הרב שיושב בבני ברק ויודע בדיוק מה הולך במשרדי משטרת רומניה

הצדיקים שולטים על מערכות השמים והארץ בכח התורה. מובא בספרים הקדושים מחכמי ישראל, שצדיקים הלומדים תורה לשמה, יכולים לשלוט בטבע ושליטתם מעל מערכות הטבע! באופן כזה, צדיק יכול לגזור רפואה בריאות פרנסה ואפילו גם ראינו שחכמי הגמרא יכלו גם להחיות מתים!, מדהים.

הכח והסמכות שניתנו לגדולי התורה אינם רק הלכתיים. אכן ניתנה ביד גדולי ישראל סמכויות הלכתיות רבות, הם קובעים מתי יהיה לנו שנה עם שני חודשי אדר, הם גם יקבעו בכל דור מתחדש מה מותר ומה אסור לעשות בשבת עם התפתחות הטכנולוגיה, אלא שעל ידי קביעה זו בכוחם לשנות את מערכות הטבע והבריאה. הן בהלכה והן בטבעי העולם

הרב שנתקע ברומניה

אני מכיר יהודי, יליד רומניה, שרצה לעלות עם בני משפחתו ארצה. הוא שמע שהשלטונות נותנים, ביתר קלות, אשרות יציאה לרבנים. לפיכך, על אף שהיה בן תשע עשרה בלבד, הוא הצהיר כי הוא מוסמך לרבנות. אלא שהתוצאה היתה הפוכה משציפה. השלטונות נתנו אשרות לכל בני משפחתו מלבדו. הם טענו שיש צורך שישארו רבנים ברומניה. וכך הוא נותר שם לבדו, תקוע, חודש אחר חודש, ולא ידע מה ביכולתו לעשות. היה לו גיס, תושב בני ברק שהלך כמעט כל יום לצדיק הדור דאז הלא הוא הרב ישעיהו קרליץ המכונה ה"חזון איש". וביקש ממנו שיפעל למען שחרורו.

יום אחד פנה ה"חזון איש" אל גיסו של הבחור שנתקע ברומניה, ואמר לו: דע לך כי הדרכון של גיסך כבר מוכן במשטרה כבר למעלה מחודש. אך ישנה בעיה, הם מחפשים אותו כדי למסור לו את הדרכון, אבל הוא רואה שהמשטרה מחפשת אחריו ובורח ממנה… שלח לו הודעה שלא יפחד, אלא יגיע למשטרה כדי לקחת את הדרכון"…

האיש הזדרז להודיע לגיסו את תוכן דברי ה"חזון איש". ואכן כאשר הבחור הגיע למשטרה, אמרו לו: "היכן היית? אנחנו מחפשים אותך כבר כמה ימים כדי לתת לך את הפספורט"…

ואני שואל: מהיכן אמור ה"חזון איש" לדעת שהפספורט של אותו יהודי כבר מוכן? האם יש לו קשר סמוי במשטרת רומניה?! אלא שזה כח התורה!

"שצווה בורא עולם על כל מעשה בראשית להיות כפופים לתורה ועמליה, ולעשות כל אשר יגזרו עליהם"!

 

 

 כוחם של גדולי ישראל

רבי שלום שבדרון סיפר לי שכשהיו באים אל הרב מבעלז, ומספרים לו על חולה, הוא היה מתאים לכל איבר את המצווה השייכת לו, ואומר לפונים: "אם כואב לחולה איבר פלוני, תלמדו היטב את הלכות מצוה פלונית. למשל אם כואב לו עיניים שילמדו את מצוות שמירת העיניים, אם כואב השיניים שילמדו את מצוות והלכות אכילה כשרה ודיבורים כשרים, וכן הלאה על זה הדרך, וכשכל בני המשפחה ילמדו את ההלכות, תהיה רפואה לאותו איבר חולה!".

זהו כח התורה שפועל ביולוגית על גוף האדם – חיות האיברים נקבעת לפי התורה.

סיפר לי יהודי שגר בשכונת רוממה בירושלים, שבשנת תשל"ז (1977), בהיותו בחור ישיבה, הוא סבל מבעיות גב קשות. לאחר כל מיני ניסיונות טיפול שלא עזרו במאומה, הוא הלך להתיעץ עם רופא מומחה, שקבע כי עליו לעבור ניתוח בחוט השדרה באופן דחוף ביותר, והעניין דחוף ומסכן נפשות. הרופא המומחה הציע לבצע את הניתוח בעצמו, באופן פרטי, תמורת סכום לא מבוטל של עשרת אלפים דולר!

הפגישה נערכה בשעת ערב מאוחרת בקליניקה של הרופא באחד מבתי החולים בירושלים. הבחור שמע את הבשורה הקשה, והחליט לנסוע באופן מידי לצדיק הדור באותו זמן הרב יעקב ישראל קנייבסקי המכונה ה'סטייפלר' (על שם עיירת הולדתו) ולשטוח בפניו את הדברים. בסמיכות לשעה שתים עשרה בלילה, הגיע הבחור לסטייפלר, וחזר בפניו על דברי הרופא. "ניתוח דחוף, פיקוח נפש"… הסטייפלר שמע את הדברים ואמר: "סע עכשיו חזרה לירושלים, ותאמר לרופא: 'לא ניתוח, לא דחוף ולא סכנת נפשות!.' מה שכן דחוף הם עשרת אלפי הדולר שהוא צריך כדי לצאת לטיול בחוץ לארץ עם אשתו… את זה הוא רוצה לעשות על הגב שלך… אבל בכל מה שנוגע לניתוח, אפשר להמתין עוד חצי שנה ולראות מה יהיה המצב".

הבחור היה המום "איך אמצא עכשיו רכב הנוסע לירושלים? וגם אם אמצא רכב, מן הסתם הרופא כבר לא ימצא בבית החולים. וגם אם אמצא אותו, איך אעז לומר לו דברים כה חריפים?!".

אך הסטייפלר האיץ בו: "וכי אין לך אמונת חכמים?!".

הבחור צעד לעבר התחנה בתקוה לתפוס את האוטובוס האחרון, כאשר לפתע עצרה לידו מכונית ונהגה הציע לו טרמפ לירושלים… כשהגיעו לכניסה לעיר, שאל אותו הנהג להיכן הוא צריך להגיע, ובאורח פלא התברר כי גם פניו מועדות לאותו כיוון. וכך הוא הביא את הבחור עד פתח בית החולים. הבחור שאל את האחיות, האם הרופא עדין נמצא בבית החולים, והופתע לשמוע כי במקרה התבצע ניתוח דחוף, שהרופא היה חייב להיות נוכח בו, ובעוד דקות ספורות הוא אמור לצאת מחדר הניתוחים.

בשעה שלוש לפנות בוקר, יצא הרופא מחדר הניתוח, ונדהם לראות את הפציינט שלו יושב וממתין. "מה אתה עושה כאן בשעה כזאת?" שאל בפליאה.

הבחור אזר אומץ, וחזר באזני הרופא על דברי הסטייפלר מילה במילה. הרופא היה המום, טפח על ראשו וקרא: "אוי ואבוי לי, אוי ואבוי לי, חזור בבקשה לסטייפלר, ואמור לו כי אני מבטיח שלא אעשה זאת שוב. ולהבא אשתדל לקבל החלטות נכונות, אך ורק מתוך שיקול דעת מקצועי, ולא מתוך נגיעות אישיות"…

 

(מתוך הספר 'אריה שאג')

 

 

הבנות שמחפשות חתן "משוגע"

הבנות שמחפשות חתן "משוגע"

 

ברוך ה', בדורנו לימוד התורה מתחזק, ילדים בני שש יודעים את כל ספר בראשית.

בגיל תשע הם בקיאים בחמשה חומשי תורה. הכח של ילדינו הוא עצום. לא אחת

מזדמן לי להשתתף במסיבות סיום של נכדי, ואני מתפעל ונדהם מהידע המקיף של

הילדים בדורנו בכל מקצועות התורה חומש ומשניות.

שמעתי על שיטת לימוד שהמציא הרב יוסף הלפרין ז"ל שבארבעה שיעורים מלמדים

את הילדים את כל הלכות 'מוקצה' בשבת במה אסור ומותר לגעת בשבת ומה נחשב

ל'מוקצה'. אחר כך מלמדים אותם את ההלכות המורכבות של מלאכות איסור בורר ומבשל,

והילדים יודעים ליישם את ההלכות בצורה נפלאה! הם יודעים מה מותר ומה אסור. ילדים

בני שלוש ארבע כבר יודעים להמנע מלשון הרע!

 

ומה קורה לילדיהם של אחינו הרחוקים?

מכת ההתבוללות נוראה ואיומה, שלום הבית ושלמותו רעועים, הם מאבדים את זהותם,

לא מוצאים טעם בחייהם הריקים, הם כורתים את הענף שעליו הם יושבים, לרובם יש ילד

אחד או שניים. רבים מעדיפים לא להתחתן כלל… הילדים עושים צרות להורים… הצעירים

שולטים…

אך אנו רואים שלמרות ההידרדרות הנוראה, לא אלמן ישראל! יהודים בעלי רגש, שירדו

לחוץ לארץ, אינם מוכנים שילדיהם יתנתקו מן העם וינשאו חלילה לגויות. המוני רחוקים

מתורה כבר מבינים, שאם הם רוצים ילדים בעלי נימוסים ומחונכים, עליהם לשלוח אותם

לחינוך תורני. מראה של אמא חילונית הולכת עם ילד מעוטר בפאות ובכיפה אינו נדיר…

 

מתחולל מהפך!

בדורות הקודמים לא היה ציבור בני התורה כה רב. כשאחיותי התחתנו, התביישו הבנות

להינשא לבחור שיושב ולומד… השאלה הראשונה בשידוכים היתה: במה עוסק הבחור,

ממה הוא מתפרנס, מי בכלל חשב או הסכים לשמוע על חתונה עם בן תורה…

כשאחותי הגדולה הגיעה לפרקה, בא השדכן אל אבי ואמר: "יש לי שלוש הצעות שידוכים,

אחד מהם משוגע". אבי שהיה חכם, שאלו למה כוונתו, והוא השיב: "הוא רוצה ללמוד כל

החיים איך הוא יתפרנס?". אבי היה ירא שמים ואוהב תורה גדול, ולכן הגיב: "כזה משוגע

הייתי רוצה!" והוא זכה.

מאוחר יותר הרב וולף ז"ל, לימד קבוצה בת חמש עשרה בנות, את הלכות יסודי התורה,

והכניס בהן תשוקה עזה להינשא רק לבני תורה במסירות נפש. אך נוצרה בעיה: לא נמצאו

מספיק "משוגעים" שמסכימים לשבת וללמוד יום שלם… אחותי השניה, שהיתה מבנות

הקבוצה של הרב וולף, והתעקשה לזכות בבן תורה אמיתי, התחתנה בגיל עשרים ושתים,

שהיה נחשב גיל מבוגר מאד. והיא אכן זכתה להנשא לגאון האדיר ראש אב בית דין של

העדה החרדית, רבי משה שטרנבוך.

איזו מסירות נפש נדרשה אז לשם כך! באהבת התורה שהיתה נטועה בה היא התמסרה

להוצאת ספריו, פיענחה את דברי התורה שכתב, ותיקתקה אותם, ואף מכרה את הספרים.

גם את חינוך ילדיה ואת עול הבית היא לקחה על כתפיה… הכל כדי שבעלה יהיה משוחרר ללימוד.

בנות הקבוצה הזו חוללו את המהפכה בישוב החדש!

כיום עלתה קרנם של לומדי התורה לאין ערוך:

אין הורים שאינם חפצים בבחור תלמיד חכם לבתם!

בעלות תשובה שאתמול היו רחוקות מתורה, משתוקקות היום להינשא רק

לבן תורה אמיתי. השאלות העולות מפיהן הן: "אמנם הוא לומד תורה רוב היום,

אבל יש לו שפה רחובית, אולי הוא מקולקל?", "הוא לומד היטב, אך הוא רוצה

להכניס מחשב הביתה, רק עבור חדשות, האם להסכים או לא?" והתשובה שהן

מקבלות היא "לא להסכים!" כי הן ראויות ליותר מכך… מי חלם על מהפך כזה?

זה דור שמחפש תורה! בליל פורים בתי הכנסיות מלאים באבות ובנים היושבים ולומדים.

בישיבת "מרדכי הצדיק" משתתפים אלפי ילדים ואבות, ולומדים בליל פורים וביום הפורים.

נפתחים עוד ועוד שיעורי תורה, אנשים שיצאו לפנסיה ובקושי ידעו לקרוא את פירושו

על התורה של רבי שלמה יצחקי שכתוב בפונט ייחודי הנקרא 'כתב רש"י' הפכו לתלמידי

חכמים של ממש… אנשים שלא למדו מעולם יכולים לקבוע לימוד משותף בטלפון עם

אברך ולהפוך לתלמידי חכמים.

באיזה דור היה כך? זה דור המשיח!

 

♦ ♦ ♦

 

התורה מרפאה ומעדנת

העמלק והיצר הרע שבעמנו נלחם נגדנו ומנסה להכניס לראשנו שאין הבדל בין

יהודי לגוי, להפיץ כפירה ובלבול. ויש בידיהם משאבים רבים: ממשלה, כסף…

אך אם נתחזק בתורה – ננצח. ציבור לומדי התורה הולך וגדל על אפם ועל חמתם.

היום כבר רבים רואים את פירות הבאושים של החינוך הקלוקל, עוזבים את דרך

הרע, וכשחוזרים בתשובה – לפתע הילדים משתנים!

בתי הדין הרבניים מייעצים לבני זוג טרם גירושין, שילכו ל"סמינר ערכים", מאות

זוגות עמדו לפני גירושין, ואחרי הסמינר, כשקיבלו עליהם עול תורה, הסתדר שלום הבית.

נוכחתי בעצמי במספר מקרים כאלה:

בני זוג מאשקלון היו בשתי כתות שונות, הם לא מצאו ענין משותף ביניהם, ולא

הסתדרו כלל. הם באו אלי ושאלו אותי מה דעתי על גירושין. אמרתי להם שעצם

החיפושים שלהם בכל מיני כתות ושיטות מוכיח שיש לכם נשמה מבקשת, והוספתי

שנסיוני מוכיח כי כל המבקשים המגיעים לכל מיני עבודות זרות וכתות אינם נרגעים

וממשיכים לחפש פתרונות אחרים, משום שהנשמה היהודית אינה מוצאת שם את

המנוחה והנחלה. אך כל אלה שהגיעו לתחנה של התורה ,נרגעו ונשארו שם. לכן

יעצתי להם ללכת קודם לסמינר של "ערכים", ואם שניהם יחליטו שהתורה אמת, שניהם

ישארו באותה תחנה לנצח.

הם שמעו בקולי, ואכן הם החליטו שדרך התורה היא המתאימה.

הם עזבו הכל ועברו לבני ברק, ומאז שלום הבית מקסים, ובנותיהם נישאו לחתנים

בני תורה… לסמינר שהשתתפתי בו הגיע יהודי וסיפר שיש לו בן חריף מאד, אך

ציוניו גרועים. כששאל אותו לפשר ציוניו, הוא השיב: "הראש שלי אינו יכול להתרכז,

איני סובל את שלום הבית הרעוע, אני כל הזמן חושב על זה ולא יכול להתפנות ללימודים".

יום אחד הגיע אליו הבן ואמר: "אבא, אתה זוכר את השכנים ממולנו? תמיד הם היו

רבים וכולנו שמענו… בתקופה האחרונה נהיה שם שקט. חשבתי שהם נסעו לחו"ל, אך

ראיתי שהבית מואר. עליתי אליהם ודפקתי בדלת. שאלתי אותם לתומי 'האם לא הייתם

רבים פעם? מה קרה שהפסקתם לריב?' הם סיפרו שהלכו לסמינר וחזרו בתשובה, ומאז

השלום פקד את ביתם"…

הבן ביקש מאביו שילך גם הוא לסמינר, ואולי יהיה שלום בבית, ואז הוא יביא ציונים טובים…

הם הגיעו לסמינר, ומיד החליטו בהתלהבות לשמור שבת ולקיים מצוות, ומאז ביתם

רגוע ושמח, והשלום והכבוד שולטים בו…

עצם לימוד התורה הופך את הלומד לטוב יותר, לבעל טוב, לאבא טוב… כשאשה רואה

שבעלה אינו מוותר על קביעות השיעור, גם כשיש שמחה או עומס היא תעריך אותו ותעזור

לו לא לוותר על השיעור. אבל אם היא תראה שהוא מזלזל בשעות הלימוד ואף מתחמק,

תבין היא שהוא הולך ללימודו כדי להימנע מהגשת עזרה, ולא למען הלימוד…

 

(מתוך הספר 'אריה שאג' – פורים פסח)

 

הפיליפיני שנלחם להיות יהודי

הפיליפיני שנלחם להיות יהודי

 

ההבדל בינינו לגויים הוא כרחוק שמים מארץ. הם משכנעים כל אחד להצטרף לדתם,

רק שיבוא. אבל אצל עם ישראל זה כמו 'מועדון סגור'. לא כל מי שרוצה – מתקבל.

כדי להתקבל לשורות העם היהודי יש תנאי סף מחמירים ביותר. אולם התנאי המרכזי

הוא – רצינות! תהיה רציני, תעבוד את ה' ברצינות. אם התנאי הזה קיים, הדלת פתוחה.

אם לא – אין כניסה!

עד שמקבלים את הגוי לתוככי עם ישראל – מערימים עליו קשיים, כדי לבדוק את

מידת רצינותו. אבל מרגע שהוא גילה רצינות אמיתית, והכשיר עצמו לקראת הצעד

המשמעותי שלפניו – הוא מתקבל בזרועות פתוחות. מכאן ואילך, הוא יכול להעפיל

לפסגות רמות. מרות המואביה יצא דוד המלך. שמעיה ואבטליון היו גרים, ויש אומרים

בני גרים. רבי עקיבא, התנא הגדול, היה בן גרים. אונקלוס, שאת פרושו אנו קוראים יחד

עם פרשת השבוע, היה גר צדק.

 

בעם ישראל הגרים מסוגלים להגיע למעמד הגבוה ביותר. דוד, נכדה של רות המואביה,

התמנה למלך על ישראל. רבי עקיבא, שהיה בן גרים, זכה לעמוד בראש ישיבה של עשרים

וארבעה אלף תלמידים. הרי לנו כי בעם ישראל מציבים משוכות רק לפני הגיור, אבל לאחר

שהגר הסתפח לעם היהודי, הוא שוה בין שוים ואף יותר מכך.

איננו מקבלים גרים בנקל, וזאת לטובת הבאים להתגיר. כי גוי המקבל על עצמו גרות מתחייב

בתרי"ג מצוות, תחת שבע מצוות בני נח בהן היה מחויב קודם לכן. לכן, לפני שהגר מתגיר,

עליו לדעת ברורות את האחריות וההתחיבויות כבדות המשקל שהוא נוטל על שכמו!

 

גר צדק – החפץ באמת בקרבת ה'

גרי הצדק – יש להם נשמה מיוחדת, נשמתם עמדה על הר סיני. במשך תקופה פעלתי

בתחום הגיור והתודעתי מקרוב לנושא הזה.

באחד המקרים, נודע לנו על גוי המבקש להנשא לבחורה יהודיה. כדי שיוכל לשאת אותה,

הוא בא להתגיר. את האשה שלחתי לצרפת, כדי שתהיה הרחק ממנו. שוחחתי איתו ואמרתי

לו כי לפני שחושבים על גיור, עליו ללמוד שנתיים במסגרת מתאימה, שיחקור את היהדות

לאורך ולרוחב, ורק אם יהיה ראוי יגירו אותו.

אחרי שנתים של לימודים, הוא בא לגאון רבי נסים קרליץ שליט"א שיגיר אותו. רבי נסים

לא הסכים. שאלתי אותו: "ילמדנו רבנו, מדוע האיש אינו יכול להתגיר, הרי הוא למד יהדות

במשך שנתים?". אמר הרב: "הבחור הזה מכור למוסיקה, מי שמכור לעוד משהו, לא יוכל

להתחבר לקדוש ברוך הוא עד הסוף!". הזוג לא השלים עם ההחלטה הזאת. הם חיפשו

ומצאו מישהו שיסכים לגייר אותם. לאחר מכן הם נישאו, אך כעבור זמן החבילה התפרקה.

בעצם, זו הסיבה שגרות לשם אישות לא תופסת. צריך שתהיה מחובר אך ורק לה'.

אם יש לך בראש עוד משהו חוץ מה' – החיבור שלך לה' לא מספיק אמיתי.

פעם צלצלו אלי ממשרד הפנים ואמרו לי: יש בחור פיליפני שעובד באחד מבתי המלון

בתל אביב, וטוען שהוא התגיר, אך הם מכריחים אותו לעבוד בשבת במלון, כאילו הוא גוי.

הבחור הפיליפיני לא ויתר. מה עשה? הוא נכנס לתומו לסניף של משרד הפנים, וסיפר

שם את סיפורו. ואז הגיע אלי הטלפון לצורך בירור הענין.

בדקתי את התיק שלו. נכתב שם שהוא בא להתנדב לצבא, וכעבור זמן ביקש להתגיר.

מה הסיבה? הוא אמר שהוא אוהב מאד את ה', ומרגיש שבתור יהודי הוא יהיה הרבה

יותר קרוב אליו. קראתי לבחור, ולאחר ששוחחתי איתו, התרשמתי מכנותו. אמרתי לו:

"לך לישיבה למשך שלושה חדשים, אחרי זה תחזור אלי".

הוא התגיר כדת וכדין. כעבור שלוש שנים הוא נשא אשה אמריקאית. הם הקימו בית

יהודי כשר. הוא לא היה תלמיד חכם, אבל הוא היה אש לבורא עולם. הוא רצה להיות

קרוב לבורא עולם, ורואים את התוצאות. יש לו חמישה ילדים, כולם יראי שמים ובני תורה.

 

הגויים לא יכולים לסבול את הקיום של עם ישראל, כי זה מאפשר לערוך השוואה ולראות

את אפסותם לעומתנו. לכן הם עושים הכל כדי להכפיש אותנו ולהוזיל את ערכנו. כך היה

ביציאת מצרים, כך היה במתן תורה, וכך היה לאורך כל ההיסטוריה של עם ישראל

 

עם ישראל רוצים את בורא עולם

 

אפשר להעתיק את הדברים למושגים של זמננו. ראש הממשלה הראשון הבטיח שתוך

כמה שנים לא ישארו במדינת ישראל יהודים שומרי מצוות. הוא היה בטוח שהתופעה

הזאת של יהודים מזוקנים תשאר כמוצג מוזיאוני. איפה הוא ואיפה אנחנו?!

לפני חמישים שנה סיפר לי מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א שמרן ה"חזון איש"

זכותו יגן עלינו, אמר לו כדברים הבאים: "יש חבל ארוך, בצדו האחד אוחז בן גוריון ובצדו

השני אוחז אנכי. בן גוריון מנסה למשוך את כל עם ישראל אליו, ואני מנסה למשוך את כל

עם ישראל אלי, פעם הוא גובר ופעם אני גובר"…

ברם, המוטו של ה"חזון איש" היה שבחושך לא נלחמים עם מקלות אלא עם אור, כיון שטיפה

אחת מן האור דוחה הרבה מן החושך. עוד ישיבה עוד בית יעקב, עוד חידר, וכך ידחה האור

את החושך. עם ישראל רוצה להתקרב לבורא עולם, עם ישראל צמא ליהדות. מעל מליון

איש חזרו בתשובה דרך הסמינרים. אני פוגש יהודים שומרי תורה ומצוות שאומרים לי:

"אני מהסמינר לפני עשרים וחמש שנה", ו"אני מהסמינר לפני עשרים שנה".

הם כבר מחתנים ילדים, בונים עוד דורות של בתים נאמנים בישראל. אשריכם ישראל!

כל המוסדות והאירגונים, המתיבתות, הישיבות לבעלי תשובה, הסמינרים לבעלי תשובה –

הרבו את האור בעם ישראל, ושינו את כל האוירה של הציבור החילוני בארץ ובעולם.

יש המון חילונים מחופשים. כלפי חוץ הם נראים חילוניים לכל דבר, הם גלויי ראש

מחמת בושה מהסביבה, אבל בכל זאת הם שולחים את ילדיהם לחינוך תורני,

שומרים שבת, כשרות וחוקי המשפחה.

אני מסתובב בכל הארץ, ממשש את הציבור. אין שנאה לדת. ההפך, יש חיבה,

יש רצון להתקרב, להתחבר. שנאה לחרדים יש רק בכלי התקשורת. אני יכול

להעיד שלפני ששים שנה היתה שנאה. היא נעלמה.

השתתפתי בארוע שנערך בבית סוהר. היו שם מתנדבים רבים, רובם חרדים.

לכל נואם  הקצו דקות ספורות. ממני בקוש שאברך את הקהל. אמרתי להם:

"אציג בפניהם את כרטיס הביקור שלי: ובכן אני חולה מאד, והמחלה שלי היא

תורשתית וגם מדבקת". המשתתפים הביטו בי בעיניים עצובות, ודאי חשבו

בלבם: איזה אומלל…

ואז המשכתי: "אסביר לכם את כרטיס הביקור שהצגתי בפניהם: אני חולה על

עם ישראל, רוצה שיהיה להם טוב. וזה תורשתי – קיבלתי את זה מההורים שלי,

גם הם היו כאלה. והמחלה הזאת מדבקת, עוד מעט תרגישו"… כולם צחקו ונהנו.

לאחר מכן דברתי בקצרה על מעלת הנתינה.

אחרי עלה לדבר מפקד המקום. ואיך הוא פתח את נאומו: כך אמר: "הרב שכטר

פתח את נאומו במילים הללו: 'רבונו של עולם, שים לי על הלשון את מה שהציבור

הזה צריך לשמוע, ותפתח להם את הלב שהדברים יכנסו'. אהבתי את הגישה הזאת.

לכן אני רוצה להתעלם מהנאום הרשמי שהוכתב לי, ומבקש מה' שישים לי על הלשון

את מה לומר"… אחריו עלה נואם נוסף, ואף הוא התיחס לדברי: "הרב שכטר, אני

מתפלל שתמשיך להיות כזה 'חולה' כל חייך"… כשהוא ירד מהבמה, הוא בא לקראתי,

וחזר על דבריו בחום רב ואמר שיזכור את הדרשה הזו כל חייו. הלזאת תקרא שנאה?!

כל ישראל יש להם לב אחד לאבינו שבשמים. כולם רוצים להתחבר לבורא עולם.

דרכו של ה"חזון איש" נצחה. הארץ התמלאה בישיבות ובכוללים של עמלי תורה,

ובכל העולם כולו האור הולך ודוחה עם החושך!

 

מתוך הגדה של פסח 'אריה שאג'