החיסון

תקלטו לרגע מה החוקרים עשו עם החיסון הזה – חובה לקרוא כדי להבין

אמונה ובטחון, מאמרים וכתבות, ,

תקלטו לרגע מה החוקרים עשו עם החיסון הזה – חובה לקרוא כדי להבין

מאת: יצחק יעקבסון

 

"פעם נסע הרב שטיינמן לשוויץ", מספר הגה"צ רבי שמעון גלאי שליט"א.

"כדרכו לא הרים הגראי"ל את עיניו אל מחוץ לד' אמותיו ולא התבונן בכלל

בנופים היפים שהקיפו אותו… "אמרו לו מלוויו, "אולי הרב יסתכל קצת,

הרב יראה 'מה רבו מעשיך ה'… רואים את הרי אלפים היפים כל כך".

"הצביע הרב שטיינמן על הגוף שלו, "כדי לראות 'מה רבו מעשיך', הוא אמר,

"אני לא צריך לראות את הרי האלפים. אני רואה את זה פה! בגוף שלי.

כמה ניסים ונפלאות יש בגוף שלי!!!".

ואכן, ככל שהמדע ובפרט מדע הרפואה הולך ומתפתח עם השנים, אנו לומדים

לדעת עד כמה מתוחכם ומתוכנן הוא גוף האדם, ומי שעיניו בראשו מבין אל נכון

כי כזאת תוכנית עמקנית, עם מפרט טכני עשיר כל כך, וסנכרון מלא בין כל חלקי

הגוף, שמירתו במידת חום שלא תהיה גבוהה מדי ולא נמוכה מדי, ועטיפתו

במעטה של עור דקיק להגנה מפני מפגעים חיצוניים תוך שמירה על רגישות

גבוהה למתחולל מסביב, כל אלו הם פרי יצירה מופלאה שאין אדם בעולם

המסוגל לה, ורק בורא כל עולמים יכול היה ליצור כמותה. שיעורים באמונה,

אפשר למצוא אם כן בכל ספר רפואה למתחילים, ובעצם בכל ספרי מדעי,

חדש או ישן.

אבל החיסונים לקורונה, אלו של חברת 'פייזר', המדוברים בימינו, מהם אנו

יכולים ללמוד פרק נוסף ועמוק במיוחד באמונה בקב"ה, בראותנו עד כמה

התכנון של גופנו מפורט כל כך, וכיצד הצליחו גדולי המדענים, לפצח בעמל

וביגיעה שנמשכו עשרות שנים, משהו קטן ביותר מנפלאות הבורא, ובכך גילו

את הצופן שמסייע להביא להתחסנות של הגוף בפני הנגיף.

וזאת יש לדעת ,החיסון של 'פייזר' וגם זה של 'מודרנה', אינו ככל החיסונים

שהכרנו בשנים עברו, כי החיסונים ההם עבדו בדרך של החדרת נגיף מומת

או לחלופין נגיף חי-מוחלש, לגוף האדם, ועל ידי כך לומד הגוף להתגונן בפני

הנגיף, לכשיגיע הנגיף החזק והמסוכן יותר.

החיסונים החדשים עובדים בדרך של תמרון המערכת הביולוגית של הגוף,

שתזהה מעת קבלת החיסון (לאחר כעשרה ימים מקבלת מנת החיסון השנייה),

את הנגיף, ותדע איך לחסל אותו במהירות שיא.

לשם הבנת הדברים ציטטנו קטעים מתוך מאמרו המחכים והמופלא של ד"ר רועי צזנה,

(ב'הידען')שמנסה להסביר את הנושא המדעי המורכב כל כך, בשפה פשוטה שאותה

יבינו גם מי שאינם בקיאים במדע הביולוגיה.

"כולם מדברים על חיסוני הרנ"א, אבל מעטים שמים לב למורכבות שלהם", פותח ד"ר צזנה.

"לכאורה, הם פשוטים מאד: החוקרים מזריקים לגוף צוללות זעירות המכילות בתוכן גדיל

רנ"א. התאים באזור בולעים לתוכם את הרנ"א, שנותן להם הוראות לייצר את אחד מחלבוני

הווירוס ולהפריש אותו לזרם הדם. מערכת החיסון לומדת להכיר את אותו החלבון, וכאשר

מגיע הווירוס עצמו ומנסה להתפשט בגוף, מערכת החיסון המנוסה בולמת אותו מיד.

"פשוט, נכון?

"למעשה, מדובר בהישג שמסתמך על עשרות שנים של מחקר בביולוגיה, שהתכנסו

כולם במולקולה פשוטה אחת: אותו גדיל רנ"א שמוחדר לתאים.

"כדי להבין את המורכבות של ההישג, אנחנו צריכים לדבר קודם קצת על רנ"א".

 

מי אתה, רנ"א?

 

"אל תתבלבלו", כותב ד"ר צזנה, "דנ"א ורנ"א הן שתי מולקולות שונות מבחינת

התפקיד שלהם. הדנ"א מכיל את הוראות ההפעלה של התא כולו, ומוחבא ומוגן

היטב בתוך גרעין התא. זהו ספר המתכונים של התא, שמכיל אלפי עמודים. כל

עמוד מכיל מתכון אחד ליצירת חלבון שיעשה פעולה מסוימת בתא.

כשהתא צריך לממש את אחד המתכונים האלו, הוא אינו מוציא את כל הדנ"א אל

מחוץ לגרעין כדי לעשות זאת. זה מסוכן! לכן, הוא רק מעתיק את אחד העמודים

למולקולה שנקראת רנ"א-שליח, והיא יוצאת מהגרעין, ושם קוראים אותה מכונות

זעירות שמתרגמות את ההוראות שבה לחלבון שלם. אם אתם רוצים אנלוגיה

שקשורה יותר לעולם המחשוב, הדנ"א הוא ההארד-דיסק הנייד של התא.

הרנ"א-שליח הוא זיכרון ה- RAM, שעושה את הפעולות הקטנות והמהירות,

ומתפרק במהירות לאחר שעשה את העבודה.

"עכשיו, בואו נדבר על הרנ"א לרגע. כל מולקולת רנ"א בנויה משרשרת של

מולקולות קטנות שמחוברות זו לזו. אבל אם נמשיך באנלוגיה הקודמת, עדיף

לחשוב על הרנ"א כעל עמוד אחד מלא באותיות.

יש ארבעה סוגי אותיות ברנ"א, שכל אחד מהם מייצג מולקולה אחרת. אלו הן

A, C, U ו- G. זהו. באמצעות ארבע האותיות האלו, מעביר גדיל הרנ"א את

ההנחיות ליצירת חלבון מורכב. זוהי שפת תכנות, למעשה, עם ארבע אותיות בלבד.

"תקלטו לרגע מה החוקרים עשו עם החיסון הזה:

הם תכנתו בשפה של התא עצמו. בשפת החיים. הם התייחסו לתאים שלנו כאל מחשב,

והחדירו לתוכם הוראה שלא הייתה קיימת בהם בעבר.

"וברשומה הזו אני רוצה לספר לכם קצת על הפקודות בהן הם השתמשו כדי לגרום

לרנ"א לעשות בדיוק את מה שהם רוצים בתא. זוכרים שכתבתי שהרשומה נועדה גם

למתכנתים? אז בבקשה. יש לכם כאן שפת תכנות ביולוגית שמורכבת ממש כמו כל שפת

תכנות ממקור אנושי.

"בואו נצלול לתוך גדיל הרנ"א שהחוקרים פיתחו, ומהן הפקודות השונות שהוא מכיל".

 

הפקודות שבחיסון החדש של פייזר

 

בנקודה זו נותן ד"ר צזנה קרדיט כראוי לניתוח המבריק של ברט הוברט,

שעליו מבוססים המשך דבריו. "אותו חיסון חדש של פייזר", הוא מסביר,

"מורכב מגדיל אחד של רנ"א, עם 4,284 אותיות. וכן, זה הרבה, אבל כל

אחת מהן נחוצה כדי לייצר את החלבון הנכון.

"שתי האותיות הראשונות באותו רנ"א הן GA. זה נשמע כמו פרט מידע שולי,

אבל הוא חשוב. כשמולקולת רנ"א מתחילה בשתי האותיות האלו, התא מקבל

זאת כמסר, או סוג של תעודת זהות. GA מבהירות לתא שהרנ"א הזה הגיע

מהגרעין, ושאפשר לסמוך עליו. החוקרים פשוט עשו 'האקינג' (פריצה ממוחשבת)

כדי לרמות את התא.

"החלק הבא בגדיל הרנ"א חשוב במיוחד. הוא נקרא (ואני מפשט דברים כאן) –

"אזור שאינו מתורגם" – ונראה כך –

GAAΨAAACΨAGΨAΨΨCΨΨCΨGGΨCCCCACAGACΨCAGAGAGAACCCGCCACC

"רגע אחד, תאמרו עכשיו. מה עושה כאן האות פסיי היוונית? האם לא סיפרת לנו

שיש רק ארבע אותיות – ACUG? "כן, אבל כמו שאמרנו: החוקרים עושים האקינג

למערכת ההפעלה של התא. כשהתאים נחשפים לרנ"א ממקור זר, הם לא מוכנים

להתמסר לו ככה סתם. יש להם סוג של מערכת אנטי-וירוס פנימית, שהורסת כל רנ"א

שיש חשד לגביו.

"כדי להתמודד עם הבעיה המסוימת הזו, החוקרים החליפו את אות ה- U שברנ"א,

במולקולה דומה בשם פסיי. כשהאנטי-וירוס התוך-תאי מעיף מבט ברנ"א ורואה את

המולקולה הזו, הוא מחליט שהיא בסדר אחרי הכל, ונותן לה להמשיך במלאכתה.

למה? ככה. אל תתווכחו עם האנטי-וירוס של התא. אבל אני כבר רוצה להרגיע אתכם:

וירוסים אינם מסוגלים להחליף את ה- U בפסיי, כך שהם אינם יכולים לרמות את התאים

באותה הדרך. "נחזור לאזור הלא-מתורגם. הוא מכיל 51 אותיות, ואתם יכולים להתייחס

אליו כאל הכותרת שעל העמוד. אתם יודעים שהחלק הכי חשוב בכל סיפור, הוא הכותרת.

היא זו שמושכת את הקורא. כותרת טובה תמשוך הרבה קוראים. כותרת גרועה תרחיק

אותם. "הכותרת צריכה למשוך את המכונה המשוכללת שנקראת "ריבוזום".

הריבוזום הוא זה שיקרא את העמוד שלנו, יבין את ההוראות שבו ויתרגם אותן לחלבון.

"אבל כדי שהוא בכלל יסכים להתחיל במלאכת התרגום, הוא צריך להימשך לרנ"א

שהחדרנו לתא. הוא צריך למצוא מקום עגינה על הגדיל, ממנו יוכל להתחיל לעבור

על כל שאר האותיות כדי לתרגם אותן לחלבון. זה מה שהכותרת עושה: היא מספקת

לריבוזום נקודת נחיתה. צריך כותרת טובה כדי למשוך ריבוזומים במהירות אל העמוד שלנו.

"איך כותבים כותרת טובה? התשובה ידועה לכל סופר: מעתיקים.

"החוקרים פשוט העתיקו כותרת מרנ"א אחר שאנחנו יודעים מניסיון שמושך ריבוזומים

כמו זבובים לדבש. בזכות הכותרת המועתקת הזו, שאורכה 51 אותיות, הרנ"א יתורגם

לחלבון בקצב מהיר. "ועכשיו שמכונת התרגום שלנו – הריבוזום – התחברה לכותרת

שבתחילת הרנ"א, היא יכולה להתחיל במלאכת התרגום.

"אבל מה היא בכלל עומדת לתרגם?

"מרנ"א לחלבון! הריבוזום יושב על הרנ"א. הוא מתחיל לקרוא את העמוד ולתרגם אותו לחלבון.

"מה פירוש "תרגום"? אמרנו שהרנ"א מורכב מאלפי אותיות. כל שלוש אותיות כאלו

יוצרות מילה אחת. הריבוזום קורא שלוש אותיות, ואז את שלוש האותיות הבאות,

ואז את הבאות וכן הלאה. כל צירוף של שלוש אותיות אומר לריבוזום לתפוס אבן לגו

אחרת, ולחבר אותה לחלבון המתגבש. במילים אחרות, אם הריבוזום עובר על 3,000

אותיות כאלו, הוא ירכיב חלבון שעשוי מאלף אבני לגו. אבני הלגו האלו נקראות חומצות

אמינו, אגב, אבל אנחנו נקרא להן רק אבני לגו כדי לא לסבך את העניין.

"אנחנו רוצים שהחלבון שייווצר יהיה זה שנגיף הקורונה משתמש בו כדי להיצמד לתאים:

חלבון הקרס (spike), וזה באמת החלבון שהריבוזום ייצור. אבל רגע! אנחנו רוצים

שהחלבון יופרש מתוך התא, נכון? תאי מערכת החיסון שמסתובבים בגוף בחיפוש

אחר פולשים, לא ימצאו את אותו חלבון בקלות אם הוא יישאר בתוך התא.

"אז איך מעבירים לתא הוראה להפריש את החלבון החוצה? האותיות הראשונות ברנ"א

שהריבוזום קורא, מתורגמות לקבוצה של אבני לגו שמשמשת כסוג של פתק – תגית –

על החלבון. אותה תגית מבהירה לתא שהוא צריך להפריש את החלבון החוצה. וזה בדיוק

מה שהתא יעשה, ברגע שהריבוזום יסיים להרכיב את החלבון.

"עכשיו שהריבוזום יצר את התגית, הוא ממשיך לקרוא את יתר 3,777 האותיות שבגדיל הרנ"א.

אלו מנחות את הריבוזום להרכיב חלבון שזהה לקרס של הווירוס… אבל עם שינוי קריטי.

"אותו שינוי מתמקד בחמש אותיות ברנ"א שהוחלפו באותיות אחרות.

השינוי הזה גורם לריבוזום לחבר אבן לגו יוצאת-דופן לחלבון: פרולין שמה.

"הסיבה לאבן החדשה הזו היא שבלעדיה, חלבון הקרס שלנו יתמוטט ויקרוס לתוך עצמו.

למה? מכיוון שהוא לא נועד להיות מופרש החוצה מתאים. הוא לא נועד לעמוד בפני עצמו.

במקור הוא היה מחובר לווירוס, שתמך בו ומנע ממנו לקרוס. אבל כשהוא לא מקבל את

התמיכה הזו מהווירוס, הוא פשוט מתמוטט.

"זו הסיבה שהחוקרים מחליפים את אחת מאבני הלגו הרגילות שבחלבון, בפרולין – שהיא

אבן לגו חזקה במיוחד. היא מספקת לחלבון עמוד שדרה חדש, שמונע ממנו לקרוס גם כשהוא

לא מחובר לווירוס. בזכות הפרולין, יעילותו של החיסון משתפרת פלאים.

"בסוף המעבר על אותן 3,777 אותיות, יש לנו סוף-סוף את החלבון שהיינו צריכים. אבל עכשיו

צריך להודיע לריבוזום שהגיע הזמן לעצור את התרגום. שוב, כמו בשפת תכנות בה אנחנו מורים

למחשב לעצור את ההרצה. למזלנו, יש שילוב של שלוש אותיות שמעביר לריבוזום את ההודעה

הזו בדיוק. הריבוזום מגיע אליהן – ועוצר שם.

"וזהו? רק עוד דבר אחד.

"הריבוזום מתנתק מהרנ"א, והחלבון החדש מתחיל את המסע שלו אל מחוץ לתא.

אבל הרנ"א עצמו נותר בתא, ואנחנו רוצים שריבוזומים נוספים יתחברו אליו וייצרו

חלבונים נוספים. אלא שיש בעיה אחת: בכל פעם שריבוזום מתרגם את אותו גדיל

רנ"א, הקצה האחורי של הגדיל נקטע ונזרק. למה? לא ברור. אולי זה מנגנון של

התא שנועד להגביל את מספר הפעמים שחלבון חדש ייווצר. ברגע שיותר מדי

אותיות נופלות מהקצה האחורי, התא מזהה שגדיל הרנ"א הזה הגיע לסוף חייו,

ומפרק אותו. וזה ממש לא מתאים לנו, כאמור, כי אנחנו רוצים שכל גדיל רנ"א

יתורגם לחלבונים רבים.

"אז מה עושים? מרמים את התא, שוב. החוקרים חיברו לגדיל הרנ"א שלנו בערך

מאה אותיות זהות: A, A, A ועוד 97 חזרות על A. זה מין זנב ארוך שיש לרנ"א

וכולו עשוי מאותה אות. בכל פעם שהרנ"א עובר תרגום, חלק מהזנב הזה נקטע.

וזה בסדר גמור ולא מפריע לרנ"א להמשיך להתחבר לריבוזומים נוספים. רק אחרי

עשרות תרגומים לחלבונים, ייעלם הזנב הזה לגמרי, וגדיל הרנ"א הגיבור שלנו

יפורק על-ידי התא. זה סופו של כל גדילון".

 

הגאונות שבבריאה

 

מי שלא זכה להאמין בבורא לעולם, לא יוכל לקרוא את הדברים דלעיל,

בלי שהדבר יערער אותו כהוגן. שימו לב מה היה לנו במאמר המופלא של

ד"ר צזנה:  מעשה תכנות של ממש, שכולו ב'גדיל' אחד של רנ"א, כולל הוראה

לתא להתייחס לרנ"א כאילו הגיע מהגרעין (GA), יצירת כותרת מפתה במיוחד

באורך של 51 אותיות, שמושכת את הריבוזומים כדי שיתרגמו את החלבון,

הנחיה להדפיס תגית שתגרום לתא להפריש את החלבון החוצה, הוראות יצירת

חלבון באורך 3,777 אותיות, עם שינוי קטן שמייצב אותו, יצירת 'זנב' מלאכותי

שמוודא ש'לולאת' התרגום לחלבון תמשיך שוב ושוב, במשך מספר פעמים מוגדר,

וכל זה רק על קצה המזלג.

"כל אחת מההוראות האלו מבוססת על שנים ארוכות של מחקר ועל מאמרים

מדעיים אינסוף", מסכם ד"ר צזנה את המאמר שלו. "עכשיו אתם יודעים איך

תכנתו את החיסון, וגם יודעים להעריך את המורכבות שבתוצר הסופי".

ואנחנו נוסיף על דבריו ונאמר: "עכשיו אתם יודעים להעריך את הגאונות העצומה

הטמונה בפלא האדיר שמכונה בפשטות 'גוף האדם'.

אגב, ד"ר צזנה סבור שבשנים הבאות המדע ילמד לנצל את שפת התכנות הזו,

שנעשה בה שימוש בפעם הראשונה לטובת חיסון לקורונה, ומעתה היא תשמש

למטרות רבות נוספות.

"נשתמש בה כדי לתכנת הוראות שיגרמו לתא לייצר חלבונים חדשים ושונים:

חלבונים שיוכלו להילחם במחלות, לעזור לתאים להתמודד עם פלישת נגיפים,

ואפילו להעביר לתאים הוראות – למשל, לחזור לשלב בו הם יכולים להתחלק שוב,

וכך להצמיח מחדש איברים, ואפילו גפיים שלמות!".

לנשמה

מה קורה לנשמה לאחר המיתה?

עולם היהדות, ,

מה קורה לנשמה לאחר המיתה?

בשעת הפטירה עצמה, הנשמה רואה את הבורא. לנשמה

בזוהר הקדוש מובא: אין הנשמה יוצאת מהגוף, עד אשר הקדוש ברוך הוא מתגלה לה,

ואז בשמחה ובאהבה יוצאת הנשמה לקראת הבורא.

הזוהר הקדוש אומר: ברגע המיתה מורשה האדם לראות את הבלתי-נראה, ואז הוא רואה את קרוביו ואת ידידיו

שכבר נמצאים בעולם הבא. הם נראים לו כפי שנראו בעולם הזה והוא מכיר אותם. אם הוא נמצא ראוי לעולם הבא,

הם מגלים אותות שמחה.במותו, האדם עובר לעולם אחר. אמנם, הנפש חסרה את הגוף,

אולם יש לה מושג ברור על המתרחש בעולם הגשמי. האדם יודע כי הוא נפטר.

מדוע, איפוא, אנו בוכים ומתאבלים כאשר מסתלק אדם קרוב?

כדי להמחיש את הדברים ניתן דוגמה: קרוב קיבל באורח פתאומי ירושה, והוא נוסע לארץ רחוקה ועשירה.

בשעת הפרידה נוהגים המלווים לבכות, למרות שלמעשה, אין לכך כל סיבה – שם יהיה לו הרבה יותר טוב!

אם כן, על מה בוכים? על כך שזמן רב לא נתראה. מסיבה זו בוכים גם בלוויה!

מיד לאחר המוות מצויה הנשמה במבוכה גדולה. תשומת ליבה נתונה לגוף שבו שהתה עד עתה.

רוב האנשים מזהים עצמם עם הגוף דווקא. לכן, קשה לנשמה לנתק קשר זה. כתוצאה מכך,

בימים הראשונים היא נמצאת, כביכול, בשבי הגוף.

ספר איוב מזכיר זאת באומרו:

"אך בשרו עליו יכאב, ונפשו עליו תאבל" (יד, כב).

תופעה זו קיימת בחריפות יתר בזמן שהגוף טרם נקבר. הנשמה מזועזעת ממה שקרה לגוף.

היא מבחינה באימה בתהליך של הטהרה ושל הקבורה. זוהי גם אחת הסיבות שבגללן מדריכה היהדות

להתייחס אל הגוף בכבוד רב. ניתן לשער כמה גדול יהיה כאבה של הנשמה אם תראה את הגוף, משכנה הקודם,

נטוש, מופקר או מבוזה.

במשך שבעה ימים הנשמה נודדת הלוך ושוב מן הבית אל הקבר, ומבכה את גופה.

באותם ימים נוהגים היהודים מנהג אבילות – לשבת "שבעה". במשך שבעה ימים נמצאים הקרובים בבית הנפטר,

מתייחדים עם זכרו ומתפללים לעילוי נשמתו.

צער זה של הנשמה אינו כאב פיזי. הנשמה מבכה את המעטה הגשמי שלה, כפי שאדם מבכה את ביתו החרב.

הגוף בעיקרו אינו מכשול הניצב בין הנשמה לבין הבורא. הגוף והנשמה בשותפות, ביחד, עברו דרך ארוכה.

הם עברו את העליות והירידות בחיים. נוצר ביניהם קשר הדוק, ועל כך באה הבכיה.

חטאים מסוימים שעבר עליהם האדם בימי חלדו, מביאים את נפשו לאחר המוות לייאוש גדול ולמצוקה,

והנשמה כמו מתעופפת מקצה אחד של העולם לקצהו השני. הפסוק וחכמי הקבלה מכנים תופעה זו בשם:

"כף הקלע". זוהי תחושה נוראה, האדם חש כאילו הוא נזרק כמו כדור מצידו האחד של העולם לצידו השני.

בספר שמואל נאמר:

"והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך, ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע" (שמואל-א' כ"ה, כ"ט).

ידוע, שזמן קצר לאחר הקבורה הגוף מתחיל להירקב בקבר.

התלמוד מלמד שהרימות (תולעים) גורמות למת כאב, שמשווים אותו לדקירות מחט באדם חי.

רוב הפרשנים סבורים שהכוונה היא לעינויים רוחניים לנשמה. הם נגרמים לה כאשר היא רואה כיצד בית חייה הולך ומתפורר.

חכמי הקבלה מכנים תהליך זה בשם: "חיבוט הקבר" – עונשו של הקבר.

מה שמתרחש עם הגוף בקבר עלול להיות נורא מעונש הגיהנום.

בספר "נפש החיים" נאמר: "עונג הגיהנום איננו, בעצם, לא עונש ואף לא נקמה, אלא החטא עצמו מעניש את האדם.

כל המעשים רשומים, והאדם מקבל את עונשו מן הכוחות הרעים שהוא עצמו יצר על ידי מעשיו".

מצב הנשמה תלוי – קודם לכול – באדם עצמו. ככל שהאדם במהלך חייו היה תלוי ביתר שאת בגופו ובעול הגשמי,

ייסוריו לאחר מותו יהיו מרים יותר. מי שבחייו היה מרוכז בצד החומרי של החיים, יתקשה – יותר מאחרים –

לחוות את כליון גופו ואובדנו. לעומתו, מי שחי חיים רוחניים מעמיקים, חיי תורה, יכול להיות כמעט פטור מדאגה לגורל גופו.

אנו יודעים שצדיקים אינם מודאגים כלל מחיבוט הקבר, שכן גם בימי חייהם הם השתמשו בגופם רק למען המטרה הרוחנית,

שהועידה לו התורה, ולכן, המעבר לעולם הרוח הינו מעבר שאליו הם התכוננו בשנות חייהם, כאן, בעולם הזה.

לאחר שלושים יום עולה הנשמה עלייה נוספת. במשך שנים-עשר חודש הגוף עדיין קיים, ולכן,

הנשמה יורדת אליו לפעמים. אולם אחרי שנה מתכלה הגוף, והנשמה עולה אל מקורה העליון.

לשיר

לעצור, להביט ולהתבונן

נפלאות הבורא, , ,

נושמים, גדלים, אוכלים, שותים, ישנים, לומדים, חיים. במרוץ החיים, אנו ממעטים לחשוב על הפלא שבעצם בריאתנו. על הזכות והנס שבמנת חלקנו על היותנו חיים, דינאמיים, מתקדמים, ונבנים. גוף האדם, אף שבדרך כלל הוא נראה לנו מובן מאליו, הוא המכונה המשוכללת ביותר עלי אדמות. הגדול שבמדענים בני האנוש לא יוכל לעולם לפתח מכונה שכזו, וגם לא תחליף פשוט בהרבה. מתנת החיים המפכים בגוף, שפועל בתיאום מושלם ומופלא, אינה דבר של מה בכך.

כמות אדירה של תהליכים בשנייה

בניסיון להבין כיצד פועל גופנו ואילו ניסים מלווים אותנו בכל רגע נתון כדי שנוכל לנשום את הנשימה הבאה, די להציץ בכמה עובדות הקשורות בתפקודנו. לקרוא, להתפעם ולהודות עד בלי די לבורא עולם. ראשית, כדי שהגוף יפעל כשורה, מדי שנייה מתרחשים בו אלפי מיליונים של תהליכים. בשנייה אחת, נהרסים מיליוני תאים, נבנים אלפים של רכיבים כימיים המספיקים לייצור כל תרופה בעולם, ובד בבד, הגוף מפיק אנרגיה רבה כל כך, עד כי ניתן להשתמש בה לצורכי חשמל של עיר. המידע שיש במוח ובגוף הוא בכמות כה גדולה, עד כי עשרות מחשבים מתקדמים ביותר בקושי יצליחו להכילו. ולכל אורך הזמן הזה, ניטשת בגוף מערכה עצומה נגד אלפי פולשים זרים שמבקשים לפגוע בו.

מתקשים להאמין? ובכן, מסתבר כי הניסים שמאפשרים את קיום חיינו, מתחילים בעובר עוד בעודו ברחם אימו. לפי מחקרים שנערכו, העובר מסוגל לשמוע צלילים, והוא מגיב להם. כמו כן, לפי מחקרים אחרים, תינוקות מתחילים לחלום כשהם עדיין ברחם אימם. מיד לאחר הלידה, ראשו של התינוק מגיע לרבע ממשקל גופו. אף על פי שעם לידתו, ניצבת בפני התינוק דרך ארוכה עד להתפתחותו המלאה, הרי שהוא נולד עם כל האיברים, קטנים וחלשים ככל שיהיו.

ראש טוב

אף שראשו של תינוק שזה עתה יצא לאוויר העולם מגיע לרבע ממשקל הגוף שלו, הרי שדרכו להתפתחות מלאה ארוכה למדי. רק בגיל 20 מגיע המוח למשקל המקסימאלי שלו. לאחר מכן, במהלך העשורים שיבואו, ימותו כמיליארד תאי עצב במוח. משקלו יפחת בשיעור של כ-100 גרם. לפי ההערכות, המוח שלנו יכול לאחסן כמות מידע שגדולה יותר מ-5,000 דיסקים. וגם כשאנחנו שולחים מסר למוח, אין מחשב בעולם שיוכל להתחרות במהירות הפעולה שלנו שככל הנראה נע בסיבי העצם במהירות של 200 קמ"ש לערך.

המוח, מעניין לדעת, הוא האיבר הרגיש ביותר בגוף למחסור בחמצן. זאת ככל הנראה הסיבה לכך, שלמרות משקלו הקטן בהשוואה ליתר חלקי הגוף, כ-1,300 גרם, הוא מקבל אספקה של כ-20% מהחמצן שנקלט בגוף. אם חמצן לא מגיע למוח במשך כ-7 שניות, הסובל מהמחסור יתעלף. הסיבה לכך, היא כדי להציל את האדם. קולט את אותות המצוקה, ונופל למצב מאוזן על מנת להזרים כמה שיותר חמצן למוח. ואם כבר במצב מאוזן עסקינן, הרי שבמהלך שנת החלום, השלב החמישי בשלבי השינה, משתק המוח את שרירי הגוף, מה שמונע מאיתנו ליפול תוך כדי שינה.

 

בעומק הלב

תהליכי התיאום והתפעול בין המוח לבין הלב הם פלאיים ממש. שני האברים החיוניים הללו, האחראים לתפקודו של הגוף, פועלים בהרמוניה ובחריצות יתרה, בכל שנייה ושנייה. בשעה אחת, הלב פועל במידה המפסיקה לייצר אנרגיה שיכולה להרים משקל של טון. במהלך תקופת החיים הממוצעת של בן אדם, הלב פועם כ-3 מיליארד פעמים ושואב כ-180 מיליון ליטרים של דם. באשר לשאלת מיקומו של הלב, אף שהתשובה בדרך כלל היא שהוא נמצא בצד השמאלי של החזה, הרי שבפועל, מיקומו שונה. הלב ממוקם במרכז בית החזה, כשקצהו התחתון נוטה מעט שמאלה. זאת הסיבה להנחה המוטעית שהלב ממוקם בצד שמאל. בהקשר זה ראוי לציין, כי חלק קטן מהאוכלוסייה לוקה ב"דקסטרוקרדיה", מצב שבו קצהו התחתון של הלב נוטה מעט ימינה, ולא שמאלה.

משקלו של הלב מגיע ל-350 גרם לערך. הגודל הממוצע שלו, אצל אדם מבוגר, הוא כגודלו של תפוז גדול. כל חדר בלב מתמלא בדם בכמות של חצי כוס לערך. בכל פעימה, מזרים הלב כ-100 מילי-ליטרים של דם. בכל יום עוברים דרך הלב כ-8,000 ליטרים של דם. בתוך שלושה ימים, יכולה זרימת הלב לדם למלא בריכה! אורך כלי הדם בגוף מגיע ל-100 אלף קילומטרים לערך, ששווים ל-3 הקפות לכדור הארץ בקירוב. לחץ הדם בעורקים שלנו הוא חזק ביותר, עד כי הוא מסוגל לפרוץ כמו מזרקה בזרם של למעלה ממטר. התקף לב קורה כאשר עורק שמזין את שריר הלב נסתם. כתוצאה מכך, אותו אזור בלב שהוזן על ידי העורק, מת, והאזור הלבבי עובר תהליך של נמק.

המעבדה המשוכללת בתבל

ומהלב אל הכבד, איבר חיוני ביותר שאחראי על תהליכים רבים בגופינו: ברפואה מגדירים את הכבד כמעבדה של הגוף. עם זאת, בהשוואה למעבדות שהוקמו ושמופעלות על ידי בני תמותה, הרי שמדובר במעבדת-על שאין ביכולתם של בני האנוש להבין בצורה מוחלטת כיצד היא פועלת, ובוודאי שלא ניתן להעתיק אותה. הכבד קולט את הכימיקלים, הוויטמינים, המינרלים והחומרים השונים שהגוף זקוק להם. בדרך, הוא מסלק את הרעלים שמזיקים לגוף. כך שלמעשה, הכבד משמש כמסננת וכספק של חומרים החיוניים לתפקודנו. מעבדת הכבד מסוגלת לטפל בכ-500 תהליכים שונים במקביל, בעת ובעונה אחת.

מלבד היותו של הכבד מעבדה שמזינה אותנו בחומרים חיוניים, ומצילה אותנו בד בבד מרעלים מזיקים, יש לו עוד תכונה מיוחדת: כבד הוא האבר היחיד בגופנו שמסוגל לצמוח מחדש. הכבד הוא בלוטה, שמשקלה כ-1400 גרם. האבר החיוני הזה ממוקם מתחת לסרעפת ותופס, בין היתר, חלק ממערכת הבטן. הכבד מכוסה כמעט כולו בקרום הצפק. מתחת לקרום הזה, יש רקמת חיבור צפופה שעוטפת את הכבד כולו. הכבד מחולק לשתי אונות בסיסיות. האונה השמאלית קטנה יותר, והאונה הימנית, הגדולה יותר, מתחלקת לשלושה חלקים. החלקים מחולקים כל אחד על ידי כלי דם וסיבים פיברוטיים שיוצרים מבנה תומך לאוניות.

 

בעוד הכבד מסנן את הרעלים מגופנו, הקיבה אחראית בין היתר על אכסון מזון, ויסות קצב העברת המזון למעי הדק להמשך עיכול, המשך פירוק מכני של המזון לאחר פירוקו בפה ועוד. אם אתם חשים מלאים מאוד לאחר ארוחה גדולה, אל לכם להתפלא: הקיבה מסוגלת להתנפח עד פי 20 מהגודל המקורי שלה. בשל הגמישות שהיא נדרשת כדי לבצע פעולות שכאלה, הקיבה חייבת לרפד עצמה מחדש מדי שבועיים, אחרת, מיצי הקיבה יאכלו אותה.

ומה באשר לריאות? הריאות, האבר העיקרי האחראי על הנשימה, שואפות בכל יום כמיליון ליטר של אוויר. שטח הפנים של נאדיות הריאה הוא גדול ביותר, ומגיע למידות של מגרש גדול, אף על פי שאנו נושמים אוויר כה רב בכל יום, עדיין למים יש את הנתח הגדול ביותר בגופנו: כ-70% מהגוף מורכב ממים. סוג המים דומה יותר למי ים מאשר למי השתייה הרגילים מהברז. הריאות, וכך גם איברים אחרים בגוף, אינם סימטריים. צד שמאל שלנו לא זהה לחלוטין לצג ימין. ולא בכדי. אם נתרכז בריאות כדוגמא, הריאה השמאלית קטנה מהריאה הימנית, כדי שיהיה מקום ללב, שממוקם בין שתי הריאות.

 

הדם הוא הנפש

הלב הוא המשאבה של הדם, הנוזל הפלאי בבריאה. הנוזל האדום הסמיך מכיל רכיבים שונים, ופועל בצור המיוחדת. אורך חייה של כדורית דם אדומה, הכדוריות שמעניקות לדם את צבעו האדום, עומד על 120 יום. בכל שנייה, שימו לב! נהרסות 15 מיליון כדוריות דם אדומות בגוף. בטרם תיהרסנה, תעבורנה הכדוריות מסע של 12 מיליון קילומטרים ברחבי הגוף. כדורית דם אדומה נעה במהירות רבה ומבצעת הקפה אחת ברחבי הגוף בתוך 20 שניות בלבד. בגוף של אדם בוגר יש כ-6 ליטרים דם (לגברים יש יותר דם מנשים). מילי-ליטר אחד של דם מכיל כ-5 מיליון כדוריות דם אדומות.

מלבד סוגי הדם העיקריים המוכרים, A,B,Oו- AB, בעלי RHחיובי או לא, קיימים עוד תת סוגים רבים של סוגי דם. סוגים אלה לא נבדקים בבדיקות שגרה של בנקי הדם. לכל אדם יש סוג דם בעל מאפיינים ייחודיים לו. זה נגזר מה-DNA, החומר התורשתי שנמצא בגופו של כל אחד ואחד מאיתנו. ה-DNAבנוי בצורת סליל שמקופל כמה פעמים. באופן הזה, מתאפשר אכסון כמויות עצומות של מידע. אם מותחים סליל כזה, אורכו הוא כזה שיכול להגיע לירח 6000 פעמים לערך.

 

מאסה של שרירים

השרירים, כחלק בלתי נפרד ממערכות הגוף, מאפשרים לנו תפקוד תקין של הגוף. מהו השריר החזק ביותר בגופנו? סביר להניח שלא רבים היו מגיעים לתשובה הנכונה: השריר החזק ביותר בגוף, יחסית לגודל שלו, הוא שריר הלשון; 650 שרירים לערך אחראים על היציבה שלנו, על התנועה ואפילו על המראה החיצוני של כל אחד מאיתנו. אנשים הלוקים במחלות ניווניות או קשישים- השרירים שלהם עוברים תהליך של הידלדלות, מה שגורם לעור לשקוע פנימה; בעת ההליכה, בני האדם מפעילים כמעט 200 שרירים. יש שרירים המרימים את הרגל ומסייעים לה לצעוד, שרירי הגב מושכים את הכתפיים אחורנית ושומרים על שיווי משקל, שרירי הבטן מתכווצים ומונעים נפילה לאחור, ושרירי הסרעפת מסייעים לנשימה.

זה בעניין הליכה, ומה קורה כשאנו מדברים? ובכן, לשם פעולה זו נדרש הגוף להפעיל כ-72 שרירים, בשפתיים, בלשון, בלסתות, ובמיתרי הקול. אפילו לקימוט המצח אנחנו נזקקים להפעלתם של שרירים, ובמספר לא מבוטל: 43. דווקא חיוך מצריך מאיתנו מאמץ קטן יותר: "רק" 17 שירים נדרשים כדי לבצע את פעולת החיוך. עוד סיבה לחייך… השריר המהיר ביותר בגוף, הוא השריר האחראי על מצמוץ העין. ביממה אחת אנחנו ממצמצים כ-15 אלף פעמים, ובשנה יותר מ-6 מיליון מצמוצים. נשים ממצמצות פי שניים מגברים. לו היינו ממצמצים "ברצף", עינינו היו עצומות למשך כשנה.

 

נפלאות העור

ואם לרגע חשבתם שהמערכות הפנימיות של הגוף, על כל מה שכרוך בהן, הן הפלא היחיד שאצור בנו, ראו מה קורה עם העור שעל גופנו: בשטח של 6 מ"ר של עור יש 3 מטר של סיבי עצב, 1,300 תאי עצב, 100 בלוטות זיעה, 3 מיליון תאים ו-3 מטרים של כלי דם; על ראשנו יש כ-100 אלף שערות (לא אצל קרחים או מקריחים כמובן); נשים מאבדות בממוצע כ-70 שערות ביום, וגברים כ-40. במהלך שנות חייו, גדלים על ראש אדם כ-950

קילומטרים של שיער ראש.

 

הגבות שמעטרות את החלק העליון שמעל עינינו, נועדו כדי למנוע מזיעה במצח לטפטף על העיניים; על גבי העור של האדם יש יותר יצורים מאשר המספר הכולל של תושבי כדור הארץ. רוב רובם של היצורים הללו, לא מזיק; כל חודש מגדל הגוף שכבת עור חיצונית חדשה. אצל חולי פסוריאזיס (ספחת), קצב הגידול גדול פי 27 מעורו של אדם בריא. ועוד פרט מעניין קטן: הכינים, המכה המוכרת היטב להורים לילדים קטנים, מעדיפות לשכון דווקא בראשים נקיים ולא מלוכלכים…

 

מהי המחלה השכיחה בעולם?

כאמור לעייל, בכל רגע נתון נלחם הגוף בפולשים זרים המאיימים לפגוע בו. כינים הן בעיה קטנה מאוד לגוף בהשוואה לפולשים רבים אחרים המבקשים לפגוע בו. סביר להניח שלא שיערתם, כי המחלה השכיחה ביותר בעולם היא… עששת השיניים. אלא שעששת היא לא המחלה המידבקת ביותר. התואר הלא נכבד הזה שמור להצטננות. מחלה זו נגרמת על ידי קבוצת נגיפים שמכונה "רינו וירוס". בקבוצה זו קיימים כ-180 תת סוגים של וירוסים. למעשה, אין כמעט אדם על פני כדור הארץ שניצל מהידבקות בנגיפים מקבוצה זו, פרט אולי לכמה מקומות בעולם (כמו אנטרקטיקה), לשם הנגיפים הללו טרם הגיעו.

לעומת ההצטננות, המחלה הנדירה ביותר בעולם היא אבעבועות שחורות. במאי 1978 רשם ארגון הבריאות העולמי 0 מקרי הדבקה ברחבי העולם. זאת בזכות החיסון שנמצא למחלה. דווקא בשנים האחרונות, ידוע על כמה מקרים של מחלה זו; הסוכרת היא המחלה המהווה את הגורם העיקרי לעיוורון בעולם המערבי. חוסר האיזון ברמות הסוכר גורם לפגיעה בלתי הפיכה בכלי דם קטנים בעין, לניתוק אספקת החמצן בעין, ול"ע לעיוורון; ובחזרה להצטננות וליתר מחלות החורף: התעטשות, אחד התסמינים הבולטים של המחלה, אינה מאפשרת לנו לפקוח את העיניים במהלכה. בעת התעטשות, כמעט כל תהליכי הגוף נפסקים, כולל פעימות הלב. כשאנחנו מתעטשים, רסיסי הרוק שמשוגרים מפינו, שועטים במהירות של כ-160 קילומטרים לשעה… מה רבו מעשיך ד', כבר אמרנו?!

אשר יצר

תפילות וברכות, , ,

ברכת אשר יצר, מתי ולמה וסגולותיה

נתנאל לייפר

ברכת "אשר יצר", אותה מברכים בתפילת שחרית ובמשך היום לאחר עשיית הצרכים, הינה אחת הברכות היותר קלות להבנה, ניתן לברך אותה בקלות תוך כדי הזדהות וכוונה אמיתית.

ככל שהמדע מתקדם, אנו מבינים יותר ויותר את נפלאות הבריאה וגוף האדם, המערכות המשוכללות שפועלות ללא הרף במיליוני פעולות מדויקות ומתוחכמות כדי לבלוע את המזון לעכלו להוציא ממנו את החומרים הנצרכים לגוף ולהיפטר מהפסולת. על כל אחד מהתהליכים אותם הזכרנו בשתי מילים נכתבו ספרים מדעיים רבים המנסים להבין ולהסביר את מורכבות הפעולות ואת הדרך לטפל בהן כאשר הן נפגעות.

אנו רגילים בשטף החיים לראות כל דבר כמובן מאליו וברור שיקרה ללא תקלות וללא בעיות אך אלו שסובלים מבעיות עיכול ומעיים, אבנים בכליות וכדו' יודעים כי כל תקלה ולו הקטנה באחד מהתהליכים גורמת לייסורים רבים ובמקרים רבים לאשפוז בבית חולים ולצורך בניתוחים מסובכים ותרופות יקרות.

אחד מגדולי ישראל של הדורות הקודמים אמר פעם כי אם האדם היה יודע ומעריך את הנס שגופו מתפקד כראוי היה מתקשר לביתו בכל פעם שהתפנה כדי לבשר להם שהכל בסדר…

הברכה הקצרה (כ20 שניות) היא עצירה לרגע לצורך התבוננות והכרה בנפלאותיו של הבורא וההודאה על המערכת המשוכללת השוכנת בקרבנו ופועלת ללא תקלות

ברכת "אשר יצר" ידועה גם כסגולה לבריאות איתנה ולמניעת מחלות רבות (בשם החפץ חיים) וישנם סיפורים רבים על כאלו שקיבלו על עצמם לאומרה בכוונה ומתוך הכתב ונרפאו ממחלותיהם השונות.

שאלה : כמה זמן אחרי שיצא מבית הכסא יברך?
תשובה : יברך מיד לאחר שייטול או ישטוף את ידיו אם אין לו כלי ליטול בו, עד חצי שעה לאחר מכן. יש להקפיד לומר את הברכה במקום נקי בלבד.

להורדת ברכת אשר יצר לחץ כאן

 

מה טמון בברכה זו?

ברכה זו היא הודיה לאלוקים על ניתוח קשה ומסובך, שנעשה בגופנו זה עתה, ניתוח זה מתבטא בניקויו של הגוף מן הפסולת שבו ועלינו להודות על כך בכל לבבנו ובכל נפשנו.

הדבר הראשון שיש להודות עליו, הוא, שהניתוח נעשה באופן הקל ביותר.
הדבר השני, שהוא נעשה ללא הרדמה וסיכונים.
השלישי, ללא כאבים ויסורים.
הרביעי, אנו ודים שהניתוח נעשה על ידי הרופא הגדול ביותר שקיים בעולם, והוא השם יתברך.
הדבר החמישי שהניתוח נעשה חינם אין כסף.

על כל אחד מחמשת הדברים הללו, יש לתת הודיה גדולה לאלוקים ולהללו ולשבחו בברכת 'אשר יצר'.
(מתוך הספר 'ברכי נפשי, המייחס זאת לרבי אליהו' ראטה)

עוד משהו: אם היינו חושבים לרגע ומנסים להתבונן מה נעשה בגופינו, מהרגע שהאוכל נכנס לפה עד שהוא יוצא מהגוף, הינו שולחים כל יום sms לכל חברינו וידידינו שידעו שהכל עבר בשלום.
(עפ"י רבינו ירוחם ממיר מגדולי בעלי המוסר בדור העבר)

יש לכם שאלה? לחצו כאן והרב של האינטרנט יענה לכם 

 

ברכת אשר יצר

ברכת אשר יצר להורדה

ברכת אשר יצר הינה ברכה מיוחדת שהתקינו חז"ל בכל פעם שאדם יוצא לאחר עשיית צרכיו בחדר השירותים. ברכה זו מהללת ומברכת על היכולת המופלאה של גוף האדם להתנקות ועל החכמה שביצירת האדם באופן מופלא ומתוחכם. לברכה זו כאשר נאמרת בכוונת הלב אמיתית וכנה סגולות מרפא וכבר הפליגו גדולי ישראל באמירת הברכה במתון ובכוונה עצומה. בבתי עסק ובבניינים ציבור רבים בישראל נהגו לתלות שלט מהודר עם נוסח הברכה על אחד הקירות הסמוכים ליציאה מהשירותים.

 

אשר יצר עדות המזרח

נוסח ברכת אשר יצר כוללת את הפתיחה המוכרת של ברוך אתה השם אלוקינו…וממשיך עם יתר הברכה שתוכלו לראות כאן בתמונה:

אשר יצר ספרדי שונה אך במקצת מהנוסח האשכנזי, אמנם הברכה החותמת זהה.

  • "יצר את האדם בחכמה" כאמור על פי ספר בראשית, הקב"ה יצר את האדם "בצלם אלוקים" מבחינה רעיונית רוחנית. גם בדברים שלכאורה נתפסים כנחותים, בזויים ומלוכלכים כמו הפרשת צואה יש להם חכמה והגיון אלוקי רוחני.
  • "נקבים- נקבים, חלולים-חלולים" הכוונה למורכבות שיש בנקבי גוף האדם וכל סתימה או פתיחה שלהם שלא בצורה הטבעית והנכונה עלולה ליצור פגם ומום באדם חלילה.
  • "מפליא לעשות" – הכוונה לכך שרוח האדם נשמרת בתוך הגוף אף על פי שהוא מלא בנקבים הפתוחים לחלל האוויר החיצוני.

נקיות בזמן הברכה

כיוון שאי אפשר לדבר דברים שבקדושה בתוך בית הכיסא (שירותים) צריך לומר אותה מיד לאחר צאתו משם ובמקום נקי ללא ריח רע. לפני הברכה צריך לשטוף את הידיים במים ובניגוב.

 

על מה אומרים אשר יצר

למעשה בכל פעם שהאדם מתפנה, צריך לברך ואפילו על טיפה אחת. גם אם אדם נכנס לשירותים עשרות פעמים במהלך היום יש לברך על כל פעם ופעם שנכנס לשם. אמנם אם סיים ויצא מהשירותים אך מייד מרגיש בעצמו שצריך לחזור לשירותים ולהוציא שוב, אינו מברך אלא חוזר פנימה עד שמרגיש בעצמו שבוודאות התנקה לחלוטין.