יומו האחרון של רבי שמעון בר יוחאי

כל היום דרש. השמש כבר נטתה לשקוע, פתח רבי שמעון ואמר: "ברוך הוא וברוך שמו של

הקב"ה לעולם ולעולמי עולמים. כל דברינו נכוחים, וכולם דיברות קודש, שאין לסטות מהן ימין

ושמאל. כולם סודות ורזין, שעד כה היו טמירים ונעלמים, כי חששתי לגלותם, עתה הם מתגלים.

גלוי וידוע לפני הקב"ה שלא לכבודי ולא לכבוד בית אבי עשיתי, אלא כדי להדריך את תלמידי.

ורואה אני, שהקב"ה מסכים עמי ושמח בשמחתי".

התחזק וישב, ושפתיו רחשו תפילה, ולא ניתן היה להסתכל אף במקומו מחמת הזוהר, ובוודאי שלא

ניתן היה להסתכל בו. אמר: "כל ימי ביקשתי לגלות רז זה, ולא עלה בידי, אלא עתה שניתנה לי רשות.

הריני גוזר שלא יחשיך יום זה ככל הימים, שהרי יום זה כולו ברשותי הוא, והריני מתחיל לגלות בו

נסתרות". ואמנם כך היה.

ישב רבי שמעון ודרש. ישב רבי אבא לפניו וכתב, ובנו רבי אלעזר חזר על הדברים, כל התלמידים

שמעו והתפעמו. האש ליהטה סביבם, והשמש לא שקעה. הוא גילה סתרי תורה מכיבשונה של תורת

הרז, עד שהגיע לפסוק: "כי שם ציוה ה' את הברכה חיים עד העולם".

"אמר רבי אבא: לא סיים רבינו הקדוש לומר: 'חיים', עד שנחלשו דבריו. אני שכתבתי, ביקשתי לכתוב עוד,

ולא שמעתי, ולא נשאתי ראשי, כי הזוהר היה רב, ולא היה ביכולתי להסתכל. כאשר שמעתי בת קול

הקוראת ואומרת: 'אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך', הזדעזעתי. שמעתי קול אחר: 'חיים שאל

ממך, נתת לו, אורך ימים עולם ועד'. כל אותו היום לא פסקה האש מהבית, ולא היה מי שיתקרב אליו,

כי סובבהו האור והאש".

"כל אותו היום נפלנו לארץ ובכינו. לאחר שפסקה האש, ראינו לרבנו הקדוש, קודש הקודשים, שהסתלק

מן העולם – עטוי בלבושו, שוכב על ימינו, ופניו מחייכות. קם רבי אלעזר בנו, נטל ידיו ונשק להן. ביקשו

החברים לבכות ולא יכלו לדבר. קם רבי חייא על רגליו ואמר: 'עד עתה רבנו הקדוש פעל בשבילנו, עתה

הזמן לפעול בשבילו'. קמו רבי אלעזר ורבי אבא והוציאו את מיטתו. החלה המיטה פורחת באויר, ואש

מלהטת לפניה. והכל שמעו בת קול האומרת: 'עלו ובוא והתאספו להילולא דרבי שמעון, יבוא שלום

ינוחו על משכבותם'".

"כאשר נכנס למערה, שמעו קול במערה: 'זה האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות. כמה גזרות

הומתקו ביום זה בגללך! אתה הוא רבי שמעון בר יוחאי, שבוראו מתפאר בו בכל יום! אשרי

חלקך, כמה עולמות עליונים נשמרו בשבילך. עליך נאמר: 'ואתה לך לקץ ותנוח, ותעמוד לגורלך

לקץ הימין!"

עד כאן ההעתקה, בתרגום מארמית לעברית, מדברי הזוהר הקדוש. כמובן, בהשמטת סיתרי

הקבלה והסודות העליונים הגנוזים והטמירים, שנתגלו באותו יום, הכתובים שם על פני דפים רבים.

רבי שמעון בר יוחאי נפטר, כידוע, בל"ג בעומר ונקבר במירון. לזכר האש הגדולה שליהטה בבית כל

אותו יום, ולאורה אמר את סתרי התורה, נהגו בכל תפוצות ישראל להדליק מדורות ולשיר לאורן את

הפיוט המפורסם: "בר יוחאי, נמשחת, אשריך, שמן ששון מחבריך".

כבר לפני כחמש מאות שנה כתב רבנו עובדיה מברטנורא: "בל"ג בעומר, יום פטירתו, באים מכל הסביבות

ומדליקים אבוקות גדולות, מלבד מה שמדליקין עליה נר תמיד… שהרבה עקרות נפקדו וחולים נרפאו בנדר

ונדבה שהתנדבו למקום ההוא".

האר"י הקדוש עלה כדי להיות שם בל"ג בעומר. גם האור החיים הקדוש בעלייתו ארצה הלך לפקוד

את 'הציון הקדוש'. בהגיעו לתחתית ההר גברה התרגשותו. הוא ירד מעל החמור והחל מטפס בהר

על ידיו ורגליו, כשהוא קורא בנהמת לבו: "להיכן אני, השפל, נכנס, למקום אש, להבת שלהבת קודש,

וכל פמליה של מעלה, וכל נשמות הצדיקים!"

רבי שמעון בר יוחאי התעלה לדרגת מלאך, אם לא למעלה מזה. אבל כיצד הוא התעלה? ע"י לימוד תורה,

ע"י קיום מצוות, ע"י תפילה, ע"י עבודת ה'.

הוא לא נולד רבי שמעון בר יוחאי. גם הוא התחיל בצעד, בפסיעה. והתקיימה בו ההבטחה:

"הבא להטהר – מסייעין אותו". וכן: "פיתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפיתחו של אולם".

פתח של מחט, זה מה שנדרש. כדאי לנסות. התוצאות יפתיעו.

(ערכים)

למה זכה רבי שמעון בר יוחאי שכל עם ישראל עולה על קברו ביום פטירתו

 

מדי שנה בל"ג בעומר הופכים כבישי הגליל לצפופים במיוחד. אלפי אוטובוסים נעים במהירות לכיוון היעד: מושב מירון שבגליל העליון. בחניונים רחבי הם נעצרים ופולטים את המטען האנושי. רבבות בני אדם, מבוגרים וצעירים, נשים וגברים, כולם ממהרים לטפס במעלה ההר, שואפים להגיע אל ליבת האירוע: מתחם קברו של רבי שמעון בר יוחאי.

חצי מיליון בני אדם מגיעים לכאן מדי שנה, מתפללים, בוכים, שופכים דמעות כמים, ולאחר מכן רוקדים, שרים ושמחים עד השמים.

חצי מיליון בני אדם!

אבל למה באמת? למה דווקא לקברו של רבי שמעון עולים כולם? וכי אין בארץ ישראל קברים של צדיקים נוספים? יש עוד מאות מקומות קדושים בארץ ישראל, אנו יודעים על מקום קבורתם של אלפי תנאים, אמוראים, רבנים, אדמו"רים, ראשי ישיבות, מקובלים, צדיקים, כולם קדושים כולם טהורים.

למה דווקא רבי שמעון בר יוחאי זכה שאנשים רבים כל כך מתרפקים על קברו ומתפללים לקדוש ברוך הוא שיעזור להם בזכותו של הצדיק הגדול הזה?

הרב ישראל דחבש, מרבני 'אחינו', מסביר מה מיוחד דווקא ברבי שמעון ברי יוחאי.

דחבש

"היו הרבה מאוד צדיקים בכל הדורות, אבל לנו, האנשים החיים בדור הזה, יש לנו קשר מיוחד דווקא לרבי שמעון בר יוחאי, וכדי להבין מה הקשר, אני רוצה לספר לך סיפור שכתוב בתלמוד הבבלי, וממנו נבין מה הקשר שלנו לרבי שמעון בר יוחאי.

רבי שמעון בר יוחאי דיבר פעם אחת בגנותם של הרומאים, וכשהם שמעו על כך גזרו עליו עונש מוות. הוא נאלץ לברוח, הסתתר בבית הכנסת במשך תקופה, אבל כשהמצוד התרחב, ובית הכנסת כבר לא היה מקום מספיק בטוח עבורו הוא נמלט לכיוון היישוב פקיעין, והתחבא שם במערה יחד עם הבן שלו רבי אלעזר. הקדוש ברוך הוא עשה להם נס, ומעיין מים חיים החל לפכות בסמוך לפתח המערה. כמו כן צמח שם עץ חרוב, וכך היו להם מים ולשתות וחרובים לאכול.

במשך 13 שנים הם היו במערה, וכישצאו, כך מספרים חכמנו זכרונם לברכה, הגיע רבי שמעון בר יוחאי לחמיו, שהיה תלמיד חכם גדול ושמו היה רבי פנחס בן יאיר.

מספרים חז"ל, שרבי שמעון היה לומד במערה תורה כשהוא יושב בתוך החול, שכיסה את גופו, ורק כשהיה מתפלל היה יוצא ולובש את הבגד היחיד שהיה לו אתו, הוא רצה לשמור על הבגד שלא יקרע, ויהיה לו לאורך שנים לתפילה.

בכל אופן, כשהגיע רבי שמעון לחמיו, הוא היה מאוד חלש וסבל ייסורים קשים. העור שלו התייבש, והיו סדקים שמהם זב דם. מרוב חולשתו הוא אפילו לא יכול היה להתרחץ בכוחות עצמו, וחמיו עסר לו להתרחץ, בניסיון לסייע לעור שלו להחלים. רבי פנחס בן יאיר הצטער כל כך לראות את החתן שלו סובל ייסורים מרים כל כך, עד שזלגו לו דמעות מהעיניים, והדמעות נטפו על גופו של רבי שמעון בר יוחאי, נכנסו בין הסדקים והכאיבו לו. רבי שמעון היה צועק "איי, איי", ורבי פנחס חמיו בכה ואמר לו "אוי לי שראיתי בכך", כלומר, כמה אני עצוב כמה אני מצטער שאני רואה אותך כך, סובל כאלו ייסורים קשים…

ענה לו רבי שמעון "אשריך שראיתני בכך", אין לך סיבה להצטער, להיפך תשמח, למה? "שאם לא ראיתני בכך, לא הגעתי לכך", אם לא היו לי כאלו יסורים קשים, לא הייתי זוכה להגיע לדרגה כזאת גדולה בלימוד התורה.

ואכן, לפני שברח רבי שמעון ונכנס למערה, הוא היה תלמידו של רבי פנחס בן יאיר, שהיה כאמור חמיו. רבי פנחס היה כזה תלמיד חכם גדול, שעל כל שאלה שרבי שמעון היה שואל אותו, הוא היה עונה לו 12 תירוצים!

אבל אחרי שיצא מהמערה היה רבי פנחס בן יאיר שואל את רבי שמעון בר יוחאי שאלה, ורבי שמעון היה עונה לו 24 תירוצים!! הוא הגיע לדרגה שהיה בחכמתו כפול שתיים מרבי פנחס בן יאיר שהיה חכם כפול ממנו לפני כן!

ומאיפה הדרגה הגדולה הזאת בתורה? איך הצליח רבי שמעון להגיע לדרגה הזאת? יש לנו מתכון בטוח איך מגיעים אליה, רבי שמעון בעצמו גילה לנו: "אם לא ראיתני בכך להגעתי לכך", אם לא הייסורים לא הייתי מגיע לדרגה הזאת!

הייסורים הם המפתח לעלייה בדרגות רוחניות נשגבות.

אנחנו לא צריכים ללכת לשבת במערה בתוך בחול במשך 12 שנים, גם לא במשך 12 שעות. הייסורים והקושי באים בכל מיני דרכים וצורות, כל אחד מאתינו טועם מהם קצת. לפעמים זה החברים שלועגים לך שאתה הולך לשיעור תורה, לפעמים זה הקושי להתרכז בשיעור עצמו, לפעמים ההורים מנסים למנוע ממך להתחזק בלימוד תורה וקיום המצוות, האחים, האחיות, המורה בבית הספר או המפקד בצבא.

יש גם ייסורים שהיצר הרע גורם להם, הוא מבלבל אותך, מפתה אותך בפיתויים שונים, מנסה לגרום לך ללכת לשחק כדורגל, סנוקר, טניס, או גלישת גלים. זה לא משנה לו מה תעשה, העיקר שתתרחק קצת מלימוד התורה. אבל אם אתה מתגבר למרות הקושי, ומתוך הקושי אתה בא לשיעור תורה, אתה לא יודע איזה מדרגות רוחניות גבוהות אתה מקבל, לאילו גבהים אתה עולה כשאתה מתאמץ בלימוד התורה.

וזה בדיוק הקשר שלנו לרבי שמעון יותר משאר הצדיקים. לכן אנחנו עולים לקברו יותר מקברים אחרים, כי רבי שמעון מדבר אלינו, אנחנו בדור הזה, קשה לנו כל דיבור של תורה ותפילה, כל השתתפות בשיעור, כל שמירת עיניים, כל דבר קשה לנו, אנחנו אנשים חלשים מאוד מול היצר הרע, ודווקא הסיפור של רבי שמעון מחזק ומעודד אותנו, הוא מזכיר לנו שאם קשה ללמוד תורה ולשמור מצוות, לא נופלים ונשברים חלילה, אלא להיפך, מנצלים את ההזדמנות הזאת כדי לעבוד את השם יתברך מתוך מאמץ ומתוך קושי, וזוכים לעלות למדרגות רוחניות נשגבות.

רבי שמעון נפטר, אז למה אנחנו שמחים?

יעקב לוסטיג

ל"ג בעומר מתקרב, ואתו חוזרת התהייה הקבועה של מי שעדיין לא קיבל לה תשובה ברורה ומסודרת.

מה זה בכלל ל"ג בעומר? למה כל כך שמחים ביום הזה, ואיך זה נוגע אלינו?

ביום י"ח באייר, היום ה-33 (ל"ג) של ספירת העומר, נפטר התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי.

רבי שמעון היה מגדולי חכמי המשנה, והוא כתב יחד עם תלמידיו את ספר הזוהר הקדוש,

שמשמש בסיס רחב ואיתן לחכמת הקבלה ותורת הנסתר.

הסיבות לשמחה

חכמנו זיכרונם לברכה מספרים שביום בו נפטר רבי שמעון בר יוחאי הוא שכב במיטתו,

ואש הקיפה אותה. באותו היום הוא גילה סודות נפלאים מחכמת הנסתר, ותלמידיו רשמו

את הדברים והוסיפו לספר הזוהר.

מעבר לכך ידוע וכתוב בספרים הקדושים, שמדי שנה, ביום פטירתו של האדם, אם זכה והגיע

לגן עדן, הוא עולה דרגה נוספת על הדרגה שבה היה עד עתה, ולכן אנחנו שמחים בשמחתו

שהוא זוכה להתעלות בגן עדן.

אם כן יש בל"ג בעומר את השמחה הרגילה שיש בכל יום פטירתו של צדיק, עם תוספת חשובה

שביום זה גילה רבי שמעון בר יוחאי סודות תורה גדולים, מה שבהחלט מעניק לנו סיבה לשמוח.

על כל אלו יש להוסיף גם את השמחה על כך שביום ל"ג בעומר, נעצרה המגפה הגדולה שפגעה

בתלמידי רבי עקיבא בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה. הם מתו כולם למעט חמשה תלמידים, בהם

רבי שמעון בר יוחאי.

מנהג ה'חלאקה'

בקהילות רבות נוהגים שלא לגלח את שער ראשם של הילדים עד גיל שלוש, ובגיל זה מספרים

אותם בפעם הראשונה, ומשאירים פאות בצדעי ראשם.

המנהג הנפוץ הוא שמי שיכול משתדל מאוד להעלות את ילדו למירון, ולגלח את שיערו או לפחות

להתחיל לגזוז את שערותיו על יד ציונו של רבי שמעון בר יוחאי. רבים מקפידים לערוך את טקס

ה'חאלקה' דווקא במירון, ויש טעמים רבים למנהג הזה, אך חשוב לזכור שלא מדובר בחובה הלכתית.

הדלקת המדורה

נוהגים להדליק מדורה של אש לכבוד רבי שמעון בר יוחאי. את המדורה מדליקים בליל ההילולא,

ובקהילות שונות נהגו להשליך אל תוך האש בגדים כדי להדגיש את גודל החשיבות וההערכה שלנו

לזכרו ולמורשתו של רבי שמעון בר יוחאי.

הדלקת האש היא זכר ללהבות האש שהקיפו את מיטתו של רבי שמעון בר יוחאי ביום פטירתו,

שכאמור היה בל"ג בעומר.

חשוב לזכור שהדלקת המדורה היא רק מנהג, ויש להיזהר מאוד כשמדליקים מדורה שלא לעבור

על מצוות התורה: אסור לנו חלילה לגנוב עצים ורכוש של אחרים כדי לשרוף במדורה, אסור להדליק

מדורה במקום שבו היא תגרום נזק לרכוש ציבורי או לרכוש של אנשים אחרים, וכמובן צריך לנקוט

בכללי זהירות מרובים, כדי שלא להכניס את המשתתפים בטקס לסכנה חלילה.

לכן מי שאין לו עצים להדלקה, או שאין לו מקום פתוח בו הוא יכול להדליק ללא חשש, עדיף שידליק

בביתו נר לעילוי נשמת רבי שמעון בר יוחאי, ולא יכניס את עצמו או אנשים אחרים לסכנה חלילה וחס.

העלייה למירון

כמובן שיש חשיבות רבה לתפילה על קברו של רבי שמעון בר יוחאי, ביום ההילולא שלו, ולכן עולים

רבבות יהודים לציון הקדוש במירון, שם הם מתפללים בבכי ובדמעות, ולאחר מכן רוקדים בשמחה של מצווה.

עם זאת, העלייה צריכה להיעשות מתוך רגשי שמחה וקדושה, ולא חלילה בדרך של פריצות

והללות חס ושלום. למרבה הצער התפתח שוק של ממש בדרך העולה אל הציון, ומי שרוצה

לשמור על עיניו ממראות שאינם צנועים עלול להתקשות בכך. בשנים האחרונות ייסדו פרנסי

הציבור 'דרך מהדרין', שבה צועדים בנפרד נשים וגברים, ובוודאי שמי שיכול לעלות דרכה

אל הציון, תבוא עליו ברכה, ותפילתו תתקבל ברצון לפני אדון כל הארץ.

התפילה על קברו של רבי שמעון

כשמתפללים על יד קברו של צדיק, חשוב לזכור שאנחנו לא עובדי עבודה זרה, ולא מתפללים

לצדיק חלילה וחס. התפילה היא לקדוש ברוך הוא בורא השמים והארץ, ואנחנו מבקשים ממנו

שזכות הצדיק שליד קברו אנחנו מתפללים, תסייע לנו שהתפילה שלנו תתקבל ברצון.

לכן, ומטעמים נוספים, לא מומלץ ולא כדאי לדחוף בכח את האנשים המצטופפים על יד הקבר

כדי להגיע אל המצבה עצמה, וגם אין שום חובה או צורך להיכנס בכח אל תוך היכל הציון. הדוחק

הגדול עלול להיות מאוד מסוכן לך ולסובבים אותך, ואם אתה מרגיש שיהיה לך קשה לעמוד בדוחס

הזה, או שאתה עלול להגיע חלילה למצב של כעס ולהתחיל לדחוף אנשים אחרים ולסכן אותם –

עדיף שתישאר בחוץ ותתפלל בקרבת מקום לציון הקדוש, והקדוש ברוך הוא בוחן כליות ולב,

ויודע ושומע את תפילתך באותה מידה.