'אבא, תקשיב. אלוקים, בבקשה. תתן לי את הילד הזה. הוא הילד שלך. אני אגדל אותו עבורך'

זהו סיפורם האמיתי של אלעד והלן בן דוד וכוחם של תפילות

'אבא, תקשיב. אלוקים, בבקשה. תתן לי את הילד הזה. הוא הילד שלך. אני אגדל אותו עבורך'

 

הלן נכנסה למצוות מבלי שתדע. חגגו לה יום הולדת שתים עשרה, אבל היא לא ידעה שהיא מתחייבת במצוות.

המצוות הן עניין לדתיים. כעבור חצי שנה הגיעה דודתה לחופשת קיץ. סיפרה לאמה של הלן שהיא מתעניינת

ביהדות. שומעת הרצאות, מתקרבת. נשאלה מדוע, מה זה חסר לה. ענתה שהגאולה קרובה.

מי שעיניו בראשו רואה. לאחר אלפיים שנות גלות מתנקז העם לארצו, מפריח את השממה,

בונה את ההריסות. הכל כחזיון הנביאים. ציטטה בלהט מה ששמעה בהרצאות. ועוד מעט

תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושומרי המצוות ישרדו. המשיח יבוא, ויתגמל אותם. הלן הקטנה

שמעה והתפעמה. עקבה אחר שמירת השבת של הדודה. לא היו שם תפילות וזמירות,

אבל היתה הימנעות ממלאכות. הדודה הראתה לה בסידור את קריאת שמע שעל המיטה,

וכשנסעה השאירה לה את הסידור. בכל שנות התיכון היא שמרה שבת. כהבנתה, בתמימות.

הדודה אמרה שניצולים על ידה ממלחמת גוג ומגוג, שאינה יודעת מה היא. כשהתגייסה,

אמרה לבורא שעוד תחזור מתישהו, אבל בינתיים היא נשארת עם קריאת שמע שעל המיטה.

השתחררה, ופנתה ללמוד פסיכולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן. חשה בודדת, תלושה,

מדוכדכת. לחיים לא היתה משמעות, אבל היא גם ידעה מדוע. היא תמצא את זיווגה, תתחתן,

תקים משפחה ותהיה מאושרת. היתה לה לפחות תקוה.

עבדה בסלקום, בשרות לקוחות. נכנסו אב ובנו לעדכן מכשיר. הסדירה את ענייניו של הבן,

והאב נכנס איתה בשיחה. התרשם, ואמר: הייתי רוצה להכיר לך את גיסי, בחור נחמד.

נרתעה: אני בטוחה בכך, אבל הוא בטח דתי. ובלבה חשבה: ואם כן, אז מה. לכל היותר,

תחזור לשמור שבת. הרי הבטיחה לבורא שלקחה רק פסק זמן. להפתעתה, אמר האב:

דוקא לא. אנחנו חזרנו בתשובה בסמינר "ערכים", הוא בחור חילוני. חשה נקיפת אכזבה,

אבל החליפו מספרי טלפון. כך הכירה את אלעד.

אלעד התמחה בתחום העיצוב והאנימציה ממוחשבת. מה שנקרא פוסט פרודוקשן, טיפול בוידאו

ובנראות שלו לאחר העריכה: כותרות, כיתוביות, אפקטים שמיעתיים וחזותיים. רקעים מוסיקליים

וצבעונים, פעלולים. סחרורים, הקפצות, תזוזות. התחום ריתק אותו והלהיב. עבד בהפקות טלביזיה

בערוצים הגדולים. מקצועיותו התפרסמה, והוזמנו אצלו פרוייקטים עצמאיים שעבד עליהם בשעות הפנאי.

באותה תקופה כבר הכיר את הלן, והכיר לה את עולם התקשורת. התחילה כאשת תוכן בערוץ עשר.

התחתנו, וחלומותיה התגשמו. בעל נפלא, מצליח בעבודתו. ועבודתה מרתקת. מכירה את כל המי ומי,

מראיינת ומככבת, אבל האושר ממנה והלאה. לא יודעת למה. יום אחד עברה בכיכר רבין.

אשה חרדית במבטא אמריקאי פנתה אליה: סלחי לי, את יהודיה? נדהמה. ענתה: ודאי! וההיא:

במה את יהודיה? מה היא רוצה מחייה. ענתה: אני קוראת קריאת שמע בכל ערב! אה.

אז תדעי לך שמחכה לך נשמה מאד גבוהה. נשמה שרוצה אמא צנועה. אמא עם כיסוי ראש.

אמא שומרת שבת, כשרות וטהרה. נשמע מוזר. ואז התבשרה שהיא בהריון, והחלו הסיבוכים.

הרופא הודיע שאין סיכוי שהעובר יוולד חי. לעובדים בטלויזיה קשרים ענפים, פגשה עוד ועוד רופאים.

היתה אצל ארבעה ביום אחד, וכל רופא היה קודר מקודמיו. אין מצב. אל תטפחי אשליות,

תתפכחי ותראי את המצב לאשורו.

מילותיה של האשה מכיכר רבין הלמו בראשה. מחכה לך נשמה מאד גבוהה. איך תוכל להרע לה,

לקטעה באיבה? אנא השם הושיעה נא, אנא השם הצליחה נא. עבדה והתפללה. הלכה והתפללה.

נטלה ידים בסתר, ברכה ברכת המזון בחשאי. החליפה לביגוד צנוע, וכמה לעג ספגה.

את באמת חושבת שבזכות החצאית יוולד הילד חי? כן, היא באמת חושבת. בליל שבת

הלכה לבית הכנסת. ישבה בעזרת הנשים לבדה, המתפללים התרוננו ב"לכה דודי", והיא שיוועה:

אבא, תקשיב. אלוקים, בבקשה. תתן לי את הילד הזה. הוא הילד שלך. אני אגדל אותו עבורך.

הוא ילמד תורה, יקיים מצוות.ייסרה אותה המחשבה שהנה, זכתה לאותה נשמה גבוהה,

אבל במרום חוששים שתמעל בפיקדון ותחנכו לחילוניות, לכן החליטו ליטול ממנה את המתנה.

אמרה לאלעד: אם הילד הזה נולד חי, אני רושמת אותו לתלמוד תורה. אנחנו, כמו שאנחנו.

הילדים האחרים נראה. אבל הוא יהיה ילד של נס, והוא שייך לבורא. לאלעד לא היתה סיבה

שלא להאמין לרופאים. כיבד את רצונה להמשיך בהריון, וראה מחובתו להרגיעה: קודם שיוולד, אחר כך נראה.

לא רק הרופאים, ולא רק אלעד. עורכת התכנית שבה עבדה הכירה את הענין לפרטיו.

תמהה להתעקשותה. להתכחשותה לממצאים החותכים, להתעלמותה מקביעת הרופאים הנחרצת.

נדה לאמונתה ולבטחונה בנס. ועל סמך מה? שאלה. אם העובר הזה יוולד חי אני נותנת לך במה,

ראיון חי בתכנית שלנו. אין בעיה, ענתה הלן. הנה סיבה נוספת לקוות ולייחל, להתפלל ולהעתיר.

שיוועה: אלוקים, תן לי תינוק חי, ואפרסם את הנס. אקדש את שמך בעולם!

הרופאים צדקו, אלא מה. איבחנו מום בלב, והיה גם היה. הלן הובהלה ללידה.

מיהרה לשים כיסוי ראש, כדי שתוכל להתפלל, והתפילות ייענו.התפללה ושיוועה במהלך הלידה,

עד ששמעה את המנגינה העריבה. הזהירו שיוולד כחול, ולא יהיה בו כח לפעות.

והנה שמעה את הבכי הנפלא וקיבלה אותו לידיה, סמוק, וכולם סביב מריעים: מזל טוב!

ואלעד, קורן מאושר, אמר: טוב, הוא נולד, תורידי את 'הדבר הזה' מהראש. והיא אסירת תודה,

אמרה: ומה, וכי זו התודה לבורא על שענה לתפילה?

כמה שמחה שנשארה עם כיסוי הראש, כי התפילות לא תמו. אמנם התינוק חי,

אבל זקוק לניתוח לב פתוח. אמנם קל יותר מהתחזיות הקודרות והמייאשות, ועם זאת חמור דיו.

ניתוח לתינוק שאינו שוקל שלושה קילוגרמים. והלן: תפילות, ורק תפילות. תפילות לפני הניתוח,

במהלכו, ולאחריו. הרופאה הכינה לבאות: אני לא יודעת אם אנחנו עוברים את הלילה.

התינוק מורדם ומונשם והחמצן בדם יורד ויורד. הלן ישבה לידו ואמרה תהלים. כל זמן שאמרה,

היה החמצן תקין. הפסיקה לשעה, בכל זאת יולדת מותשת, והחמצן ירד לתחום הסכנה.

לפנות בוקר חזרה הרופאה: התפילות שלך עזרו, אבל תתכונני להיות כאן חצי שנה

לפני שיתנתק מההנשמה. המשיכה להתפלל, וכעבור שבוע היו בבית. שבוע אחרי כן

נכנס בבריתו של אברהם אבינו, ונקרא שמו בישראל ינון. הלן הופיעה לראשונה ברבים

בכיסוי ראש מלא ובביגוד צנוע. העורכת קיימה את הבטחתה. העלתה אותה לראיון

וסיפרה את סיפורה. קידשה שם שמים ברבים, והגיעו פניות רבות מאימהות במצוקה

שעמדו בפני אותה בעיה, קיבלו חיזוק ועידוד ממנה.

הלן החליטה שהגיעה העת לקיים את הבטחתה הישנה, ולשוב לשמירת השבת. לפחות את זה

היא חייבת לבורא עולם. אלעד זרם, קנה לה פלטה ומיחם. נשאר למענה בבית בשבתות,

שלא תהיה לבד. היא קראה מזמורי תהלים, והוא צפה במרקע. הלן הציעה שיבוא איתה לסמינר,

אבל הוא ידע מה פשרו, אחותו וגיסו חזרו בתשובה . זה לא בשבילו. אם היא רוצה, בבקשה.

אינו מתנגד. הוא לא. אמרה: בשבת אתה נשאר בבית, למעני, ואני מאד מעריכה. בוא גם לסמינר למעני.

להיות יחד, ותו לא. מצא את התירוץ: אין מה להשוות. להישאר בבית, למה לא. אבל הסמינר עולה כסף,

וזה כסף זרוק. אין מצב שאהיה שם, אני לא טיפוס מתלהב. מה עושים, איך משכנעים? יש רק דרך אחת,

והיא בדוקה ומנוסה. תפילה. מתקרב יום ההילולה של רחל אמנו. תיסע לציון, ותעתיר שם. תשווע, תבכה.

ביררה, יש הסעה מבני ברק. נסעה, ופגשה ברכב נשים נפלאות. בינהן, האשה מכיכר רבין.

כל אחת ומצוקתה, כל אחת וצערה, משאלתה ובקשתה. אמרה להן: עיזרו לי, תתפללו גם אתן בעדי.

שהבורא יתן בלב אלעד ללכת לסמינר, ושישתכנע בו. אנו נוסעים לקניות מזון בבני ברק, אני לבושה כחרדית,

והוא כחילוני. קופאיות קמות מכיסאן כדי לחפש את הכיפה על ראשו, ואינה. שואלות אם אנו אח ואחות.

היו ברכב כמה בוגרות סמינרים. יעצו: קחי אותו לסמינר, והכל יסתדר. קראה: אבל הוא לא רוצה,

טוען שזה עולה כסף! כסף, זו הבעיה?! אחת מהן תרמה את הסכום, בלי שהלן תדע.

כיסתה את כל העלות. נשארו ארבע מאות שקלים, מזה לא עושים עסק. התירוץ הופרך,

ואלעד נכנע. טוב, ייסע. מה לא עושים למען האשה, אבל שלא תכריח אותו להשתתף בהרצאות.

יהיה מעניין, יישאר. יישמע כהטפה, יקום וילך. אין בעיה. נסעו לסמינר בכינר. ליוה אותה להרצאה,

והוקסם. מהידע הנרחב, מהלשון הרהוטה, מזוויות המבט המפתיעות. החליט להישאר להרצאה הבאה.

גם כשהלן קמה להתאוורר, לדוג חברות,לפטפט, ישב אלעד כמסומר לכסא. זה לא שנגלה בפניו

עולם חדש. זה הקנה מבט חדש על העולם הקיים. עולם עם כיוון ומטרה, עם תוכן ומשימות.

הלן היתה מאושרת. התפילה בקבר רחל עזרה. בעלה שמע והתפעל, והוא הצטרף אליה, לדרכה.

אבל מהר נוכחה לדעת ששמיעה והתפעלות, גם הבנה והסכמה, הם דבר אחד. ושינוי אורחות חיים

בפועל זה ענין אחר. כשראתה שאינו שומר שבת, הזדעזעה. פרצה בבכי ממושך. אלעד היה נבוך,

מופתע ונפגע. מה קרה, הרי לא הבטיח דבר! אבל הלן נרגעה, והבינה שלא זו הדרך. עליה להפגין

שמחה ולחזק את הזוגיות. לאושרה ולאושרו ולאושר ילדיהם, היתה זו הדרך הנכונה. היא התחזקה,

והוא התחזק בקצב שלו. בלי לחץ וקדרות. ואז התקרב יום הולדתה של הלן. חשב: במה אוכל להפתיעה,

מה ישמחה? הזמין את כל המשפחה, הורים אחים ואחיות וחברים קרובים. כולם הגיעו לשמוע בביתו

הרצאה של "ערכים". חשש מהתגובות, והתבדה. ההתפעלות היתה גורפת, והודיעו שמחכים להרצאה הבאה.

קבעו לעוד חודש, ובלחץ הקהל הקדימו לשלושה שבועות. בסופו של דבר נקבעה הרצאה אחת לשבועיים,

ונוצרה קבוצה מתרחבת והולכת המונה למעלה משבעים משתתפים. רכשו עשרות כסאות פלסטיק,

והיו הרצאות בהן לא נותר מקום למרצה והוא נדחק לפינה, פשוטו כמשמעו. אלעד הביא להרצאות

אנשי תקשורת שמאלנים, מתעבי דת, שהשתכנעו לבוא ולשמוע את הצד השני, וגילו עולם עשיר

גדוש תכנים. הוא היה לשגריר היהדות ולנושא דברה, והתובנות שקיבל בהרצאות עזרו לו רבות.

רבים מהמשתתפים המשיכו לסמינרים של "ערכים", ואחרים הגיעו לאחר הסמינר כדי להמשיך ולשמוע,

להוסיף ידע ולהרחיב אופקים. והיו שהתקרבו מהשיעורים עצמם, ושינו אורחות חיים.

אלעד פתח סטודיו מצליח ועובד עם החברות הגדולות במשק: אל על, קוקה קולה, רשות הטבע והגנים, ועוד.

גם עבודות פרטיות זרמו מגופים דתיים, כ'נהורא'. גם מהמגזר הכללי פונים, ביודעם שיקבלו תוצר

שלא יפגע בציבור הדתי ולא יקומם אותו. יוצרים אחרים נכשלים בכך מבלי משים, מחוסר מודעות ורגישות.

עברו מתל אביב לרמת גן, התחברו לקהילת 'נהורא'. אלעד התחיל לפקוד שיעורי תורה,

וינון הביא עימו את דפי הקשר מהגן ולימד את ההורים מאורעות הפרשה. נרשם לתלמוד תורה,

ובכל שבת לומד איתו אלעד. הלן יושבת מהצד, שומעת ומתרגשת, דומעת ולוחשת: ריבונו של עולם,

הבטחתי וקיימתי. נתת לנו את הילד, ואנחנו מקשרים אותו אליך. תודה שינון בריא,

ותודה שאחיו נולדו בריאים. גם הם שלך, וגם אנחנו.

הילד

(מתוך עלון ערכים-השיבנו 40 )

 

יש לך דעה בעניין? זו הבמה שלך!

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.