כל מה שרצית לדעת על תקיעת שופר

יעקב לוסטיג
ראש השנה נקרא בלשון המקרא 'יום תרועה', והתורה הקדושה מצווה עלינו לשמוע בראש השנה את תקיעת השופר.

חז"ל הנהיגו שנחגוג את ראש השנה יומיים, כך שביום הראשון של ראש השנה החיוב לשמוע את קול השופר הוא 'מדאורייתא' כלומר חיוב של מצוות 'עשה' מהתורה הקדושה. לעומת זאת, ביום השני החיוב לשמוע קול שופר הוא 'מדרבנן', כלומר מדברי חכמים ואינו ציווי מהתורה. אך אין בכך כדי לגרום לנו להקל חלילה בחובה לשמוע קול שופר גם ביום השני כמו שציוו אותנו חכמינו הקדושים.
חכמינו זכרונם לברכה למדו מפסוקי התורה, שבראש השנה אנחנו צריכים לשמוע גם 'תקיעה', כלומר תקיעת שופר חלקה בקול אחיד שאינו מקוטע, וגם 'תרועה' – קול שופר קטוע שנשמעה כמו יללה או גניחה ואנחה.
עם זאת, היה להם ספק אם התרועה צריכה להישמע כמו יללה, רצף של תשעה קולות קצרים וקטועים, או כמו גניחה עמוקה, רצף של שלושה קולות קצת יותר ארוכים שכל אחד מהם מתחיל בטון גבוה מנמיך מעט ושוב עולה לגובה. לקול הראשון מבין השניים אנחנו קוראים 'תרועה', ולקול השני אנחנו קוראים 'שברים'. ישנה אפשרות שלישית, לפיה ה'תרועה' שאליה התכוונה התורה היא גם 'שברים' וגם 'תרועה' ביחד.
לכן אנחנו תוקעים תקיעות רבות בשופר, כדי להיות בטוחים ששמענו גם את קול השופר כפי שהתורה התכוונה אליו.
וכך אנחנו שומעים סדר של שלושה מחזורי תקיעה, שכל אחד מהם חוזר על עצמו שלוש פעמים:

המחזור הראשון אותו אנחנו מכנים בקיצור 'תשר"ת'
'תקיעה', 'שברים-תרועה' ושוב 'תקיעה'
'תקיעה', 'שברים-תרועה' ושוב 'תקיעה'
'תקיעה', 'שברים-תרועה' ושוב 'תקיעה'

המחזור השני אותו אנחנו מכנים בקיצור 'תש"ת'
'תקיעה', 'שברים' ושוב 'תקיעה'
'תקיעה', 'שברים' ושוב 'תקיעה'
'תקיעה', 'שברים' ושוב 'תקיעה'

והמחזור השלישי אותו אנחנו מכנים בקיצור 'תר"ת'
'תקיעה', 'תרועה' ושוב 'תקיעה'
'תקיעה', 'תרועה' ושוב 'תקיעה'
'תקיעה', 'תרועה' ושוב 'תקיעה'

הרי לנו שלושה מחזורים שהראשון מביניהם מורכב מ-12 'קולות', והשניים האחרים מורכבים מתשעה קולות כל אחד.
בסך הכל – 30 קולות.לפני התקיעה מברך האיש התוקע בשופר את הברכות שתיקנו חז"ל לברך לפני התקיעות, וכולנו צריכים להקשיב לו ברוב קשב, ולענות 'אמן' על ברכותיו, כדי לצאת בהן ידי חובה. לאחר מכן אסור להפסיק בדיבור בכלל, עד אחרי ששמענו את קול 30 ה'קולות'.

שימו לב: חובת שמיעת תקיעה שופר מוטלת רק על גברים ולא על נשים. עם זאת, נשים שרוצות לקיים את המצווה על אף שהן לא חייבות בה, יכולות כמובן לבוא לבית הכנסת ולשמוע קול שופר, והן תזכינה לקבל על כך שכר בעולם הבא. יש להרגיל את הילדים, מגיל 6 או 7, לשמוע את קול השופר, וללמד אותם את ההלכות הללו כדי שידעו שאסור לדבר בין הברכה לתקיעות, וכשיגדלו ויגיעו לגיל 13, כבר יהיו מורגלים בקיום המצווה.
מי שאינו יכול ללכת לבית הכנסת, צריך לתקוע בשופר בביתו אם הוא יודע לתקוע ואם יש לו שופר. במידה ואינו יכול לתקוע לעצמו, עליו לדאוג עוד מלפני החג לשכן, חבר או קרוב משפחה שיבוא להשמיע לו את קול השופר. אם אין לכם אפשרות כזאת, מומלץ לפנות לרב העיר, לבית חב"ד או לכל אדם דתי או חרדי המתגורר באזור, כדי להתייעץ אתו ולקבל ממנו עזרה בנושא זה, במידת האפשר.

תקיעות נוספות

אחרי ששמענו את 30 התקיעות הראשונות, מתחילים להתפלל את תפילת המוסף, במהלכה תוקעים פעמים נוספות, גם בתפילה שבלחש כנהוג ברוב הקהילות, וגם בתפילתו של שליח הציבור שמתפלל בקול כנהוג בכל קהילות ישראל. כמו כן תוקעים מחזור נוסף של תקיעות במהלך אמירת ה'קדיש' שבסוף התפילה, ובעדות המזרח נהוג לתקוע פעם נוספת בסוף התפילה 'תרועה גדולה'.
בסך הכל אנו שומעים 100 קולות שופר בכל אחד מימי ראש השנה, והנוהגים להוסיף את ה'תרועה גדולה' בסוף התפילה שומעים 101 קולות.
עם זאת, מי שהוא חולה או חלש, אינו מחויב לשמוע את כל 100 ה'קולות', ויכול להסתפק ב-30 ה'קולות' הראשונים. גם נשים שכאמור פטורות משמיעת קול שופר, יכולות להסתפק ב-30 הקולות הראשונים אם הן עסוקות וצריכות לשוב הביתה כדי לטפל בילדים.

כדאי לדעת, שכתוב בספרים הקדושים שבזמן שאנו שומעים את קול השופר, אנו יכולים להתפלל בלב, ולא לומר זאת בדיבור אלא רק במחשבה, ולבקש על צרכינו. כמו כן זהו זמן שבו אנו יכולים וצריכים להתחרט על החטאים שעשינו במהלך השנה החולפת ובשנים שקדמו לה, ומי שיכול אף לבכות בדמעות על חטאיו – אשריו ואשרי חלקו והוא עושה בבכי הזה תיקון גדול לנשמתו, כך כתבו המקובלים הקדושים בדורות הקודמים.