שאלה
שלום רב,
בשעה טובה ובעזרת השם אני אמור לקדש אישה.
יום הקידושין יהיה ביום ל"ג בעומר החופה תהיה לאחר שקיעה בצאת ל"ג בעומר.
כידוע לי יום ל"ג בעומר הוא יום של שמחה ואין מקבלים בו תעניות.
שאלתי הראשונה היא: מהי החשיבות של תענית ואמירת תפילת מנחה של כיפור לחתן ביום חתונתו?
והשאלה השנייה היא: האם יש אסור לצום או לעשות כפרה או תענית מסוג כזה או אחר ביום חל בו ל"ג בעומר?
תודה מראש לרב על תשובתו
בברכה
עמית
תשובה
עמית שלום וברכה
הרבה מזל טוב, ויהי רצון שיהיה בשעה טובה.
בקשר לשאלה הראשונה מהו ענין התענית והוידוי ביום החופה:
שני טעמים מרכזים נאמרו במנהג שחתן מתענה ביום חופתו:
א. כיון שביום הנישואין מתכפר לחתן כל חטאיו, וניתנת לו אפשרות לפתוח דף חדש בחייו, מוטל עליו לחזור בתשובה ולתקן את הדברים הנצרכים תיקון, ובכך יוכל לנצל יום גדול וקדוש זה כראוי, ולכן אנחנו מתענים ומתוודים כפי שאנחנו עושים ביום כיפור, והעיקר הוא הקבלה בלב למצוא דרך כיצד להתחיל לבצע שינוי ולו קטן, בדברים שכל אחד מרגיש בעצמו שראוי שהוא ישתפר בהם.
ב. כיון שהחתן צריך להגיע ליום זה מוכן ועירני, חששו שאם החתן יגיע לחופה לאחר סעודות חגיגיות… הוא יגיע לחופה שיכור והקידושין לא יהיו קידושין. ואף אם יגיע לאחר ארוחה דשנה… לא יוכל לנצל יום זה כראוי.
בקרב בני אשכנז מוסכם שהדבר התקבל כמנהג, וראוי לנהוג כך, אולם אם החתן חלש ומרגיש שלא יתפקד כראוי במוצאי הצום במהלך החתונה ובלילה שאחריו, עדיף שיאכל ולא יתענה.
בקרב בני ספרד הדבר מוזכר בחשובי הפוסקים הספרדים כדוגמת הבן איש חי, וקהילות רבות בעדות המזרח נוהגים להתענות. אולם יש רבים ובראשם הראשל"צ הגר"ע יוסף זצוק"ל שסברו שהספרדים לא קיבלו זאת כמנהג, והוא רק ענין טוב, ובימינו לרוב האנשים עדיף שלא לצום, ובמקום זאת עדיף שהחתן יסדר את כל עניני החתונה לפני יום זה, ויקדיש את היום לתורה ותפילה, ואם הוא יכול בחלק משעות היום להתענות תענית דיבור קדוש יאמר לו.
בכל אופן לכל הדעות ולכל העדות אין לשתות ביום זה שום משקה משכר, ויש לאכול מאכלים קלילים שאינם מכבידים, ובכמות סבירה. וכן ראוי להתוודות במנחה לפני החתונה.
אפשר גם להתענות ביום שני שלפני ל"ג בעומר, [ואז צריך לקבל את התענית בתנאי במנחה ביום ראשון, ויתנה שאם ירגיש חלש יאמר פרק תהילים ואז יוכל לאכול], ולקבוע יום זה לתשובה ולכפרה, וביום החתונה לאכול בצורה מינימלית וקלילה, וכן יתוודה שוב ביום קדוש זה.
בקשר לשאלה השניה:
תענית זו דוחה את ל"ג בעומר, וכן מותר להתוודות בל"ג בעומר ביום החופה.
תזכו להקים בית נאמן בישראל ולראות בני ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א
נ.ב. אני מצרף שני מקורות קלילים, שתוכל לעיין בהם ולמוד קצת על יום מיוחד זה:
קיצור שולחן ערוך סימן קמ"ו
סעיף א'
נוהגין שהחתן והכלה מתענין ביום חופתן, מפני שבאותו יום מוחלין להם עונותיהם ואומרים בתפלת המנחה עננו כמו בשאר תענית. נוהגין במדינות אלו שאין מתענין אלא עד לאחר החופה, ואם נתאחרה החופה בלילה אזי לאחר צאת הכוכבים יכולים לאכול איזה דבר ובלבד שלא ישתו משקה המשכרת.
סעיף ב'
בראש חדש ובאסרו חג דשבועות ובחמשה עשר באב ובחמשה אשר בשבט וכן בחנוכה ובשושן פורים אין מתענין, אבל בניסן אפילו בראש חדש ניסן מתענין, וכן בל"ג בעומר ובימים שבין ראש חדש סיון לשבועות ובימים שבין יום הכפורים לסוכות מתענין.
סעיף ג'
בימים שאין מתענין צריכין ליזהר שלא לרדוף אחר מותרות מאכל ומשתה, ומכל שכן שיזהרו מאד במשקה המשכרת (כי יש אומרים טעם התענית משום דחיישינן שמא ישתכרו ולא תהא דעתם מיושבת).
סעיף ד'
צריכין החתן והכלה להתקדש עצמן במאד מאד בהכנסם לחופה, ויעשו תשובה ביום ההוא ויפשפשו במעשיהם מיום הולדם עד היום הזה, ויתודו ויבקשו מחילה וסליחה וכפרה מהשם יתברך, ויהיו מודים ועוזבים, ויתחרטו חרטה גמורה בשברון לב ויעשו הסכמה חזקה מהיום והלאה לעבוד את ה' באמת ובתמים ולהיותם קדושים וטהורים, ואחר כך יכנסו לחופה ויתפללו שהקדוש ברוך הוא ישרה שכינה ביניהם, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה איש ואשה שכינה ביניהם. ונוהגין שאומרים הוידוי בתפלת מנחה כמו בערב יום הכפורים.
ילקוט יוסף שובע שמחות א הערות פרק ג' – הנהגות החתן ביום החופה
הנה מנהג זה של תענית חתן ביום חתונתו, יסודתו בהררי קודש, ונאמרו בזה ז' טעמים:
א. בשו"ת מהר"י ברונא (סימן צג) כתב, שטעם המנהג, שמא ישתכר, או שלא יאמרו שהיה שיכור, ושיראה את מי הוא מקדש.
ב. וכתב עוד טעם: בינקותי אמרתי הטעם, משום דאמרינן בגמ' דמלך נידון בכל יום, וחתן דומה למלך, והואיל ויומא דדינא הוא לגביה בעי מתענה כמו ביום הכפורים. ומהאי טעמא הרי יש שמתענים בראש השנה, לפי שיום הדין הוא. אלא דליתא להאי טעמא, דאם כן יתענה עד צאת הכוכבים.
ג. ועוד כתב: ועוד שמעתי לפי מאי דאמרינן בגמ', המתעלה לגדולה עונותיו נמחלין. וכיון דעולה לגדולה אולי יגרום החטא ויתבטל, ומקבל עליו תשובה וצערא בעלמא, עד שמסיים חופתו והדר אכיל. [וכן אמרו ביבמות (סג) הנושא אשה מוחלין לו על כל עונותיו. וכן אמרו בירושלמי פרק ג' דבכורים].
ד. ועוד כתב: ועוד אמרתי בימי חרפי הטעם שאמרו בגמרא, דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא. ואם כך נגזרה הגזרה שתפול בו פורענות לפיכך מתענה לבטל הפורענות. ע"כ.
ה. והרוקח (סימן שנו) כתב בשם האגודה, שהתענית היא עד לאחר ברכת האירוסין ושבע הברכות, מפני שהמצוה חביבה עליהם, כדרך שעושים חסידים ראשונים, שהתענו על מצוה חביבה, כלולב ומצה. ועיין עוד בגליוני הש"ס פסחים קח.
ו. ועוד טעם, דכשם שבני ישראל התענו ביום מתן תורה, ממילא גם החתן מתענה, שהרי כל מנהגי חתן וכלה למדים ממתן תורה. [תשב"ץ קטן אות תסה].
ז. ויתכן עוד, כי הרי נודע מה שמבואר בזוה"ק (פר' פנחס דף ריט ע"ב) שנשמות הקרובים מגיעות לחופה, וכדי שלא יתביישו בראותם את הצאצא שלהם מלא בעבירות, לכן מוחלין לחתן על כל עוונותיו שלא יתביישו ויצטערו בו קרוביו. שהרי עיקר ירידתם לבוא לחופה הוא מדכתיב ישמח ישראל בעושיו, ואם ח"ו בניהם אינן כדבעי אם כן הוריו יצטערו. [נטעי גבריאל].
ומרן אאמו"ר שליט"א ממליץ לתלמידי ישיבתינו "חזון עובדיה" שהחתן יסדיר את כל עניני החתונה עד יום קודם לחופה, וביום החופה יוכל לישב וללמוד בהתמדה [או לקרוא תהלים כשאינו יכול להתרכז בלימודו, ראה להלן הערה יג] עם תענית דיבור, שמעלת התענית דיבור גדולה, כנודע. [וראה בילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר (מהדורת תשס"ד, סימן א', מה שכתבנו באורך בענין תענית דיבור). ע"ש]. וגם הגה"ק רבי דוב מקרשאנוב במכתב ילקוט אגרות קודש כתב, שיום אחד בלא דברים בטלים נחשב יותר מתענית. והובאו דבריו בספר נטעי גבריאל (עמוד לה).