10 מצוות שהכי קל בעולם לבצע, ועל כל אחת שכר עצום

10 מצוות שהכי קל בעולם לבצע, ועל כל אחת שכר עצום

ראובן (רוני) פיזנטי |

 

לאדם שנמצא בעולם רחוק משמירת תורה ומצוות ומעוניין להתקרב לבורא יתברך

הדרך כלל לא קלה. היצר הרע אורב בכל פינה, ההורים מרימים גבה, החברים

צוחקים, המכרים חוששים והמצוות נראות קשות ביותר לביצוע וממש כמעט

בלתי אפשריות.

אבל בין כל המצוות האלו, ניתן למצוא גם כאלו שניתן לקיים בפשטות ובקלות רבה,

ללא שום מאמץ וטירחה. כמובן שהן לא באות כתחליף לאחרות, בסופו של דבר כל

יהודי באשר הוא חייב בכל המצוות, אך בהתחשב בקלות בה ניתן לבצע אותן,

בהחלט כדאי לכל יהודי להוסיף אותן.

  1. ציצית –

    אחת המצוות הבסיסיות והחשובות ביהדות. אמנם המצווה הזו נשמעת

    כקשה מאוד, אך זה רק מצד יצר הרע. ניתן לבצע אותה בקלות רבה, אין צורך בשום

    מאמץ. פשוט לובשים בגד מיוחד שאף אחד לא רואה מתחת לבגדים, מרגישים כמו

    עם גופיה ומקיימים ללא כל מאמץ מצווה ששקולה כנגד כל תרי”ג המצוות בכל רגע

    שעובר. הציצית מרמזת על תרי”ג המצוות ויש לה סגולות רבות להתחזקות. כל זה

    בגופיה מיוחדת שעולה כ20 שקלים. בהחלט שווה!

  2. מודה אני ונטילת ידיים –

    בכל בוקר כשקמים, עושים 2 פעולות חשובות שלוקחות

    ביחד פחות מדקה ומשפיעות לנו על כל היום. מודים לבורא שהחזיר לנו את הנשמה

    לאחר הלילה בו הנשמה שהתה מחוץ לגוף באמירת “מודה אני” (הנוסח נמצא בכל

    הסידורים). לאחר מכן נוטלים ידיים 3 פעמים בכל יד לסירוגין (יד ימין, לאחר מכן יד

    שמאל, כך 3 פעמים) ומברכים “על נטילת ידיים” (שוב, הנוסח נמצא בסידורים).

    הנטילה הזו מסלקת מאיתנו את הטומאה שהיתה בנו בלילה, בזמן שהנשמה היתה

    מחוץ לגוף.

  3. לבישת הבגדים –

    רבים לא יודעים זאת, אך ישנה דרך מאוד מסוימת להתלבש.

    ישנן הלכות לנעילת הנעליים, סדר נטילת ציפורניים, הלכות רחצה או התנהגות

    בשירותים ועוד הלכות רבות שהן בעיקרן רק שינוי ההרגלים להרגלים חדשים.

    שווה להתרגל לזה ולקיים מצוות מבלי לשים לב אפילו. ניתן למצוא את ההלכות

    המפורטות ב”שולחן ערוך” או בכל ספר הלכה. בקצרה, כשלובשים בגד או נועלים

    נעליים מתחילים קודם מימין ורק לאחר מכן שמאל. אם יש שרוכים, אז קושרים קודם

    את שמאל דווקא.

  4. גילוח במכונה כשרה –

    היום כמעט כולם מתגלחים במכונה בכל מקרה, אז אם עדיין אין

    לנו, כדאי לקנות מכונת גילוח כשרה (יש איסור חמור להתגלח עם סכיני גילוח) ולהשתדל

    גם עם המכונה לא ללחוץ יותר מדי חזק כך שהסכין לא יגע בעור הפנים כדי להימנע מאיסור

    העברת תער על הזקן. אם אנחנו כבר מתגלחים עם מכונה, נוכל פשוט לכווין לכך שאנו עושים

    זאת לשם מצווה. בנוסף יש הלכות שונות של תספורת, כמו כמה להשאיר מהפאות ואיפה

    בדיוק, איפה מותר להתגלח ואיפה אסור וכו’. רק צריך ללמוד את הדברים ואז זה יהפוך

    להרגל בלי מאמץ.

  5. מאכלים כשרים –

    היום יש את כל המאכלים שרק נרצה בצורה טהורה וכשרה.

    המחירים הם זהים והסופרים נגישים. אז מה בעצם אכפת לנו לקנות כשר? ואם

    ישנה אפשרות לכשרות גבוהה יותר כמו הבד”צים השונים, אנו רק נרוויח מזה.

    צריך לזכור שגם אם אנחנו קונים תמיד מוצר מסוים בכשרות רגילה ובאופן חד

    פעמי יש לנו אפשרות לקנות את המוצר בכשרות גבוהה יותר, זה בהחלט שווה

    את זה. זה לא הופך אותנו לצבועים או לרמאים. זה רק הופך אותנו ליהודים

    שהצליחו להדר בעוד מצווה ועשו צעד נוסף לכיוון ההתקרבות לקדוש ברוך הוא.

  6. לאהוב את הבורא –

    ישנן כמה מצוות שנעשות במחשבה, ועל כן ניתן לקיים אותן

    בכל זמן שהוא ובכל מצב. אחת מהן היא מצוות אהבת הבורא. כל מה שצריך הוא

    לחשוב על החסד העצום שהבורא עשה עימנו, שנתן לנו את החיים ואת כל העולם

    במתנה. המחשבה על כך שאנו אוהבים אותו היא מצווה חשובה מאוד בפני עצמה.

  7. תפילה –

    חז”ל תיקנו לנו 3 תפילות מסודרות בכל יום, אך למצוות התפילה עצמה

    אין כל זמן. ניתן להתפלל ולבקש מהקדוש ברוך הוא בכל רגע נתון. לא חשוב היכן

    אנו נמצאים ומה אנו עושים, בכל רגע ניתן להתחבר ולדבר עם הבורא, אפילו לדקה,

    ולבקש ממנו את מה שאנו צריכים או להודות לו על מה שנתן לנו. בנוסף אם נאמר

    פעמיים ביום – בבוקר ובערב את קריאת שמע (זה לוקח דקה וחצי בממוצע בקריאה

    איטית) נקיים מצווה חשובה ביותר.

  8. ואהבת לרעך כמוך –אם נעצור לרגע ונחשוב על כך שאנו אוהבים את הזולת כשםשאנו אוהבים את עצמנו, אז קיימנו את מצוות “ואהבת לרעך כמוך”. כמובן שאם נעזורלזולת בכל דרך שהיא, זה יהיה אפילו עוד יותר מהודר.
  9. לימוד תורה –

    למצווה הענקית הזו אין כל שיעור. מספיק שנאמר פסוק כלשהו, או

    איזושהי משנה קצרה כדי לקיים מצווה ענקית. בכל יום ניתן למצוא כמה דקות פנויות

    לצורך לימוד הלכות, משניות או אפילו לשמוע איזשהו דבר תורה ממישהו (לא חסרים

    אתרים שמספקים שיעורי וידאו מרתקים בנושאים שיעניינו אתכם). מחכים בתור

    לאנשהו? במקום להתעצבן בחוסר סבלנות, פשוט שננו פסוק, הלכה או משנה כלשהם

    שאתם זוכרים בעל פה שוב ושוב. אם יש באפשרותכם, ארגנו לכם ספרון קטן בנושא

    שמעניין אתכם בכיס ותשלפו אותו כאשר אתם בטלים ממעשה.

  10. לכווין לשם שמיים –

    הכוונה במצוות היא חלק בלתי נפרד מהן. בעזרת הכוונה אנו

    יכולים להפוך את כל סדר היום שלנו למצוות ללא הפסקה. כשאנו הולכים לעבוד למשל,

    אין בזה שום מצווה. אך אם נחשוב על כך שאנו הולכים לעבוד בכדי שתהיה לנו פרנסה

    לעבודת השם, או כדי לשמח בכסף את האשה והילדים, אנו מקדשים את העבודה שלנו

    והופכים אותה למצווה. בכל דבר גשמי ופשוט שאנו עושים ניתן למצוא את המצווה הטמונה

    בו. כאשר הדברים נעשים לשם שמיים, אותו סדר יום שאנו רגילים אליו הופך להיות לצרורות

    של מצוות בזו אחר זו.

חשוב לציין שכל מצווה חשובה בפני עצמה. אם למשל עוד לא זכינו לשמור שבת כראוי,

ובמשך כל השבת הדלקנו וכיבינו את האור 100 פעמים. עדיין יש לנו אפשרות להימנע

מלהדליק את האור בפעם ה101 וכך נזכה לקיים מצווה.

פעמים רבות אנו מתייאשים וחושבים שאם גם ככה לא הצלחנו לשמור שבת, אז אפשר

לחלל את השבת על ימין ועל שמאל. אך זה כלל לא כך. הדבר דומה לנהג שדרס חס ושלום

אדם, ואז הוא אומר לעצמו שגם ככה הוא כבר דרס מישהו, אז עכשיו הוא יכול לרצוח אנשים

בלי חשבון. זוהי טעות לחשוב כך.

כל מצווה עומדת בפני עצמה וכך גם כל עבירה. לכן חשוב להבין שגם אם אין לנו שום קשר

לשמירת מצוות, מספיק שנברך פעם אחת על מאכל כלשהו שאנו אוכלים, נקנה מוצר אחד

בהכשר מהודר, נניח תפילין רק לדקה או נקיים כל מצווה אחרת שנראית לא חשובה כל כך,

מספיק בזה כדי להרעיד עולמות ולהעביר אותנו ואת כל העולם לכף זכות.

שהשם יזכה את כולנו לקיים מצוות.

 

מתוך אתר https://www.ornaki.org/

 

מדוע לא התעלפת? הטיח החפץ חיים בתלמידו!!

מאת: הרב אברהם פוקס

 

אחד מתלמידי מהחפץ חיים זצ"ל התמנה למשרה רבנית באחת מהעיירות, יום אחד נכנס אותו תלמיד לחדרו של החפץ חיים, בראות החפץ חיים את תלמידו שאל אותו: נו, מה נשמע בעיר שלך? הבין התלמיד שכוונת החפץ חיים לשאול אותו על מצבה הרוחני של העיירה, ונאנח התלמיד אל לבו… המשיך החפץ חיים ופירט את שאלתו 'מה נשמע בענין שבת? ענה לו התלמיד: המצב עגום, בעלי החנויות אינם סוגרים את החנויות בערב שבת, אלא רק לאחר כניסת השבת, ופירט עוד ועוד בעיות בשמירת השבת. המשיך החפץ חיים להקשות עליו 'נו.. מה עשית בשביל זה? מה אני יכול לעשות? התנצל התלמיד, תושבי העיר אינם שומעים לי, מה יש באפשרותי לעשות?

ומה נשמע עם טהרת המשפחה? – המשיך החפץ חיים להתעניין, גם בזה המצב אינו פשוט, גרוע מאוד – ענה התלמיד, נו…. ובשביל זה מה עשית? – הטיח בו החפץ חיים, אך גם בזה שב התלמיד על טענתו 'מה אני יכול לעשות, תושבי העיירה ממאנים לשמוע.

לא הרפה ממנו החפץ חיים והמשיך לשאול: 'מה אתה עושה בשביל חינוך הילדים?' אולם גם בשאלה זו לא היה התלמיד איש בשורה טובה, ואמר, 'המצב בכי רע, הילדים נשלחים לבתי ספר של גויים, ואפילו בבתי הספר של היהודים הלימודים שם אינם רציניים, אך אף לזאת לא שומעים לי'.

אמר לו החפץ חיים: 'למען שבת לא יכולת לעשות, בשביל טהרת המשפחה לא הייתה לך אפשרות לפעול, להעמדת החינוך ברוח ישראל סבא גם לא היית מסוגל להועיל, אבל להתעלף יכולת!! מדוע לא התעלפת?…

במסכת מגילה אומרת הגמרא מפני מה נגזר על ישראל בימי אחשוורוש עונש חמור כל כך, משום שנהנו מסעודתו של אחשורוש.

ולכאורה נשאל מהו הלשון 'נהנו' מסעודתו של אותו רשע, הרי עיקר חטאתם ש'אכלו' בסעודתו של אותו רשע, ומדוע נתבעו על ההנאה?

אלא מסבירים בעלי המוסר שאמנם לא התחייבו על חטא האכילה, כי יתכן שהייתה להם הצדקה על כך, שהרי מורא המלך ופחדו עליהם אם לא יבואו לכבדו בסעודתו, ואם כן אנוסים הם היו באכילתם. אך העונש שנגזר עליהם הוא על כך ש'נהנו' מסעודתו. מילא אנוסים אתם לאכול, אבל מדוע אתם 'נהנים', איך לא התעלפתם? היה עליכם לעשות זאת כמי שכפאו שד, בעננה של עצב, כאבלים ודווים בלי הנאה וללא כל שמחה, ועל כך שנהנו נתחייבו כליה.

המגיד  הירושלמי רבי שלום שבדרון זצ"ל הטעים על כך את ההלצה המספרת על ילד שחזר הביתה בתום שנת הלימודים ובידו תעודה, עיין אביו בתעודה והחל קורא בה: גמרא – טעון שיפור! חומש- כמעט טוב! נביא – טוב פחות! תפילה – בחוסר חשק! התנהגות – גרועה! כך ממשיך האב לקרוא עוד ועוד ציונים גרועים והילד עומד נבוך. כשמגיע האב לציון האחרון בתעודה, הוא קורא: 'זמרה' – מצוין!… לא יכול היה האב להתאפק וסתר על לחיו של הילד וגער בו! התפלא הילד ושאל את אביו: הרי כשקראת את כל הציונים הגרועים ביותר לא גערת בי כלל וכלל, ואילו במקצוע היחיד בו הצלחתי וקבלתי 'מצוין' הנך גוער בי? ענה לו האב: אמנם לא למדת, לא התפללת, אף התנהגותך הייתה גרועה, אבל איך מעז אתה עוד לשיר ולזמר….???

 

בשביל מה האלוקים ברא אותי, ואחר כך הוא כופה עלי חוקים איך להתנהג, או שלא יברא אותי בכלל, או שאם הוא כבר ברא, שיתן לי להתנהג איך שאני רוצה

בשביל מה האלוקים ברא אותי, ואחר כך הוא כופה עלי חוקים איך להתנהג,

או שלא יברא אותי בכלל, או שאם הוא כבר ברא, שיתן לי להתנהג איך שאני רוצה

 

סבי, הרב הצדיק רבי חיים שכטר זצ"ל שחי לפני כמאה שנה, היה מתגורר

בבית דו משפחתי. בכניסה אחת גר הסבא, ובכניסה השניה גר גוי. כידוע,

הבתים בחוץ לארץ היו עשויים מעץ. באחת השבתות פרצה שריפה, וכל

הבית נשרף. הגוי עמד ובכה, וסבא שלי עמד ורקד.

שאל אותו הגוי: "מדוע אתה רוקד?"

השיב לו הסבא: "מאותה סיבה שאתה בוכה".

וסבא הסביר: האלוהים שלך היה בתוך הבית. הוא נשרף עם כל תכולת הבית.

אין לך, אפוא, מי שיתן לך בית אחר. אבל האלוקים שלי יושב בשמים.

הבית אומנם נשרף אבל הוא ידאג לי לבית אחר"…

הם, היונים הארורים, רצו שנמיר את אלוקינו שבשמים.

בשטויות ובהבלים שלהם… הם ממשיכים לרדוף אותנו עד עצם היום הזה

ולהפוך אותנו לכאלו סמרטוטים. תעשו מה שבא לכם, תתלבשו איך שמתחש

ק לכם, תתנהגו ככל העולה על רוחכם, כאילו אין דין ואין דיין. וזאת משום שגם

הם יודעים כי אם לבושים כבן מלך, זה מחייב להתנהג כבן מלך!

האלוהים שלהם נשרף ביחד עם תכולת הבית והם רוצים שנאמין בו…

תאמינו לי, אני מדבר מתוך נסיון: כאשר ניגשים בצורה מכובדת, ובדרך ארץ,

ומעירים לבן ישראל או לבת ישראל, על התנהגות שאינה הולמת ואומרים להם:

"אתה בן מלך", "את בת מלך"- זה מחולל פלאות!

כל חייהם חינכו אותם: "אתם סמרטוט", "את סמרטוט". "תעשו מה בא לכם",

ולפתע הם שומעים בפעם הראשונה בחייהם: "אתה בן מלך", "לבוש שאינו צנוע

אינו הולם את מעמדך הרם… לא מתאים לבן מלך לדבר בגסות ובחוסר דרך ארץ"…

כאשר הם שומעים זאת, הם מתביישים ומסיקים את המסקנות הנכונות, המתבקשות

לנוכח מעמדם החדש.

וזה עובד, בדוק ומנוסה! בתוך תוכו של כל יהודי נמצאת נשמה אלוקית טהורה. דא עקא,

כיסו אותה בסמרטוטים. הציפו אותה באידיאולוגיות חדשות, באמונות של הבל ובתרבות

זרה. מנסים כל הזמן לקעקע את הזיקה לתורה ולמצוות. אבל ברגע שמנערים את כל

הסמרטוטים ואומרים ליהודי: "אתה בן מלך! מה לדעתך מתאים יותר לבן מלך- חיים כאלו

או כאלו?" הנשמה מתעוררת ובן האדם רוצה לקבור את עצמו מרוב בושה…

הקב"ה נתן לנו תורת אמת, ובה מערכת חוקים, "חוקי רצונך", המורים מה מותר לבן מלך

לעשות, ומה אסור. מה עליו לרכוש וממה עליו להתרחק. ישנן הגבלות, לא הכל מותר! אי

אפשר לעשות כל מה שבא לראש. מערכת החוקים הזאת – היא שיוצרת את ההבדל התהומי

שבין היהודי לגוי.

שאל אותי פעם יהודי אחד: בשביל מה הקב"ה ברא אותי, ואחר כך הוא כופה עלי מערכת

שלימה של חוקים איך להתנהג, מה מותר ומה אסור? או שלא יברא אותי בכלל, או שאם

הוא כבר ברא, שיתן לי להתנהג איך שאני רוצה?".

השבתי לו: "מישהו נתן לך במתנה מכונית קאדילק ואמר לך: 'עליך לשים מים ברדיאטור,

שמן במנוע, ודלק במיכל הדלק',. האם גם כאן תגיד לו: 'או שלא תתן לי את המכונית במתנה,

ואם כבר החלטת לתת לי- אל תתן לי הוראות איפה לשים מה? תן לי לעשות מה שבא לי…

אני רוצה לשים את המים במנוע, ואת הדלק ברדיאטור… אל תגיד לי מה לעשות'?"…

הקב"ה שנתן לנו את החיים במתנה, נתן לנו מערכת חוקים כדי שהחיים הללו יהיו טובים יותר,

ומאושרים יותר, תקינים יותר. כשם שאם מפרים את הכללים ושמים מים במנוע, כי "ככה בא לי"-

הרכב לא יסע, כך גם אם אדם ינסה לחיות "איך שבא לו"- חייו לא יהיו חיים!

 

(קטעים מתוך הספר 'אריה שאג' חנוכה)

 

 

 

למה חשוב ללבוש ציצית?

שאלה:

למה ללבוש ציצית?

 

תשובה:

מצות ציצית הינה מצוה חשובה מאד. בתורה (במדבר פרק ט"ו) נאמר: "וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם, ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם, ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת. והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם. למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדשים לאלקיכם". פסוקים אלו הם גם חלק מקריאת שמע הנאמרת ע"י כל יהודי שומר מצוות פעמיים ביום.

מצות ציצית כה גדולה, עד כדי כך שהגמרא אומרת: "שקולה מצות ציצית כנגד כל מצוות שבתורה". (מסכת נדרים דף כ"ה ע"א ובעוד מקומות).

רש"י מפרש במסכת מנחות (דף מ"ג ע"ב) שאנו יודעים שהציצית שקולה כנגד כל המצוות, משום שבפסוקים הנ"ל המדברים על מצות ציצית נאמר: "וזכרתם את כל מצות ה'". פירוש אחר מביא רש"י, שלומדים שמצות ציצית שקולה כנגד כל המצוות, מכך שציצית בגימטריה יוצא שש מאות, ואם נוסיף למספר זה את חמשת הקשרים שבציצית ואת שמונת החוטים שבה, נקבל את המספר שש מאות ושלוש עשרה, ובתורה ישנן כידוע תרי"ג מצוות, דהיינו שש מאות ושלוש עשרה מצוות.

מצות ציצית, בכוחה להביא את היהודי לשמירת כלל המצוות כראוי, וכפי שנאמר בתורה על מצוה זו: "וראיתם אותו, וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם", והגמרא שם במסכת מנחות לומדת מפסוק זה ש"ראיה מביאה לידי זכירה, זכירה מביאה לידי עשיה".

ה"חפץ חיים" זצ"ל כותב בספרו "משנה ברורה" (סימן כ"ד סק"ה): "מצוה זו מציל האדם מן החטא, דכתיב 'ולא תתורו וגו' למען תזכרו וגו' והייתם קדושים', ואף דכל שאר המצוות אין בהם זאת הסגולה להצילו מיצר הרע, ציצית עדיף".

עוד מובא בגמרא שם במסכת מנחות על מצות ציצית: "רבי שמעון בר יוחאי אומר, כל הזריז במצוה זו זוכה ומקבל פני שכינה".

ובמסכת שבת (דף ל"ב ע"ב) מצאנו כתוב לגבי השכר שאדם יקבל לעתיד לבוא: "כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשין לו ב' אלפים וח' מאות עבדים".

כל עוד לא נפרע את מחיר ההובלה וההרכבה, לא יוכל הרב להשתמש בעמודון החדש

כדאי להיות מוכר רהיטים עשרות שנים בשביל רגע אחד כזה השוה רוחנית. ומסתבר ש… גם גשמית

בחנות הרהיטים הצנועה במאה שערים ניצבת הרבנית חיה שיינא אלישיב. ספרייתו של בעלה הרב הולכת וגדלה ומקום לספרים אין. יש, אפוא, צורך בעמודון חדש לספרים.

המוכר נקב במחיר העמודון הכולל עמודי תמיכה ומדפים, והוסיף כי מחיר זה אינו כולל הובלה והרכבה, להם יש תעריף נפרד. ישב בעל הבית וערך חשבון, חישב את מחיר העמודון,  צרף את מחיר ההובלה וההרכבה, והגיש לקונה. הסכום הכולל חולק לתשלומים והמוכר נפנה לרשום הזמנה מפורטת. מה השם בבקשה? אלישיב. 'אולי…' חושב המוכר ברגשה 'אולי היתה לו הזכות'…

"כתובת"?

"חנן 10"

'איזו זכות, איזו זכות', התמוגג המוכר. תקומה היתה לה לחנות הקטנה, הנה זוכה הוא לספק רהיט לגדול הדור, ולא סתם רהיט – כזה שישמש מקום לספריו בהם הוגה הוא יומם ולילה. כן… כן… המדפים שלו, העוברים תחת מכונת החיתוך שלו, הם אלו המעותדים לתפקיד הגדול.

חלפו יומים והנה המוביל, המרכיב המאושר עומד בשערי הבית, נכון לשמוע היכן להעמיד את העמודון. משסיים אסף את כליו, הציץ פעם נוספת בטופס לראות אם הכל שולם, ומשנמצא שאכן כך נפנה והלך לדרכו.

מה מאד התפלא המוכר בראותו את הרבנית בשערי החנות. לפי מיטב זכרונו הבוקר הגיע כבר העמודון לביתו של מרן! האם העמודון אינו לשביעות רצונם? נתבהל, 'ואולי ההתקנה לא היתה כמצופה'?

"מה קרה"? שאל בחשש. רק עתה שם לב כי גם הרבנית מבוהלת קמעא.

"כמה עלתה ההובלה וההרכבה"? שאלה קצרות.

"הכל שולם". השיב המוכר באנחת רוחה. ב"ה שאלו הבעיות…

"שולם – אך בתשלומים. דעתו של הרב אינה נוחה מכך, הוא לא מוכן להשתמש בעמודון החדש, כל עוד לא שילמנו את שכר הטרחה של הפועל – ההובלה וההרכבה".

"אבל כן שילמתם". ניסה המוכר להתמקח. "שילמנו בתשלומים, ובאופן זה לא שילמנו עדין את כל פעולת הפועל. והרי התורה ציותה שלא להלין שכר שכיר".

"כל עוד לא נפרע את מחיר ההובלה וההרכבה, לא יוכל הרב להשתמש בעמודון החדש".

המוכר משך בכתפיו כנכנע, על שפתיו ריחף חיוך מיוחד, השמור למקרים נדירים בהם "העימות" עם הלקוח הוא בכיוון הבלתי מצוי. המוכר נקב במחיר ההובלה וההרכבה והרבנית שילמה אותו במלואו על אתר. אחר נעשה תחשיב מחודש של התשלומים.

רק אז עזבה הרבנית את החנות רגועה. דקדוק ההלכה של הרב הושלם. ב"ה, שכר הפועל ניתן בעיתו.

(משולחנם של גדולי הדור)

אם אלוקים אוהב אותנו למה הוא נותן לנו עונשים?

שאלה:

כבוד הרב יש לי שאלה,

אם אלוקים אוהב אותנו למה הוא נותן לנו עונשים?

תשובה:

מאת הרב יעקב שטיר

אלוקים הוא אבא שלנו, ממש כך, וכשם שאבא חייב להעניש את הבן שלו כשיש צורך אמיתי לכך, ואם הוא לא יעשה כן, הבן שלו לא יהיה מחונך, כך אבינו שבשמים נצרך לעיתים להעניש אותנו. אבא שלא מעניש את בנו במידת הצורך, קורא לו שלמה המלך עליו השלום "שונא בנו" וכלשון הפסוק "חושך שבטו – שונא בנו" (משלי י"ג, כ"ד). כך גם הקדוש ברוך הוא, מחמת אהבתו הגדולה אלינו הוא נותן לנו עונשים, ועל זה נאמר "את אשר יאהב ה' – יוכיח". (משלי ג', י"ב)

כשיהודי מקבל עונש משמים, עליו להבין שישנם דברים אותם הוא צריך לתקן אצל עצמו, יש לו מעשים שלא רצויים בשמים. עליו לראות את העונש כהזדמנות שנותנים לו משמים לתקן אצלו את הדברים הדרושים תיקון. הגמרא אומרת במסכת ברכות (דף ה' ע"א): "אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו, שנאמר (איכה ג', מ') נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'".

בנוסף על האמור, העונשים באים גם לזכך ולטהר אותנו. אדם שעבר עבירה, נוצר בנפשו פגם ונדבקת בו טומאה. טומאה זו הנקראת בספרים גם קליפה, יכולה להזיק לו, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית, וכן היא תהווה מניעה עבורו מלקבל את כל ההטבה הגדולה המגיעה לו לעתיד לבוא. בכדי לטהר ולנקות את אותו פגם וטומאה בנפש, יש לעשות כעין "כביסה" לנפש. הייסורים, כשאדם מקבלם מתוך אמונה, מכבסים באופן נפלא את הנפש.

יש לציין שלא חייבים לעבור ייסורים בכדי להטהר, לימוד התורה וקיום המצוות מטהרים את הנפש באופן נפלא ביותר. הדבר מבואר בכמה מאמרים שחז"ל הקדושים לימדו אותנו, כגון במאמרם במדרש: "לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות". לכן העוסק בתורה ובמצוות חושך מעצמו הרבה ייסורים ועוגמות נפש.

אם מידי פעם אעשה איזו מצוה, זה יתן לי משהו?

שאלה:

אני עדיין לא דתי ולא מצליח בשלב זה של חיי לקיים את כל המצוות, אם מידי פעם אעשה איזו מצוה, זה יתן לי משהו?

תשובה:

וודאי שזה יתן לך, ולא רק יתן לך משהו, אלא יתן לך המון…

מצוה אחת של התורה שווה יותר מכל ההון שיש בעולם, וכבר נאמר בספר תהילים "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" (תהילים קי"ט, ע"ב).

הטעם שאפילו קיום מצוה אחת היא דבר כה גדול, הוא משום שמצוה היא דבר רוחני, ולדבר רוחני אין גבול. למרות שאת המצוה אנו מקיימים על ידי פעולה גשמית, מכל מקום היא פועלת גם ובעיקר בעולמות העליונים הרוחניים שאינם מוגבלים, והיא מביאה אור גדול ועצום לנשמה שלנו.

אנו לא רואים את אותה עוצמה ולא תמיד יכולים להרגיש את האור הגדול של המצוה, אך העניין של גודלה של מצוה אחת, השפעתה ותועלתה המרובה מבואר בהרבה מקומות.

במשנה במסכת קידושין (פרק א, משנה י) כתוב: "כל העושה מצוה אחת, מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ".

ובמסכת אבות (ד', י"א) אומרים חז"ל: "העושה מצוה אחת, קונה לו פרקליט אחד".

בגמרא במסכת סוטה (דף ג' ע"ב) נאמר: "כל העושה מצוה אחת בעולם הזה, מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא, שנאמר (ישעיהו נ"ח, ח') 'והלך לפניך צדקך'".

לאור האמור, וודאי שכל פעם שמזדמנת לפניך מצוה שאתה יכול לקיימה, אל תהסס מלקיימה. אין קץ לשכר ולתועלת הגדולה שתקבל מכך.

אז במי כדאי לבחור?

אז במי כדאי לבחור?

כשמדברים על בחירות לכנסת או לרשויות המקומיות, על כל אחד לנהוג כפי הוראת רבו

הדומה בעיניו כמלאך ה' צבקות, כפי שלימדונו חז"ל: "עשה לך רב והסתלק מן הספק" (פרק אבות פרק א', ט"ז).

אכן, יש עוד סוג של בחירות, ישנה בחירה בה מוטל על כולנו לבחור באופן זהה.

טעות גדולה ואף קריטית תהיה, אם נבחר שם חלילה שלא כנדרש.

בחירה זו נקראת בחירה בחיים, כשהכוונה היא על בחירה בחיים האמיתיים והטובים.

על אותה בחירה נכתב בתורה (דברים ל'): "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע.

אשר אנכי מצוך היום, לאהבה את ה' אלקיך ללכת בדרכיו ולשמר מצותיו וחקתיו ומשפטיו.

וחיית ורבית וברכך ה' אלקיך בארץ אשר אתה בא שמה לרשתה… העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ,

החיים והמות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך,

לאהבה את ה' אלקיך לשמע בקלו ולדבקה בו וגו'".

למרות שבאופן תאורטי גם בבחירה יש לנו יכולת לבחור חלילה בצד השקר, מכל מקום הקדוש ברוך הוא

ציוה אותנו לבחור בדרך האמת לתועלתנו ולטובתנו. רש"י שם מבאר זאת באופן הבא:

"אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלתי,

ומעמידו על חלק היפה, ואומר לו את זה ברור לך, ועל זה נאמר 'ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי' (תהלים ט"ז, ה') –

הנחת ידי על גורל הטוב לומר את זה קח לך".

חשוב להוסיף, שאם כולנו נבחר בצד האמת, לא יהיה צורך יותר בבחירות של המדינה,

משום שהשלטון של המדינה יתבטל, ובמקומו יהיה כאן שלטון של מלך המשיח,

שלטון שכולו טהרה וקדושה, דבקות אלוקית, אמת עד קצה הגבול, הטבה על בלי די ותענוג אין סופי.

יהי רצון שיתקיים בנו בקרוב מה שנאמר בתפילה: "השיבה שופטנו כבראשונה ויועצינו כבתחילה והסר ממנו יגון ואנחה",

ומה שנאמר שם: "ותמלוך אתה הוא ה' אלוקינו מהרה לבדך על כל מעשיך בהר ציון משכן כבודך ובירושלים עיר קדשך",

במהרה בימינו, אמן!

מדוע אלוקים מבקש מאתנו לקיים מצוות?

רבים שואלים אותנו למה אנחנו מקיימים מצוות, בעצם למה אלוקים צריך שאנחנו נשמור ונקיים את המצוות שלנו?

התשובה היא כך

המצוות שאנו מקיימים לא מוסיפים לאלוקים שום דבר. הוא יתברך נמצא תמיד בשלמות גמורה, ואין שום דבר בו אפשר להוסיף לו משהו.

הפסוק אומר "אם חטאת מה תפעל בו, ורבו פשעיך מה תעשה לו. אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח". (איוב ל"ה, ו'-ז')

אם כך הם פני הדברים, אז יש להבין מדוע אלוקים מבקש מאתנו לקיים מצוות? מהי המטרה בכך?

התשובה היא שהמצוות ניתנו לנו רק עבור התועלת שלנו. התועלת שאנו מקבלים מקיום מצוות היא עצומה, הן בתחום הרוחני והן בתחום הגשמי.

הקדוש ברוך הוא, מרוב אהבתו אלינו, נתן לנו את המצוות, בכדי להיטיב איתנו, וכפי שאמרו חז"ל: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". כשאנו מקיימים מצוות, לקדוש ברוך הוא יש נחת רוח גדולה מהטובה הגדולה שאנו, בניו היקרים, מקבלים באמצעות המצוות.

עוד מצאנו בדברי חז"ל שאמרו: "לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות (לטהר אותם), וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף? הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות". (מדרש בראשית רבה מ"ד)

ככל שנרבה יותר בעשיית מצוות, כך יהיה לנו יותר טוב, והשכר שנקבל לעתיד לבוא יגדל עד מאד.

הרמב"ן בפירושו על התורה (דברים כ"ב, ו') מאריך בעניין זה, ונביא בזאת חלק מדבריו:

"אין התועלת במצות להקב"ה בעצמו יתעלה, אבל התועלת באדם עצמו למנוע ממנו נזק או אמונה רעה או מדה מגונה, או לזכור הנסים ונפלאות הבורא יתברך ולדעת את השם. וזהו 'לצרף בהן', שיהיו ככסף צרוף, כי הצורף הכסף אין מעשהו בלא טעם, אבל להוציא ממנו כל סיג, וכן המצות להוציא מלבנו כל אמונה רעה ולהודיענו האמת ולזוכרו תמיד.

ולשון זו האגדה עצמה הוזכרה ב'ילמדנו' (תנחומא שמיני ח') בפרשת 'זאת החיה', וכי מה איכפת לו להקב"ה בין שוחט בהמה ואוכל או נוחר ואוכל כלום אתה מועילו או כלום אתה מזיקו, או מה איכפת לו בין אוכל טהורות או אוכל טמאות, אם חכמת חכמת לך (משלי ט' י"ב), הא לא נתנו המצות אלא לצרף את הבריות, שנאמר (תהילים י"ב ז') 'אמרות ה' אמרות טהורות', ונאמר 'כל אמרת אלו-ה צרופה'. למה? שיהא מגן עליך.

הנה מפורש בכאן שלא באו לומר אלא שאין התועלת אליו יתעלה שיצטרך לאורה כמחושב מן המנורה, ושיצטרך למאכל הקרבנות וריח הקטרת, כנראה מפשוטיהם. ואפילו ה'זכר לנפלאותיו' שעשה, שצוה לעשות לזכר ליציאת מצרים ומעשה בראשית, אין התועלת לו, רק שנדע אנחנו האמת ונזכה בו עד שנהיה ראויים להיות מגן עלינו, כי כבודנו וספרנו בנפלאותיו מאפס ותוהו נחשבו לו.

… הנה בארו שאפילו הלולב והסוכה והתפילין שצוה בהן שיהו לאות על ידך ולזכרון בין עיניך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים, אינן לכבוד ה' יתברך, אבל לרחם על נפשותינו. וכבר סידרו לנו בתפלת יום הכפורים 'אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך, כי מי יאמר לך מה תעשה ואם יצדק מה יתן לך'. וכן אמר בתורה 'לטוב לך', כאשר פירשתי. וכן 'ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים', והכוונה בכולם לטוב לנו, ולא לו יתברך ויתעלה, אבל כל מה שנצטוינו שיהיו בריותיו צרופות ומזוקקות בלא סיגי מחשבות רעות ומדות מגונות". עד כאן לשון הרמב"ן.

לאחרונה אני חש שאני חייב לחזור בתשובה

לאחרונה אני חש שאני חייב לחזור בתשובה לאחרונה

לכבוד הרב,
אני חייב לשאול שאלה חשובה
תמיד הייתי יהודי מסורתי, הולך מידי פעם לבית כנסת, אוכל כשר ולא שומר שבת אבל לאחרונה אני חש שאני חייב לחזור בתשובה,
נמאס לי מהחיים הריקניים האלה, אני לא מרגיש סיפוק
רק שלא יודע מה המסלול? עם מי לדבר?
אני לא מתכוון מהר להיות חרדי (אולי בכלל להיות רק דתי לובש כיפה) אבל רוצה לקחת את העניינים לאט לאט ובקצב שלי שהטעם לזה לא יהרס.
הקטע הוא שאם אני ילך לבית כנסת לאיזה תפילה, אין לי באמת עם מי לדבר על זה, כולם שם בשביל להתפלל.

אני מחפש מישהו שיוכל להדריך אותי, או שיש בכלל משהו בשביל אנשים כמוני.

נפלא לשמוע שאתה חש צורך חיוני לחזור בתשובה,
זה אומר שהנשמה שלך מקושרת בתוך תוכה לאמת,
והיא מרגישה שאכן ישנו בורא לעולם, בורא שנתן לעם
שלו, עם ישראל, את התורה הקדושה, ונתן להם לטובתם
ולתועלתם מערכת שלמה ונפלאה של מצוות.

חזרה בתשובה היא לא דבר שעושים בבת אחת, ניתן
אמנם לקבל בפעם אחת החלטה כנה לחזור בתשובה,
אבל להתרגל לדרך חיים החדשה, זהו תהליך הדרגתי,
שבו מתקדמים כל פעם בעוד צעד.

אין גם צורך לחיות הווי חיים כמו של חרדים, העיקר
הוא שלומדים תורה ומקיימים את מה שהתורה רוצה
שנקיים. השכר שאדם יקבל על קיום המצוות הוא עצום
עד מאד, מדובר על מושגים שמעבר למושגים המוכרים
לנו מחיי העולם הזה, ולא ניתן אפילו להבין את קצה גדול
אותו שכר, וכפי שכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה:
"יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא יותר מכל
חיי העולם הזה" (פרקי אבות ד', י"ז).

גם בעולם הזה, מי שחי חיי אמונה והתורה והמצוות
מהווים נר לרגליו, החיים שלו הרבה יותר נעלים, מהנים
ואיכותיים, וגם יותר קל לו להתמודד עם כל הדברים
שעוברים עליו.

כדי שיהיה יותר קל לעשות את תהליך ההתחזקות ובכדי
למנוע טעויות בדרך, מומלץ מאד להצטרף לאיזה שיעור
תורה קבוע, שיעור שמיועד לאנשים שמתחזקים. בשיעור
כזה אמור להיות גם רב שיכול לייעץ ולכוון בכל העניינים
שקשורים לתהליך.

ישנם בארץ כמה ארגונים שניתן לקבל דרכם מידע
על שיעורים בארץ למתחזקים ועל רבנים שעוזרים
למתחזקים. גם אצלנו ב"ארגון אחינו, ניתן לקבל מידע
כזה.

בינתיים אתה יכול להתחיל בבוקר עם הנחת תפילין,
תפילין היא מצוה חשובה. אנו מניחים תפילין על היד
כנגד מקום הלב, בכדי לקשר את לבנו לאבינו שבשמים,
ועל הראש כנגד המוח בכדי לקשר את מוחנו לאבינו
שבשמים.

בזמן שאתה מניח תפילין תגיד קריאת שמע, שהיא
בפני עצמה מצוה חשובה, ואם יש לך אפשרות, טוב
להגיד עוד ברכות שמופיעות בסידור: ברכות התורה,
ברכת אלוקי נשמה, ועוד ברכות שמופיעות בסידור
ב"ברכות השחר".

רצוי מאד ליטול ידיים כל בוקר כשאתה קם. עניין
הנטילה בבוקר הוא חשוב, משום שכשקמים משינת
הלילה מצטברת טומאה בידיים, והנטילה הזו מורידה
את הטומאה. כשיש טומאה על הגוף זה לא טוב עבור
האדם.

הדרך ליטול ידיים היא למלא כלי עם מים, לקחת את
הכלי ביד ימין ולהעביר אותו ליד שמאל. אח"כ לשפוך
מים על יד ימין, ואז להעביר את הכלי ליד ימין. אח"כ
לשפוך מים על יד שמאל ולהעביר את הכלי שוב ליד
שמאל. לשפוך מים על יד ימין וכו'. בסך הכל שופכים
6 שפיכות, 3 שפיכות על כל יד לסירוגין.

בהצלחה ובברכה
יעקב

איך אני יכול לדעת שאני לא מקדיש את חיי לטעות?

שלום לכבוד הרב
יש כמה שאלות שמטרידות אותי המון זמן ,ואני לא מצליח לקבל תשובות שיניחו את דעתי, אני יעריך מאוד אם תוכלו לענות לי,וכמה שיותר מהר יעזור עוד יותר, אין לי מילים לתאר את העזרה שזה בשבילי, תודה…..
1-אני יודע המון הוכחות למציאותו של אלוהים אבל בסופו של דבר את כל ההוכחות אפשר להפריך,ותמיד נשאר בחמישים אחוז לכל כיוון,אז איך אני יכול לדעת שאני לא מקדיש את חיי לטעות?
2-ואם אלוהים קיים למה שהיה רוצה שנהיה בספק לגבי קיומו?הרי אם הינו יודעים בודאות שהוא קיים, עדין היה נשאר לנו עבודה לקיים את דבריו.
3-וגם חשוב לי מאוד להבין את כמויות הרוע שיש בעולם,למה צריכים למות ולפצע מאות איש ברעידות אדמה,שואה….
4-למה יש כל כך הרבה פרטי פרטים להלכות?כמו הלכות שבת לדוגמא,מה זה בעצם משנה אם פתחתי את המקרר ונדלק האור….
5. בשביל מה צריך להתפלל ולהודות לאלוקים
תודה רבה
ניר

שלום לניר
אשתדל לענות בעז"ה על שאלותיך:

1. ישנן גם הוכחות שאי אפשר להפריך. ישנם אולי אנשים שמרוב
הרצון החזק שלהם לכפור במציאות הבורא בכדי לתת דרור
לתאוותיהם החומריות ולא להרגיש כבולים, מוצאים כביכול
פירכות, אך מי ששכל ישר לו ומבטו מבט אובייקטיבי, יבין
שאותן פירכות הן לא דבר שמתקבל על השכל הבריא.
בכל מה שקשור להוכחות עצמן, אפנה אותך לרב דניאל בלס
שמתמחה בכך. תוכל ליצור איתו קשר דרך האתר שלו:
http://www.haemet.net/
רק אוסיף שגם אם תיקח את כל ההוכחות שהן לא הוכחות
גמורות, אלא הוכחות שאפשר איך שהוא להפריך אותן, בסופו
של דבר במבט כולל כשלוקחים את כל ההוכחות האלו ביחד,
זה וודאי מורה על המציאות האלוקית, משום שאחוז ההסתברות
שכל ההוכחות מופרכות שואף לאפס.

2. עיקר החיים הם החיים הנצחיים בעולם הבא. הסיבה שירדנו
כאן לעולם הזה היא בכדי לגלות את האלוקות מתוך ההסתר
והחושך ולעבוד את השם יתברך. בזכות כך, כשנחזור לעולם
הבא ממנו הגענו, נזכה לשלמות האמיתית והמיוחלת. בספרים
מבואר שאת השלמות הרוחנית הזו שאין בה שום צער, חסרון,
קושי וכו', אלא כולה רק תענוג עילאי נפלא, ניתן להשיג רק אם
מגיעים לכך ע"י העבודה העצמית שלנו, ולא בתור מתנת חינם
שלא קשורה להשקעה שלנו בכך. זו הסיבה שיש כאן בעולם
הזה (למי שעדיין לא חי עם אלוקים ודבק בו באופן הראוי)
ניסיונות וקושי לראות את האמת ולדבוק בה. אם היה ניתן
לראות בגלוי את המציאות האלוקית לא היה לנו שום ניסיון
וקושי לקיים את דבר השם, זה היה נעשה מתוך כעין
אינסטינקט. וממילא לא היינו מקבלים על העבודת השם
שלנו שכר גדול, והיא לא הייתה מביאה אותנו לשלמות
אליה אנו אמורים להגיע.

3. הרוע בעולם וכל הייסורים שעוברים על בני האנוש, הן
בעולם הזה והן בגיהנום. מגיע אך ורק מחמת מעשינו
הלא טובים. אם לא היינו עושים אף פעם חטאים, העולם
כבר מזמן היה מגיע לתיקונו המושלם. אכן, הרוע בעולם
מגיע אך ורק לטובתנו, משום שעל ידו העולם מזדכך
ומתנקה מכל הפגמים ונעשה מוכן לקבלת השלמות
בתיקון השלם שיהיה כשיבוא המשיח. גם כל אדם
בפרט נעשה יותר מזוכך ונקי על ידי הייסורים שעוברים
עליו, וכך תהיה לו יותר שלמות ותענוג בעולם הבא,
וגם בעולם הזה פעמים רבות נמנעים ממנו דברים יותר
קשים שהיו ראויים לבוא עליו על פי מעשיו המקולקלים.
לקבל ייסורים זה כמו להיות בתוך מכונת כביסה, כל
הקרצוף הזה אמנם כואב, אך רק דרכו יכולה להעשות
פעולת הניקוי, וככל שהלכלוך יותר קשה, כך הקרצוף
יותר חזק.
חשוב להוסיף שלימוד תורה וקיום מצוות גם מנקה את
הנפשות מכל הפגמים, ולכן ככל שעם ישראל ירבה יותר
בתורה ובמצוות כך יהיה פחות סבל.

4. לכל המצוות ישנם טעמים מוצקים. למשל העניין שלא
להדליק אור בשבת (פעולה שנעשית גם בפתיחת מקרר),
היא משום שהרעיון של השבת היא להפסיק את כל
המלאכות שיש בהן יצירה, ובזאת להתחבר לבורא עולם
שגם נח ביום השביעי ממלאכות היצירה ולא עסק בשבת
בבריאת העולם. בשבת עלינו לחזק את ההרגשה שאנו לא
יוצרים כלום בעולם, אלא הכל הקדוש ברוך הוא עושה,
והוא אוהב אותנו, דואג לנו, משגיח עלינו, ולכן אנו יכולים
ואף צריכים לחיות מתוך שלווה ומנוחה, ולחיות חיים
מאושרים ושמחים. מכיוון שבהדלקת אור נוצר מעגל
חשמלי, יש כאן עניין של יצירה, דבר שכאמור עלינו
להמנע ממנו בשבת.
בספרי קבלה מבואר שכל המצוות ופרטי ההלכות
נקבעו באופן מדוייק גם לפי חוקים רוחניים שקשורים
לחיבור שבין עולמנו לעולמות העליונים, למבנה של
הנשמה שלנו ולחיבורה עם בורא העולם.

5. התפילות והשבחים לבורא עולם נתקנו בשבילנו,
כדי שאנחנו נהיה יותר מחוברים לאבינו שבשמים,
נרגיש באופן יותר מוחשי איך שהכל מגיע ממנו
ונהיה יותר קרובים אליו. הוא באמת לא צריך את
הדברים האלו כלל.

התשובות נכתבו בתמציתיות, ואפשר להאריך עוד
הרבה בעניינים אלו, אך קשה לעשות זאת במסגרת
זו. מקווה שהדברים הובנו והם יתיישבו על לבך.

בברכה
יעקב

איך

ההורים שלי חזרו בתשובה, והם כופים עלי את הדת

שלום לכבוד הרב
אני בן 17, ומשתדל להתנהג כראוי בכל התחומים, וכמובן גם עם ההורים שלי.

ההורים שלי חזרו בתשובה כשהייתי קטן, ואני מרגיש שהם כופים עלי את הדת

והחינוך וכל מה שקשור לכך ואני ככל שהם לוחצים עלי יותר

אני גורם לעצמי לעשות דברים לא טובים, ולא מתנהג נכון

מה אני יכול לעשות

יניב

 

שלום לך יניב
ההורים שלך, גילו את האור הגודול של החיים,
ולכן הם מעוניינים להעניק לך גם את הטוב הזה
וזו הסיבה שאתה מרגיש שהם מפעילים עליך לחץ
גם אני סובר שזה לא טוב להלחיץ ילד לקיים מצוות,
אך מצד שני אני כן חושב שזה חשוב מאד לקיים מצוות,
ואם מקיימים מצוות באופן הנכון, זה תורם המון לאדם
ועושה לו חיים הרבה יותר טובים.

אם תצליח להבין יותר לעומק למה כדאי לך לקיים מצוות,
ולמה ההמנעות מעבירות לא רק שלא תקשה עלייך את
החיים, אלא להיפך, היא תעשה אותך לאדם יותר מאושר
ושמח, יהיה לך הרבה יותר קל להיות דתי, ובנוסף לכך גם
הקונפליקטים בינך לבין הוריך יפסקו.

אם אתה מעוניין, תוכל לכתוב לי על הקשיים שיש לך
בלהיות דתי, ואשתדל בעזרת השם לכתוב לך דברים
שיועילו לך.

אם אתה מעוניין, תוכל לכתוב לי על הקשיים שיש לך
בלהיות דתי, ואשתדל בעזרת השם לכתוב לך דברים
שיועילו לך.

מתי קוראים בתורה בבית כנסת

מדי שבת, בין תפילת 'שחרית' לתפילת 'מוסף' בבית הכנסת, מוציאים ספר תורה מארון הקודש, וקוראים בתורה.

מה זו קריאת התורה? לפי איזה סדר קוראים בה? למה קוראים בתורה גם בתפילת מנחה? והאם יש קריאת התורה גם באמצע השבוע?

ובכן, חמשת חומשי התורה מחולקים ל-54 פרשיות. כל אחת מהפרשיות נקראת על שם המילה הראשונה או אחת המילים הראשונות המופיעות בה. כך יש לנו 'פרשת בראשית', 'פרשת נח', 'פרשת לך לך' ועוד ועוד.

מדי שבת אנו קוראים בבית הכנסת פרשה אחת, וכך מסיימים בכל שנה לקרוא את כל פרשיות התורה. לפעמים יש צורך להצמיד שתי פרשיות יחד, כדי להספיק לסיים את כל התורה עד סוף השנה. בזמן הקריאה מחלקים את הפרשה לשבעה קטעים נפרדים, ובכל קטע עולה לתורה אחד מהמתפללים על פי הזמנת ה'גבאי' או מי שאחראי על חלוקת ה'עליות'. העולה לתורה מברך את ברכות התורה, ו'בעל הקורא' מקריא את הפסוקים בניגון מיוחד על פי 'טעמי המקרא' שהם סימנים מוזיקליים לפיהם קוראים את הפסוקים.

כשמסיימים את הפרשה, גוללים את ספר התורה ומחזירים אותו לארון הקודש שם הוא מנוח עד תפילת מנחה של שבת, אז מוציאים אותו שוב וקוראים את תחילתה של הפרשה הבאה. גם בימים שני וחמישי מוציאים את ספר התורה באמצע תפילת שחרית, וקוראים את תחילת הפרשה של אותו השבוע, בהתאם לתקנה שתיקן עזרא הסופר בתקופה שלפני בניין בית המקדש השני, מתוך מטרה שלא יעברו על יהודי שלושה ימים תמימים שבהם הוא לא שמע לפחות כמה מפסוקי התורה.

מצוות מזוזה

בתוך כל האנדרלמוסיה השוררת בעולם, הסכנות הבטחוניות, הבעיות הכלכליות, הממשלות שקמות ונופלות והמהפכות ההולכות וגדלות, בולט לו עם אחד, שונה מכולם, עם שאין בליבו פחד משום דבר. חווה הוא בעברו אירועים קשים מאלו וניצל, מאחוריו איומים וסכנות שעבר, ממלכות עצומות עברו וחלפו והוא שרד מעל לדרך הטבע, העם היהודי- עם ישראל. אף אומה ומדינה לא יכולה להכחיד את העם היהודי וכולם מבינים כי יש לו סוד מיוחד, סוד שממנו מגיע הקיום הלא הגיוני של העם הקטן. אנחנו בני העם היהודי, יודעים את הסוד, מודעים לשמירה המיוחדת ששומר עלינו הא-ל יתברך מאז ימות עולם ועד היום. מבינים אנו כי רק בזכות כך שרדנו בתוך עולם ענק ושונא, אך האם אנו יודעים כיצד ביכולתינו להגביר את חומת ההגנה הזו סביבנו ולחסוך מאיתנו איומים, סכנות ובעיות? האם נשכיל לעשות את מה שבאמת ישמור עלינו מכל רע?

על מצוות מזוזה נאמר בתלמוד "בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, מדת בשר ודם מלך יושב מבפנים ועם משמרין אותו מבחוץ. מדת הקדוש ברוך הוא אינו כן, עבדיו יושבין מבפנים והוא משמרן מבחוץ. שנאמר: ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך". השמירה המיוחדת שפורס סביבנו שומר ישראל, חלה עלינו באמצעות מצוות המזוזה. כאשר המזוזה קבועה בפתח בתינו ובתוכה פרשיות התורה "שמע ישראל" המורה על האמונה באלוקים ו"והיה אם שמוע" המלמדת על חיוב שמירת מצוות התורה, כתובים על קלף כשר בכתב אשורית – הכתב שבו כותבים את ספר התורה, אנחנו יכולים לישון בשקט, כי "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל".

מצוות מזוזה הנלמדת מהנאמר בתורה "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" אינה רק ביחס לפתח הבית או שער החצר, אלא קבעו חכמים כי בכל פתח ופתח שישנו בבית, יש לקבוע מזוזה בצידו הימיני (מכיוון הכניסה), באלכסון מוטה פנימה, בשליש העליון של הפתח. מלבד פתחי חדרי הרחצה והשירותים, בהם אין לקבוע מזוזה מפני כבודה. בשעת קביעת המזוזה נברך "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לקבוע מזוזה"

יש להקפיד שהמזוזה תיכתב על ידי סופר מוסמך. אם אינך יודע את טיב המזוזה, רצוי למסור אותה לבדיקה, כך תוכל להיות שקט ורגוע. יש להדגיש שגם אם אתה מתגורר בבית שכור, עליך לקבוע מזוזה בפתחיו.

מסופר בתלמוד על רבי יהודה הנשיא (מחבר המשניות) שקיבל מתנה גדולה וחשובה מאחד מידידיו ובבוא העת החליט להשיב לו טובה ולהחזיר לו אף הוא מתנה ראויה. שלח לו רבי יהודה הנשיא מזוזה מהודרת בתוך נרתיק יפה. התפלא הידיד מאוד והתרעם: "הרי אני נתתי לרבי מתנה מאוד מאוד יקרה ותחתיה הוא משיב לי מזוזה שמחירה אינה עומד בשום יחס לערך מתנתי?!" הסביר רבי יהודה הנשיא את החלטתו: "הוא שלח לי אמנם מתנה יקרה מאוד אך תמיד אני אצטרך לשמור עליה, ואילו אני שלחתי לו בתמורה מתנה שכל חייו תשמור היא עליו…"

לזכור את מי שאוהבים

כבר כמה שנים שדוד גר מרחק שלושים שעות טיסה ממשפחתו, באחת ממדינות דרום אמריקה הרחוקות. מצבו הכספי הגרוע לאור הפסדים חוזרים ונשנים בעסק אותו ניסה להקים, לא הותירו לו ברירה. כשהציעו לו עבודה משתלמת בארגנטינה, שתעזור לו להחזיר את החובות וגם תשאיר אותו עם קצת כסף לחיות, הוא ארז את חפציו ונסע. הגעגועים למשפחתו ולחברים, קשים לו מאוד. פער השפה והתרבות, משאיר אותו ללא חברה והוא נקרע בתוך ליבו. שעות ארוכות עוברות עליו בנסיון לחשוב מה היה עושה ועם מי היה יכול לשוחח ולהנות בארץ, בסביבה המוכרת כל כך ומאירת הפנים. בשעות אלו הוא נתפס בכל דבר שיכול לעודד אותו, כל חפץ שהוא הביא איתו מהארץ מעלה בו תקווה וחיוך. על המזנון בסלון, הוא הניח את מתנות הפרידה שקיבל מהחברים כשעזב. כשקשה לו הוא מביט בהם ונזכר במקום אליו הוא שייך ובו הוא מוכר ונחשב. התמונות שהוא מחזיק דרך קבע בארנק, זכרונות מתוקים משעות איכות עם החבר'ה, מעודדים אותו יום יום. כך הוא יודע לומר לעצמו "אני כאן בשביל מטרה מסויימת. יום אחד, תפקידי יסתיים ויהיה לי מקום חם לחזור אליו. מחכים לי וישמחו בי שם".

עם לידת האדם, נוסעת הנשמה ומתרחקת לה ממקומה המוכר אליו היא שייכת, לעבר עולם זר ומנוכר, בו היא לא מוצאת את מקומה. היא שייכת לעולמות עליונים מהם הגיעה והנאותיה הן הנאות רוחניות כפי שהתרגלה שם. אבל אין ברירה, בכדי לזכות לעולם הבא צריכה הנשמה להתאחד עם הגוף וכשהיא בתוכו ובתוך הויי חייו הגשמי היא צריכה לעבוד את השם, לצבור נקודות זכות ורק אז לחזור שלמה ונקיה לחיקו של אלוקים בעולם הבא. בשביל רגעי משבר קשים, בהם עלול האדם לשכוח ממקומו המקורי ולטבוע בעולם הגשמי והזר, נתן לה הקב"ה מתנת פרידה מיוחדת,מצוה קלה שאותה לא תעשה כמו שאר המצוות אלא תלבש, מצוה שתעטוף אותה כל הזמן, כדי שתמיד כשתראה ותרגיש אותה, תזכור מהיכן הגיעה ולאן היא שייכת, תזכור שיש אלוקים אוהב שמחכה לה ותתעודד כשתדע שיש מטרה ותפקיד למסע אליו הושלכה. מתנה זו היא הציצית אותה נתן לנו אלוקים "למען תזכרו את כל מצוות ה' ועשיתם אותם והייתם קדושים לאלוהיכם". הציצית מזכירה לנו את תרי"ג (=613) המצוות ומעודדת אותנו: יש תפקיד גדול וחשוב לשהותינו בעולם, הבה נקיימו בשמחה ונשיג בכבוד את המטרה.

הציצית (מלשון חוטים או מלשון הצצה, ראייה) מורכבת מבגד בעל ארבע כנפות- ארבע זוויות ובכל פינה ופינה יש לקשור את חוטי הציצית. ארבע חוטים אותם אנו משחילים דרך החורים שבקצה הפינות כך שמתקבלים לנו שמונה פתילות (ארבע חוטים כפולים) אותם קושרים זה לזה כפי הוראות התורה. אופן הקשירה שונה בין עדה לעדה, אך התוצאה של שמונה פתילות קשורות – זהה ועל ידה אנו מקיימים את מצוות ציצית. כך כשנזרוק מבט חטוף אל הבגד המקיף אותנו אליו קשורות פתילות הציצית ניזכר במצוות האלוקים המקיפות את כל חיינו וקושרות אותנו קשר אמיץ אליו יתברך.

זמנה של מצוות ציצית הוא רק ביום, בו אפשר לראות את הציצית ובכך לזכור את אלוקים ומצוותיו, אך גם בלילה בגד שראוי ללובשו ביום חייב בציצית.

בימים עברו, היו צובעים חוט אחד מהציצית בצבע תכלת, אותו היו מכינים מדמו של חלזון ים שדמו בצבע תכלת ושניצוד במיוחד לשם כך. חוט התכלת, הצבוע בצבע השמים הזכיר ללובש הציצית את היושב בשמים – הקב"ה וכך היה לאדם זכרון שלם. חוט התכלת הזכיר לו את אלוקים ושאר החוטים שנקשרו בו הזכירו לו את מצוותיו. מאז שאבד הידע אודות החלזון ומיקומו הפסיקו לצבוע בתכלת וצבע כל הציצית הוא לבן. בימינו, ישנם הטוענים כי התחדש הידע על התכלת ולכן נוהגים לצבוע שוב בתכלת.

מצוות ציצית נמשכת על פני כל שעות היום לכן יש ללבוש את הציצית תמיד אך כיון שהיא חלק מבגדינו, מותר להכנס איתה לכל מקום כולל מקומות המטונפים כמו חדר רחצה וכדומה. אפשר ללבוש את הציצית תחת הבגדים ואין צורך להראותה כלפי חוץ. יש נוהגים להוציא את חוטי הציצית מעל בגדיהם, כדי לאפשר את ראיית הציצית כנאמר בתורה על מצוה זו "וראיתם אותו" וכפי שדרשו על כך חכמים "ראיה מביאה לידי זכירה, זכירה מביאה לידי עשייה".

בלבישת הציצית בבוקר, יש לברך "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על מצוות ציצית". בזמן התפילה נהוג להתעטף ב"טלית גדול" בה מתעטפים מעל לכל הבגדים. יש הנוהגים שרק נשואים מתעטפים בה ויש נוהגים שגם צעירים. יש הנוהגים להתעטף בה רק בשחרית ויש נוהגים שגם בתפילת מנחה. (הנוהג להתעטף בטלית גדול, יברך על רק על הטלית הגדול "….להתעטף בציצית" מתוך כוונה לפטור בברכה זו גם את הטלית קטן –הציצית ולא יברך עליה בנפרד.)

בערוב ימיו של רבי אליהו מווילנא (מכונה הגאון מוילנא נפטר לפני כמאתיים שנה) מצאוהו בני ביתו בוכה. הם שהיו רגילים שכל מעשה ודיבור של הצדיק יש לו סיבה ומשמעות, לא הבינו את פשר הדבר. הסביר להם הגאון: בעולם הזה, בכמה גרושים עלובים, יכול האדם לקנות בגד ציצית ועל ידי לבישתו לקיים ללא שום מאמץ מצוה שעליה נאמר ששקולה כנגד כל תרי"ג מצוות. בעוד כמה ימים, לאחר שאעזוב את העולם ואגיע לעולם שכולו טוב בו כבר אין אשרות לקיים מצוות, גם אם אתחנן בדמעות שליש וארצה לשלם את כל רכושי כדי שייתנו לי לקיים רגע אחד נוסף איזו שהיא מצווה, כבר לא אוכל לעשות זאת. כמה יש להעריך כל רגע בחיים שאפשר בו כמעט ללא מאמץ לזכות לחיי נצח! .

רק בישראל

משה ויטמן

ארץ עם סטייל אחר

במשך תקופה רבת שנים עמוס היה ראש עיר באחת מערי הפריפריה בישראל. ניסיונו בכל התחומים היה עצום. הוא ידע בדיוק איך לתכנן הכול כך שכל התושבים יהיו מרוצים והם אכן היו מרוצים, ממוסדות החינוך, מניקיון העיר ומכל שאר התחומים. לכן, אך טבעי היה שכשחיפשו מועמד מתאים לעמוד בראשות עיר חדשה שנועדה דווקא לאנשי המעמד הגבוה, הבחירה נפלה על עמוס. כמה חודשים בתפקיד גילו לו את האכזבה המרה: התושבים אינם מרוצים. כל ניסיונו המוצלח, ההבנה הטובה שלו בדרך לניהול עיר, לא הוכיחו את עצמם בעיר החדשה. כל מה שעשה רק קומם עליו את האנשים. עמוס, אדם יסודי, ניסה לחקור את סיבת הנפילה עד שאחד מתושבי העיר אמר לו: תבין, עמוס, מה שהתאים לעיר הפשוטה שאותה ניהלת, ממש לא מתאים לעיר יוקרתית המיועדת לאנשים עשירים. האופי המיוחד של העיר דורש ממך שהכול יהיה ברמה אחרת: הניקיון של העיר, היופי של בנייני בתי הספר וגם מגרשי הספורט.

האמת? שוטטות קצרה בשתי הערים תמחיש לנו היטב את ההבדל עליו הוא דיבר. מה שנחשב ליפה ונקי בעיר אחת נחשב להזנחה מוחלטת בעיר אחרת. למה? בגלל שכשהרמה של העיר אחרת, גם הציפיות ממנה הן אחרות וכך גם התפעול של משתנה בהתאם.

רמת חיים אנושית אחרת

אנחנו גרים בארץ ישראל. ישראל היא ארץ שונה ומיוחדת מכל שאר ארצות העולם. ישראל נחשבת למקום קדוש וגבוה יותר בעיני התורה, ישראל היא הארץ בה נמצאת ירושלים עיר הקודש – עירו של אלוקים וישראל היא הארץ שנועדה למגורם של העם הנבחר, בעל המעמד הרוחני הגבוה מכל שאר העמים – עם ישראל. לכן, ברור שמארץ ישראל ישנן דרישות לתפעול ברמה אחרת, רמה הרבה יותר גבוהה.

על מה מדובר? לא, לא על רמה חומרית המתבטאת בעושר של סביבת מגורים, למרות שגם זה היה בארץ זבת חלב ודבש, אך זה לא העיקר בחייהם של העם הרוחני הגבוה- עם ישראל. המדובר הוא על סף רוחני גבוה בהרבה המתאים למעמדה הרם של ארץ ישראל.

לכן, כשהתורה צוותה על מצוות החקלאות, היא צוותה אותם רק על ארץ ישראל. מהן מצוות אלו? התורה הטילה על כל יהודי ויהודי לחלוק את התוצר החקלאי שלו עם אלו שאין להם – הכוהנים, הלוויים והעניים. עשרות מצוות נאמרו בהקשר לזה. מצוות תרומה, מטילה עלינו לתת אחד חלקי חמישים מכל תוצרת לכהן ומצוות מעשר מטילה לתת עשירית מהתוצרת ללוי. מצות פאה, לדוגמה, מטילה על בעל התבואה להשאיר בקצה שדהו חלקה אותה לא יקצור ולתת לעניים לקחת משם את התבואה. וכך עוד עשרות מצוות בעניין.

הדרישה: לחשוב על מי שאין לו

המצוות הללו מטילות עלינו רף גבוה במיוחד של התנהגות ושל יחס לכל העיסוק בחקלאות והשגת המזון. זו רמה שאינה מקובלת בשום מקום אחר בעולם. מכל מה שיש לך, מכל מה שאתה עמל ומזיע עליו, מכל מה שאתה היית שמח מאוד לקבל, עליך להפריש חלק לא מבוטל ולתת אותו לאלו שאין להם, רק בגלל שאתה יהודי ויהודי חושב תמיד על מי שאין לו. אין עוד עם אחד החי ברמה גבוהה שכזו של יחסי אנוש ואמפתיה הדדית.

לכן, כשהתורה הטילה עלינו את המשימה הזו, היא עשתה זאת רק על החקלאות שגדלה בארץ ישראל. אין מה להשוות, חשבה התורה, בין מה שגדל בארץ למה שגדל בחו"ל. ארץ ישראל היא ארץ בעל יוקרה רוחנית גבוהה השייכת לעם בעל 'סטייל' של התנהגות אנושית גבוהה במיוחד, לכן, בארץ ישראל רמת ההדדיות בין התושבים צריכה להיות ברמה שאליה התושבים מצפים ושמתאימה לרמת החיים הגבוהה שלהם.

מצוות התלויות בארץ

כך יצרה התורה את המושג "מצוות התלויות בארץ". אלו הן עשרות מצוות הקשורות כמעט כולן לתוצרת החקלאית ולאופי החלוקה שלה לנזקקים שנאמרו רק על חקלאות ארץ ישראל.

מצוות התלויות בארץ המוכרות הן: שמיטה, מעשר, הפרשת חלה ועוד, אשר בימינו, מאז שלצערנו נחרב בית המקדש, רובן אינן נהוגות במתכונתן המקורית אלא נעשות בתור תקנת חכמים לזכר המצוות המקוריות. עלינו להפרישן ולא להשתמש בחלק הזה, אך איננו נותנים אותן לכוהנים או ללוויים.

תעודת כשרות אמינה היא זו שמוכיחה כי בתוצרת הנרכשת קוימו המצוות הנדרשות ממנה, על פי פרטי ההלכה המתאימה ולכן מותר לאוכלה ללא חשש. חשוב: בהעדר תעודת כשרות אמינה, ייתכן כי במאכל המעובד מעורבים רכיבים שאסורים באכילה משום שלא קוימו בהן מצוות התלויות בארץ ולכן אין לאוכלן.

מאידך, גם לאחר רכישת המוצרים ניתן בהרבה מקרים לקיים בהן את המצוות הללו ובכך להתירם באכילה. פרטים על כך ניתן למצוא בסרטון הזה או כאן

למה תמיד היהודים צריכים להיות שונים?

מאיר הלוי

אחת לחודש  אנחנו מקיימים מצוה של פעם בחודש, מצות קידוש לבנה בה אנחנו יוצאים למקום פתוח, הכוונה שאין גג מעלינו בודקים שאפשר לראות את הירח מהמקום בו אנו עומדים, ומברכים את ברכת הלבנה.
חשבון הלוח העברי הוא לפי הירח, בעוד שהלוח הלועזי של כל העולם מסודר לפי מנין ימות השמש. למה תמיד היהודים צריכים להיות שונים? יש שתי דרכים לספור את ימי השנה, האפשרות הראשונה היא לפי סיבוב השמש מסביב לכדור הארץ, האפשרות השנייה לפי סיבוב הלבנה-הירח מסביב כדור הארץ. השמש היא הרבה יותר דומיננטית מהירח, כל עונות השנה קיץ וחורף תלויים במרחק השמש מכדור הארץ. גם ספירת הימים לפי סיבוב השמש הרבה יותר מדויקת מהספירה לפי הירח. בלוח העברי שסופרים לפי הירח צריך פעם בכמה שנים להוסיף חודש כדי להשלים את הימים החסרים, כמו בשנה הנוכחית שהיה אדר ב', שנה כזו נקראת שנה מעוברת.

אז למה להיות שונים? האלוקים הוא זה שמנהל את העולם ולכן המצווה הראשונה שנצטוו ישראל היא קידוש החודש לפי הירח, כדי שנדע ונזכור שהחיים שלנו הם על פי התורה והציווי האלוקי, לא סתם חיים ריקים בסיבוב קבוע ללא מטרה. ניהול העולם וקביעת התאריך החגים המועדים היא על פי התורה, וכל העולם יכול להשתנות לפי רצון הבורא אין מושג של טבע קבוע לפני הבורא, ברצונו הוא קורע את הים, וכל שינוי בבריאה מה שאנחנו רגילים לקרוא לזה נס, הוא אפשרי. לכן הספירה שלנו היא לפי הירח שהיא יותר נתונה לשינויים ונראית פחות קבועה וכפופה לחוקי הטבע כמו עם ישראל שהוא מעל הטבע.

סדר ברכת הלבנה להורדה 

המתים חוזרים לביקור

באחד הימים ניצבו חברי בית הדין של מעלה בפני דילמה לא-פשוטה. תושבי כפר מסוים הצטיינו במעשיהם הטובים עד כדי כך שהתקבלה החלטה להעניק להם על כך שכר מיוחד במינו, 'בונוס' בלתי שגרתי שרק יחידי סגולה זוכים לו. אבל מה יכול להיות הדבר?

מקץ דיונים ולבטים התקבלה ההחלטה – כל הנשמות שמוצאן מאותו הכפר יזכו לשעה אחת בודדת של חיים חדשים בעולם הזה…

בהגיע הזמן המיועד התכנסו כל הנשמות לאתר המשלוח. ההתרגשות במקום הייתה גדולה מאוד. את מקצת מהנשמות היה צריך לשלוף ממדורים די-נמוכים בגהנום (הם זכו בכל זאת בפרס המופלא בהתאם לעקרון הקובע שיחיד המשתתף עם הציבור רשאי לקבל שכר אף למעלה ממדרגתו העצמית), לצידם היו רבים אחרים שהגיעו מהיכלות שונים שבגן עדן.

בהגיע השעה היעודה ניתן האות והנשמות נשלחו כאחת לעולם השפל…

בינתיים, כאן בעולם הזה, יושבי הכפר עסקו בעיסוקיהם הרגילים כאשר לפתע התקבלו דיווחים על פעילות בלתי שגרתית המתרחשת באזור בית העלמין. עיתונאים זריזים שהגיעו למקום דיווחו בתדהמה על קהל גדול של אנשים לובשי לבנים הנראים כשהם מתרוצצים בינות למצבות. חלפו עוד כמה דקות עד שהתמונה התחילה להתבהר: המתים חוזרים!!

נקל לשער את ההתרגשות העצומה שאחזה ביושבי הכפר. הם עזבו תכף ומיד את כל עיסוקיהם ורצו כל עוד נשמתם בם לבית העלמין שם פגשו אותם הקבוצות הראשונות של המתים-החיים שהיו בדרכם החוצה. קריאות של התרגשות ובכי בקעו מקהל הצופים שעה שהם זיהו בין המתים את קרובי משפחותיהם ואת יקיריהם. זעקות: "סבא! סבא!", או "אמא! אמא!", נשמעו מכל עבר. חיבוקים נרגשים ומפגשים דומעים נראו בכל עבר שעה שאנשים שלא התראו זה עשרות בשנים נפגשו מחדש.

אלא שהמתים נראו טרודים מאוד. הם דחו בנימוס את הצעת קרוביהם לבקר בבתיהם וליהנות מכוס לימונדה מרעננת ועוגיות שוקולד. הם העיפו מבטים חפוזים לעבר תמונות הנכדים שמעולם לא זכו להכיר, אך ניכר היה בהם שאצה להם הדרך. עד מהרה התברר מדוע. בניגוד לרושם הראשוני של תושבי הכפר, מה שקרה בפועל לא היה תחילתו של תהליך "תחיית המתים" המציין את הגעתם של אחרית הימים. המתים הסבירו שהם בסך הכל קיבלו שעה אחת של חיים במתנה, שעה בודדת שאותה יוכלו לנצל כרצונם בטרם ישובו חזרה למדורם העליון—

מה יעשו המתים באותה שעה?

תוך רגעים ספורים החלה שיירת המתים להתארגן. הם נעו במהירות, חלקם רצים ממש. לאן? לבית מדרש. הרי בעולם הבא כבר אין אפשרות לקיים מצוות ועל כן כל אדם "תקוע" שם במצב שבו היה בשעה שעזב את העולם הזה. והנה עתה ניתנה להם ההזדמנות החריגה לצבור פתאום מצוות נוספות ובכך לשדרג את מצבם הרוחני. האם הם יבזבזו את ההזדמנות הנדירה הזאת על פטפוטים ריקים ומפגשי שכנים?

בית המדרש התמלא בין רגע באלפי מתים.

הם חטפו כל ספר שנקרה בדרכם. הראשונים עוד הספיקו לתפוס חומשים גמרות ומשניות, המאחרים לקחו כל ספר אחר – אפילו סידורים כדי ללמוד מהם פסוקים. הדוחק באולם היה עצום. מתים שלא מצאו מקום פנוי למדו בעמידה או אף נתלו מהחלונות. הם התנפלו על התורה בלהיטות עצומה. הן, בכל רגע ניתן ללמוד כמה מאות מילים של תורה, ושעון החול המתקתק מלמד שלא נותרו עוד רגעים רבים.

כך חלפו להם רבע שעה, ומחצית השעה. ככל שמועד פקיעת המתנה קרב ובא כך קצב הלימוד ועוצמתו גברו לשיאים אדירים. המתים-החיים התעלמו מכל הפרעה ומכל היסח הדעת, נחושים לנצל כל שניה שניתנה להם במקסימום של תורה….

הנה נותרו רק עוד עשר דקות, תשע, שמונה, שבע…

הספירה לאחור נמשכה והלימוד הגיע לשיאים בלתי נתפסים של עוצמה וריכוז.

סביב עמדו החיים והביטו במחזה בהשתאות.

חמש,

ארבע,

שלוש,

שתיים,

אחת….

השניות האחרונות של הלימוד היו מראה נורא הוד שהזכיר את הרגעים המסיימים של תפילת נעילה בבית הכנסת…

ואז נפל הס.

הזמן המוקצב עבר-חלף. הנשמות נקראו לשוב לאלתר לצור מחצבתן. כל אחד חטף ותפס כמה שתפס. מעתה הם שבים למצב הסטאטי שבו היו נתונים מרגע מיתתם. ההזדמנות הנדירה חלפה ללא שוב…

…וכאן, בשלב הזה של הסיפור, היו בעלי המוסר מרימים את קולם בשאגה אדירה ואומרים: "מורי ורבותי, וכי בגלל שאנחנו עוד חיים מותר לנו לבזבז את הזמן? וכי רק בתחיית המתים צריך האדם לחוש שחבל על כל רגע, וכל דקה היא הזדמנות ששוב לא תחזור על עצמה?…"

חשבתם פעם למה לא מניחים תפילין בשבת?

הלב של אבי דפק בקצב מסחרר, הוא ידע שנהג בחיפזון, כיצד יקבל את המלגה היוקרתית ללימודי פיזיקה בלי ההמלצות שהשאיר בבית.

נכון, הזמן היחיד שמנהל הוועדה נמצא הוא בשעה הזו, והוא העדיף לפגוש אותו גם בלי שההמלצות בידו, אך עתה, כשהוא ממתין בחוץ שיקראו לו, ובעוד חצי שעה תיפול ההחלטה, הוא מבין שאין תועלת בפגישה הזו, בלי ההמלצות אף אחד לא יתייחס אליו, הלא כתוב היה בהוראות באותיות גדולות: קבלת המלגה מותנית בהגשת המסמכים דלהלן: תעודת סטודנט, אישור זכאות והמלצות מתאימות.

כאשר נפתחה הדלת והוא נקרא פנימה, הוא לא האמין למראה עיניו, על הכסא ישב לא פחות ולא יותר השכן החדש מהדלת ממול, כן, אותו שכן שהוא הרבה לעזור לו לאחרונה כאשר עבר דירה, שסייע לו להתאקלם היטב ולהרגיש בנח בשכונה החדשה.

ואכן השלום הלבבי שקידם אותו הבהיר לו היטב שמצבו מצוין, אתה ראוי למילגה הזו אמר המנהל, מי כמוני יודע עד כמה יהיה נעים לעבוד בחברת בחור מיוחד שכמותך. תשמע אמר אבי כולו מבולבל, אני לא יודע מה לומר, אך ישנה בעיה קטנה, שכחתי את ההמלצות שלי בבית, הועדה נסגרת בעוד חצי שעה, וכבר לא אספיק להביא אותם.

הצחוק המתגלגל מעבר לשולחן גרם לו להרים את עיניו, תבין אמר המנהל, הצורך בהמלצות הוא רק בכדי שנדע אם יש לנו יכולת לתקשר היטב עם מי שאנו נבחר, מאחר שזו עבודת צוות מורכבת המצריכה יחסי אנוש מיוחדים, במקרה שלך ההמלצות מיותרות, הרי אני המנהל, ומי כמוני יודע שהתקשורת שלך היא מצוינת, נסתפק במה שהבאת, ונצא לדרך – המלגה שלך.

לפני אלפי שנים נכרתה ברית בין בורא עולם לעם ישראל, העבודה האלוקית שלנו באה לידי ביטוי פה בארץ בתהליך יום יומי של הכנסת האלוקות בכל פעולה גשמית. מעבר לפעולות אלו, יש לכל איש יהודי שני דברים אשר מצהירים על שייכותו ונאמנותו לברית בין העם הנבחר לאלוקיו– תפילין וברית מילה.

מצוות אלו זכו בלשון התורה לתואר של המילה 'אות', מלשון סימן לקשר שלנו אל הבורא ואל הברית המיוחדת שנכרתה בינינו.

ברית המילה היא תעודת הזהות שלנו, אות וסימן הטבוע בבשרנו המצהיר בגאון על שייכותנו לעם היהודי, וכשני צ'יפים אינדיאנים אשר להבדיל מצהירים על נאמנות שבטית על ידי חיתוך כף היד, ועירוב הדמים זה בזה.

התפילין לעומת זאת הם התקשורת שלנו, אות וסימן לכך שאנו מחוברים למשהו עליון, ובקושרנו מידי יום על מוחנו ולוח לבנו את בתי התפילין והפרשיות שבתוכם המצהירות על הקשר האדוק בין הבורא לעם היהודי, אנו פותחים כביכול קו תקשורת ישיר אליו, חוט המקשר אל המורם מאיתנו.

אותות אלו יוצרם את החיבור התמידי בין העם לבוראו.

יום השבת גם הוא נקרא בלשון התורה בשם 'אות', וכפי שאנו אומרים בקידוש של יום שבת 'אות היא ביני וביניכם'. יום זה הוא מעין עולם הבא, יום זה מחזיר אותנו לישיבה על שולחנו של הבורא, כפי שהיה אצל אדם הראשון קודם החטא, כך בכל שבת אנו מתרוממים מעל החולין של ימות השבוע, ומתקרבים ועולים אל ארמונו של מלך, סועדים על שולחנו כביכול.

ביום זה די באות המצהירה על היותנו יהודים, בתעודת הזהות שלנו – ברית המילה אשר חתומה בבשרנו, אך אין לנו צורך בתפילין – בתקשורת המחברת בין התחתונים לעליונים, הלא אנחנו על שולחנו של מלך מלכי המלכים, ממש לידו, הכי קרובים, אין שום צורך בהמלצות, או באמצעי תקשורת נוסף, אנו קרובים למלך עצמו, ומחוברים אליו באות של השבת עצמה – ביום כזה אכן אין צורך בהנחת התפילין.

חשוב לידע: לאחר שהפנמנו שביום השבת אין צורך להניח תפילין, אם כן התפילין הופכות להיות כשאר החפצים שאין להם שימוש בשבת, שנקראים בשם 'מוקצה', היינו שהם מוקצים מדעתו של האדם לשימוש בשבת, ומשום כך הם נחשבים כחפצי חול, שאינו יכול לטלטלם, או לנגוע בהם בשבת, אלא במקום הצורך, כגון להצילם מדליקה, או למנוע את בזיונם.

בהלכות 'מוקצה' ישנם כמה סוגים, בדרגות שונות של חומרה – כלי שמלאכתו לאיסור, מוקצה מחמת גופו, מוקצה מחמת חסרון כיס. לתפילין יש דין חמור של מוקצה מחמת חסרון כיס, זאת משום שבדרך כלל התפילין הם מוצר יקר, ואדם מאוד מקפיד על שלמותם וחסרון הכיס שעלול לספוג במידה וינזקו, עקב כך ההקצאה שלהם מדעתו היא גדולה יותר, ולכן ההיתר לטלטלם בשבת הוא רק במקרים מאוד מיוחדים, וכפי שצויין לעיל.

דחיית פדיון הבן

דחיית טקס פדיון הבן

השאלה:

מכאן שתאריך הפדיון יוצא בשבת קודש האם צריך לבצע פדיון הבן במוצ"ש או שניתן לדחות את הטקס ליום ראשון?

 

הרב של האינטרנט עונה:

שלום רב

כאשר חל תאריך פדיון הבן בשבת, לכתחילה יש לערוך את הפדיון כבר במוצאי שבת, משום "זריזין מקדימין למצוות" אולם אם לא יהיה אפשרות לערוך את הפדיון רק בשעה מאוחרת, ומחמת כן ציבור המוזמנים לא יוכל כל כך להגיע ויהיה ניכר חסרונו, יש להקל ולערוך את הפדיון למחרת ברוב עם, אולם אין לאחר זאת מעבר ליום ראשון.

מזל טוב

אם גם לך יש שאלה תוכל ללחוץ כאן ו'הרב של האינטרנט' ישמח לענות לך!

פרץ של צחוק ואמונה

אביגיל איתן

בעודי בת תשע הביאו הוריי למסיבת הבריתה של אחותי זוג ליצנים. אחד מהם היה ללא ספק האטרקציה של הערב. עם פני ירח לבנות וחיוך אדום קיבל את האורחים בחינניות, ובמקביל לכך, במיומנות רבה ובלי שהרגישו, הצליח להסיר את שעון היד מידם, וגם את המעטפות עם הצקים שהחזיקו. לאחר שניות ספורות החזיר למופתעים את האבידה והתגלגל איתם מצחוק. כך נחקק בזיכרוני ובאלבום התמונות המשפחתי.

21 שנים מאוחר יותר, לאחר שחזרתי בתשובה, ארגנתי עם בעלי ערב של חיזוק וסטנד-דת למשפחתי וחבריי בביתי, בניצוחו של הרב שמעון פרץ. בעוד שסיפר את סיפורו, הקרין על מסך גדול תמונות מחייו החילוניים. עם הצפייה נותרנו אני ומשפחתי פעורי פה כשגילינו שאותו ליצן ממסיבת הבריתה של אחותי הוא בעצם הרב פרץ.

שמעון פרץ נולד בחיפה, בבית מרוקאי מסורתי. מגיל 12 עד 18 גדל בקיבוץ יקום. למרות שבית אמו היה מסורתי, ולמרות שלדבריו תמיד הייתה לו זיקה לבורא עולם, הוא חי חיים חילוניים, ללא מחשבות על חזרה בתשובה. הוא התחנך בבית ספר חילוני, ובהמשך התגייס ללהקה צבאית בצה"ל. מגיל צעיר בלטה בו היכולת לבדר את הסובבים לו. הוא זוכר כיצד היה מספר בדיחות בבית הספר ועשה חיקויים.
בזמנו, הייתה תוכנית טלוויזיה לועזית מצליחה בשם "תהילה". "אמא שלי הייתה מכורה לה", שחזר הרב בחיוך, "יום אחד היא אמרה לי "שמעון, אני רוצה שתהיה שחקן", אמרתי לה "אמא, את לא רוצה שאני אהיה הרשב"י?", והיא אמרה: "אני רוצה שתהיה הרגבט". שאלתי "מי זה הרגבט?", והיא ענתה: "רבי גון בן טרבולטה".

פרץ הלך לפי החלום של אמו. הוא למד משחק בבית הספר "בית צבי", ובהמשך שיחק בתיאטרון "הבימה", הופיע בתוכנית "זהו-זה", בתוכנית המתיחות "פספוסים" ובתוכנית "לא דופקים חשבון" בהנחיית יהודה ברקן. במקביל לכל אלה הקים עסק מצליח של ליצנים ורקדנים המופיעים באירועים. אך דווקא מתוך כל השפע הגשמי הזה, זה קרה לו. לאחר שלוש חתונות ושני גירושים, היום בגיל 47 הוא בעל תשובה המנסה להעביר ליהודים את אור התורה על ידי הופעות סטנד-דת בחוגי בית בארץ ובהופעות בעולם, במהלכן הוא מגולל את סיפורו האישי. כיום מתגורר פרץ בבני ברק, נשוי באושר, ואם תשאלו אותו כמה ילדים יש לו, ישיב בחיוך "כשיש יותר מחמישה, אסור להגיד כמה".

לכאורה היה לך הכול כשהיית חילוני. הצלחה, כסף, שפע גשמי. איך מתוך זה חזרת בתשובה?
"חטפתי מכה ואז התעוררתי. בגיל 28 התחתנתי עם בחורה טובה בחתונה כמו מהסרטים, אבל תוך תשעה ימים הבנתי שזה לא זה. היה לי חבר שחזר בתשובה, שהציע לי להתחזק ולחפש אישה דתייה. הוא הכיר לי את הרב דניאל זר, שהציע לי להתארח אצלו בשבת. ככה לאט-לאט התחלתי עם שמירת השבת. בסך הכול זה בא מתוך מקום שהבנתי שאני רוצה להתחתן עם אישה טובה. בזמנו הייתי בתוך העסק של האירועים, והייתי מגיע לאירוע, מוריד את הכיפה, עובד, ומחזיר שוב את הכיפה בסוף הערב. התחלתי להתנזר גם מיציאות. אח"כ הכירו לי בחורה חוזרת בתשובה, והחלטנו שזה גם לכיוון חתונה. גם החתונה הזאת הייתה כמו סרט. היא בחורה טובה, אבל לא הסתדרנו. כחודשיים אח"כ כבר הבנו שזה לא זה. ואז חשבתי שאולי אני צריך לשנות כיוון. פשוט לא הבנתי למה אני מתגרש, מה קורה פה? אני לא אדם בעייתי, לא אדם עם עבר לא טוב. ואז הבנתי שלכל דבר יש הוראות יצרן. כשקונים רכב – יש לו אחריות, כשקונים מקרר – אפילו לא מכניסים את התקע לחשמל לפני שהטכנאי בא כדי שתהיה אחריות. אז על החיים לא ניקח אחריות? אז החלטתי שאם זה לא עבד בדרך שהלכתי בה עד היום – ננסה עכשיו חופה וקידושין לפי הוראות יצרן של בורא עולם. ואני הולך עם זה עד הסוף. זאת האמת".

ומאותו רגע הלך יותר בקלות?
"לא. היה לי קשה ועברתי משברים. התחלתי לחפש לי שידוך, וכל אחד היה תיקון. אישה אחת אלמנה שעדיין בוכה על מות בעלה, אישה גרושה שכשהגעתי לפגוש אותה גיליתי שיש לה שמונה ילדים וכן הלאה. עד שהתחתנתי, עד שמצאתי את האישה שלי, זה לא היה פשוט. לבעל תשובה זה לא פשוט. פתאום אסור לו לעשות כל מני דברים שהוא היה עושה כי הוא נמצא במסגרת. רציתי את היעד אז השתדלתי, עבדתי קשה. העבודה היא פנימית וחיצונית. ברוך השם בסוף הכרתי את אשתי הצדיקה. בגלל שהייתי גרוש כבר פעמיים, לא קיבלתי אותה בקלות. אביה לקח אותי לרב שיפסוק אם נתחתן או לא. ברוך השם זכיתי".

אם היית יכול לדבר עם שמעון פרץ הצעיר והחילוני, מה היית אומר לו?
"הייתי אומר לו: בא נפתח ביחד הרמב"ם, גמרא, בא תלמד, יש שם כל כך הרבה חוכמה.. איך חז"ל יכלו לדון לפני כל כך הרבה שנים בסוגיה – אם יש קובייה ובתוכה יש כהן, האם מותר לעבור איתה מעל בית קברות? מאיפה הגמרא הסיקה שבעתיד יהיה מטוס, ומה עושים במקרה כזה? או בספר תהלים – כל דבר שעבר על דוד המלך, הוא כתב עליו שיר. וכל שיר – פגז: שיר למעלות, אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי, עזרי מעם השם, כל מילה בול במקום. הרבה מתלהבים משייקספיר, אבל הטקסט האמתי הוא הטקסט העברי".

ושמעון של פעם היה מקשיב לך?
"היה לי קשה, כי שמעון של פעם היה עובד כל הזמן, בסופרלנד, בלונה-פארק, במלונות, באירועים, לא היה זמן בכלל. אין זמן להקשיב כי רצים אחרי העבודה".

אז היום, איך אתה יכול להגדיר את התהליך שעברת?
"זה היה בעצם לחזור מהדרך שבה היינו, ולהיכנס למסגרת שמסבירה איך להתנהג בכל תחומי החיים. זה מזכיר לי שהייתי בבנק, באתי לעמוד בתור ושאלתי קודם מי האחרון. בחור שעמד אמר אני, ועמדתי אחריו. פתאום באה בחורה ואמרה: סליחה, הייתי כאן לפניך. עוד תור, נו מה יכול להיות?, חשבתי לעצמי. היא הסתובבה חצי סיבוב אליי והוסיפה: אתם הדתיים גונבים את המדינה, גם בבנק באת לגנוב תור?. שתקתי, כופפתי את עצמי. ואז עבר מנהל הבנק ואמר: כבוד הרב! אנחנו שמחים לראות אותך בבנק. פנתה אליו הבחורה: מאיפה אתה מכיר אותו?, הוא ענה לה: זה היה שחקן בתיאטרון הבימה. שוב היא פנתה אליי, הפעם בטון אחר: אני מבינה שאתה חוזר בתשובה, אתה לא… חרדי. פתאום אחרי ששמעה שהייתי שחקן תיאטרון – היא הייתה נחמדה אליי . סה"כ הרגשתי לא נעים מהעניין, אבל בגלל שאני עם זקן ופאות, אני יכול לצעוק עליה? אני מייצג משהו.

"מבחינתי השינוי שעברתי היה כמו יהלום. אם שמים יהלום על כף יד, אז בסדר… זה יהלום. אבל כשמשבצים אותו בתוך זהב – הוא מקבל אור מיוחד. אני יכול להגיד לדוגמה שבעבר כשהייתי הולך לים, אף פעם לא נהניתי ממנו. גם לא הייתי נכנס לתוכו, פחדתי כי היו לי תלתלים. שאקלקל אותם?, חשבתי לעצמי עכשיו כשאני חרדי אני הולך לים בשביל הים. אין כאן נשים, כולם גברים, לא צריך להרשים אף אחד. איזה כיף זה לראות את האבות משחקים עם הילדים במים, נהנים מהחול, מנשקים את הגלים! מברכים את השם שהביא לנו מים וגלים! הם באים לשם שמיים. בחופים רגילים לא ראיתי אנשים שמגיעים כדי ליהנות מהים. אז עבור בעל תשובה, לאיזה מימדים גבוהים הוא יכול להגיע! יש כוח אדיר לבעל תשובה, הוא יכול לראות דברים שחרדי מבית לא יכול לראות, כי הוא טעם דבר לא טוב – קולנוע, פאבים, ואז הפסיק לטעום את זה. הוא יודע שזה קיים, אבל אסור לו להיות שם, כי זה חילול השם. גם אדם עם כיפה לא יכול להיות במקומות כאלה. הרי ישר יגידו: שיתבייש, הוא דתי עם כיפה!, ולאדם בלי כיפה מותר? לבעל תשובה יכול להיות קשה מאוד, הוא כל הזמן צריך לעבוד על עצמו כי הוא בעל גאווה, ויש לו כבוד, והוא נזכר איפה הוא היה ומה עשה, ופתאום צריך לשמור כל מני דברים, כמו טהרת המשפחה. אבל איזה דבר יפה זה? איזה קידוש השם זה, איזה כיסופים יש לבעל לאשתו במשך חלק מהחודש, איזה טוהר, איזה קודש. הקב"ה טוב ומיטיב! כשדוקטור עוזר לחולה, איך הוא אומר לו תודה? אז לקב"ה, שנותן לנו חיים כל יום לא נגיד תודה?".

מישהו מסביבתך חזר בתשובה בעקבותיך?
"כן, הייתי בדרום אפריקה, היה שם בחור מאוד נחמד בהופעה. צחק, צחק… בסוף הערב אמרה לי מישהי: זה שצחק הוא אחי. הוא עשיר מאוד, אבל גם רווק בן 44. אני מאוד אשמח אם תוכל לחתן אותו. אז אמרתי לו שיבוא לישראל, והוא באמת עשה את זה. הוא בא לארץ, הכיר מישהי מראש העין והתחתן איתה. יש לו כבר ארבעה ילדים. חזר בתשובה, שומר טהרת המשפחה, כשרות. תראי איך מסטנד-דת נפתח הלב".

ההופעות שלך לא מנסות לחזק באופן מוצהר. אז מה המטרה העיקרית שלהן?
"ללמד שמי שחי בסרט – אוכל בסוף סרטים. אני רוצה שתהיה לקהל אמונת חכמים. בא אחד לרב אומר לו: מה יהיה איתי?, הרב פתח ספר תורה ואמר לו: עוד ארבעה חודשים אתה מת. אחרי שמונה חודשים חזר אליו: הרב, הנה אני עוד חי, אמר לו הרב: אם הייתה לך אמונה היית מת".

כמה אחוז מהזמן אתה רציני וכמה ממנו אתה מצחיקן?
"רוב הזמן אני רציני. כשאני בבית זה שונה לגמרי, זה לא כמו שאני מצחיק מול קהל".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים מהיום?
"הייתי שמח לקחת את הסיפור רבי עקיבא, תרנגול, חמור ונר ולבסס עליו הצגה אמיתית עם תפאורה, תאורה וסאונד. ילד שיראה הצגה כזאת ירצה להיות רבי עקיבא, כי התיאטרון משפיע כמעט מיידית. האדם רוצה להיות בתוך הסיפור, להיות השחקן. וכשאדם רואה הצגה כזאת, הצגה איכותית, היא תכניס אותו לעוצמות של רבי עקיבא באופן מוחשי".

 מתוך אתר אתר הידברות

בניית סוכה – כל הפרטים


אז מתי בעצם הכי מומלץ להתחיל בבניה?

מתחילים מיד במוצאי יום הכיפורים בהכנות לעשיית הסוכה כדי לקיים את הפסוק "ילכו מחיל אל חיל" – ממצות יום הכיפורים למצות סוכה.

מצווה להשלים את הסוכה ביום המחרת כי "מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה". רק בערב שבת לא יעשנה אלא עד חצות היום.

סוכה העשויה משנה שעברה, או שנעשתה לפני 30 יום שלפני החג (לפני ט"ו באלול) – יש לעשות פעולה בסכך, כגון שינענעו תוך 30 יום לחג, לשם מצות סוכה.

ראוי לעשות הסוכה בעצמו, לטרוח בה טרחת הגוף, ולהזיע בעשייתה.

איפה נמקם אותה?

הסוכה צריכה להיות תחת כיפת השמים. ואם עשאה תחת מרפסת, אילן, גג וכדומה – הסוכה פסולה.

לא יעשה את הסוכה במקום שיצטער אח"כ מהישיבה בה, כגון שיש שם ריח רע, רוח חזקה, יתושים וכדומה.

באיזה סכך נשתמש?

הסכך צריך להיות מהצומח מן הארץ – עצים, קנים, ענפים וכו'. דברים שאינם מן הצומח פסולים.

הסכך צריך להיות תלוש מן הארץ. לכן יקצץ תחילה את הענפים והשיחים ואח"כ יסכך בהם.

כלים, בין שלמים בין מפורקים, פסולים לסכך, שאין מסככים בדברים המקבלים טומאה. לכן יש לברר על נסרי עץ אם אין הם באים מארגזים שפורקו ופסולים לסיכוך.

עלים המתייבשים או נושרים מהר, והסוכה לא תהא מסוככת על ידם כדין עד יום האחרון של חג – פסולים לסיכוך מיד, אפילו בעודם רעננים.

לא יסכך בסכך שריחו רע ובמיני ענפים הנשירים ביותר, מכיוון שהם מכבידים על הישיבה בסוכה.

אפשר לקחת דפנות מבטון?

כל הדברים כשרים לדפנות, גם קירות הבית ואילנות מחוברים.

הסוכה צריכה שתהא ראויה לכל החג ועל כן לא יעשה הדפנות מדברים המתייבשים מהר עד שלא יישארו הדפנות כל שבעת ימי החג.

הדפנות צריכות להיות עמידות בפני רוח מצויה, אבל אם הן רופפות וינודו ברוח – פסולות אפילו במקום שאין שם רוח. לכן העושה את דפנות הסוכה מבד וכדומה צריך להקפיד מאוד למתחן ולחברן היטב מכל צדדיהן, או יעמיד בדפנות נסרים במרחקים של פחות משלושה טפחים(24 ס"מ) ואז אפילו ינוד הבד ברוח – כשרות הדפנות ע"י הנסרים.

הסוכה צריכה לפחות 3 דפנות. גובה הדפנות מינימום עשרה טפחים (100 – 80 ס"מ). דפנות המוגבהים מן הקרקע 3 טפחים (24 ס"מ) פסולים. אין הדפנות צריכות להגיע עד הסכך.

הנחת הסכך

תחילה יעמיד את הדפנות ואח"כ יניח הסכך ולא להיפך.

יש להדר להניח את הסכך על קורות שהן עצמן כשרות לסיכוך דהיינו שהדבר ש"מעמיד" את הסכך – יהי אף הוא כשר לסיכוך.

הסוכה הכשירה צריכה שתהא צילתה מרובה מחמתה דהיינו שמידת הצל בסוכה, בצהרי היום, תהיה יתירה ממידת השמש.

לא ירבה בסכך יותר מידי עד שאי אפשר יהיה לראות דרכו את הכוכבים הגדולים. ומכל מקום אם הרבה בסכך ואין נראים הכוכבים דרכו – כשרה.

הסכך צריך להינתן על הסוכה לשם סוכה או לשם צל (דהיינו שנעשה כדי להגן מקרני השמש) ועל כן בשעה שמניח את הסכך על הסוכה יכוון שמניח לשם סוכה. ואם הניח את הסכך רק כדי להסתיר שם דברים מעין רואים או שנפל מעצמו הסכך על הסוכה – פסולה. כיצד יתקנה? ירים את הסכך מעט ויחזור ויניחו במקומו לשם סוכה.

מידות הסוכה

חלל הסוכה – אחרי תליית הסדינים והקישוטים על הדפנות חייב להיות לפחות שבעה טפחים על שבעה טפחים (56 X56, או, 70 X70 ס"מ). פחות משיעור זה הסוכה פסולה.

גובה חללה של הסוכה: לכל הפחות עשרה טפחים (100 – 80 ס"מ) ולכל היותר עשרים אמה(960 ס"מ).

השולחן חייב להיות בתוך הסוכה, ואם השולחן חוץ לסוכה ליד הפתח והוא יושב בתוך הסוכה ליד השולחן ואוכל עליו, הריהו כאילו לא אכל בסוכה.

סוכה גזולה

סוכה גזולה, הדפנות או הסכך, פסולה ואסור לברך עליה. לכן יזהר מאוד לא לקחת קרשים שאינם שלו ולא יקצץ סכך מחצר פרטית שלא ברשות, שנוסף על איסור גזילה – לא מקיים מצות סוכה ויברך ברכות לבטלה.

לא יעשה סוכתו בקרקע של חבירו שלא ברצונו ולא בקרקע משותפת במקום שהסוכה תפריע לעוברים ושבים. וכן לא ישב בסוכת חבירו נגד רצונו.

מצווה חשובה לקשט את הסוכה בקישוטים נאים

יקשט את הסוכה בסדינים, בתמונות וכדומה (ונוהגים לקשט אותה בשבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל על שם חג האסיף). ויכניס לתוכה כלים ורהיטים נאים משום "זה א-לי ואנוהו" – התנאה לפניו במצוות, עשה לפניו סוכה נאה, כדי שתהא הסוכה נאה וחביבה ויהנו לשבת בה.

לא יכניס בסוכה כלי מטבח, סירים, קדרות וכדומה. וכן לא יעשה בסוכה כל תשמיש בזוי, כגון רחיצת כלים.

סוכת החג – הסכך, הדפנות, הקישוטים, מיני הפירות התלויים בה, יש להם קדושת סוכה ואסורים בשימוש אחר והנאה אחרת כל ימי החג, אפילו נפלו מהסוכה.

נפל פרי מקישוטי הסוכה בשבת או ביום טוב, אסור בטלטול משום מוקצה.

הישיבה בסוכה

בסוכות תשבו שבעת ימים – כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כ"ג)

אז למה אנו יושבים בסוכה בכלל?

"כי בסוכות הושבתי את בני ישראל"

ישנם שני פירושים בגמרא:

הכוונה לשבעת ענני כבוד שהקיפו את בני ישראל במדבר. וזכר לשבעת ענני הכבוד חוגגים שבעה ימים את חג הסוכות.

הכוונה לסוכות ממש שעשו להם במדבר להגן עליהם בהיותם 40 שנה במדבר בארץ לא זרועה, בארץ ציה ושממה, שבדרך הטבע אין אפשרות לחיות, ובנ"י חיו בניסים תמידיים – מן, שליו, באר מים, ובגדיהם לא בלו ולא חסרו דבר, וישבו שם בסוכות. וזכר לגודל ניסים אלו חוגגים את חג הסוכות.

"בהוציאי אותם מארץ מצרים"

והלא יציאת מצרים בחודש ניסן היתה, ולמה אם כן נצטוינו לעשות סוכה בתשרי?

אלא, כדי שהישיבה תהיה ניכרת שהיא לשם מצוה, ובחודש ניסן שהוא תחילת עונת הקיץ – רגיל אדם לצאת מביתו ולשבת באוהל או בסוכה, ולא יהיה ניכר שיושב "לשם מצוה". אבל בחודש תשרי – תחילת החורף וימי הגשמים, בני אדם שבים אז לביתם, ואילו ישראל יוצאים מהבית ונכנסים אל הסוכות, והכל רואים ויודעים שמפני מצוותו של הקב"ה הם עושים כן – "למען ידעו דורותיכם". (טור)


מצות סוכה

מצות "עשה" מן התורה לישב בסוכה שבעה ימים מט"ו בתשרי עד כ"א בו.

יכוון בישיבתו בסוכה את טעם התורה "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים".

כיצד מצות ישיבת סוכה? שיהיה אוכל ושותה וישן ולומד ומשוחח ושוהה בה כל שבעת ימי החג בין ביום ובין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה. וכל שאר ימי חג הסוכות עושה את ביתו ארעי ואת סוכתו קבע, ומארח שם את חבריו וקרוביו הבאים לבקרו.

קדושת סוכה גדולה מאוד. לכן ירבה בה בדברי תורה, ויזהר מלדבר בה דיבורים אסורים כלשון הרע, ליצנות, קריאת עיתונים וספרי הבאי.

בליל החג הראשון חובה לאכול לחם בסוכה (כחובת אכילת מצה בליל פסח). וחייב לאכול לפחות שיעור כזית (כ – 30 גרם).

ביתר הימים אין חובה לאכול אלא שאם רוצה לאכול לחם – חייב לאוכלו בסוכה.

מעיקר הדין מותר לאכול אכילת ארעי (פירות ושתיה) מחוץ לסוכה, אך המהדרים במצוות מקפידים לאכול אפילו אכילה ארעית רק בסוכה.

אכילת קבע, כל ימי החג, רק בסוכה.

שינה, אפילו ארעית, כל ימי החג, רק בסוכה.

לפני כל אכילת קבע בסוכה מברך "לישב בסוכה".

קטן מגיל 6 – 5 חייב בסוכה.

המצטער פטור מן הסוכה, כגון אם יורדים גשמים או שיש שם יתושים וכדומה.

נשים פטורות ממצוות סוכה אבל בידן לשבת בסוכה ולקיים מצוותה, ולבני ספרד אין מברכות.

נהגו שיום אחרון של סוכות לפנות ערב נכנסים לסוכה ואוכלים משהו ונפרדים ממנה ואומרים "יהי רצון שכשם שזכיתי לישב בסוכה זו כך אזכה לישב בסוכת עורו של לויתן".

לשאלות נוספות תוכלו לפנות לרב של האינטרנט לחצו כאן 

ציצית, למה לובשים אותה ומה היא מסמלת?

שאלה:

מדוע לובשים ציצית? ומה הציצית מסמלת?

תשובה:

שלום רב!

מצות ציצית נכתבה בתורה בספר במדבר פרק ט"ו, וכך נאמר שם:

{לז} וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {לח} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: {לט} וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְהוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם: {מ} לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם: {מא} אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:

 

למרות שמעיקר הדין אין חיוב ללבוש כל הזמן טלית עם ציציות, אלא החיוב הוא רק לשים ציציות על בגד שיש בו 4 פינות (ד' כנפות) בזמן שאדם לובש אותו, בכל אופן נהגו בעם ישראל ללכת תמיד עם טלית קטן מתחת לחולצה, שתלויים בה ציציות, ויש בזה ענין גדול.

עוד נאמר בספרים על הזהיר במצות ציצית כהלכתה, שהוא יזכה לאשה ובנים, להנצל מהחטא, להשמר ממזיקין, להיות מוגן מעין הרעולקבל פני השכינה.

בברכה,

יעקב

גם לך יש שאלה? לחץ כאן!

"לא פותח את היום בלי תפילין"

משה ויטמן

מאלי ממטולה ועד דני מאילת…
אתה תמצא אותם בכל רחבי הארץ, במוסכי הרכבים או במגדלי המשרדים, בצפון, במרכז או בדרום, צעירים, מבוגרים או קשישים, זה יכול להיות אלי ממטולה או דני מאילת, ציון מרמת גן או חיים מירושלים, כל אחד עם סגנון החיים והאמונות שלו, הגיל והמאפיינים שלו, אבל המשותף לכולם הוא אחד – הם לא יפתחו את היום בלי להניח תפילין. "בלי תפילין" מסביר בלהט עודד בחור בן 19 מרחובות, "איזה טעם יש לי ליום? איך אני יכול לצאת לעבודה בלי לשבת 2 דקות עם עצמי ולהתחבר לאלוקים שילווה אותי כל הזמן"?

ואכן, כל אלו שהזכרנו ועוד רבים אחרים מרגישים כך בכל ליבם. רגעי הנחת התפילין הקסומים מאפשרים להם לחוות את הייחודיות היהודית שלהם, את הקשר הבלתי עקיף עם בורא עולם ולקיים את המצווה העצומה "והיו לך לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך".

רוצה אבל לא יודע במה להתחיל?
פעמים אינספור אנחנו מוצאים את עצמנו במגוון תחנות בחיים מחפשים את הדרך לחיזוק הקשר עם אלוקים. אנחנו פוגשים ונתקלים בלא מעט אירועים קטנים או גדולים שמבליחים לרגע קרן אור חזקה לתוך נשמתנו וגורמים לה פתאום לשאול את עצמה בשקט: "מה, ככה אני מנותק מאלוקים"? אנחנו רוצים את האהבה שלו, אנו מחפשים את הקשר איתו ויודעים כי להיות "מיודד" עם מלכו של העולם זה נכס שאי אפשר לוותר עליו. "משהו בשביל הנשמה" דורש אותו קול פנימי שמהדהד בתוכנו ורוצה ללחלח את החומריות שמקיפה אותנו בחוויות רוחניות ומרוממות שירימו אותנו קצת מהקרקע הבוצית של החיים. אבל אז, נשאלה השאלה: "איך אני אדע במה להתחיל"?

והאמת? מאוד קל להבין אותך…
השאלה הזו, בכנות וביושר, מאוד מטרידה. יש לך חיים, אתה כבר עובד או לומד, מוקף בחברים ובמשפחה ועם כל הכבוד לרצונות הפנימיים שלך, אתה עדיין לא רוצה לאבד ולהפוך את כל חייך. בלי לדעת יותר מדי הלכות, די ברור לך שהתקרבות לאלוקים תגרור אותך לוותר על דברים או חוויות שעד היום היו חלק מההרגל היומיומי שלך… ויתורים כואבים ובלתי פשוטים. "הוי מחשב שכר מצווה כנגד הפסדה" אמרו חכמים בפרקי אבות והתכוונו לחישוב הבסיסי והפשוט ביותר: שים על המאזניים את הרווח האישי שלך מצעדי ההתקרבות מול ההפסדים שאתה כה פוחד מהם. כעת, תראה בעצמך: לאן הכף נוטה? מה שוקל יותר?

צעד קטן לאדם
"נכון, אני מסכים עם זה" אתה רוצה לומר "אבל עדיין הקושי והחשש לא נותנים לי להתקדם", התורה מאוד מבינה אותך ובמיוחד בשבילך היא ממליצה על צעדי ההתקדמות איטיים. צעד קטן לאדם, זה מה שתעשה כעת. ותרשה לנו להציע לך לנסות את התפילין. כן, התפילין שכל כך הרבה אנשים מצליחים לחוש דרכם את החיבור וההתרוממות מהעולם החומרי והארצי, יוכלו להוות עבורך את הצעד הקטן והראשוני כדי לטעום את טעם החיים. הנחת התפילין אורכת דקות ספורות, לא מפריעה לך להמשך היום ולא מונעת ממך להמשיך בשגרת החיים אליה התרגלת. אך מנגד היא בהחלט – צעד גדול ליהדות.

צעד גדול ליהדות!
הנחת התפילין אמנם דורשת מינימום מאמץ וזמן מאיתנו מניחי התפילין, אך למרות זאת המשמעות והתוצאות של המעשה הקטן הזה עולות ובוקעות עד הרקיע. על פי המקורות, בהנחת התפילין אנו קובעים על ידינו ועל ראשינו את קדושת השם יתברך, את שמו הגדול וממליכים אותו על העולם. אנו לוקחים את הכתר של מלכו של עולם וקושרים אותו עלינו, הכי קרוב שאפשר לאברים המרכזיים בגופנו – המוח והלב. במעשה הקטנטן הזה אנו יוצרים חיבור אדיר ועוצמתי בינינו לבין הבורא יתברך, חיבור שאחריו כל היום שלנו ייראה ויישמע אחרת. חיבור שיביא אותנו לראות את חיינו מבעד למשקפיים רוחניות יותר ויגרום לנו לרצות לראות את עולמנו היומיומי והמוכר גבוה, רוחני ויהודי יותר.

כמה פרטים חשובים:
לא לחינם, הנחת התפילין מומלצת על ידי גדולי הרבנים כצעד ראשוני קטן שמשמעותו היהודית- ענקית. אך רגע לפני שאתה מאמץ בחום את הנחת התפילין כחלק אינטגראלי מסדר היום שלך, שים לב לכמה פרטים חשובים ומשמעותיים בקיום מצוות הנחת התפילין.

1 . כדי שהתפילין יעמדו במשימה הקדושה שהוטלה עליהם, הם נדרשים לעמוד בתקנים הלכתיים ברורים ולענות על דרישות רבות. רק תפילין שהוכנו ונעשו עם כל הפרטים הנדרשים, ראויים להיות התפילין שאותם תזכה להניח ולכן ברר כי התפילין שברשותך או שאתה מתכוון לרכוש הוכנו ונעשו על ידי מקור כשר ומוסמך.

2. גם אם התפילין שברשותך ישנות מאוד, זה לא אומר שעליך לרכוש אחרות או להפסיק להשתמש בהם. ישנם אנשים רבים המניחים את אותם התפילין במשך כל חייהם. אלא, שבמקרה כזה עלינו לבצע להם אחת לכמה שנים בדיקה תקופתית שתברר את מצבם העכשווי ותוודא כי לא ארע בהם פסול. אם אתה מעוניין בכך, פנה אל מכון בדיקת התפילין הסמוך למקום מגוריך ובצע זאת.

3. צורת הנחת התפילין מוגדרת היטב בהלכה ובכדי לקיים את המצווה עלינו להניח את התפילין "כמו שצריך". אם אתה לא יודע, או שיש לך ספיקות, אין לך מה להתבייש. פנה אל הבחורצ'יק שלצידך ובקש ממנו עזרה קטנה. בפעם הבאה תהיה אתה זה שעוזר לאחרים…
בהצלחה!

איך אפשר לצוות לאהוב את ה'?

אלון לוי

אהבה קשורה הרי לרגש, אז איך ה' יכול "לצוות" אותנו לקיים את המצוה לאהוב אותו? איך אפשר להחליט שאת זה וזה אוהבים? זה לא אמור להיות קשור להרגשת הלב?

 

הרב יוסף שוויצה, מנהל חינוכי בבני ברק:

הקושיה הזו היא קושיה ידועה אותה כבר שאל הרמב"ם. אך כבר חכמי ישראל תירצו על כך שכמו שיש לנו כח לכוף את היצר שלנו לא לשנוא יהודי אחר, כמו שנאמר: "לא תשנא את אחיך בלבבך", וכן שלא לנטור, או שיש לנו כח לא לחמוד.

כבר כתב על כך הרבי מגור ה'שפת אמת' שהקושיא היא עצמה התירוץ. כלומר, מזה שיש חיוב לאהוב את ה', מזה נלמד שיש בטבע של כל יהודי לאהוב את ה' יתברך בכל לבו ובכל נפשו. אלא מה? שזה טמון בעומק הלב ועל ידי הרצון והתשוקה למצוא את האהבה הזאת על זה נאמר: "יגעת ומצאת תאמין".

ה'סיפרי' אומר שאם אדם רוצה באמת לאהוב את ה' – הוא צריך "שהדברים יהיו תמיד על לבבו, שנאמר: "והיו הדברים האלה על לבבך", שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם". וכבר ביארו כי שאם נסתכל היטב על העולם ועל מה שהוענק לנו על ידי ה', תבוא האהבה בהכרח.

לסיכום, אם לא הייתה לנו את האפשרות לעשות זאת, ה' לא היה מצווה אותנו לעשות זאת. אם ה' ציווה עלינו לא לשנוא את אחינו בלבבנו, סימן שיש בכוחנו לעשות כן. ומכאן נלמד שגם לאהוב את ה' בלב יש בכוחנו.

כל אחד מאיתנו מחליט את מי לאהוב ואת מי לא, הכל תלוי בנו. אם נרצה נאהב את כולם ונמחל לכולם. זה לא קל וזו עבודה קשה, אבל זו מדרגה עצומה.

גנוב על אבא שבשמים

 

יהודה ברקן, הדמות הנערצת על חובבי הקולנוע בישראל, מי שדמותו הופיע מדי ערב על המרקע בכל סלון ישראלי, והאיש שעשה מהפך עצום בחייו, והפך ליהודי דתי העוסק בקירוב לבבות, התראיין לתוכנית 'בכיוון אחר' של הידברות, וסיפר את סיפור חייו, ובעיקר את סיפור החזרה שלו בתשובה.

בשנות השמונים כבר היה יהודה ברקן דמות מוכרת לכל ישראלי. מאחורי היה רזומה עשיר של 'חגיגה בסנוקר, 'אבא גנוב', 'צ'ארלי וחצי' והתואר הבלתי מעורער של 'מלך המתיחות'. כעבור שנים אחדות כבר החל ברקן להתעניין יותר ביהדות, לשמור מצוות ולהתקדם בדרך לקיום חיים יהודיים מלאים על פי התורה וההלכה.

בראיון שהעניק ל'בכיוון אחר' שאל אותו המראיין: לא פעם סיפרת על כך שמלחמת המפרץ עוררה אצלך הרהורי תשובה. שהעובדה שטיל סקאד אחד שפגע בסעודיה גרם לעשרות חיילים הרוגים, ואילו 39 טילים שנורו לעבר ישראל הסתיימו עם הרוג אחד בלבד – היא זו שגרמה לך להתחיל לחשוב ברצינות על האפשרות שהדת היהודית היא הדרך הנכונה שכל יהודי צריך לחיות על פיה.

ברקן ורווח

אבל היו לזה ניצנים כבר קודם לכן. ב-1987 כבר ביקרת אצל הרבי מחב"ד…

"נכון, אתה צודק" משיב ברקן. "ב-87 היו לזה ניצנים. נסעתי אז לניו יורק עם עוד שני שחקנים, לפסטיבל הסרט הישראלי. בהקרנה של 'אבא גנוב' בפסטיבל ישבו בשורה הראשונה 6-8 חסידי חב"ד נחמדים, שעד היום אני נפגש איתם. הם באו בסוף ההקרנה ואמרו שהם מאוד מאוד נהנו: "למה שלא תבוא לרֵבֶּה?" הם שאלו אותי.  

"אמרתי אני מוכן לבוא לפגוש את הרבה אבל לא סתם לבקר בחצר. ביום ראשון בשבוע, שבו הרבי חילק את הדולרים, אני עומד בחדר. זה אחד הרגעים שלא אשכח. אנשים חיכו שם קרוב לשעתיים, כמו תלמידי תיכון שמסתכלים על הדבר הכי נערץ בחיים. ראיתי את הרבה, ומדי פעם הוא היה מרביץ אליי מבט עם העיניים הכחולות האלה. חטפתי כמו זץ רציני".

בהמשך מספר ברקן על כך שאחותו שעבדה אז בחברה אמריקאית התקרה אליו במהלך מלחמת המפרץ ואמרה לו "יהודה, תרשום: המלחמה תגמר בפורים". מה פורים? שאל יהודה, זה בעוד חודשיים… אבל היא הסבירה לו שמישהו שעובד איתה בעבודה היה אצל הרבי מחב"ד, ושמע ממנו שהמלחמה תסתיים בפורים. ואכן ביום הפורים הסתיימה המלחמה.

"אז היית בעולם החילוני", מספר ברקן בהמשך השיחה. "אתה מכיר את הפיתויים שישנם. ואתה מתפתה ועושה ונמצא, ומגיע לדרגה שבה אתה אומר או.קיי, טעמתי מהכל. את הדברים הכי איומים – טעמתי. אבל נשארתי בלי טעם.

"עד שיום אחד טעמתי טעמה של תורה. אתה לא מבין, אתה מדבר עם התלמיד הכי עצלן בכיתה. תבין. הייתי בורח משיעורי התורה. היתה לי השכלה ים-תיכונית – הייתי מבלה כל הזמן בים ולא בבית הספר.

"פתאום גיליתי את עולם התורה. כיום אני לומד ארבע פעמים בשבוע, כל פעם אצל רב אחר. אני משוכנע שהוריי, זכרונם לברכה, שלא זכו לראות אותי במצב הזה, צובטים את עצמם למעלה כל פעם שאני נכנס לשיעור. בטח אבא שלי אומר לאמא שלי זה הוא?!, והיא עונה: לא… זה לא ייתכן".

"זה בחינם, אז קח שתיים"!

משה ויטמן

איזה טיפוס שכחן אני…
מה לא עושים בשביל לזכור, במיוחד כשאתה טיפוס שדי בקלות שוכח והידיעה שאתה צריך לזכור חשובה לך מדי. פעם זה מספר טלפון של חבר שפגש בך בדיוק כשהסלולארי שלך שבק ולא היה לך איך לכתוב, פעם זה הודעה חשובה שאם תשכח אותה, ההפסד יהיה כולו שלך ולעיתים זה מסר שביקשו ממך להעביר לאביך שתפגוש רק בעוד שבוע אבל אם לא תעביר לו את זה, אתה לא רוצה לחשוב על התוצאה… כך או כך, המאבק שלך בשכחה, יוליד את הרעיונות היצירתיים ביותר כדי שתצליח בכל זאת לאחוז ראש ולזכור את העניין. פעם קראתי על מישהו שהפך את השעון ליד המקבילה, כדי לזכור את המשימה, יש כאלו שכותבים זאת על כף ידם ויש את אלו שיעשו לעצמם שינון 10 פעם רצוף של המספרים בראש כדי שאלה לא יתערבבו להם בטעות וגם כך, עדיין צריך לקוות שכח השכחה המטורף שלנו לא יעיף את המידע "לכל הרוחות".

מה יש בנו שגורם לנו כל כך הרבה לשכוח? זאת שאלה שחוקרי מוח או פסיכולוגים בוודאי מתעסקים בה שנים ואולי כבר מישהו קיבל עליה פרס יוקרתי, לנו נשאר להתמודד עם המציאות הזו ולנסות לחשוב איך להרגיע את כל מי שכועס עלינו בגלל הדברים ששכחנו ובעיקר ואפילו עדיף – להצליח בכל זאת לזכור לפחות את מה שבאמת חשוב ומשמעותי.

אלוקים – "רחוק מהעין רחוק מהלב" אז מה עושים?
כשזה מגיע לנקודה הקריטית ביותר בחיינו, אנחנו ממש אובדי עצות. במשפט אחד: אנחנו לא מצליחים לזכור את אלוקים. למה? מהרבה סיבות ובוודאי גם הם יכולות להוות סיבות למחקרים אינסוף, אבל המציאות מוכיחה: כולנו או לפחות רובנו, לא מצליחים באמת לזכור את העובדות הבסיסיות הבאות: אלוקים קיים ורוצה מאיתנו משהו. אנחנו חיים כאן בשביל איזושהיא סיבה. יש לנו תפקיד משמעותי בחיינו, מהו?

התורה, שמכירה אותנו היטב, לא במקרה אלא בגלל שבמפתיע זה שכתב את התורה הוא לא אחר מאשר זה שברא את האדם… יודעת היטב את הסיבה וגם מגלה לנו אותה: כבני אדם, באופן טבעי, מה שלא מוחשי אצלנו באחד לפחות מחמשת החושים – לא תופס נוכחות. ממש כמו שאומר הפתגם העממי הנפוץ "רחוק מהעין, רחוק מהלב". אז מה עושים? איך בכל זאת זוכרים את המשימה ולא מגלים את עצמנו בסיום הטיימינג לקיומה, כשלא הצלחנו לזכור את המטלות? יש פיתרון והתורה עצמה מעניקה אותו:

מצוות ציצית
למה לובשים ציצית? התורה מסבירה: "למען תזכרו את כל מצוות ה' ועשיתם אותם והייתם קדושים לאלוהיכם". כל מילה נוספת מיותרת.
הציצית ניחנה באופן סגולי (הידוע רק ליודעי חכמת הנסתר ותלמידיהם ) בכוח להזכיר לאדם את נוכחותו של האלוקים כל יום כל היום, לא רק מתי שהוא רואה את הציצית, אלא גם כשהיא מסתתרת תחת בגדיו. היא שם, הוא חש אותה ו "קרוב לעין קרוב ללב". עם הציצית הרבה יותר קל לזכור את המשימה.

זה בחינם, קח שתיים…
מה שמדהים במצוות ציצית, זו הקלות המדהימה בה ניתן לזכות בה. ללא מאמץ, ללא כל ויתור על דבר, בלי שאף אחד יראה או ישאל שאלות, אתה שם עליך את הציצית שעולה בערך 20 ₪ (מצאת זול יותר כספך יוחזר) וזוכה למצוה שבהגדרתה בשפת חכמינו ז"ל שקולה כנגד כל המצוות כולן ושיכולה להזכיר לך ללא שתתאמץ את מה שקריטי כל כך לזכור.

רוצה להתחיל ממשהו? ציצית מומלצת לפניך בחום. ואגב, מותר להיכנס עם הציצית לכל מקום והיא לא מגבילה בכלום. לא שווה? אז למה אתה מחכה?

אולי יעניין אותך גם:

מהי טלית קטן? ומהו הגודל של טלית גדול>>>

להחזיק חזק בציצית >>>

הציצית מאירה את נשמתנו>>>
רוצה להעמיק יותר? מעוניין להתקרב וצריך הנחיות מאיפה להתחיל או איך ליישם? ארגון אחינו ישמח לסייע לך בכל עניין התקשר עכשיו לשיחת חינם 1-800-20-18-19
לשמעון 052-7636278 או לאהרון 050-4141386

איך הכי מומלץ לתת צדקה?

משה ויטמן
אחד הסימנים החזקים ביותר לכך שאתה יהודי הוא הנטייה הטבעית שלך לנסות לעזור לזולת ולהעניק לו.

הרחמים הפנימיים הללו שבגללן אינך מצליח להתעלם ולהמשיך הלאה, הגיעו אליך מלא אחר מאשר – אברהם אבינו(!) שבמעשי החסד שלו הטביע בעם ישראל לכל הדורות את הנטייה לאכפתיות ונתינה.

לא תמיד נתינה היא דווקא בכסף, אך פעמים רבות היא בהחלט כן. מה לעשות, העולם שלנו פועל על כסף ואם חסר למישהו צרכים חיוניים אין כמו המימון הנכון בזמן הנכון שיושיע אותו ויעמיד אותו על הרגליים.
אין ספור סוגים ואפשרויות למתן צדקה עומדים לפני כל אחת ואחד מאיתנו. אפשר לתת לאגודות ואפשר לעניים ברחוב, אפשר לתרום לבית הכנסת ואפשר לכתיבת ספר תורה ועוד…

אז מה עושים? איך נדע מה המומלץ ביותר עבורנו? מפתיע לגלות כי התורה דירגה בסולם בן שמונה דרגות את סוגי נתינות הצדקה מהמעולה ביותר ועד הנמוך ביותר כאשר העיקרון המוביל הוא – רמת האלגנטיות של נתינת הצדקה או במילים אחרות: כמה כבוד עצמי נותר לנזקק לאחר קבלת הצדקה…
אז איך הכי מומלץ לתת צדקה? בשורות שלפניך (מעובד מתוך ספר חכמת אדם):
הדרגה הגבוהה ביותר: תמיכה באדם שאינו עני אך נמצא בקשייםבעלי סיכון לעוני. "וכי ימוך אחיך והחזקת בו" כותבת התורה על מצוות צדקה. הנוסח "והחזקת" מעיד על עדיפות ברורה למצב בו התמיכה אינה מיועדת להקים את האדם מנפילתו אלא להחזיק בו שלא ייפול כאשר הוא בסיכון לכך, לאור זאת חשיבות עליונה ניתנת לסוג כזה של צדקה. איך תומכים בו? לעיתים בהלוואות, בעזרה במציאת עבודה או בפתיחת עסק ולאו דווקא בנתינת צדקה.
רמה 2: נתינת צדקה בדיסקרטיות מלאה, כאשר הנותן אינו יודע למי הוא נותן והמקבל אינו יודע ממי הוא מקבל. סוג צדקה כזה, מתבצע בדרך כלל על ידי קופות צדקה של מתן בסתר, אך חובה לבדוק לפני הנתינה את מידת נאמנותם של מנהליה.
רמה 3: דיסקרטיות פחותה יותר – כשהנותן יודע למי מיועד הכסף אך המקבל אינו יודע ממי הוא קיבל. צורה כזו מתקבלת באגודות מסוימות הממוענות לצרכים ספציפיים או בהתרמות לאדם מסוים. לעיתים, אתה יודע על מישהו שזקוק לכסף ואתה מאוד מעוניין לתת לו, טוב תעשה אם תשלח אליו שליח או תעביר אליו את הכסף באופן שלא יזהה את עקבותיך.
רמה 4: דיסקרטיות בצורה הפוכה– הנותן אינו יודע למי הולך הכסף אך המקבל יודע. באופן טבעי יתבייש הנזקק מהנותן ולכן דרגה זו פחותה יותר. לא תמיד ניתן לשמור על דיסקרטיות מלאה משני הצדדים אך עדיין עדיף לשמור על רמה זו מאשר הרמה הבאה.
רמה 5: צדקה גלויה. הנותן יודע למי הוא נותן והמקבל יודע ממי הוא מקבל ולעיתים היא ניתנת באופן ישיר, אך הנותן העניק את הצדקה ללא שהעני ביקש זאת ממנו קודם לכן. נתינה כזו אמנם כרוכה בבושה אצל הנזקק, אך פחותה מהרמה הבאה בה הוא הגיע עד למצב שהוא נאלץ לפנות בבקשה לא נעימה.
רמה 6: צדקה המגיעה לאחר בקשת הנזקק. אם חיכית עד שהעני ביקש ממך ולא שמת לב אליו קודם לכן, הצדקה היא בדרגה נמוכה יותר, אבל עדיין כל עוד ואתה עוזר לו ותומך בו באופן המשמעותי עבורו ובסבר פנים יפות, הוא חש שהבקשה שלו התקבלה והצלחת לשמח אותו שהוא לא השפיל את עצמו בחינם.
רמה 7: צדקה בסכום לא משמעותי אבל עם חיוך. החיוך וסבר פנים יפות שווים המון, בייחוד לאדם הנאלץ להשפיל את עצמו ולכן גם אם הנזקק ביקש ממך וגם אם אתה לא מספק לו את מחסורו, החיוך שלך והיחס המכבד מציל את שאריות כבודו ונותן לו תחושה טובה. לכן, הצדקה אמנם אינה ברמה גבוהה כמו הקודמות לה, אבל עדיין יש בה מעשה חסד יפה ו.
רמה 8 והנמוכה מכולן: נתינה במבט קשוח. כאשר הנותן מיצר בליבו על הנתינה והצורך לתת, למרות שאינו מראה זאת לנזקק בצורה גלויה. נתינה כזו משאירה את העני אמנם עם פרוטה ביד, אבל ללא כל תחושת כבוד או אמפתיה כלפיו והוא יחוש רק עוד יותר מסכן. לכן, הנותן אמנם קיים את מצוות צדקה אבל…
חשוב להפנים: נתינת צדקה בפנים זועפות ומזלזלות אינה מהווה מצוות צדקה כלל. חשוב לתורה לראות את האמפתיה והחמלה שאתה מגלה כלפי הנזקקים לכך ולאו דווקא את הכסף שלך מחליף ידיים…

 

למה צריך ללוות את המת? מה זה נותן לו ? הרי הוא לא רואה ולא מרגיש?

רופא חמור סבר יצא מהיחידה לטיפול נמרץ, וביקש לאסוף את המשפחה לחדרו.
'עשינו ככל שביכולתנו, אמר, השתמשנו במיטב התרופות והציוד שברשותנו, אך לצערנו נראה שהגוף כשל, לכאורה זה עניין של שעות….
המשפחה ישבה דוממה, מה כבר אפשר לאמר בשעה קשה זו.
למחרת התקיימה הלוויה המונים מכל קצוות העיר הגיעו לחלוק את הכבוד האחרון
לאיש שכולם הכירו והעריכו.
לאחר מספר הספדים יצא מסע הלוויה וכל ההמונים ליוו את המנוח למנוחת עולמים…

***
אבא… שאל יוסי את אביו בעודם צועדים אחר מיתת המת, למה צריך 'ללוות את המת'? מה זה נותן לו ? הרי הוא לא רואה ולא מרגיש?
כבר נדבר על זה, אמר לו אבא.
לאחר שהמיטה התרחקה נעחמה מעינהם ישב יוסי עם אביו על ספסל מזדמן ואז אמר אבא:
האדם מורכב משני 'חומרים' גוף ונשמה, רק כאשר שני כוחות אלו מחוברים
האדם חי, ברגע שהגוף כושל הנשמה לא תוכל להמצא בו וכן להיפך.
הנשמה היא כח שממלא את הגוף והיא הרואה ושומעת הכל, הגוף הוא בעצם הלבוש שלה.
כאשר אדם נפטר הנשמה שלו נמצאת וחופפת על גופו, והיא פשוט רואה ושומעת הכל ויודעת את כל מה שמתרחש מסביבה, והיא גם מרגישה לא פחות מאדם חי.
תגיד לי יוסי אם אתה תלך לאיזה מקום חדש לא מוכר, היית רוצה שיהיה אתך משהו שילווה אותך?
-בוודאי.
– אותו דבר יוסי, גם העניין של המת. הוא הולך למקום אחר, הוא פשוט זקוק ללווי,
אפשר לאמר לתמיכה, לכבוד, זה פשוט עושה לו-לנשמתו טוב.
***
מצוות לווית המת נכללת במצוות התורה "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט).
וחכמינו ז"ל האריכו בכמה מקומות על גודל מצווה זו, ואמרו שכל מי שרואה את המת ואינו מלווה אותו חייב בנידוי ומאידך מי שכן מלווה את המת זוכה שגם אותו ילוו למנוחות.

כמה פרטים הלכתיים:

  1. טוב שילווה את המת עד הקבר, אך אם אינו יכול, לפחות ילוונו ד' אמות (כשתי מטר),ואז ימתין על מקומו עד שתעלם המיטה מעיניו וילך לביתו.
  2. יש מצווה גדולה לקחת ולישא את המיטה עצמה.
  3. צריך ללכת אחר המיטה ולא לפניה שזה נקרא ליווי.
  4. לפי הזהר הקדוש אין לנשים ללוות את המת כלל אלא תעמודנה בפתח החצר ולא תלכנה אחר המיטה ולא תלך גם לבית הקברות.

שלא נדע צער…

"מהי טלית קטן? ומהו הגודל של טלית גדול"?

משה ויטמן

מהי ציצית ומהי טלית?
אנחנו אומנם רגילים לקרוא לטלית – ציצית ולציצית – טלית, אך במקור טלית היא הבד -הבגד אליו קושרים את חוטי הציצית. טלית = בגד, ציצית = החוטים הקשורים אליו. על פי מצוות ציצית, יש לקשור בצורת קשירה ספציפית ארבע חוטים בכל אחד מארבע כנפותיו = פינותיו של כל בגד בעל ארבע פינות ובעיקרון אם ורק אם יש לאדם בגד כזה, עליו לקשור לו ציצית. לאור העובדה כי לא תמיד יש לאדם בגד בעל ארבע כנפות החייב בציצית, נהגו בישראל להתעטף בבגד מיוחד העומד בכל הקריטריונים ההלכתיים כדי להתחייב בציצית (צורה, גודל, סוג בד) ואליו לקשור חוטי ציצית, כך שמצוות ציצית לא תתבטל.

מה זה טלית גדול ומה היא טלית קטן?
בטלית גדול מתעטפים, טלית קטן לובשים. טלית גדול היא טלית העשויה לעיטוף חיצוני על כל הגוף והמיוחד בה הוא הדרך בה מקיימים את המצווה – על ידי התעטפות, לעומת טלית קטן העשויה ללבישה, בדרך כלל תחת הבגדים אך יש הנוהגים מעליהם, והשוני בה הוא בדרך בה מתקיימת המצווה – באמצעות לבישה. בעקבות מחלוקת פוסקים קדומה אם ניתן לקיים את מצוות ציצית בדרך לבישה או שמא רק בדרך עיטוף ולמרות שמחלוקת זו הוכרעה כדברי האומר כי גם בלבישה מקיימים את המצווה, נהגו להדר בעיטוף בטלית גדול בזמנים מיוחדים כדלהלן, בעיקר לצורך אמירת הברכה.

מהו הגודל שצריך לטלית גדול ומה לטלית קטן?
שניהם צריכים להיות בעלי שיעור דומה, של "שיעור המכסה ראשו ורובו של קטן בן ט' שנים" (שולחן ערוך). לאור חוסר הבהירות של שיעור זה, נפסק להלכה להחמיר שלא לברך (מפאת חשש ברכה לבטלה) על טלית קטן או גדול אלא אם כן יש בה שיעור של שתי אמות אורך (96 ס"מ) מלבד פתח הצוואר, ואמה (48 ס"מ) רוחב. והלובש טלית קטן בעלת שיעור קטן מזה, יפטור אותה בברכתו על הטלית הגדול ומכאן יש לנו כבר תשובה לשאלה הבאה:

מדוע מתעטפים בטלית גדול רק בתפילת שחרית?
אחד הטעמים להקפדה על טלית גדול בתפילת שחרית, למרות שכאמור ניתן לקיים מצוות ציצית גם בטלית קטן היא משום שפעמים רבות הטלית קטן אינה באורך המתאים לברכה ולכן יש להתעטף בטלית גדול כדי שיהיה אפשר לברך "להתעטף בציצית". טעם נוסף הוא בשל אמירת קריאת שמע בה מוזכרת פרשת ציצית, שהחמירו בעת אמירתה לצאת ידי חובה גם לפי השיטות שיש להתעטף בציצית ולא רק ללבוש ציצית.

מי ומתי מתעטפים בטלית גדול?
על פי המנהג הרווח בקרב בני עדות המזרח כל נער מגיל בר מצווה מתעטף בטלית גדול בתפילות שחרית. בקרב האשכנזים יש הנוהגים להתעטף בטלית גדול רק לאחר הנישואין ויש הנוהגים (יוצאי אשכנז) כמנהג עדות המזרח. התימנים נוהגים להתעטף בטלית גם בלילות שבת ואיש איש יעשה כמנהג אבותיו.

מתי יש מצווה לאכול!

"מחר התור לבדיקה", הזכיר אבא לבן העשר, "זוכר שעליך להיות בצום כמו שהסבירו לך. נכון?"
"כן, אבא. זוכר מצויין. מהיום בשעה אחת אני לא מכניס לפה שלי שום דבר".
"אז היום בצהריים אבקש מאמא שתכין לך משהו טעים. לפחות תאכל טוב שלא תהיה רעב אחר כך וחלש".
"תודה, אבא. זה רעיון מוצלח".

הבדיקה הזו, כבר נקבעה לפני זמן רב, בגלל בעיה מסויימת ממנה הוא סובל. לא מדובר במשהו פולשני, רק רנטגן ותו לא, אבל הבדיקה דורשת להיות בצום עשרים וארבע שעות וזה קצת קשה.
לא לשתות בבוקר את הקפה המרענן, לא לטעום שום דבר עד אחד בצהריים אז תתבצע הבדיקה.
בצהרים, כשאבא חוזר הביתה מן העבודה, הוא מחליט להפתיע את הילד שלו. קונה לו המבורגר טעים וטוב, בדיוק כזה שהוא אוהב, עם הרבה צ'יפס ורוטב. שישבע. שיאכל. עוד מעט יתחיל הצום. חשוב שיהיה לו כח להחזיק מעמד ולא להחלש פתאום.
אבא מסור, בלי ספק.

כך בדיוק מתייחס אלינו בורא עולם, זו הגישה האוהבת. הוא נתן לנו את יום הכיפורים יום של צום. ביום הזה נעשה "אוברול" כללי, נבחן את עצמינו, וימחקו לנו העבירות, כולנו מוזמנים להתחיל אז דף חדש. התורה מצווה אותנו לא לאכול שום דבר, לא לטעום, לא לשתות, עשרים וארבע שעות של צום מוחלט.
כדי שלא נחלש, ולא יכביד עלינו הצום, אומרת התורה לאכול לפני כן ככל האפשר. חובה לאכול, וזו מצווה: עשו זאת משך כל היום שלפני, כך תגיעו ליום כיפור שבעים לחלוטין בלי שום קושי. יש המקפידים ליטול ידיים פעמיים לארוחה, פעם אחת בצהרי היום, ופעם ממש לפני שיום כיפור מתחיל.

וישנם סיבות נוספות לאכילה לפני הצום:
בכל שבת וחג אוכלים סעודה חגיגית, יושבים על יד שולחן ערוך מלא בכל טוב. כך מכבדים את השבת, כך שמחים עם כל חג שבא, זו הדרך להודות לבורא עולם על הזמנים הטובים שקבלנו במתנה. גם יום כיפור הוא יום חג, שאינו נופל מכל חגי השנה, מה לעשות שאת היום הזה אי אפשר לכבד במאכלים טובים ובשתיה?

אמרו לנו החכמים, אכלו ביום שלפניו. לא תוכלו לעשות זאת ביום הצום, השלימו את החסר לפני כן.
חוץ מהכל, אנחנו כל כך שמחים שכבר הגיע יום כיפור! סוף סוף נוכל להפטר מעודף המעשים הלא טובים שדבקו בנו, סוף סוף נרגיש נקיים לגמרי, ללא צלקות ונקיפות מצפון. נהיה קרובים אל ה' כמו מלאכים, נבקש ממנו סליחה ונתחרט באמת על מה שהיה עד היום. נבטיח לו ולנו להיות טובים יותר, ונשתדל לעשות את מה שהוא רוצה. באמת. התחושה הטובה הזאת ממלאה אותנו שמחה, אנחנו בהחלט רוצים "לחגוג" את המאורע בסעודה טובה. אז לפני שהיום הגדול מגיע, ביום שלפני הלילה, נרבה לאכול ולשתות ונודה לבורא עולם על ההזדמנות שנתן לנו גם הפעם הזאת.

אלוקים – בשביל מה אתה צריך אותנו?

אני בחור דתי, המאמין באמונה שלמה במציאות הקב"ה ובניהולו את העולם. בנוסף, אני מאמין גם בהשגחתו על כל מיליארדי חלקי הפאזל המרכיבים את העולם והאנושות. השאלה שלא נותנת לי מנוח, ובטוחני שיש לה הסבר שיניח את דעתי, היא: בשביל מה אלוקים "זקוק", כביכול, ל"עבודת ה'" שלנו? לשבח שאנו נותנים לו דרך התפילה, ולתלות המוחלטת שלנו בו?
בתודה, יעקב

"תן לו משלו"

האמת הפשוטה היא אלוקים אינו זקוק – לא לנו ולא לעבדותנו, אבל, אף על פי שאינו זקוק לנו – הוא רוצה בנו.

אמנם, אצלנו, בני האדם, המושג "רצון" הוא תמיד תוצאה של חסרון. כלומר, אנו רוצים תמיד בדבר מה החסר לנו, ולכן אצלנו מתפרשת המילה "רוצה" כשוות ערך למילים "צריך" או "זקוק", המבטאות באמת חיסרון. כשאנו באים לדבר אודות רצונו של אלוקים, כפי שהתבאר לנו בתורתו ובפי חכמיה, אנו מבינים כי רצונו הוא רצון אלוקי ולא רצון אנושי. זה סוג שונה בתכלית של רצון – רצון שאינו מצביע על חסרון. הרי אנו מאמינים שאלוקינו אינו חסר דבר ושהוא השלמות המוחלטת שאין ולא יהיה בה לעולם כל גירעון.

רצון – יש לו, שהרי כבר נאמר "רצה הקב"ה לזכות את ישראל", וכן, "מלך מלכי המלכים הקב"ה רוצה שיהיו ישראל מכבדים את השבת", וכן אמירות נוספות על דרך זו. אבל, חסרון והזדקקות – אין לו.

"הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך"

ספר "דרך חיים" ביאר את דברי המשנה בפרק ג' משנה ז' באבות: "תן לו משלו – אל תאמר שבשביל שה' יתברך צריך אל האדם, לכך הוא נמצא עם האדם, כי אין הקב"ה צריך שיתן לו האדם (דבר), שהרי הכל הוא אל (כלומר של) ה' יתברך".

וכן כתב בספר "אדיר במרום" חלק א': "אמת הוא שאינו נצרך לבריותיו אלא בריותיו חסרים (והוא שלם ומשולל כל חסרון), וזהו באמת סוד גדול… והוא סוד "א צדקת – מה תיתן לו? ואם חטאת – מה תפעל בו" (איוב ל"ה ז').

רצונו של הקב"ה, אם כן, הוא ביטוי אהבתו אלינו. הוא ברא אותנו על מנת לתת ולהעניק לנו, ולא משום שחסר לו דבר מה. אף את המצוות הוא נתן לנו לפי כוחנו ולא לפי גדולתו, שכן כל מגמתו הינה רק לתת ולא לקחת. כל מטרתו היא להעניק לנו שכר על העבודה אותה הוא מצווה אותנו לעשות, כדי שנתינתו תהיה מושלמת – כשכר המגיע לפועל בזכות על עבודתו, ולא כמתנת חינם וכחסד שיש בו בושה.

דיברה תורה בלשון בני אדם

ועתה, משבארנו את ההבדל בין רצון לצורך, וראינו שה' חפץ בעבודתנו אך אינו חסר אותה, נשאלת סוף סוף השאלה המתבקשת: מדוע, אם כן, מתבטאת התורה ומתבטאים חז"ל כלפי אלוקים בלשון של האנשה, המורה, כביכול על חסרון?

שאלה זו נשאלה על ידי הרמב"ם (יסודי התורה א', ט') והוא משיב: "אם כן, מהו זה שכתוב בתורה: "ותחת רגליו", כתובים באצבע אלוקים", "יד ה'", "עיני ה'", "אזני ה'" וכיוצא בדברים האלו?"

משיב הרמב"ם: "הכל לפי דעתן של בני אדם, כדי שיוכלו להבין בשפתם ובלשונם במה מדובר, שאין מכירין אלא הגופות" (כלומר מונחים הנוגעים לעולם החומר). עוד הוא מוסיף (וכבר אמרו חז"ל): "דיברה תורה בלשון בני אדם", והכל (כל הלשונות של האנשה כלפי ה'), כינויין הן, שנאמר "אם שנותי ברק חרבי" וכי חרב יש לו ובחרב הוא הורג?

ואמיתת הדבר – אין דעתו של אדם מבין ולא יכולה להשיגו ולחקרו".

מהי אחיזתנו, אפוא, בהבנת ה'?

הרמב"ם אומר: "אין דעתו של אדם מבין". הדעה, כלומר השכל – אינם מבינים, אבל הלב יכול להרגיש. אי אפשר להבין, אבל אפשר להאמין, לחוש ולהרגיש.

למרות שאין האדם מבין את מהות ה' בשכלו, מוטל עליו החיוב להרגיש את נוכחותו בכל רגע ולאהוב אותו בכל לבו. כלומר, מוטלים על האדם חיובים הנוגעים לרגש ולתחושה שבלב.

"המלך רוצה שתבוא אליו"

ה' רוצה בנו! כמה מאושר הוא האדם – שמי שאמר 'והיה העולם' רוצה בעבודתו.
כמה לבוד הוא לנו שמלך מלכי המלכים חפץ בקרבתנו. |
כמה בשמחה מן הראוי לנו להענות לקריאתו יתברך!

שמחה זו על שום מה? על שום שמצוות ה' מרוממות את האדם, ונותנות ערך עמוק יותר לחייו ולפעולותיו. על שבאמצעות המצוות האדם יכול להדבק בקונו, לחוש את קירבתו ולהתענג על מציאותו.

עבור במקש ה', עבור הנענה לקריאתו, אין אלו מילים בעלמא. אהבה, התרגשות, כיסופים, געגועים ושמחה – הן תחושות הממלאות את חדרי לבו, וכבר מצאנו בשיר השירים הד עמוק ומקסים לרגשות יהודיים אלו: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה".

אין זה אלא תיאור של אותו עונג נשגב שהוא מנת חלקם של מבקשי ה'.

[עלון הידברות]

 

התפילין- תקשורת ישירה לאלוקים

 

יעקב לוסטיג

 

יצא לך פעם לחשוב איך אתה יכול לקיים בבת אחת שמונה מצוות? וכעבור רגע שמונה מצוות נוספות? וכך עוד ועוד במשך רבע שעה, ואולי גם במשך שעה, כל יום?

הנחת תפילין היא התשובה.

בהנחת תפילין אנו מקיימים שמונה 'מצוות עשה' בכל רגע שהתפילין מונחות עלינו, ארבע מצוות בתפילין של יד, וארבע נוספות בתפילין של ראש. זאת, בשל העובדה שמצוות הנחת תפילין כתובה בתורה לא פחות מארבע פעמים, ובכל פעם יש בה ציווי כפול, על תפילין של יד ועל תפילין של ראש.

התפילין מורכבות מבתים – ה'קופסאות' המרובעות של התפילין, הרצועות שמשתלשלות מהבתים ומשמשות לקשירת התפילין על הראש ועל היד, וה'פרשיות', אלו הן ארבעת הפרשיות הכתובות על גבי קלף, המקופלות ונמצאות בתוך ה'בתים'.

את התפילין צריך לקנות מסופר ירא שמים, או בחנות עם תעודת כשרות מוסמכת. זאת, משום שהלכות כתיבת והכנת התפילין הן מורכבות מאוד, ולפעמים אנו יכולים לראות תפילין רגילות ושגרתיות, שלמעשה הן פסולות משום שהכותב אותן לא ידע כללים בסיסיים בהלכה. בחלק מהמקרים גם אין דרך לדעת אם התפילין פסולות או לא, ורק מי שכתב אותן יכול לדעת, לכן חשוב מאוד לקנות אותן כאמור מגורם מוסמך הידוע כירא שמים.

מתחילים בהנחת תפילין של יד, מברכים "ברוך אתה אדני אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להניח תפילין", ומהדקים את הרצועות על הזרוע, כשה'בית' של התפילין צריך להיות מונח על הבשר השריר שבזרוע. את הרצועה כורכים על פי המנהג שבע פעמים על היד, ולאחר מכן מגלגלים אותה על כף היד מבלי לקשור אותה.

תפילין של יד מניחים על יד שמאל, ומי שהוא שמאלי יניח אותם על יד ימינו, ויש לזכור זאת כשרוכשים את התפילין להודיע למוכר שהמניח שמאלי, כדי שימכור לו תפילין המתאימות ליד ימין.

את התפילין של ראש מניחים כך שה'בית' יהיה מונח על השיער סמוך למצח, אך כנגד מרכז הראש – בין העיניים, ולא על המצח עצמו. המניח את התפילין על המצח לא יצא ידי חובתו, ויש להעיר לו שהוא צריך לסדר אותן כך שה'בית' יהיה מונח במקום בו גודל השיער. (מי שנשרו שערותיו מניח במקום שבו גדל שיער לפני שהחלה הנשירה).

הקשר של התפילין, צריך שיהיה מונח על העורף, בבסיס הגולגולת במקום הבולט מעט. שתי הרצועות משתלשלות כלפי מטה.

על הנחת תפילין של ראש, יש שמברכים "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות תפילין", ויש שאינם מברכים ברכה נוספת. בדרך כלל בני עדות המזרח נוהגים כמו השיטה השניה ואינם מברכים, ואילו יוצאי קהילות אירופה נוהגים לברך גם על תפילין של ראש. (מי שאביו אשכנזי ואמו ספרדייה, או להיפך, נוהג על פי המוצא של אביו)

כשמניחים תפילין צריך לזכור שאנו מניחים אותן לזכר יציאת מצרים המוזכרת בפרשיות הכתובות בתוך התפילין. על היד אנו מניחים לזיכרון 'זרוע הנטויה' בה הוציא אותנו ה' ממצרים, ובמקביל ממוקמות התפילין שעל היד כנגד מקום הלב, ובזה אנו מכוונים שאנו משעבדים את תאוות ומחשבות הלב לעבודת הבורא יתברך שמו. התפילין שעל הראש – כנגד המח, משום שהמח הוא מקום משכן הנשמה, וממנו יוצאות הפקודות לכל הגוף, וכך אנו ממליכים עלינו את בורא העולם ומשעבדים אליו את הנשמה שלנו יחד עם כל החושים והכוחות שלנו.

יש שנוהגים להניח שני זוגות תפילין, אחד כשיטת רש"י והאחר כשיטת 'רבינו תם' (שנחלקו לגבי סדר מיקום הפרשיות בתוך הבתים), ומנהג יפה הוא, אך העיקר הוא הנחת תפילין של רש"י, והמהדר יניח גם תפילין כשיטת רבינו תם בלי לברך עליהם.

מומלץ לכל יהודי ללמוד ביסודיות את הלכות התפילין, משום שזו אחת ממצוות היסוד של הגבר היהודי, וראוי שנדע לקיים את המצווה כהלכתה.

עוד מהלכות תפילין: בזמן שהתפילין מונחות עליו, צריך להיזהר שלא לנהוג בקלות ראש, לזכור שהתפילין מונחות בזרוע ועל ראשו ולנהוג בהן בכבוד רב. אסור לישון כשאנו מניחים תפילין. מצוות הנחת תפילין נוהגת כל היום, מחצי שעה לפני זריחת החמה ואפילו קודם לכן, ועד צאת הכוכבים בלילה. עם זאת, מצווה מן המובחר להניח את התפילין בזמן תפילת שחרית, ולפחות בזמן אמירת 'קריאת שמע' ותפילת העמידה.

מי שלא הניח תפילין בשעות הבוקר, ומניח בהמשך היום, כדאי שיקרא בזמן הנחתן קריאת שמע.

חובה על כל יהודי להניח תפילין כל יום, וכדאי מאוד לזכות את החברים והקרובים במצווה זו כל עוד אפשר להשפיע עליהם בדרך נעימה, בדברי נועם ובצורה מכובדת.

בתי התפילין צריכים שיהיו מרובעים, ואחת לכמה שנים מומלץ לקחת את התפילין לבדיקה אצל סופר ירא שמים. הרצועות צריכות להיות צבועות מבחוץ בצבע שחור, ומצדן הפנימי אין צורך לצבוע אותן, אך אפשר לצבוע בכל צבע שירצה חוץ מאדום.

בשבת אסור להניח תפילין, כי שבת היא 'אות' (סימן) לקשר בין הקדוש ברוך הוא ובין בני ישראל שנאמר "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם", וגם התפילין הם 'אות', שנאמר "וקשרתם לאות על ידיך", והנחת התפילין בשבת מהווה מעין זלזול ב'אות' של שבת, כאילו היא אינה מספיקה וצריך לחזק אותה ב'אות' של התפילין.

בשעות הלילה אסרו חכמים להניח תפילין, כי בלילה בני אדם עייפים ועלולים להירדם עם התפילין בראשם ובזרועם. גם מי שאינו עייף אסור לו להניח את התפילין בלילה, כי הגזירה שגזרו חכמים בנושא זה אינה משתנה מאדם לאדם. כמו"כ חשוב לדעת שבזמן הנחת תפילין, יש לשמור על גוף נקי, וכן יש להימנע מביצוע מלאכות שאינן מכובדות כמו פינוי הזבל או סחיבת משאות כבדים. וכן יש להימנע משחוק וקלות ראש בזמן שהתפילין מונחות עליו.

ובזכות מצוות תפילין זוכה האדם להתקדש וזוכה לשכר רב, כמו שמובא בספרים הקדושים: וכל המניח תפילין מאריך ימים בעולם הזה, ומובטח לו שהוא בן עולם הבא, ואין אש של גיהנום שולטת בו, וכל עוונותיו נמחלים.

 

'ארוחת הבוקר' של אביב אלוש

הרשת רעשה וגעשה כשהשחקן והמוזיקאי אביב אלוש פרסם באינסטגרם שלו את תמונתו כשהוא מעוטר בתפילין, ומוסיף את הכיתוב: "ארוחת הבוקר שלי".

כי אכן, למי שמבין את משמעות התפילין, ואת חשיבות ההנחה שלהן יום יום, הן חשובות לא פחות מארוחת הבוקר, ואפילו יותר.

אביב אלוש כבר הצטרף למועדון, ומה איתך?

 

 

 

קנו תפילין עכשיו:

מידע אינפורמטיבי בלבד. מערכת האתר אינה אחראית לרמת הכשרות והמחיר של התפילין, ומביאה את המידע כשירות לקורא.