מאת: יהושע הכהן רוזובסקי.

 

עולמנו מלא בשפע עצום של מזון ממינים שונים. אבות המזון, דגן, פירות, ירקות ועוד.

בואו נעצור ונחשוב רגע! מישהו ברא את כל זה. זה לא צמח פתאום.

הקדוש ברוך הוא ברא אותנו בכדי שנעבוד אותו, נעשה לו נחת רוח ונקדש את שמו.

בשביל שנוכל להתקיים, הוא הכין לנו את כל צרכינו.

המזון הבסיסי שהאדם חייב בכדי לחיות, הוא לחם ומים.

הקדוש ברוך הוא לא הסתפק בזה וברא לנו גם תוספות ופינוקים.

לא סתם פינוקים.

בואו נפקח את העיניים, נביט סביבנו, כמה חסד יש בעולם. גם בדברים שהתרגלנו אליהם והם נראים מובנים מאליו.

כמה סוגי פירות וירקות, בשר, חלב ועוד.

איך העולם היה נראה לולא זה.

אז בסדר. זכינו שיש לנו פירות. אבל זה לא רק זה. תארו לעצמכם עוד שלב שהיה חסר. ננסה לתאר לעצמנו שכל הפירות והירקות היו

בצבע – שחור.

אוי! נורא!

יודעים מה ? אפילו אם הכל היה בצבע וורוד או צהוב, אבל כל הפירות והירקות באותו הצבע. נשמע לא טוב..

הבה נתבונן בצורה השונה והמיוחדת שיש לכל פרי וירק. איך הוא גדל באופן שיישמר בעת גידולו, קליפה העוטפת אותו, כל זן גדל

בעונה המתאימה לו, כל פרי וירק מזין את גופינו בויטמינים שונים.

מדהים.

כמה חסד השם עושה עימנו.

נהנים ואומרים תודה לבורא:

כל מציאות הבריאה צועקת דבר אחד – "תודה לך השם". תודה על כל החסדים העצומים שבכל יום ויום.

הקדוש ברוך הוא, הוא בורא ומנהיג את העולם. חכמינו זכרונם לברכה אומרים שמי שנהנה מהעולם בלא 'ברכה', כאילו גזל מהשם.

הבורא יתברך נתן לנו רשות ליהנות מעולמו היפה, אך ורק לאחר שנודה לו על ידי ה"ברכות".

אז מה זה "ברכות":

חכמינו תיקנו לנו כאות תודה, הכרת הטוב ובקשת רשות ליהנות מהעולם 'ברכות' מיוחדות על כל דברי העולם.

יש ברכות על דברים שונים הקורים בעולם כגון קשת בענן, ברקים ורעמים ועוד.

במאמר זה נתמקד על "ברכות הנהנין", דהיינו, ברכות על דברי מאכל ושתיה.

כאמור למעלה, אנו מודים לקדוש ברוך הוא לא רק אחרי ההנאה אלא גם לפניה.

הברכה שלפני אכילת המאכל היא גם הודאה וגם בקשת רשות ליהנות מהמאכל. הברכה שלאחר האכילה היא הודאה על מה שאכלנו

ושתינו.

הערה! נכתוב כאן את החלוקה הכללית של הברכות המתאימות למינים השונים, אך יש לברר אצל רבנים יראי שמים היודעים היטיב

את ההלכות, מה ברכתם של המינים השונים, כיון שיש הבדלים ותנאים שונים בכדי לקבוע ברכה מסויימת לכל מין ומין.

נחלק את הנושא לשני חלקים: א. סוגי הברכות. ב. התאמת המינים השונים לברכות הנזכרות כאן.

• סוגי הברכות הם כדלהלן: בכל ברכה, הפתיחה תהיה כבכל ברכה וברכה והסיום ישתנה לפי הענין –

 

ברוך אתה אדנ-י, אלה-ינו מלך העולם  –  בורא מיני מזונות.

"                                      בורא פרי הגפן.

"                                      בורא פרי העץ.

"                                      בורא פרי האדמה.

"                                      שהכל נהיה בדברו. 

ישנו סימן בכדי לזכור את הברכות הללו. הסימן הוא ראשי התיבות של סוגי הברכות: מזונות גפן עץ אדמה שהכל – ראשי תיבות,

מג"ע א"ש.

סימן זה יעזור לנו, לא רק בכדי שנזכור את סוגי הברכות, אלא הוא עושה לנו סדר גם ב'קדימת הברכות'.

ונבאר.  כאשר יהיו לפנינו מינים שונים הנצרכים לברכות שונות, יש סדר איזו ברכה קודמת לחברתה. הסדר יהיה לפי ראשי התיבות

שנזכרו למעלה. למשל, אם מישהו מעוניין להתרענן בשתית קפה ומאפה, עליו להקדים ולברך על המאפה (שברכתו 'מזונות')

ואחר כך על הקפה (שברכתו 'שהכל') ובהתאם לסימן: מזונות גפן עץ אדמה שהכל , מג"ע א"ש.

(אך אם פיו יבש ורוצה להרטיבו מעט קודם אכילת המאפה בכדי שכך יוקל לו לאכול את המאפה וכך חפץ כעת יותר, רשאי

הוא להקדים את ברכת 'שהכל' על הקפה ולאחר מכן יברך ברכת 'מזונות' על המאפה).

• התאמת מינים השונים לברכות שנזכרו למעלה:

 

על דברי מאפה (קרואסונים, בורקסים, עוגות וכדומה) נברך בורא מיני מזונות.

על יינות ומיץ ענבים נברך בורא פרי הגפן.

על פירות העץ (תפוח, תפוז, אבוקדו ועוד) נברך בורא פרי העץ.

אך יש לברר היטיב, כל מין ומין מה ברכתו, כיון שיש דברים שעל אף שהם גדלים על עץ, ברכתם בורא פרי האדמה כגון – בננה!

 על ירקות ודברים הצומחים מהאדמה (תפוחי אדמה, אבטיח ועוד) נברך בורא פרי האדמה. וכאמור יש לברר היטיב.

 

ונביא עוד דוגמא מדוע חשוב לברר את ההלכות: פטריות שמפניון, על פניו היה אפשר לחשוב שברכתם 'בורא פרי

האדמה'. אך האמת היא שברכתם 'שהכל נהיה בדברו'! (כיון שהם לא ממש יונקות מהאדמה, שהרי אין להם

שורשים באדמה, אלא עיקר חיותם מהאויר וקצת מלחות האדמה!). לכן יש לברר היטיב מה ברכתו של כל מין

ומין.

 

על שאר דברים שאינם צומחים מהארץ (דגים, בשר, חלב וכדומה) נברך שהכל נהיה בדברו.

ברכת 'שהכל' נברך גם על מים ושאר משקים, חוץ מיין ומיץ ענבים כמו שנתבאר.

הטעם שעל היין (ומיץ ענבים) תקנו רבותינו ברכה מיוחדת, היא בגלל חשיבות משקה זה.

 

ברכת "המוציא":

על הפת תקנו חכמינו זכרונם לברכה ברכה מיוחדת בגלל חשיבותה ונחיצותה לקיום חיי האדם.

כמובן שזה כולל את כל סוגי הלחם למיניהם, פיתות, לחמניות, ג'פתות, באגטים ושאר המינים.

קודם אכילת הלחם אנו ניטול את ידינו מתוך ספל גדול ושלם, ללא שבר או סדק כפי שתקנו לנו חכמינו זכרונם לברכה.

נטיל מים מן הספל על כל יד ויד בסדר הזה: נאחז את הספל ביד שמאל ונשפוך על היד הימנית מים בשפע שירטיבו את כל כף היד,

משני הצדדים ועד החיבור עם היד. לאחר מכן נחזור על פעולה זו ונטיל מים על היד השמאלית.

לאחר מכן, טרם ניגוב הידיים, נברך ברכה מיוחדת על הנטילה:

"ברוך אתה אדנ-י, אלה-ינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על נטילת ידיים".  

לאחר מכן ננגב את הידיים, נחזיק את הלחם ונברך ברכת המוציא:

ברוך אתה אדנ-י, אלה-ינו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ".

ברכה אחרונה:

בסיום האכילה, אחר כל מאכל, אנו נברך "ברכה אחרונה".

על מיני מאפה אנו נברך ברכת "מעין שלוש". ברכה זו נקראת כך כיון שהיא מכילה שלשה נושאים המוזכרים באריכות ב"ברכת

המזון" הנאמרת על הפת, ובברכת מעין שלש הם מוזכרים בקצרה.

שלשת הנושאים הם: א.  הודאה על המזון.  ב.  הודאה על ארץ ישראל שהיא הארץ הקדושה.  ג.  בקשה לבנין בית המקדש בקרוב.

הערה. את ברכת מעין שלש וברכת המזון ניתן למצוא בכל סידור או 'סדר ברכת המזון'

וכן באתר 'אחינו' (על ידי כניסה לשימושון היהודי).

על היין נברך גם כן את ברכת 'מעין שלש' אך בשינוי קל כמודפס בסידורים.

כמו כן, על פירות משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל שהם:

חיטה, שעורה (מיני מאפה שעשויים מהם כגון בורקס וכדומה, אך לא סוגי לחם למיניהם כאמור למעלה שעליו מברכים ברכת המזון),

ענבים, תאנה, רימון, זית, תמר, נברך ברכת 'מעין שלוש' ובשינוי קל כנ"ל.

ברכת "בורא נפשות":

על שאר פירות וירקות וכן על שאר משקים (מים וכו') נברך ברכה זו:

(נוסיף בסוגריים ביאור קצר משולב בנוסח הברכה):

"ברוך אתה אדנ-י, אלה-ינו מלך העולם, בורא נפשות רבות וחסרונן (אנו מודים לך הבורא יתברך, מלך העולם, שאתה בורא נפשות

רבות ודואג להן למה שהן צריכות לצורך קיומן הבסיסי), (כמו כן, אנו מודים לך-) על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי

(על דברים שהם 'בונוסים' ולא ממש הכרחיים לאדם, אלא זה עושה להם הרגשה טובה יותר שיש להם את השפע המגוון הזה, את

הפינוקים הללו, ועל ידי כך יש להם שמחה וחיות לעבודת השם-), ברוך חי העולמים (אנו מודים לך)".

מתי מברכים:

בכל פעם שנאכל ונשתה, נברך ברכות אלו.

ונביא דוגמא להמחשה: אדם שאוכל מאפה, מברך את ברכת 'בורא מיני מזונות'.

והנה, כל עוד שהוא לא בירך 'ברכה אחרונה' שהיא 'מעין שלש', הוא יכול להמשיך ולאכול עוד מינים שברכתם 'מזונות' ואינו

מברך על כל מאפה ומאפה את ברכת 'מזונות' מחדש.

אך ברגע שברך ברכת 'מעין שלש', הוא חתם את הסעודה הזו ואם ירצה לאחר מכן לאכול שוב, יצטרך להמתין מעט ולברך שוב את

ברכת 'בורא מיני מזונות'.

כלל זה שייך גם בשאר הברכות.

נשוב ונחדד שיש פרטים ודינים שונים בברכות הנהנין ויש לברר אצל יראי שמים היודעים היטיב את הכללים.

אני והברכות בחיי היום יום:

חוץ מכך שיש כאן מסר הגיוני ובסיסי שאנו הנבראים חייבים להוקיר טובה לבורא על כל הטוב והשפע שהוא נותן לנו, יש כאן עוד

רעיון עצום ונפלא בענין הברכות.

מכל נושא הברכות אנו רואים שהקשר עם הבורא הוא לא רק בתפילה, אלא הוא קשר על בסיס תמידי של כל רגע ורגע בחיים!

אנו מדברים איתו במהלך היום המון המון פעמים!

בכל מאכל ובכל כוס מים, אנו מכניסים את הבורא יתברך. הוא זורם לנו בדם.

בואו לא נפספס את זה, את ההזדמנות לדבר עם הבורא בארוחת בוקר, צהריים, ערב, בכל דבר!

זה ממש מרגש שיש לנו את הזכות לתפוס את המלך לדיבור קטן, לא רק בארמון הנשיאותי, אלא גם בחדר האוכל!

נשתדל יחד להקדיש לזה יותר מחשבה וליישם בעזרת השם. לכוין יותר בברכות, לזכור שהשם שומע אותי, מקשיב לברכותיי.

וגם, לא נשכח שזה בקשת רשות.

כשחבר מבקש מאיתנו משהו, הוא יודע טוב מאוד שהוא צריך לבקש יפה… גם אנו נשתדל לשים לב לברכות היוצאות מפינו ולבקש

מהשם בצורה מכובדת וראויה טרם נאכל ונשתה.

סגולה נפלאה:

מגדולי רבותינו הוא רבי יצחק לוריא המכונה "האר"י". וכה אמר לתלמידו רבי חיים ויטאל:

דע, כי האדם יכול להגיע להשגות גבוהות בעבודת השם, למעלות נעלות וקדושות ביותר. וכל זה איך? על ידי אמירת ברכות הנהנין

בכוונה!

הברכה שהצילה ממוות:

התקופה- בין שתי מלחמות העולם הארורות שגבתה את חייהם של מילוני יהודים השם יקום דמם, ואת חייהם של מילוני אנשים

בכלל יבשת אירופה.

גם אז ב'הפוגה' שבין שתי המלחמות, לא באמת כל המדינות ישבו ברוגע ובבטחה.

מלחמות עזות וקשות ידעו מדינות רוסיה ושכנותיה.

יושבי העיירות הסמוכות לקוי האש, שילמו בחייהם. וכמובן, היהודים.

בגלות הנוראה הזו, היהודים הם תירוץ להצדיק את יצר השנאה הבלתי מרוסן של גויי העולם, השם ישמרנו.

בין אותן עיירות ששתו את כוס התרעלה, היתה זו עיירת ברנוביץ'.

עיירה זו היתה מפוארת ביותר.

לא. לא ארמונות היו בה. היא היתה מפוארת כי היו בה תלמידי חכמים ועובדי השם גדולים וקדושים.

כן. היו בה ארמונות. ארמונות של תורה, עבודת השם וגמילות חסדים.

בעיירה זו התגורר ראש ישיבת ברנוביץ' הרב הקדוש רבי אלחנן ווסרמן השם יקום דמו שנהרג על ידי הנאצים הרשעים.

בעיירה זו התגורר גם רבי משה אברהם ברזובסקי אביו של רבי שלום נח ברזובסקי זכר צדיק לברכה, שלימים הפך להיות רבם

ומנהיגם של חסידי סלונים בארץ הקודש.

קרבות נוראיים התחוללו בסמוך לעיירת ברנוביץ'.

יום אחד, פלוגת חיילים אכזריים צמאי דם פרצה לבית משפחת ברזובסקי.

"עימדו כולכם צמוד לקיר", ציווי החיילים על בני המשפחה.

כיתת היורים היתה כבר עם נשקים שלופים לירות למוות בכל בני המשפחה.

"רגע אחד", פנה הרב ברזובסקי לחיילים. "אני רוצה לבקש 'בקשה אחרונה' לפני שתירו בנו".

"מה בקשתך?", "אני מבקש דבר אחד – כוס מים!".

"זה הכל ?!  אין שום בעיה" ! צחקו החיילים.

רץ הבן, רבי שלום נח והביא לאביו כוס מים.

לקח האב את הכוס ובירך בקול רם ובכוונה –

ברוך  אתה  אדנ-י,  אלה-ינו  מלך  העולם,   ש-ה-כ-ל    נ-ה-י-ה     ב-ד-ב-ר-ו!!!   

ואז, צעקה בפתח הבית..

"חיילים!!! בואו מהר חייבים לברוח! האויבים שלנו השיגו שליטה על העיירה!" צעק המפקד.

ברגע אחד, עזבו כל החיילים את הבית, בלי לפגוע באף אחד מבני הבית!

נס גלוי של הצלה ממות אכזרי!

לאחר מכן, הסביר האב מהו פשר הנס.

כך הוא אמר:

מסורת בידינו מרבינו, הרבי מלכוביץ', שלברך את ברכת 'שהכל נהיה בדברו' בכוונה עצומה, היא סגולה עצומה ללמד על עם ישראל

זכות בשמים ולהפוך את מידת הדין למידת הרחמים!

והביאור בזה הוא, שכשהאדם מתבונן בכך שהכל, ממש ה-כ-ל, כל המאורעות שקורה בעולם, אינם קורים מעצמם אלא הם נהיים

בגלל דברו של הקדוש ברוך הוא שכך הוא גזר (-כנוסח הברכה "שהכל נהיה בדברו"), אזי הכל ברגע אחד יכול להתהפך לטובה כיון

שהכל ממנו יתברך ובכוחו לשנות הכל!

וכאשר רואים בשמים שהאדם הפנים זאת היטיב, ברגע אחד מצילים אותו מהמצב שבו הוא נמצא.

מדהים!

שוב זה מראה לנו שהברכות הם לא רק הודאה, גם לא רק בקשה, זה קשר מיוחד שמראה לנו שהשם נמצא בכל דבר.

נשתדל להתחזק ולברך להשם בכוונה עצומה

ויזכנו השם יתברך לגאולה השלימה במהרה בימינו אמן.

תפילה לשלום בית

יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלוהֵינוּ וֵאלוהֵי אֲבותֵינוּ, אדון השלום, מלך שהשלום שלו שתַּשְׁרֶה אהבה ואחווה

שלום ורעות ביני (פב"פ) לבין בעלי (פב"פ) מעתה ועד עולם, והושיענו מהרה למען שמך והגן בעדנו

ותצילנו מכל אדם רע ומכל צר ומזיק, וכול היועץ עלינו ועל עמך בית ישראל עצה שאינה טובה ומחשבה

שאינה טובה – הפר ובטל עצתו כדכתיב: עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל: והסר מאיתנו

כל מחלוקת קנאה שנאה ותחרות, ובעבור שמך אֵל שַׁדַּי בטל מעלינו כל משׂטנים ומקטרגים, בין למעלה

בין למטה, ולא יהיה בהם כוח להשׂטין ולקטרג עלינו. ותצוה למלאכיך לעזור לנו ולסיענו כדכתיב:

לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ.

אנא יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא את הכול אַל

יהיו עונותינו מונעים הטוב מאיתנו, ותטה את ליבותנו שנכבד אחד את השני ותשרה את שכינתך בנינו,

ותהיה בנינו אהבה ואחווה שלום ורעות אורה ושמחה מעתה ועד עולם. וקיים בנו את הכתוב:

הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ: וכן: יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ. וברכני נא בברכה

הכתובה בתורתך: יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

והתמלא ברחמים גדולים עלינו ומלא כל משאלות ליבנו לטובה ולברכה, וקיים בבעלי את הכתוב:

וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם: וכן: וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְיָ, רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה,

רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְיָ, אָמֵן כן יהי רצון נצח סלה ועד. יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.

אֵלֶיךָ יְיָ אֶקְרָא וְאֶל-אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן. אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ, יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ

מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהי יַעֲקֹב סֶלָה, יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ, יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ.

יִהְיוּ לְרָצון אִמְרֵי פִי וְהֶגְיון לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרִי וְגאֲלִי.

 

3 סגולות לשלום בית:

1. האישה תתפלל בעת הדלקת הנרות בערב שבת על בעלה וילדיה שיצליחו ויזכו לאור תורה,ושיהיה שלום ואחווה בינה לבין בעלה, כיון שאותה שעה שערי שמים פתוחים לתפלה.
2. סגולה לביטול מחלוקת ומריבות בין בני הזוג – לחפש אחר הכתובה ולמסור אותה לרבהבקי בדיני כתיבת הכתובה שיבדוק אותה אם אין בה טעות. הרבה בעיות שלום בית נגרמותבגלל כתובה שלא נכתבה כהלכה. (סגולות ישראל)
3. כשיש מריבה בין בני הזוג, עליהם לבדוק את כל המזוזות שבביתם, וכתב בספר המרדכי:"מובטח אני שכל בית שיש בו מזוזה כהלכתה, אין שד ומזיק יכול לשלוט בו". (מריבות, וויכוחיםואנרגיות שליליות, הם דברים שנגרמים לרוב בשל מזיקים רוחניים שנמצאים בביתו של אדם).
4. סגולה לחן ולחסד ממרן החיד"א: לומר את התפילה הבאה:"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי: יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִםעֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב: כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹוקינו. יהי רצון מלפניך ה' אלוקינוואלוקי אבותינו, שתעשה למען רחמיך ולמען קדושת פסוקים אלו והשמות הקדושים שבהם,ותתננו לאהבה לחן ולחסד ולרחמים בעיני כל רואינו, ויהיו דברינו נשמעים לעבודתך,ויהיו כל מעשינו לשם שמים, ותצליחנו בלימודנו ובכל מעשה ידינו, אמן כן יהי רצון".
5. סגולה לברכה שיהא מצויה בביתו, שיהא זהיר בכבוד אשתו, שגם ראינו זאת אצל אברהםשנאמר "ולאברהם היטיב בעבורה" (ספר הסגולות)

ברכת המזון – נוסח אשכנז

סגולה גדולה לפרנסה ולשמירה לקרוא את ברכת המזון מתוך הכתב

שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד חֲיָבִין לְזֵמֵן וְהַמְזַמֵן פּוֹתֵחַ: רַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ!
הַמְסֻבִּים עוֹנִים: יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
הַמְזַמֵן אוֹמֵר: בִּרְשׁוּת מְרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ (בעשרה אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ.
הַמְסֻבִּים עוֹנִים: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.
הַמְזַמֵן חוֹזֵר וְאוֹמֵר: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.

---

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים.
הוּא נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר
לָנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד. בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל.כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכּל וּמֵטִיב לַכּל וּמֵכִין מָזוֹן
לְכָל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי. הַזָּן אֶת הַכּל:

נוֹדֶה לְּךָ אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ. עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָה טוֹבָה וּרְחָבָה.
וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים.
וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ. וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ. וְעַל חֻקֶּיךָ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ.
וְעַל חַיִּים חֵן וָחֶסֶד שֶׁחוֹנַנְתָּנוּ. וְעַל אֲכִילַת מָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ תָּמִיד.
בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה:

 

וְעַל הַכּל אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ. יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָל חַי תָּמִיד
לְעוֹלָם וָעֶד: כַּכָּתוּב. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת אֲדֹנָי אֱלהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:

 

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי. עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן:

 

רַחֶם נָא אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ. וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ.
וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו:
אֱלהֵינוּ. אָבִינוּ. רְעֵנוּ זוּנֵנוּ פַּרְנְסֵנוּ וְכַלְכְּלֵנוּ וְהַרְוִיחֵנוּ. וְהַרְוַח לָנוּ אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵינוּ.
וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ לא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלא לִידֵי הַלְוָאָתָם.
כִּי אִם לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה. הַפְּתוּחָה. הַקְּדוֹשָׁה וְהָרְחָבָה.
שֶׁלּא נֵבוֹשׁ וְלא נִכָּלֵם לְעוֹלָם וָעֶד:

---

בראש חודש וביום טוב ובחול המועד אומרים "יעלה ויבוא"

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא יַגִּיעַ יֵרָאֶה וְיֵרָצֶה יִשָּׁמַע יִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ
וּפִקְדוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּךָ וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ
וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ לִפְלֵטָה לְטוֹבָה, לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים
לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם

בראש חודש: רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶה
בפסח: חַג הַמַּצּוֹת הַזֶה
בשבועות: חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶה
בסוכות: חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶה
בשמיני עצרת: הַשְּׁמִינִי חַג הָעֲצֶרֶת הַזֶה
בראש השנה: הַזִּכָּרוֹן הַזֶה

זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים וּבִדְבַר יְשׁוּעָה
וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּנוּ, וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה.

---

וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלַיִם. אָמֵן.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הָאֵל. אָבִינוּ. מַלְכֵּנוּ. אַדִּירֵנוּ. בּוֹרְאֵנוּ. גּוֹאֲלֵנוּ.
יוֹצְרֵנוּ. קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקב. רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל. הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכּל. שֶׁבְּכָל
יוֹם וָיוֹם הוּא הֵטִיב הוּא מֵטִיב הוּא יֵיטִיב לָנוּ. הוּא גְמָלָנוּ הוּא גוֹמְלֵנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד
לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרֶוַח. הַצָּלָה וְהַצְלָחָה. בְּרָכָה וִישׁוּעָה. נֶחָמָה. פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה.
וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם וְכָל טוֹב. וּמִכָּל טוּב לְעוֹלָם אַל יְחַסְּרֵנוּ:

הָרַחֲמָן הוּא יִמְלךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד:

הָרַחֲמָן הוּא יִתְבָּרַךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח לְדוֹר דּוֹרִים. וְיִתְפָּאַר בָּנוּ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים.

וְיִתְהַדַּר בָּנוּ לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים:

הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּר עֻלֵנוּ מֵעַל צַוָּארֵנוּ וְהוּא יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ בְּרָכָה מְרֻבָּה בַּבַּיִת הַזֶּה וְעַל שֻׁלְחָן זֶה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב וִיבַשֶּׂר לָנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת

יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת:

הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת (אָבִי מוֹרִי) בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וְאֶת (אִמִּי מוֹרָתִי) בַּעֲלַת הַבַּיִת הַזֶּה.
אוֹתָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם. (ואם סמוך על שלחן עצמו יאמר:
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אוֹתִי וְאֶת אִשְׁתִּי וְאֶת זַרְעִי וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לִי), אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָנוּ.
כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב, בַּכּל. מִכּל. כּל. כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ כֻּלָּנוּ יַחַד
בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה. וְנאמַר אָמֵן:

 

בַּמָּרוֹם יְלַמְּדוּ עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ זְכוּת שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם. וְנִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת אֲדֹנָי.
וּצְדָקָה מֵאֱלהֵי יִשְׁעֵנוּ. וְנִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלהִים וְאָדָם:

---

בשבת: הַרָחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.

ביום טוב: הַרָחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלוֹ טוֹב.

בראש חודש: הַרָחֲמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הָחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה

בראש השנה: הַרָחֲמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה.

בסוכות: הַרָחֲמָן הוּא יָקִים לָנוּ אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת.

---

הָרַחֲמָן הוּא יְזַכֵּנוּ לִימוֹת הַמָשִׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא:

מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם:
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

 

יְראוּ אֶת אֲדֹנָי קְדוֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו: כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדוֹרְשֵׁי אֲדֹנָי לא יַחְסְרוּ כָל טוֹב:
הוֹדוּ לַאֲדֹנָי כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן:
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּאֲדֹנָי וְהָיָה אֲדֹנָי מִבְטַחוֹ:
נַעַר הָיִיתִי גַם זָקַנְתִּי וְלא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם:
ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם

ברכת המזון

כמה דברים שכדאי לדעת:

יש לו אוצרות ענקיים, והוא מוכן לתת מהם בחינם למי שמתפלל לפניו ומשתדל לשמור את מצוותיו.

זכור!

הקדוש ברוך הוא מאזין לכל מילה היוצאת מהפה שלנו.

ברכת המזון

נוסח ברכת המזון ספרד

ברכת המזון הינה ברכה חשובה ביותר והיא למעשה היחידה מדאורייתא שמברכים על המזון. זוהי למעשה ברכה שהאדם מברך לאחר שאכל ושבע ממזונו ומודה לה' על כך. רק על לחם שנאפה מאחד מחמשת מיני דגן ניתן לברך את ברכת המזון, והם – חיטה, שעורה, שיבולת-שועל, כוסמין ושיפון. לברכת המזון יש 3 ברכות מהתורה, ועוד ברכה אחת מדרבנן. ברכת "הזן את הכל" שבה מודים על עצם האכילה והשובע, ברכת "על הארץ ועל המזון" בה מודים לה' על הארץ שנתן לנו, וברכה שלישית "בונה ירושלים".וישנם נוסחאות שונות בברכות אלו, נוסח ספרד- עדות המזרח, ואשכנז.

 

ברכת המזון ספרד – הלכות ומנהגים

כל אדם מגיל מצוות מחויב בברכת המזון מהתורה. להלן כמה פרטים בעניינים אלו-

• על פי דין תורה, אדם מחויב לברך רק אם אכל לחם מחמשת מיני דגן המוזכרים לעיל והגיע לשביעה. אמנם חז"ל קבעו שמי שאכל בכמות מסוימת ("כביצה") יהיה מחויב גם אם לא ממש שבע מהאוכל.
• ברכת המזון נאמרת רק על לחם שנאפה מחמשת מיני דגן. אם הם טוגנו או בושלו יצא מהם דין לחם ומברכים על מיני מאכל אלו ברכה ראשונה "מזונות" בראש ו"על המחייה" כברכה אחרונה.
• לפני שמברכים נהוג בכמה קהילות ישראל לעשות "מים אחרונים" שזה בעצם ניקוי הידיים במעט מים, שכן כך היה מקובל בעבר להעביר את הזוהמה מהידיים לאחר האוכל. ישנם גם טעמים קבליים למים אחרונים המובאים בספר הזוהר הקדוש.

 

ברכת המזון ספרדי מלא

• ברכת המזון לנשים – גם נשים מחויבות בברכה, ולכל הפחות מחויבות בברכת מזון מקוצרת אם הן עסוקות בהנקה ובגידול הילדים באופן שמקשה עליהן לומר את כל הנוסח.
• ברכת המזון ספרד מקוצר – ישנו נוסח מקוצר לברכת המזון לאנשים מסוימים שניתן להם היתר מיוחד, בהם חולים, זקנים ונשים בהריון שאינם יכולים או שמתקשים בקריאת הנוסח המלא, שכן הוא ארוך.
• ברכת המזון ספרדי יחיד – אדם שאכל לבדו או עם חבר אחד אינו מחויב בזימון ולמעשה מברך על עצמו. אדם יכול לשמוע מחברו באופן שהוא יכוון לצאת ידי חובה וחברו גם כן יכוון להוציא אותו ידי חובה, ועל פי דין "שומע כעונה" הוא יוצא ידי חובה.

 

שאלה:
כבוד הרב, יש לי שאלה: למה צריכים להתפלל בבית כנסת? למה אי אפשר להתפלל לאלוקים גם מהבית?

עמית

 

תשובה:

מאת הרב יעקב שטיר

בית הכנסת הינו מקום קדוש. קדושתו כה גדולה, עד כדי כך שחז"ל ביארו לנו שכוונת הפסוק

"ויהי להם מקדש מעט" (יחזקאל י"א, ט"ז) היא לבתי כנסת ובתי מדרש. הלכות רבות נאמרו

לגבי הכבוד והמורא שצריכים אנו לנהוג בבתי כנסיות. לפי זה מובן שלתפילות בבת כנסת יש

כוח וסגולה מיוחדים, ועל כן וודאי שיש להשתדל להתפלל דווקא בבית כנסת.

לדעת האמורא אבא בנימין התפילה בבית כנסת הכרחית, שכן הוא אומר: "אין תפלה של אדם

נשמעת אלא בבית הכנסת, שנאמר (מלכים א ח', כ"ח) 'לשמוע אל הרנה ואל התפלה' – במקום

רנה שם תהא תפלה" (מסכת ברכות דף ו ע"א).

עוד מצאנו כתוב שם בגמרא: "אמר רבין בר רב אדא א"ר יצחק מנין שהקב"ה מצוי בבית הכנסת?

שנאמר (תהלים פ"ב, א') אלוקים נצב בעדת א-ל".

את החשיבות הגדולה שיש לתפילה בבית כנסת, ניתן לראות גם מדברי הגמרא במסכת ברכות

(דף ח', ע"א) האומרת: אמר ריש לקיש כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל

נקרא שכן רע, שנאמר (ירמיהו י"ב, י"ד) 'כה אמר ה' על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי

את עמי את ישראל', ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו שנאמר (ירמיהו י"ב, י"ד) 'הנני נותשם מעל

אדמתם ואת בית יהודה אתוש מתוכם'".

להלכה, אם אין אפשרות להתפלל בבית כנסת, יש להתפלל בבית ולא לוותר על התפילה, והקב"ה

קרוב לכל אשר יקראוהו באמת.

מי שלא יכול ללכת לבית כנסת, והוא נצרך להתפלל בביתו, עליו להשתדל להתפלל בבית באותו זמן

שנערכות התפילות בית כנסת, וכפי שפסק ה"שולחן ערוך" (או"ח סימן צ', ט'): "ישתדל אדם להתפלל

בבית הכנסת עם הצבור, ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לבית הכנסת, יכוין להתפלל בשעה שהצבור מתפללים".

 

יעקב לוסטיג

 

את המאמר הבא אנחנו מביאים כאן לאחר שהתקבלו מספר שאלות בנושא, והגענו להבנה שנשים ובנות רבות אכן מבקשות לדעת אם הן חייבות בתפילה ואיך הן צריכות למלא את חובתן בנידון:

לדעת רוב פוסקי ההלכה, נשים חייבות רק בתפילה אחת מדי יום, או תפילת שחרית, או תפילת מנחה. עם זאת, ישנם פוסקים הסבורים כי נשים חייבות בשתי התפילות הללו, וישנם פוסקי הלכה הסבורים שנשים חייבות אף בתפילת ערבית. (יש גם פוסקים הסבורים כי נשים פטורות בכלל מתפילה, וחייבות רק לומר משפט אחד של תחנונים מדי יום. לדוגמה: "אלוקים, עזור לי שיהיה לי היום יום מוצלח").

 

מצוות קריאת שמע

לפי כל הדעות, נשים פטורות ממצוות קריאת שמע, אך ראוי לכל אשה לומר לפחות את הפסוק הראשון של קריאת שמע בבוקר ובערב, ולאחריו "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

כמו כן, נשים צריכות לומר מדי בוקר את ברכות התורה ואת ברכות השחר, ובערב כשהן הולכות לישון הן צריכות לומר 'קריאת שמע שעל המיטה', או לפחות את הפרשה הראשונה של שמע. את קריאת שמע שעל המיטה אפשר לומר בעמידה, בישיבה או בשכיבה על המיטה, כל אחת בהתאם לרצונה ולנוחיותה.

בתפילת שחרית יש לומר כאמור את ברכות התורה, ולאחר מכן את ברכות השחר.

אמירת סדר הקרבנות שאחר ברכות השחר אינה חובה לנשים, וכן אמירת הפרקים שב'פסוקי דזמרה' אינה חובה לנשים, והן יכולות לדלג מיד אחר ברכות השחר לתפילת העמידה (תפילת שמונה עשרה), אך כאמור ראוי שתאמרנה לפחות את הפסוק הראשון של קריאת שמע.

רצוי לומר גם את הברכה שאחרי קריאת שמע – "אמת ויציב" וכו', כי היא כוללת את הזכרת יציאת מצרים, וישנם פוסקי הלכה הסבורים שנשים חייבות להזכיר את יציאת מצרים מדי יום ומדי לילה. אפשר לצאת ידי חובה זו גם באמירת הפרק השלישי של קריאת שמע "ויאמר ה' אל משה" – פרשת הציצית, שבה גם יש אזכור ליציאת מצרים.

את כל התפילות הללו אפשר לומר בישיבה או בעמידה, בהתאם לרצונה של המתפללת.

בתפילת העמידה (תפילת שמונה עשרה) יש לעמוד! אם את מתפללת באוטובוס או ברכב, אפשר לומר את התפילה בישיבה אם אין אפשרות אחרת. פוסקי ההלכה מדגישים שעדיף להתפלל בישיבה מאשר לעמוד באוטובוס מה שגורם להפרעה לאנשים נוספים הנוסעים האוטובוס, וגם מפריע למתפללת עצמה להתרכז בתפילתה.

 

מתי צריך לעמוד?

אם את בוחרת להתפלל את כל התפילה מראשיתה ועד סופה, אלו המקומות שבהן את צריכה לעמוד: בברכת "ברוך שאמר והיה העולם" עד סופה, ולאחר מכן בפרק "ויברך דוד" עד אחר "ישתבח שמך לעד מלכנו…. ברוך חי העולמים". וכמו כן בתפילת העמידה ובסוף התפילה באמירת 'עלינו לשבח'.

בעת אמירת 'תחנון' ("רחום וחנון חטאתי לפניך", כמנהג האשכנזים ו"לדוד אליך ה' נפשי אשא" כמנהג הספרדים ובני עדות המזרח) – יש לשבת, ולא לעמוד.

את כל יתר התפילות אפשר לומר בעמידה או בישיבה, אך לא ראוי לומר אותן בשכיבה אלא אם כן המתפללת חולה או חלשה וקשה לה לשבת.

 

נשים יכולות להפסיק לדברים אחרים בין חלקי התפילה?

שימי לב: אם את עסוקה בשעות הבוקר ואין לך פנאי להקדיש זמן מספיק לאמרית כל התפילה או כל חלקי התפילה שאת צריכה או רוצה לומר – את יכולה בהחלט לחלק את הקטעים, ולומר בתחילה רק את ברכות השחר, לחזור לעיסוקייך ולאחר מכן להמשיך בתפילת העמידה וכדומה.

ואלו המוקמות שבהם אסור להפסיק: בין ברכת 'ברוך שאמר' לברכת 'ישתבח' אסור להפסיק, ואת יכולה לומר ביניהן רק פרק אחד (רצוי לומר את 'אשרי יושבי ביתך' – תהילה לדוד ארומימך') ולסיים בברכת ישתבח, לעשות הפסקה נוספת ולאחר מכן להתפלל את תפילת העמידה.

 

תפילת מנחה

אשה המתפללת תפילת מנחה יכולה להסתפק רק בתפילת העמידה (תפילת שמונה עשרה), ואינה חייבת לומר לפני כן את סדר הקרבנות ואת 'אשרי', כמו כן אינה חייבת לומר 'עלינו לשבח' אחר התפילה.

אשה הבוחרת כן לומר את כל התפילה מראשיתה ועד סופה כולל הקטעים שבהם אינה חייבת, תבוא עליה הברכה, והיא בוודאי תבוא על שכרה מאת הבורא יתברך.

בהתאם לשמה של תפילת העמידה, יש לומר אותה בעמידה. עם זאת, במקרה שאת מתפללת בדרך, באוטובוס או ברכב, אפשר להתפלל את התפילה הזאת גם בישיבה, אם אין ברירה אחרת.

כמו כן נהוג לומר את תפילת 'עלינו לשבח' בעמידה, וכך ראוי לנהוג.

מאת: יעקב לוסטיג

 

התפילה היא אחת המצוות הכי חשובות בסדר היום של היהודי. דרך התפילה מחבר היהודי את עצמו עם הקדוש ברוך הוא, לומד לדבר אליו כמו שבן מדבר עם אביו, לבקש על צרכיו הרוחניים והגשמיים, ואסור לשכוח להתפלל גם על הזולת.

אבל איך עושים את זה בפועל? כמה פעמים ביום צריך להתפלל, ומה מתפללים בכל פעם?

ובכן, יהודי צריך להתפלל שלוש פעמים ביום. תפילת ערבית מתפללים אחרי צאת הכוכבים, כשהשמים משחירים וחושך מכסה את היקום. אפשר להתפלל ערבית גם קצת לפני שתרד החשכה, אבל בכזה מקרה צריך לקרוא קריאת שמע פעם נוספת מאוחר יותר. תפילת ערבית אפשר להתפלל עד שיאיר הבוקר, אבל את קריאת שמע שאומרים בערב צריך לומר לפני חצות הלילה.

התפילה השנייה ביממה היא תפילת הבוקר – תפילת שחרית. אפשר להתחיל להתפלל כשהשמים מאירים ואפשר לזהות אנשים ברחוב באמצעות אור השמש. את תפילת העמידה (תפילת שמנה עשרה) עדיף להתפלל רק כשכבר אפשר לראות את קצהו כדור החמה בעצמו, ולא לפני כן. זמן התפילה הוא עד ארבע שעות אחרי זריחת החמה, ומי שלא הצליח להתפלל בזמן זה, יכול להתפלל עד חצות היום.

התפילה השלישית היא תפילת מנחה ואותה אפשר להתפלל החל מחצי שעה אחרי חצות היום, ועד שתשקע החמה.

מומלץ לקנות לוח שנה או להוריד מהאינטרנט לוח שבו אפשר לראות את זמני היום השונים, כמו שעת זריחת החמה, שעת השקיעה, השעה שבה חל חצות היום והלילה ועוד. הזמנים הללו משתנים מדי יום בגלל שינוי העונות, ואנחנו צריכים להתאים את עצמנו אליהם.

כל אחת משלושת התפילות הללו מורכבת ממספר חלקים, כשתפילת העמידה (תפילת שמונה עשרה) היא החלק העיקרי של התפילה, ולכן מתפללים אותה בעמידה, עם רגליים צמודות, עם הפנים לכיוון ירושלים (מי שנמצא בירושלים מכוון את פניו לכיוון הר הבית) ואסור להפסיק בתפילה זו אפילו כדי לרמוז משהו או לסמס בנייד.

בתפילת שחרית ובתפילת ערבית אומרים גם את 'קריאת שמע' לפני תפילת העמידה. זו מצווה בפני עצמה לומר קריאת שמע, וחכמים תיקנו שנצמיד אותה לתפילת העמידה, אך בתפילת מנחה אין צורך לומר קריאת שמע.

החיוב להתפלל שלוש תפילות מדי יום הוא חיוב לגברים. פוסקי ההלכה נחלקו בשאלה האם נשים חייבות גם הן בתפילה כמו הגברים, ורבים מפוסקי ההלכה סבורים שנשים חייבות להתפלל רק תפילה אחת כל יום, והן יכולות לבחור איזו מהן שירצו. כמובן שאשה שיש לה אפשרות ואינה מטופלת בילדים קטנים, ראוי וכדאי שתתפלל את כל שלושת התפילות.

***

בשבת, בראש חודש ובחגים מוסיפים תפילה רביעית שנקראת 'תפילת מוסף' או 'תפילת המוספין'. את התפילה הזאת מתפללים בדרך כלל בצמוד לתפילת שחרית, והיא באה בגלל 'קרבן מוסף' שהיו מקריבים בבית המקדש בחגים, בשבתות ובראשי חודשים, בנוסף על 'קרבן התמיד' שהיו מקריבים מדי יום.

***

חשוב לזכור שהתפילה היא בעצם המהות שלה זמן קבוע שבו אדם מדבר עם הקדוש ברוך הוא, שופך לפניו את לבו, מודה לו על הטובות שגמל עמו עד עתה, ומבקש שימשיך לעשות לו טוב גם בעתיד. לכן יש להזהר שלא ליפול חלילה למצב של הרגל ושגרה בתפילה, כשהשפתיים מלמלות את המילים, אבל הלב והראש נמצאים במקום אחר.

עוד נקודה שחשוב לזכור היא שלמרות שחכמנו זכרונם לברכה תיקנו לנו שלוש תפילות בכל יום, אנחנו יכולים להוסיף על התפילות הללו גם תפילות פרטיות משל עצמנו. אפשר להתפלל על כל דבר, אפשר להתפלל שהבוס יאהב את העבודה שהכנתי לפי בקשתו, אפשר להתפלל שהילדים יהיו יותר ממושמעים ויכבדו את ההורים, אפשר להתפלל שנספיק להגיע בזמן לרציף כדי שלא נאחר את הרכבת ועוד. שום בקשה אינה קטנה מדי, כי הקדוש ברוך הוא יושב ומצפה לשמוע את התפילות שלנו, הן גורמות לו לנחת רוח גדולה, והוא אוהב את מי שמבקש ממנו על כל דבר, קטן או גדול.

אז למה אנחנו מחכים?

בואו נתחיל להתפלל!

רק תגיד "תודה"

כבר שנים אני מתנדב במד"א, אני עושה זאת מתוך אהבה, מתוך רצון לעזור לאנשים וכמתנדב אמיתי אני לא מצפה לשום תמורה. אבל את האכזבה מהמקרה הבא לא אשכח שנים. היה זה בלילה חורפי וגשום על כביש החוף, אני נוסע ברכבי הפרטי לכיוון הבית בסיומה של משמרת עמוסה, כאשר לפתע אני רואה את הרכב שלפני סוטה במהירות מהנתיב, מתהפך על גגו ונתקע בגדר הבטיחות. מראה מזעזע שלא רואים הרבה אפילו כשאתה מתנדב. עצרתי את רכבי ורצתי לראות מה קרה ואם ולמי ניתן לעזור. אני רואה את נהגת הרכב ההפוך, לכודה ופצועה, בקושי רב אני מצליח להגיע אליה. לא היה לה דופק. ידעתי מנסיוני, אם לא אתחיל לבצע בה החייאה מיד לא יישאר לה סיכוי. תוך שאני מזעיק עזרה, התחלתי בגשם ובחושך כשמכוניות חולפות בדהרה בסמיכות אלי, לבצע את ההחייאה. זה היה ארוך וממושך, עברו דקות ארוכות עד שהגיעו כוחות העזרה.
ידעתי כי אם לא אעשה את המקסימום היא לא תחיה והתאמצתי ככל יכולתי, הרגשתי שכוחותי אוזלים אבל לא אפשרתי לעצמי מנוחה. גם לאחר שהגיעה הניידת, המשכתי בפעולות ההחייאה, בשלב מסויים כשחזר לה הדופק ליוויתי אותה אל הניידת, אך גם שם לא עזבתיה. הייתי מאוד איכפתי, ליוויתי אותה עד לבית החולים, ניסיתי לאתר את משפחתה וגם לאחר שהגיעו המשכתי להתעניין במצבה.

יום אחד הגעתי אל בית החולים, רציתי לבקרה, לתדמהתי מטתה היתה ריקה. "היא שוחררה" אמרה לי אחות שחלפה שם. ניסיתי להשיג את בעלה בטלפון ו"כן", הוא אומר לי "עברנו את זה, אפשר לומר" להפתעתי הוא מיד המשיך"טוב אני נורא עסוק, ביי". הייתי בהלם, יצאה לי כל רוח ההתנדבות והעזרה מהמפרשים. אחרי כל מה שעשיתי בשבילם, כל השעות שהקדשתי וכל המאמצים שעשיתי, נתתי לה את חייה במתנה, אפילו את המילה "תודה" הם לא יכולים להגיד לי?

את המשל הזה סיפרתי ליובל, נערה טובה ממשפחה איכותית, שהגדירה את עצמה "לא דתייה אבל מוסרית". שאלתי אותה "את מאמינה באלוקים?" "כן" היא אמרה לי. "ברכות השחר את מברכת?" "לא" היא ענתה "אני לא דתייה". "הקב"ה נותן לך את החיים במתנה" אמרתי לה, "אפילו תודה את לא יכולה לומר לו"?

לצורך אמירת תודה לאלוקים תקנו חכמים את ברכות השחר, בהם אנו מודים על החיים, הקימה בבוקר, חוש הראיה, השמיעה. היכולת הפיזית וגם על מעלותיו של עם ישראל העם הנבחר. פתיחת הבוקר באמירת תודה היא חובה לכל אדם שמגדיר עצמו מוסרי ושמאמין באלוקים.

לברכות השחר הוקדמו ברכת נטילת ידיים על מצוות נטילת ידיים של שחר. ברכת אשר יצר כהודאה על יכולתו הפלאית של גופינו להתנקות מפסולת המזון, ברכה שיש לאומרה כל פעם לאחר עשיית צרכים. ברכת "אלוהי נשמה" שהיא הודאה על החזרת הנשמה לגופינו בקימת הבוקר וכן שלושת ברכות התורה בהם אנו מודים על זכותינו ההסטורית בקבלת התורה ובלימוד התורה, כאשר מיד לאחריהם הוסמכו קטעי לימוד קצרים "יברכך" ו"אלו דברים" בכדי שבוודאות ברכות אלו לא תהיינה לבטלה.

בעקרון היה מן הראוי לומר את ברכות השחר לפי סדר הנאתינו מחסדי השם, לברך על הבגדים כשאנו מתלבשים ועל היכולת המוטורית כשאנו מזדקפים, אלא שראו חכמים לתועלת המתפלל לסדר זאת כפתיחת התפילה ולומר את כולם כסדרם. ישנם הנוהגים לאומרן יחד כל הציבור על ידי שליח הציבור וישנם הנוהגים לברכן כל אחד לעצמו, כך או כך יוצאים ידי חובת ההודאה.

אדם שהיה ער בלילה, ייתכן שאינו יכול לברך את ברכת היקיצה בבוקר "המעביר שינה מעיני" ולכן אין לו לברכה אלא ישתדל לשמעה מאדם אחר ולענות אחריו "אמן". כל ברכות השחר, אם לא אמרן קודם התפילה, יכול לאומרן לאחריה, מלבד ברכת נטילת ידיים ואלוהי נשמה.

נכון, אנחנו עסוקים וממהרים בבוקר, אבל אנחנו מספיק מוסריים בשביל להקדיש כמה דקות לומר למי שנתן לנו את החיים ואת הבוקר הנפלא הזה – "תודה".

 

כל העובדים שלי יודעים שבשעה שלוש אין עם מי לדבר. אני יכול לשבת עם לקוח על הזמנה של שישים אלף שקל ופתאום באמצע הכל לעזוב, למה? כי יש לנו מנין של תפילת מנחה, ואני אחד מבעלי המניות החזקים במנין.

רבים מבעלי החנויות והמבקרים ב"דיזין סנטר" שבאיזור התעשייה של בני ברק מתאספים באמצע היום בשעות החזקות ביותר מבחינת מכירות, לתפילת מנחה בקומת הכניסה של הקניון.

איך הוקם המנין? אספר לך. לפני כחמש שנים עליתי לארץ מצרפת, בתחילה שלא הייתי מסודר עדיין בעבודה קבועה. הייתי משתדל לפתוח את היום עם שלוש שעות של לימוד תורה, אולם כשהתחלתי לעבוד בצורה קבועה ממש הרגשתי רע עם העובדה ששוב לא יכולתי להקדיש כל כך זמן ללימוד תורה. אך כידוע המח היהודי תמיד מוצא פתרון. גרתי באותם ימים באשדוד. כל בוקר הייתי עובר בתחנת האוטובוס ומציע לאברכים טרמפ לבני ברק שם הוא גם מקום עבודתי, "בתמורה" לכך שאסיע אותם במכוניתי עד למקום חפצם ממש הייתי מבקש מהם שיאמרו לי דברי תורה בדרך. כך נהגתי גם בתום יום העבודה בדרכי לביתי והנה היו לי כשעתיים של לימוד תורה יום יום.

בחודש אוגוסט לפני קצת יותר משנה אספתי אל רכבי בחור ישיבה צעיר בשם משה, כיון שמיהרתי מאוד נסעתי ישירות למקום עבודתי ב"דיזין סנטר". רציתי לארגן לו מונית משם למחוז חפצו, היה יום חם מאוד וממש אילצתי אותו לעלות אלי למשרד שישתה כוס מים קרים לפני שימשיך לדרכו, תוך כדי שיחה אני מסביר לו למה כל כך חשוב לי שיסע איתי וילמד איתי בדרך, והוא מפתיע ומציע לי שעכשיו בימי החופשה שלו הוא יוכל לבוא ללמוד איתי במשרד מידי יום, ואכן ביום ראשון התייצב משה עם גמרא מסכת בבא מציעא אצלי במשרד ובמשך שלושה שבועות ידעו כל העובדים אצלי שבין אחד לשלוש היומן מלא אני בפגישה חשובה ביותר- – -!

ביום הראשון ללימוד המשותף שאל אותי משה היכן מתקיימת כאן תפילת מנחה? הצבעתי על פינת החדר ואמרתי לו כאן… מה לעשות… . משה הביט בי כאינו מאמין, מה הבעיה הוא אמר תן לי עשר דקות ויש לך כאן מנין. הוא עבר בין החנויות וגייס מנין למנחה, הייתה ממש מריבה בין המוכרים בחנותו של מי תתקיים התפילה, והמנין הפך להיות חלק בלתי נפרד מהקניון.

בכל פעם שמשה בחופשה מלימודיו בישיבה אנחנו קובעים לימוד משותף אצלי במשרד, היית יכול לחשוב שאם אני לא עובד בשעתיים הכי "חמות" ביום אני מרוויח פחות, תתפלא אני רואה שיש לי ברכה מיוחדת בימים האלו, אני אומר לכל בעלי העסקים טיפש מי שלא קובע זמן לשיעור תורה…..

 

נוסח עדות המזרח

בָּרוּךְ אַתָּה יי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה. וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים. חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, שֶׁאִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם, אוֹ אִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם, אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת. בָּרוּךְ אַתָּה יי, רוֹפֵא כָל-בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת:

 

• ברכת אשר יצר נוסח עדות המזרח להורדה

 

---

 

נוסח אשכנז

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים.גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת:

 

• ברכת אשר יצר נוסח אשכנז להורדה

 

---

 

נוסח ספרד

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים.גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת:

 

• ברכת אשר יצר נוסח ספרד להורדה

 

---

 

קבלו סרט על ברכת אשר יצר

מה טמון בברכה זו?

ברכה זו היא הודיה לאלוקים על ניתוח קשה ומסובך, שנעשה בגופנו זה עתה, ניתוח זה מתבטא בניקויו של הגוף מן הפסולת שבו ועלינו להודות על כך בכל לבבנו ובכל נפשנו.

הדבר הראשון שיש להודות עליו, הוא, שהניתוח נעשה באופן הקל ביותר.
הדבר השני, שהוא נעשה ללא הרדמה וסיכונים.
השלישי, ללא כאבים ויסורים.
הרביעי, אנו ודים שהניתוח נעשה על ידי הרופא הגדול ביותר שקיים בעולם, והוא השם יתברך.
הדבר החמישי שהניתוח נעשה חינם אין כסף.

על כל אחד מחמשת הדברים הללו, יש לתת הודיה גדולה לאלוקים ולהללו ולשבחו בברכת 'אשר יצר'.
(מתוך הספר 'ברכי נפשי, המייחס זאת לרבי אליהו' ראטה)

עוד משהו: אם היינו חושבים לרגע ומנסים להתבונן מה נעשה בגופינו, מהרגע שהאוכל נכנס לפה עד שהוא יוצא מהגוף, הינו שולחים כל יום sms לכל חברינו וידידינו שידעו שהכל עבר בשלום.
(עפ"י רבינו ירוחם ממיר מגדולי בעלי המוסר בדור העבר)

מאת: יעקב לוסטיג

• שלוש פעמים ביום מתפלל יהודי לבורא העולם. בבוקר אנו מתפללים תפילת 'שחרית' (מזריחת השמש ועד השעה 9:30 בערך בימות הקיץ, ועד השעה 10:00 בערך בימות החורף), בצהרים תפילת 'מנחה' (משעות הצהרים ועד שהשמש שוקעת), ובערב תפילת 'ערבית' (מתחילת הלילה ועד אור הבוקר). התפילה שלוש פעמים ביום היא חובתו של כל גבר ונער יהודי. גם נשים ונערות צריכות להתפלל מדי יום, אך החובה שלהן מסתכמת בתפילה אחת בלבד.

• האופציה הטובה ביותר היא שנתפלל את שלושת התפילות בבית הכנסת עם הציבור. אבל מי שאינו יכול להתפלל עם הציבור כי הוא חולה, חלש, או כי הדבר יכול לפגוע בעבודה שלו, יכול להתפלל גם ב'יחידות' בביתו או בכל מקום אחר.

• בזמן התפילה אפשר לשבת או לעמוד, למעט במקומות הבאים: בתפילת שחרית יש לעמוד באמירת 'ברוך שאמר', 'ויברך דוד', 'ישתבח', ובאמירת 'עלינו לשבח' בסיום התפילה. בתפילת מנחה וערבית יש לעמוד בזמן אמירת 'עלינו לשבח' בסיום התפילה.

• בזמן 'תפילת העמידה' (תפילת שמונה עשרה) חובה לעמוד עם הפנים לכיוון ירושלים, ומי שנמצא בירושלים יפנה את פניו לכיוון הר הבית. הכיוון צריך להיות משוער, ואין חובה להקפיד על דיוק מלא, והעיקר הוא לכוון בלב שהתפילות שלנו עולות לקדוש ברוך הוא דרך ירושלים. כמו כן התפלל את תפילת העמידה צריך להצמיד את רגליו שיראו כרגל אחת, כמו שלמלאכים יש רק רגל אחת.

• המצווה להתפלל אינה קשורה למצוות אחרות, ואינה תלויה בהן. אפשר להתפלל גם אם אתה לא לובש ציצית ולא מניח תפילין, ואפילו אם לא זכית לשמור שבת, אתה יכול וצריך להתפלל שלוש תפילות ביום. עם זאת, יש להקפיד על כיסוי ראש נאות בזמן התפילה, ונשים צריכות להקפיד על לבוש צנוע שמכסה את הזרועות ואת הרגליים עד הברך. נשים נשואות, או גרושות ואלמנות, צריכות גם לכסות את ראשן בזמן התפילה.

• בזמן התפילה חובה שתהיה לבוש בצורה מכובדת, כראוי למי שעומד לפני מלך. אין צורך ללבוש דווקא בגדים יקרים או חגיגיים, והכוונה היא שנתלבש בגדים מכובדים שאתם אפשר להגיע לפגישת עבודה מכובדת. אין להתפלל בפיג'מה או עם גופיה. עם זאת, מי שחולה וקשה לו מאוד להחליף לבגדים מכובדים, יכול להתפלל בבגדי השנה, אך ישתדל ללבוש מעליהם בגד עליון, כמו סוודר וכדו', אם יש לו אפשרות לעשות זאת.

• במהלך התפילה לא ראוי לדבר עם איש, ואפילו אם אתה מתפלל בביתך ולא בבית הכנסת. בזמן אמירת 'פסוקי דזמרה', ברכות קריאת שמע, ותפילת העמידה – אסור לדבר בשום אופן, אלא במקום שיש בו הכרח רפואי מיידי וכדו'.

• אסור להתפלל את תפילת העמידה לפני מראה, או בסמוך לתמונת נוף מעניינת, או חלון פתוח לרחובה של עיר. צריך להתפלל במקום שבו נוכל להיות עסוקים רק בתפילה, ולא יהיו דברים צדדיים שיימשכו את תשומת הלב שלנו באמצע התפילה.

• אסור להתפלל בסמוך למראה לא צנוע, וכן במקום מטונף או שיש בו ריח לא נעים. אם אתה נאלץ להתפלל במקום בו יש כרזה גדולה עם תמונה לא צנועה, יש לעמוד עם הפנים לצד אחר, או לפחות להקפיד לעצום את העיניים במשך כל זמן התפילה. במקרה שיש במקום דבר טינופת, כמו טיטול מלוכלך של תינוק וכדו', יש לפנות את הלכלוך מהחדר לפני התפילה, או לעבור להתפלל בחדר אחר. במקרה שעדיין מרגישים במקום ריח לא נעים, יש לאוורר את החדר ולפזר מטהר אוויר וכדו', עד להעברת הריח הרע, או לחלופין לעבור להתפלל במקום אחר.

• כמו שצריך להתפלל במקום נקי, צריך להקפיד גם על גוף נקי. מי שגופו מטונף, ועל אחת כמה וכמה אם נודף ממנו ריח לא נעים, חייב להתנקות לפני התפילה כראוי. כמו"כ הבגדים צריכים להיות נקיים.

• כדאי להקפיד תמיד על תפילה מתוך הסידור, אך חשוב לזכור שהתפילה צריכה לבוא מהלב, ולכן מומלץ תמיד להוסיף לתפילה גם כמה מילים מהלב, שאינן כתובות בסידור. המקום הטוב ביותר להוסיף בקשות אישיות הוא באמצע תפילת העמידה בברכת 'אב הרחמן שמע קולנו', לפני שאומרים 'כי אתה שומע תפלת כל פה' – אפשר וכדאי להוסיף בקשה אישית בכל שפה השגורה על לשונך.

ובזכות המיית הלב שלנו לעבודת ואהבת הבורא, ישמע הקדוש ברוך הוא את תפילתנו ויקבל אותה ברצון. אמן.

מאת: משה ויטמן

"במחאה החברתית, היית?" שאלתי את יניב שכני, "כן", הוא ענה. "אז תאמר לי, מדוע היה צורך בכל כך הרבה אנשים יחד?, מה היה רע אם כל אחד היה מוחה מהבית? למה צריך לטרוח ולהגיע עד הכיכר"? לא הבנתי את השאלה – "איך זה היה מועיל אם כל אחד היה בבית, הרי כל העניין בהפגנה הוא שכולם ביחד מוחים ועושים רושם של עניין רציני"? הוא ענה

"יפה" אמרתי לו עכשיו אתה מבין את העניין הגדול של התפילה בבית כנסת. והוא היה המום. 'מה הקשר?' הוא שאל. ואני עניתי לו:

"כמו במחאה החברתית, כך זה גם בתפילה. כשכולם מתאספים יחד להביע את אותן בקשות ולומר את אותם דברים, זהו קולה של הקבוצה, לא קולו הבודד של היחיד. אין הקב"ה מואס בתפילתם של ציבור." "אבל לא רק זאת", הוא המשיך, "כשעשרה יהודים מתאספים לדבר קדושה ובפרט בבית כנסת, השכינה שורה עליהם. כך אלוקים ישמע את תפילתך". שלוש פעמים ביום כולנו מתאספים יחד, בקבוצה של לפחות עשרה, לפנות לקב"ה בתפילה ובבקשה. אנחנו לא באים לבקש כל אחד בזכות עצמו, אלא עם כל הכוח של הקבוצה, הכח של הכלל.

מצוות תפילה בציבור נלמדת בתלמוד מהפסוק "אלוה-ים נצב בעדת א-ל" שממנו למדו חכמים שהתאספות של עשרה יהודים הנקראת "עדת א-ל" גורמת להשראת השכינה עליהם. בספר איוב נאמר "הן א-ל כביר ולא ימאס" מכאן למדו שאין הקב"ה מואס בתפילת "כביר" = ציבור. כוחו של הציבור הוא בכך שאף אם היחיד לכשלעצמו אינו זכאי שתתקבל תפילתו, אולם הציבור כקבוצה זכאים לכך ואינם נמדדים לפי מאזנו האישי של כל אחד ואחד הם ותפילתם נשמעת. לפיכך מובן שיש לחזר אחר התפילה ב"מניין" דווקא, כדי שתפילתינו תתקבל.

חלקים מרכזיים בתפילה אי אפשר בכלל לאומרם אלא בציבור המונה עשרה – "מניין". כך: הקדיש, הקדושה, ברכו, ברכת כהנים ועוד. המקור לזה הוא מהפסוק "ונקדשתי בתוך בני ישראל" מכאן למדו חכמים, שאמירת דברי קדושה – "ונקדשתי", היא רק "בתוך בני ישראל", כאשר הם מפרשים את מובנה של המילה "בתוך" ל"מניין" עשרה מישראל, באמצעות השוואתה למקורות אחרים בתורה. הזכות שלנו לומר דברי שבח וקדושה לקב"ה היא לא בכח מה שאנו לכשלעצמינו אלא מתוך היותינו חלק מהעם היהודי ובכוחו של כל העם, לכן עלינו להתאסף בקבוצה בכדי לזכות לאמרם.

חשיבות רבה ישנה גם לתפילה בבית הכנסת בדווקא. המקום המקודש לעם היהודי מיום שחרב בית המקדש ובו שורה השכינה. אדם שזוכה להתפלל בתוך בית הכנסת הרי הוא כאדם שהגיע לבית המקדש! לכן אף אם אין מניין עשרה בבית הכנסת ואתה מתפלל ביחידות, ישנה עדיפות לתפילה בתוך בית הכנסת על פני תפילה בבית.

מתוך העניין הגדול להתפלל בעשרה, כאשר קורה לפעמים ואתה מגיע לבית הכנסת באיחור ואם תאמר את כל חלקי התפילה, לא תספיק לומר את תפילת העמידה יחד עם שאר המתפללים. עליך להעדיף לדלג על פסוקי דזמרא, בכדי להספיק לסיים את קריאת שמע והברכות שלפניה ושאחריה ולומר יחד עם הקהל את תפילת העמידה. שמתוך מרכזיותה היא זאת שנדרשת להיות בציבור.

כמובן, אין לאחר את זמן התפילה (רשום בלוחות השנה) לטובת תפילה בציבור ואם אדם רואה שיעבור זמן תפילה לפני שיספיק להגיע להתפלל בבית הכנסת, מוטב שיתפלל יחידי בביתו.

משה ויטמן
זה אמנם נכון שכשאנו שומעים את המושג תפילה עולה לנו מיד בראש שלושת התפילות שאנו צריכים להתפלל בבוקר בצהריים ובערב, אך זו לא מסתכמת בכך.

תפילה היא הזכות של כולנו, בני עם ישראל, לפנות בכל רגע נתון לבורא עולם ולבקש ממנו, בפה ובלב את בקשתנו האישית. התפילה נושאת בחובה כוח אדיר ועוצמתי הטבוע בה על ידי בורא העולם והיא מסוגלת להזיז עניינים, להשפיע עלינו ברכות והצלחות ולעורר עבורנו ישועות ורחמים.

אבל מה, חשוב שנדע, כי ככל שהתפילה תהיה איכותית יותר וברמה גבוהה יותר, כך לא רק שיש לה סיכוי טוב יותר להישמע ולהתקבל אלא היא תרומם ותגביה אותנו אל מחוזות גבוהים יותר, שאותם נחווה היטב לאחר שנסיים את התפילה ונצטרך לשוב ולהתמודד עם חומריות החיים.
איך משדרגים את איכות התפילה?

חמישה טיפים מהמקורות מוגשים בזאת לפניכם:
1. צדקה לפני התפילה. חכמינו ז"ל ממליצים בתלמוד לתת ולו סכום פעוט לצדקה לפני התפילה, זאת כדי לעורר עלינו חסד ורחמים מלמעלה ולפתוח שערי שמים לתפילתנו. "כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמיים" אמרו חכמים ולכן מומלץ מאוד לעשות זאת כשאנו מצפים לרחמים.
2. תפילה בריכוז ובכוונה. למרות שהבנת פירוש המילים ותשומת הלב אל משמעותן בעת התפילה אינה תנאי הכרחי לקיום חובת תפילה, אינה דומה תפילה הנאמרת עם כל הכוונה הראויה, לתפילה הנאמרת בפה כשהמחשבות נמצאות במקומות אחרים לחלוטין… האמת היא, שהכוונה בתפילה מתחילה עוד לפני התפילה עצמה בהכנה והתארגנות מתאימים. אל תבוא עם החיפזון והבהילות מהעבודה והיומיום אל בית הכנסת, שב רגע ותירגע, תן לראש שלך להתרכז ולהתאפס ורק אז תיכנס, ללא טלפונים וללא מפריעים אחרים אל בית הכנסת.
3. תפילה במניין. אם לכל אחד מישראל יש את הזכות להתפלל והעוצמה להשפיע בתפילותיו, לקבוצה גדולה יש כוח גדול הרבה יותר. על פי המקורות אלוקים משרה את כבודו וקדושתו על קבוצה של עשרה יהודים – "מניין" ולכן ישנה עדיפות ויתרון להתפלל במניין. גם אם משום מה נבצר ממך להתפלל במניין, כדאי שתתאים את שעת תפילתך לשעה בה הציבור בבית הכנסת מתפללים, היא תתקבל הרבה יותר.
4. תפילה בבית כנסת. עם ובלי קשר למניין, כדאי מאוד להתפלל בבית הכנסת. קדושת בית הכנסת המהווה מאז חורבן בית המקדש "בית מקדש קטן" או "מקדש מעט" בז'רגון התורני, משדרגת ומגביהה את רמת התפילה הן בנוגע להשפעתה עלינו – בחיים שאחרי התפילה והן ביחס להשפעתה במרומים. לכן, גם אם אתה מתפלל ביחידות, כדאי שתעשה זאת בבית כנסת. מומלץ בחום.
5. אמונה בבורא עולם. היסוד הפנימי של כוח התפילה הוא האמונה החזקה בבורא עולם המוצאת את ביטויה בכך שאנו פונים ומבקשים על חיינו ממנו. כך לפי הספרים הקדושים. לכן, ככל שהאמונה בליבנו תהיה יציבה ברורה וחזקה יותר, תפילתנו תהיה איכותית יותר. נסו לפני התפילה לחשוב כמה שניות על כך שאלוקים הוא המנהל את העולם ובידיו להגשים את כל תקוותינו ותראו איך התפילה נראית אחרת.

 

 

משה ויטמן

 

את גלעד אני מכיר כבר שנים. הוא אדם מאוד רגיש ואכפתי. הוא בוכה כשהוא רואה חתול שנדרס והוא רוקד מאושר כשחבר טוב שלו מתחתן. כזה הוא: יש לו לב. יש לו נשמה. אחד הדברים שמאוד מרגשים אותו זה לראות את השמש מתחילה לזרוח "כשאני יוצא לעבודה בשעה מוקדמת כשעוד חשוך, ורואה מהדרך את השמש מתחילה לזרוח, רואה את העולם מסביבי נקי וריחני, גם אני זורח" הוא אומר תמיד, "זאת השעה שלי. אני חש אז דחף רוחני בתוכי להתפלל מהלב למי שברא את כל היופי הזה, לרצות להתחבר אליו להתקשר איתו". זו החוויה הרוחנית שלו, חוויה של תפילה. "אבל זה נשאר אצלי בתוך הלב, אני לא מבין למה צריך להביע את זה במילים, זה רק הורס, לא?!" תמיד חשבתי שהוא צודק. מדוע יש נוסח לתפילה? מדוע יש לה זמנים? מדוע יש לה סדר וצורה? המילים בסידור הן די קשות ולא תמיד מובנות, מדוע לא נתפלל בשפתינו שלנו על הדברים שדחופים לנו?

תשמעו סיפור:

היתה זו סיטואציה בה נתקלתי לפני כמה שבועות. היינו צריכים להגיע אל אחד מבעלי הסמכות הבכירים בעירייה, לצורך פתרון בעיה מסויימת שהתהוותה בעסק בו אני עובד, בכדי לנסות לשכנעו להגמיש את דרישות העירייה היבשות ולבוא לקראתינו, דבר שלנו היה שווה כסף רב. ניסינו להשיגו בדרכים שונות ומשונות, דרך הטלפון, באמצעות המשפחה, בתיווך חבר בעירייה, על ידי עיתונאי, אך ללא הועיל, לא הצלחנו לקבוע את הפגישה בה היינו מאוד מעוניינים. עד שיום אחד, פגשתי באקראי אדם מבוגר ממני, שידעתי כי בעבר היה לו עסק דומה לשלי. שוחחתי עמו על הבעיה. הוא מיד הגיב "מנסיוני, תדבר עם פלוני בצורה כזו וכזו, תאמר לו כך וכך, תבטיח לו נושא מסויים. זה כבר יעשה בשבילך את העבודה". כך אכן עשיתי, הפגישה נקבעה והעניין הצליח לבוא על פתרונו.

לאחר נסיונותי להפעיל קשרים בעירייה הבנתי את הנקודה. וכתוצאה מכך, הפנמתי את הצורך בתקנה של נוסח התפילה. הנוסח נקבע ברוח הקודש על ידי אנשי "כנסת הגדולה" שחיו בסיום תקופת הנביאים. עד לימיהם כל אדם אכן היה מתפלל בשפה אישית משלו כנאמר בתורה "לעבדו בכל לבבכם" ואמרו חכמים "איזוהי עבודה שבלב? זוהי תפילה!" התפילה כעבודת הלב, בוקעת מתוך הלב ורגשות האדם ואף אם היא מובעת במילים היו אלו מילותיו של האדם עצמו. אנשי כנסת הגדולה ראו צורך לקבוע נוסח אחיד ותמידי לתפילות, כך שבכל יום, שלוש פעמים, כל יהודי מתפלל את אותו הנוסח (ההבדלים בין העדות השונות הם מזעריים) ומבקש את אותן הבקשות. הם עשו זאת, בכדי להורות לכל יהודי ויהודי את הדרך בה יצליח להשיג את התוצאה המבוקשת בתפילתו. לחסוך מאתנו את נסיונות השווא כיצד לדבר עם הקב"ה, מה לומר כדי להפעיל את מידת הרחמים כלפינו, מהו העיתוי הראוי לכך ועל אילו צרכים להתמקד, באו אנשי כנסת הגדולה, שברוח חכמתם וקדושתם ידעו מה באמת הופך את מדת הדין למדת הרחמים והורו לנו באצבע: "זה שער השמים!". כך נפרוט על המיתרים הנכונים ונשיג את מבוקשינו.

את נוסח התפילה קבעו החכמים בסדר מסויים. סוג של פירמידה. כאשר מרכז התפילה בכל שלושת התפילות הוא תפילת העמידה (שמכונה כך משום החיוב לאומרה בעמידה ישרה כשהרגליים צמודות זו לזו כדוגמת המלאכים) הנקראת גם תפילת "שמונה עשרה", על שם שמונה עשרה הברכות המרכיבות אותה כשאליהם נוספה בתקופה מאוחרת יותר הברכה התשע עשרה- ברכת "ולמינים ולמלשינים". חלק זה של התפילה הוא החשוב והעקרי, כך שלדוגמא חולה שאינו מסוגל לומר את כל התפילה ונאלץ לבחור בין חלקי התפילה, עליו לבחור לומר את תפילה "שמונה עשרה" מאחר והיא העיקר. תפילה זו היא גם אחידה לשלושת תפילות היום (מלבד הבדלים פרטניים בברכת "שים שלום", הברכה האחרונה, על פי חלק המנוסחאות) והיא משתנית רק בשבתות וימים טובים בהם התפילה מונה רק שבע ברכות.

נשים לב כי תפילת שמונה עשרה בנויה באופן הבא: שבח, בקשה והודאה, בהתאם לעקרון שאמרו חכמים "לעולם יסדר אדם שבחו של מקום (=הקב"ה) ואחר כך יתפלל", לא חלילה בכדי "להחניף" לבורא עולם, אלא משום שעלינו לבסס את אמונתינו שהכל מגיע ממנו קודם שנבקש את צרכינו. לכן נקבעו בנוסח התפילה שלושת הברכות הראשונות: אבות, גבורות וקדושה לאמירת שבחו של הקב"ה. לאחר מכן מגיעות שלוש עשרה ברכות הבקשה, שש מהן אישיות שבהן אנו מבקשים על הדעת, התורה, הסליחה, הגאולה, הרפואה והפרנסה. אחריהן שש כלליות שבהן אנו מבקשים על קיבוץ גלויות, השבת משפט ישראל, סילוק הרשע, רחמים, בנין ירושלים וביאת משיח. ובסופן ברכה כוללת – ברכת שמע קולינו שבה אנו מבקשים על קבלת התפילה כולה. חלקה האחרון של התפילה הוא שלושת ברכות ההודאה (למרות שמשולבות בהן בקשות, מטרתן הודאה): שיבת ציון, מודים ושים שלום.

לסיום ברכות שמונה עשרה מתלווית תפילה שנסחו חכמי התלמוד (– האמוראים) על עניינים חשובים שונים תפילת "אלוהי נצור", המסתיימת בבקשה "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי".

להורדת נוסח התפילה לחץ כאן

את תפילת שמונה עשרה יש לומר בלחש כתפילת חנה שנאמר בה "היא מדברת אל ליבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע" ויש לאומרה ברצינות, בכבוד ובריכוז, כאדם העומד לפני מלך ומבקש ממנו את חייו. מסיבה זו אנו גם פוסעים שלוש פסיעות קדימה בתחילת התפילה ואחורנית בסיום התפילה כאשר מבקשים "עושה שלום במרומיו", לציין את ההתקרבות שלנו אל הקב"ה לצורך התפילה ואת יציאתינו מלפניו בסיומה. נשים לב כי נוסח התפילה בנוי בלשון נוכח "ברוך אתה ה"' כי אנחנו עומדים ומדברים אל מלך מלכי המלכים ישירות! ללא שום גורם מתווך או מקשר. לכן אנו פותחים את התפילה בבקשה "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך" כי רק ממנו יתברך מגיעה אלינו הזכות והעוצמה לדבר אתו ישירות.

התפילה מנוסחת בלשון רבים "רפאנו ה"' במקום בלשון יחיד "רפאני ה"', משום שכולנו כל עם ישראל יחד באותה סירה ומבקשים אנו בשביל כולנו – כאיש אחד בלב אחד.

העמידה לפני המלך דורשת מאתנו להתעלות מעל עצמינו ולהדמות למלאכי השרת ובכלל זה לעמוד ישרים וזקופים כמו מלאכי השרת שנאמר עליהם "רגליהם רגל ישרה" לכן גם נצמיד את רגלינו זו אל זו כאילו זו רגל אחת ישרה. במהלך התפילה נשלב גם כריעה והשתחוות לפני הקב"ה: בברכת אבות- בתחילתה במילים "ברוך אתה" ובסופה במילים "ברוך אתה" ובברכת מודים – בתחילתה במילים "מודים אנחנו לך" ובסופה במילים "ברוך אתה". הכריעה היא במילה "ברוך" על ידי שנכופף את הברכיים קדימה, ההשתחוות במילה "אתה" על ידי הטיה קדימה של פלג הגוף העליון ונזדקף לחלוטין לאמירת שם השם. ב"מודים" נשתחווה ללא כריעה באמירת המילים "מודים אנחנו לך".

בשל גודל המעמד, אין להפסיק באמצע תפילת העמידה לשום צורך, אין להסתכל לצדדים או למרחב בית הכנסת. אפשר לנצל את הזכות להפגש עם הסמכות הבכירה בכל העולמות כולם ולהוסיף בקשות פרטיות בשפתינו אנו, בשתי תחנות בתפילה: בברכת שמע קולינו לפני אמירת חתימת הברכה – "כי אתה שומע" ובתפילת "אלוהי נצור" לפני אמירת המשפט האחרון- "יהיו לרצון".

לקראת מעמד הפגישה המשמעותית והמיוחדת עם בורא עולם, נקיים את הנאמר "הכון לקראת אלוהיך ישראל" נתלבש בצורה מכובדת ונקיה, נסתדר ונרגע, נסלק מעלינו דברים שיכולים להסיח את דעתינו, נשתיק את הסלולרי וכך ניגש לפני המלך.

אין חובה "להתנדנד" בתפילה, הדבר נתון לשיקולו של כל מתפלל אם זה מסייע לו בכוונה או להיפך. המנהג להתנדנד נלקח מהפסוק "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" שמשמעו שעל כל הגוף להשתתף בברכה.

משה ויטמן

 

מתפללת או מדברת לעצמה?

הוא ראה אותה עומדת צמוד לקיר, מדברת או יותר נכון: ממלמלת לעצמה. היה לו קשה להאמין למראה עיניו – אישה הנראית כמו כולם ושלעולם לא היית משייך אותה לאלו הלוקות בהפרעה נפשית, מתנהגת בצורה ממש הזויה. המחשבה שעלתה בראשו הייתה – היא שיכורה.

הוא החליט לגעור בה, לכאן לא נכנסים שיכורים, חשב. "מדוע נכנסת לכאן שיכורה"? פנה אליה כשסיימה ותגובתה לא איחרה מלהגיע: "אינני שיכורה, אדוני, לא שתיתי יין או כל אלכוהול אחר" אמרה לו, "בסך הכול התפללתי".

הדו שיח הזה לא קרה היום, הוא התרחש לפני שנים רבות, אלפי שנים, כפי שמתואר בתנ"ך והוא התקיים בין עלי שנשא בתפקיד הרוחני החשוב "כהן גדול" לבין חנה, אישה אנונימית עד אז, קשת יום, שהתפללה כי לא התברכה בילדים. חנה שייסדה, על פי התלמוד, רבים מכללי ומאפייני התפילה, התפללה לראשונה בלחש כשרק שפתיה נעות וקולה לא נשמע ולכן עלי היה בטוח כי לפניו שיכורה או הרבה יותר חמור מזה. רק כשהבין שזו תפילה, הוא נרגע.

אז מדוע באמת? איך זה הגיוני להתפלל כשאף אחד – כולל המתפלל – לא שומע את המילים? איך התפילה מגיעה עד אלוקים? מדוע בכלל צריך להתפלל אליו? מה זה עוזר? לא יותר הגיוני- פשוט לקום ולעשות מעשה? הכול על הרעיון העומד מאחורי התפילה, במאמר שלפניכם.

אלוקים מקשיב לך, לי, לנו!

הגיע הזמן לשנות את התפיסה שלנו: אם הרגשנו עד היום שאנו אמורים להתמודד לבד עם החיים, התקוות והציפיות שלנו, ועלינו לנסות להשיג את הכול בכוחות עצמנו, טעינו. יש מישהו שמקשיב לנו. לא סתם "מישהו" אלא מלכו של עולם המחזיק במפתחות המלאים לכל דבר ועניין בחיינו ושבידיו יש את היכולת להגשים את כל צרכינו ומשאלותינו.

התורה מכנה את אלוקים בעשרות מקומות שונים ולגבי מגוון של נושאים – "שומע תפילה" או כינויים דומים שמשמעותם ברורה- אלוקים שומע את התפילות שלנו. הוא שומע אותן כי הוא מקשיב להן, כי הוא מקשיב לך, לי , לנו. היכולת הראשונית להתחבר למושג "תפילה" היא רק על ידי ההפנמה כי אלוקים מקשיב לנו ורוצה לשמוע אותנו ואת רצונותינו.

גם כשאתה לא תקוע, אתה צריך תפילה!

התפילה, מבואר במקורות, אינה רק כלי למקרה שאנו תקועים ורוצים לבקש בדחיפות פיתרון מבורא עולם, אלא היא אמצעי הכרחי לקבלת כל ברכה וטובה בעולם.

לעיתים, מסבירים הפרשנים, אלוקים מחליט כי מגיעה לאדם טובה וברכה כל שהיא בתחום מסוים, בבריאות, בפרנסה או בכל עניין אחר,והטובה תמתין ותתעכב עד שהוא יתפלל ויבקש אותה. רק כשהאדם מתפלל, השפע משתחרר אליו. הסיבה: אלוקים תלה את טובות העולם בתפילה כי הייתה לו מטרה חשובה ביותר במציאותה של התפילה בעולם ובשימוש שבני אדם יעשו בה. מהי המטרה?

המטרה: לעצור את הסחף

כשאנחנו מתפללים, לדוגמה, על בריאות ורפואה. בעת התפילה אנו פונים לאלוקים, מחדדים בקרבנו את ההכרה כי ממנו תצמח הישועה, יוצאים לכמה דקות מהתפיסה הטבעית שלנו כי עלינו להתאמץ בכוחות עצמנו או לחפש אחרי רופאים מוצלחים ובכך מרעננים את האיזון הנכון שאמור להיות בעולם בין המאמצים החומריים לבין האמונה בהתנהלות רוחנית של העולם.

מחד גיסא, כך מסביר הרמח"ל, אלוקים רוצה את ההשתדלות החומרית משום שהבחירה החופשית שהוא מעוניין בה נוצרת בעקבות ההסתבכות, כלשונו, של האדם עם אמצעי העולם החומרי, אך מאידך, כדי לאזן זאת וכדי שהאדם יוכל באמת לעצור את הסחף, הוא נתן ורצה את התפילה.

איך זה באמת עובד?

התפילה, אם כן, מאפשרת לנו לעמוד בתנאים הנכונים כדי לקבל את שפע הברכה והטובה מלמעלה, אך חשוב שנבין גם: איך באמת היא עובדת? איך החלטות של אלוקים יכולות להשתנות רק בגלל שנבקש? הרי אנחנו יודעים את האמת הדי קשה על עצמנו, מודעים למצבנו ביחס לדרישות התורה בקיום המצוות ולא חושבים שיש לנו אפשרות לשכנע את אלוקים כי הטענות נגדנו אינן נכונות. אז איך באמת זה עובד?

לעבור מיחס תקיף ליחס מרחם

הסוד הוא: מידת הרחמים. כמבואר בתורה, בורא עולם מנהל את העולם בשתי צורות הנהגה שונות וקצת סותרות – מידת הדין ומידת הרחמים. השוני בין המידות הללו כה קוטבי, עד שאפילו שמותיו של בורא עולם משתנים בתורה בהתאמה למידה הספציפית בה הוא נוקט באותו עניין – שם הווי"ה למידת הרחמים ושם "אלוקים" למידת הדין. מידת הדין היא המידה בה בורא עולם מנהיג את העולם על פי כללים חדים וברורים של זכאות או חובה אצל בני האדם: אם אדם חייב הוא נענש, אם אדם זכאי הוא מקבל שכר.

מידת הרחמים היא המידה בה העולם מנווט על פי שיקולי רחמים – מי שזכאי לרחמים מקבל ברכה וטובה ומי שאינו זכאי לרחמים, מעמיד את עצמו תחת אושיות מידת הדין. אינסוף עומק ופרטים נידונים בתורה ביחס לשתי המידות הללו, אך דבר אחד ברור: תפילה היא המעורר הגדול של מידת הרחמים וכך התלמוד מדמה את התפילה לכוחה של המחרשה ההופכת את האדמה ואומר כי כוחה של התפילה להפוך ולשנות את היחס לאדם ולזכות אותו ביחס של מידת הרחמים. כשאדם זוכה למידת הרחמים, הוא יכול להרוויח הרבה.

הדרך הטובה ביותר: מילות התפילה

הדרך בה התפילה מובילה את האדם ממידת הדין למידת הרחמים, עוברת דרך מילות התפילה וכלליה. אלו, נוסחו בידי חכמינו ז"ל, במטרה להביע במילים הטובות ביותר את צרכינו השונים הכלליים והאישיים ומילים אלו נבחרו בגלל מדד אחד: מידת היכולת שלהם – על פי הבנתם העמוקה של חכמינו ז"ל בחכמת הנסתר ובדרכי ההנהגה של בורא עולם – לשנות את מידת הדין ולהופכה למידת הרחמים.

כמובן, ניתן להתפלל גם במילותינו שלנו ואף מותר להוסיפם אל תוך נוסח ברכות תפילת העמידה – בכל ברכה כפי עניינה – בין הברכה לחתימה, או בסיום התפילה, ניתן גם להתפלל בלב ובמחשבה במהלך היום שלנו, אך הכרחי לומר את שלושת התפילות הבסיסיות – בדיבור בפה, במילים שאותם ניסחו חכמינו ז"ל ובשעות שנועדו להם: בוקר, צהריים וערב לתפילת שחרית, מנחה וערבית.

לא מאבדים נקודות בדרך

וכשאנו מתפללים חשוב להקפיד על כמה כללים, כדי שהתפילה לא תאבד את כוחה:

 1) להתפלל, גם אם זה בתפילות האישיות שלך או באמירת פרקי תהילים, עם גוף נקי, ידיים רחוצות, לא בקרבת מקומות מטונפים ובכובד ראש הראוי.

 2) להביע את התפילה בפה ואת קריאת שמע וברכותיה – תאמר בקול המגיע לאוזניך.

 3) להשתדל לעשות זאת במניין עשרה ובבית הכנסת.

משה ויטמן

 

אלפי שנים מלווה ספר התהילים את עם ישראל מאז שכתבו דוד המלך נעים זמירות ישראל ועד ימינו אנו.

אלפי שנים שיהודים בכל התקופות ומכל המקומות מצאו בו את המזון המרגיע לנפשם. בין אם היה זה בעת צרה שנחתה על העם כולו או על האדם הפרטי, כשתפילות במילותיו של ספר התהילים בקעו את השמים ובין אם היה זה בעתות נחמה ושמחה, עת תפילות של הודיה ותהילה נאמרו בהתלהבות מפיותיהם של בני העם היהודי כשמשבחים ומודים הם להשם על הצלתם. מאות הפרקים השונים מצאו את המסילות הנכונות אל הלב היהודי וכך הפך ספר התהילים לספר גדוש דמעות, רגשות, אכזבות ושמחות שנחרתו בהיסטוריה היהודית.
היום, כשהעולם הסוער סביבנו גורר יותר ויותר אנשים למצוא את דרכם אל פרקי התהילים, הגיע הזמן שנעשה סדר:

מהו בעצם ספר התהילים?

מדוע מתפללים ממנו?

מה עושים כשלא מבינים את המילים?

ועוד שאלות מציקות אחרות, שיקבלו את המענה הנכון במאמר שלפניכם.
לשם מה נכתב ספר התהילים?
ספר התהילים נכתב בעיקר על ידי דוד המלך עליו השלום, אך לא רק. במדרש מבואר שעשרה מצדיקי התקופה השתתפו בחיבור פרקי התהילים, אך דוד המלך נבחר להיות הסולן הראשי של התזמורת הזו ומכאן מגיע כינויו המפורסם – נעים זמירות ישראל.

מטרתו של ספר התהילים רמוזה בשמו – תהילים = תהילות (מלשון שבח ותהילה). פרקי התהילים מתארים את הקשר הישיר עם הקדוש ברוך הוא בכל דבר ועניין בחיים. חלקם מספרים על חייו האישיים של דוד המלך, חלקם עוסקים באירועים שאירעו אז לכל עם ישראל וחלקם עוסק בתפילות של בקשות תחנונים או הודאות כלליים האמורים לצאת מפיו של כל אחד שחי בעולם וחווה את החיים.
כמובן, כמו כל שאר ספרי התנ"ך, ספר התהילים לא היה נכתב ונכנס לתנ"ך אלמלא היה לו תפקיד ומטרה לכל דורות עם ישראל. המטרה שלו היא – להיות ספר התפילות של העם היהודי. ספר התשבחות וההודאות לאלוקים מצד אחד והבקשות והתחנונים מאידך. הספר שייתן לכל יהודי באשר הוא את הנוסח והמילים להודות לאלוקים על חסדיו וטובותיו ולהתפלל ולבקש ממנו את בקשותיו.

מדוע בעצם שנאמר תהילים?
אמירת התהילים מלבד היותה מצווה הדומה ללימוד כל חלק אחר של התורה, התקבלה בעם ישראל כאמצעי התפילה הטוב ביותר. בכל מצב, בטוב או חלילה בפחות טוב, בגלות או בארץ ישראל, מהווה ספר התהילים אמצעי התפילה שלנו. פרקי התהילים המגלמים את המגוון העצום של תפילות דוד בן ישי, קולעות למטרה לכל צורך ותפילה אפשריים שלנו.

למה להתפלל דווקא מתוך התהילים?
ספר התהילים אינו רק כתובת לתפילותינו האישיות אלא גם חלקים נרחבים מתוך שלושת התפילות שנקבעו על ידי חכמינו ז"ל להתפלל בכל יום, נלקחו מתוך ספר התהילים. כל פסוקי דזמרה, אשרי יושבי ביתך, שיר של יום, תפילת הלל הנאמרת בראש חודש הם בעצם פרקי תהילים ועוד ביטויים ממנו נשזרו בתוך משפטי תפילה אחרים. כך, שספר התהילים הינו ספר התפילות היהודי וככזה מומלץ מאוד להתפלל מתוכו, למרות שבוודאי שיש להוסיף בסיום אמירת הפרקים תפילה אישית.
בנוסף לכך, סגולה נפלאה וגדולה ידועה לאמירת פרקי תהילים על חולה או בעת צרה אחרת, שבזכות כוחם הרוחני הגדול של פסוקי התהילים והעומק הצפון בהם הם מסוגלים לפעול ישועות גדולות למען המתפלל. בעקבות זאת, התקבלו בעם ישראל פרקים מסוימים לאומרם למען חולה, בעת אזכרת נשמות או על פי ימים.

מה עושים עם המילים הקשות? יש עניין להבין אותן?
חשוב לזכור אמירת תהילים אינה פעולה מכנית שאמירה של פסוקים בלבד יכולה לפעול ישועות, אלא היא כמו תפילה שלנו שעליה נאמר "תפילה בלא כוונה כגוף בלי נשמה". לכן ברור כי יש עניין וחשיבות גדולים להבין את פירוש המילים ולהתרכז בהן בעת אמירתן ולא לומר את התהילים בהיסח הדעת.

מה עדיף: ללכת לשיעור או לומר תהילים?
עם כל המעלה הגדולה והסגולה הנפלאה של אמירת תהילים, העיסוק בלימוד תורה מקיף ועיוני מהווה את עיקר העיסוק של העם היהודי מדורי דורות ומקבל את החשיבות העליונה במעלה. העיסוק בתפילה ובתהילים מקבל גם הוא את מקומו וכבודו, אך אם יש לך התלבטות אם ללכת לשיעור תורני או לומר תהילים ויש לך את הכוח והריכוז לשמוע שיעור איכותי, עדיף לעשות זאת מאשר לומר תהילים.

פרקי תהלים

התופעה הזו פוגשת רבים מאיתנו. אתה נמצא לאחר ימים של התחזקות, ימים של פריחה ושגשוג, אתה מרגיש שמצאת את הדרך, חש את האור, את הנעימות והמתיקות. ואז…