לחג הסוכות יש שם נוסף: זמן שמחתנו, על-פי דברי התורה (דברים טז, יא) "ושמחת בחגך, והיית אך שמח".
במהלך החג, עורכות קהילות רבות ברחבי העולם אירועי "שמחת בית השואבה". האירועים נערכים ברוב עם וכוללים שירה וריקודים לצלילי כלי נגינה.
מה מקור המנהג? ומה הקשר לחג הסוכות?
לשם כך עלינו להתוודע מעט אל סדר עבודת הכהנים בבית-המקדש. העבודה העיקרית בבית-המקדש היתה הקורבנות, ולצד ההקרבה היו מנסכים (יוצקים) יין בפינה מיוחדת על-גבי המזבח. עבודה זו נקראת "ניסוך היין".
פעם אחת בשנה, במהלך חג הסוכות, היו מנסכים מים על-גבי המזבח. את המים היו שואבים ממעיין השילוח בטקס חגיגי ומיוחד, ובלילות החג נערכו חגיגות המוניות בבית-המקדש בהשתתפות העם העולה לרגל. החגיגות נקראו "שמחת בית השואבה" על שם שאיבת המים, והשמחה בהם היתה גדולה כל-כך שעליה אמרו: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו".
החגיגות נערכו בימי "חול המועד", ומיד במוצאי החג הראשון החלו ההכנות. בחצר עזרת הנשים הוצבו מנורות גבוהות שהאירו באור יקרות את האיזור כולו; מרפסות מיוחדות הוקצו עבור הנשים לתצפית טובה, בעוד הגברים עמדו למטה.
חסידים ואנשי מעשה היו רוקדים ומבצעים פעלולים באבוקות של אש; הם היו אומרים "אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו" (מאושרים אנו שזכינו ללכת בדרך טובה כבר מגיל צעיר). בעלי התשובה היו אומרים: "אשרי זקנותנו שכיפרה את ילדותנו" (שבנו מדרכנו הרעה, ומאושרים אנו שכעת אנו בדרך טובה), ואלו ואלו היו אומרים: "אשרי מי שלא חטא, ומי שחטא ישוב וימחול לו".
אירועי החג בירושלים ובבית-המקדש היו כה גדושים, עד שהתנא רבי יהושע בן חנניא התבטא ואמר:
"כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה, לא ראינו שינה בעינינו. כיצד?
שעה ראשונה (נכחנו ב)הקרבת תמיד של שחר,
משם (ניגשנו) לתפילה,
משם (שבנו לצפות ב)קורבן מוסף,
משם לתפילת המוספין (תפילה מיוחדת אותה מוסיפים בחג),
משם לבית המדרש (ללמוד תורה),
משם לאכילה ושתיה,
משם ל(התפלל) תפילת המנחה,
משם (ניגשנו לצפות ב)תמיד של בין הערבים,
מכאן ואילך ל(השתתף) בשמחת בית השואבה (שנערכה כל הלילה),
אירועי שמחת בית השואבה בימינו נערכים "זכר למקדש", לשמחה הגדולה שנערכה אז, מתוך תקווה ותפילה שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ונזכה לשוב ולהשתתף בשמחת בית השואבה הגדולה בירושלים עיר הקודש.