קבלו הלכות "משיב הרוח ומוריד הגשם" ו"תן טל ומטר" בתפילת שמונה עשרה

קבלו הלכות "משיב הרוח ומוריד הגשם" ו"תן טל ומטר" בתפילת שמונה עשרה

 

א. בחורף אומרים "משיב הרוח ומוריד הגשם". ומתחילין במוסף של שמיני עצרת.

והשמש מכריז מקודם: "משיב הרוח ומוריד הגשם". ואם לא הכריז, אין אומרים אותו

אז בתפילת המוסף שבלחש. וחולה שמתפלל ביחידות בביתו, וכן בני הכפרים שאין להם מנין,

ימתינו בתפלת מוסף עד השעה שבוודאי התפללו בעיירות מוסף, ואז יתפללו גם המה מוסף

ויאמרוהו. ואומרים אותו עד מוסף יום ראשון של פסח. דהיינו שהציבור, גם הש"ץ, אומרים אותו

עוד בתפילת הלחש; ובחזרת תפילת הש"ץ פוסק מלאמרו. ושוב גם הציבור אין אומרים במנחה,

כיוון שכבר שמעו מהש"ץ שפסק מלאמרו. ומי שמתפלל ביחידות, יקדים להתפלל אז תפילת המוסף

בכדי שעדיין לא פסק הש"ץ מלאומרו בעיירות, כי מי שהוא מתפלל לאחר שכבר פסק הש"ץ

לאומרו במוסף, אינו אומר עוד. יש מקומות שאומרים בקיץ: "משיב הרוח ומוריד הטל".

ויכריז כן השמש קודם מוסף יום א' של פסח. ואז מתחילין לומר כן גם בלחש במוסף,

ופוסקין מלומר מוריד הגשם.

 

ב. טעה ולא אמר: "משיב הרוח ומוריד הגשם", אם נזכר קודם שאמר הברכה "מחיה המתים",

אומרו במקום שנזכר, רק שלא יהא באמצע עניין. כגון אם נזכר לאחר שאמר "ומקיים אמונתו",

אומר גם כן "לישני עפר", ואומר "משיב הרוח" וכו' "מי כמוך" וכו'. ואם רוצה, יכול לומר לגמרי,

"משיב הרוח ומוריד הגשם מכלכל חיים" וכו'. אבל אם לא נזכר עד לאחר שסיים הברכה "מחיה המתים",

צריך לחזור לראש תפלת שמונה עשרה. (ולא סגי שיתחיל "אתה גיבור", כי שלוש ברכות הראשונות

כחדא חשיבי לעניין זה, שאם סיים הברכה שלא כהוגן, צריך לחזור לראש התפילה).

טעה במעריב של פסח או בשחרית או במוסף, ולא אמרו, אין צריך לחזור.

 

ג. יש מקומות שאומרים בקיץ "משיב הרוח ומוריד הטל". ואם טעה ואמר כן גם בחורף,

אם לא נזכר עד לאחר שאמר "ברוך אתה ה'", גומר הברכה "מחיה המתים"; ואין צריך לחזור

בשביל הזכרת גשם, כיון שכבר זכר טל. ואך אם נזכר מקודם שאמר את השם,

אומר במקום דסלקא עניינא: "מוריד הגשם".

 

ד. אם טעה בקיץ ואמר: "משיב הרוח ומוריד הגשם", אם נזכר קודם שאמר הברכה "מחיה המתים",

חוזר ומתחיל "אתה גיבור" וכו'. (ואין זאת מדין חזרה, אלא כדי שתהא הברכה ניכרת שאינו אומר בה

"משיב הרוח ומוריד הגשם"). אבל אם לא נזכר עד לאחר שסיים "מחיה המתים", חוזר לראש התפילה.

אם לא אמר רק "משיב הרוח" ולא אמר "מוריד הגשם" (בקיץ), אינו מזיק כלל, ואומר: "מכלכל חיים" וכו'.

אם טעה במעריב או בשחרית של שמיני עצרת ואמרו, אין צריך לחזור לראש.

 

ה. מתחילין לומר "טל ומטר" בתפילת ערבית של יום שישים לאחר תקופת תשרי,

והוא ביום ד' או ביום ה' לחדש דצמבר (משנת תר"ס 1900 ה' או ו' לדצמבר). ואומרים עד פסח.

(והיינו בחוץ לארץ. אבל בארץ ישראל מתחילין בערבית של ליל ז' במרחשוון).

 

ו. אם טעה ולא אמר "טל ומטר", אם נזכר קודם שסיים הברכה "מברך השנים",

אומר שם "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה ושבענו" וכו', וחותם כראוי.

ואם לא נזכר עד לאחר שחתם הברכה, מתפלל להלן; ובתוך ברכת "שמע קולנו",

אחר "ריקם אל תשיבנו", אומר: "ותן טל ומטר לברכה כי אתה שומע" וכו'.

ואפילו אם לא נזכר אז רק אחר שאמר "ברוך אתה", כל שלא אמר עדיין את השם,

יכול לומר "ותן טל ומטר לברכה כי אתה שומע" וכו'. אבל אם לא נזכר עד לאחר

שסיים הברכה "שומע תפילה", חוזר ומתחיל "ברך עלינו" וכו'. ואם לא נזכר עד לאחר

שאמר את הפסוק "יהיו לרצון" וגו', חוזר לראש התפילה.

ז. טעה בקיץ ואמר "טל ומטר", חוזר ומתחיל "ברך עלינו". ואם לא נזכר עד לאחר

שאמר את הפסוק "יהיו לרצון", חוזר לראש התפילה.

 

ח. אם נסתפק לו אם אמר "משיב הרוח" או לא אמר, אם הוא לאחר שלושים יום,

שכבר התפלל תשעים פעמים כראוי, חזקתו שגם עתה התפלל כהרגל שלו כראוי.

אבל בתוך שלושים יום, צריך לחזור ולהתפלל. וכן ב"טל ומטר", אם מסתפק לו לאחר

שכבר התפלל תשעים תפילות כראוי, מוקמינן אחזקתיה שגם עתה התפלל כראוי.

וקודם לכן, צריך לחזור ולהתפלל.

 

ט. טעה במעריב ליל ראשון של פסח והתפלל תפלת שמונה עשרה של חול, ונזכר לאחר

שהתחיל "ברך עלינו", שהדין הוא שצריך לסיים כל אותה ברכה (כמו שנתבאר לעיל סימן ע"ו),

אינו אומר "טל ומטר", כיון שגם הציבור אינם אומרים. ואם חלה השאלה (הוא יום התחלת לשאול טל ומטר)

ביום שבת, וטעה והתפלל של חול, והתחיל "ברך עלינו" גם כן, אינו אומר "טל ומטר",

כיוון שהציבור עדיין לא התחילו. והיחיד נגרר תמיד אחר הציבור.

 

י. שכח "יעלה ויבוא" בראש חודש בשחרית או במנחה, ובחול המועד בין בשחרית בין במנחה בין במעריב.

אם נזכר קודם שאמר "יהיו לרצון", חוזר ומתחיל "רצה". ואפילו אם נזכר קודם שהתחיל "מודים",

כיון שסיים ברכת "המחזיר שכינתו לציון", צריך להתחיל "רצה" (כמו שנתבאר ב"משיב הרוח").

אך אם נזכר קודם ברכת "המחזיר שכינתו לציון", אומרו שם, ומסיים "ותחזינה עינינו" וכו'.

ואם לא נזכר עד לאחר "יהיו לרצון" וגו', חוזר לראש התפלה. ובראש חודש אם שכח "יעלה ויבוא" במעריב,

בין שראש חודש הוא ב' ימים, בין שאינו אלא יום אחד, כיוון שאמר "ברוך אתה ה'" והזכיר את השם,

שוב אינו חוזר, אלא מסיים "המחזיר שכינתו לציון" וגומר תפלתו. והטעם בזה,

מפני שלא היו מקדשין את החודש בלילה.

 

יא. שכח בראש חודש או בחול המועד "יעלה ויבוא" בשחרית, אף על פי שלא נזכר עד לאחר שהתפלל מוסף

(שכבר זכר של ראש חודש ושל חול המועד), מכל מקום צריך לחזור ולהתפלל שחרית. ואם עבר זמנה,

ישלימנה בתפילת המנחה (עיין שערי תשובה סימן ק"ח ס"ק י"ב), כדלקמן סימן כ"א סעיף ד'. ועיין לקמן סימן כ' סעיף י'.

 

יב. בכל מקום שהוא צריך לחזור ולהתפלל, צריך להמתין כדי הילוך ארבע אמות.

 

יג. ש"ץ שטעה בתפילת הלחש, אינו חוזר ומתפלל שנית, מפני טורח הצבור,

אלא סומך על התפילה שיתפלל בקול רם. (ולכן לאחר חזרת התפילה יאמר "אלהי נצור" וכו' ויפסיע ג' פסיעות).

אך אם טעה בשלוש ברכות ראשונות, ונזכר קודם שהשלים תפילתו בעניין שלא יהא בחזרתו טורח הציבור, יחזור.

 

יד. ביום התענית, בין בתענית ציבור בין בתענית יחיד, אומרים בתפילת המנחה בברכת "שמע קולנו",

"עננו". וכשמגיע ל"בכל עת צרה וצוקה", יסיים "כי אתה שומע" וכו'. ואם שכח מלומר "עננו",

אם לא נזכר עד לאחר שאמר את השם מברכת "שומע תפילה", אינו חוזר ואומרו, אלא לאחר שגמר כל התפילה,

לאחר "אלהי נצור" קודם שיעקור רגליו, אומרו עד "בכל עת צרה וצוקה", ומסיים "יהיו לרצון" וכו'.

ואם לא נזכר עד לאחר שעקר רגליו, אינו אומרו עוד כלל.