אוהד אטינגר

מצוות ספירת העומר היא מצווה מיוחדת במינה, שנוהגת במשך 49 ימים בשנה

מהיום הראשון של חול המועד פסח, ועד ערב חג השבועות. הסברים וטעמים רבים נאמרו

במצוה זו, וכולם לדבר אחד מכוונים: מדובר בהכנה לקראת חג השבועות, חג מתן תורה.

אחד הרעיונות הידועים והמוכרים ביותר, הוא הרעיון של תיקון המידות בימי ספירת העומר.

 

בשבוע הראשון אנחנו מתקנים את מידת החסד, משתדלים להרבות בנתינה, עזרה, סיוע

אהבה הזולת ועוד.

 

בשבוע השני אנחנו מתקנים את מידת הגבורה, ובמסגרת זו אנחנו משתדלים

להימנע מכעס והקפדה, מתאמצים לשמור על רוגע ושלווה, להתגבר בכל הכח על היצר הרע ועל

התאוות הרעות המרחיקות אותנו מהקדוש ברוך הוא, ועוד.

 

בשבוע השלישי, מידת התפארת. אנחנו משתדלים להימנע מהתפארות, כלומר מלהתגאות ולהתהדר

במעשים הטובים שלנו ובהישגים שהשגנו בימי חיינו, מתוך הבנה שכל ההצלחות שהצלחנו התאפשרו

לנו רק בגלל שהקב"ה רצה שנצליח, ובלי עזרתו וישועתו לא היינו משיגים שום הישג. כמו כן אנחנו

משתדלים לפאר את הקדוש ברוך הוא ואת התורה הקדושה, כל אחד כפי יכולתו והבנתו.

 

וכך אנחנו ממשיכים בשבוע הרביעי שבו אנחנו מתקנים את מידת הנצח, על ידי שאנו נמנעים

מלהתנצח עם אחרים, משתדלים שלא להיגרר ל'תאוות הניצחון', לנצח בכל וויכוח וכדו',

ומרבים להתנצח עם היצר הרע וגם לנצח אותו בסייעתא דשמיא.

 

השבוע החמישי של ימי ספירת העומר הוא השבוע של מידת ה'הוד', הכולל הודיה. אנחנו גם משתדלים

להתגבר על הצורך שלנו שאנשים אחרים יודו לנו על כל פעולה קטנה שאנחנו עושים עבורם, ומנגד

אנחנו מגבירים את הכרת הטובה שלנו לבורא העולם ומרבים להודות לו על החיים שהעניק לנו,

על המשפחה שנתן לנו, ועל החסדים הרבים בהם הוא עוטף אותנו בכל עת ובכל רגע.

 

בשבוע השישי, זה הזמן לתקן במיוחד את מידת היסוד, שעניינה התרחקות מתאוות רעות,

הגברת השמירה על קדושת העיניים וכדו', וכן לחזק את הקשר שלנו עם התורה הקדושה,

עם הצדיקים ועם מי שמסייעים לנו להתקדם בתורה וביראת שמים. במיוחד אנחנו מחזקים

את הקשר עם בורא העולם בכבודו ובעצמו, על ידי שאנחנו מוסיפים בתפילה בקשות אישיות,

ומפתחים שיחה של ממש עם בורא העולם, ברמה של קשר חזק ואוהב.

 

השבוע השביעי והאחרון הוא השבוע שבו אנחנו צריכים לתקן בעיקר את מידת המלכות. קודם כל

אנחנו צריכים להכיר בכך שהקדוש ברוך הוא מלך העולם, ולא רק להבין את זה בשכל אלא גם

להרגיש את הדברים בלב. להבין שהקדוש ברוך הוא שולט בכל העולמות, וכל מה שקורה ברחבי תבל,

קורה תחת שליטתו ועל ידי שהוא מאפשר לזה להתחולל. ולכן אנחנו צריכים להאמין בו, לבטוח בו

ולהתפלל אליו, כי רק הוא לבדו מולך ומושל בכל, ואין שום כח אחר בעולם שיכול להתגבר עליו

או לעשות פעולה כלשהי שאינה רצון ה'.

 

כמו כן בשבוע של מידת ה'מלכות', אנחנו צריכים לקדש את הפה שלנו, להרבות בדיבורי תורה ותפילה,

ולמעט בדיבורים אסורים כמו קשר, ליצנות, לשון הרע, ניבול פה ועוד.

 

שבע המידות הללו: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, הן שבע המידות העיקריות שקיימות

בכל אדם, וכשהמידות הללו מתוקנות, כל מידותיו של האדם מתוקנות.

כדי לקבל את התורה אנחנו צריכים להיות ערוכים ומוכנים, ולפחות להשתדל לעשות מאמץ קטן

כדי להשתפר בכל אחת מהמידות הללו, על מנת שהשנה נוכל לקבל את התורה בשמחה ובהתרגשות.

וכדאי שנזכור, שגם אחרי שאנחנו מתקנים את כל המידות ומשתפרים בכל התחומים, עדיין נשארה לנו

עבודה רבה, ותמיד אנחנו צריכים לשאוף לשיפור נוסף.

כי מי שמתגאה חלילה וחלילה, וחושב שהוא כבר ראוי לקבל את התורה הקדושה, חוץ מהעובדה שהוא

פוגם במידת ה'תפארת' בכך שהוא מתפאר נגד רצון השם יתברך, הוא גם מרחיק את עצמו מקבלת התורה.

 

כי חכמינו זכרונם לברכה לימדו אותנו שהתורה נמשלה למים, וכמו שמים זורמים ממקום גבוה למקום נמוך,

ולעולם אינם נשפכים ממקום נמוך למקום גבוה יותר, כך גם התורה הקדושה, היא תמיד 'זורמת' לכיוונם

של האנשים שמרגישים את עצמם נמוכים, אלו שאינם מתגאים ואינם מתפארים.

ויהי רצון שנזכה לקבל את התורה הקדושה, עם מידות מתוקנות ומתוך ענווה ושמחה גדולה.