אז ראש השנה זה חג שמח או שמא קצת מפחיד ?!

מאת: יהושע כהן

ראש השנה קרב ובא. החג הקדוש והנורא, ראש השנה.

שנה חלפה לה, נגמרה, נפרוש ידינו אל השמים נודה לריבון העולמים על שנה שלימה של דאגה

בשבילנו על כל צעד ושעל, על רחמים וניסים בכל יום.

גם דברים שנראים לנו מובנים מאליו, הם ממש לא מובנים מאליו. כל נשימה ונשימה, השם לא עוזב

אותנו לרגע. נתפלל לשנה חדשה טובה ומתוקה מלאה בבשורות טובות.

 

שני הימים של ראש השנה מלאים ברצף אירועים שמראים לנו שיש עוד משהו משמעותי ביותר ביום הזה.

צריכים אנו להתבונן בכדי להבין מה בדיוק קורה ביומיים האלו של ראש השנה:

מצד אחד אנו מתלבשים בבגדים חגיגיים והולכים לבית הכנסת לתפילה חגיגית בציבור,

ומצד שני תוקעים בשופר שצליליו גורמים דווקא פחד ובהלה ולא סגנון של מוסיקה מרגיעה.

כמו כן מבקשים מהשם שיכתוב ויחתום אותנו לחיים טובים, מזכירים בתפילה פסוקים המתארים

המלכה של מלך, תיאורים מפחידים של משפט עם גורל משמעותי מאוד לעתיד, ומצד שני

לאחר התפילה כל משפחה חוזרת לביתה לסעודה חגיגית. בהרבה קהילות מעם ישראל נהגו לאכול

"סימנים" אוסף מאכלים המרמזים למשמעות טובה כדי לעורר אותנו להתפלל לקדוש ברוך הוא כגון

זה שאוכלים תפוח בדבש ומתפללים שהשם יתן לנו שנה טובה ומתוקה.

 

אז ראש השנה זה חג שמח או שמא קצת מפחיד ?! או אולי יום המלכה של השם על כל העולם ?!

אז בואו נעשה סדר

 

מה זה ראש השנה:

באיברי האדם צריך את כל האיברים, אין חלק מיותר. גם האיבר הכי קטן הרי הוא חלק ממכונה ענקית.

אבל סוף סוף הראש הוא מי שנותן את הכוח, את הפקודות, את החיות.

כך גם ראש השנה! הוא היום שנותן את הכוח והחיות לכל השנה.

 

וליתר ביאור: תאר לעצמך שיש ברשותך עסק ענק, המפעל משגשג ברוך השם, אך בכל סוף שנה

תעשה בדיקה, הכנסות מול הוצאות, מה אפשר לייעל, מי לא בדיוק עובד טוב.. ואז, אם יש סיפוק

ממשיכים הלאה עם כל המרץ, אוגרים כוחות, נותנים דחיפה וממריאים לשנה נוספת ומלאה בעשייה.

את המשל הזה אפשר לשים מולנו ולהתבונן בו, זה הראי שמשקף אותנו, איפה אני ביחס לעצמי,

ביחס למפעל שלי, איפה אני ביחס למפעל של הקדוש ברוך הוא? האם אני באמת ממלא את תפקידי?!

האם ה"בוס", ריבונו של עולם, מרוצה ממני? איך אשכנע אותו שכדאי לו להמשיך את המפעל הזה,

להתחיל שוב שנה חדשה? בעזרת השם נרחיב בביאור הענין על ידי שנרחיב בעוד כמה מושגים

מהותיים על היום הקדוש הזה.

 

בקשות וסליחות:

זמן מה לפני ראש השנה נהגו לבקש "סליחות". בני ספרד נהגו להתחיל באמירתן כבר מראש

חודש אלול. לעומת זאת בני אשכנז מתחילים באמירתן במוצאי שבת שלפני ראש השנה אך באופן

שהמרחק בין מוצאי שבת זו לראש שנה יהיה לכל הפחות ארבעה ימים. ובאם ראש השנה יחול ביום

שלישי בשבוע, יקדימו את אמירת הסליחות למוצאי שבת של שבוע לפני כן.

 

מה בעצם כתוב שם?:

הסליחות מורכבות מפסוקים ופיוטים המתארים את גדולתו של הקדוש ברוך הוא ורחמיו המרובים.

כל זה בא כהקדמה למה שאומרים בהמשך הסליחות. אנו מתוודים על החטאים שעשינו, מודים

על האשמה, לא בורחים ממנו וכל כך מצטערים על כל   המעשים הרעים הללו ומבקשים שהשם

ברוב רחמיו יסלח לנו. לכן אנו מאריכים לספר בגדולתו ורחמיו כדי לעורר בו רצון שיחוס עלינו וימחל לנו.

כמובן שעלינו מוטל להתחרט באמת ולקבל על עצמנו לא לחטוא יותר לאבינו שבשמים, להתרחק

מכל מה שעלול חלילה להפיל אותנו ועל ידי זה נזכה למחילה מהשם.

 

התפילות והשופר:

בבוקרו של ראש השנה אנו פותחים בתפילת שחרית ולאחר מכן מתכוננים למצות היום – תקיעת שופר.

אין מישהו ששומע את קולו של השופר ונשאר אדיש. רעש הגורם לרעד, פחד, התעוררות.

נוהגים שכבר מתחילת חודש אלול תוקעים בכל בוקר בשופר לאחר תפילת שחרית בכדי לעורר

את העם לתשובה, אך יום אחד לפני ראש השנה מפסיקים לתקוע עד התקיעות של החג שהן מצוה

מן התורה. בספרי ההלכה מסבירים את פשר ההפסקה הזו. הטעם הוא שהשטן שרוצה לקטרג על עם

ישראל מתבלבל ומתערבב מכך. הבלבול שלו נובע מזה שתוקעים במשך חודש שלם, מפסיקים,

ושוב תוקעים. הוא לא מבין מתי ראש השנה, יום הדין, חל באמת ובכך הוא נמנע מלדבר סרה.

למעשה בימים עברו באימפריות שונות בעולם היה נהוג בעת המלכת מלך חדש לתקוע בשופרות

וחצוצרות יחדיו. ונציין שכשבית המקדש היה קיים היו תוקעים בראש השנה במתכונת זו,

שופר וחצוצרה יחדיו. אך כיום כנהוג בכל קהילות ישראל תוקעים רק בשופר.

על כל פנים זה מראה לנו שיש בשופר משהו שמסמל גם משמעות של המלכה,

קול השופר מעורר ליראה מהמלך.

אחד מרבותינו המכונה רבי סעדיה גאון, כתב כמה טעמים בתקיעת שופר. למשל את הטעמים שהזכרנו כעת:

א. המלכה

ב. יראה ופחד.

ג. להזכיר את יום מתן תורה כדי שנקבל על עצמנו שוב מחדש בראש השנה עול מלכות שמים,

ועוד מספר טעמים.

קשה לכווין את כל הטעמים בבת אחת ומומלץ לפני התקיעות להתבונן בהם.

אך הכוונה העיקרית היא לכוון לקיים רצון אבינו שבשמים שציווה אותנו לתקוע בשופר ולהתעורר בתשובה

וזוהי הכוונה הראויה לכווין בשעת התקיעות עצמן !

 

האם יש ברכה על התקיעות?:

ישנן שתי ברכות מיוחדות על תקיעת השופר ונהגו שהתוקע בשופר הוא זה שמברך בקול רם

וכל הציבור מאזין לכל ברכה מתחילתה ועד סופה וכשמסיים התוקע לברך, עונים הקהל אמן

ובעניית אמן על הברכות יוצאים ידי חובת הברכה.

קרה ואחד מהציבור לא שמע את הברכות, יזדרז לברך לפני שיתחיל התוקע בתקיעות.

וכן כל אחד שלא יכל לבוא לבית הכנסת ושומע את התקיעות לאחר מכן ביחידות,

לא הפסיד את הברכות ויברך בעצמו. אשה שלא שמעה את התקיעות, מנהג האשכנזים

שתברך ומנהג הספרדים שלא תברך. הברכה הראשונה היא על עצם קיום המצווה:

"ברוך אתה השם, אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו, וצוונו לשמוע קול שופר".

הברכה השניה:

"ברוך אתה השם, אלקינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

תוכן ברכה זו היא הודאה להשם שזכינו להגיע לזמן זה חיים וקיימים ולקיים את המצווה

החשובה הזו שהיא רק פעם בשנה.

 

האם מותר לדבר אחרי הברכה?:

אחרי הברכות יש להאזין לכל התקיעות ואין לדבר כלל. גם אם זה קצת קשה נזכור

שככל שמתגברים הקדוש ברוך הוא רואה את הקושי וההתגברות ובהתאם לכך גם השכר

שיגיע בשמים על כך גדול יותר.

 

האם תוקעים בראש השנה שחל בשבת?:

בזמן שבית המקדש היה קיים היו תוקעים בשופר גם כשראש השנה היה חל בשבת.

אך כיום ישנה גזירה שתיקן האמורא הנקרא "רבה" ("אמורא" הוא תואר הניתן לרבותינו

מתקופת התלמוד), שכאשר ראש השנה חל בשבת לא תוקעים בשופר.

הטעם לגזירה זו, משום שישנו איסור מהתורה להעביר חפץ בשבת ברשות הרבים למרחק

של כשני מטרים במקום שאין עירוב. (עירוב הוא פרוצדורה הלכתית המאפשרת טלטול חפצים

ברשות הרבים באופן המותר).

היה חשש שאדם הרוצה לתקוע אך אינו יודע היטב את הלכות תקיעת שופר והפרקטיקה

הנלווית אליו, יבוא ויטול את השופר ויצא עמו לרשות הרבים על מנת ללמוד אצל הרב את כל הפרטים

ונמצא שעבר על איסור מן התורה של טלטול. על כן גזר רבה לא לתקוע כשראש השנה חל בשבת.

גזירה זו תקיפה גם כיום למרות שישנם אזורים בהם מותר לטלטל, עדיין חלה הגזירה במלואה.

ולכן בראש השנה הקרב ובא עלינו ועל כל ישראל לטובה לא נתקע בשופר בשבת.

הרב חיים שמואלביץ זצ"ל הסביר על פי זה את מה שציטטנו למעלה שהשטן מתערבב,

ממה הוא מתערבב ?! שאל הרב, וענה: השטן רואה איך שעם ישראל כל כך נזהר בהלכות שבת

עד כדי כך שהם גזרו לא לתקוע בשבת כדי לא לעבור על שום עבירה! בראותו כל זאת הוא מבין

שאין לו על מה לקטרג, נסתתמו טענותיו, הוא רואה איך שעם ישראל כל כך דבוק באלוקיו, .

והקטרוג יורד מסדר היום.

חשוב לציין : ראש השנה הוא חג המשתרע על יומיים. ועל כן לא יהיה מצב שלא נתקע בשופר כלל

מכיון שגם במקרה כמו השנה, על אף שלא נתקע בשבת כיון שהיום הראשון של החג חל בשבת,

אנו נתקע ביום ראשון כיון שאז יחול היום השני של החג.

ממה עשוי השופר?:

השופר עשוי מקרניו של איל וצריך להיות כפוף ולא ישר כחצוצרה.

בתלמוד נתנו טעם לדבר:

א. השופר צריך להיות של איל כדי להזכיר את עקידת יצחק אבינו ולעורר רחמי שמים.

בעקידת יצחק רגע אחד לפני שחוד הסכין היה מונח על צווארו, קרא מלאך מן השמים לאברהם

אבינו ואמר לו בציווי מהשם שלא ישחט את בנו. לאחר קריאה זו ראה אברהם איל המסתבך בקרניו

בשיח סמוך, ניגש אליו אברהם ורצה להעלותו כקרבן. השטן ניסה במשך זמן מה למנוע זאת ממנו

והוא זה שסיבך את האיל באותו שיח. הוא לא יכל לראות איך אברהם לא מתייאש ומחפש לעשות

להשם נחת רוח ממשהו אחר. אך אברהם גבר עליו, חילץ את האיל והעלהו לעולה במקום יצחק בנו.

על כן אנו תוקעים בשופר של איל לעורר לפני השם רחמי שמים בהזכירנו את מסירות הנפש

של אברהם אבינו.

ב. השופר צריך להיות גם כפוף כדי לרמז לנו שנבוא לראש השנה, יום הדין, כפופים ונכנעים

לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ולהתחנן אליו שנזכה בדין גם אם חלילה אין בנו מעשים

טובים, ולא לבוא חלילה בהרגשה של גאווה ובגישה שמגיע לנו סליחה ומחילה אלא לבקש כעני

העומד בפתח הדלת.

 

תפילת מוסף של ראש השנה:

לאחר שפתחנו במצות תקיעת שופר, אנו ממשיכים בסדר התפילות ל"תפילת מוסף".

בתפילת מוסף, במקביל לתחינות והפיוטים שנאמרים בתפילה, אנו נמשיך גם בתקיעות השופר.

תוכן תפילת מוסף:

בתפילת מוסף של ראש השנה ישנן שלש קבוצות של פסוקים מלוקטים מהתורה נביאים וכתובים

(תנ"ך) המתמקדים בשלשה נושאים המבטאים את מהותו של החג, וזה בעזרת השם ישפוך לנו אור

ויתורצו השאלות שעימם פתחנו, מהו ראש השנה :

 

יום דין או יום המלכה?:

בתלמוד אומר האמורא רבה : " אמר הקדוש ברוך הוא, אמרו לפני בראש השנה מלכויות, זכרונות

ושופרות. מלכויות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיבוא לפני זכרונכם לטובה, ובמה? בשופר."

קבוצת הפסוקים הפותחת נקראת בתלמוד "מלכויות". הפסוקים מתארים את הקדוש ברוך כמלך

רם ונשא, אדון על כל העולם, לו בלבד שייכת המלוכה וזה יתבהר לכל העולם באחרית הימים

כאשר את מלכות אדום אשר שולטת בעולם הוא ישפוט על כל מעשיה, או אז יראו גם גויי העולם

שיש מנהיג אחד ויחיד, הקדוש ברוך הוא. פסוקים אלו אנו אומרים כיון שבראש השנה הוא יום חידוש

העולם. בו אנו מבקשים מהשם שימלוך עלינו מחדש ועל כל העולם. אנו רוצים שכולם יכירו שהוא המלך

האמיתי ושאף אחד לא יכפור בזה חלילה. אך על זה יש דין בראש השנה ! השם בוחן את כל מה שעשינו

במשך השנה, האם באמת רצינו שהשם יהיה המלך ? האם באמת זכרנו להודות לו כראוי למלך ?

האם באמת תמיד הקשבנו לו כמו שמקשיבים למלך ?

ואז בבית הדין של מעלה שלשה ספרים נפתחים. ספר של צדיקים, ספר של בינונים וספר של רשעים.

הצדיקים מיד נכתבים ונחתמים לחיים טובים ולשלום. הבינונים ממתינים להם עד ליום הכיפורים.

אם יעשו תשובה, יכתבו בספר הצדיקים. ואם חלילה לא, יכתבו בספרם של רשעים.

הרשעים נחתמים מיד בספרם של רשעים למיתה, השם ירחם.

אך חובה לציין!

מי שקובע את פסק הדין, הוא — האדם בעצמו !!! דהיינו, בית דין של מעלה כמובן קובעים את הדין

אך לפי מה שהאדם קובעעל עצמו.

אם תחליט שאתה צדיק, תעשה תשובה, תכתב ותחתם לחיים טובים ולשלום! גם אם במהלך השנה

נפלת, לא נורא, השם פותח לך דף חדש, הכל מהתחלה. השם רואה את הרצון שלך, את התשובה שלך,

הוא מאמין בך, הוא מאמין שאתה רוצה להמליך אותו באמת.

ובזה יובן עוד ענין, שהרי לכאורה דין וחשבון צריך לעשות בסוף שנה ולא בתחילתה?

אלא הענין הוא שהשם נותן לאדם את הכוח לפסוק על עצמו את הדין. ואם הוא בוחר בטוב,

אז הקדוש ברוך פותח לו עם תחילת השנה החדשה דף חדש. על כן צריך להתכונן כראוי ולעשות

תשובה ולקבל על עצמנו קבלות טובות, אפילו קטנות, אך חזקות ויציבות.

קבוצת הפסוקים השניה נקראת "זכרונות". אנו אומרים רצף של פסוקים המתארים את העובדה

שהשם זוכר הכל ואין שכחה לפניו, אין דבר שנעלם ממנו. על כן אנו אומרים פסוקים המעוררים

רחמים ורצון על ידי הזכרת פסוקים מאהבת השם אל אבותינו, נזכיר את נח שהשם שמר עליו בתיבה

בעת שבחוץ היה מבול והעולם נחרב, נזכיר את הברית שכרת עם אבותינו אברהם, יצחק ויעקב,

נזכיר את רחמי השם על כל הבריות, וגם פסוקי נבואה ונחמה על עם ישראל הגולה שהקדוש ברוך לא

שכח אותנו ויגאלנו בקרוב.

כל זה גם כן כהקדמה לבקשה מהשם שיכתבנו לחיים טובים בהזכירנו את אהבתנו אליו ואהבתו אלינו.

מה עוד גורם להעלאת זכרון טוב לפני הקדוש ברוך הוא? — תקיעת שופר :

קבוצת הפסוקים השלישית- "שופרות". בו אנו אומרים פסוקים שמראים לנו על כך שיש בקולו של

השופר לגרום לדרמה, חרדה, כבוד והמלכה. כמו כן הפסוקים מתארים גם איך שבאחרית הימים

כשהקדוש ברוך הוא יקבץ את כל בני ישראל הפזורים בכל העולם, יתקע בשופר שקולו ישמע בכל

העולם, תקיעה שאף אחד לא יוכל לפספס, וזה יהיה לנו האות שהנה, הגיע זמן הגאולה,

שנזכה במהרה בימינו.

 

יש עוד מנהג מיוחד בחג?:

כן. לפנות ערב נשוב לבית הכנסת לתפילת מנחה אחרי שכולם סעדו את סעודת החג.

לאחר מכן נצא מבית הכנסת לקיים את מנהג "תשליך".

מנהג "תשליך" נקרא כך על שם הפסוק שאנו אומרים במנהג זה, וזו התפילה העיקרית.

לשון הפסוק:

" מי א-ל כמוך, נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו, לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא.

ישוב ירחמנו, יכבוש עוונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאותם. תתן אמת ליעקב חסד לאברהם,

אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם".

הפסוק מתאר את רחמי הקדוש ברוך הוא ושהוא מוחל עוונות. ונהגו ללכת לנהר לקיים מנהג זה

ואם אין הדבר מתאפשר נהגו לקיים מנהג זה מול ספל מים.

הבקשה היא שהקדוש ברוך ישליך כביכול את העבירות שעשינו למצולות ים, שלא ישאר מזה זכר.

מנהג זה מבוסס על מאמר חכמינו זכרונם לברכה המתאר את הקושי והסכנה שהיתה בדרך

לעקידת יצחק. אברהם אבינו לקח את יצחק בנו על מנת להעלותו לעולה. השטן רצה לעקב אותו

והפך את עצמו לנהר. אברהם ניסה לחצות אך ככל שרק ניסה, השטן הגביה את מימיו.

המים כבר הגיעו ממש לאפו של אברהם. ואז פנה אברהם בתפילה להשם –

"הושיעה השם כי באו מים עד נפש "! שמע השם את צעקתו וחילצו. על כן אנו הולכים לנהר

כבקשה להקדוש ברוך שיראה כמה אבינו אברהם מסר את נפשו בשעה שכמעט טבע בנהר,

ועל ידי זה יתעורר השם ברחמים עלינו.

ראש השנה שלי:

אחרי שראינו כמה גדול היום הזה, הבה נתחזק וננצל את הימים הקדושים האלה לתשובה.

חייבים אנו לעשות תשובה ולהגיע נקיים ליום הדין, שהשם יראה שאנו משתדלים,

שאנחנו רוצים לעשות רצונו באמת. בואו נקבל כל אחד קבלה טובה, קטנה אך חזקה,

שלא נוותר עליה בשום מצב. בין אם זה בין אדם לחבירו, בין אדם למקום ואפילו בין אדם לעצמו!

אם יש למישהו מאתנו ניסיון שאנו יודעים שקשה לנו, בואו ונעבוד עליו ובעזרת השם נצליח.

בראש השנה נהגו לא להזכיר חטאים, אבל לפני כן חובה עלינו להתוודות לפני השם ולהתחרט

על מעשינו הרעים. וגם בראש השנה עצמו צריך להתעורר בתשובה בלי לפרט את החטאים

אלא לבקש מהשם כל אחד בשפה שלו " רבונו של עולם אני רוצה להמליך אותך באמת,

על עצמי, על כל העולם, עזרני להכניע את יצרי ולעשות רצונך".

נסיים בסיפור עם מסר עמוק: לפני כמאתיים ועשרים שנה נאסר בכלא הרוסי הרב שניאור זלמן

הרבי מלאדי עקב עלילה. במעצר שאל אותו אחד הסוהרים: "אמור לו רבי, לאחר שחטא אדם

הראשון בחטא עץ הדעת הוא התחבא מבושה באחד השיחים. ואז אלוקים שאל אותו "איכה" ?,

היכן אתה?. וכי יעלה על הדעת שאלוקים לא יודע היכן אדם הראשון מתחבא?!"

ענה לו הרבי את התשובה שכתב רבי שלמה יצחקי (המכונה רש"י) בפירושו על התורה:

"בודאי שאלוקים ידע היכן הוא. רק מכיון שלא רצה להבהיל אותו ולפתוח עמו מיד בשיחה,

הוא שאל אותו "איכה"." "כעת" אמר הסוהר "אמור לי פירוש משלך".

ענה לו הרבי, "הקדוש ברוך הוא שאל את אדם הראשון איכה?! לא במובן הפיזי, גיאוגרפי,

אלא איכה?! איך נפלת למקום כזה שפל, איפה אתה ביחס למה שאתה מסוגל באמת?…"

כמה זה מלמד אותנו לעשות עם עצמנו חשבון נפש האם אנו באמת ממלאים את תפקידנו.

ובעזרת השם על ידי שנתחזק, נהיה בתשובה, הקדוש ברוך הוא יכתוב ויחתום את כולנו

בספרם של צדיקים גמורים לחיים טובים ולשלום ושנזכה לעשות לו נחת רוח תמיד ונזכה

עוד השנה לבנין בית המקדש בששון ובשמחה.

אמן כן יהי רצון.

 

שנה טובה

כתיבה וחתימה טובה

תשרי או ניסן, מהו החודש הראשון בשנה?

תשרי או ניסן, מהו החודש הראשון בשנה?

 

"החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה"!

 

אם חשבנו שראש השנה היהודי חל בתשרי וחודש ניסן הוא איפשהו באמצע השנה,

בואו נכיר מושג חדש: חודש ניסן, כפי שמבהירה התורה בספר שמות פרשת בא,

הוא החודש הראשון בשנה. "החודש הזה לכם ראש חודשים" אומרת התורה על

חודש ניסן, "ראשון הוא לכם לחודשי השנה".

 

ראש חודשים או ראש השנה

 

אז נכון, גם ראש השנה המקורי בא' תשרי נשאר במקומו ולא הייתה הכוונה שנתחיל

לתקוע בשופר בראש חודש ניסן… אלא שראש חודש ניסן הוא "ראש חודשים" בעוד

ראש חודש תשרי הוא "ראש השנה". משמעות החלוקה הזו נעוצה בהפנמת פירוש

המילה "חודש" לעומת פירוש המילה – "שנה".  "חודש" הוא משורש "חדש" ומסמל

את ההתחדשות, החדשנות והיצירה מחדש הקיימת בכל חודש בחודשו עם לידתה

מחדש של הלבנה, בעוד "שנה" מתפרשת במובן ההפוך: "למה נקרא שמה 'שנה'?

לפי ששונה (חוזרת) על מה שהיה בקודמתה" אמרו חכמינו ז"ל. שנה, אפוא, היא

על שם השגרה בעוד חודש הוא על שם ההתחדשות. שגרה מול התחדשות. שנה

מול חודש.

 

בניסן נגאלו, בניסן נולדנו מחדש

 

השנה אמנם מתחילה בחודש תשרי בתאריך בו נברא העולם ויצא למסלולו הטבעי

והשגרתי, יום אחר יום, שנה אחר שנה, כשחוק התנה הקב"ה עם מעשה בראשית

שלא ישנו מתפקידם. אך מניין החודשים – ספירת ההתחדשויות, נעשית, מאז יציאת

עם ישראל ממצרים בעקבות חודש ניסן. חודש ניסן הוא הראשון בו עם ישראל נגאלו,

נבראו ונולדו מחדש, הפכו מעם עבדים לעם סגולה וקיבלו את מ"ט שערי הקדושה

במקום מ"ט שערי הטומאה. לכן, את החודשים מונים לחודש ניסן (אייר= החודש

השני, סיון = החודש השלישי וכן הלאה) אך השנים ממשיכות להתחיל ולהסתיים

ביום בו התחיל המסע השגרתי של העולם – ראש השנה.

 

מה בין ישראל לאומות העולם?

 

משמעותן של שתי הנהגותיו של אלוקים עם העולם – הנהגה של שגרה וטבע והנהגה

של חידוש ושינוי, מתבטאת גם או בעיקר בהבדל התהומי הקיים בין ההנהגה עם עם

ישראל להנהגתו עם אומות העולם. אומות העולם מונהגות בהנהגה שגרתית וטבעית,

דבר לא ישתנה גם במחיר של פיקוח נפש לעומת עם ישראל שכשהוא היה צריך – אור

הפך לחושך, ים הפך ליבשה, יאור הפך לדם וכך, למרות הכול, אנחנו כאן…

 

חודש טוב!

ראש השנה חל בשבת, מה חשוב שנדע לפני כניסת החג?

אוהד אטינגר

 

ראש השנה נמשך תמיד יומיים, והשנה הוא מתחיל ביום שבת, או יותר נכון בשישי בערב, ונמשך עד יום ראשון בערב. 49 שעות מתחילתו ועד סופו.

כידוע יש הבדל בין ההלכות הנוהגות בשבת לאלו הנוהגות בחג, יש דברים שמותר לעשות בחג ואסור לעשות בשבת, ולכן כדאי שנרענן קצת את הזיכרון ונעבור על הדברים החשובים הללו עוד לפני התקדש החג.

שלא ניכשל חלילה וחס בעוון של חילול שבת או חילול החג של ראש השנה…

 

בואו נתחיל מה'זום'.

לפני ליל הסדר התנהל פולמוס גדול בין הרבנים, לאחר שהיו כמה רבנים שטענו שיש להתיר שימוש בתוכנת 'זום' בליל הסדר, כדי להפיג מעט את הבדידות של המבוגרים ולאפשר להם לעשות את ליל הסדר יחד עם בני המשפחה, גם אם הם בריחוק מקום.

רוב רובם של הרבנים התנגדו לטענה הזאת, ובכללם גם הרבנות הראשית שפסקה שחל איסור גמור להשתמש ב'זום'.

אבל חשוב לדעת שהפעם, בראש השנה, בגלל שהוא חל בשבת, אפילו מי שכן התיר אז את ה'זום', בניגוד לדעת כל הרבנים האחרים, הפעם הוא מודה לרבנים האחרים ומסכים שאיסור גמור להשתמש ב'זום' במהלך השבת.

חשוב לדעת את זה.

 

אסור לבשל

בחג מותר לבשל. אסור להדליק אש, אבל מותר להעביר אש, כלומר אפשר להשתמש בנר שדולק מערב החג כדי להדליק ממנו גפרור ובאמצעותו להדליק את הגז, להעמיד סיר ולבשל.

חשוב לדעת שיש הרבה הלכות שצריך ללמוד לפני שמבשלים בחג, ומי שעדיין לא למד אותן, עדיף שלא יבשל בכלל בחג כדי שלא ייכשל חלה וחס באיסורים מורים.

הנה דוגמה אחת כמשל: אומנם מותר להעביר אש עם גפרור מהנר לגז, אבל אחר כך אסור לכבות את הגפרור… צריך להניח אותו שיכבה מעצמו.

בקיצור, יש בזה הלכות שחייבים לדעת לפני שנעמדים לבשל בחג.

אבל גם אם אתם יודעים את כל ההלכות בעניין, חשוב שתזכרו שהשנה, כשהיום הראשון של ראש השנה חל בשבת, אסור לבשל, כי זה יום שבת, ובשבת כידוע לא מבשלים אפילו לא על אש שהיתה דלוקה מערב שבת.

 

לא תוקעים בשופר

למרות שבראש השנה המצווה המרכזית שלנו היא לתקוע בשופר, השנה לא תוקעים בשופר ביום הראשון, כי בשבת לא תוקעים בשופר. במקום זאת אנחנו מסתפקים באמירת 'פסוקי השופרות' בתפילת המוסף של ראש השנה, ובזה אנחנו יוצאים ידי חובה, כמו שכתוב בתורה שלפעמים יהיה 'יום תרועה' שבו יתקעו ממש בשופר, ולפעמים 'יום זיכרון תרועה', שבו נסתפק רק בהזכרת השופר והפסוקים העוסקים במצווה זו.

כמובן שביום השני של ראש השנה כן תוקעים בשופר, וכמובן שהמצוה היא לשמוע את קול השופר, ואין צורך שכל אחד יתקע בעצמו, אלא אחד תוקע וכל השאר מקשיבים בדממה ויוצאים ידי חובתם.

 

מתי מדליקים נרות

יש נשים שנוהגות להדליק נרות חג לאחר רדת הלילה, על ידי העברת אש עם גפרור או קיסם הדלקה, מנר שהיה דולק כבר מערב החג וממנו מדליקים את כל הנרות בליל החג עצמו.

השנה כמובן שאסור לעשות זאת בלילה הראשון של ראש השנה, כי זה לא רק חג אלא גם שבת, וכאמור בשבת אסור אפילו להעביר אש מנר דולק לקיסם וממנו לנר אחר.

לכן חובה להדליק את נרות השבת והחג לפני כניסת השבת.

לעומת זאת, בלילה השני של החג, במוצאי השבת (שבת בלילה) מדליקים נרות פעם נוספת לכבוד היום השני של ראש השנה, אבל הפעם צריך לחכות עד שיהיה חושך מוחלט בחוץ, ורק לאחר זמן צאת השבת אפשר להדליק את הנרות של החג, כשכמובן יש להעביר אש מנר דולק.

לכן חשוב להשאיר עוד מערב השבת לפחות נר אחד שידלק עד אחר השבת ושיהיה אפשר להדליק ממנו נרות בלילה השני.

חשוב לזכור: אחרי שאת מדליקה נרות בליל החג השני, אסור לכבות את הגפרור, יש להניח אותו על המגש או השיש, ולתת לאש לדעוך מעצמה.

 

כמו הבדלה

 

שימו לב: למרות שבמוצאי השבת אנחנו עדיין בחג ואסור לנו לעשות מלאכות רבות, אסור להדליק חשמל ולנסוע ברכב ולדבר בטלפון וכו' וכו', בכל זאת, זה כבר לא שבת ובגלל שמותר לנו כבר לבשל בחג וכדו', יש לעשות הבדלה, או יותר נכון 'סוג של הבדלה'.

הפעם אנחנו לא מבדילים בין קודש לחול, כמו בכל מוצאי שבת, אלא 'בין קודש לקודש', כי יצאנו מקדושה חמורה שהיא קדושת השבת לקדושה קלה יותר שהיא קדושת החג, אבל זה לא יום חול רגיל.

המתפללים תפילת ערבית ימצאו במחזור את הנוסח המיוחד שיש לומר בתוך תפילת העמידה, במיוחד במוצאי שבתות.

כמו כן, בקידוש של ליל החג, אנחנו משלבים גם את ההבדלה, כמו שתראו במחזור, ואפילו מברכים' בורא מאורי האש' על הנר, אבל לא מברכים על הבשמים כמו במוצאי שבת רגילה.

עם זאת, הנשים המדליקות נרות לפני הקידוש ולא התפללו תפילת ערבית, וכן נשים שמבשלות אוכל בצאת השבת, בזמן שהן ממתינות לגברים שיחזרו מבית הכנסת וכדו', צריכות לעשות 'כמו הבדלה', ולומר 'ברוך המבדיל בין קודש לקודש'.

באמירה הזאת 'ברוך המבדיל בין קודש לקודש', את בעצם 'מחליפה פאזה' ועוברת מ'מצב שבת' ל'מצב חג'.

אגב, חשוב לזכור את זה בכל מוצאי שבת, אם את או אתה עושים מלאכה לפני שעשיתם הבדלה או התפללתם ערבית עם ההבדלה שבתפילה (אתה חוננתנו), אומרים 'ברוך המבדיל בין קודש לחול'. הפעם בגלל שאנחנו עברנו משבת לחג אנחנו אומרים כאמור 'ברוך המבדיל בין קודש לקודש'.

כמובן שבמוצאי החג, ביום ראשון בלילה, עושים שוב הבדלה על כוס יין (בלי בשמים ובלי נר), ומברכים "ברוך המבדיל בין קודש לחול", כמו בכל מוצאי חג.

 

שנה טובה ומתוקה לכל עם ישראל, שיתקבלו התפילות שלנו לרצון לפני אדון כל, ושנזכה לבית גואל צדק עוד בזאת השנה.

בשעה שלש בלילה עומדים הכפרי והמורה על השולחן, שרים ורוקדים בצהלה!…

בשעה שלש בלילה עומדים הכפרי והמורה על השולחן, שרים ורוקדים בצהלה!…

 

ראש השנה הולך ומתקרב, ובבתי ישראל נערכים לחגוג אותו בחיק המשפחה. זוגות צעירים מגיעים להתארח בבתי הוריהם, והזקנים מתארחים בבתי ילדיהם. כולם יחד סועדים את סעודות ראש השנה, ושומרי המצוות והמסורת גם מקפידים לבקר בבית הכנסת ולהשתתף בתפילות היום.

המשפחתיות היא ערך חשוב מאוד, כיבוד ההורים והסבים הנו מצווה גדולה, וגם הכנסת אורחים היא זכות גדולה וכבר אמרו חכמנו זיכרונם לברכה ש'גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה'.

אבל חשוב מאוד לזכור בתוך כל החוויה המשפחתית, שראש השנה הוא יום הדין, ולא יום של חגיגות משוחררות מכל עול.

כדי שנבין על מה אנחנו מדברים, הבאנו את המשל הבא, שסיפר הרב יחיאל צוקר, ושהובא בהגדת 'דורש טוב'.

 

בכי תמרורים

 

כפרי אחד גידל את ילדיו הרכים יחד עם שאר ילדי הכפר, אך משגדלו ובגרו החליט החלטה נכונה: ילדיו לא יצאו עגלונים פשוטים כשאר חבריהם, אלא בכוחם להתפתח יותר ולהיות תלמידי חכמים כילדי העיר הלומדים בתלמוד התורה, בזמן שילדי הכפר מבלים את זמנם בין הרפת לשדות המרעה.

מה עשה? חסך מפת לחמו ויצא לעיר לתור אחר יהודי טוב שיסכים לבוא אל הכפר ולדור בו עמם, הוא יהיה למורה ויחכים את בניו תורה.

לאחר מאמצים רבים מצא יהודי תלמיד חכם וירא שמים, שכדי לפרנס את משפחתו הסכים לבוא ולהשתקע עימם בכפר למשך ימות השבוע, וללמד את הבנים תורה, ואכן המורה החדש הגיע והחל לעשות את מלאכתו נאמנה.

לילה אחד קם הכפרי וראה אור בוקע מחדרו של המלמד.

הציץ פנימה ולפניו נגלה מחזה מעורר רחמים: המלמד יושב על הארץ ובוכה…!

הוא נכנס בשקט והתיישב לצידו, הניח את ידו על כתפי המורה והחל לדבר עמו ברכות, למען יגלה מה מציק לו ומדוע הוא ממרר בבכי.

אמר לו המורה: "וכי אינך יודע מה אני עושה? הרי היה לנו בית מקדש והוא חרב, ועלינו לבכות כל לילה על חורבן בית המקדש וזאת אני עושה!"

 

ריקודים על השולחן

 

השתומם הכפרי ושאל בתמימות: "האם גם אני יכול להשתתף בעניין? או שאולי צריך להיות בעל מדרגה כדי לבכות על בית המקדש?" השיב המורה, כי ישנו סעיף ב'שולחן ערוך' המורה שכל אחד ואחד יהיה מיצר ודואג על חורבן בית המקדש, וזה נאמר לכל יהודי באשר הוא, ועל כן ודאי ובודאי שגם הוא יכול להשתתף.

מיהר הכפרי והתיישב אף הוא על הארץ, נטל לידיו סידור והחל מתנועע, אבל מהר מאד גילה שלשבת על הרצפה באמצע לילה אירופאי חורפי קר זה לא נעים בכלל. הקור החל לחדור לעצמותיו, הוא רעד בכל גופו ושיניו נקשו זו לזו.

שאל הכפרי את המורה: "האם באמצע התפילה הזו מותר לשתות כוס וודקה כדי לחמם את הלב?" "כן…" ענה המלמד, "לא מצאנו ב'שולחן ערוך' סעיף שאוסר זאת".

חיש מהר ניגש הכפרי למזנון, הוציא ממנו בקבוק וודקה ושתי כוסות לתוכן מזג את המשקה, והגיש אחת למורה ואחת לעצמו…

המורה, שלא הכיר בטיבו של המשקה שתה ממנו מהנאה מרובה… והמשיך לבכות! הכפרי הבין שהמשקה מצא חן בעיניו, ומזג לו כוס שניה, ולאחר שהיא עלתה לראשו – הכוס השלישית והרביעית כבר נמזגו מעצמן… או אז, כשארבע כוסות אלכוהול טיפסו למוחם של צמד החברים, קמו שניהם מהארץ ופצחו בשירה וריקודים – זמר שיכורים שהעיר את כל בני הכפר…

למשמע הקולות קפצו בני הכפר ממיטותיהם, וחיש מהר התלבשו וצבאו על דלת ביתו של חברם ועיניהם לא מאמינות: בשעה שלש בלילה עומדים הכפרי והמורה על השולחן, שרים ורוקדים בצהלה!…

הם נצלו הפוגה קלה בשירתם של אלו ושאלו: "איזה חג היום? מדוע אתם רוקדים ושרים?"

והכפרי משיב לעומתם: "כפריים טפשים ונבערים שכמותכם, וכי אינכם יודעים שבית המקדש חרב לנו?!…"

כך נראים הטוב והרע כשהם משמשים בערבוביה… חורבן הופך לששון ולשמחה, ויום דין לפסטיבל.

החטאים נעשים לשם שמים, ומצוות ומעשים טובים הם 'דיעבד' שיש להסתפק בהם במועט…"

אני לא אנוח ולא אשקוט עד שאתה תעוף מהמקום הזה בבושת פנים, אתה בושה למוסד הזה. אני אדאג שהממונים עליך ידעו על זה

אני מנהל סניף דואר מזה עשור שנים (ועובד דואר 25 שנה), אני חושב שלא קשה להסביר מה דורש התפקיד הזה. מדובר בתפקיד קשה ותובעני, עם המון לחץ ומצב מתמיד של מחסור בכוח אדם ובזמן.

בדואר, בניגוד לכל שירות אחר, מוטיב המידיות הוא קריטי. אנשים שולחים מכתבים וחבילות ומעוניינים שיגיעו בזמן, אני משער שיש רבים שמגחכים כשאני מחבר בין "דואר" ל"עמידה בזמן", בפרט בתקופה שאני מדבר עליה שאז המצב היה קטסטרופה בשל השינויים שהתרחשו בדואר. בתכל'ס מי שספג את הכעס על השינויים הללו לא היו מחולליהם אלא אנחנו, המנהלים בשטח עד לאחרוני הדוורים. המנהלי הגדולים נותרו במשרדים ממוזגים, מראים זה לזה נתונים גרפיים על השינו המדהים שעשו.

בתכל'ס כמנהל את צריך להחליט בכל רגע נתון עשרות החלטות, מאיוש אשנבים ועד העברות למיון, קבלת חבילות וחלוקה לתיבות הדואר הפנימיות. למעשה, הייתי גם מנהל וגם אשנבאי וגם ממיין וגם כל תפקיד שצריך לעשות כי הלחץ אינו מאפשר לך לשבת אפילו רגע במשרד.

הסיפור שאני רצה לספר אירע לפני כשנה, ליתר דיוק ביום שלישי כ"ח באלול, יומיים לפני ראש השנה תשע"ח. ויש משמעות לתאריך. בשעת צהריים מגיע לקוח ומבקש לעשות העברת כסף למקסיקו. למי שאינו יודע, יש שירות של העברת כספים של "ווסטרן יוניון". אם אתה רוצה לשלוח סכום כסף לכל מקום בעולם (עד לאחרונה גם לאיראן), כל מה שאתה צריך לעשות זה לפנות לסניף דואר ולהפקיד ובתוך מספר שעות האיש שרצית להעביר אליו את הכסף מגיע לאחד מסניפי "ווסטרן יוניון" ומושך את הכסף. חד וחלק.

ובכן, הבנאדם מגיע עם חמשת אלפים דולר ומבקש להעבירם למקסיקו, לחמיו שזקוק לסכום הזה.

הפקידה מנסה לעשות את העברה אך מסתבר שהייתה תקלה במחשבים וההעברה נתקעה.

ובנתיים הקהל בסניף מצטבר, אנשים רוטנים (אני בטוח שהייתם בסיטואציה הזו), ולאחר כמה ניסיונות אני אומר לפקידה שתניח לזה ותמשיך לקבל קהל בעניינים אחרים.

האיש אומר לי: "רגע, אבל אני בתור".

אני אומר לו: "נכון, אבל יש איזושהי בעיה ואנחנו לא יכולים לעכב את כולם".

האיש מרים את קולו ואומר לי: "זה לא בסדר מה שאתה עושה".

אני מנסה להיות אדיב ואומר לו, "תבין אדוני, יש עוד אנשים שצריכים את הפקיד וההעברה שלך ממילא לא עוברת. בוא תמתין כמה דקות ואני מבטיח לך שננסה שוב".

האיש ממתין, שמונה לקוחות עוברים ואז אני מורה לפקידה שוב לטפל בעניינו.

אך ההעברה שוב לא מצליחה להתבצע. אני מנסה לעזור מהצד שלי אך מגיעה לנו הודעת שגיאה. לא יודעים מה לעשות.

בנתיים האיש מדבר בטלפון עם חמיו והוא מדבר בעברית ובקול גדול. לא סתם הוא עושה את זה. הוא מעונין שכל הסניף ישמע מה שיש לו לומר.

"כן, אני כאן בסניף הכי גרוע בארץ ישראל עם המנהל הכי גרוע בארץ. עוד לא ראיתי בנאדם כל כך לא מקצועי (הוא אמר וכל הסניף על העובדים והקהל, מאזינים. חלקם גם נהנים מההשפלה שלי כי גם להם יש חשבון עם הדואר ואיך יפרעו אותו אם לא דרכי?).

הבנאדם נהנה מהתפקיד שנטל לעצמו והחל לשפר את כישורי הנאום שלו. הוא פשוט שידר לחמיו בשידור חי מה אני עושה כעת, כמה לאט אני עושה את זה ואיך אני מנהל את הסניף באופן כללי.

אני לא יכול לומר שזה לא השפיע עליי. האיש הזה פשוט השפיל אותי לעיני כל. השתלח בי וגם היתה לו לשון חדה ומרושעת, הוא פשוט ידע איך לעשות זאת.

ניסינו לעזור לו בפעם השלישית ושוב אותה תקלה. התקשרתי לסניפים אחרים אך הם לא דיווחו על תקלה ולמען האמת לא בוצעו אצלם הפקדות עבור מקסיקו, אז לא ניתן לדעת אם הבעיה רק בסניף שלנו או באופן כללי עם מכסיקו.

והבנאדם לא מפסיק לחרף ולגדף ובעקר להעליב.

מעולם לא פגשתי באדם כל כך אלים מילולית. כשאני אומר אלים אתם בטח חושבים אחד שמדבר מילים לא יפות או מקלל, אבל לא. האיש דיבר מילים של בית מרקחת, הוא תיאר אותי כמו שפסיכולוג מתאר את המטופל שלו. בעצם, פסיכולוגים נוהגים בכבוד, הוא עושה זאת בלעג, בציניות מושחזת, למעשה תיאר לקהל איך אני בביתי שלי, איזה בן אדם אני, וגם ידע לספר להם (מתוך הדמיון שלו כמובן) איך זכיתי בתפקיד המנהל בגלל פרוטקציה של מישהו שלא הצליח לדחוף אותי למקום אחר.

אני במתכוון מאריך בתיאור הפגיעה וההשפלה (ותאמינו לי אפילו לא התחלתי לתאר) כדי לשתף אתכם במה עברה הנפש שלי באותם רגעים. אומרים שהמלבין פני חברו הרי הוא כשופך דמים ובכן, אני חשתי זאת על בשרי. הושפלתי בפני קהל הרחב שלא בא להגנתי.

(אלמד זכות על שתיקת הקהל, שבאותה תקופה תפקוד "דואר ישראל" באמת היה מתחת לכל ביקורת בשל השינויים הרדיקאליים שנעשו בו. כך שהתקיים על בשרי האמור על הקהל שנכח בחתונת קמצא ובר קמצא ולא התערב למניעת ההשפלה "מדשתיק משמע ניחא ליה", ועדיין ציפיתי שיהיה מישהו שיבוא להגנתי).

אולם אני חושב שעיקר הכאב שלי היה שהעובדים שלי, האנשים שמתחתי, היו עדים לכך. היה עובד אחד שניסה להשתיק אותו אך הוא החל להפנות את חיציו כלפיו, העובד שלי השתתק בבהלה והאיש יכול היה לחזור אליי.

שעת הסגירה הגיעה. נאלצתי להודיע לאיש שהיום לא תתבצע העברה ואם הוא מעוניין שינסה לבוא מחרר על הבוקר, בתקווה שזה יצליח.

"תשכח מזה", הוא הצהיר, "אני במקום הזה לא דורך", אמר. "בעצם אני חוזר בי, אני כן אדרוך כאן, אך רק ביום ביום שכף רגלך לא תדרוך כאן. ואני מודיע לך שיום זה קרוב מאוד, אני לא אנוח ולא אשקוט עד שאתה תעוף מהמקום הזה בבושת פנים, ואם אפשר מדואר ישראל בכלל. אתה בושה למוסד הזה. אני אדאג שהממונים עליך ידעו על זה".

והלך. נשארנו העובדים. היתה שתיקה מביכה באוויר. כמה עובדות בכו מהעומס הרגשי שנפל עליהן ואני חשתי כמו האדם הכי מושפל בעולם. לא ידעתי מה אני עושה עם מה שקרה לי. חשתי כעס עצום ואפילו שנאה גדולה על האיש הזה שהתעלל בי ככה, פצע את נפשי והשפיל את כבודי בפני עובדיי ובפני כל הקהל.

ואז… לפתע עלה רעיון במוחי.

בין צוות הפקידות הייתה אחת שלא זכתה לפרי בטן 12 שנים. מה לא עשינו למענה, קיבלנו על עצמנו קבלות וחילקנו ספרי תהלים אך דבר לא קרה.

לפתע מצאתי עצמי קורא בהתרגשות, "אני מוחל לאיש הזה ומקדיש את כל מה שעברתי לכך ש(כאן נקבתי בשם העובדות ובשם אמה) ובעלה יזכו לפרי בטן במהרה.

זה היה האות וכל העובדות פרצו בבכי. רק מי שהיה שם הבין איזו מתנה הבאתי לה. ההשפלה שעברתי הייתה משהו שבני אדם לא מוחלים עליו עשרים שנה. ואני לקחתי את זה טרי ומדמם והגשתי כמנחה למען רווחתה של האישה שלא זכתה בפרי בטן.

באורח מוזר זה הקל גם עליי, סיימנו את העבודה והלכנו הביתה.

באותו לילה לא ישנתי.

המילים הקשות שאמר האיש חרכו את נשמתי וגרמו לי מפעם לפעם לפרץ דמעות. ואני לא איש שבוכה.

השתדלתי שרעייתי לא תרגיש מה עובר עליי, גם בגלל שלא רציתי להעמיס עליה וגם בגלל שלי  עצמי זה היה עומס מדי גדול לשתף עוד מישהו במה שעברתי. עוד הבדל בין גברים לנשים. פתאום הבנתי פשט במילים, הגברים בוכים בלילה.

הבוקר הגיע, יצאתי לתפילה ומשם לסניף.

העובדים פתחו אשנבים, חצי שעה עברה ואז לפתע פורץ לסניף האיש המעליב והפוגע מאתמול.

כולם נתקפו באלם. ומה הוא עושה אם לא ניגש אליי, לוחץ את ידי, מחבק אותי בחום ואומר לי "אני רוצה לבקש ממך סליחה ומחילה על מה שעשיתי לך אתמול. אני ממש מצטער על זה. לא יודע מה נכנס בי, אני אעשה הכל כדי שתמחל לי".

הבטתי בו משתומם. לא הבנתי מה נפל עליו. "אתה לא תאמין" הוא אמר, "כפי שאתה יודע, חמי המתין בביתו להודעה ממני שההפקדה בוצעה. הוא היה צריך ללכת לבניין משרדים בו שוכן ה'ווסטרן יוניון' כדי לקחת את הכסף, אך כל עוד לא נתת לו אישור שההפקדה בוצעה לא היה טעם ללכת לשם.

כמה דקות אחרי שיצאתי מכאן, בערך בשעות שהוא היה צריך להיות שם אירעה רעידת אדמה במקסיקו בעוצמה של 7.1 בסולם ריכטר. עשרות בניינים קרסו וביניהם בניין המשרדים שהוא היה צריך להיות בו כדי לקחת את ההפקדה שלו, כמובן אם זו הייתה מתרחשת.

מאות אנשים נהרגו באיזור הזה, וביניהם יהודי אחד הרב חיים אשכנזי. מצאו אותו כמה ימים לאחר מכן יחד עם עשרות הרוגים נוספים בבניין שבו חמי היה אמור להיות.

אני התרגזתי עליך בה בשעה שהקב"ה עיכב את ההפקדה כדי שחיי חמי ינצלו, ואני כל כך מתבייש במה שעשיתי. אני יודע שאתה לא יכול למחול על מה שעשיתי לך אתמול, וגם אין לי דרך לתקן כי היה כאן קהל גדול  אבל אני מוכן לעמוד כאן ולבקש ממך לפני כל אחד ואחד סליחה ומחילה, רק בבקשה תמחל לי".

שתקתי ולא אמרתי דבר. "זה בסדר, הוא כבר מחל לך", אמר אחד מהעובדים שלי.

"מה?" "אתמול כשיצאת הא הודיע שהוא מוחל לך על כל הפגיעות וההשפלות הללו, ובלבד שאחת מהעובדות כאן תיפקד לאחר תריסר שנים ללא ילדים". האיש הביט בי.

הוא היה חסר מילים.

ופתאום החל לבכות בכי גדול ונורא, ממש קורע לב.

"איזה רשע אני", הוא אמר, "ואיזה צדיק אתה". פגעתי בך על לא עוול בכפך ואתה לא זו בלבד שלא הגבת, אפילו מחלת לי, אני מקווה שאוכל לעשות תשובה על מה שעשיתי לך וגם אני אתפלל למען העובדת הזו.

הוא צעד לכיוון היציאה, ולפתע ליד הדלת הסתובב ואמר: "אתה לימדת אותי שיעור לכל החיים".

והלך.

וכעת לגולת הכותרת של הסיפור.

אתה אולי לא תאמין. אבל תשעה חודשים וחצי בדיוק לאחר המקרה הזה נולדה לפקידה שלי בת, כן, זו שהייתה חשוכת ילדים במשך תריסר שנים. ואין אפילו אחד שלא יודע ומבין בזכות מה ולמה התרחש הנס הזה.

בורא עולם מסובב את עולמו כרצונו, הוא קלקל את המחשבים כדי שיהודי עם זכויות במקסיקו לא ייצא מהבית במטרה לקבל את ההפקדה שלו ושלא ימצא עצמו במרכז רעידת האדמה שתקפד את חייו.

הוא שולח לכאן ברנש שישפיל אותי כפי שלא השפיל אותי אדם מימיי, כדי שאוכל למחול ולתת את המחילה שלי במתנה לזוג חשוך ילדים.

וכעת, מי שיש לו ספק כלשהו בהשגחה הפרטית המופלאה שסובבת אותנו שפשוט יבוא אליי. אני אחד שיודע.

 

(מתוך קטיפה לבית גליון 330 ה' באלול תשע"ח)

אז כמה כסף תקבלו השנה?

 

ביום ראש השנה, בעוד שבוע וקצת יכריזו בשמיים כל אחד, כמה ירוויח בחודש תשרי, חשוון, כסלו…

– כמה ירוויח וכמה חלילה יפסיד, וכדברי רבותינו ז"ל: "כשם שמזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד ראש השנה, כך חסרונותיו קצובין לו מראש השנה ועד ראש השנה" – בעוד שבוע וקצת הקב"ה יחלק משכורות מדויקות לכל אחד מאיתנו למשך כל השנה.

עכשיו זה הזמן לעשות צדקות ולבקש מבורא עולם שישלח לנו פרנסה טובה ומבורכת ללא צער והפסדים.

עכשיו אפשר לבקש על הפרנסה, אך אחר שתיקבע בראש השנה, אומר רבינו בחיי זצ"ל: "אין אדם יכול להרבות-את מה שגזר הבורא שיתמעט, ואין אדם יכול למעט- את מה שגזר להרבות".

כל שקל נקבע בהשגחה, כמה ירוויח האדם וכמה יפסיד.

האדם לא ירוויח שקל אחד יותר ממה שנגזר עליו!

בשכונת 'קרית הרצוג' שבבני ברק שוכנת חנות משקפיים העונה לשם 'גל עיניי' בראשות של הרב ישראל דחבש, אך הסיפור העומד מאחוריה מופלא עד מאוד.

"כשפתחנו את האופטיקה", מספר הרב דחבש, "עבדנו החל משעות הבוקר ועד שעות הערב עם צוות של עובדים: מוכרים, אופטיקאים, וכו'. עשינו השתדלות על מנת להביא פרנסה אל ביתנו.

והנה, יום אחד ישבתי לי בביתי וחשבתי: "הלא ה' הוא זן ומפרנס לכל והוא החותך לכל בריה את מזונה מראש השנה ועד ראש השנה ואין אדם יכול להוסיף שקל על מה שגזר הבורא שירוויח, אם כן מדוע פותח אני את האופטיקה במשך כל שעות היממה?!… די שאצמצם את השעות: לארבע שעות בבוקר, ועוד ארבע שעות אחה"צ, ומה שנגזר עליי שארוויח יגיע ב"ה". היה זה צעד אמיץ וקשה, אך האמנו בה' ועשינו זאת.

במשך שלושה חודשים שהפחתנו את שעות הפתיחה מיום שלם לשמונה שעות ארכנו מאזן הכנסות והוצאות ולא תאמינו למה שגילינו: הרווחים היו זהים בדיוק לרווחים שהיו עד היום, כשהחנות היתה פתוחה כל היום. התרגשנו כל כך לראות את יד ה' אשר מה שנקצב לאדם בראש השנה- הוא זה שירוויח, אלא שאז חשבתי לעצמי: "אם כן שהפרנסה נקבעה לי מראש השנה מדוע שאפתח שמונה שעות ביום?!… אשחרר את כל העובדים בחנות, ואפתח אני בעצמי את החנות שעתיים בצהריים, אחר סיום הלימודים בבוקר בכולל, ועוד שעתיים אחר סיום הלימוד בכולל בצהריים, ומה' תגיע הפרנסה הראויה לי".

היה זה צעד מפחיד- מ-12 שעות ל-4 שעות, אך לאחר כמה חודשי מעקב אירע הפלא- הרווחים שהיו לי זהים לחלוטין לרווחים שהיו כשם שפתחתי כל היום, ואם תשאלו איך?!… לה' הישועה, והוא המפרנס!

התחזקתי בדבר אחד: ה' יתברך מנהל את העולם והוא הקובע פרנסת כל אדם מראש השנה ועד ראש השנה.

אמר מרן הרב קנייבסקי כי יש רק יום אחד בשנה שהוא משתדל לפרנסתו- ראש השנה.

במשך השנה אדם נמצא בלחץ, בכעס: "מה ארוויח? האם אסתדר?", אך הוא אינו מבין שהכל כבר נקבע לך בראש השנה: כמה תרוויח וכמה תפסיד, "אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה"- אף אחד לא יכול לקחת לך שקל אחד שלא שייך לו- מה שנגזר שיהיה שלך, יהיה רק שלך ולא יקחו לך.

שבוע וחצי זה ניתן לנו לבקש על פרנסת שנה הבאה לנו ולכל משפחתנו! לעשות צדקות, לבקש חיים ומזונות! ובעיקר להקפיד במצוות המזכות אותנו בפרנסה, והם: נטילת ידיים בשפע ובכוונה, ברכת המזון מתוך סידור ובכוונה, נתינת מעשר המבטיח עושר לבעליו, עשיית צדקות, ובכך תתעורר עלינו מידת השפע והרחמים שנזכה בשנה של פרנסה בריווח ובנחת! אמן כן יהי רצון!

(מתוך גליון חכו ממתקים) פרשת כי תבוא התשע"ח

 

התפילה הכי הארוכה היא בראש השנה, אפילו יותר מיום כיפור

 ראש השנה – הקדמה

ראש השנה הוא לא רק ראשית השנה אלא בו טמונים ומרוכזים כל ימות השנה הבאה. עבודתנו ביום זה – המלכת הקב"ה בעולמו, הוא הרעיון המרכזי אשר ממנו מסתעפות כל המצוות כולן ולשמו מייחסים אנו את כל מעשינו שבשנה כולה. האדם הוא תכלית הבריאה, ביום זה, היום בו  נברא אדם הראשון אנו נותנים אל ליבנו סיבת בריאת האדם – המלכת הבורא בעולם הגשמי.

כדי לזכור את תכליתנו עלינו להיזכר ביום המיתה, המעבר בין עולם המעשה לעולם הגמול, כי על ידו נתייחס לעולם כאל פרוזדור לקראת טרקלין ולא כמציאות בפני עצמה. לדאבוננו, אנו נוטים לשכוח שיגיע היום בו נעמוד לדין נוקב על כל מעשינו, כשעתידנו הנצחי עומד על כף המאזניים. אנו כל כך מעורים בהבלי העולם שאנו פשוט שוכחים את מטרתנו האמיתית. ראש השנה מהווה נקודת עצירה בשטף החיים, זמן לחשוב קצת.

בראש השנה אנו מרבים לבקש חיים, לא כדי להתענג על אכילה ושתיה ולשרוף זמן פנוי. אנו מבקשים על חיים רוחניים מלאי תוכן, שיביא אותנו לחיי עולם הבא. "זכרנו לחיים מלך חפץ  בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלוקים חיים", בקשת החיים היא לא לצרכינו אלא למען ה', כדי לעבדו ולקיים רצונו. ברם, הדין בראש השנה נוגע גם לעולם הבא, הקב"ה מחליט האם האדם מוגדר כ"בן עולם הבא". "בן עולם הבא" פירושו אחד המייחס לעולם הבא, ומביט על עולמנו זה כאל פרוזדור בלבד, לכן כל מעשיו הם כדי לזכות בעולם הבא. כך קובע ה' מי הוא בן עולם הבא, וכמה עולם הבא יקבל האדם עבור מעשיו בשנה החולפת.

והנה כיון שאין בריה יכולה לעמוד בדין שיתף הקב"ה בהנהגת הדין מדת הרחמים, אך היא תפעל רק כלפי אלה אשר נכנעים לפני ה' ומבקשים זאת. אדם החושב עצמו שלם שאינו זקוק לרחמים לא יזכה להם, אך כשהאדם מרגיש חסר אונים, הקב"ה עוזר לו. על כן עיקר עבודתנו ביום זה היא להיכנע לפני ה', להתבטל מפני רצונו ולהאמין שהכל לטובתנו. כל מה שעושה ה' הוא לטובתן של בריותיו, גם אם לא נבין כעת מדוע זה לטובתנו בא יבא הזמן בו תתאמת אמונתנו. זאת ועוד, ביום הקדוש הזה על האדם להשליך מנגד את צרכיו האישיים ולקוות למען רצונו ית' – גילוי מלכותו בבריאה, כשהאדם ידאג עבור הבורא, הבורא כבר ידאג בעבורו. כשיתן האדם אל לבו דברים אלו ויקבל על עצמו להשתדל להבא בעבדותו ית' ככל יכולתו, יזכה בדין. רגשות אלו באים לידי ביטוי בתפילות היום, אין אנו מרבים להתפלל על עצמנו כל התפילות כולן הן כיסופין לגילוי מלכותו יתברך בעולם, ולביעור הרע שבבריאה כתוצאה מחטא אדם הראשון המתכחש למלכותו.

נשמתו של האדם הרחוק מתורה ומצוות ככל שתהיה מוסתרת וחבויה בו, היא עדיין חיה וקיימת, כניצוץ השלהבת הספון בגחלת, וכשיפיח בה רוח תפרוץ החוצה, תבער ותאיר. ביום הקדוש הזה מקבלת הנשמה תעוזה להפגין נוכחות אפילו אצל בעלי עבירות, זאת בצורת נקיפות מצפון. מצפונו של האדם הוא הנשמה המתייסרת ממעשיו הרעים, וכל עוד הוא מרגיש זאת פתח התשובה עדיין פתוח לרווחה. החפץ חיים היה אומר במקום שנכה על ליבנו בברכת "סלח לנו" עדיף לתת ללבנו להכות בנו. אדם שמצפונו מתחיל להכות בו נמצא בדרך הנכונה לקראת התשובה.

עם כל אימת הדין בל נשכח שראש השנה הוא "יום טוב", יום בו מצווים אנו לשמוח, יש לכבד יום זה במאכל במשתה ובכסות נקיה. המטרה בשמחה היא להראות שמחתנו בעת מלכות ה'. יש הבדל בין מלך ושליט, מלך מולך מרצון נתיניו אך השליט שולט עליהם אף שלא ברצונם. ביום בו ממליכים את הקב"ה, חובתנו להראות את השמחה האמיתית שבלבנו הנובעת מרצוננו במלכותו, אחרת יש כאן פגיעה בכבודו של המלך. העידו על גדולי המוסר שעמדו ביום זה כשדאגתם בלבם וצהלתם על פניהם. ואם תאמר כיצד ניתן לשמוח כשיודעים אנו שעתידנו עומד על כף המאזניים? יש לנו לבטוח בה' שיוציא כאור צדקנו ומשפטינו כצהרים. כשאדם החליט בלבו פנימה להשתפר וקיבל על עצמו צעדים מעשיים בנדון, אין לו מה לדאוג, רחמי ה' ליהודי עצומים בהרבה מרחמי האב לבנו. ועוד, אף על פי שישנם אנשים פרטיים אשר לא ינתן עליהם תו חיים ביום הזה, האומה הישראלית ככלל תזכה בדין ותמשיך לעולמי עד, כהבטחת ה' לאברהם. אהבת ה' לישראל המתגלית בהנהגה זו מהווה בפני עצמו סיבה נוספת לשמחת היום. וזו הסיבה מדוע המליצו בעלי המוסר לעסוק בצרכי רבים כעצה לזכות בדין, כי הציבור תמיד זכאי ומי שעובד למענם והם זקוקים לו יזכה לחיים על מנת להמשיך ולשרת אותם אפילו שהוא עצמו אינו זכאי לזה.

 

ראש השנה

התפילה העיקרית ביום הקדוש הזה היא תפילת המוסף. בה אנו מאריכים יותר מכל תפילה אחרת במשך השנה, כולל יום כיפור. בעקרון, מצות היום – תקיעת שופר נתקנה לביצוע יחד עם אמירת שלשת חלקי המוסף, דבר אשר אנו מקיימים ב"תקיעות דמעומד" במהלך חזרת השליח ציבור. חלקי התפילה הם: מלכויות, תפילה לגילוי מלכות הקב"ה בעולם – תכלית הבריאה. זכרונות, בקשה להיזכר ולהיפקד לטובה כבני אברהם יצחק ויעקב. שופרות, תפילה על הגאולה הסופית בהזכרת מעמד הר סיני. במאמר הבא נבאר את שלשת חלקי תפילת מוסף של ראש השנה אשר טומנים בחובם את שלשת העניינים המרכזיים של היום.

מלכויות

באמירת מלכויות אנו מכריזין שהבורא ב"ה הוא המלך בעולמו. נשאלת השאלה הרי הבורא ב"ה אינו צריך לברואיו אלא הם צריכים לו, אז מדוע הוא בכלל רוצה שנמליכהו? ועוד, כיצד מתעלה רם ונישא תכלית השלמות על ידנו – קרוצי גושיו, הרי מלאכי רום זעים וחלים מפניו ומה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו? והנה אף על פי שלא ניתן לתת תשובה הולמת לשאלה כי הדבר נקבע בחכמתו האלוקית המוסתרת, ניתן אמנם לברר כמה נקודות מפורסמות בעניין זה, וביאור הדבר כך הוא: הקב"ה ברא את העולם להיטיב לבריותיו, והנה הבורא ב"ה מהווה את תכלית הטוב לכן ההטבה השלמה היא להידבק בו ית'. ענין כל עבודת ה' הוא להידבק בדרכיו על אף הקשיים הקיימים  בעולם הזה, ולכן ה' שם את נשמותינו הקדושות בגופים גשמיים בזה העולם ודוקא מאתנו הרחוקים מתוקף הקדושה, כביכול מקבל נחת רוח. מי שיצליח בזה העולם בתפקידו יזכה להדבק בו ית' בשלמות בעולם הגמול. הדרך לידבק בו היא על ידי מצוותיו (ע"ד רמז מלשון צוותא) קרי קיום התורה שעיקריה ההכרה באחדותו, וההכרה בהיותו מנהיג את העולם כרצונו, וזהו ענין מלכותו מושל יחיד על הכל. נמצינו למדים אם כן שהכל לצרכינו ולטובתנו.

כתוב בנביא "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו' ג'), פירוש אין מקום פנוי ממנו ית' כיון שהוא מקיים את כל המציאות כולה מכוחו בכל רגע, ולולי כוחו היה הכל נהפך לאפס מוחלט. לכן אי קבלת עול מצוותיו היא מרידה במלכותו בפניו, מעשה כזה אף אצל מלך בשר ודם הוא חמור ועונשו דין מות. ברם, אצל הקב"ה חמור הדבר שבעתיים כי יש כאן עלבון גדול יותר, הרי כל כעולם כולו מתקיים מכוחו בכל רגע, ומן הדין היה שכל הממרה את פיו ימות מיד, כי באותו רגע ממש ה' משפיע עליו שפע חיותו והאדם משתמש בכוח זה בניגוד לרצונו, למרוד בו!

הדברים אמנם מעוררים אך האם אנו מקיימים אותם בשפת המעשה? מייסד שיטת המוסר רבי ישראל סלנטר היה אומר שבעת קריאת שמע האדם מכוון להמליך את הקב"ה בארבע קצוות תבל מטה ומעלה, אך הוא שוכח להמליכו על נקודת המרכז, היכן שיושב הוא עצמו! קבלת עול מלכות שמים אינה כלום כל עוד היא איננה מתבטאת במעשים. בעת אמירת פסוקי המלכויות בתפילת המוסף יש לשים לב לדברים הנאמרים, ולכוון ולהעתיקם לחיי היום יום. זה נקרא קבלת עול מלכות שמים. ויש כאן עוד נקודה חשובה בקבלת עול מלכות שמים. כבר הזכרנו לעיל את ההבדל בין מלך לשליט, מלך מושל מרצון נתיניו, אך השליט הוא הדיקטטור, המכניע את אנשי המקום למרותו בכוח הזרוע, "כי לה' המלוכה ומושל בגויים" (תהלים כ"ב כ"ט), דהיינו אומות העולם מקבלים את מרותו בעל כרחם מפחד רעה, אך כלל ישראל מקבלים את מלכותו באהבה ובשמחה.

בהגיעו לראש השנה על האדם לתאר את עצמו כעבד שמרד ונגזר עליו דין מות, אלא כיון שהוא מזרע שלשת אוהבי המלך ושריו החשובים ביותר, יש לו אפשרות לבא לפני המלך ולהתחנן לו על נפשו אולי יזכה בתחינה. כך אנו שכל השנה גילינו אזלת יד במצוותיו וגם עברנו על רצונו חייבים מיתה, אלא מפני שאנו בני אברהם יצחק ויעקב יש לנו זכות להכנס לפני ה' פעם אחת בלבד ולבקש חנינה. רק אם נקבל עלינו את עול מלכותו באמת ויוכח שזה מעומק הלב, ניכתב לחיים ונשוב לשרתו. כמובן, שעכשיו כעבדים בשירות המלך נזכה ממילא למזון, לאכסניה ולסיפוק צרכי החיים בכבוד.

דרכי ה' נסתרים מבינתנו אך עלינו להאמין שהוא מנהיג את העולם בתמידות ושום דבר אינו נעשה בניגוד לרצונו הטוב. אנו אומרים בתפילה "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד", דהיינו ה' הנהיג את העולם מאז, הוא מנהיג את העולם כעת והוא ינהיג את העולם בעתיד. למרות שלעתים אנו סובלים צרות ורעות עלינו להאמין שהכל מאתו והכל לטובה. יגיע יום בו הכל יהיה ברור וגלוי, אז נבין מדוע הכל היה לטובה, בינתיים עלינו להאמין בזה כחלק מאמונת הייחוד. אמונתנו שונה מאמונת היוונים על ריבוי אלים חלקם טובים חלקם רעים או מאמונת הפרסים תלמידי זורוס שיש אל טוב ואל רע. אנו מאמינים שיש א-ל אחד ויחיד עושה הכל וכיון שהוא שלמות הטוב ממילא  "כל מאן דעביד רחמנא לטב" (ברכות ס:). החיזוק באמונה זו מנחם אותנו כשאנו עומדים בדין בראש השנה, כי אנו יודעים שאפילו אם פשענו כל מה שלא יגזור עלינו הכל לטובתנו האמיתית, אם קשה הדבר בעולם הזה סימן שטובה נצחית נפיק מזה.

המלכת רבונו של עולם באמירת מלכויות היא מצוות היום. כלולה בזה גם האמונה באחדותו, יסוד התשובה וגם המהלך המתאים לזכיה בדין – קבלת עול מלכותו. כמו כן מונח במלכויות האמונה שהכל מאת ה' והכל לטובה והכניעה לרצונו ית'. על ידי ההתרכזות בנושאים אלו נכתב ונחתם לחיים טובים, אמן!

זכרונות

החלק השני של תפילת המוסף המיוחדת הוא אמירת "זכרונות". בברכה זו  אנו מבקשים מאת ה' שיזכרנו לטובה בזכות אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב ע"ה. דגש מיוחד הושם על נושא עקידת יצחק בו מתגלה לעין כל רצונו של אברהם אבינו להקריב לפני ה' את בנו יחידו, ורצונו של יצחק (שהיה אז בן שלושים ושבע שנה) להיקרב לפני ה' כקרבן. בקשתנו מאת ה' שבזכות עקידת יצחק יוציא כאור צדקנו ומשפטינו כצהרים.

אכן הדברים קשים להולמם, האם אנו בני אדם צריכים להזכיר משהו לבורא עולם? האם הוא שוכח? התשובה לשאלה זו מהווה יסוד חשוב ביהדות שהרי בלעדיה כל המושג של תפילה לא מובן, וכי אנו צריכים להזכיר לה' את צרכינו? מי כמוהו יודע מחסורינו, ומי כמוהו מעונין להיטיב לנו. אלא שכל ענינים אלו הם מצדנו ולא מצדו ולצרכו, דהיינו ה' קבע שלטובתנו נצטרך להתפלל. מדוע? כי בזה מתקיימת תכלית הבריאה "שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו" (רמב"ן סוף פר' בא). לכן גם כן קבע שלא נוכל ליהנות מפירות מעשי אבותינו מבלי שאנו נזכור אותם תחילה, תכלית האמירה היא שאנו ניתן אל לבנו זכרון הדברים. בכך לא נטעה בהבנת דרכי ההנהגה, דבר חשוב הוא לדעת סיבת כל השפעה מאתו ית', כי עלינו להעתיק את דרכי ההנהגה שלו ית' בעולם ולחקות אותו בדמיון מה "מה הוא רחום אף אתה רחום" וכו' (שבת קלג:). ברם, יש עוד סיבה בזה והוא שלפי האדם ניתן כח אדיר, עד שקבעה חכמתו ית' שהאמירה עצמה מעוררת את ירידת ההשפעה ממרום, והדברים ארוכים.

רעיון נוסף הטמון בהזכרת עקידת יצחק הוא ענין הנהגת "צירוף מחשבה למעשה". הקב"ה כאמור יודע הכל והוא ידע גם ידע שאילו יבקש מאברהם להקריב לפניו את בנו יעשה כן בשמחה אז מדוע היה צורך בנסיון? אלא כדי לגלות לכל העולם את נאמנותו של אברהם ואת הסיבה מדוע בחר ה' דוקא בו ובזרעו אחריו להיות לעם הנבחר. והנה, בסופו של דבר הרי אברהם אבינו לא הקריב את בנו, אלא שכיון שפעל ועשה למען ההקרבה נחשב הדבר כאילו הקריב ממש. זהו ענין צירוף מחשבה למעשה שהוא אורח ייחודי לעם המיוחד בלבד. אמרו חז"ל "חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה" (ברכות ו.). מעשה מצוה היא אך גילוי חיצוני לרצון הפנימי לכן הוא אינו מעכב בכל מקרה. אנו, כלל ישראל, רצוננו הפנימי הוא לעשות את רצונו ית' בלבד רק שיש לפעמים מעכבים, יצר הרע למשל (ברכות יז.). לכן בהזכרת העקידה אנו מבקשים מאתו ית' שיתנהג עמנו על פי רצוננו הפנימי ולא על פי מעשינו, כי מעשי המרידה שלנו אינם עם כוונה רעה אלא נעשים ברגע של חולשה ואינם אלא לפנים, וכבר אמרו חז"ל (סוטה ג.) אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, שנאמר (במדבר ה') איש איש כי תשטה אשתו, תשטה כתיב". אכן, דבר אחד חשוב יש לזכור, למרות שמזכירים אנו מעלותיה של האומה הישראלית הקדושה, צריכים אנו לעמוד בהכנעה גמורה, ברוח נמוכה ובכפיפת קומה, אדרבה מכיון שאנו שייכים לעם כזה מעולה הטענה נגדינו על מעשינו הרעים גדולה יותר.

המגיד מדובנא שאל מה תועלת יש בהזכרת זכות אבות הרי זה עלול להביא עלינו קללה ולא ברכה, המקטרג יטען אבותיהם התנהגו למופת אז מה אתם? מעשיהם יוכיח שיש אכן אפשרות לעמוד ברצון ה' ושום דבר לא קשה מדי. משל למה הדבר דומה לשני אנשים שסרחו, האחד בן לצדיק נשגב השני בן לרשע, האם אין טענות קשות יותר כנגד הבן של הצדיק על שלא למד מדרכי אביו ולא הושפע מהדוגמה האישית הכבירה? הרב דסלר ז"ל עונה לשאלה זו בשאלה נוספת. מה המיוחד בעקידת יצחק? הרי היא לא היתה תופעה ייחודית, במשך הדורות ובפרט לפני כיובל שנים הקריבו יהודים רבים את עצמם ובניהם למען האמונה היהודית. מי ימנה את אותם האנשים אשר עמדו בגבורה מול הנסיון של המרת דת עושר והצלחה מצד אחד ומצד שני מיתה אכזרית מפרי דמיונם של פראי אדם!

אך התירוץ פשוט, את הכוח לעמוד בנסיונות אלו ירשנו מאבותינו, מחמת המעשה של אברהם אבינו קיבלנו את הכוח למסירות נפש. וכך מכל מעשיהם של אבותינו הכבירים ירשנו מידות טובות מעולות אחת מחברתה, את הרחמנות וגמילות החסדים המאפיין את בני התורה עד היום מהם קבלנו, את הבושה והעדינות מהם קיבלנו, וכך הלאה. נמצינו למדים שהזכרת זכות אבות אינה רק בקשת רחמים מחמת מעשיהם אלא הזכרת המעלות שלנו כעם ישראל, ואפילו אם כרגע במצבינו היום אין הן ניכרות בנו כל כך בפועל, הן קיימות בכח, וכדי שנזכה להוציאם לפועל אנו מבקשים חיים. ובזה גם מיושבת טענתו של המגיד מדובנא, הזכרת זכות אבות מגלה אילו מידות טובות יש לנו בפנימיותנו, בגינם בודאי לא ישליכנו הקב"ה מנגד.

שופרות

החלק השלישי והמסכם של חלקי המוסף הוא ברכת "שופרות". הפסוקים מתמקדים בעיקר על מעמד הר סיני והגאולה העתידה, שבשניהם קול השופר תופס מקום מרכזי, אך יש רעיון נוסף המשותף לשניהם גם יחד, הם תלויים זה בזה. התורה ניתנה למען הביא את העולם לתיקון הסופי של חטא אדם הראשון בעת הגאולה האחרונה, והגאולה עצמה תבוא בזכות התורה. "סוף דבר הכל נשמע את האקלים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם" (סוף קהלת) תכלית הכל היא יראת ה' ויראת ה' באה על ידי לימוד התורה, כשההתעוררות ליראתו באה על ידי תקיעת השופר. אנשי כנסת הגדולה מתקני נוסח הברכה מתארים שלפני מתן תורה "גם העולם כולו חל מפניך ובריות בראשית חרדו ממך בהגלותך מלכנו על הר סיני ללמד לעמך תורה ומצוות" וקול השופר היה הגורם לחרדה ככתוב המובא שם "וקול שופר חזק מאוד ויחרד כל העם אשר במחנה".

והנה, טעמים רבים נאמרו למצות תקיעת שופר, רבנו סעדיה גאון מביא לא פחות מעשרה, נזכיר בקצרה את המפורסמים שבהם. ראשית הוא כדרך המלכים המודיעים את תחילת מלכותם באמצעות השופר. טעם נוסף הוא המבואר לעיל שקול השופר מחריד ומעורר לתשובה, מה עוד שיש כאן הכרזה והזהרה לשוב בעוד מועד לפני שיחרץ הדין. יש בתקיעת השופר זכרון למעמד הר סיני כדי שנקבל עלינו עול תורה ומצוות מחדש, ותוקעים בשופר של איל דוקא זכר לעקידת יצחק. טעמים נוספים יש בה לזכרון קיבוץ הגלויות, הגאולה הסופית ותחיית המתים. כל הענינים הללו רמוזים בפסוקי השופרות, והאומרם במתינות יוכל להתעשר מהם עושר רוחני רב. אכן עיקר הכוונה בהם היא השאיפה והכמיהה לקבלת עול מלכות שמים ולגאולה הסופית בה יקבלו כל העולם כולו עול מלכות שמים עליהם וייראו מפני ה'.

ראש השנה שחל בשבת

כשראש השנה חל בשבת אין תוקעין בשופר. טעם הדבר מבואר בגמרא (סוכה מג.) "גזרה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד, ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים". והענין, כי יש כוח ביד חכמים לבטל דבר מן התורה בשב ואל תעשה כשהם רואים צורך בזה כגון במקרה כזה אשר אנו חייבים מדאורייתא בתקיעת השופר ומפני החשש שמא יבוא מישהו להכשל באיסור שבת ביטלו מצווה מדאורייתא. למדים מכאן שני דברים, ראשית קדושת השבת ויראת חטא, החשש הרחוק שמא מישהו בזמן מן הזמנים יכשל באיסור שבת הוא מכריע יותר ממצות תקיעת שופר לכל כלל ישראל לכל אורך הדורות כשראש השנה נופל בשבת. שנית, אמונת חכמים, הרי אנו יודעים את חשיבותה של מצווה זו ואת סגולתה הייחודית להפך את מדת הדין למדת הרחמים כמבואר בזוהר הקדוש, מצוות תקיעת השופר והשפעתה הם חיוניים לזכיה בדין. ועם כל זה יש לנו אמונת חכמים ואנו מצייתים לגדולים ומבטלים את המצוה תוך סיכון עצמי מוחשי! אין ספק ששני ענינים אלו הם העומדים לזכותנו ביום הדין כך שאין כבר צורך בתקיעת השופר כדי לעורר רחמים. בדרך אגב מכאן תוכחת מגולה לאלו המחללים שבת אך יחד עם זאת משתדלים לבקר בבית הכנסת בראש השנה כדי לשמוע קול שופר.

ועוד יש לומר, שאין צורך לדאוג על חסרון מצות תקיעת השופר בשבת כי אמרו חז"ל שבזכות שמירת השבת מוחלין לאדם על כל עוונותיו (שבת קיח:) וזה לשונם: "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, כל המשמר שבת כהלכתו, אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש – מוחלין לו, שנאמר (ישעיהו נ"ו) אשרי אנוש יעשה זאת וגו' מחללו, אל תקרי מחללו אלא מחול לו". כי בזכות שמירת השבת והחיזוק באמונת בריאת שמים וארץ ימשיך להתעלות וישוב אל ה' באמת וכך ימחלו לו עוונותיו, וממילא אדם שנמחלו עוונותיו מה לו לדאוג מיום הדין.

אם נשכיל להבין את הלימודים הגדולים של רש השנה וניישם אותם למעשה בהחלטה כנה לשפר את מעשינו ולהתחזק בשמירת תורה ומצוות, בוודאי שנכתב ונחתם לאלתר לשנה טובה ולחיים טובים.

(מתוך הספר דע מה שתשיב )

 

כל מה שרצית לדעת על תקיעת שופר

יעקב לוסטיג

ראש השנה נקרא בלשון המקרא 'יום תרועה', והתורה הקדושה מצווה עלינו לשמוע בראש השנה

את תקיעת השופר.

חז"ל הנהיגו שנחגוג את ראש השנה יומיים, כך שביום הראשון של ראש השנה החיוב לשמוע את

קול השופר הוא 'מדאורייתא' כלומר חיוב של מצוות 'עשה' מהתורה הקדושה. לעומת זאת, ביום השני

החיוב לשמוע קול שופר הוא 'מדרבנן', כלומר מדברי חכמים ואינו ציווי מהתורה. אך אין בכך כדי לגרום

לנו להקל חלילה בחובה לשמוע קול שופר גם ביום השני כמו שציוו אותנו חכמינו הקדושים.

חכמינו זכרונם לברכה למדו מפסוקי התורה, שבראש השנה אנחנו צריכים לשמוע גם 'תקיעה',

כלומר תקיעת שופר חלקה בקול אחיד שאינו מקוטע, וגם 'תרועה' – קול שופר קטוע שנשמעה

כמו יללה או גניחה ואנחה.

עם זאת, היה להם ספק אם התרועה צריכה להישמע כמו יללה, רצף של תשעה קולות קצרים וקטועים,

או כמו גניחה עמוקה, רצף של שלושה קולות קצת יותר ארוכים שכל אחד מהם מתחיל בטון גבוה מנמיך

מעט ושוב עולה לגובה. לקול הראשון מבין השניים אנחנו קוראים 'תרועה', ולקול השני אנחנו קוראים 'שברים'.

ישנה אפשרות שלישית, לפיה ה'תרועה' שאליה התכוונה התורה היא גם 'שברים' וגם 'תרועה' ביחד.

לכן אנחנו תוקעים תקיעות רבות בשופר, כדי להיות בטוחים ששמענו גם את קול השופר

כפי שהתורה התכוונה אליו.

וכך אנחנו שומעים סדר של שלושה מחזורי תקיעה, שכל אחד מהם חוזר על עצמו שלוש פעמים:

 

המחזור הראשון אותו אנחנו מכנים בקיצור 'תשר"ת'
'תקיעה', 'שברים-תרועה' ושוב 'תקיעה'
'תקיעה', 'שברים-תרועה' ושוב 'תקיעה'
'תקיעה', 'שברים-תרועה' ושוב 'תקיעה'

המחזור השני אותו אנחנו מכנים בקיצור 'תש"ת'
'תקיעה', 'שברים' ושוב 'תקיעה'
'תקיעה', 'שברים' ושוב 'תקיעה'
'תקיעה', 'שברים' ושוב 'תקיעה'

והמחזור השלישי אותו אנחנו מכנים בקיצור 'תר"ת'
'תקיעה', 'תרועה' ושוב 'תקיעה'
'תקיעה', 'תרועה' ושוב 'תקיעה'
'תקיעה', 'תרועה' ושוב 'תקיעה'

הרי לנו שלושה מחזורים שהראשון מביניהם מורכב מ-12 'קולות', והשניים האחרים מורכבים

מתשעה קולות כל אחד. בסך הכל – 30 קולות.לפני התקיעה מברך האיש התוקע בשופר את הברכות

שתיקנו חז"ל לברך לפני התקיעות, וכולנו צריכים להקשיב לו ברוב קשב, ולענות 'אמן' על ברכותיו,

כדי לצאת בהן ידי חובה. לאחר מכן אסור להפסיק בדיבור בכלל, עד אחרי ששמענו את קול 30 ה'קולות'.

 

שימו לב: חובת שמיעת תקיעה שופר מוטלת רק על גברים ולא על נשים. עם זאת, נשים שרוצות לקיים

את המצווה על אף שהן לא חייבות בה, יכולות כמובן לבוא לבית הכנסת ולשמוע קול שופר, והן תזכינה

לקבל על כך שכר בעולם הבא. יש להרגיל את הילדים, מגיל 6 או 7, לשמוע את קול השופר, וללמד אותם

את ההלכות הללו כדי שידעו שאסור לדבר בין הברכה לתקיעות, וכשיגדלו ויגיעו לגיל 13, כבר יהיו מורגלים

בקיום המצווה.

מי שאינו יכול ללכת לבית הכנסת, צריך לתקוע בשופר בביתו אם הוא יודע לתקוע ואם יש לו שופר. במידה

ואינו יכול לתקוע לעצמו, עליו לדאוג עוד מלפני החג לשכן, חבר או קרוב משפחה שיבוא להשמיע לו את קול

השופר. אם אין לכם אפשרות כזאת, מומלץ לפנות לרב העיר, לבית חב"ד או לכל אדם דתי או חרדי המתגורר

באזור, כדי להתייעץ אתו ולקבל ממנו עזרה בנושא זה, במידת האפשר.

תקיעות נוספות

אחרי ששמענו את 30 התקיעות הראשונות, מתחילים להתפלל את תפילת המוסף, במהלכה תוקעים

פעמים נוספות, גם בתפילה שבלחש כנהוג ברוב הקהילות, וגם בתפילתו של שליח הציבור שמתפלל

בקול כנהוג בכל קהילות ישראל. כמו כן תוקעים מחזור נוסף של תקיעות במהלך אמירת ה'קדיש'

שבסוף התפילה, ובעדות המזרח נהוג לתקוע פעם נוספת בסוף התפילה 'תרועה גדולה'.

בסך הכל אנו שומעים 100 קולות שופר בכל אחד מימי ראש השנה, והנוהגים להוסיף את ה'תרועה גדולה'

בסוף התפילה שומעים 101 קולות.

עם זאת, מי שהוא חולה או חלש, אינו מחויב לשמוע את כל 100 ה'קולות', ויכול להסתפק ב-30 ה'קולות'

הראשונים. גם נשים שכאמור פטורות משמיעת קול שופר, יכולות להסתפק ב-30 הקולות הראשונים

אם הן עסוקות וצריכות לשוב הביתה כדי לטפל בילדים.

כדאי לדעת

שכתוב בספרים הקדושים שבזמן שאנו שומעים את קול השופר, אנו יכולים להתפלל בלב,

ולא לומר זאת בדיבור אלא רק במחשבה, ולבקש על צרכינו. כמו כן זהו זמן שבו אנו יכולים וצריכים

להתחרט על החטאים שעשינו במהלך השנה החולפת ובשנים שקדמו לה, ומי שיכול אף לבכות

בדמעות על חטאיו – אשריו ואשרי חלקו והוא עושה בבכי הזה תיקון גדול לנשמתו,

כך כתבו המקובלים הקדושים בדורות הקודמים.

האם אני חייב לסלוח – אם מישהו עשה לי משהו והוא אומר לי 'סליחה'?

אז זהו, אנחנו כבר בעיצומו של חודש אלול, שנקרא חודש הרחמים והסליחות. לסלוח

אתר 'אחינו' הכין עבורכם לקט שאלות ותשובות על החודש החשוב.

כל מה שרציתם לדעת,

להלן חלק מהשאלות המוצגות.

לקבלת תשובות והרחבה בעניינים אלה, ניתן ללחוץ בלינק כאן

איך בנות אמורות לעשות תשובה ולהגיד סליחות?

אני אשכנזי אבל מעוניין לומר סליחות כמנהג הספרדים מר"ח אלול, האם מותר לי?

אני נמצא בחו"ל בלי מנין, האם כשאני שומע סליחות דרך האינטרנט, אני יכול לומר איתם י"ג מידות?

האם אומרים סליחות בליל שבת – הלילה שבין שישי לשבת?

האם אני חייב לסלוח – אם מישהו עשה לי משהו והוא אומר לי 'סליחה'?

האם אני יכול להתפלל סליחות לבד? ואם כן באיזה שעה?

האם אשכנזי יוצא ידי חובת סליחות בנוסח ספרדי או להפך?

האם גם בנות חייבות לומר סליחות?

האם יש איסור להתחתן בחודש אלול?

האם יש עניין שכאשר לא מתפללים בציבור בחודש אלול (בזמן מחלה וכדו') לתקוע בשופר ביחידות?

האם לעשות תשובה וקבלה לעתיד – הר ייתכן שעוד הפעם יפלו באותו חטא?

האם מותר להיות עם תפילין בסליחות?

האם מותר לומר סליחות אחרי התפילה?

האם מותר לישון בשבת בצהרים יותר מהרגיל כדי שיהיה כח לסליחות במוצ"ש?

האם מותר ללכת לישון לאחר אמירת הסליחות ורק אח"כ להתפלל שחרית?

האם עדיף לומר את הסליחות בלילה או בבוקר?

האם עלי לומר סליחות באותו הזמן בכל הימים, רק בבוקר מוקדם או רק בלילה?

האם עלי לבקש סליחה מגוי כמו מיהודי?

האם ראוי שתלמידי ישיבות יקומו לסליחות, או שיש לשמור על שעות השינה שלהם?

הלכתי כמה ימים ברציפות לסליחות, אם פתאום אני מפסיק ללכת אז הפרתי נדר?

כיצד מבקשים מאדם סליחה על חשד שחשדו בו?

כיצד עלי לבקש סליחה מסבא שלי שלא נהגתי כלפיו כראוי ונפטר?

לוקח לי זמן לומר את פיוטי הסליחות ואני לא מספיק לומר יחד עם החזן את 13 ההמידות, מה אעשה?

לפני חודשיים חבר הזיק לי וגם קבלתי ממנו מכות, הוא פגע בי קשות וקשה לי לסלוח לו. מה אני עושה?

מה לעשות אם אמרתי בטעות את הסליחות ליום הלא נכון?

מה קורה אם קשה למישהו לסלוח לך או לך לו? האם זה עוון?

מתי אומרים הספרדים והאשכנזים סליחות?

לקבלת תשובות והרחבה בעניינים אלה, ניתן ללחוץ בלינק כאן

'קידוש' לשבת עם כוס דמעות

'קידוש' לשבת עם כוס דמעות

יעקב לוסטיג

 

הם עמדו צפופים משתדלים בכל כוחם לשמור על השקט, מבינים היטב שכל רחש קל

עלול להעיר את הדב האכזר מרבצו. בלחש הם מוציאים מפיהם את מילות התפילה.

הלבבות הולמים בפחד, אגלי זיעה קרה מתגלגלים במורד הגב, והשפתיים לוחשות תפילה.

היה זה ליל ראש השנה, יום הדין שבו עוברים כל באי עולם לפני הקדוש ברוך הוא, שגוזר

את דינו של כל אדם ואת גורלו של כל בעל חי למשך השנה הקרובה. במרחק של מאות מטרים

מכאן מזדקרות ארובות המוות הידועות לשמצה, גדרות התיל שמקיפים את המתחם לא מותירים

מקום רב לתקווה. ברור לנוכחים כאן שבקרוב מאוד גם הם יצטרפו למיליוני הנרצחים, ויעלו השמימה

דרך הארובות האימתניות. תפילת ערבית של ליל ראש השנה. דמעות חמות נוטפות על האדמה

הקרירה. זיכרונות מטושטשים של אושר ושמחה בליל החג הקודם, לפני שהגיעו חיות האדם

הגרמניות וגררו אותם הנה, אל תוך גיא הצלמוות הזה. התפילה מגיעה לסיומה, והנוכחים מאחלים

זה לזה "שנה טובה ומתוקה", מתכוונים לפרק את החבורה ולשוב בדממה אל מדפי העץ עליהם

הם ישכבו עד הבוקר. אבל אחד הרבנים שבחבורה עוצר אותם. יש לו הצעה מיוחד: "אולי נעשה

כאן קידוש של ליל ראש השנה" הוא מציע בהתלהבות.

קידוש? כאן? במחנה ההשמדה? איזה מן רעיון זה בכלל. מאיפה יהיה לנו יין?

אבל הרב אינו נרתע. מכיסו הוא מוציא כוס קטנה מפח מחליד: "נכון שאין לנו יין, אבל יש לנו דמעות.

בואו נאסוף את הדמעות שלנו אל תוך הכוס, ונקדש על הדמעות". הציבור אחוז התרגשות.

הם מבינים שמדובר בטקס סמלי בעל משמעות עמוקה מאוד. הכוס עוברת מיד ליד, וכולם גועים

בבכיה. לא עוברות דקות ארוכות והיא כבר מלאה עד גדותיה. הרב לוקח את הכוס בידו הימנית,

והקהל משתתק, מנסה להאזין למילות הקידוש. אבל במקום לפתוח ב"סברי מרנן", פותח הרב

ואומר טקסט שונה לחלוטין. את הקידוש המיוחד הזה הוא עורך עם טקסט שנלקח מקטעי הסיום

של ה'סליחות' הנאמרות בתפילת הנעילה בסיום יום הכיפורים:

 

"יהי רצון מלפניך שומע קול בכיות, שתשים דמעותינו בנאדך להיות, ותצילנו מכל גזירות קשות ואכזריות, כי לך לבד עינינו תלויות".

 

בודדים מבין משתתפי אותו טקס קידוש יוצא דופן שרדו את התופת, ונחלצו מגיא ההריגה.

לימים הם סיפרו שהתחושה שחשו במהלך הקידוש המיוחד הזה היתה באופן מפתיע מרוממת

במיוחד: "ההרגשה היתה שאנחנו בנים לעם נבחר, ושהאהבה של העם שלנו אל אלוקיו תעמוד

בכל מצב ובכל תנאי. הנאצים יימח שמם לקחו לנו הכל. הם לקחו לנו את ההורים, את האשה,

את הילדים, את הבית, הכסף את החירות ואפילו את הזהות, אבל הם לא לקחו לנו את הקשר

עם הקדוש ברוך הוא. את זה אף אחד לא יכול לקחת!!

 

מעובד ע"פ סיפור שנלקח מתוך 'ברכי נפשי'.

מסיכת האב"כ שלי

משה ויטמן

אליך, יהודי תושב ישראל יקר,

גם אני, כמוך וכמו כל אחד בישראל שומע במתח לא קטן את קולות המלחמה המגיעים לאוזנינו מכוונה של שכנתינו דלת מול דלת – סוריה הקורסת. גם אני, כמוך וכמו כל אחד, עוד לא הספקתי לשכוח את הבלגאן שהלך פה במלחמת לבנון השנייה, עופרת יצוקה ובכל פעם שמישהו מהכוון הערבי מחליט לבדוק ברצינות האם ההצהרות של מנהיגי ישראל בנוסח "נגיב בנחישות לכל מצב" הן באמת מפחידות או לא. ומה לעשות? כנראה שלמרות האיומים, האזהרות, כושר ההרתעה וכל השאר, אנחנו האזרחים הקטנים לא מפסיקים לספוג.

ההיגיון אומר שאם עליהם זה לא מאיים, אותי זה לא מרגיע. מה כן? כיון שאני לא מתכוון לרדת מהארץ אין לי הרבה ברירות אלא לחפש דרכים אחרות להגן על עצמי. אז בתור למסכות האב"כ הייתי גם הייתי, נותר לי מעט זמן פנוי לחשוב עם עצמי איך אני יכול למגן את עצמי, משפחתי ואולי כל מדינתי. לאחר שאמרתי בתפילה "שומר ישראל שמור שארית ישראל", הפנמתי כי אם אלוקים הוא השומר שלנו, כנראה יש לו דרכי מיגון להציע, החלטתי לבדוק אותם, הרשימה החלקית לפניך.

תורה מגינה ומצילה

על הערך והתועלת של לימוד התורה דובר כבר רבות, חידוש מעניין הוא לגלות את כוח ההגנה שהתורה מספקת לנו, אם אנו לומדים אותה ועוסקים בה, לא רק בזמן הלימוד עצמו אלא גם לאחר שפנינו לעניינינו. בתלמוד נאמר "תורה מגינה ומצילה" כאשר מגינה – בשעת הלימוד ומצילה – גם לאחר שעות הלימוד. חכמינו דורשים את הפסוק שאמר יצחק ליעקב "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" – בשעה שהקול, קול יעקב (כלומר: לימוד התורה שהיה העיסוק התמידי של יעקב אבינו) נשמע בבתי כנסיות ובתי מדרשות, אין הידיים ידי עשיו שולטות בהם. במילים אחרות: העיסוק בתורה מגן עלינו מפני אויבינו ומספק לנו חומה גבוהה שתשמור עלינו מכל פגע.

כה משמעותית היא ההגנה המסופקת על ידי לימוד התורה, עד שלהלכה נקבע כי תלמידי החכמים הגרים בעיר אינם צריכים להשתתף בתשלום הוצאות הביטחון, מפני שהם מספקים ביטחון לתושבי העיר בעצם לימודם במקום!

אז מה צריך לעשות? להרבות בלימוד התורה. לקבוע לה זמן מסודר. ללכת לשיעורים הרצאות או ישיבות ולהשתדל שיישמע מרחובותינו מקסימום קול התורה האפשרי.

יפול מצדך אלף ורבבה מימינך? אליך לא ייגש!!!

דוד המלך כתב בתהילים את המזמור המכונה על ידי חכמינו ז"ל "שיר של פגעים". מה נאמר בו? "יושב בסתר עליון, בצל שד-י יתלונן" – מי שיישב בסתרו – תחת חסותו של אלוקים וילון בצלו, אם – "אומר לה' מחסי ומצודתי, אלוהי אבטח בו", אז – "כי הוא יצילך מפח יקוש", "לא תירא מפחד לילה, מחץ יעוף (טיל?) יומם", למה? כי – "יפול מצדך אלף ורבבה מימינך" אבל "אליך לא ייגש"!

זוהי ההבטחה שמבטיח אלוקים למי שיבטח בו ויישען על הגנתו. אם נפנים בבירור כי מאום לא יועיל ולא יעזור, אם נבין את הנאמר בתהילים כי "אם ה' לא ישמור עיר – שווא שקד שומר" ונאמין כי הכול מאתו יתברך ורק הוא קובע, מחליט ועושה את הדברים המתרחשים בעולם מגדול ועד קטן, נזכה לחסות הגנה מעולה שתשמור עלינו מכל פגע. נכון, אומר דוד המלך, יעופו טילים. אבל – הם יהיו מסביבך. "אליך לא ייגש".

אז מה צריך לעשות? קודם כל להאמין בלב ולבטוח בהשם. להתחזק בהבנה כי רק אלוקים מנהל את העולם ולא אף אחד אחר. וגם כמובן להתפלל ולקוות לישועתו.

ראש השנה זה הזמן!

עוד שבוע אנו נכנסים לחג ראש השנה. בראש השנה נקבעת השנה החדשה עבור כולנו, לא רק במישור האישי, אלא גם במישור הציבורי והלאומי. איך תיראה המדינה? האם יהיה בה שלום או חלילה מלחמה? האם נדע פחד או שלווה? מה יקרה בצפון, בדרום, בשטחים ובמרכז? כל זה יוחלט בראש השנה וזה הזמן להתכונן כראוי כדי לזכות להיכתב בו לשנת שלום ובטחון.

אז מה צריך לעשות? "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה" אומרים בתפילת החג וזה בדיוק מה שעלינו לעשות.

שנזכה לגאולה השלמה במהרה

משה

כל השאלות לחודש אלול

ש. האם לעשות תשובה וקבלה לעתיד – הר ייתכן שעוד הפעם יפלו באותו חטא?

ת. צריכים למצוא לחפש ולפשפש מה הדבר המרכזי שבו האדם לקוי, ובדבר הזה למצוא את השורש, ולקבל דבר קטן ביותר, שממנו יצא שינוי בכל התהליך עד עשיית התשובה המושלמתוהגמורה בסייעתא דשמיא.מהקבלות הגדולות לא יוצא מאומה.

ש. כיצד מבקשים מאדם סליחה על חשד שחשדו בו?

ת. כל מקרה לגופו, האם באמת מותר לחשוד בו, יש כללים מתי מותר לחשוד ומתי אסור לחשוד.במקרה שרק חשדו ולא דיברו לשה"ר, לא תמיד יש לבקש ממנו סליחה על כך, וצריכים לדון בכל מקרה ומקרה לגופו, מתי יצא שכרו בהפסדו ומתי לא.

ש. לפני חודשיים חבר הזיק לי וגם קבלתי ממנו מכות, הוא פגע בי קשות וקשה לי לסלוח לו. מה אני עושה?

ת. אכן, באמת קשה לסלוח על דברים כאלו.

אולם הגמרא אומרת כי כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, יש לך זכות עצומה ונוראה ליום הדין שלא כל אחד זכאי לה, אם תצליח להתגבר ולסלוח לו, אזי כל פשעיך מחולים ואתה נקי לשמים.

אשריך! כמה שאני מקנא בך, הלואי הייתי במקומך. תברך אותי כי ברגע זה נהפכת לצדיק גמור על ידי התגברות ומחילה לשני.

דבר נוסף, למעשה לא מרויחים כלום ממה שלא מוחלים לשני, אפילו לא כסף, ולכן במבט שכלי לא שוה לא למחול.

ש. מה קורה אם קשה למישהו לסלוח לך או לך לו? האם זה עוון?

ת. יש לפייסו ג' פעמים ובכל פעם ריצוי אחר, ובכל פעם יקח עמו ג' אנשים, ואם אינו מתפייס אינו זקוק לו.והמוחל לא יהיה אכזרי מלמחול, דכל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, ואם הוא לא ירצה למחול, גם לא ימחלו לו.

ש. אני אשכנזי אבל מעוניין לומר סליחות כמנהג הספרדים מר"ח אלול, האם מותר לי?

ת. מותר. רק תתנה שזה יהיה בלי נדר, ולא תחוייב בכך לתמיד.

ש. אני נמצא בחו"ל בלי מנין, האם כשאני שומע סליחות דרך האינטרנט, אני יכול לומר איתם י"ג מידות?

ת. לא, אי אפשר לומר י"ג מדות אם לא מתפללים ביחד ממש בבית הכנסת.

ש. האם אומרים סליחות בליל שבת – הלילה שבין שישי לשבת?

ת. לא אומרים סליחות בליל שבת. שבת אינה הזמן המתאים לזעוק ולבקש תחנונים וכמו שכתוב: 'שבת היא מלזעוק'.

ש. האם אני יכול להתפלל סליחות לבד? ואם כן באיזה שעה?

ת. אפשר לומר סליחות לבד מלבד י"ג מדות שזה אין לומר ביחידות.

הזמן המובחר ביותר לאמירת סליחות הוא בסוף הלילה קודם עלות השחר, אולם ברוב המקומות אין מקפידין על כך, ומכל מקום ביום הראשון משכימין קצת.

אם לא אמרו קודם עלות השחר יאמרו לאחר מכן, וכן מי שקשה לו לומר בעלות השחר יכול לאמרו מחצות, אולם לא קודם לכן, ועדיף במצב כזה לומר סליחות קודם מנחה ולא בלילה קודם חצות [ויש שהקילו לומר שעה קודם חצות]

ש. האם אשכנזי יוצא ידי חובת סליחות בנוסח ספרדי או להפך?

ת. יוצא, אולם עדיף שכל אחד יאמר כמנהגו וכמנהג אבותיו, משום אל תטוש תורת אמך, אלא אם כן הוא לומד במקום שנוהגים אחרת, ויש בהלכה זו שינוים לפי השואל ולפי המקום והזמן.

ש. האם גם בנות חייבות לומר סליחות?

ת. נשים אינם חייבות באמירת סליחות, אולם אם באפשרותם בקלות ולא על חשבון תפקידם בבית, ראוי שיאמרו ג"כ סליחות. ישנם נשים רבות שאומרות סליחות לכל הפחות ביום הראשון, ובערב ראש השנה, ובערב יום הכיפורים.

ש. האם מותר להיות עם תפילין בסליחות?

ת. מותר, ויש שהידרו לעשות כך.

וכמובן כל זה רק אם אומר את הסליחות בבוקר לאחר שכבר הגיע זמן הנחת תפילין. וכמו כן זהו רק אם גופו נקי, ושלא תבוא הנחת תפילין זאת במקום הנחת תפילין בשעת ק"ש ותפילה.

ש. האם מותר לומר סליחות אחרי התפילה?

ת. מותר, אולם עדיף והמנהג ברוב המקומות לומר קודם התפילה.

ש. האם מותר לישון בשבת בצהרים יותר מהרגיל כדי שיהיה כח לסליחות במוצ"ש?

ת. מותר.

אולם יש להקפיד שלא לומר בפיו בא נלך לישון כדי שיהיה כח בלילה, משום שכך זה נחשב הכנה מקודש לחול.

ש. האם מותר ללכת לישון לאחר אמירת הסליחות ורק אח"כ להתפלל שחרית?

ת. מותר

ש. האם עדיף לומר את הסליחות בלילה או בבוקר?

ת. יש המקפידים לומר בלילה וכנוסח בסליחות בזעקם בעוד ליל, ורצה עתירתם בעמדם בלילות, במוצאי מנוחה, והראוי ביותר הוא בסוף הלילה קודם עמוד השחר.

ישנם המקפידים לא לומר בלילה, משום שבלילה זהו רק בכדי לצאת ידי חובה קודם שהולך לישון, ועיקר תפקיד הסליחות הוא להתגבר ולעבוד על מדת העצלות, ולכן הקפידו לומר בבוקר.

אם נמצאים בישיבה וכיוצא בזה, יש לכל בן ישיבה לעשות כפי הנהוג בישיבה וכהוראת רבותיו.

ש. האם עלי לומר סליחות באותו הזמן בכל הימים, רק בבוקר מוקדם או רק בלילה?

ת. אפשר לומר פעם כך ופעם כך, כמובן שיש מעלה של כל הקובע מקום לתפילתו אלקי אברהם בעזרו.

ש. האם ראוי שתלמידי ישיבות יקומו לסליחות, או שיש לשמור על שעות השינה שלהם?

ת. תלמיד ישיבה צריך לנהוג כפי איך שרבותיו בישיבה מורים לו לנהוג, והרבנים משתדלים לאזן בין שעות השינה לבין החיזוק המיוחד של הסליחות בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה.

ש. הלכתי כמה ימים ברציפות לסליחות, אם פתאום אני מפסיק ללכת אז הפרתי נדר?

ת. אכן ראוי לעשות התרת נדרים, כלומר תקח שלש חברים מחר בבוקר והם יאמרו לך מותר לך מותר לך מותר לך שלש פעמים.

כי ראוי למי שעושה דבר שלש פעמים ברציפות לומר ולהתנות שעושה כן בלי נדר.

אגב, אינך צריך ללכת לסליחות כל יום, חכמינו אמרו כי טוב מעט בכוונה מהרבות בלי כוונה, קח לך יום אחד בשבוע שבו תאמר סליחות במתינות ומתוך כוונה, ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון לבו לשמים.

ש. לוקח לי זמן לומר את פיוטי הסליחות ואני לא מספיק לומר יחד עם החזן את 13 ההמידות, מה אעשה?

ת. חשוב יותר לומר עם כולם את י"ג המדות, ואח"כ להשלים את כל הפיוטים.

ש. מה לעשות אם אמרתי בטעות את הסליחות ליום הלא נכון?

ת. אין חובה לחזור, ויצאו ידי חובה.

אולם ראוי לחזור ולומר את הפזמונים העיקריים השייכים לאותו יום.

ש. מתי אומרים הספרדים והאשכנזים סליחות?

ת. הספרדים מתחילים בראש חודש אלול, והאשכנזים מתחילים ביום ראשון שלפני ראש השנה.

ש. האם אני חייב לסלוח – אם מישהו עשה לי משהו והוא אומר לי 'סליחה'?

ת. המוחל לא יהיה אכזרי מלמחול, דכל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, ואם הוא לא ירצה למחול, גם לא ימחלו לו.אם הוציאו שם רע א"צ למחול, אולם מדת ענוה למחול גם בזה.

ש. האם עלי לבקש סליחה מגוי כמו מיהודי?

ת. בדברים שאסורים לעשות לגוי, יש לבקש מחילה גם מגוי.

ש. כיצד עלי לבקש סליחה מסבא שלי שלא נהגתי כלפיו כראוי ונפטר?

ת. מביאים עשרה בני אדם על קברו ואומר חטאתי לאלקי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו בחטא פלוני כי צריך לפרט החטא, והם ישיבו לו מחול לך מחול לך ג' פעמים.

ש. האם יש איסור להתחתן בחודש אלול?

ת. לא, אין איסור. רבים נהגו לישא אשה גם בימים אלו.

ישנם גדולי עולם שהנהיגו לא לישא אשה בימים אלו, באשר הוא החודש המיוחד והמיועד לתשובה, והנהגת שמחה בימים אלו גורמת הפרעה לחיזוק המיוחד הקיים בישיבות בימים אלו. להתנתק מכל עניני עולם הזה ולהיות דבוק רק ברוחניות, בשקיעות בלימוד, וביראת שמים.

ש. האם יש עניין שכאשר לא מתפללים בציבור בחודש אלול (בזמן מחלה וכדו') לתקוע בשופר ביחידות?

ת. המנהג לתקוע בשופר הוא בציבור, אולם מותר לתקוע בשופר גם כאשר מתפלל ביחידות.

ש. איך בנות אמורות לעשות תשובה ולהגיד סליחות?

ת. תשובה צריך לעשות כל יהודי ולא משנה אם הוא איש או אשה. כל אדם צריך לעזוב את החטא, להתוודות, ולקבל על עצמו שלא לחטוא עוד.

אמירת הסליחות של כל אחד היא על עצמו. אשה אינה חייבת בסליחות, כי יש לה מטלות אחרות, אולם אם בקלות יכולה לומר וזה לא על חשבון דברים אחרים שזו תפקידה, ראוי שתאמר. זו אחת הסיבות שגם פטרו אשה ממצות עשה שהזמן גרמא.

כמו כן אשה יכולה לומר את הסליחות לבד, אולם את י"ג המדות אומרים רק בציבור.

 יש לכם שאלה על כל נושא ביהדות? לחצו כאן והרב של האינטרנט יענה לכם 

3397
ראשון, 08 דצמבר 2013 00:00