כמה מים אנחנו צריכים לשפוך בכל יום???

אוהד אטינגר

חג השבועות מכונה בפי רבים גם בכינוי 'חג המים', וזאת משום שבחג זה ניתנה לנו התורה קדושה,

המשולה למים, בפסוק "הוי כל צמא לכו למים".

חכמי התלמוד הסבירו במדרש (שה"ש רבה) למה נמשלה התורה למים, והדגישו כמה וכמה נקודות

דמיון בין התורה לבין מים.

"מים מסוף העולם ועד סופו, כך תורה מסוף העולם ועד סופו.

"מים חיים לעולם, כך תורה חיים לעולם.

"מים מן השמים, כך התורה מן השמים.

"המים מטהרים הגוף, כך תורה מטהרת הגוף.

"המים יורדין טיפין-טיפין ונעשים נחלים-נחלים, כך תורה: אדם לומד שתי הלכות היום ושתי

הלכות למחר, עד שנעשה כנחל נובע.

"מה מים אין אדם גדול מתבייש לומר לקטן: השקני מים, כך דברי תורה אין הגדול מתבייש לומר לקטן:

למדני פרק אחד, דבר אחד, פסוק אחד, ואפילו אות אחת.

"ומה מים כשאין אדם יודע לשוט בהם, סוף שהוא מתבלע (טובע), כך דברי תורה, אם אין אדם יודע לשוט

בהן ולהורות בהן, סוף שהוא מתבלע".

בגמרא יש השוואות נוספות בין מים לבין התורה הקדושה וההשוואה הידועה והמוכרת ביותר היא:

"מה מים עוזבים מקום גבוה והולכים למקום נמוך, אף דברי תורה אינם מתקיימים אלא במי שדעתו שפלה".

כלומר, התורה יכולה להתקיים ולהישמר רק אצל מי שאינו מתגאה, בדיוק כמו המים שתמיד זורמים

כלפי מטה, ולעולם אינם זורמים מעצמם כלפי מעלה.

מים בששון

מעניין לציין שהמים אכן מלווים אותנו במשך כל היום, כשאנחנו רוצים לקיים את התורה הקדושה.

הטבילה במקוה כדי להיטהר מטומאה היא דוגמה לטבילה שמתבצעת מעת לעת, ואינה יומיומית,

למעט מי שנוהגים לטבול כל יום ל'תוספת טהרה', אבל אין חיוב הלכתי לעשות זאת.

ויש גם דוגמאות יומיות, כפי שנפרט בעזרת ה' בשורות הבאות:

נטילת ידיים שחרית

כשאדם קם בבוקר, הוא צריך קודם כל לומר 'מודה אני לפניך….', ומיד לאחר מכן ליטול ידיים.

רבים מקפידים להניח עוד בלילה ספל מים עם קערה על יד המיטה, וליטול את הידיים עוד

לפני שהם קמים ממיטתם.

נטילת הידיים בבוקר היא חובה, ובהלכה כתוב שמי שאינו מקפיד על כך סובל משכחה של דברי

התורה שלמד, וגם עלול לרדת מדעתו חלילה וחס.

נטילת הידיים בבוקר צריכה להתבצע לפי כללים מאוד ברורים ומוגדרים, וחשוב ללמוד אום ואפילו

לתרגל אותם עד שנדע לעשות זאת בצורה הראויה:

מחזיקים את הספל המלא במים ביד ימין, מעבירים אותו ליד שמאל ושופכים מים על יד ימין.

המים צריכים לכסות את כל כף היד, עד החיבור אל הזרוע.

לאחר מכן מעבירים את הספל ליד ימין ושופכים מים על יד שמאל, גם הפעם על כל כף היד.

כך חוזרים על הנטילה שלוש פעמים לכל יד, יד ימין ואחריה יד שמאל ושוב יד ימין ואחריה

יד שמאל ושוב פעם שלישית יד ימין ואחריה יד שמאל.

רבים מקפידים ליטול גם פעם רביעית על כל יד, וזהו מנהג טוב אבל אינו חובה על פי ההלכה.

 

נטילת ידיים לפני התפילה

 

לפני כל תפילה יש ליטול ידיים. מספיק ליטול פעם אחת על כל יד, וכדאי מאוד ליטול על כף

היד כולה בלי 'להתקמצן' על המים.

 

נטילת ידיים לפני הארוחה

 

בכל פעם שאנו אוכלים לחם, פיתה, בגט, וכל סוג אחר של פת, אנחנו צריכים ליטול קודם

את הידיים, אבל הנטילה הזאת שונה מנטילת הידיים של שחרית שנוטלים מיד כשקמים בבוקר.

את הנטילה הזאת אנחנו עושים כך: ממלאים את הספל מים, ומעבירים אותו מיד ימין ליד שמאל

ונוטלים שתי נטילות על יד ימין, כלומר שופכים פעמיים מים על יד ימין באופן שהמים יכסו את

כל כף היד בשתי הפעמים, ולאחר מכן נוטלים שתי פעמים על יד שמאל.

לאחר מכן מרימים את הידיים כנגד הראש ומברכים: "ברוך אתה אדני אלוהינו מלך העולם

אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים".

מיד לאחר הברכה מחככים את הידיים זו בזו, ומנגבים במגבת או בנייר סופג וכדו'.

רק אחרי שהידיים יבשות לחלוטין לוקחים את הלחם ביד ימין ומברכים: "ברוך אתה אדני

אלוהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ", ואוכלים מהלחם.

מים אחרונים

אחרי שמסיימים את הארוחה, ולפני שמברכים 'ברכת המזון' יש ליטול 'מים אחרונים',

כלומר נטילת ידיים של אחרי הארוחה. הסיבה להלכה זו היא שבמהלך האוכל הידיים

מתלכלכות, ואין זה ראוי לברך לבורא עולם עם ידיים שאינן נקיות.

סיבה נוספת טמונה ב'מלח סדומית' שהיו רגילים להשתמש בו בארוחה בזמן חז"ל,

ומאחר והוא מלח מאוד חריף, עלולים גרגירים זעירים של מלח הנשארים דבוקים

על ראשי האצבעות, להיכנס לאחר מכן לעין, כשהסועד יגרד בעיניו וכדו', והדבר

עלול לגרום לעיוורון חלילה.

לכן חייבו ליטול מים אחרונים ובעצם לשטוף את היד משאריות המלח.

בזמנינו נוהגים לאכול עם סכו"ם, הידיים נשארות נקיות, ובנוסף אין חשש של עיוורון

ממעט מלח שנשאר על האצבעות, ולכן הסיבה לנטילת 'מים אחרונים' כבר לא קיימת לכאורה.

עם זאת, לנטילת 'מים אחרונים' יש גם הסבר עמוק מאוד על פי חכמת הקבלה, ולכן נוהגים גם

כיום ליטול 'מים אחרונים', אבל זו לא חובה הלכתית גמורה כמו נטילת הידיים שלפני הארוחה.

יש הנוהגים ליטול 'מים אחרונים' עם ספל ובנטילה על כל האצבעות, אבל רבים נוהגים דווקא

למעט במי נטילת 'מים אחרונים', ונוטלים מתוך כוס חד פעמית וכדו', על ראשי האצבעות.

יש ליטול את הידיים בנטילת 'מים אחרונים' לתוך כלי שאינו משמש לאכילה או לשתייה כמו

כוס חד פעמית, צלחת חד פעמית, או לתוך הכיור. כמובן שמיש שי לו כלי מיוחד לנטילת

'מים אחרונים', יכול ליטול אל תוכו.

מים אמצעיים 

הלכה זו פחות מוכרת וידועה, אבל מי שאוכל בשר ודגים באותה ארוחה, צריך לשטוף את ידיו

בין הדגים והבשר, ושטיפה זו מכונה 'מים אמצעיים'. בימינו שנוהגים לאכול עם כף ומזלג ולא

נוגעים באוכל בצורה ישירה, פחות מקפידים על כך, ומי שכן נגע בדג בצורה ישירה נדרש

לשטוף את ידיו לפני שהוא אוכל עוף או בשר.

בין חלב לבשר

מי שאכל מאכלים חלביים ולאחר מכן מעוניין לאכול מאכלים בשריים (לאחר המתנה של חצי

שעה כנדרש) צריך ליטול את ידיו כדי שלא יגע במאכל הבשרי עם הידיים שעליהן נותרו שאריות

של המאכל החלבי. במקרה זה אין צורך דווקא בספל, ומספיקה רחיצת היד תחת ברז המים.

נטילת ידיים לאחר יציאה משירותים

מי שיוצא משירותים, או מבית המרחץ (יש מחלוקת בין פוסקי ההלכה אם חדרי אמבטיה ביתיים

נחשבים לבית מרחץ לעניין זה), צריך ליטול את ידיו, כדי להתנקות מרוח הטומאה שדבקה בהן.

כך גם מי שעשה את צרכיו בחוץ במהלך טיול וכדו', ולא בשירותים, צריך ליטול את ידיו.

נטילת זו מספיק ליטול פעם אחת על כל יד, ואם אין מספיק מים או שאין ספל בקרבת מקום

אפשר לשפוך מעט מים על ראשי האצבעות ודי בכך.

אבל רבים מקפידים ליטול את הידיים שש פעמים לסירוגין, יד ימין ואחריה יד שמאל וחוזר

חלילה שלוש פעמים.

לאחר מכן מברכים את ברכת 'אשר יצר', ומודים לקדוש ברוך הוא על כך שהוא העניק לנו

גוף מתפקד שפועל בצורה מופלאה, מזרים בעצמו את הדם, מפנה החוצה את הפסולת,

ומסוגל להכניס ולהוציא אוויר לנשימה בלי שום עזרה חיצונית, למעט עזרתו התמידית

והבלתי פוסקת של בורא העולם בכבודו ובעצמו.

ועוד נטילות ידיים

יש עוד פעולות שחכמי התלמוד קבעו שמי שמבצע אותן חייב ליטול לאחר מכן את ידייו,

חלקן משום ניקיון היד, וחלקן בגלל הרוח הרעה ששורה על הידיים לאחר ביצוע הפעולות הללו.

הפעולות שמצריכות נטילה מטעמי ניקיון הן: תספורת, הן המסתפר והן הספר המספר אותו,

קציץ ציפורניים, הן מי שקצצו לו את ציפורניו והן מי שקצץ צפורני אחר,  החולץ נעליים והנועל

נעליים או הוא נוגע בהן בידיו, וכן הפושט גרביים אם הן מלוכלכות יש שהחמירו ליטול ידיים.

מי שנוגע בנעליים חדשות במהלך קניית נעליים בחנות, אינו צריך ליטול ידיו. מי שנוגע במקומות

שבגופו שנהוג לכסות אותם, או המגרד בשער ראשו, צריכים ליטול ידיים.

בכל אלו מספיקה נטילה אחת על כל יד.

פעולות שמצריכות נטילה בגלל 'רוח רעה' השורה על הידיים, מצריכות נטילת ידיים כמו בבוקר בעת

שקמים מהשינה, שלוש פעמים על כל יד, והנטילה היא לסירוגין, ימין, שמאל, ימין שמאל ושוב ימין ושמאל.

היוצא מבית קברות, צריך ליטול ידיים שלוש פעמים (וגם לפני הכנסה לבית הקברות כדאי ליטול ידיים).

מי שביקר בקבר של צדיק שאינו בתוך בית קברות, כמו קבר הרשב"י במירון או קבר רחל בבית לחם,

אינו צריך ליטול ידיו.

כמו כן מי שמשתתף בהלוויה חלילה, גם אם לא נכנס לבית הקברות אלא השתתף במסע ההלוויה

שנערך מחוץ לבית העלמין – צריך ליטול ידיים שלוש פעמים לסירוגין, ונוהגים שלא לנגב את הידיים

במגבת או בבגד אחרי הלוויית המת, אלא נוטלים את הידיים ומניחים להן להתייבש מעצמן.

שהכל נהיה בדברו

יש עוד מצוות שקשורות עם מים, אבל כאן השתדלנו להביא את הדברים הנוגעים בחיי היום יום,

ולא עסקנו במצוות נדירות יותר. בכל מקרה, יש עוד מצווה אחת חשובה מאוד שאנחנו יכולים לקיים

על ידי מים, ושאנחנו מקיימים אותה כל יום.

מצוות 'ונשמרתם לנפשותיכם'.

כל יהודי מחויב לשמור על הבריאות שלו, וכדי להיות בריאים אנחנו צריכים להרבות בשתיית מים.

כמובן שכל פעם לפני שאנחנו שותים מים אנחנו גם מחזיקים את הכוס ביד ימין ומברכים בכוונה

ובמתינות: "ברוך אתה אדני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו".

אחרי שאנחנו שותים, אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא על כך שנתן לנו מים די הצורך: "ברוך אתה אדני

אלוהינו מלך העולם בורא נפשות רבות וחסרונן, על כל מה שבראת להחיות בהן נפש כל חי, ברוך חי העולמים".

מה עושים בליל חג השבועות? מתקנים!

יעקב לוסטיג

בכל תפוצות ישראל, בארץ ובגולה, נוהגים להתכנס בליל חג השבועות בבתי הכנסת,

ולומדים תורה עד עלות השחר. רבים נוהגים לומר את 'תיקון ליל שבועות', ורק אחרי

שהם מסיימים אותו, הם פונים ללמוד דברי תורה אחרים, או לומר את ספר התהילים.

 

למה בכלל לומדים תורה בליל שבועות, יותר מלילות אחרים?

בתורה כתוב שכשהגיע זמן מתן תורה בחג השבועות שחגגו בני ישראל במדבר אחרי צאתם

ממצרים, משה רבינו הוציא את בני ישראל מהמחנה בו שהו, לעבר הר האלוקים עליו ניתנה

להם התורה. חכמינו זיכרונם לברכה מסבירים שבני ישראל עדיין היו שקועים בשנת הליל,

למרות שידעו שבאותו יום הם אמורים לקבל את התורה. היה בכך משום פגיעה בכבוד התורה,

כאילו עם ישראל לא מספיק שמח לקבל אותה.

 

לכן אנחנו מקפידים מדי שנה בליל חג השבועות להישאר ערים כל הלילה ולעסוק בתורה,

כדי להראות שחלילה לנו מלהמעיט בערכה של התורה הקדושה, ואנחנו כל כך מכבדים את התורה

ומתרגשים לקראת קבלתה המחודשת בחג השבועות, עד שאנו נשארים ערים כל הלילה.

 

מה זה 'תיקון ליל שבועות'?

תיקון ליל שבועות הוא סדר לימוד מיוחד, שבו אנחנו 'טועמים' כביכול מכל חלקי התורה.

אנחנו לומדים את תחילתה וסופה של כל אחת מפרשיות התורה, ולאחר מכן את תחילתו

וסופו של כל אחד מ-19 ספרי הנביאים והכתובים. בהמשך עוברים ללמוד את ההתחלה

והסוף של כל אחת ממסכתות הש"ס, גם לומדים מעט מספר הזוהר, ספר היצירה ועוד,

ומשלימים באמירת כל התרי"ג (613) מצוות שאותן קיבלנו בחג השבועות במעמד הר סיני.

 

מה הסיבה ללימוד של 'תיקון ליל שבועות'?

לימוד זה יש לו כמה וכמה סיבות. חלקן על פי הקבלה וחלקן על פי מדרשים שונים.

אך אנו מעדיפים להסביר זאת באמצעות משל.

תארו לעצמכם אדם שזכה בירושה שהותיר לו דוד רחוק שאינו מכיר ומעולם לא שמע עליו קודם.

מודיעים לו שהוא זכה בארמון פאר ענק, עם עשרות טרקלינים וחדרים, בריכות שחייה מפנקות,

חצר מטופחת ומושקעת ואוצר מלא במטבעות זהב.

הזוכה המאושר ימהר כמובן לראות את הארמון וכשיגיע אליו הוא ימהר לערוך סיור בכל

חדרי הארמון. ישאל אותו השואל: למה אתה ממהר להתרוצץ בין החדרים, ולא יושב לנוח

באחד מהם, ליהנות מכל העושר והפאר שעומד לרשותך?

 

היורש הטרי בוודאי יענה לו: "קודם אני רוצה לראות מה קיבלתי, לבקר בכל אחד מהטרקלינים

המפוארים, לראות את מטבעות הזהב הצבורים בחדרי האוצר, ורק אחר כך אמצא לי זמן ליהנות

מהשפע העצום הזה, להתחיל לבדוק איך זה מרגיש לשבת על הכורסה המפנקת שבטרקלין המרכזי,

ומה יש לחדר הכושר הצמוד לבריכה המחוממת להציע לי".

 

להבדיל אלף אלפי הבדלות. בחג השבועות אנחנו מקבלים מחדש את התורה. שפע עצום

של חכמה אלוקית. 24 ספרי התנ"ך, ששת סדרי המשנה על עשרות המסכתות. חכמת הנגלה והנסתר.

כזה שפע ענק, של חכמה שגם אם נקדיש לה עשרות שנים מחיינו לא נצליח להגיע אפילו לחציה,

הדבר הראשון שאנחנו רוצים לעשות זה לערוך סיור היכרות כביכול, לטעום קצת מכל אחד מהספרים

הקדושים שהקדוש ברוך הוא נתן לנו, להוקיר ולהעריך את המתנה היקרה כל כך.

 

מה עושים כשמאיר הבוקר?

במקומות רבים נוהגים להמשיך ללמוד גם אחרי 'עלות השחר', ולאחר מכן נעמדים לתפילת שחרית

כותיקין, ורק אחרי שמסיימים גם את קריאת התורה, קריאת מגילת רות ותפילת המוספין, הולכים

הביתה לישון מעט ולאכול את סעודת החג.

אבל יש שנהגו ללכת לישון עם עלות השחר, קוראים קריאת שמע של שחרית והולכים לישון,

כדי לקום אחרי מספר שעות, ולהתפלל את תפילת החג עם כוחות מחודשים ולא מתוך עייפות וחוסר ריכוז.

על פי הקבלה וחכמת הנסתר יש עניין גדול לטבול במקווה בזמן שבו עולה עמוד השחר, ואשרי מי

שנוהג כך, אך זו לא חובה הלכתית כמובן.

 

מדוע עורכים "שמחת בית השואבה" בחג הסוכות?

לחג הסוכות יש שם נוסף: זמן שמחתנו, על-פי דברי התורה (דברים טז, יא) "ושמחת בחגך, והיית אך שמח".

במהלך החג, עורכות קהילות רבות ברחבי העולם אירועי "שמחת בית השואבה". האירועים נערכים ברוב עם וכוללים שירה וריקודים לצלילי כלי נגינה.

מה מקור המנהג? ומה הקשר לחג הסוכות?

לשם כך עלינו להתוודע מעט אל סדר עבודת הכהנים בבית-המקדש. העבודה העיקרית בבית-המקדש היתה הקורבנות, ולצד ההקרבה היו מנסכים (יוצקים) יין בפינה מיוחדת על-גבי המזבח. עבודה זו נקראת "ניסוך היין".

פעם אחת בשנה, במהלך חג הסוכות, היו מנסכים מים על-גבי המזבח. את המים היו שואבים ממעיין השילוח בטקס חגיגי ומיוחד, ובלילות החג נערכו חגיגות המוניות בבית-המקדש בהשתתפות העם העולה לרגל. החגיגות נקראו "שמחת בית השואבה" על שם שאיבת המים, והשמחה בהם היתה גדולה כל-כך שעליה אמרו: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו".

החגיגות נערכו בימי "חול המועד", ומיד במוצאי החג הראשון החלו ההכנות. בחצר עזרת הנשים הוצבו מנורות גבוהות שהאירו באור יקרות את האיזור כולו; מרפסות מיוחדות הוקצו עבור הנשים לתצפית טובה, בעוד הגברים עמדו למטה.

חסידים ואנשי מעשה היו רוקדים ומבצעים פעלולים באבוקות של אש; הם היו אומרים "אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו" (מאושרים אנו שזכינו ללכת בדרך טובה כבר מגיל צעיר). בעלי התשובה היו אומרים: "אשרי זקנותנו שכיפרה את ילדותנו" (שבנו מדרכנו הרעה, ומאושרים אנו שכעת אנו בדרך טובה), ואלו ואלו היו אומרים: "אשרי מי שלא חטא, ומי שחטא ישוב וימחול לו".

אירועי החג בירושלים ובבית-המקדש היו כה גדושים, עד שהתנא רבי יהושע בן חנניא התבטא ואמר:
"כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה, לא ראינו שינה בעינינו. כיצד?

שעה ראשונה (נכחנו ב)הקרבת תמיד של שחר,

משם (ניגשנו) לתפילה,

משם (שבנו לצפות ב)קורבן מוסף,

משם לתפילת המוספין (תפילה מיוחדת אותה מוסיפים בחג),

משם לבית המדרש (ללמוד תורה),

משם לאכילה ושתיה,

משם ל(התפלל) תפילת המנחה,

משם (ניגשנו לצפות ב)תמיד של בין הערבים,

מכאן ואילך ל(השתתף) בשמחת בית השואבה (שנערכה כל הלילה),

אירועי שמחת בית השואבה בימינו נערכים "זכר למקדש", לשמחה הגדולה שנערכה אז, מתוך תקווה ותפילה שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ונזכה לשוב ולהשתתף בשמחת בית השואבה הגדולה בירושלים עיר הקודש.

המדריך הקצר לחג הסוכות

אז החלטת לבנות סוכה…

  1. במהלך כל שבעת ימי חג הסוכות צריכה הסוכה להיות מקום המגורים העיקרי של האדם. במילים אחרות, כל מה שהיית עושה בבית – עשה בסוכה.  בכלל זה: אכילה, שינה, מנוחה, לימוד, קריאה או כל פעולה ביתית אחרת.  מפאת קדושת המצווה אין לעשות בסוכה שימושי גנאי. אכילה עראית מותרת גם מחוץ לסוכה (בכלל זה אכילת מיני מאפה עד שיעור 'כביצה', וכן אכילת פירות ללא הגבלה או שתית מים).
  2. סוכה כשרה זקוקה לדפנות יציבים וקבועים, דבר המחייב תשומת לב מיוחדת לבעלי סוכות העשויות בד ('סוכות נצח'). בנסיבות מסוימות גם סוכה שאין לה ארבע דפנות כשרה,  רצוי לקבל הדרכה מפוסק הלכות מוסמך. הסוכה חייבת לעמוד תחת כיפת השמיים. גג, מרפסת או עץ פוסלים את הסוכה שנמצאת מתחתם. מטיילים שימו לב: מלונות, מסעדות, וקיוסקים רבים מעמידים סוכה לרשות אורחיהם, אלא שסוכות אלו בנויות לעיתים בצורה רשלנית ואינם עומדים תמיד באמות מידה הלכתיות. רצוי לבדוק את הנושא מראש.
  3.  גודלה של הסוכה צריך להיות לפחות 60 ס"מ על 60 ס"מ  בגובה 80 ס"מ.
  4. גג הסוכה צריך להיות מכוסה בסכך כשר. כל סוגי הצמחים כשרים לסכך אך רצוי להימנע מצמחיה המתייבשת ומתפוררת. קיימים בשוק סוגים שונים של מחצלות סכך ורצוי לקבל חוות דעת הלכתית לפני שקונים. שים לב מאיפה מגיע הסכך שלך: סכך גזול – פסול, ובכלל זה גם גיזום פיראטי של עצים ציבוריים.

סליחה, מה ההבדל בין אתרוג ללימון?…

  1. מצווה ליטול ארבע מינים בכל אחד מימי חג הסוכות, פרט ליום השבת. השנה חל היום הראשון של סוכות בשבת ועל כן אין נוטלים בו ארבעה מינים.  את ארבעת המינים חשוב להראות לאדם בקי בהלכות אלו כדי שיקבע את כשרותם.
  2. האתרוג: אתרוגים המורכבים בעץ לימון שכיחים מאוד אך הם פסולים לחלוטין. יש לוודא שהאתרוג קיבל הכשר מגורם אמין ומוסמך.
  3. חשוב לוודא שהאתרוג אינו פגום, ושהוא בגודל המתאים. כמו כן יש לוודא שלא מצויים עליו כתמים הפוסלים אותו. מסיבות אלו מוטב להראות את האתרוג לפוסק מנוסה כדי שיאשר את כשרותו.
  4. הלולב: יש לוודא שהוא ישר, שהוא אינו יבש, ושראשו אינו קטום. העלה העליון של הלולב נקרא 'תיומת'. יש לוודא שעלה זה לא נפתח בשיעור העולה על טפח (8-10 ס"מ), אך רבים מחמירים אף בפחות מכך. פסול זה שכיח מאוד, בין היתר משום שאגב 'הבדיקה' נפסלים לולבים רבים.
  5. ההדס: צריך להיות 'משולש' היינו שהעלים יהיו מחולקים לקבוצות של שלוש היוצאים באותה נקודה לאורך הגבעול. אם תנאי זה אינו מתקיים לכל אורך ההדס יש לשאול רב.
  6. הערבה: ענפי ערבה מתייבשים במהירות על כן יש להקפיד שיהיה לח ושמרבית עליו לא נשר.
  7. כדי למנוע מארבעת המינים להתייבש או להינזק מומלץ לעטוף אותם במגבת לחה או לאפסן אותם בנרתיק פלסטיק אטום המיועד לכך.

איך נוטלים לולב?

  1. הנטילה נעשית רק בשעות היום. אוחזים את האתרוג  ביד שמאל ואת שאר המינים ביד ימין. בתחילה אוחזים את האתרוג הפוך, דהיינו, כשהפיטם (השפיץ) מכוון למטה, רק לאחר אמירת הברכה '…על נטילת לולב' הופכים את האתרוג כך שיהיה מכוון למעלה.
  2. מנענעים את ארבעת המינים לכל רוחות השמיים. ישנם מנהגים שונים בסדר הנענועים ואופן ביצועם, על כן מומלץ לקבל הדרכה מאדם בקי בהלכה.
  3. נשים רשאיות ליטול ארבעה מינים אך הן אינן מחויבות בכך.
  4. בפעם הראשונה שנוטלים לולב (השנה ביום ראשון) מוסיפים גם ברכת 'שהחיינו' קודם הנטילה.
  5. ביום השבת המינים הם מוקצה ואסורים בטלטול.

מה עושים בחג?

  1. חג הסוכות נקרא 'זמן שמחתנו'. מצווה להתענג ולשמוח בו מתוך שמחת התורה. במקומות רבים מתקיימים אירועי 'שמחת בית השואבה' המוניים (ההשתתפות מומלצת) ברוב שירה וזימרה, זכר למעמד ניסוך המים שהיה נוהג בימי בית המקדש.
  2. שמחת חג הסוכות וקיום מצוות החג יש בכוחם לרומם את האדם למעלות גבוהות ומרוממות. נסיים בתפילה ששמחה זו תלווה אותנו בכל ימות השנה ונזכה בקרוב לראות בבניית סוכת דוד.

הערה חשובה: מאמר זה מיועד לעורר את לב הקוראים בלבד ואינו מהווה תחליף ללימוד ההלכות במקורותיהם. בכל מקרה של ספק יש לפנות לפוסק הלכות מוכר.

כך תנקו את הבית לפסח

יעקב לוסטיג

 

פסח מתקרב בצעדי ענק, ובלא מעט בתים יהודיים כבר החלו זה מכבר הניקיונות לקראתו. עקרות בית חרוצות שולפות מעמקי המדפים העליונים של הארונות את בגדי הילדים שכבר הפכו קטנים עליהם, וממתינים בסבלנות לילד הבא שיגדל, את המגבות שנותרו מקופלות ועטופות עוד מאז ניתנו במתנה לכבוד חתונת הזוג הצעיר שמאז כבר האפיר והזקין, ואת המסמכים המצהיבים שנותרו זיכרון דומם מסבא שכבר אינו עמנו זה עידן ועידנים.

"אני מנקה לפסח", מסבירה העקרת שידיה כבר הפכו מגוידות מרוב עבודה, ואנחה של סיפוק פורצת מגרונה.

אז בואו ניכנס לפרופורציות הנכונות…

בפסח הבית צריך להיות נקי מחמץ. חשוב וכדאי לשטוף את רצפת הבית ואפילו להבריק את החלונות לכבוד החג, כמו בכל ערב שבת וחג, אבל אם יישאר קצת אבק מעל ארון הקיר בחדר הילדים, אין בכך שום איסור.

מה זה חמץ?

קמח של 'חמשת מיני דגן': חיטה, שעורה, שיפון, שבולת שועל וכוסמין, שבא במגע עם מים ולא נאפה באופן מיידי, מה שגרם לו לתסוס ולהחמיץ.

בכלל זה נכלל כמובן הלחם על כל סוגיו, כמו פיתה, לחמניה, לאפה וכל סוגי הלחם. כמו"כ כל העוגות והעוגיות שמכילות קמח מ'חמשת מיני דגן', ואפילו מאכלים שיש בהם רק 'תערובת חמץ', כלומר הם עשויים בעיקר מחומרים אחרים, אבל יש בהם מעט קמח ומים, כמו מרק עם אטריות, חטיפים שונים שמכילים קמח ועוד.

כל מאכל שעונה להגדרה של חמץ, חייב לצאת מהבית עד ערב פסח. אבל מה שאינו עונה לקטגוריה הזאת ואינו מכיל קמח, אינו חמץ ואין שום איסור שיהיה בבית.

אז זה בהחלט נחמד שמנקים את כל הבית ביסודיות לפני פסח, מנערים את כל הבגדים הישנים מהאבק ומאוורים את מדפי הארונות שבדרך כלל אנחנו בכלל לא נוגעים בהם, אבל אין בכך שום חובה לפני הפסח.

איפה כן חייבים לנקות לפני פסח?

בכל מקום שבו יש סיכוי סביר שמישהו הכניס שם חמץ. אם אתם נוהגים לאכול מידי פעם עוגיות בחדר השינה, יש לנקות היטב מתחת למיטות, מאחורי השידה ובכל מקום שייתכן שחמץ נפל לשם.

כל מקום שבו ילדים מסתובבים נחשב למקום שסביר שהגיע אליו חמץ במשך השנה. הילדים לא תמיד מקפידים להשאיר את החמץ רק במטבח, ולכן יש לנקות במקומות שבהם הם נכנסים ונוגעים.

באופן כללי, רוב האנשים לא מקפידים להתנער היטב כשהם מסיימים לאכול במטבח או בפינת האוכל, ולאחר מכן הם פונים לחדרי הבית האחרים, כשפירורי לחם דבוקים בבגדיהם. לכן כדאי לערוך ניקוי כללי של כל הבית לפני פסח, ולאחר הניקוי להקפיד מאוד לנער את הבגדים בכל פעם כשאנו מסיימים ארוחה שמכילה גם לחם או מיני חמץ אחרים.

צריך לנקות את הרכב לפני פסח, אלא אם כן אתם מסוג האנשים שאצלם ברכב לא מכניסים אוכל בשום פנים ואופן, וכן חשוב לנקות את הילקוטים של הילדים וכדו'.

מתי אפשר להתחיל לנקות לפסח?

בכל זמן נתון. הניקיון לפסח יכול להתבצע מיד אחרי פסח דאשתקד, אבל מטבע הדברים יהיה קשה מאוד לשמור על ניקיון הבית מחמץ כל השנה, ולכן כדאי להתחיל לנקות כחודש לפני פסח או קצת יותר, כדי שנוכל להקפיד על כך שהמקומות הנקיים יישארו נקיים מחמץ עד כניסת החג, למרות שביתר חלקי הבית עדיין אוכלים חמץ.

עד מתי הבית צריך להיות נקי?

הבית צריך להיות נקי מחמץ בליל בדיקת חמץ, שהוא לילה אחד לפני ליל הסדר. עד אז צריך להספיק לנקות את הבית על כל חלקיו. עם זאת, כדאי שהבית יהיה נקי כמה ימים קודם לכן, כדי שבימים האחרונים לפני החג תוכלו להספיק לבשל את סעודות החג, ולהכין את ליל הסדר.

אז יאללה, למה אתם מחכים?!

למה אנחנו שונאים את עמלק ומה זה קשור לפורים?

יעקב לוסטיגמן

 

כשיצאו בני ישראל ממצרים, שמעו בעולם כולו על הניסים הגדולים שעשה להם ה'. כולם שמעו על המכות שספגו המצריים, על כך שים סוף נקרע ובני ישראל עברו בתוכו בחרבה, וגם על כך שהקדוש ברוך הוא נתן לבני ישראל את התורה במעמד הר סיני, שהיה מלא וגדוש באירועים שמימיים ומופלאים.

כולם רעדו מפני בני ישראל, איש לא העז לעמוד בפניהם.

עד שבאו בני עמלק, והחליטו להילחם בישראל. הם נכשלו במלחמה, וספגו תבוסה כואבת מאוד, אבל הם כבר מוססו את הפחד שהרגישו כולם, ונתנו לכל האחרים אומץ לבוא ולנסות את מזלם במלחמה נגד עם ישראל.

בעקבות האמור קבע הקדוש ברוך הוא שבני ישראל צריכים לרדוף את בני עמלק עד חורמה. להשמיד אותם מעל פני האדמה, כי עמלק הוא אויב נצחי של עם ישראל, ובכל עת כשתהיה לו הזדמנות לבוא ולפגוע בנו, הוא לא יהסס לעשות זאת.

הקדוש ברוך הוא ציווה אותנו לא רק להשמיד את עמלק, אלא גם לזכור את מה שהם עשו לנו, ולזכור שיש לנו מצווה למחות את זכרם מתחת השמים.

לכן אנחנו קוראים בתורה בכל שנה את 'פרשת זכור'. קוראים אותה בשבת שלפני פורים, כי בפורים אנו חוגגים את מפלתו של המן הרשע, שהיה גם הוא מזרע עמלק.

מצווה על כל יהודי לשמוע לפחות פעם אחת בשנה את הקריאה בתורה שבה אנו מצווים על מחיית זכרו של עמלק. מי שלא הצליח להגיע לבית הכנסת ולשמוע קריאת התורה בשבת שלפני הפורים, יכול לצאת ידי חובתו בשמיעת קריאת התורה ביום הפורים עצמו, גם אז אנו קוראים על מצוות מחיית זכרו של עמלק וזכירת מעשה עמלק.

***

מי הוא עמלק? מהיכן צמח העם הזה?

ובכן, עמלק היה בנו של אליפז הרשע, שהיה בנו של עשיו הרשע. העם שהתפתח ממנו נקרא על שמו, והעם הזה היה בעל מחויבות עמוקה לפגיעה בעם היהודי, בגלל העימות הישן שהיה נטוש בין יעקב אבינו ועשיו אחיו.

האם אפשר למחות את זכר עמלק גם היום?

היום אנחנו לא יודעים מי הוא מזרעו של עמלק ומי לא, ולכן אנחנו לא יכולים לקיים את מצוות מחיית עמלק. זאת, לאחר שסנחריב מלך אשור בלבל את האומות – הוא כבש את כל מדינות העולם וערבב את האוכלוסייה כך שלא ניתן לדעת על אדם פלוני או אלמוני מאיזה עם הוא מגיע.

מה בכל זאת אפשר כדי לקיים את מצוות מחיית עמלק?

למרות שאנחנו לא יכולים למחות את זכר עמלק בימינו אנחנו כן יכולים להתחבר למצווה הזאת בכמה דרכים.

יש את הדרך הטכנית, לרשום את שמו של עמלק ולמחוק אותו, או לרשום אותו ולדרוך עליו. יש בכך משום מצווה. זה גם המקור לכך שכששומעים את שמו של עמלק בקריאת התורה – רוקעים ברגליים על הקרקע כדי למחות את זכרו, ומכאן גם המקור לרעשנים שמשמעים את קולם ביום הפורים, כשמזכירים את שמו של המן הרשע בקריאת המגילה.

חשוב לדעת! מה שנוהגים צעירים רבים לפוצץ נפצים כאילו בשם שמחת הפורים זהו מעשה פסול, שמעבר לעובדה שהוא מנוגד לחוק, הוא גם עלול לגרום להרבה איסורי תורה, פגיעה בבני אדם, הפחדתם עד מוות, גזל שינה ועוד.

יש עוד דרך למחות את זכרו של עמלק – הדרך הרעיונית. עמלק הוא מהות של 'קירור'. כמו שכתוב בפסוק 'אשר קרך בדרך', הוא בא וקירר את הפחד של כולם. כל העמים חששו מפני ישראל ופחדו מאתנו, בא עמלק וקירר את הפחד, צינן את החשש. הוא מקרר כל דבר שבקדושה.

כשבא יהודי ומציע לך לבוא ולהצטרף לשיעור תורה, אתה מתלהב לרגע, ואז מגיע העמלק הקטן שיושב לכל אחד מאתנו בלב, ומקרר את ההתלהבות. מנסה לשכנע אותנו שאין לנו כח ללמוד תורה. כדי למחות את העמלק הזה אנחנו צריכים להגיב בצורה הפוכה, להתלהב מכל דבר שבקדושה. להתלהב בתפילה, בקיום המצוות, בלימוד התורה. כשמציעים לנו להצטרף לפעילות שאולי תגרום לנו לעבור על מצוות התורה – זה הזמן לקרר את הלב, לקרר את ההתלהבות הלא טובה.

שנזכה במהרה לביאת המשיח ולמחיית זרעו של עמלק מתחת השמים.

אז מה עושים בפורים?

אז מה עושים בפורים?

מסכות, רעשנים, שירים וריקודים. יום הפורים הוא יום חשוב מאוד בלוח השנה היהודי.

זהו יום שבו השמחה שולטת בחוצות הערים, כולם חוגגים, אוכלים סעודות דשנות,

רוקדים ברחובות, מתחפשים ואפילו לוגמים משקאות משכרים.

אבל בתוך כל החגיגה הגדולה הזאת צריך לזכור שבפורים יש ארבע מצוות שאותן

חייב כל יהודי לקיים במהלך היום, וצריך לזכור שלא להחמיץ אותן בתוך כל החגיגות

והאירועים השמחים. את ארבעת המצוות מכנים 'ארבעת הממים', בגלל שכל אחת

מהן מתחילה באות מ'.

  • מקרא מגילה
  • מתנות לאביונים
  • משלוח מנות
  • משתה ושמחה

בשורות הבאות נפרט את הפרטים והדינים של כל אחת מהמצוות הללו:

מקרא מגילה

 

לשמוע את מגילת אסתר. חובה על כל יהודי, גבר ואשה, לשמוע במהלך הפורים את

קריאת המגילה פעמיים. פעם אחת שומעים את המגילה בליל הפורים, אחרי תפילת

ערבית בבתי הכנסת, ופעם נוספת ביום הפורים, אחרי תפילת שחרית. חשוב הפורים

מתחיל מהלילה שלפניו, כמו יום שבת שמתחיל בשישי בערב ולכן קריאת המגילה צריכה

להיות בערב שלפני יום הפורים ולא בלילה שלאחריו.

את המגילה צריך לקרוא מתוך מגילת קלף כשרה, ולא מתוך ספר מודפס. אפשר לצאת

ידי חובה גם כששומעים מישהו אחר שקורא את המגילה מהקלף, אבל לא דרך הטלפון

או מכשיר הרדיו. לכן כדאי מאוד שכל אחד ילך לבית הכנסת בליל הפורים, ובבוקר יום

הפורים, כדי לשמוע קריאת מגילה כדת וכדין.

 

מתנות לאביונים

 

חובה על כל אחד לתת ביום הפורים (ולא בלילה) שתי מתנות כספיות לשני אביונים.

כל מתנה צריכה להספיק לרכישת ארוחה לעני, ולכן אפשר לתת לשני עניים חמישה

שקלים לכל אחד מהם, כך שהם יכולים לקנות בכסף הזה לחמנייה עם שקית שוקו

והרי להם ארוחה. עם זאת, מי שיש לו אפשרות לתת יותר, מצווה מן המובחר שייתן

סכומי כסף גדולים יותר כמו עשרה ואפילו עשרים שקלים לכל אביון.

את הכסף יש לתת לאביונים לצורך רכישת מוצרים לסעודת הפורים, לכן כדאי להקדים

ולתת את הכסף בשעות הבוקר המוקדמות. בזמנינו שקשה למצוא אביונים שעדיין לא

קנו את צרכי הסעודה, מומלץ לתת את הכסף לארגוני חסד שאוספים 'מתנות לאביונים',

ומממנים בכך את הארוחות שהם שיגרו לעניים קודם לכן. אפשר לשלם את הכסף גם

בשיקים, בכרטיס אשראי וכדו', ובלבד שהכסף ישמש לרכישת מצרכי מזון ולא לקניית

ספרי קודש וכדו'. (רכישת ספרי קודש לבית הכנסת היא מצווה גדולה מאוד, אך אינה

עונה להגדרה ההלכתית של 'מתנות לאביונים')

 

משלוח מנות

 

ביום הפורים צריך כל אחד לתת שתי מנות לאדם אחד, ואפילו אותו אדם עשיר גדול

אפשר לתת לו משלוח מנות ולצאת בכך ידי חובה. המנות צריכות להיות ראויות לאכילה

באופן מיידי, ולכן אין לתת מזון שאינו מבושל. אפשר לצאת ידי חובה במשלוח מנות צנוע

מאוד הכולל פרוסת עוגה וכוס משקה, ואפשר גם לתת משלוח מנות עשיר המורכב מעשרות

מוצרי מזון. כמובן שאפשר לתת משלוח מנות ליותר מאדם אחד, אם אתם רוצים. חשוב

לוודא שלא רק עקרת הבית תיתן משלוח מנות, אלא שגם הבעל וכל אחד מהילדים יצאו

ידי חובה, כל אחד ייתן לפחות משלוח מנות אחד. מצווה מן המובחר שאת משלוח המנות

נשלח באמצעות שליח, ולכן האב ישלח את המשלוח עם בנו לשכן או לחבר, והבן ישלח עם

אחיו או עם חבר. את משלוח המנות יש לתת במהלך יום הפורים, החל מזריחת החמה ועד

שקיעתה אפשר לקיים את המצווה, אך ראוי להקדים ולתת משלוח מנות מיד אחרי תפילת

שחרית, כדי שלא נדחה את המצווה לשעה מאוחרת יותר ונשכח לקיים אותה חלילה.

 

משתה ושמחה

 

ביום הפורים יש מצווה לאכול סעודה ולשמוח. הסעודה צריכה לכלול גם פת לחם,

כמו סעודת שבת, וראוי גם לאכול דגים ובשר ומאכלים טעימים כדי להגדיל את השמחה.

יש מצווה מיוחדת לשתות יין במהלך סעודת הפורים, עד שהדעת תהפוך מטושטשת

מהאלכוהול ולא נדע להבחין בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי".

עם זאת, רבים מפוסקי ההלכה ממליצים להימנע משתיית אלכוהול מופרזת ומציעים

לשתות יין קצת יותר ממה שאנחנו רגילים לשתות כל השנה, ולאחר מכן לישון מעט

בהשפעת היין, כשמתוך השינה אנחנו לא יודעים להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי

וכך אנחנו יוצאים ידי חובה. מי שצריך לנהוג במכונית, או שצריך לטפל בילדיו הקטנים –

אסור לו לשתות אלכוהול בכלל, ומוטב יוותר על שתיית היין ולא ייכשל חלילה בפגיעה

בילדים, באשה או בנהיגה בשכרות שעלולה לגרום לפגיעה בחיי אדם.

כמו במתנות לאביונים ובמשלוח מנות, גם מצוות 'משתה ושמחה' נוהגת רק ביום הפורים

ולא בלילה. עם זאת, רבים נהגו לאכול סעודה חגיגית גם בליל הפורים, ובוודאי אין בכך

שום חיסרון.