1/19

בהגיע ליל הסדר, אנו חווים מחדש את אותו תהליך שחרור נפלא

אנו היהודים נקראים עבדי ה', וכפי שאומרים בפרקי ההלל "הללו עבדי ה'" (תהילים קי"ג, א').

ובתלמוד ירושלמי (פסחים פרק ה', ה') נאמר על יציאת מצרים: "לשעבר הייתם עבדי פרעה, מיכן ואילך אתם עבדי ה'".

מכיוון שכך, נשאלת השאלה, מדוע יציאת מצרים נחשבת ליציאה מעבדות לחרות, הרי גם לאחר יציאת מצרים אנו קרויים עבדים?

התשובה היא שלהיות עבד של ה', זוהי החירות האמיתית והמשמעותית. אילו חס וחלילה היינו יוצאים ממצרים אך לא היינו מקבלים את התורה ונעשים עבדי ה', הרי היינו משועבדים ליצר הרע ולחיילות הס"מ, וכל חיינו היו סבל וצער ורדיפה אחר תאוות העולם. זהו לא מצב של חירות!

במשנה במסכת אבות כתוב: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" (ו', ב'). העסק בתורה פותח את לבו ומוחו של האדם למרחבים אין סופיים, לתחושות והרגשות מרקיעות שחקים. מצב שכזה נקרא חירות של ממש.

כשהיינו במצרים, היינו עצורים במקום של טומאה וחשכות, לא היינו מסוגלים להשתחרר מכך ולחוש את החירות האמיתית. יום יציאת מצרים הוא יום גדול וחשוב ביותר בהיסטוריה היהודית.

אמנם יצאנו באותו יום גם מהשעבוד החומרי שבו היינו נתונים ומהעבודת פרך שכפו אותנו לעשות, אך עיקר המשמעות שיש ליציאה זו, היא היציאה הרוחנית, רק בכך נעשינו בני חורין אמיתיים.

בהגדה של פסח תיקנו לנו לומר את המילים: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" – בכל שנה ושנה, בהגיע ליל הסדר, תפקידנו הוא לחוות מחדש את אותו תהליך שחרור נפלא, שחרור מהעבדות ליצר, ואת הכניסה לעולם של חירות – חירות של עבודת ה', הדבקות בו וההתענגות מקירבתו יתברך.

מצה בצורת קוביית סוכר, מים לארבע כוסות וחתיכת מרגרינה לאפיקומן

אברהם פוקס

הוא נכנס לתאו בשקט ובחשש, תוך כדי שהוא מוודא שאיש לא עוקב אחריו ומתבונן במעשיו. הוא החזיק בידו את האוצר. הקור היה נוראי, עשרות מעלות מתחת לאפס. שגרת מזג אויר אי שם בערבות סיביר, כשלגופו בגדים בלויים שמנסים ללא הצלחה לשמור על חום גופו. שיניו נקשו זו לזו, אך הניצוץ היהודי דלק בתוכו בבערה גדולה, הוא הזיז את האבן שהתרופפה לה באחד הקירות  והחביא את אוצרו – סעודת ליל הסדר שיחול בעוד כמה שבועות. לא, זו לא היתה חתיכת מצה, זו היתה חצי קוביית סוכר שהצליח לקבל תמורת פרוסת הלחם היומית, היום הוא יישאר רעב, כמו ימים רבים, אבל בפסח יהיה לו אוכל כשר, תהיה לו מצה בצורת קובית סוכר, מים לארבע כוסות, חתיכת מרגרינה לכורך, עוד חתיכה לאפיקומן, לגבי מרור הוא לא דואג, יש לו בשפע.

'חמש שנים ועבודות פרך בסיביר!' הקריא השופט הסובייטי בקול רועם את גזר הדין באולם בית המשפט בווילנא על הנאשם הרב יצחק גלבך ז"ל. הוא נאשם בהפצת יהדות, חלוקת לוחות שנה עם חגי ישראל ליהודים שנעו ונדו ברחבי מזרח אירופה, כשהם בורחים מהצוררים מבקשי נפשם. לא שהרוסים היו צריכים סיבה להשליך יהודים לסיביר, 'תנו לנו את האנשים ואנו נמצא כתב אישום עבורם' היו אומרים מפקדי הק.ג.ב. לסוכני החרש, על אחת כמה וכמה כשתפסו דג שמן.

הרב יצחק גלבך נולד בפולין וזכה ללמוד אצל צדיקי אותו הדור: רבי אלחנן וסרמן בעיירה ברנוביץ' ולפני כן אצל רבי ברוך בער ליבוביץ', מהעיירה קמניץ. לימים יספר שדמות רבו ברוך בער, מאירת הפנים שאהב אותו אהבת נפש, היא זו שנזכר בה בימים הקשים ביותר שעבר ונתנה לו את הכח להמשיך הלאה. עם תחילת המלחמה ישיבות שלמות נדדו ממקום מושבן, בורחים מחיית הטרף הנאצית, חלקם מצאו עצמם נופלים היישר לידי הכובש הרוסי שמיהר למלאות קרונות שלמים ולשולחם לארץ גזירה. וכך מצא עצמו רבי יצחק גולה לסיביר. וכמו יהודים רבים אחרים, לאחר מספר שנים הבינו שהמאסר בסיביר היה הפרס הטוב ביותר שקיבלו, ובכך חייהם ניצלו.

עם כניסתו למאסר בסיביר, נערך עליו חיפוש מדוקדק בו התגלו מה שהרוסים חשבו כ- 'מכשירי הקשר', הלא הם התפילין היקרות שרכש בדמים מרובים בהיותו נער. הוא למד את הלכות תפילין על בוריים, וחיפש את התפילין המהודרות ביותר, לאחר שחסך עבורם ממון רב. הוא ניסה להסביר ללא הצלחה לשומרים הרוסים במחנה את טיבם של מכשירי הקשר הללו, אך אלו ראו מולם לראשונה בחיים מרגל גרמני ולא רצו לשמוע כלל את הסבריו, לבסוף החליטו לפרק את מכשירי הקשר מחשש לציתותים, וכך מול עיניו הדומעות, באבחת גרזן רוצצו אותם. עשרות שנים מאוחר יותר כשנלקח לבדיקות רפואיות בלבו, אמר בחיוך אם תחסר לי פעימת לב אחת, אל דאגה, זוהי הפעימת לב החסרה לי מהרגע ההוא שרוצצו את התפילין שלי.

ליל הסדר הראשון במחנה. הגוף מפורק לאחר יום עבודה קשה, אבל הלב מתרונן לקראת הלילה הגדול. הוא מתפלל ערבית של יו"ט בדבקות רבה, 'את יום חג המצות הזה זמן חרותנו' זועק ללא קול, 'למה יאמרו הגויים' הוא שר בדמעות רותחות את הלל של ליל יו"ט. לאחר התפילה המרוממת, הוא פוסע לאותה גומחה שבקיר, שם ממתינה לו 'סעודת יו"ט וסימני החג'. הוא מוציא את קוביות הסוכר וחתיכות המרגרינה ומתחיל לומר מזיכרונו קטעים מההגדה של פסח, אט אט שמורות עיניו נעצמות, הגוף דורש את שלו. למחרת הוא ממשיך לאכול מהאוכל ששמר לו לימי הפסח כדי שלא יכשל חלילה באכילת חמץ.

יומיים לאחר ליל הסדר ההפתעה הכתה בו! הוא מבחין ביהודי תלמיד חכם וצדיק שהגיע ממש בימים האחרונים למאסר במחנה, כוחו עדיין במותניו, ובידו הוא אוחז לא פחות מפרוסת לחם – מנת האסיר היומית, ואוכל בתאבון רב. כשהלה התקרב אליו, רבי יצחק אומר לו בתרעומת: "עד כדי כך הסבל שלכם רב שאינכם יכולים להימנע מחמץ גמור בפסח?" הלה מביט בו במבט משועשע, ומפטיר: "רבי יהודי, אנחנו כעת באדר ב'!" (בשנה מעוברת יש שני חודשי אדר) רבי יצחק נדהם מהתשובה שהוטחה בפניו, אך מיד גלגלי מוחו פועלים כיצד יספיק לאגור מחדש אוכל לפסח, שיחל בעוד כחודש בלבד, ואכן, חלק הצליח להשיג, ומה שלא, כדי שלא יגווע ברעב, שרף את מנת האוכל היומית עד שלא היתה ראויה לאכילת כלב כפי ההלכה, ואכל את האפר. שנים רבות לאחר מכן היה אומר שהוא עדיין מרגיש את אותו אפר בגופו.

שבוע רודף שבוע וחודש רודף חודש. כמות האוכל שהיו מקבלים היתה מועטת ביותר, הרוסים היו שוקלים כל אסיר, ולפי משקלו נקבעה כמות המזון שיקבל, וממנה יכול היה רק לרדת. אם עבודתו לא השביעה את רצון מפקדיו, הכמות היתה קטנה יותר. המפקדים מצידם היו משתדלים לא להיות שבעי רצון. מחוסר תזונה יחד עם הקור הנורא הגוף שקע אט אט ונכנס למעין תרדמת, תנועות הגוף הופכות למונוטוניות וחסרות חיוּת ונראה שמתהלכים כאן רובוטים ולא בני אדם. העיניים מושפעות מכך עד כדי שהגיעו לכמעט עיוורון בשעות החשיכה, ממש כמו תרנגולים שלא רואים בחשיכה. הדרך חזור מיום העבודה המפרך היתה נעשית בצורה שלא תיאמן, האסירים היו אוחזים אחד בשני כמו קרונות רכבת, וכך שורה של מאה איש, היתה מוצאת את דרכה על ידי אסיר חדש שעדיין מאור עיניו תיפקד היטב והיה יכול להובילם בבטחה, או לחילופין על ידי אחד ממפקדי המחנה שממש לא סבלו מתזונה בלתי מספקת.

מוחו של רבי יצחק בקושי עובד, הוא שוכח את ימי השבוע, והוא מקיים את דברי ההלכה המתייחסת לאדם ששוכח מסיבות שונות איזה יום היום וכך נאמר בה: 'ההולך במדבר ואינו יודע מתי הוא שבת, מונה שבעה ימים מיום שנתן אל לבו שכחתו, ומקדש השביעי'. סביבו מתהלכים כמותו, צל של אנשים, התקשורת ביניהם מינימלית, מחוסר כוח. יום אחד, במהלך העבודה, האדם שלידו מתמוטט, ורגע לפני, הוא אומר לו בכוחותיו האחרונים, קוראים לי יוס'ל וייס ממונקאטש, תזכור, יוס'ל וייס ממונקאטש. עם הזמן ודעיכת הגוף, רבי יצחק שוכח צורתה של אות. חלק מן התפילה הוא מצליח לזכור והוא חוטף רגעים ספורים לתפילה תוך כדי העבודה. רופא המחנה מביט בו ושואל אותו למעשיו המוזרים, "אני יהודי", משיב לו רבי יצחק ללא חת ובגאווה גדולה, "ואני מנצל הזדמנויות לדבר עם אלוקי!" "יהודי?" משיב הרופא בשאלה, "גם אני יהודי!" מיני אז היה הרופא דואג להבריח לו מן המרפאה מנות גלוקוז – סוכר, לפצות קצת את הגוף על התזונה הנוראית. אותו רופא גם הציל את חייו לאחר שאסירים באו לספר לו שחברו רבייצחק קפא למוות, הרופא הביא את חבריו הגויים, ובמשך שעה ארוכה שפשפו על גופו שלג כדי להחזיר את זרימת הדם בגופו.

אט אט בניסי ניסים גופו מצליח להתרגל למצב, ואיכשהו מצליח לשרוד. האמונה היוקדת שלו בבורא עולם, נתנו לו את הכוח להמשיך, עמוד אחד מהתלמוד בבלי זכר משום מה והיה משננו בינו לבין עצמו ללא הרף

באחת הפעמים שהתפלל, חלם על אחד מרבותיו שאומר לו, התפלל שתזכה לצאת ולהקים בית בישראל. וכך עשה.

חודש לפני מועד שחרורו נקרא לפתע למפקד המחנה. "תחתום על הטופס, אתה משוחרר!" ברוב טובם השלטונות הסובייטים היו נותנים כרטיס נסיעה ברכבת למקום שהאסיר המשוחרר היה בוחר לנסוע, רבי יצחק שהיה חסיד ברסלב רצה בכל מאודו לנסוע היישר לאומן, מקום קבורתו של הרב הצדיק רבי נחמן מברסלב, שטרם זכה להיות בה, אך היה לו ברור שכאשר ישמעו את היעד יגרשוהו מיידית בלא כלום, הוא מבקש מַפַּה כדי למצוא מקום ששם האקלים והמזג אוויר דומים למקומות שגדל בהם, הוא מתבונן במפה ובוחר את המקום אליו איוותה נפשו, הם נותנים לו את כרטיס הרכבת ואומרים לו שהתחנה במרחק של עשרים קילומטר ומשהו… "את העשרים הקילומטר" היה אומר רבי יצחק "הלכתי די מהר, אבל את ה'משהו' זה כבר לקח ימים ארוכים עם סכנות של חציית נהרות קפואים, כשאני שומר על הכרטיס מכל משמר". ברכבת ישב בדד ללא שום אוכל ושתיה כשלפניו ימים ארוכים של נסיעה. כאשר הרכבת היתה עוצרת בתחנות, הנוסעים היו יורדים לקבל כוס מים חמים שהשלטונות נתנו חינם לכל המעוניין, אך רק בתנאי שיש לו כוס… רבי יצחק שהיה עם בגדיו לעורו נשאר ברכבת, אחד הנוסעים מפקד מבוגר בצבא, פנה אליו בפליאה מדוע אינו יורד כמו שאר הנוסעים, לכששמע את סיפורו גילה לו בסוד שגם הוא יהודי, ומעתה ואילך, הוא יתחלק איתו בכל מאכליו עד סופה של הנסיעה הארוכה, ובכך הציל את חייו. הרכבת מגיעה למוסקבה, רבי יצחק יורד בחשש, הוא מחפש דבר ראשון בית הכנסת, להניח תפילין ולפתוח ספר קודש, הוא במתח עצום האם יצליח לזהות את האותיות? האם יצליח לקרוא? הוא משוטט ברחבי מוסקבה, ותר בעיניו אחר בית כנסת, הוא מצליח למצוא אחד כזה ולהיכנס לתוכו, הוא רץ לארון הספרים ונוטל ספר מתוכו ופותח אותו במהירות, שטף של דמעות פורץ מעיניו, הוא מצליח לקרוא! הוא זוכר את האותיות!

רבי יצחק זכה לעלות לארץ ישראל להקים בית נאמן בישראל ולראות בחייו משפחה גדולה ומפוארת, דורות ישרים מבורכים.

 

 

 

אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לנקות, לקרצף, לשפשף, ולהכשיר את הבית כולו לחג הפסח, אמן!

בדרשותיו של הרב קרלינשטיין שהיו מושכות קהל רב, היה מדבר על נושאים מגוונים ומלהיב את שומעיו ללכת בדרכי הטוב, ולהתחזק במעשים טובים. לפני פסח היה מרבה על גודל הזכות שלנו במצוות החג המיוחד, הניקיון, המצות, ארבע כוסות ועוד, וכך היה אומר:

רבותי!

ההרגל אוכל כל חלקה טובה!

הפכנו לרובוטים! מנקים חדר, ועוד חדר, כמו בשנה שעברה, כמו לפני שנתיים – שלוש כמו שאימא וסבתא שלנו ניקו. הכל כרגיל, הכל טבעי, מיד אחרי פורים מתחילים לעשות פסח. אבל העיקר חסר מן הספר…

היכן הלב? היכן הראש? היכן השמחה של מצוה? היכן החיות וההתעוררות הנדרשות מאיתנו בעת עשיית המצוה? השם רוצה מאתנו את הלב! הוא לא רוצה ספונג'ה ובית מצוחצח, הוא רוצה שנתבונן במהותן של כל ההכנות הללו.

על בתו הצדקנית, אמר אחד מגדולי ישראל: היא לא עשתה אף פעם בחייה ספונג'ה ביום שישי! אולם מידי יום שישי היא ניקתה את הבית לקראת בואה של שבת המלכה! מדהים, כמה גן עדן מונח בזה! העובד מתוך התייחסות כזאת הוא עבד השם אמתי!

עם ישראל – עם קדוש הוא. מנקה, מבריק ומקרצף כל פינה, כדי לקיים את המצוה להכין בית נקי מחמץ לכבוד חג הפסח! המחשבה לא מתרכזת בצורך לתחזק את הבית, או בהנאה של מגורים בבית מצוחצח, אלא בצורך לבער כל פרור של חמץ מהבית ומהלב, לקראת חג הפסח ולכבודו.

באיזו טיפשות נוהגים כל אותם אלו, שיחד עם עבודות הניקיון מגיעים לידי כעס, מתרגזים ומתעצבנים על ימין ועל שמאל. האם בורא עולם רוצה שננקה את החמץ מתוך כעס? בוודאי שלא! אם אנחנו מנקים את הבית כדי לקיים את רצון השם – כל ניקיון הוא גן עדן, נצח נצחים! למה לאבד את כל זה בעטיים של כעסים ועצבים על תינוק מסכן שהכניס פרוסה לחדר הנקי?

האם ראינו מימינו אדם הנוטל לולב ואתרוג מתוך כעס? הרי כל אחד נוטל את ארבעת המינים בשמחה ובטוב לבב. הלא כן? אותו הדבר בדיוק בנוגע למצות ההכנה לפסח. צריך לקיים אותה בשמחה, ברוגע. להתרגז? להיכנס למתח? חס ושלום! השם בוודאי אינו חפץ בכך. מי שמגיע לכלל כעס – יצא שכרו בהפסדו.

כתוב בהלכה שאין לזלזל בנשים שטורחות ויגעות על נקיון הבית לחג הפסח. לעיתים נדמה לנו שהן יצאו מדעתן, אך אל לנו לזלזל בהן! זוהי עבודת קודש ממש!

צדיקים היו מזכירים ברטט ובחרדת קודש את מאמרו של סנגורם של ישראל, רבי לוי יצחק מברדיטשוב ז"ל, בעת שהיה רואה את הנשים טורחות ויגעות בהכנות נמרצות לחג הפסח. הוא היה נושא עיניו למרום ואומר בנוסח של ה"יהי רצון" הנאמר בראש השנה בין התקיעות:

"יהי רצון מלפניך שאלו המלאכים היוצאים מן הקשר"ק – ראשי תיבות קראצן, שאבן, רייבן, קאשרען [קרצוף, שפשוף, גרוד והכשרה – תרגם מאידיש] – יעלו לרצון לפני כסא כבודך וימליצו טוב בעדנו".

אולם, חשוב שנזכור: כל זה מצוין אם עובדים לשם שמים, לקיים את רצון השם. אז נבראים מלאכים קדושים מכל פעולה! כל קשר"ק הוא גן עדן. אבל אם בגלל הקשר"ק נכנסים למתח ולעצבים – נבראים חלילה, מלאכי חבלה.

 

הכוונה משנה את מהות המעשה

שמעתי בשם רבי אליהו דושניצר ז"ל שסיפר, שהכיר יהודי שהיה מחלל שבת בפרהסיה והפך – בסופו של תהליך – לצדיק יסוד עולם, ומעשה שהיה כך היה:

אדם זה היה בעל בית מרקחת. פעם אחת נכנס אליו הצדיק רבי ישראל מאיר הכהן מהעיר ראדין שהיה מכונה בפי כל ה"חפץ חיים" ז"ל ואמר לו: "אני מקנא בך!" וחזר שוב ואמר: "אני מקנא בך!".

הלה התפלא מאד, ואמר: "רבי! אתה טועה. אין לך מה לקנא בי. אני מחלל שבת, נקי מתורה וממצוות".

אך ה"חפץ חיים" המשיך ואמר: "יש לי הרבה מאד מה לקנא בך! חכמינו ז"ל אמרו שכל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ואתה מבוקר ועד לילה מציל נפשות. אין לתאר כמה זכויות יש לך!".

ומיד הוסיף ואמר: "רק בקשה אחת אבקש ממך: כשיהודי נכנס לבית המרקחת לקנות תרופה – תכוון לשם מצות הצלת נפש מישראל. ואם אין ברפואה זו הצלת נפש – תכוון לשם מצות חסד. ואם תשאל: 'איזה חסד אני מקיים, והרי אני גובה כסף בעבור התרופה?' דע לך, גביית הכסף אינה סתירה לקיום המצוה. גם מי שמקיים חסד צריך כסף כדי לחיות וכדי לפרנס את משפחתו. ואם תכוון לשם מצוה לא יגרע ממנה מאומה בשל כך שאתה גובה כסף לפרנסתך. המצוה נשארת במלא עוזה ותפארתה".

אותו יהודי החל להתנהג כעצתו של ה"חפץ חיים". כל פעם שסיפק תרופה למישהו היה מהרהר בליבו: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להציל נפשות ולגמול חסדים".

מה נאמר ומה נדבר, היהודי החל להרגיש מתיקות בכל פעולה שעשה בבית המרקחת.

יום אחד אמר לעצמו: "אולי כדאי לנסות להתפלל? אולי כדאי לנסות לקיים עוד איזושהי מצוה?…" ואכן זכה והתקיים בו מאמר הפסוק בספר תהילים "טעמו וראו כי טוב השם'", והוא חש במתיקות וערבות התורה והמצוות, והפך לבעל תשובה גמור, צדיק יסוד עולם.

כל פעולה שאדם עושה, גם אם היא שגרתית בעבורו, מעשים שבכל יום ויום אם מכוון בה לשם שמים, לקיום רצון השם – היא הופכת להיות מצוה גמורה, והעושה אותה יזכה בגינה לנצח נצחים.

כל קרצוף הוא מצוה אם רק נצרף אליו את כוונת הלב הראויה: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להכין את הבית לכבוד חג הפסח כשהוא נקי מכל רבב של חמץ".

 

לרומם את הפעולות השגרתיות

השתתפתי פעם ביום שיעורים והאזנתי להרצאתו של הרב שמחה כהן שסיפר שני סיפורים שהוא מכיר את גיבוריהם באופן אישי:

הסיפור הראשון – פלוני החליט לעשות מעשה טוב. הוא הכיר משפחה, אשה עם מספר ילדים שלא היתה להם פרנסה. לא יאומן כי יסופר: הוא לקח על עצמו עבודה, פועל או פקיד, כל יום, שמונה שעות ביום, ובסוף החודש היה מעביר את המשכורת שקיבל, בשלמותה, למשפחה הזאת! הסיפור הזה נמשך כבר שמונה שנים! מידי חודש בחדשו, בתחילת כל חודש, הוא נותן את המשכורת שלו למשפחה הזאת!

הסיפור השני מפליא לא פחות: הוא מכיר אשה פלונית, שמזה כמה שנים מגיעה לבית עם ילדים ומכינה להם ארוחת צהרים, ולא זו בלבד אלא כשהילדים שבים הביתה מהלימודים, לאחר שסיימו לאכול את הארוחה שהכינה להם, היא יושבת איתם ומתעניינת במה שלמדו, איך עבר עליהם היום, ועוזרת להם להכין את שיעורי הבית. כך היא נוהגת מידי יום ביומו. היא לא פונה לדרכה ולעיסוקיה בטרם דאגה לארוחת הערב שלהם ולעלייתם על יצועם לשנת הלילה.

לפתע נעמד אחד השומעים ואמר בקול רם: "כבוד הרב! אני לא מאמין לשני הסיפורים האלו! אני לא מאמין שיש אדם שעובד חודש שלם, ומעביר את משכורתו לאיזושהי אשה וילדים! אני גם לא מאמין שיש אשה שמטפלת מידי יום במסירות כה גדולה בילדים".

ענה לו הרב בזה הלשון: "אני יכול לומר לך את שמו של האיש, גם את שמה של האשה, ואת הכתובת בה הם גרים. האם תרצה לשמוע?".

"כן!", השיב הלה. "הייתי רוצה מאד להכיר אנשים כאלו!".

"ובכן", אמר הרב, "האיש – הוא אתה בעצמך, והאשה – היא אשתך! האם אינך יוצא מידי יום ביומו לשמונה שעות עבודה ולעיתים אף ליותר? האם בסוף החודש אינך מעביר את משכורתך בשלמותה, לטובת אשתך וילדיך? אם במחשבתך אינך מרוכז רק בעצמך, אלא אתה עובד כדי לפרנס את הילדים של השם, לעשות איתם חסד אמתי – אין כל הבדל אם הילדים הם במקרה גם הילדים שלך, או שהם ילדים של מישהו אחר!"

"אשתך, שעמלה לבשל אוכל לילדים, לקבלם בחום ובאהבה עם שובם מלימודיהם, להתעניין בשלומם ולדאוג לכל מחסורם, ערב ובוקר וצהרים – מקיימת בזה מצות חסד, מבלי שיגרע כהוא זה משלמות המצוה מחמת שאלו הם ילדיה. היא קמה בלילה להאכיל את התינוק של השם – שבמקרה הוא גם תינוק שלה – ותקבל על כך שכר.

האמור מן הדברים, שגם פעולות שגרתיות, המבוצעות על ידינו מידי יום ביומו – יכולות להיחשב למצוות עצומות ולזכות אותנו בנצח נצחים, אם אך נשכיל לעשות אותן שלא כמצוות אנשים מלומדה, אלא מתוך מחשבה שבמעשים אלו אנו מקיימים את רצון השם, וכוונתנו תהיה לשם שמים.

 

(מתוך הגדה של פסח יחי ראובן)

 

האם אוכל למכור את החמץ של אבי?

שלום וברכה ותודה על זיכוי הרבים!

רציתי לשאול- אבי היקר פתח עסק פרטי לא מזמן- למוצרים טבעוניים בלבד. לצערי- על חלקם אין הכשר בכלל .
השאלה שלי היא האם אני יכולה לעשות בשבילו מכירת חמץ לעסק (על המוצרים הכשרים כמובן) למרות שהעסק כולל בתוכו גם מוצרים לא כשרים?
נקודה חשובה- הוא מתכוון לסגור את העסק במהלך החג ככה שלא יימכר חמץ לאף אחד בע"ה.
ושאלה נוספת: האם מותר לי להשתמש במהלך החג בחלב/יין לקידוש כשרים לפסח שפתחתי לפני החג?

תודה רבה על המענה!
מור

 

מור שלום וברכה

ראוי למכור את החמץ של אביך, ולהציל אותו והקונים מאיסור חמץ. ואנו תפילה שאם הזמן תצליח בדרכי נועם להשפיע עליו גם למכור בעסק רק מוצרים כשרים.
לגבי מוצרים פתוחים כל עוד ומותר לאכול חמץ אפשר להשתמש בהם גם בכלי פסח, לאחר זמן האיסור ראוי להמנע מלהשתמש בהם, כיון שיש חשש קטן שנפל לתוכם פירור. אך בשבת שלאחר החג אפשר להשתמש בהם, ואפשר להשאירם בסוף המקרר אם סימון.
אציין שהאר"י הקדוש הרחיב מאד בשפע ברכות המגיעות למי שמצליח להזהר ממשהו חמץ.

ברכה והצלחה
פסח כשר ושמח
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

אני לא זוכרת אם שמתי מהסוכר של החמץ

כבוד הרב שלום!

היום הכנתי סלטים לחג הפסח וברוטב לסלט החצילים צריך סוכר אני לא זוכרת אם שמתי מהסוכר של החמץ או לא שמתי האם עלי לזרוק את החצילים שהכנתי?

תודה

חני

שלום וברכה

כיון וחכמים החמירו מאד בפסח להזהר ממשהו חמץ, והאר"י הקדוש הרחיב במעלה ובברכות שאדם שהצליח להזהר ממשהו חמץ זוכה בהם, ראוי להמנע מלאכול את הסלט בזמן איסור אכילת חמץ, אך כל עוד מותר לאכול חמץ [היום ומחר בבוקר] אפשר להשתמש בהם גם בכלי פסח. לאחר זמן האיסור ראוי להמנע מלהשתמש בהם. אך בשבת שלאחר החג אפשר להשתמש בהם, ואפשר להשאירם בסוף המקרר עם סימון שהוא לא לפסח עצמו.

באופן כללי אין לאכול בשבת לאחר החג מאכלים שלא אוכלים בפסח, אך במקרה הספציפי הזה אפשר לאוכלו בשבת.

ברכה והצלחה
פסח כשר ושמח
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

5 דברים שידעת או לא ידעת על אסרו חג

5 דברים שידעת או לא ידעת על אסרו חג

יעקב לוסטיג

  • אסרו חג (תוספת לחג) הוא היום הראשון אחרי כל אחד מהחגים הנחשבים ל'רגל', והם: פסח שבועות וסוכות. לעומת זאת, הימים שאחרי חנוכה, פורים, ראש השנה ויום הכיפורים אינם נחשבים ל'אסרו חג'.
  • על אף שנהגו להרבות בסעודה ובמשתה ב'אסרו חג', זהו יום חול רגיל, בו יש להניח תפילין כמו בכל יום, ואין איסור בעשיית מלאכה.
  • במספר קהילות חסידיות נוהגים ללבוש ב'אסרו חג' בגדי שבת וחג', אך אין בכך חיוב בהלכה וברוב המקומות לא נהוג כך.
  • הסיבה שנוהגים להרבות בסעודה ב'אסרו חג' היא הרצון שלנו להראות שאנחנו לא מתאבלים ומצטערים על ההוצאות הכספיות הגדולות שהוצאנו במהלך החג, כי ההוצאות הללו נעשו לכבוד החג ולכבוד הקדוש ברוך הוא שנתן לנו את החגים.
  • למרות האמור, ועל אף שאסרו חג הוא יום של שמחה, באסרו חג של חג הפסח אין לשמוע מוזיקה או להשתתף בריקודים, כי אנחנו כבר נמצאים בעיצומם של ימי ספירת העומר, שבהן נוהגים מקצת דיני אבלות.

5 דברים שידעת או לא ידעת על חול המועד

5 דברים שידעת או לא ידעת על חול המועד

  • חול המועד אלו ימים שהם גם 'חול' מצד אחד ומותר לעשות בהם מלאכה (בתנאים מסוימים, כפי שנבאר בהמשך), אך מצד שני הם גם נחשבים לימי 'מועד' – חג, ויש להם דינים מיוחדים.
  • בימי חול המועד נוהגים שלא להניח תפילין. המנהג הזה מקובל כמעט על כל העדות והחוגים שומרי המצוות בארץ ישראל, ובחוץ לארץ קיים הבדל במנהג זה בין העדות השונות כשהספרדים כולם נמנעים מהנחת תפילין וכך גם החסידים האשכנזים, אך הקהילות ה'ליטאיות' בחלקן נוהגות שכן להניח תפילין.
  • על אף שמותר לעשות מלאכה בחול המועד, כמו להדליק האור, לבשל, ולבצע מלאכות רבות אחרות, יש להימנע מכתיבה במידת האפשר, וכן יש להימנע במידת האפשר מלעבוד כשכיר או כעצמאי. עם זאת, מי שאין לו כסף כדי לקנות אוכל או מצרכים לצורך המועד והחג, יכול לעבוד כשכיר בימי חול המועד. כמו כן מותר לעבוד במקרה שמדובר בצורך לרבים ומי שנאלץ לעבוד מחשש שיפטרו אותו ממקום עבודתו, ראוי שישאל רב פוסק הלכה כיצד עליו לנהוג בנושא זה.
  • בחג הסוכות אנחנו חוגגים חול המועד במשך ששה ימים בארץ ישראל, וחמישה ימים בחוץ לארץ, ובחג הפסח חוגגים בארץ ישראל חמישה ימי חול המועד, ובחו"ל ארבעה ימים בלבד, זאת בשל העובדה שחג הפסח נמשך שבעה ימים שהראשון והחרון מביניהם נחשבים ל'חג' ולא ל'חול המועד', ואילו חג הסוכות נמשך שבעה ימים שרק הראשון מביניהם הוא חג, והיום השמיני הוא חג בפני עצמו – שמיני עצרת (שמחת תורה).
  • בחול המועד סוכות אומרים 'הלל השלם' בברכה לפניו ולאחריו, ובחול המועד פסח אומרים הלל שאינו שלם, ולכן מנהג הספרדים שלא לברך על אמירתו, בשונה ממנהג רוב הקהילות האשכנזיות שמברכים על אמירת ההלל, גם כשאינו שלם.

5 דברים שידעת או לא ידעת על 'ספירת העומר'

יעקב לוסטיג

 

  • ספירת העומר היא מצות עשה מ'דאורייתא' (מצווה שהחיוב שלה נכתב בתורה הקדושה), שהיתה נהוגה בזמן שבית המקדש היה קיים. עם זאת, כיום אנחנו מקיימים את המצווה הזאת 'מדרבנן' (מצווה שקבעו חכמינו זכרונם לברכה), במטרה לזכור את בית המקדש שבו היתה נהוגה המצווה הזאת.
  • את ספירת העומר מתחילים ממוצאי החג הראשון של פסח, והיא נמשכת שבעה שבועות – 49 יום, כשהיום ה-50 הוא חג השבועות.
  • עיקר המצווה נועדה כדי לסייע לנו לקבוע באיזה יום יחול חג השבועות, שבשונה מכל שאר החגים, אין לו תאריך בפני עצמו, והוא חל כעבור 50 יום מהחג הראשון של פסח. ביום הראשון של ספירת העומר היו מביאים בבית המקדש את מנחת העומר שהיתה עשויה משעורים שנקצרו במהלך הלילה, ויחד עמה הביאו גם את 'קרבן העומר'. ביום ה-50, בחג השבועות, הביאו את מנחת 'שתי הלחם' שהיתה עשויה מקמח חיטה.
  • כתבו חכמי הדורות שטעם המצווה הוא כדי שנספור את הימים לקראת חג השבועות – חג מתן תורה, כדי שנראה ונפגין כלפי חוץ את הציפיה הגדולה שלנו לקבלת התורה, בכל שנה בחג השבועות.
  • בתקופת התנאים אירעה מגיפה גדולה בקרב תלמידי רבי עקיבא, שמספרם עמד על 24 אלף, והם מתו כולם בימי ספירת העומר, למעט חמישה תלמידים שנשארו בחיים. לכן אנחנו שומרים בימים אלו על מנהגי אבלות חלקיים, נמנעים משמיעת מוזיקה, מהשתתפות בריקודים, ומתגלחת השיער.

 

5 דברים שידעת או לא ידעת על שביעי של פסח

5 דברים שידעת או לא ידעת על שביעי של פסח

  • שביעי של פסח, הוא כמובן היום השביעי של חג הפסח, ונחשב ל'חג', בשונה מימי 'חול המועד'. אסור לעשות בו מלאכה כמו בשבת, למעט מלאכות שהותרו לבצע בחגי ישראל, לצורך בישול והכנת 'אוכל נפש'.
  • ב'שביעי של פסח' אנחנו מציינים את 'קריעת ים סוף', שאירעה בליל היום השביעי של פסח, לאחר שיצאו בני ישראל ממצרים ביום הראשון של פסח, וצעדו במדבר עד שחצו את ים סוף.
  • כמו בכל חג, גם בשביעי של פסח יש לערוך שתי סעודות, אחת בליל החג ואחת נוספת ביום. במקומות שונים נהגו לאכול גם סעודה שלישית, אך אין בכך חיוב על פי ההלכה. בחב"ד נהגו לאכול סעודה שלישית ביום זה, ולכנותה 'סעודת משיח'.
  • חשוב לדעת שהחג נמשך עד רדת הלילה, ורק אחרי צאת הכוכבים מותר לאכול חמץ או להחזיק חמץ בבית. לכן אסור להתחיל להכין אחר הצהרים את ה'מופלטה' לחגיגות המימונה שנערכות במוצאי החג, כי יש בזה איסור חמור של "לא יראה לך חמץ".
  • כמו כן אין להתחיל לארגן את הבית ולארוז את הכלים של פסח לפני צאת הכוכבים, ורק לאחר שיוצא החג אפשר להתחיל בעשיית מלאה, דבר שלא יתאפשר השנה (שנת תשע"ח) כי חג זה חל ביום שישי בשבוע, ועם מוצאי החג נכנסת השבת, מה שאומר שעלינו לדחות את כל המלאכות עד לצאת השבת.

שתית ארבע כוסות בפסח מגביע של כל השנה

שלום
כוס של קידוש (מכסף) שבכל שבת שותים בה אני רוצה לקדש אותה בפסח זה בסדר??
אביבה

תשובה
שלום וברכה

כוס של קידוש ששימש כל השנה רק לשתיית מיץ ענבים ויין, די בשטיפה טובה, ולוודא שהוא נקי לגמרי.
[אם נהוג לפעמים להשתמש בו לחמץ חריף, כדוגמת ויסקי, יש להגעילו. אפשר בבית לנקותו היטב, ולודא שאין עליו לכלוך קילוף וכו', להרתיח סיר, ובזמן שהמים מבעבעים להטבילו בסיר].

ברכה והצלחה
פסח כשר ושמח
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

האם מותר לאכול מצה לפני ערב פסח?

שלום כבוד הרב!

האם מותר לאכול מצה לפני ערב פסח?
תהילה

תשובה
שלום וברכה

עד ערב פסח אין איסור מעיקר הדין, יש מנהגים שונים, אם לא ידוע לך על מנהג אבותיך לאסור, אין חובה לנהוג במנהג זה.
בערב פסח עצמו הוא איסור גמור.

ברכה והצלחה
פסח כשר ושמח
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

האם לאשכנזים מותר לאכול בפסח קלחי תירס?

האם לאשכנזים מותר לאכול בפסח קלחי תירס? (להבדיל מפתיתי תירס)
אברהם

תשובה
שלום וברכה

נהגו להמנע מאכילת קטניות בכל צורה שהיא.

פסח כשר ושמח
ברכה והצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

שימוש בכיריים החשמליות בפסח

שלום כבוד הרב
האם אוכל להשתמש בפסח עם הכיריים החשמליות שברשותי?
יוסף

 

תשובה
יוסף שלום וברכה

יש מספר סוגים ואפרט:

א. פלטת בישול מתכת לוהטת: צריך לנקותו היטב, אח"כ לחמם שעה לחום המכסימלי, לכסות בנייר אלומיניום רצוי מהסוג העבה הנמכר לפני פסח. חשוב להזהר שהנייר אלומיניום לא יגע בחלק התחתון של הכיריים באיזור גוף החימום מטעמי בטיחות.
ב. פלטת בישול ספירלה מתכת: לנקות היטב ולחמם לחום המכסימלי, אך במקרה זה נייר אלומיניום קשיח מלמעלה הוא רק הידור, ואם זה קשה אין צורך.
ג. כיריים זכוכית: הספרדים נוהגים כדעת המחבר, ודי לנקותו היטב. האשכנזים נוהגים כדעת הרמ"א שאין אפשרות להכשירו לפסח.

פסח כשר ושמח
ברכה והצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

האם תה עלים שמגיע בשקית סגורה צריך כשרות לפסח?

האם תה עלים שמגיע בשקית סגורה צריך כשרות לפסח?
יוסף

תשובה
יוסף שלום וברכה

בעבר היו הוראות גורפות על מוצרים רבים שאינם זקוקים להשגחה לפסח.

הבעיה שבימינו הטכנולוגיה והידע מתפשטת במהירות רבה גם למקומות נידחים בעולם, וגם יצרני תה פרימיטיביים בהרי סרי לנקה מגלים לעיתים שיטות שונות להשביח את התוצרת שלהם, או להגן עליו מבלאי, ולעיתים קרובות זה כולל השריה במוצרים שאינם כשרים, או שמכילים חמץ. לכן הנהגה טובה וראויה הוא להקפיד על כשרות בכל מוצר, בפרט בפסח.

אמנם במקרה ויש קושי ושעת הדחק, אפשר להקל בעלי תה. אך מומלץ להתעדכן שאכן בימינו עדיין אין בכך בעיה.

אחד המקומות הטובים לברר מה המציאות המעודכנת הוא במשרדי כשרות בד"צ העדה החרדית בירושלים:
02-6700200
02-6700222
לעברית הקש 2
במקרה ואתה פונה חשוב לפרט להם את הקושי להשיג מוצר בכשרות.

ברכה והצלחה
פסח כשר ושמח
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

למה אסור לשתות בירה בפסח?

 

שאלה

למה אסור לשתות בירה בפסח?

מאיר אהרון

 

תשובה

מאיר אהרון

שלום וברכה

לצורך יצור הבירה משרים את השעורים במים תקופה ארוכה עד שהשעורים תוססים ונוצר הבירה, בתקופה זו השעורים מחמיצים בודאות, ולכן המים היוצאים מהשעורים הם חמץ גמור.

[באותה מידה ויסקי שהוא תוצר של השרית חיטים במים הוא חמץ גמור].

ברכה והצלחה, ופסח כשר ושמח
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

קמח ללא גלוטן בפסח – האם מותר להשתמש בו?

שאלה: 

האם מותר להשתמש בפסח בקמח ללא גלוטן?

 

תשובה

שלום וברכה

יש כמה הבדלים בין גדרי ההלכה של חמץ ובין דבר המוגדר ללא גלוטן מבחינה בריאותית, ולכן אין להסתמך בפסח רק על כיתוב של ללא גלוטן, אלא יש לחפש גם חותמת כשרות לפסח.

ברכה והצלחה
פסח כשר ושמח
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

חודש הניקיון הגדול, מתחיל!!!

מכאן הכול התחיל: חמץ אסור לא רק באכילה

הסממן הבולט ביותר בחג הפסח הוא אמנם המעבר לאכילת מצות ומזון שאין ברכיביו חמץ, אך היחס השלילי במהלך חג הפסח לחמץ אינו מסתיים במאכלים הוא ממשיך לכל הבית: אסור שיהיה חמץ בכל רחבי ביתך ורכושך במשך כל ימי הפסח. חמץ ששהה בניגוד לאמור ברשותך במהלך החג, נאסר באכילה ובהנאה גם לאחר הפסח. מכאן, מהצורך לסלק מהבית את נוכחותו של החמץ, התחילה חגיגת הניקיונות הגדולה…

 

את מה צריך לנקות?

העיקרון ההלכתי קובע כי שהיית חמץ(= לצורך העניין חתיכות פת, מאפים וכל מה שעשוי מדגנים) במרחבי הרשות הפרטית שלנו אסורה רק אם הוא עונה על שני קריטריונים: גדול משיעור כזית (ריבוע של כ3 ס"מ) וראוי לאכילה. אם הוא פחות משיעור כזית או שאינו ראוי לאכילה, אין צורך לטרוח לסלק אותו מהבית, למרות שהוא עדיין אסור לחלוטין באכילה. לכן, כל מקום בבית, במשרד או במכונית שעשוי להיות בו חמץ העונה על הקריטריונים (למעט: פירורים זעירים או חמץ שנשטף בחומרי חיטוי ולכן אינו ראוי לאכילה) יש לנקות ביסודיות עד לסילוק מוחלט של החמץ מהשטח.

 

איך מנקים?

לצורך יישום מעשי של ניקוי הבית לפסח יש צורך לדעת: היכן סביר שיימצא חמץ? (במקומות שלא סביר, אין צורך לבדוק) אולי הילדים, או עובדים אחרים וכדו' הכניסו לשם חמץ בלי ידיעתי? כל מקום מסוג זה, כמו חדר המגורים (הסלון) ורהיטיו, חדרי הילדים, החצר והמרפסת ועוד, יש לנקות לפסח ולוודאות שאין בהם חמץ. אין צורך להשתגע, ניקיון שיספק את הסבירות ההגיונית בהחלט מספק. בחדר המטבח הניקיון יותר תובעני, משום שלשם שימוש במהלך החג במזון כשר לפסח יש צורך לוודאות שאין ולו פירור חמץ שיתערב או יידבק בו. לכן, את כל מקומות אכסון המזון, משטחי העבודה, השולחנות ועוד יש צורך לנקות ביסודיות רבה.

 

אגב, אין להשתמש בכלי חמץ לצורך מזון כשר לפסח ובכדי להתיר זאת, על הכלים לעבור תהליך הגעלה. על כך במאמר נפרד.

 

על מי מוטל עול הניקיונות?

חובת הניקוי לפסח נובעת בעיקר מחובת "בדיקת חמץ" אותה קבעו חכמים כהלכה מחייבת כל בעל או בעלת בית לבודקם מחמץ בליל ערב פסח. לכן, גם עול הניקיונות מונח על כתפי בעלי הבית, הרכב או המשרד אך ברור כי דין השוכרים, לצורך כך, כדין הבעלים…

בנוסף, מקום שניתן לסוגרו למהלך החג ולמוכרו לגוי (על מכירת חמץ קרא במאמר נפרד) כבר מערב הפסח טרם זמן חובת הבדיקה, אין צורך לנקותו. ניתן בהחלט להקל על עצמכם ולמכור לגוי חדרים, מחסנים, משרדים שאינם בשימוש יומיומי.

 

בהצלחה!

נקיון הבית לפסח

חמץ אסור בפסח באכילה ובהנאה, ואסור שיהיה ברשותנו בכל שבעת ימי החג.

להלן הסברים כיצד לנקות את הבית לפני חג הפסח.

 

א. אם במשך השנה לא הכניסו חמץ למקום מסוים, אין צורך לנקות ולבדוק את החמץ באותו מקום.

ב. כלי שלא ישתמשו בו בפסח, ומוכרים את החמץ שבו, אינו צריך בדיקת חמץ, ויש להצניעו במקום סגור.

ג. פרורים אשר נעשו בלתי ראויים לאכילה, אינם נחשבים חמץ, כאשר אינם ראויים לאכילת כלב.

ד. חומר הניקוי שנשתמש בו הינו כל סוג חומר הגורם שהפירורים יהיו בלתי ראויים לאכילה.

ה. חמץ הנמצא במקום כזה שכדי להגיע אליו צריך פירוק והרכבה של חפצים, כגון: חמץ הנמצא בתוך רשמקול, או מתחת למשטח העליון של הגז, אין צורך לפרק את החפץ כדי לנקותו.

 

ניקוי והכנת חדרי הבית 

ארונות בגדים: במקרה שיש אפשרות סבירה להמצאות חמץ בארון יש לפנות אותו מתכולתו ולנקותו בסמרטוט לח (טבול בחומר ניקוי). יש לעשות כן במדפים, שידות, ארגז מצעים וכו'.

בגדים, שמיכות וכו': אם כובסו באבקת כביסה או נשלחו לניקוי, אין צורך לבדוק אותם. אם לא עברו כיבוס, יש לנקות במברשת את הבגד, ולהקפיד במיוחד על ניקוי הקפלים, הכיסים והמקומות הנסתרים שבהם עלול להדבק חמץ. [בגדים שלא ילבשו אותם בפסח, ולא כובסו, אפשר לשים במקום סגור או שמור ולמכור את החמץ שבהם, ואז אין צורך לבודקם. (כמו שיוסבר בהמשך)]

רצפות: יש לטאטא ולנקות בחומר ניקוי את רצפת הבית

סידורים, ברכונים, ספרי קודש וספרי קריאה: אם קיימת אפשרות שהם מכילים פרורי חמץ, צריך לשים אותם עם כלי החמץ ולמכור את החמץ שבתוכם, או לבדוק ולנקות אותם היטב.

צעצועים: אם יש בהם חמץ הראוי לאכילה, צריך לנקות ולהוציאו. באם לא ניתן להוציאו, יש לפסול אותו מלהיות ראוי לאכילה ע"י חומר ניקוי חריף או מרוכז.

זהירות! כשמנקים את הדלתות והמשקופים צריך להזהר מאד שהמים לא ישפכו על המזוזות, כי המים עלולים לפסול את המזוזות

נוסח ביעור חמץ

נוסח ביעור חמץ

בערב פסח בבוקר משכימין להתפלל. אין אומרים מזמור לתודה, ולמנצח, ואל ארך אפים.

אוכלים עד תחלת השעה הרביעית ושורפין בשעה החמישית. וצריך לחזור ולבטל החמץ פעם שנית, וטוב לבטלו לאחר ששרף החמץ כדי שיקיים מצות שריפה בחמץ שלו,

ויעשה מדורה בפני עצמה וישרפנו ויאמר:
הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁל שְׂרֵפַת חָמֵץ לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעֱלָם בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל: ויהי נועם וגו':

בערב פסח לאחר שריפת חמץ יבטלנו, ויאמר:
כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְּאִכָּא בִרְשׁוּתִי דַּחֲזִתֵּהּ וּדְלָא חֲזִתֵּהּ דַּחֲמִתֵּהּ וּדְלָא חֲמִתֵּהּ דְּבִעַרְתֵּהּ וּדְלָא בִעַרְתֵּהּ לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא:

תפילה לאחר הביעור:

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי מְבַעֵר חָמֵץ מִבֵּיתִי וּמֵרְשׁוּתִי כַּךְ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהַי אֲבוֹתַי תְּבַעֵר אֶת כָּל הַחִיצוֹנִים וְאֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה תְּבַעֵר מִן הָאָרֶץ וְאֶת יִצְרֵנוּ הָרָע תְּבַעֲרֵהוּ מֵאִתָּנוּ וְתִתֶּן לָנוּ לֵב בָּשָׂר וְכָל הַסִטְרָא אַחֲרָא וְכָל הָרִשְׁעָה כְּעָשָׁן תִּכְלֶה וְתַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ וְכָל הַמְעִיקִים לַשְׁכִינָה תְּבַעֲרֵם בְּרוּחַ בָּעֵר וּבְרוּחַ מִשְׁפָּט כְּשֵׁם שֶׁבִּעַרְתָּ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם בַּיָמִים הַהֵם וּבִזְמַן הַזֶּה אָמֵן: וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:

נוסח ביעור חמץ להורדה

 

 

כך תכינו פיצה בפסח!

הנה מתכון מיוחד של פיצה שתעשה לכם את חג הפסח מעניין יותר!

מצרכים:
1. מצה שלמה.
2. שתי פרוסות גבינה צהובה.
3. רסק עגבניות / קטשופ [עדיף רסק עגבניות, וכמובן- כשר לפסח]
4. תבליני פיצה רגילה, אורגנו [כשר לפסח]
5. וניתן להוסיף עגבניה, זיתים, וכל מיני תוספות כרצונכם.

(כמובן שהכל חייב להיות כשר לפסח)

אופן ההכנה:
1. לוקחים את המצה, מרטיבים מעט במים, מחכים 3 דקות וחותכים אותה לחצי.
2. על המצה מורחים את רסק העגבניות / קטשופ בכמות נדיבה.
3. לאחר מכן, שמים את שתי פרוסות הגבינה הצהובה, כך שהם יכסו את כל שטח המצה.
4. שמים שוב כמות נדיבה וקלילה של רסק עגבניות / קטשופ מעל הגבינה צהובה.
יש לציין, כי אם אין גבינה צהובה, ניתן לשים כתחליף גבינה צפתית, זה אולי לא אותו טעם אך זה גם טעים.
5. לאחר מכן ניתן להוסיף את התוספות.
6. מכניסים לתנור על 160-180 מעלות ל-8 דקות.
(ואם אין לכם תנור – אפשר גם במחבת חלבי למשך 10 דקות בערך).

וכמובן לא נשכח לברך ברכת המוציא לחם מן הארץ וברכת המזון

ללוח הברכות המלא לחצו כאן 

תביא את הכלב מהחצר, אנחנו הולכים איתו למקום בו נמצאה גופת הנער

יעקב לוסטיג

היה היתה פעם עיר גדולה, ובה קהילה יהודית עם רבבות בני אדם. שנה אחת, ימים אחדים לפני חג הפסח נמצאה גופתו של נער מת, מוטלת בחצר ביתה של משפחה יהודית בעיר.
בתוך זמן קצר כבר התפשטה השמועה בכל רחבי העיר. היהודים נחרדו חרדה גדולה. הם הבינו היטב את המשמעות: עלילת דם נטפלה עליהם, וכעת יבקשו הגויים לפגוע בהם פגיעה קשה. שוטרים פשטו על בית המשפחה שבחצרה נמצאה גווייתו של הנער, והמון זועם צר על חומותיו של הגטו היהודי, מחכה לאור ירוק שיינתן מצד מושל העיר, כדי לפרוץ פנימה ולערוך פוגרום ראוי לשמו ביהודים שרוצחים ילדים גויים לצורך הכנת המצות לפסח.
אבל מושל העיר לא מיהר לאשר את הפוגרום. הוא היה אדם חכם ולא מיהר להתרגש מהטענות שהועלו בפניו כלפי היהודים.
"אני מבין שנמצאה גופתו של נער בחצר ביתה של המשפחה היהודית", אמר המושל לנציגי ההמון שהגיעו לקבל את רשותו לערוך פוגרום, "אבל מי אומר שהיהודים הם אלו שרצחו את הנער? אולי דווקא גויים עשו זאת, ולאחר מכן זרקו את הגופה בחצר ביתה של המשפחה היהודית כדי לטפול עלילת דם על יהודי העיר?
חשב המושל כיצד לנהוג, ולבסוף מצא רעיון נפלא: "איגדיר", קרא לעוזרו הצמוד, "לך תביא את הכלב מהחצר, אנחנו הולכים איתו עכשיו למקום בו נמצאה גופת הנער. ניתן לכלב לגשש את הגופה, ולאחר מכן נראה להיכן הוא הולך. אם הוא יפנה לביתה של המשפחה היהודית, אות היא כי משם באים עקבות הריח של מי שהרגו את הנער והשליכו אותו בחצר. אבל אם הכלב יפנה לחפש את העקבות במקום אחר, נדע שזו רק עלילת דם שאין בה ממש".
יהודי העיר שמעו על הפתרון שהציע המושל, ורעדו מפחד. מי אומר שהכלב אכן יצליח לאתר את עקבות הריח של הרוצחים? אולי הוא יפנה לבית המשפחה היהודית למרות שברור שלאנשיה אין שום קשר למותו של הנער?
המושל מצדו הבהיר בצורה ברורה שאם הכלב יפנה לכיוון ביתה של המשפחה היהודית, הוא יחרוץ את דינם של כל בני אותה משפחה למוות בתלייה עוד באותו היום, ואת כל יתר יהודי העיר יגרש לאלתר מבתיהם, כשעליהם להותיר את כל רכושם מאחוריהם.
היהודים התכנסו בבתי הכנסת וקרעו את השמים בתפילות ובזעקות לבורא עולם, שיכניס לליבו של הכלב את הרצון לפנות לכיוון האחר.
מושל העיר הגיע כשהוא מלווה בפמליה נכבדה של שרים נכבדים, ראשי המשטרה וכמובן גם הכלב המגודל שהתהלך ברוב חשיבות, כחתן הראשי של השמחה.
הכלב נכנס לחצר, מזהה את גופת הנער ומתחיל להתרוצץ סביבה כשהוא מרחרח אותה מכל הכיוונים פעם ועוד פעם. נציגי היהודים שעמדו במקום עצרו את נשימתם מרוב פחד. הכלב סיים את הרחרוח הביט כה וכה והחל לפסוע מעדנות… לכיוון שער היציאה מהגטו היהודי.
אנחת הרווחה שבקעה מפיותיהם של יהודי העיר היתה גדולה וארוכה. איזו הקלה, ברגע בו פנה הכלב לכיוון שער היציאה מהגטו הוא הציל משפחה שלמה ממות, ועוד עשרות אלפי יהודים מיציאה לגלות כשהם חסרי כל.
את הסיפור הזה סיפר הצדיק רבי אליהו לופיאן זכר צדיק לברכה, בעת שנשא דברים בפני תלמידי ישיבת פוניבז' המפורסמת.
"בואו נחשוב רגע מה השכר שמגיע לכלב הזה שהציל כל כך הרבה יהודים", שאל רבי אליהו. "סביר להניח שמגיע לו נתח בשר נאה לאות הוקרה, אבל שוםפ דבר לא מעבר לכך. הכלב לא עשה פה חסד עם אף אחד, הוא לא עשה טובה ולא התכוון לעשות טוב לאיש. הוא בסך הכל כלב. כל מה שהוא עשה זה ללכת אחר חוש הריח הטבעי שלו, ולפנות אל מחוץ לגטו כי משם הגיעו הרוצחים של הנער.
"עכשיו בואו ונבדקו את עצמינו", הוסיף הרב לופיאן, "האם אנחנו לא מתנהגים לפעמים כמו אותו כלב? האם לא קורה לנו שאנחנו קמים בבוקר, מניחים תפילין, מתפללים, לומדים תורה, נוטלים ידיים, מברכים ברכת המזון ואת כל זה אנחנו עושים באופן טבעי, כי כך התרגלנו מגיל צעיר וכי זהו אורח החיים שלנו?
"כמה פעמים קורה שאנחנו אומרים קריאת שמע ובכלל לא מנסים לחשוב על מה שיוצא לנו מהפה? כמה פעמים אנחנו שומרים שבת, אבל לא מנסים לחשוב אפילו לרגע מה המשמעות של השבת, ומדוע ציווה אותנו הקדוש ברוך הוא לשמור שבת?
"אם אנחנו מתנהגים כמו הכלב הזה, עושים את הכל בצורה טבעית, בלי לחשוב ובלי להתכוון לכך, איזה שכר מגיע לנו על כך? שכר נמוך מאוד. אנחנו לא יכולים לצפות לשכר משמעותי על פעולות טכניות שנעשות באופן טבעי.
לעומת זאת, מי שמשקיע מחשבה וכוונה במעשיו, הוא לא כלב, הוא בנאדם שמתנהג בהתאם. הוא משקיע מאמץ ומחשבה, והוא כמובן גם יזכה לשכר עצום עבור מעשיו הטובים.

(מעובד מתוך 'יחי ראובן')

למה החליט הערבי לסגור את המאפייה שלו בפסח?

 

הסיפור שכבש את לבם של יהודים רבים, מובא כאן מתוך דף הפייסבוק הרשמי של מסעדת אבולעפיה:

לפני 46 שנה היה לנו שכן ליד המאפייה בשם הרב שלמה זלמן שטראובר שהחזיק בין היתר מפעל נעליים. לרב כאב לראות את התורים של היהודים בפסח בפתח מאפייתנו והחליט לתת הצעה מפתה לסבא, סעיד ז״ל (אני קרוי על שמו).

הרב שאל את סבא סעיד כמה המאפייה הרוויחה בפסח וסבא ענה לו. זה היה עלות של דירה ביפו בזמנו במחזור של שבוע. הרב הציע לסבא שידאג לו לכסף אם יסגור בפסח. סבא הסכים ובשבוע הזה עשה שיפוצים במאפייה ונהנה מהחופש.

כל שנה, שבוע לפני פסח הרב שלמה זלמן שטראובר היה מגיע עם הכסף וסבא היה סוגר בפסח. בשנה השישית סבא הקדים את הרב והלך אליו למפעל; סבא אמר לרב שקיבלנו כזאת ברכה בשאר השנה בשל העובדה שאנו סוגרים בפסח שהוא ימשיך לסגור בפסח ללא תשלום! מאז אנו ממשיכים את המסורת של סבא סעיד שנפטר לפני שנולדתי לצערי.

בתמונה אני סעיד הנכד של סעיד עם חיים שטראובר, נכדו של הרב שריגש אותי כשהביא לי עותק של אותו הסכם. שיהיה לכם חג שמח וכשר! הסניף בכניסה לנמל יהיה סגור מהצהריים של ערב החג ועד מוצאי החג. נתראה במוצאי החג בסניף בכניסה לנמל!

 

https://www.facebook.com/AbulafiaTLVPort/?fref=ts

 

למי מותר לאכול חמץ בפסח?

 

יעקב לוסטיג

 

איסור חמץ בפסח הוא איסור חמור מאוד. עד כדי כך, שאפילו יהודים רחוקים מקיום המצוות ולמרבה הצער אינם נרתעים מלחלל שבת או איסורים אחרים, נזהרים גם הם מאכילת חמץ בפסח, שהרי החמץ בפסח הוא כמו רעל ליהודים, כל מי שיש מעט שכל בקדקודו מבין שצריך להתרחק ממנו מלוא העין.

ובכל זאת, יש אנשים שמותר להם לאכול חמץ בפסח במקרים מסוימים, ולא רק שמותר להם לאכול אלא שהם אפילו חייבים לעשות זאת.

כוונתנו כמובן לחולים הזקוקים לתרופות אנטיביוטיות או תרופות אחרות, שלפעמים הן מורכבות מחמץ.

אבל לפני שנרחיב בנושא חשוב שנציין שרוב רובן של התרופות כשרות לפסח, ואין בהן חשש חמץ בכלל. רק מיעוט של התרופות מכיל חמץ.

אפשר למצוא באתרי האינטרנט של כל קופות החולים רשימות מסודרות של תרופות כשרות לפסח, וכמו"כ אפשר למצוא מידע כאן

  • אז מה עושה מי שהרופא מורה לו לקחת תרופה שאינה כשרה לפסח?

תרופות שניתנות בדרך של כדור לבליעה – מותר לקחת אותן בפסח ואפילו אם יש בהן חמץ.

לעומת זאת אם אתם צריכים לקחת כדורים למציצה או סירופ לשתייה, כדאי לבדוק אם יש לתרופה הזאת מקבילות שכן כשרות לפסח. במקרים רבים אפשר למצוא תחליפים ראויים לתרופה, ולהשתמש בהם לאחר קבלת אישור מפורש מהרופא המטפל שמבהיר לכם שמותר לכם להשתמש בתרופה החלופית.

במקרה שבו אין תחליפים אחרים, מותר לקחת תרופה שהיא חמץ.

חשוב להדגיש: מותר לקחת תרופה שהיא חמץ, אבל לא ויטמינים או תוספי תזונה שאינם ניטלים בהוראת רופא. הימנעות מלקיחת ויטמינים למשך שבוע ימים אינה גורמת לנזק בריאותי או רפואי כלשהו, ולכן אין לבלוע ויטמינים ותוספי תזונה המכילים חמץ – אלא אם כן מדובר במצב רפואי חריג, והרופא הורה לקחת את הויטמין או תוספי התזונה. יש לציין שבשונה מהתרופות, רבים מתוספי התזונה כן מכילים חמץ, ואולי אפילו רובם. לכן יש לנקוט משנה זהירות לקראת פסח.

עוד יש לדעת: גם כשלוקחים את התרופה שהיא חמץ, כשהיא בסירופ או בכדור למציצה, אפשר וצריך לצמצם את איסור החמץ למינימום, ולכן יש למכור את התרופה לגוי מערב פסח יחד עם כל החמץ, והרב מבקש מהגוי שירשה לכם לשתות או למצוץ תרופות במקרה הצורך. כשאתם לוקחים את התרופה, אתם צריכים לחשוב ואפילו להזכיר זאת בפה, שהתרופה היא של הגוי ולא שלנו, ואנחנו רק בולעים אותה כי אנחנו זקוקים לכך מסיבות רפואיות, ולא בגלל שאנחנו רוצים להכניס אותה לרשותנו.

הערה חשובה לא פחות: במקרה של חולים הזקוקים לתרופות כרוניות שיש בהן חמץ, אפילו כשמדובר על סירופ או על כדורים למציצה, לא מומלץ להחליף את התרופה לתרופה מקבילה שאין בה חמץ, משום שפעמים רבות שינוי התרופה עלול לגרום נזק רפואי. בכזה מקרה כדאי להתייעץ עם הרופא, ואם הוא אומר שייתכן שייגרם נזק מהחלפת התרופה, אפשר וצריך להמשיך לקחת את התרופה שהיא חמץ, למרות שיש לה תחליף כשר לפסח.

הכלל שצריך לזכור בכל מה שקשור לחולה או אדם שנמצא בסכנה וכדו': פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה. מי שיחמיר על עצמו ולא יקח תרופה שהוא צריך אותה, בגלל שהוא רוצה להיות 'צדיק' שאינו לוקח תרופה בפסח, וכך גם אדם שזקוק למשל לטיפול רפואי בשבת ומנסה להימנע מכך בעודו מסכן את עצמו – עובר על איסור חמור. אסור לנו לפגוע בבריאות או לסכן את החיים לטובת קיום מצווה (למעט שלושת העבירות החמורות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים שעליהן אסור לעבור בשום אופן, ואפילו במחיר אובדן החיים חלילה).

עם זאת, העובדה שמותר לאכול חמץ בפסח, או לחלל את השבת כדי להציל חיים אינה אומרת חלילה שהפסח כאילו נעלם ונמוג לו, וכעת מותר לחולה לאכול חמץ כאוות נפשו. כך גם בשבת אם יהודי צריך לנסוע במהלך השבת כדי להגיע לבית החולים, אין זה אומר שמותר לו גם לעשן סיגריה בדרך. מותר וצריך לעשות את כל הפעולות הנדרשות לצורך הצלת החיים והשמירה על הבריאות, אבל אסור בשום אופן לעבור על איסורי התורה שאינם קשורים להצלת חיי אדם.

 

תרופות הניתנות שלא דרך הפה

זריקות, משאפים, אינהלציה וכדו', מותר להשתמש בהם בפסח ואין צורך לחשוש שיש בתרופה חמץ. עם זאת, במקרה של משאף יש לנקות היטב את המשאף לפני החג, מחשש שנבדקו בו פירורי לחם כשהשתמשתם בו במהלך השנה בסמוך לאכילת חמץ. כך גם לגבי מסיכת האינהלציה.

משחות למריחה מותרות לשימוש בימי הפסח, ואין בהן חשש של חמץ.

ויטמינים ותוספי תזונה – חייבים לוודא שיש להם הכשר לפסח. במידה ולא כתוב עליהם במפורש שהם כשרים לפסח – אסור לבלוע אותם במהלך כל שבעת ימי החג.

 

תחליפי חלב צריכים הכשר לפסח?

 

אוהד אטינגר

 

אם יש לכם תינוק הצורך תחליפי חלב באופן קבוע, כדאי מאוד שתזדרזו לקנות עבורו תחליף חלב עם חותמת כשרות המאשרת שהוא כשר לפסח.

רוב תחליפי החלב הכשרים לפסח מכילים קטניות, ובני עדות המזרח יכולים להשתמש בהם ללא כל חשש כי הם אינם נמנעים מלאכול קטניות בפסח.

גם אם אתם יוצאי הקהילות היהודיות באירופה, אתם יכולים להשתמש ללא חשש בתחליף חלב שיש בו קטניות. עם זאת, יש לייחד כלים נפרדים למזון של התינוק, ובני הבית האחרים יזהרו שלא להשתמש בכלים אלו לצרכם. כדאי גם לייחד מברשת או סקוטש ברייט לניקוי הבקבוק של התינוק וכדו', ולא לנקות בהם את הכלים שבהם אתם משתמשים בפסח.  כאמור, ההנחיה הזאת היא רק לאשכנזים, כי בני עדות המזרח יכולים לאכול קטניות ללא חשש, ואפילו המבוגרים שבהם.

כמו כן, אם לא הצלחתם למצוא תחליף חלב כשר לפסח, ובחנויות שבהן אתם קונים היה רק תחליף חלב רגיל של כל ימות השנה, אתם יכולים לתת לתינוק את תחליף החלב הרגיל, שככל הידוע אין בו חמץ בכלל. מה שכן, הקפידו לנקות היטב את הקופסה של תחליף החלב, כדי לוודא שלא דבוקים בה פירורי חמץ מהימים שלפני חג הפסח.

 

מה זה 'כוסו של אליהו הנביא', ולמה מוזגים אותה דווקא בליל הסדר?

יעקב לוסטיג

 

בכל משפחה מכירים את זה. לקראת סוף ליל הסדר, אחרי שכולם שותים את הכוס הרביעית בסיום ברכת המזון, נזכרים: "רגע, צריך למזוג כוס חמישי, של אליהו הנביא". ראש המשפחה מוזג את הכוס, וממשיכים באמירת ההלל.

אז מה היא בעצם הכוס החמישית, למה לא שותים אותה ומדוע היא מכונה 'כוסו של אליהו הנביא'?

אז בואו ננסה לעשות קצת סדר בדברים:

הסיבה שאנחנו שותים ארבע כוסות של יין (או מיץ ענבים) בליל הסדר, מקורה בתקנה שתיקנו חכמנו זיכרונם לברכה, בדורות הקדמוניים. הם עשו זאת ברוח הקודש ואנחנו כמובן מקיימים את תקנתם.

אלא שיש דעה אחת בתלמוד הבבלי, הסוברת שחכמנו זיכרונם לברכה תיקנו לשתות חמש כוסות ולא ארבע.

ברחבי התלמוד הבבלי קיים פיתרון מאוד פשוט לכל המחלוקות שלא היתה להם הכרעה ברורה: לקראת ביאת המשיח יתגלה אליהו הנביא לעם ישראל, וילמד אותם את התורה, וכל שאלה בלתי פתורה שנותרה בחלל, אליהו הנביא יענה עליה.

לכן, בכל פעם ששני חכמים התנצחו בהלכה, והביאו כל אחד ראיות להוכיח את הטענה שלו, אך לא הצליחו להכריע את הוויכוח לכאן או לכאן, הם היו מסכמים את הוויכוח בקביעה: "תיקו".

ומה זה בעצם תיקו?

תשבי יתרץ קושיות ואיבעיות. כלומר, אליהו הנביא המכונה גם אליהו התשבי, הוא זה שיתרץ ויסביר לנו את כל הקושיות ואיבעיות (בעיה תלמודית).

מכאן נלקח המושג 'תיקו' למחוזות אחרים, והגיע אפילו למגרשי הכדורגל, שם נוהגים להכתיר משחק שבו שני הצדדים השיגו תוצאה שווה כ'משחק שהסתיים בתיקו'. אבל אל תחשבו לרגע שאליהו הנביא ינסה להכריע בין הפועל ת"א למכבי ת"א…

בואו נחזור לארבעת הכוסות… היתה לנו מחלוקת אם צריכים לשתות בליל הסדר ארבע או חמש כוסות, ולכן נקבע להלכה שאנחנו נשתה ארבע כוסות, ולגבי הכוס החמישית אנחנו רק נמזוג אותה וכשיבוא אליהו הנביא הוא יכריע אם עלינו לשתות אותה או לא. עד אז, אנחנו לא שותים אותה בליל הסדר, אלא משאירים אותה עד הבוקר (עדיף לכסות אותה כשמסיימים את ליל הסדר) ולאחר מכן משתמשים בה לקידוש של שחרית, או שמוזגים אותה בחזרה לבקבוק היין.

 

ועוד משהו על הכוס החמישית.

חכמי התלמוד מביאים מספר מקורות למנהג ארבע הכוסות. דעה אחת אומרת שהן כנגד ארבע פעמים שכתוב 'כוס' במקרה הידוע של שר המשקים ושר האופים, שיוסף פתר את חלומם במצרים. יש שאומרים שזה כנגד ארבע גלויות שגלה עם ישראל, ויש שאומרים שארבע הכוסות הן כנגד ארבע 'כוסות של פורענות' שעתיד הקדוש ברוך הוא להשקות את שונאי ישראל לכשתבוא הגאולה השלמה.

אבל הדעה שהכי מוכרת וידועה לכך שאנו שותים ארבע כוסות היא הדעה שסוברת שארבעת הכוסות הן כנגד ארבע לשונות של גאולה שכתובים בספר שמות בפרק ו', כשהקדוש ברוך הוא מבשר למשה רבנו שהוא עתיד להוציא את בני ישראל מארץ מצרים, לשחרר אותם מהעבדות ולהוציאם לחירות.

להלן הטקסט המלא הקשור לעניין, בו תוכלו לראות את ארבעת הלשונות שבהקשרן המלא (מודגשים באדום)

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲנִי יְהוָה. וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם, אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב, בְּ'אֵל שַׁדָּי', וּשְׁמִי 'יְהוָה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן, אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ. וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם, וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי. לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהוָה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם, וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְהוָה".

הלשון החמישית "והבאתי", שנויה במחלוקת בין החכמים. יש שאומרים שהיא אינה לשון של גאולה, כי הגאולה קשורה ביציאה מארץ מצרים ולא בכניסה לארץ ישראל, ויש שסוברים שהגאולה האמתית והשלמה היא כשעם ישראל מגיע לארצו, וכל עוד בני ישראל הילכו במדבר ארבעים שנה, גאולתם לא הושלמה. ומכאן גם מקור למחלוקת האם יש לשתות ארבע או חמש כוסות, כי מי שסובר ש"והבאתי" היא לשום חמישית גאולה יאמר שצריך לשתות ארבע כוסות, ומי שסובר ש"והבאתי", אינה לשום של גאולה יאמר שעלינו להסתפר בארבע כוסות בליל הסדר.

אז כשאנו מוזגים את הכוס החמישית, נזכור שהיא כוס שמרמזת על כך שעם ישראל ישב לבטח בארצו, ונעורר בלבנו את התקווה שיום יבוא בקרוב, ובו נזכה לגאולה השלמה בביאת המשיח, או אז יכירו הגויים כולם בחשיבותו וייחודיות של עם ישראל, ויכפיפו עצמם לבני העם היהודי. ארץ ישראל תהפוך מוקד עלייה לרגל לבני כל הלאומים, וכולנו נעלה להתפלל ולשמוח בבית המקדש.

במהרה בימינו אמן.

49 ימים של התעלות רוחנית

 

יעקב לוסטיג

 

מדי שנה אנחנו מציינים את ימי ספירת העומר, בהם אנחנו סופרים שבעה שבועות, 49 ימים שבין החג הראשון של פסח לבין חג השבועות. מתחילים לספור ממוצאי החג הראשון של פסח, ושכמגיע היום ה-50, עורכים את חג השבועות.

ספירת העומר נועדה למעשה לקבוע את התאריך של חג השבועות. בשונה מכל חגי ישראל, לחג השבועות אין תאריך משל עצמו. בתורה לא כתוב היום שבו יהיה חג השבועות אלא רק שהוא ייערך אחרי שספרנו 49 יום ממחרת החג הראשון של פסח.

היום ה-50 יוצא תמיד ב-ו' בסיוון, אבל בשנים קדמוניות קרה לא פעם שחגגו את חג השבועות ב-ז' בסיוון. היה זה כאשר לוח השנה היה נקבע על פי עדות ראיה שהיו מגיעים עדים ומעידים שהם ראו את חידוש מולד הלבנה, מה שאומר שהגיע חודש חדש. במקרה כזה, קרה לא פעם שעדים הגיעו ביום ה-30 לחודש ניסן, מה שאומר שבאותו יום התחיל חודש אייר, וחודש ניסן הורכב רק מ-29 ימים. אם חודש ניסן הוא 'חודש מלא' שיש בו 30 יום, היום ה-50 לספירת העומר יוצא ב-ו סיוון, אבל אם חודש ניסן הוא חודש חסר, היום ה-50 יהיה ב-ז' סיוון. ומה יקרה אם גם חודש אייר יהיה חסר? יחגגו את חג השבועות ב-ח' בסיוון.

אבל ספירת העומר היא לא רק טווח זמן שנקבע להמתנה בין החג הראשון של פסח לחג השבועות. לספירת העומר יש גם משמעות עמוקה יותר, של ציפיה לקבלת התורה. אנחנו סופרים כל יום, הנה כבר עברו שלושה עשר יום, ארבעה עשר, חמישה עשר וכו', מה שאומר שנותר יום אחד פחות כדי לקבל את התורה. הנה אנחנו מתקרבים עוד ועוד למתן התורה, איזה יופי, איזו התרגשות!

חשוב שנדע, שהצדיקים הקדושים מלמדים אותנו, שבכל חג שאנחנו חוגגים, אנחנו מעוררים את מה שקרה באותו היום לפני אלפי שנים. בחג הפסח אנחנו מעוררים שוב את נושא הגאולה והיציאה לחירות. בפורים אנחנו שוב מעוררים את "אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם", ובחג השבועות אנחנו שוב מקבלים את התורה, במשנה כח ובמשנה מרץ.

לכן גם היום, כשכבר יש לנו את התורה, אנחנו עדיין צריכים לצפות ולייחל לחג השבועות, ולהמתין בכיליון עיניים ליום שבו נקבל את התורה.

ואיך עושים את זה בפועל?

לא מספיק רק לשבת רגל על רגל ולהסביר בקול שאנחנו מחכים לקבלת התורה.

אנחנו צריכים לעשות מעשה, לצחצח את הלב, להבריק את הנפש, ולהתכונן בצורה מעשית לקבלת התורה.

בספרים הקדושים כתוב שכשבני ישראל היו במצרים, הם היו שקועים ב'מ"ט שערי טומאה'. חכמי הקבלה מסבירים שישנם 50 שערים של טומאה, ובני ישראל היו שקועים ב-49 שערי טומאה. רק עוד מעט הם היו נשארים מבצרים והיו טובעים גם בשער ה-50 חלילה. מי שמגיע לשער ה-50, אין לו תקומה, הוא לא יכול לצאת משם לעולם. לכן מיהר הקדוש ברוך הוא להוציא את בני ישראל ממצרים ביום הראשון של חג הפסח. מאז הם עברו תהליך של הזדככות והיטהרות, ויצאו בכל יום משער טומאה נוסף. הם ספרו 49 יום, וביום החמישים הם כבר יצאו מ-49 שערי טומאה ונכנסו במקום זאת בשערי הקדושה.

גם אנחנו צריכים לצעוד בדרך הזאת, ואת ימי ספירת העומר עלינו לנצל להזדככות רוחנית, ליציאה מהטומאה. כל יום לוותר על עוד משהו קטן שמגביל אותנו מבחינה רוחנית. כל יום נקריב קרבן קטנטן לקדוש ברוך הוא, פעם אחת נתחזק בנושא של הלבנת פנים, נקבל על עצמינו להיזהר שלא להעליב חברים, למחרת נתחזק מעט בנושא של הימנעות משקר, יום אחר כך נקפיד קצת יותר על ממונו ורכושו של החבר, יום אחד נקפיד יותר לשמור את העיניים שלא להביט במקומות ראויים, כל אחד לפי הדרגה שלו ולפי המקום הרוחני שבו הוא נמצא בימים אלו. כשיעברו 49 הימים, נביט לאחור ונראה איך עשינו גם אנחנו מעין יציאת מצרים קטנה, יצאנו מעבדות לחירות, ובמקום לעבוד אצל היצר הרע שכובל אותנו אליו ולעולם הגשמי, התקדמנו הלאה, השתחררנו לפחות מחלק מהכבלים שקשרו אותנו, ונכנסנו למקום רוחני יותר.

אז יאללה, למה אתם מחכים? קדימה לעבודה!

עבדים עם בית, ואפילו רכב וסמארטפון נוצץ.

 

 

יעקב א. לוסטיגמן

 

אז אנחנו אנשים חופשיים, או עבדים בסגנון חדש?

נכון, יש לנו בית, משפחה, אפילו רכב וסמארטפון נוצץ, אבל למעשה אנחנו כלואים בתוך קונספט שלא מאפשר לנו לקחת פסק זמן ולנשום מעט אוויר. אנחנו חייבים לקום בבוקר השכם כדי להספיק להגיע לעבודה בזמן, אנחנו פוחדים עד מוות מהבוס הקשוח, מנסים לרצות את המנהל בכל דרך אפשרית, משקיעים את כל הכח והמרץ שלנו בהגברת התפוקה של העבודה, וכל מעיינינו נתונים במילוי וסיפוק רצונותיהם של אנשים אחרים.

האם אנחנו אכן עבדים?

האם גורלנו מר ואומלל כמו של אבותינו שעבדו אצל פרעה במצרים, וספגו מכות פרגול בכל פעם שלא עמדו במכסת העבודה הנדרשת?בוודאי שלא!

האם אנחנו סובלים כמו שסבלו הסבים והסבתות של רבים מאתנו לפני שבעים שנה כשהנאצים הצעידו אותם מדי בוקר לעבודת פרך, כשאיום תמידי מפני המוות הקרוב ריחף מעל ראשיהם? בוודאי שלא.

אולי אנחנו לא עבדים במובן הפרימיטיבי של המונח הזה, אבל אנחנו עבדים מודרניים. אנחנו עובדים אצל ולמען אנשים אחרים, ואחרי כל העמל והיגיעה, בקושי נותר לנו זמן וכח ליהנות ממה שהשגנו בעבודתנו הקשה.

אבל פסח הוא לא "חג שבו אנחנו לא עבדים", אלא "חג החירות", זהו חג שבו אנחנו אמורים לחגוג את עובדת היותנו בני חורין.

אז מה זה באמת 'בן חורין'?

חכמנו זיכרונם לברכה אמרו משפט מפתיע מאוד: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה".

שמעתם? מי שעוסק בתורה, הוא בן חורין. לכאורה זה נשמע בדיוק הפוך מהמציאות. הרי כל עבד כפוף לאדונו רק כשהאדון רואה אותו ויודע מה מעשיו. אבל בלב הוא יכול להרגיש מה שהוא רוצה. בראש הוא יכול לחשוב ככל העולה על רוחו. בסתר הוא יכול לעשות כל דבר שאדונו לא ידע עליו מאוחר יותר. אם תהיה לו הזדמנות לברוח לארץ אחרת, הוא יוכל לנצל אותה ולחזור להיות בן חורין.

לעומת זאת מי שעוסק בתורה משועבד בכל כוחותיו לבורא העולם. הוא עבד אמתי. הוא לא יכול אפילו לחשוב מה שהקדוש ברוך הוא לא מרשה לו לחשוב, כי הקדוש ברוך הוא יודע את מחשבותיהם של בני האדם. הוא לא יכול אפילו להרגיש הרגשות שהקדוש ברוך הוא אינו מרשה להרגיש. כך למשל הוא מצווה אותנו: "לא תשנא את אחיך בלבבך", או "ואהבת לרעך כמוך". הוא אומר לנו את מי לאהוב ואת מי לא לשנוא, ואנחנו חייבים לציית.

אם היו שואלים אותנו מיהו העבד האמתי, היינו אומרים שמי שעוסק בתורה הוא עבד בהגדרה הכי עמוקה ושורשית של המונח הזה. אפילו הרצונות והרגשות שלו אינם נתונים בידו.

אז למה חז"ל אומרים שדווקא מי שעוסק בתורה הוא בן חורין?

התשובה ברורה למי שמתעמק בנושא ויורד לשורש הדברים. העבדות היא למעשה מילוי רצונותיהם של אחרים, ואילו החירות היא המצב שבו אדם חופשי לעשות כרצונו.

ישנן דרגות שונות בעבדות, יש עבד שהאדון שלו מכה בו בפרגול מפורזל כשהוא קצת סוטה מהתלם וחורש מעט עקום את אדמת הטרשים הצחיחה, ויש עבד שהבוס שלו עלול לפטר אותו מעבודתו כהייטקיסט בכיר, מה שיגרום לו לאבד את הדירה ואת הרכב, ואולי גם את בת הזוג.

שניהם עבדים, אחד עבד בדרגה מאוד מאוד נמוכה, והאחר עבד עם הרבה מאוד מרחב תמרון. העבד שעובד בהייטק יכול לבחור לעצמו את הצבע של הרכב, הוא יכול להחליט מתי הוא משדרג את הבלאקברי שלו, ומתי הוא יוצא לחופש של שבוע באירופה. אבל הוא נשאר עבד.

מתי האדם בן חורין?

כשהוא עושה את מה שהוא אוהב לעשות, בגלל שהוא אוהב לעשות. מי שיש לו נפש אמנותית והוא עוסק באמנות, אם הוא באמת אוהב אמנות ולא עושה זאת רק כדי להיקרא 'אמן', הוא חי באושר, את עצמו, את החיים שלו. הוא נהנה מכל משיכת מכחול על גבי בד הקנבס שלו.

מי שאוהב לכתוב ולהתפייט ומתפרנס מכתיבת סיפורת ושירה, הוא אדם שבמובן מסוים הוא בן חורין. גם עובד בהייטק יכול להיות בן חורין אם הוא אוהב את העבודה שלו, ואם הוא עובד כי זה כיף לו, ולא כי הבוס לוחץ עליו בלי סוף, וכי הוא חייב לשלם את המשכנתה בסוף החודש.

אבל גם כשהאדם בן חורין, לא תמיד הנשמה שלו הגיעה למצב הזה של חירות מוחלטת. כי הנשמה היא רוחנית, והיא כלואה בגוף גשמי וחומרי. היא מנסה להשתחרר ולצאת לחופשי, אבל היא סגורה ומסוגרת בחומות של בשר, עצמות, גידים ורקמות.

כשבוחר האדם לעסוק בתורה, כשהוא אוהב לעסוק בתורה, וכשהוא נהנה מהעיסוק בתורה, יש כאן חירות אמתית. הגוף והנשמה שניהם נהנים מכל רגע, הם חיים בשלום זה עם זו, ושניהם יחד מזדככים, מתעלים, עושים את מה שהם אוהבים.

אז נכון שמי שמכפיף את עצמו לתורה ולהלכה מנוע מלעשן סיגריה בשבת, ואינו יכול לאכול צ'יזבורגר עסיסי או פיצה עם פפרוני, אבל הוא לא צריך את כל אלו. אפילו הגוף שלו שכן רוצה לשחות בגשמיות ובחומריות, הופך אט אט למזוכך יותר, ויוצא גם הוא לחירות.

דווקא מי שאינו כפוף לתורה הקדושה, מי שנוהה אחר תאוות הלב שלו, הוא זה שהחירות שלו פגומה וחסרה. כי הנשמה שלו כלואה בגוף, והגוף עצמו עובד אצל התאוות הגשמיות, שאינן יודעות שובעה.

לנוכח האמור, דווקא לקראת חג הפסח ובמהלכו, כדאי לנו להשקיע יותר בלימוד התורה, נקבל על עצמנו שיעור קבוע, אפילו קטנטן, של לימוד תורה, ונטפח את החירות הפנימית שלנו, כדי להיות ראויים יותר לחגוג את חג החירות.

האם תכשיטים ותמרוקים הם כשרים לפסח?

תכשיטים ותמרוקים כשרים לפסח

 

איסור חמץ בפסח הוא איסור חמור מאוד. כולנו כבר יודעים את זה, וכולנו משתדלים להימנע מהאיסור הזה בכל מחיר. אבל לפעמים יש פרטים קטנים שלא ברורים לנו, שמענו על כך אבל אנחנו לא יודעים אם זה נכון או לא.

הפעם נדבר על תכשיטים ותמרוקים.

נשים שבדרך כלל עונדות טבעת על היד, ובמשך השנה הן לשות בצק, אופות ומבשלות מאכלי חמץ, צריכות להכשיר את הטבעות שלהן לפני חג הפסח. איך עושים את זה? בקלות. מנקים את הטבעות היטב, מניחים בתוך כלי או אפילו בכיור, ושופכים עליהן מים רותחים ישר מהקומקום. זהו, הטבעות הוכשרו ואפשר להשתמש בהן בפסח ואפילו לבשל איתן אוכל של פסח, בלי שום חשש.

ומה לגבי תכשיטים אחרים?

את התשובה צריכה כל אשה לענות לעצמה. האם התכשיטים שלך נגעו בחמץ חם? אם כן, כדאי להכשיר. אם לא, אין צורך לעשות זאת. סביר להניח שצמידים נגעו בחמץ במהלך השנה, ולעומת זאת שרשראות ועגילים לא התקרבו לעיסת בצק או למרק אטריות רותח.

ועכשיו נעבור לדבר על תמרוקים.

יש כאלו שנוהגים להימנע משימוש בתמרוקים שונים בפסח, מחשש שיש בהם גם מעט אלכוהול שהופק מחיטה ובעצם הוא חמץ. כמו"כ יש כאלו שחוששים לרכיבים אחרים של חמץ, או כאלו שהופקו מחמץ.

עם זאת, אין צורך להחמיר, והרבה פוסקי הלכה סבורים שמותר להשתמש ללא חשש בתמרוקים בפסח, בין אם זה בשמים וקרמים שונים, ובין אם זה חומרי איפור, ואפילו שפתון שמורחים על השפתיים, אינו צריך הכשר מיוחד לפסח ואפשר להשתמש בכל סוגי השפתונים.

עם זאת אודם שיש בו טעם צריך כשרות לפסח וכיום יש חברות מיוחדות שמייצרות אודם כשר לפסח (ג’ייד ורבלון).

פסח כשר ושמח

מה צריך לדעת כשחג הפסח ושבת צמודים זה לזה

יעקב לוסטיג

 

כמה ימים יש בפסח? שבעה ימים. כל ילד יודע את זה, וזה כתוב במפורש בתורה: "שבעה ימים תאכלו מצות". ובכל זאת, השנה יימשך הפסח בפועל שמונה ימים, החג מסתיים בשישי בערב, כשבעצם אנחנו כבר נכנסים אל תוך השבת. בשבת אסור כמובן לאפות לחם או עוגות, ולכן אנחנו אוכלים את האוכל של פסח עד מוצאי שבת.

האם מותר לאכול בשבת שאחרי הפסח את החמץ שמכרנו לגוי לפני חג הפסח?

התשובה היא שכן. מותר לאכול בשבת שאחרי הפסח את החמץ שמכרנו לגוי מלפני החג. בזמן המכירה לגוי מסכמים אתו שיהיה מותר להשתמש בחמץ אחר הפסח.

אבל שימו לב: חשוב מאוד מאוד שלא להקדים את אכילת החמץ. אפשר לאכול חמץ רק אחרי שכבר יצא החג. אנחנו אומנם מקדימים לקבל את השבת עוד לפני צאת החג, אבל זה לא אומר שהחג כבר יצא, רק בזמן צאת הכוכבים, שיוצא בתקופה הזאת של השנה בערך בשעה שמונה בערב, מותר לאכול חמץ.

לפעמים יש כאלו שמחכים בכיליון עיניים לצאת החג כדי לאכול חמץ, וממהרים לאכול חמץ ברגע שבו יוצא החג. זה מנהג לא ראוי משתי סיבות: קודם כל ייתכן שהשעון שלכם אינו מכוון בדיוק, ואם נקדים את אכילת החמץ אפילו בכמה דקות לפני זמן צאת החג, אנחנו עלולים להיכשל באיסור חמץ שהוא כידוע איסור חמור מאוד מאוד.

אבל יש לזה עוד סיבה: כשאדם מקיים מצווה, הוא צריך להרגיש טוב עם זה. אם מישהו יניח תפילין וכל שניה הוא מחכה כבר להוריד את התפילין ולהעיף אותן לארון, הוא קיים את המצווה, אבל פגע בכבוד המצווה ובקדושת התפילין.

אותו הדבר לגבי אכילת חמץ במוצאי פסח. מותר לאכול חמץ, אין בכך שום בעיה. כשיצא החג האיסור לאכול חמץ נעלם לו והוא יחזור רק בפסח בשנה הבאה. אבל אנחנו לא צריכים לרוץ לאכול חמץ שניה אחרי שיצא החג. לא יקרה כלום אם נחכה חמש דקות, ונראה שאנחנו אוהבים לקיים את מצוותיו של הקדוש ברוך הוא, גם אם זה לא תמיד קל לנו.

  • האם מותר לאכול חמץ בכלים של פסח?

אם יש לכם כלים מיוחדים לחג הפסח, הרחיקו אותם מהחמץ. אל תתנו לו אפילו להתקרב אליהם. במיוחד אם מדובר בסירים חמים וכדו'.

אבל אם אתם משתמשים בפסח בכלים הרגילים שאותם הכשרתם לפני החג כדת וכדין, אין שום בעיה שנאכל חמץ בקרבתם כי ממילא הם חוזרים לשמש לבישול ואכילת מאכלי חמץ, עד השנה הבאה.

  • ומה לגבי התפילות, ברכת המזון וקריאת התורה?

השבת שבאה אחרי חג הפסח היא שבת רגילה לכל דבר. מתפללים תפילות שבת רגילות, לא אומרים הלל אחר תפילת שחרית, ובקריאת התורה קוראים את הקריאה הרגילה (פרשת אחרי-מות). גם הקידוש הוא קידוש רגיל של שבת, ורק האוכל הוא אוכל של פסח שהתבשל בחג הפסח.

כך תצילו את החיים שלכם. סרטון של דקה שיהפוך לכם את המחשבה

ופתאום הלחמניה והבאגט נהפכו לרעל… מהע ושים

יותר מהכל צריכים להזהר בימי הפסח מחמץ,

אותה לחמניה טעימה במשך השנה
נהפכת לרעל טהור ולמסכנת חיים,

הצילו את חייכם והשמרו מחמץ‬

כנסו לסרטון היחודי, בן דקה שישנה לכם את המחשבה.

באמת מותר לעשן בחג?

יעקב לוסטיג

 

ישנה מחלוקת גדולה שמתנהלת כבר שנים רבות בין גדולי הרבנים פוסקי ההלכה: האם מותר לעשן סיגריות בחגי ישראל או שאסור.

שורשי המחלוקת נטועים בהיתר המיוחד שמתירה התורה לבשל מאכלים בחג, והשאלה אם עישון הסיגריות נכלל גם הוא בהיתר הזה או שהוא לא קשור ומהווה מלאכה ככל המלאכות. כל הפוסקים תמימי דעים שאסור למשל להתאפר בחג, אין מחלוקת על כך. כולם מסכימים שאסור לנסוע ברכב או להדליק מכשיר חשמלי בחג. השאלה נוגעת אך ורק לעישון סיגריות.

חשוב לדעת: המחלוקת אם מותר לעשן בחג או לא, קיימת רק כשהחג חל ביום חול! אם מציינים את החג ביום שבת – אסור כמובן לעשן סיגריה או לעשות כל מלאכה אחרת, כי החג אינו פוגע בקדושת השבת, אלא רק מוסיף עליה, ולכן כל מלאכה שאסורה בשבת רגילה, אסורה גם בשבת שחלה בחג.

אם החלטתם לנהוג כמו פוסקי ההלכה שמתירים לעשן בחג, אתם צריכים לקרוא את השורות הבאות כדי לדעת איך לעשן בלי להיכשל בפעולות שבוודאי אסור לעשות אותן במהלך החג:

צריך להיזהר שלא להדליק ולא לכבות אש בשום פנים ואופן לצורך העישון. לכן צריך להקפיד להדליק את הסיגריה רק מנר דולק, ולא עם גפרור או מצית כמו בשאר ימות השנה.

כמו כן צריך להיזהר מאוד שלא לאפר את הסיגריה במהלך העישון, לא להכות בה או לנער אותה כדי להפיל את האפר, כי יחד עם האפר נופלים גם ניצוצות של אש ובכך אנו מכבים אותם. לכן יש לתת לאפר ליפול מעצמו, וכך הניצוצות כבים מאליהם ולא אנחנו מכבים אותם.

אם כן, צריך לעשן את הסיגריה בעדינות, ולזכור כל הזמן להימנע מהתנועה המפילה את האפר, כי אם לא נשים לכך לב, נאפר את הסיגריה בלי לחשוב על כך.

כשמסיימים לעשן את הסיגריה אסור לזרוק אותה על הרצפה, ובוודאי שלא לדרוך עליה. יש להניח אותה בזהירות על אדן החלון או על גבי הרצפה במקום שבו לא ידרכו עליה, עד שהיא תיכבה מעצמה.

במקרה שהחג חל ביום שישי, צריך להיזהר מאוד מאוד שלא לעשן לפנות ערב כשהשבת כבר נכנסת, לפעמים אפשר לשכוח מתוך הרגל, ולהמשיך לעשן אל תוך השבת חלילה וחס.

נקודה נוספת שחשוב לחדד ולזכור: הדיון אם מותר לעשן או לא הוא רק על סיגריות רגילות. אסור לעשן עם סיגריה אלקטרונית בכל מקרה ובכל מצב, עד צאת החג.

כמו כן, גם לשיטת הרבנים שמתירים לעשן בחג, אסור להכין סיגריות באמצעות גלגול טבק בנייר והדבקתו. מי שנוהג לגלגל את הטבק ורוצה לנהוג כמו השיטה שמתירה לעשן בחג – צריך לגלגל מערב החג סיגריות בכמות שתספיק לו למשך החג כולו.

כדאי לזכור שגם בחג, כמו בשאר ימות השנה – העישון מזיק לבריאות.

'עירוב תבשילין', מה זה בכלל?

יעקב לוסטיג

 

'עירוב תבשילין', זו מצווה מיוחדת שקבעו חכמנו זיכרונם לברכה, ושאותה אנחנו מקיימים בכל פעם כשמציינים חג ביום שישי.

בכל יום שישי אנחנו טורחים ועמלים במשך שעות ארוכות כדי להכין את כל צרכי השבת. מבשלים את הדגים ואת החמין, את המרק ואת הבשר, מכינים סלטים לסעודה כיד המלך וצולים את הכבדים או כובשים חצילים.

אבל מה קורה כשביום שישי יש חג? כמו למשל 'שביעי של פסח' שיחול השנה ביום שישי. מיום חמישי בערב כבר אסור לעשות מלאכה. אפשר להכין את כל האוכל מיום חמישי בצהרים, ולקוות שהוא יספיק לשתי הסעודות של החג ולשלושת הסעודות של השבת, אבל לרובנו אין כל כך הרבה מקום בסירים ובמקרר לכמויות כאלו של אוכל מבושל, וגם מי שיש לו מספיק מקום יעדיף אולי להכין אוכל ביום שישי אחר הצהרים כדי שבשבת הוא יהיה טרי וטעים יותר.

כמו שאתם בוודאי יודעים, בחג מותר לבשל לצורך 'אוכל נפש'. עיינו במדריך ההלכתי הזה כדי ללמוד את ההלכות שצריך לדעת לפני שמבשלים במהלך החג. אבל אחרי שתלמדו אותו, תחזרו לכאן כדי לקרוא את הקטע הבא:

בחג מותר לבשל אוכל רק לצורך החג. אסור לבשל אוכל לאירוע שנעשה בשבוע הבא. עם זאת, כדי לבשל לשבת יש פיתרון הלכתי מיוחד שנקרא 'עירוב תבשילין'.

הרעיון של 'עירוב תבשילין' הוא שאנחנו מערבים את המאכלים של החג עם המאכלים של השבת הצמודה לו, וכך בעצם כל מה שאנחנו מבשלים בחג זה גם לצורך השבת והחג.

שימו לב: גם אם אין לכם תכניות לבשל בחג לצורך השבת, אתם צריכים לעשות 'עירוב תבשילין', כי זו מצווה שקבעו חכמים שצריך לעשותה בכל ערב חג שחל ביום שישי, מה גם שבלי 'עירוב תבשילין' לא תוכלו להדליק נרות שבת ביום שישי אחר הצהרים.  

איך עושים את זה בפועל?

זה מאוד פשוט: לוקחים מערב החג חתיכת לחם, חלה, פיתה או לחמניה, ובמקרה של פסח זה כמובן חייב להיות חתיכת מצה, בגודל של 'כזית'. עדיף לקחת מצה אחת שלמה.

אל הלחם או המצה צריך לצרף גם תבשיל כלשהו. אפשר לשים ביצה קשה מבושלת, או לחילופין מנת דג או בשר, שניצל או אפילו נקניקייה מהצומח.

מחזיקים את הפת והתבשיל ביד ואומרים את הברכה הבאה: "ברוך אתה אדוני אלהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות עירוב".

לאחר מכן אומרים: "בזה העירוב יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נרות ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת".

כשמסיימים לומר את זה, מניחים את המצה והתבשיל בצד, אפשר גם במקרר, ונזהרים שלא לאכול אותם עד שבת.

רק אחרי שעשינו כך, אנחנו יכולים לבשל בחג לצורך השבת, ויכולים כמובן גם להדליק נרות שבת ביום שישי אחר הצהרים, לפני כניסת השבת.

את עירוב התבשילין עושה אחד מבני הבית, האבא, האמא או אפילו אחד הבנים או הבנות הגדולים שכבר מלאו להם 12 שנים לבת או 13 שנים לבן.

אם שכחתם לעשות עירוב תבשילין, ואתם גרים בעיר שיש בה רב של העיר, אתם יכולים לסמוך על זה שהוא עשה 'עירוב תבשילין' גם עבורכם, אבל אפשר לסמוך על זה רק פעם אחת. צריך להיזהר מאוד שלא לשכוח פעם נוספת לעשות עירוב תבשילין, כי בכזה מקרה לא תוכלו לבשל מהחג לשבת, וגם לא תוכלו להדליק נרות שבת ביום שישי שחל בחג.

למה סופרים את העומר, ומה זה בכלל 'ספירת העומר'?

מצוות ספירת העומר היא מצווה שציווה אותנו בורא העולם בתורתו הקדושה, לקיים בימים שבין חג הפסח לחג השבועות.

בזמן שהיה בית המקדש קיים, היו יוצאים שלוחי בית הדין הגדול בירושלים לשדות התבואה הסמוכים לעיר במוצאי החג הראשון של פסח, וקוצרים באותו הלילה שעורים שזה עתה הבשילו. את השעורים היו מביאים לבית המקדש, שם היו דשים אותן, מנקים, קולים את הגרגירים, טוחנים ומנפים פעם אחר פעם ב-13 נפות, עד שהיתה מתקבלת סולת נקיה מקמח שעורים.

מהסולת היו לוקחים כמות של 'עומר' (עשירית האיפה), בוללים אותה בשמן זית, בוזקים עליה לבונה, ולאחר מכן היה הכהן לוקח ממנה קומץ בידו, ומקטיר על המזבח. ההקטרה היתה מתבצעת יום למחרת החג הראשון של פסח, היום הראשון של חול המועד פסח.

מאותו לילה שבו קצרו את העומר, היו מתחילים לספור את ספירת העומר. היו אומרים "היום יום אחד לעומר". בלילה שלמחרת היו סופרים "היום שני ימים לעומר", וכך בכל יום היה המספר עולה עד שהיו מגיעים ל-49 ימים, שהם שבעה שבועות לעומר. כאן היתה הספירה נעצרת ולמחרת בלילה היו חוגגים את חג השבועות, כמו שכתוב בתורה שאת חג השבועות חוגגים 50 יום אחרי החג הראשון של פסח.

כיום אין לנו בית מקדש, אנחנו לא יכולים להקריב את מנחת העומר, ולכן יש פוסקי הלכה שסבורים שמצוות ספירת העומר אינה נוהגת מהתורה. אחרים חולקים עליהם וטוענים שהחיוב לספור אינו תלוי בהקרבת העומר, אלא תלוי בתאריך, וביום ה-16 לחודש ניסן מתחילים לספור את העומר בין אם קרבן העומר הובא ובין אם לא.

גם מי שסבורים שהמצווה כבר אינה קיימת היום, מסכימים שבוודאי יש מצווה 'מדרבנן' ולכן אנחנו מחויבים בה בפועל בדיוק כמו שהיו מחויבים בה בזמן שבית המקדש היה קיים.

נשים לא חייבות לספור את העומר, אבל אם הן רוצות ומרגישות שהן יכולות להתמיד בכך עד חג השבועות, הן יכולות לספור, ובכך הן מרוויחות מצווה חשובה מאוד.

איך סופרים בפועל?

מברכים את הברכה שתיקנו חכמים לברך:

ברוך אתה אדני אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ספירת העומר

מיד אחרי הברכה מוסיפים את הספירה של אותו הערב: "היום יום אחד לעומר", או "היום שני ימים לעומר", וכן הלאה.

ביום השביעי אומרים: "היום שבעה ימים לעומר שהם שבוע אחד". (האשכנזים אומרים: היום שבעה ימים שהם שבוע אחד בעומר).

ביום השמיני אומרים: "היום שמונה ימים לעומר, שהם שבוע אחד ויום אחד" (נוסח האשכנזים: היום שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד בעומר).

החל מהיום ה-11 עוברים לומר "יום" במקום "ימים": "היום אחד עשר יום לעומר שהם שבוע אחד וארבעה ימים". כך ממשיכים עד לילה לפני חג השבועות בו סופרים "היום תשעה וארבעים יום לעומר שהם שבעה שבועות".

מי ששכח לספור ספירת העומר בלילה, יספור ביום שלמחרת בלי ברכה עד הלילה, ולאחר מכן יכול לחזור ולברך בכל לילה על הספירה שלו. אבל אם לילה אחד שכח לברך ולא נזכר עד ששקעה החמה ביום שלמחרת, מכאן והלאה הוא לא מברך עוד על ספירת העומר באותה שנה, אבל סופר מדי ערב בלי ברכה.

בימי ספירת העומר, מיד אחרי חג הפסח ועד ל"ג בעומר, נוהגים מנהגי אבלות, נמנעים מלעשות חתונות, לא שומעים מוזיקה, לא מסתפרים ולא מגלחים את הזקן.

בקהילות האשכנזים נוהגים להתחיל את מנהגי האבלות מראש חודש אייר ולנהוג אותם עד ערב חג השבועות, ויש שנוהגים את מנהגי האבלות מיד אחרי חג הפסח וממשיכים אותם עד שלושה ימים לפני חג השבועות, כשבאמצע הם מפסיקים את האבלות ליום אחד, במהלך יום ל"ג בעומר עצמו.

זה נכון שמותר לבשל אוכל בחג?

יעקב לוסטיג

 

אז החג כבר כאן, והוא מביא אתו ימים שבהם אסור לעשות מלאכה, בכל חג יש ימים שבהם המלאכה אסורה, לדוגמא בחג הפסח החג הראשון שבו אנו חוגגים את ליל הסדר, והחג האחרון המכונה 'שביעי של פסח', שבו אנו חותמים את שבעת ימי הפסח, הכוללים חמישה ימים של 'חול המועד' בין שני החגים האמורים. חג השבועות לעומת זאת, הוא חג בן יום אחד והמלאכה בו אסורה.

מה ההבדל בין שבת לחג? אין הרבה הבדל! בשניהם אנחנו צריכים להימנע ממלאכה, אסור להדליק אור או להשתמש בטלפון ובמחשב, אסור לכתוב, אסור לנסוע במכונית ועוד ועוד.

ובכל זאת יש הבדל אחד גדול מאוד בין חג לשבת.

התורה הקדושה כותבת לנו במפורש, שבימי החג מותר לעשות מלאכה לצורך הכנת 'אוכל נפש', כלומר אוכל לצורך סעודות החג. בשבת אסור אפילו לחמם על האש אוכל שהתבשל לפני החג, אבל בחג מותר לקחת עוף מהמקפיא, להכניס לסיר ולבשל אותו על אש גבוהה.

עם זאת, ישנן הלכות רבות שצריך לדעת כשבאים לבשל אוכל בחג, ולכן כדאי מאוד שמי שאינו בקי בהלכות הללו על בוריין, לא יבשל בחג, אלא יקפיד לעשות את הבישולים מערב החג, בדיוק כמו שעושים בערב שבת.

אז בואו נסכם בקצרה ובתמצות את ההלכות הקשורות לנושא זה:

קודם כל חייבים לדעת שכל ההיתר לבשל בחג הוא רק כשהחג חל ביום חול. אם החג חל בשבת קודש, אסור לבשל ואסור לעשות שום מלאכה, בדיוק כמו בשבת רגילה. בחג הפסח של שנת תשע"ו (2016), החג הראשון חל בשבת ולכן אסור לעשות בו שום מלאכה שאסור לעשות בשבת. החג השני חל ביום שישי, ולכן מותר לבשל רק בחג השני.

מותר לבשל בחג רק על גבי אש שהיתה דלוקה מערב החג. אסור להדליק בחג אש חדשה!!

עם זאת, מותר להעביר מאש דולקת ולהדליק להבה נוספת. כך אנחנו יכולים להדליק מנר אחד עוד ועוד נרות כדי להאיר את הבית, וכך גם יש נשים הנוהגות להדליק את נרות החג בלילה אחרי שחוזרים מבית הכנסת ולפני שמקדשים על היין, למרות שבשבת חייבים להדליק את הנרות מבעוד יום, לפני שהשמש שוקעת והשבת נכנסת.

צריך להיזהר מאוד שלא לכבות את האש אחרי הבישול או במהלכו. מותר להקטין את הלהבה באמצעות וויסות קצב הבערה של הכיריים כדי שלא יישרף התבשיל, אבל אסור להקטין את הלהבה לצורך אחר, כמו שיקולי חיסכון בעלויות הגז וכדומה, וכן אסור לכבות את האש בשום אופן. כשמשתמשים בגפרור כדי להעביר אש מהנר הדולק מערב החג אל מבער הגז במהלך החג עצמו, צריך להניח את הגפרור על השיש או על צלחת, ולתת לו להיכבות מעצמו. כשמסיימים לבשל, יש להשאיר את מבער הגז דלוק עד מוצאי החג, ורק אז לכבות את האש.

כיום יש פתרונות טכנולוגיים לנושא כיבוי הגז בחג, ואפשר לקנות לפני החג 'שעון גז' שמכוונים אותו מראש והוא כבה בשעה שמגדירים לפני שמדליקים את האש. כך אפשר לכוון את השעון שיכבה בעוד שעה או שעתיים, ורק לאחר מכן להדליק את האש, ולבשל עליה, כשבסיום הבישול אנחנו משאירים אותה דלוקה עד שהשעון מכבה אותה מעצמו.

למרות שמותר לבשל ואפילו להעביר אש במהלך החג לצורך בישול 'אוכל נפש', אסור לעשות מלאכות צדדיות. אסור להדליק את האור במטבח כדי שנוכל לראות ולבשל. אסור להשחיז את הסכין במהלך החג כדי שיהיה קל יותר לקצוץ את הירקות, וכן אסור לעשות כל מלאכה אחרת שאינה קשורה באופן ישיר לבישול האוכל.

אסור להדליק מכשירי חשמל לצורך הבישול, כמו תנור, מיקרוגל, טוסטר וכדו'. אבל אפשר לכוון שעון שבת שידליק את התנור לבוקר של יום החג, כדי שנוכל להכניס לתוכו דגים או בשר וכדו' לצורך אפייה, ובלבד שלא נבצע בידיים שלנו פעולה חשמלית במהלך החג אלא רק באמצעות שעון שבת שהוגדר לשעה המתאימה עוד מלפני החג.

חשוב מאוד לדעת: ההיתר לבשל אוכל נפש הוא רק לצורך מי ששומרים את החג כהלכתו. אסור לבשל בחג לצורך מי שמחלל את החג, נוסע ומשתמש במכשירים חשמליים וכד'. אפילו אם רק אחד מבני הבית אינו שומר שבת וחג, אסור לבשל בחג אם הוא משתתף בסעודות, ובכזה מקרה יש להקפיד לבשל את כל האוכל מלפני החג.

האם מותר לעשן בחגים? עיינו במאמר מיוחד העוסק בשאלה זו

לספר סיפור ולקיים מצווה

יעקב לוסטיג

 

חג הפסח כולו, ובעיקר ליל הסדר, מלא וגדוש במצוות רבות וחשובות מאוד. יש מצווה לבער את החמץ מהבית, מצווה לאכול מצה, מצווה להימנע מאכילת חמץ, מצווה לאכול מרור ועוד ועוד. יש גם הרבה מנהגים והלכות שצריך לדעת ולעשות, אבל יש מצווה אחת מרכזית, שהיא יסודית מאוד בכל מה שקשור לעריכת הפסח כהלכתו.

מצוות "והגדת לבנך".

התורה הקדושה כותבת לנו בכמה הזדמנויות את המצווה הזאת, של סיפור יציאת מצרים. יתירה מזאת, הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבינו שהוא מכביד את לב פרעה, כדי שלא ישלח את בני ישראל מארצו, ובכך הוא יקבל עוד ועוד עונשים "למען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם".

הקדוש ברוך הוא הכה את פרעה ואת מצרים מכות חזקות ומרובות, כדי שאנחנו נוכל לספר על כך לילדים שלנו!!

אז בואו נעשה קצת סדר בדברים: יש מצווה אחת שבמסגרתה אנחנו צריכים לזכור את יציאת מצרים, ואת המצווה הזאת צריך לקיים בכל יום ובכל לילה. איך מקיימים אותה? קל ופשוט, צריך רק להזכיר בשתיים או שלוש מילים "ה' הוציא אותנו ממצרים". בפועל אנחנו מקיימים את המצווה זאת באמירת קריאת שמע, כשבסוף הפרשה השלישית של קריאת שמע אנו אומרים את הפסוק: "אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים".

אבל יש עוד מצווה: לספר את סיפור יציאת מצרים, וזו מצווה שזמנה הוא רק בלילה הראשון של חג הפסח, מכניסת החג ועד אור הבוקר.

את המצווה הזאת אנחנו מקיימים בליל הסדר, ובגללה הילדים שואלים "מה נשתנה הלילה הזה", כדי שאנו נוכל לענות להם בהרחבה "עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוצאינו ה' אלוקינו משם בכח גדול". עד סוף ההגדה זה הכל תשובה אחת גדולה ומפורטת מאוד לשאלת "מה נשתנה הלילה הזה".

אבל לא מספיק רק לקרוא את ההגדה, אלא צריך גם להסביר אותה. שהילד יבין מה אנחנו מקריאים לו. אם הוא בן שלוש או ארבע,. צריך לספר לו את הסיפור בצורה מאוד מאוד צבעונית כדי שהוא יבין שבני ישראל היו עבדים שהועבדו בפרך, והקדוש ברוך הוא הוציא אותם לחירות. אם הילד בן עשר, אפשר להרחיב את הסיפור, להוסיף ולספר על המכות שהכה הקדוש ברוך את המצרים, ואת העובדה שכשהוא הוציא אותנו לחירות הוא נתן לנו את התורה הקדושה, שזה עיקר יציאת מצרים.

ומה עושה מי שאין לו ילדים? או שהילדים שלו לא לידו בליל הסדר?

מספר לאשתו, לחבר שלו, להורים שלו, ואם הוא יושב לבד, הוא מספר את סיפור יציאת מצרים לעצמו! המצווה היא לספר את סיפור יציאת מצרים, וכולם מחוייבים בה, גם מי שמכיר את הסיפור היטב ואנחנו לא נוכל לחדש לו שום דבר בסיפור החדש. וזה מה שכתוב בהגדה של פסח: "ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה – מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים".

כמה צריך לספר?

בעיקרון מספיק רק לומר את מה שכתוב בהגדה, בתנאי שאנחנו מבינים את מה שאנחנו אומרים, ובכך אפשר לצאת ידי חובת המצווה. מי שאין לו הגדה, או שהוא עסוק מכדי לומר את כל ההגדה, כמו אשה שמטפלת בבנה התינוק וכדו', יכול להסתפק רק בסיפור מקוצר מאוד, ולומר "ה' הוציא אותנו מעבדות לחירות, כשהכה את פרעה ואת כל עבדיו וטיבע אותם בים סוף", או בכל צורה אחרת, במילים פשוטות כל אחד בשפתו שלו.

חובה לומר בליל הסדר: "פסח, מצה ומרור", ומי שלא אמר אותן אינו יוצא ידי חובת סיפור יציאת מצרים בליל הסדר.

אבל מי שרוצה להדר במצווה, יכול להרחיב את הסיפור. להוסיף ולתבל במדרשי חז"ל, בדברי תורה, ברעיון ששמע בדרשה של הרב או בשיעור תורה, להוסיף נופך ולדבר על כל מה שקשור ליציאת מצרים, וכמו שכתוב על זה בהגדה של פסח: "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח".

מה עושים בערב פסח

יעקב לוסטיג

 

חג הפסח הוא חג שמצריך הרבה מאוד הכנות מוקדמות. צריך לנקות את הבית, להכשיר את הכלים, לקנות ולערוך להכין ולטרוח. את רוב העבודה מסיימים עד 'בדיקת חמץ' שאותה אנחנו עורכים לילה לפני ליל הסדר. אבל חשוב לדעת גם מה צריך לעשות ביום האחרון, שבין 'בדיקת חמץ', לבין 'ליל הסדר'.

 

תענית בכורות

אז קודם כל אם אתה בן בכור לאביך או לאמך, אתה צריך לצום בערב פסח, כהודאה לקדוש ברוך הוא על כך שהוא הבדיל בין הבכורות של מצרים שאותם הוא הרג בליל פסח, ובין בכורות ישראל שנשארו ללא פגע.

עם זאת, אפשר להשתתף בסעודת מצווה שנערכת לרגל 'סיום מסכת', לטעום מהכיבוד המוגש בה ולאחר מכן אתה יכול להמשיך לאכול כל היום.

בת בכורה אינה צריכה לצום. ילד מתחת לגיל 13 אינו צריך לצום אבל נהוג שאביו צם במקומו או משתתף בסעודת מצווה. אגב, תוכלו למצוא בכל בית כנסת אחרי תפילת שחרית, מישהו שמסיים מסכת ומגיש כיבוד לקהל המתפללים.

 

שימו לב: אם עוד לא מכרתם את החמץ לגוי, עדיין לא מאוחר, הזדרזו ובצעו את המכירה באופן מיידי עד סוף זמן אכילת חמץ!

 

סוף זמן אכילת חמץ, וזמן שריפת חמץ

האיסור לאכול חמץ מתחיל עוד לפני חג הפסח עצמו, כמו שבזמן בית המקדש היו מתחילים לשחוט את קרבן הפסח החל משעות הצהרים של ערב החג.

אכילת חמץ מותרת בבוקר שלפני פסח עד השעה 9:50 בערך, בשנים שבהן כבר החליפו לשעון קיץ. לאחר השעה הזו אסור לאכול חמץ!

מיד עם סיום זמן אכילת חמץ, יש להיערך לשריפת החמץ שנשאר בבית. מי שאינו מוצא מקום בו הוא יכול להבעיר מדורה ללא חשש, וקשה לו לשרוף את החמץ, יכול לפורר אותו ולשטוף אותו באסלה, או לחלופין להתיז עליו כמות נכבדה של חומר הדברה ליתושים וכדו', אבל עדיף לשרוף את החמץ באש ולא לבער אותו בדרכים אחרות.

יש לסיים את שריפת החמץ עד השעה 11:10, ולוודא שהחמץ אכן שרוף ואינו ראוי למאכל כלב.

 

מוכנים לליל הסדר? בדקו את עצמכם!

יש לכם מצות בכמות שתספיק לחג הפסח?

יש לכם מרור (עלי חסה) לליל הסדר?

הכנתם כבר את החרוסת?

בישלתם ביצה לקערת ליל הסדר?

צליתם באש זרוע או חתיכת בשר אחרת?

הכנתם מי מלח להטבלת ה'כרפס' בליל הסדר?

הגדות של פסח כבר קניתם? אם לא, אתם יכולים להוריד הגדה מכאן (להוסיף כמובן לינק להורדה) ולהדפיס.

קניתם ממתקים ופרסים לילדים כדי לעודד אותם לשבת יפה ליד השולחן, לשאול את הקושיות ולהקשיב לסיפור יציאת מצרים?

כבר הסתפרתם לכבוד החג? לפני חג הפסח צריך להסתפר ולהתרחץ, אבל אסור להסתפר אחרי חצות היום!

 

מלאכות שאסור לעשות אחרי חצות היום

חצות היום בערב חג הפסח חל בערך בשעה 12:35. משעה זו אסור להסתפר, לכבס בגדים, או לעשות מלאכה אחרת כמו צביעה, שיפוצים, עבודות גרפיקה ועוד.

מה כן מותר לעשות בערב פסח אחרי חצות היום?

מותר לבשל לצורך החג, מותר לשטוף את הבית לכבוד החג אם התלכלך מעט, וכן מותר להדליק אור, לכבות אש ועוד. מותר גם לנסוע ברכב, לשמוע מוזיקה וכו'. אבל אסור לעשות שום מלאכה שמקבלים עליה שכר, או עבודה של איש מקצוע.

 

אסור לאכול מצה או לשתות יין

שימו לב: בערב פסח מהבוקר אסור לאכול מצות, כדי שבליל הסדר נאכל את המצה בתיאבון. מותר לאכול פירות, ירקות, ביצים, מאכלי חלב ועוד, אבל צריך להימנע מאכילה מרובה כדי שלא תתעייפו ותוכלו להישאר ערניים בליל הסדר.

צריך גם להימנע משתיית יין בערב פסח, למרות שיש אופנים שבהם מותר לשתות מעט יין, אבל יש בזה דעות חלוקות בין פוסקי ההלכה ולכן עדיף להימנע לחלוטין משתיית יין, ביום של ערב פסח.

 

הקפידו על מנוחה

חשוב מאוד לנוח היטב בשעות אחר הצהרים, כדי שבליל הסדר תהיו ערניים ותוכלו לקיים את המצוות הרבות והחשובות שמקיימים בלילה זה.

בעיקר צריך להקפיד שהילדים ישנו, כי מצוי מאוד שהילדים נמנעים מלישון אחר הצהרים, וכשמגיע הלילה הם מתעייפים ונרדמים, ובכך נמנעת מהוריהם האפשרות לקיים את המצווה החשובה "והגדתך לבנך", במסגרתה אנחנו צריכים לספר לילדים שלנו את סיפור יציאת מצרים.

 

הכינו מראש את השולחן לליל הסדר.

שולחן הסדר צריך להיות מוכן מערב החג, כדי שבליל החג נוכל מיד לערוך קידוש ולהתחיל באמירת ההגדה, מבלי להתעכב בהכנות אחרונות שעלולות להימשך זמן רב.

על פי תורת הקבלה, כדאי שבעל הבית יכין ויסדר בשעות אחר הצהרים, את הכסא עליו ישב, והכרית שעליה הוא יסב ויישען על צד שמאל בליל הסדר, בשעה שהוא ישתה את ארבעת הכוסות ויאכל את המצות.