרי חרבן בית המקדש.
הר הבית הוא מקום קדוש, ויהודים נמנעו מלהיכנס אליו מאז שנחרב בית המקדש. זאת, מפאת האיסור
החמור שאסרה התורה על כניסה למקום המקדש מבלי להיטהר קודם לכן באפר פרה אדומה,
ולמרות שבית המקדש איננו, הקדושה נותרה במקומה, ואנחנו לא יכולים להיכנס לשטח שעליו הוא עמד.
בגלל העובדה שאנחנו לא יודעים היכן בדיוק עמד בית המקדש, אנחנו נמנעים מלהיכנס לכל שטחו
של הר הבית, ועל כן המקום הקרוב ביותר שאנחנו יכולים להגיע אליו הוא הכותל המערבי.
חכמנו זיכרונם לברכה מפליגים בחשיבותו של הכותל ומספרים לנו: "מעולם לא זזה שכינה מהכותל המערבי".
יש שסבורים שהכותל המערבי שימש כקיר אפילו לבית המקדש עצמו, ולא רק כחומה שהקיפה אותו.
במשך השנים התפללו יהודים גם ליד הכותל המזרחי של הר הבית, וגם לצד הכותל הדרומי שחלקים
מהם שרדו את החורבן, אבל במאות השנים האחרונות הפך הכותל המערבי
למקום תפילה עיקרי וממאוחד של כל היהודים.
קריעת הבגדים
על פי ההלכה, כשיהודי רואה את שריד בית המקדש, עליו לקרוע את בגדיו לאות אבל על חרבן הבית.
כיום נוהגים שלא לקרוע את הבגדים, אבל המהדרים בהלכה נוהגים לתת את בגדיהם במתנה לחבר
לפני שמגיעים לכותל המערבי, וכך הם פטורים מקריעת הבגדים, כי כל אחד לובש את בגדי חברו.
יהי רצון שנזכה לבניין בית המקדש במהרה בימינו, ונוכל להיטהר באפר פרה אדומה, להיכנס להר הבית ולהקריב קרבנות לפני ה'.