יסוד גדול בעבודת ה' יתברך: על האדם מוטל בסך הכל לפתוח פתח, וממילא כל השאר יעשה מאליו, כפי שאמרו חז"ל (יומא לח ע"ב) "הבא להיטהר מסייעים בידו".
האדם צריך להתחיל – לנסות להתקרב ולהתחזק, לשבור מידה רעה ולברוח מן העברה, ואת כל השאר ימשיך הקב"ה, הוא זה שיגמור את המלאכה.
על כך דרשו רבותינו: "אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: 'בני, פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו'".
אתה רק תפתח את הפתח, תתקרב ותעשה את הצעד הראשון, וה' יתברך יאיר ויזריח עליך את האור הנפלא – אור השכינה הקדושה.
כחודה של מחט
אולם על האדם לפתוח דוקא פתח "כחודה של מחט" ולא פתח אחר, שהרי ישנם סוגי פתחים שונים:
יש פתח שאדם פותח בחול הים, ולאחר כמה רגעים מגיעה רוח קלה ומכסה את הפתח בחול ומשיבה את מצב החול לקדמותו.
קים פתח, שמחזיק אף פחות מהפתח הנ"ל, והוא פתח שעושה האדם במאכל מוצק, כגון במרגרינה וכדומה, שמעט חום ממיס מיד את המרגרינה ומכסה את הפתח, "וחם השמש ונמס".
וישנו פתח עוד פחות עמיד, שנסתם כהרף עין, כגון אדם המכניס את אצבעו במים ועושה פתח, שמיד כשמסיר את היד נעלם הפתח, "וישב הים לפנות בקר לאיתנו".
קיימים, אפוא, סוגי פתחים רבים בעולם, אך לא הם הפתח שהקב"ה חפץ ורוצה שהאדם יפתח. ה' יתברך רוצה שיפתח האדם פתח "כחודו של מחט". פתח שנעשה באמצעות מחט יכול להשאר שנים על גבי שנים. הקב"ה רוצה שנפתח בפניו פתח מפולש מעבר לעבר שישאר לעולם, ועל אף גדלו המזערי ימשיך הקב"ה להגדיל את הפתח עד שיוכלו עגלות וקרונות להכנס בו.
על האדם לקבל קבלה חזקה ונחושה שלא יזוז ממנה לעולם, פתח כחודו של מחט, ואו אז ה' יתברך ישפיע עליו שפע ברכה וטובה ויצליחהו בכל אשר יעשה.
תפלטני מגוי לא חסיד
אפלו אדם שומר תורה ומצוות שעזב את דרך ה' והתרחק, אם יעשה צעד אחד קטן בחזרה, יקבל משמים אור גדול וסיעתא דשמיא שיעזרו ויסייעו לו לחוזר ולחסות תחת כנפי השכינה.
הרבנית בת שבע קניבסקי ע"ה, בתו של הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל, ואשת חבר לגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, היתה צדקת גדולה שאין לתאר ולשער. ביתה היה מלא תמיד נשים ובנות שלהן בעיות וצרות. הרבנית היתה מקשיבה לכל אחת, אומרת אתן פרקי תהלים, מברכת אותן, ומעבירה את השמות לרב כדי שיברכן.
סיפר לי באופן אישי איש צבא בכיר, שהבחנתי בשנוי שחל בו, ובהתקרבותו ליהדות – שהוא מיחס את השינוי הזה לרבנית.
והוא שיתף אותי במעשה: פעם לקחו אותו לרב, אך הוא לא יכול היה לקבלו. תחת זאת קבלה אותו הרבנית בסבר פנים יפות וברכה אותו בחום. בברכתה היא השרתה עליו קדושה וטהרה גדולה, עד שלא ויתר לחזר אליה אחת לחדש או מעט יותר, על אף כל מתח העבודה הגבוה שלו, והיותו טייס בכיר ולוחם שמגויס להפצצות ולפעולות לא פשוטות בכלל.
פעם אחת בקשו את עזרת הרבנית במקרה עצוב – בחורה מוצלחת מאד מבית דתי, סימה את לימודיה וחיפשה מקום עבודה. מלכתחילה העדיפה מקום עבודה דתי, אבל כשלא מצאה בקלות, החליטה ללכת לעבוד במקום חילוני. היא הרגישה את עצמה חזקה מספיק לעמוד מולם, ומאד רצתה להתחיל לחסוך כסף עוד לפני החתונה.
כעבור כמה חדשים, היא הודיעה להוריה שהיא עומדת להתחתן עם אחד העובדים. ההורים נדהמו: הרי כולם שם חילונים גמורים! אבל היא היתה נחושה בדעתה – היא מצאה את מה שהיא צריכה, והבחור בסדר גמור!
כשבררו הוריה מיהו המדבר, חרב עליהם עולמם. התברר כי מדובר בבחור ערבי! לא פחות ולא יותר! הם הרגישו שהם עומדים להתמוטט – הם בכו לפניה, ניסו לדבר איתה, הפצירו בה שתעזוב אותו, ניסו לקחת אותה לרבנים שונים, אך "דור עיקש ופתלתל" – הבחורה התעקשה וסירבה לשמע להם…
היא כבר החליטה! מדובר בבחור נבון וחכם כל כך, והיא אינה מבינה מה רוצים ממנה כלל… לדבר אחד בלבד היא הסכימה – לבוא לדבר עם הרבנית בת שבע קניבסקי.
הרבנית ישבה איתה שעה ארוכה והתחננה לפניה: "תזהרי! את יהודיה! במעשה הזה את קורעת את עצמך מעם ישראל ונאבדת מן האומה!"
אך ללא הועיל! הבחורה מתעקשת ואוטמת את ליבה: "אני לא. כל אחד רשאי לפעול בהתאם לשיקול דעתו".
בסופו של דבר אמרה לה הרבנית: "אבקש ממך דבר אחד – תקבלי על עצמך קבלה אחת קטנה, שתגרום שלא תתנתקי לגמרי ולא תשכחי את עמך – תאמרי בכל יום פרק תהילים אחד".
לכך נאותה הבחורה. הרבנית הגישה לה במהירות ספר תהילים ואמרה: "תתחילי כבר כעת. זריזים מקדימים למצוות, ומצוה הבאה לידך אל תחמיצנה".
הבחורה פתחה את הספר היכן שנפתח, והחלה לקרא את הפסוק הראשון בפרק מ"ג: "שפטני אלוקים וריבה ריבי מגוי לא חסיד, מאיש מרמה ועולה תפלטני"…
כשחלחלו המלים לתודעתה היא החוירה כסיד, וכעבור רגע התחילה לצרח: "מה קורה כאן? איזה פרק נפתח לי?" מגוי לא חסיד… מאיש מרמה ועולה… בדיוק לה, שעומדת להתחתן עם גוי ערבי… כדי שתדע מה היא בדיוק עומדת לעולל לעצמה…
באותו רגע נפתח לה הלב, והיא החלה לבכות: "מה אני עומדת לעשות לעצמי? איך אני מנתקת את עצמי מעם ישראל?!"
הרבנית הורתה לה מיד להתפטר מן העבודה ומן הפלאפון שלה. בהמשך היא קיבלה על עצמה עול מלכות שמים וחזרה בתשובה שלמה. לאחר זמן מה, זכתה היא להינשא לבחור תלמיד חכם וירא שמים.
הבא להיטהר מסיעים בידו. אדם עושה צעד קטן להקב"ה – והוא פותח מולו שערים גדולים של סיעתא דשמיא ושל קדושה וטהרה.
ספר תהילים, אותו כתב דוד המלך עליו השלום, הינו ספר קדוש ונעלה מאד.
הזוהר הקדוש אומר שבשירות ותשבחות שאמר דוד המלך, ישנם סודות ועניינים עילאיים בסוד החכמה, שכן כל המזמורים נאמרו על ידי רוח הקודש ששרתה על דוד המלך. (פרשת וישלח, דף קע"ט)
מובא בדברי חז"ל (ילקוט שמעוני תהילים א') שדוד המלך ביקש מהקב"ה, שאמירת פרקי התהילים שהוא חיבר, תהא חשובה בשמים כלימוד תורה בסוגיות העוסקות בנגעים ואהלות. אמנם לא נאמר לנו מפורשות מה הייתה תשובתו של הקב"ה לכך, אך צדיקים רבים אמרו שאם דוד המלך ביקש זאת, נראה שהקב"ה נענה לבקשתו.
ובאמת מובא בהרבה ספרים שאמירת פרקי תהלים נחשבת כעסק התורה בנגעים ואהלות. (פרי מגדים א"א ש"ו, רחמי אב אות תהילים, דברי שמואל פרשת בחוקותי, אגרא דפרקא פרשת שמות ועוד)
סגולות רבות נאמרו על אמירת תהילים:
בשו"ת "נודע ביהודה" מצאנו כתוב: "ידבק עצמו מאד בשירות ותשבחות של דוד המלך עליו השלום, שזה דבר גדול להלהיב בלב האדם אהבת הבורא ברוך הוא". (מהדורא קמא או"ח, ל"ה)
ובספר "ימלט נפשו" (סימן ה') נאמר: "אמירת המזמורים הם מסוגלים לתקן את נפש האדם ולהישירה ולנהלה הלוך וקרוב אל ה' ולבוא אל מעון קדשו, ולהעלותו במעלת הצלחה – יצליח בכל דרכיו וימצא מזונותיו בריוח ובנחת".
בספר "עמק המלך" (דף ט"ו) כתוב: "הרגיל בתהילים דוחה כל מיני פורעניות וכמה פגעים רעים מעליו ובני ביתו ומשפחתו וכל בני דורו, ומגלגל עליו ועליהם כל מיני שפע, ברכות טובות והצלחות ורחמים וחסדים". (תהלות יוסף)
על הפסוק "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו" (תהילים ק"ו) כתוב בספר "עטרת צבי" ש"ימלל" הוא מלשון מולל מלילות. על כן, מי שרוצה לשבר ולהמתיק כל הדינים, יאמר תהילים בפעם אחת בלי הפסק. (בפירושו על הזוהר פרשת ויחי דף רמ"ט)
וכן בספר "אמרי פנחס" נאמר שהסובל מקשיי פרנסה או צרות אחרות חלילה, יאמר את כל ספר התהילים מתחילתו ועד סופו בלי הפסק.
ה"פלא יועץ" (אות תהילים) אומר: "יש קבלה מאנשי שם הקדושים, שמי שיש לו איזה דוחק השעה או צער או שהוא מהלך בדרך או עובר בים או בנהרות, יקרא כל התהילים בכל יום בלי הפסק בכוונה והכנעה, ויראה נפלאות, וזה בדוק ומנוסה".
עוד גילה לנו ה"פלא יועץ" (שם): "מאחר שהתפלל דוד המלך שיהא חשוב כעוסק בנגעים ואוהלות, נראה דמועיל לימודם לתיקון הברית, כמו שכתבו גורי האר"י שלימוד סדר טהרות לתיקון הברית".
קריאת פרקי תהילים בשבת
שלום, האם מותר לקרוא פרקי תהילים ביום שבת ( אם קראתי בכל יום א', ב', ג' ,ד', ה, ו'),? אם כן מתי בשבת מותר לקרוא את פרקי התהילים? תודה
שלום רב
אפשר לומר תהילים בשבת, ובפרט את התהילים של יום השבת, את היהי רצון שאחרי אמירת תהילים אין לומר בשבת.
בהצלחה
אמרו חז"ל: "אשרי האומר מזמורים והלומד בספר תהילים, שהוא חשוב ומרוצה לפני הקב"ה עד מאוד. ואמרו חכמינו ז"ל במדרש, התפלל דוד המלך לפני הקב"ה ואמר "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך", אזכה שיהיו דבריי נאמרין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ויהיו קורין בהם והוגים בהם ונוטלים עליהם שכר כנגעים ואהלות".
שאלה:
שלום כבוד הרב
רציתי לדעת האם מותר לקרוא חצאי פרקי תהילים הכוונה לא פרקים שלמים , אלא פסוקים מסוימים מפרק זה ופסוקים מסוימים מפרק זה.. בדילוגים לצורך סגולה …, או שמא אני מחסר בזה שאני לא קורא פרק שלם מספר תהילים, כי ודאי שדוד המלך ע"ה חיבר את הפרקים יש בהם עניין אשמח לדעת מקורות מדויקים בתשובה?
תשובת:
שלום וברכה
מותר לומר רק כמה פסוקים מפרקים בתהילים לפי הצורך ואין איסור להפסיק באמצע פרק של תהילים, כאשר אין חיוב לאומרו (בשונה מאמירת פרקים בפסוקי דזמרה שכיון שיש חיוב לאומרם אסור להפסיק באמצע אמירתם).
לבקשתך אפרט את מקור הדברים, ראשית מצינו במקומות רבים שתיקנו לנו הראשונים נוסחאות של תפילה המורכבות מפסוקים שונים בתנ"ך ובתהלים ולא הצריכו לומר בכל פעם פרק שלם, ובפרט שבדברי הראשונים במסכת ברכות דף יד עמוד א' (בתוס' בשם רבינו תם ועוד ראשונים) מבואר שכל דבר שאין חיוב לאומרו מותר להפסיק באמצע אמירתו, וכך כתב בפשיטות הביאור הלכה בסימן תכב סעיף ד' ע"ש.
בעיר החרדית אלעד מתגורר תושב שתחום העיסוק שלו מפתיע, בהתחשב בעובדה שמדובר בגבר חרדי מן המניין. רוב השכנים שלו מימיהם לא ראו חרב אמתית, הידע שלהם בלחימה לא השתפר מאז התקוטטו עם חבריהם בכתה ג' בתלמוד התורה, ואם תבקשו מהם לרוץ למרחק של מאה מטר, סביר להניח שייקח להם כמה דקות ארוכות להתאושש מהמשימה הקשה…
ישי אמנו (34), אולי נראה גבר חרדי שגרתי. הוא נשוי, ואב לששה ילדי חמד הלומדים בתלמוד התורה כמו כל ילד חרדי אחר. אבל מתחת לכיפתו הלבנה של ישי, מסתתר לו אדם עם סיפור חיים שנראה כאילו ברח החוצה מאגדת עם עתיקת יומין. את זמנו הוא מחלק בין לימוד תורה, ובין לימודי לחימה. הוא העמיד תלמידים רבים היודעים לחבוט ולהיחבט כהלכה, להתגלגל בתנועת חתוליות ולהגיב בצורה נכונה כלפי מי שמנסה לתקוף אותם.
"מבחינתי אמנות הלחימה היא בעיקר עניין של שליטה עצמית", הוא מסביר. "יש עמי באמתחתי לא מעט סיפורים על בני נוער וילדים שלא הצליחו להתרכז, שנכשלו בכל תחום שבו הם רצו להצליח, ולאחר שתרגלו נינג'וטסו, למדו לשלוט במחשבות שלהם, להתרכז ולעבוד בצורה מסודרת".
אבל לפני שנקפוץ למסקנות שמסיק אמנו מהמקצוע שלו, עדיף שנחזור אחורה, למקום שבו הכל התחיל…
"נולדתי בקריית מוצקין לבית שבו הדת היהודית היתה משהו לא מוכר בכלל. ההורים שלי התגרשו כשהייתי בן 3 בלבד, גדלתי עם אמא, והיא לא קיבלה שום חינוך דתי. היא התייתמה בשואה בגיל צעיר מאוד, והגיעה לארץ בגפה, בלי שום ידע על יהדות ועל דת. גם המקום בו גרנו, קרית מוצקין, לא הציע לי הרבה הזדמנויות להיפגש עם הדת היהודית. הפעם הראשונה בה ראיתי בית כנסת היתה ביום בר המצווה שלי, ואני חושב שבכלל לא הבנתי מה זה המקום הזה.
"כבר מגיל צעיר נמשכתי ללימוד אמנות הלחימה. בגיל 9 התחלתי ללמוד קראטה בצורה מסודרת, וכעבור שנתיים עברתי ללמוד נינג'וטסו. זאת אומנות מאוד מיוחדת, ולא רק בגלל שהיא פופולאריות בסרטים. אני זוכר שהסבירו לי שכדי לקבל דרגת 'דאן 5' בנינג'וטסו, אתה צריך להגיע לכזאת רמה של ריכוז שתגיע למצב שבו אתה יושב על הרצפה בעיניים עצומות, ומורה עומד מאחוריך ומוריד חרב במהירות לעבר הראש שלך בלי שתדע מתי הוא עושה את זה. אם הצלחת להרגיש את הסכנה ולחמוק מהחרב בזמן – הצלחת.
"זה הפליא אותי. לא הבנתי איך אדם יכול לפתח כזאת יכולת מדהימה. להרגיש את הסכנה. זה למעשה המהות של הנינג'וטסו, להגיע לרמה כזאת של ריכוז שבה אתה מרגיש כשהסכנה מתקרבת, בלי לראות שום דבר. זה שימוש בחוש השישי, שהופך אצלך להיות כמו חמשת החושים הרגילים. אתה פשוט מרגיש שהסכנה מתקרבת ויודע להיערך לקראתה כראוי.
"נכנסתי ללימוד הנינג'וטסו בכל הכח. זה מאוד משך אותי וגם מילא אותי. אף פעם לא נמשכתי לתרבות החילונית של מועדונים וכל השטויות האלו, אהבתי תמיד להשקיע בשיפור יכולת התנועה, לבלות הרבה בטבע. במשך ארבע שנים הייתי מסתובב כל לילה לבד ביער, לפעמים עם חבר אחד, היינו עושים אימונים עד הבוקר. היו לי ארבעה מאמנים שהייתי מתאמן אצלם בחוג. לא היה מחנה אימונים שהחמצתי, ואף נפגשתי עם ראש השיטה בהולנד ב'טאי קאי' – מחנה אימונים בן שבוע. זה היה תחליף לכל הדברים האחרים בעולם, רוחניים וגשמיים כאחד. הייתי הולך לקניון, לא כדי לקנות משהו, אלא כדי לפתח את הכישורים שלי, כדי לדעת לזוז נכון שאף אחד לא ישפשף אותי וכדו'.
"כגודל ההשקעה כך גם היתה ההצלחה גדולה מאוד. הגעתי ליכולות מאוד גבוהות עם ההרגשה, הייתי מרגיש מתוך שינה. בתקופה בה ישנתי בפנימייה, כל החברים בקבוצה היו משתעשעים עם זה. כשאני הייתי נרדם בלילה הם היו שולחים חבר שיכה אותי באגרוף, ואני מתוך שינה הייתי מרגיש סכנה מתקרבת ומיד תופס את ידו.
"ההצלחה בנינג'וטסו סייעה לי גם בתחומים אחרים. אם בבית הספר היסודי לא הייתי מהתלמידים המבריקים במיוחד, בכתה ט' כבר הייתי המצטיין השכבתי. מי שיודע להתרכז בלחימה, יודע להתרכז גם בלימודים. היה לי גם חבר שהיה ברמה מאוד גבוהה בנינג'וטסו, ויחד היינו עושים תרגילים ברמה גבוהה מאוד. זה מילא אותי".
ואז… בא המהפך: "יום אחד, זה פשוט נעלם לי", מספר ישי. "אני מגיע לאימון, מבצע את התרגילים ולא מרגיש כלום. איבדתי את הריכוז, ובלחימה הריכוז הוא זה שעושה אותך לוחם טוב. אם אתה לא מזהה בשבריר שניה את תנועת היריב, אתה לא מספיק להגיב בזמן. כל היכולות שלך בלחימה לא שוות כלום אם הן לא מגיעות בצורה מדויקת, עם ריכוז מלא וברגע הנכון.
"וזה נמשך. גם למחרת לא הרגשתי כלום, וגם יום לאחר מכן. עברו מספר ימים וכבר לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. הייתי מנסה כל מיני הרפיות. הלכתי ליער, הלכתי לים, ניסיתי כל מיני תרגילים. כלום. שום דבר לא עזר לי. הייתי בוכה מרוב תסכול, זה הרס לי את כל התוכניות. רציתי להיות נינג'ה כמו לפני מאתיים שנה, ופתאום אני לא מסוגל לעמוד בסטנדרטים שהתרגלתי אליהם כבר לפני כמה שנים.
"החבר שלי ראה איך שאני מתייסר ופתאום הוא זרק לי ככה חצי משפט, בלי שום משמעות: "שמעתי שמי שאומר את כל ספר התהילים בשבת, זה מכפר לו על הכל". לא הבנתי מה הוא רוצה מהחיים שלי, מה תהילים? מה זה בכלל? "זה הספר הזה מהתנ"ך?", שאלתי אותו, והוא עונה לי "כן". זהו, לא דיברנו על זה יותר. המשכנו הלאה אני חזרתי להרפיות ולניסיונות הכושלים להחזיר לעצמי את הכוחות שאבדו לי, ובזה נגמר הסיפור.
"עברו מספר שבועות, ובשבת אחת אני מוצא את עצמי מסתובב בבית ככה משועמם כהוגן. רפרפתי על הספרים שלי, מחפש משהו מעניין לקרוא, ומשום מה המבט שלי התעכב על ספרי התנ"ך. היה לי קסוטו. מפה לשם אני עומד כשספר התהילים בידי, ואני מתחיל לקרוא.
"נדהמתי. אילו מילים יפות כל כך. לשון מליצית ועתיקה כזאת. זו היתה חוויה מעניינת מאוד. קראתי וקראתי, ופתאום אני מתחיל לזוז קדימה ואחורה, מרגיש אנרגטי, לא מבין למה אני זז. אני לא יכול לקרוא בנחת, אני נכנס להרגשה מיוחדת. התחלתי להרגיש כאילו זה מוכר לי, כאילו אני רואה את המאורעות במחשבה, אני קורא ככה ארבע שעות, נדבק למילים ולא יכול להפסיק.
"האווירה בחדר הפכה קסומה. הרגשתי כאילו אני קורא באיזה ספר קסמים מיוחד. זו היתה תחושה שאני כאילו נבלע לתוך איזושהי ישות רוחנית אדירה, משהו שמאיר אותך באור נפלא, ומשרה עליך תחושת נעימות לא מוכרת.
"במוצאי שבת היה לי אימון בנינג'וטסו. כמו תמיד יצאתי מהבית לאימון ואת הדרך עשיתי בריצה. אני מגיע לאולם, נעמד ככה מול בן הזוג שלי, ופתאום הכתה בי ההרגשה של "מה אתה עושה פה בכלל".
"זה מאוד הלחיץ אותי. כבר קיוויתי שמצאתי את תרופת הפלא ופתאום מתברר שקריאת התהילים רק עשתה יותר גרוע. היא אומנם עזרה לי להרגיש טוב עם עצמי, אבל לא עם הנינג'וטסו, ומבחינתי להיות נינג'ה זה היה כל מה שרציתי אי פעם".
"בשלב זה כבר הייתי בן 17 בערך. בסוף כתה י"א עזבתי את בית הספר כי רציתי להשקיע יותר באמונות הלחימה. החלטתי לנסות לחזור לבקר בבית הספר, למקום שממנו צמחתי. חשבתי אולי ביקור כזה ופגישה עם חברים מפעם, יעזרו לי להחזיר לעצמי את השליטה על החיים שלי. אני מגיע למקום ורואה את אחד החברים הטובים שלי מהעבר, עם כפה על הראש. לא הבנתי מה קשורה הכפה, ורק מאוחר יותר הבנתי שהוא חזר בתשובה.
"אני עדיין עולה במדרגות והחבר עם הכפה אומר לי בוא רגע, אני רוצה לספר לך משהו. לא הבנתי מה הוא רוצה בדיוק, אבל זרמתי אתו. כיבדתי אותו כחבר. ישבנו כמה חברים יחד והוא סיפר לנו סיפור על רבי חיים בן עטר, ה'אור החיים' הקדוש. פתאום הרגשתי תחושה מאוד מוכרת. זו היתה התחושה שהרגשתי כשקראתי בתהילים. פתאום אני מרגיש משהו רוחני עצום. כאילו אני רואה את התרחשות הסיפור מול העיניים שלי, כאילו אני כבר מכיר את הסיפור, ומכיר את האור החיים הקדוש. אני נכנס לחוויה כזאת ושואל אותו, "תגיד לי, האור החיים הזה, הוא קשור לתהילים?". החבר שלי לא הבין מה קשור תהילים עכשיו, אבל אני לא מניח לו, זה קשור לתהילים, אני מרגיש שזה קשור לתהילים. בסדר, הוא הסכים איתי, זה שקשור לתהילים. מה אכפת לו?
"החבר ראה שאני ככה מתרגש, והחליט לשאול אותי: "אתה רוצה להניח תפילין". הסכמתי. ושוב אני מרגיש הרגשה מיוחדת כזאת. הלכתי יחד אתו, קנינו שווארמה, והוא נוטל ידיים ומראה לי איך ליטול ידיים ולברך לפני הארוחה. שאלתי אותו, גם זה קשור לתהילים? הוא אומר לי כן. אכלתי והוא אומר לי "עכשיו צריך לברך". אמרתי, בהחלט הגיוני שאחרי שאכלנו צריך להגיד למישהו תודה על האוכל. בירכתי, הנשמה שלי מתרוממת ואני מרגיש משהו מיוחד. הוא לקח אותי לבית הכנסת, זה היה בכפר יונה. כולם שם היו לבושים בבגדים רגילים, חולצות טריקו או מכופתרות, מכנסי ג'ינס וכדו'. רק אחד, השליח ציבור היה גבר חרדי עם לבוש חסידי. אני רואה אותו ככה עם חליפה שחורה ארוכה ואבנט חסידי קשור מעליה, ואני שואל את החבר שלי: "גם אצל הדתיים זה כמו באומנויות לחימה? למורה יש חגורה שחורה? החבר הרגיע אותי והסביר לי שאין קשר בכלל.
"הייתי מאוד נרגש, אבל הגיע הזמן לחזור הביתה. החבר אומר לי "אני מקווה שתמשיך עם זה", ואני עונה לו: "האמת אני עדיין לא מבין מה זה בדיוק, אבל אני מרגיש שאני נמצא כאן בעולם רק בשביל זה".
"הגעתי הביתה הורדתי את התפילין מהבוידעם שבו הן שכבו מאז הבר מצווה שלי. השגתי סידור תפלה והתחלתי להתפלל בלי לדעת מתי מתפללים ואיך מתפללים. הייתי מתפלל תפילה של שבת ביום שלישי, ובשבת אומר 'על הניסים' כמו בחנוכה. לא ידעתי כלום מהחיים שלי. יום אחד פגשתי גבר חרדי ברחוב, ניגשתי אליו לשאול אותו כמה שאלות, והוא קלט מיד שהנשמה שלי צמאה ליהדות. הוא הציע לי להצטרף ללימודים בישיבה, להיכנס לזה בצורה רצינית. לא היססתי אפילו לרגע. ידעתי שזה הייעוד שלי בעולם הזה, והשתוקקתי לדעת יותר וללמוד יותר.
"זה הסיפור שלי", מסיים ישי את המונולוג המרתק. "חיפשתי להחזיר לעצמי את הנינג'וטסו, אבל מצאתי משהו הרבה יותר חשוב – את היהדות".
• ובכל זאת, גם היום כאדם חרדי לכל דבר ועניין, אתה עדיין מתעסק עם נינג'וטסו ואפילו מלמד מבוגרים ובני נוער את אומנות הלחימה הזאת?
"בהחלט. הנינג'וטסו לא רק שאינו סותר את התורה הקדושה, אלא הוא יכול גם לשמש כלי עזר ללימוד התורה אם מתעסקים אתו בצורה נכונה, ולוקחים את הדברים בפרופורציה. יש לא מעט אברכים שלומדים יותר טוב בכולל, בזכות זה שהם עברו אצלי אימונים ולמדו לחדד את יכולת הריכוז שלהם. ילדים רבים מצליחים יותר בתלמודי התורה והישיבות, אחרי שעברו אימונים במשך תקופה וקיבלו ביטחון עצמי ושליטה עצמית. אני מלמד הרבה, יש לי קבוצות לילדים, לנערים ולמבוגרים. אבל אנחנו לא לומדים להיות אכזרי, אלא להתגונן מפני אכזרים. אנחנו לומדים איך לשלוט, איך להיות מוכן לסכנה, איך להגיב במהירות לכל התרחשות. האומנות היא אותה אומנות, אבל הלימוד הוא על פי דרך היהדות, עם אמונה וביטחון בה' יתברך.
• יש איזה תרגיל שאתה יכול להעביר לנו ככה במילים, לעזור לקורא להתמודד עם האיום הביטחוני כשבכל פינה עלול להמתין ערבי עם סכין?
"לחימה צריך ללמוד בפועל. אי אפשר ללמד אותה באמצעות מילים, מבלי להדגים ולהמחיש. אבל אני כן יכול לומר לקוראים שמי שרוצה להיות מוכן ברמה טובה צריך קודם כל להיות תמיד בכוננות. אם יש חשש מפיגועי דריסה, אדם חכם יעמוד מאחורי התחנה או מאחורי גדר וכדו', ולא יהפוך את עצמו טרף קל למחבלים, במיוחד אם הוא באזור מועד לסכנה.
"במקרה שקופץ עליך מחבל עם סכין, הדבר הכי חשוב זה לשמור על ריכוז, לא לתת לפחד להשתלט עליך ולשתק אותך. צריך לדעת שגם אם יש לו סכין ביד זה לא הופך אותו לכל יכול. אפשר להכות בו בחזרה, ואפילו לתפוס לו את הסכין ביד חשופה. גם אם זה יחתוך לך חתכים עמוקים באצבעות, הנזק הזה הוא מזערי לעומת מה שהמחבל עלול לעשות אם לא יתפסו לו את הסכין מהיד. בעיטה לבטן או למקומות רגישים אחרים יכולה גם היא לעזור מאוד במקרה כזה".
אלפי שנים מלווה ספר התהילים את עם ישראל מאז שכתבו דוד המלך נעים זמירות ישראל ועד ימינו אנו.
אלפי שנים שיהודים בכל התקופות ומכל המקומות מצאו בו את המזון המרגיע לנפשם. בין אם היה זה בעת צרה שנחתה על העם כולו או על האדם הפרטי, כשתפילות במילותיו של ספר התהילים בקעו את השמים ובין אם היה זה בעתות נחמה ושמחה, עת תפילות של הודיה ותהילה נאמרו בהתלהבות מפיותיהם של בני העם היהודי כשמשבחים ומודים הם להשם על הצלתם. מאות הפרקים השונים מצאו את המסילות הנכונות אל הלב היהודי וכך הפך ספר התהילים לספר גדוש דמעות, רגשות, אכזבות ושמחות שנחרתו בהיסטוריה היהודית.
היום, כשהעולם הסוער סביבנו גורר יותר ויותר אנשים למצוא את דרכם אל פרקי התהילים, הגיע הזמן שנעשה סדר:
מהו בעצם ספר התהילים?
מדוע מתפללים ממנו?
מה עושים כשלא מבינים את המילים?
ועוד שאלות מציקות אחרות, שיקבלו את המענה הנכון במאמר שלפניכם. לשם מה נכתב ספר התהילים?
ספר התהילים נכתב בעיקר על ידי דוד המלך עליו השלום, אך לא רק. במדרש מבואר שעשרה מצדיקי התקופה השתתפו בחיבור פרקי התהילים, אך דוד המלך נבחר להיות הסולן הראשי של התזמורת הזו ומכאן מגיע כינויו המפורסם – נעים זמירות ישראל.
מטרתו של ספר התהילים רמוזה בשמו – תהילים = תהילות (מלשון שבח ותהילה). פרקי התהילים מתארים את הקשר הישיר עם הקדוש ברוך הוא בכל דבר ועניין בחיים. חלקם מספרים על חייו האישיים של דוד המלך, חלקם עוסקים באירועים שאירעו אז לכל עם ישראל וחלקם עוסק בתפילות של בקשות תחנונים או הודאות כלליים האמורים לצאת מפיו של כל אחד שחי בעולם וחווה את החיים.
כמובן, כמו כל שאר ספרי התנ"ך, ספר התהילים לא היה נכתב ונכנס לתנ"ך אלמלא היה לו תפקיד ומטרה לכל דורות עם ישראל. המטרה שלו היא – להיות ספר התפילות של העם היהודי. ספר התשבחות וההודאות לאלוקים מצד אחד והבקשות והתחנונים מאידך. הספר שייתן לכל יהודי באשר הוא את הנוסח והמילים להודות לאלוקים על חסדיו וטובותיו ולהתפלל ולבקש ממנו את בקשותיו.
מדוע בעצם שנאמר תהילים?
אמירת התהילים מלבד היותה מצווה הדומה ללימוד כל חלק אחר של התורה, התקבלה בעם ישראל כאמצעי התפילה הטוב ביותר. בכל מצב, בטוב או חלילה בפחות טוב, בגלות או בארץ ישראל, מהווה ספר התהילים אמצעי התפילה שלנו. פרקי התהילים המגלמים את המגוון העצום של תפילות דוד בן ישי, קולעות למטרה לכל צורך ותפילה אפשריים שלנו.
למה להתפלל דווקא מתוך התהילים?
ספר התהילים אינו רק כתובת לתפילותינו האישיות אלא גם חלקים נרחבים מתוך שלושת התפילות שנקבעו על ידי חכמינו ז"ל להתפלל בכל יום, נלקחו מתוך ספר התהילים. כל פסוקי דזמרה, אשרי יושבי ביתך, שיר של יום, תפילת הלל הנאמרת בראש חודש הם בעצם פרקי תהילים ועוד ביטויים ממנו נשזרו בתוך משפטי תפילה אחרים. כך, שספר התהילים הינו ספר התפילות היהודי וככזה מומלץ מאוד להתפלל מתוכו, למרות שבוודאי שיש להוסיף בסיום אמירת הפרקים תפילה אישית.
בנוסף לכך, סגולה נפלאה וגדולה ידועה לאמירת פרקי תהילים על חולה או בעת צרה אחרת, שבזכות כוחם הרוחני הגדול של פסוקי התהילים והעומק הצפון בהם הם מסוגלים לפעול ישועות גדולות למען המתפלל. בעקבות זאת, התקבלו בעם ישראל פרקים מסוימים לאומרם למען חולה, בעת אזכרת נשמות או על פי ימים.
מה עושים עם המילים הקשות? יש עניין להבין אותן?
חשוב לזכור אמירת תהילים אינה פעולה מכנית שאמירה של פסוקים בלבד יכולה לפעול ישועות, אלא היא כמו תפילה שלנו שעליה נאמר "תפילה בלא כוונה כגוף בלי נשמה". לכן ברור כי יש עניין וחשיבות גדולים להבין את פירוש המילים ולהתרכז בהן בעת אמירתן ולא לומר את התהילים בהיסח הדעת.
מה עדיף: ללכת לשיעור או לומר תהילים?
עם כל המעלה הגדולה והסגולה הנפלאה של אמירת תהילים, העיסוק בלימוד תורה מקיף ועיוני מהווה את עיקר העיסוק של העם היהודי מדורי דורות ומקבל את החשיבות העליונה במעלה. העיסוק בתפילה ובתהילים מקבל גם הוא את מקומו וכבודו, אך אם יש לך התלבטות אם ללכת לשיעור תורני או לומר תהילים ויש לך את הכוח והריכוז לשמוע שיעור איכותי, עדיף לעשות זאת מאשר לומר תהילים.
