"רבי שמעון למד במערה מבודדת, אבל בסוף כולם ידעו על כך"

 

במשך 13 שנים ישב רבי שמעון בר יוחאי במערה מבודדת, יחד עם בנו רבי אלעזר. הם למדו תורה יומם ולילה, ולא כדי שמישהו יראה אותם ויעריך את מעשיהם. רבי שמעון הסתתר במערה שאף אחד לא ידע בכלל על קיומה. כשהתבטלה הגזרה שנגזרה עליו, לא יכלו בני משפחתו וחבריו להודיע לו על כך, כי אף אחד מהם לא ידע בכלל היכן הוא נמצא.

אבל זה לא הפריע להם, לרבי שמעון ולרבי אלעזר, הם למדו ולמדו ולמדו, עוד ועוד בלי הפסק, בלי לעצור. המטרה שלהם לא היתה לקבל כבוד, לזכות בטובות הנאה גשמיות, המטרה שלהם היתה אך ורק לקיים את רצון ה'.

ומה קרה אחר כך? לא רק שכל החברים שלהם ידעו שהם למדו תורה, אלא כל העולם כולו שמע על כך, ולא רק באותו הדור, אלא גם אלפי שנים מאוחר יותר אנחנו עדיין מספרים זה לזה את הסיפור המופלא של רבי שמעון, שלמד תורה במערה, כשאף אחד לא ראה ואף אחד לא ידע.

המוסר השכל שאנחנו לומדים מזה הוא שאנחנו לא צריכים לחפש כבוד, וחלילה לנו להגביל את לימוד התורה וקיום המצוות רק לזמן שאנשים רואים אותנו ומעריכים אותנו על כך. להיפך, גם כשאתה נמצא לבד, בינך לבין עצמך, אף אחד לא רואה, אף אחד לא יודע – אבל הקדוש ברוך הוא רואה הכל ויודע הכל, והוא נאמן לשלם שכר טוב למי שעושה את רצונו, בין אם השכר הזה יהיה בדמות של כבוד והערכה, ובין אם הוא יהיה שכר מסוג שונה. תסמוך על הקדוש ברוך הוא שהוא כבר ימצא את הדרך הטובה ביותר כדי לתגמל אותך על המאמץ שלך.

ויש לנו עוד מוסר השכל חשוב מרבי שמעון בר יוחאי. כתוב בזוהר הקדוש שרבי שמעון ראה מלאך שהקדוש ברוך הוא שלח אותו להחריב את העולם. אמר לו רבי שמעון לך תחזור לקדוש ברוף הוא ותגיד לו שאני לא מרשה לך לקיים את הגזרה הזאת. חזר המלאך והקדוש ברוך הוא אמר לו "אל תשגיח בו", כלומר אל תתיחס לרבי שמעון. תבצע את המשימה שלשמה שלחתי אותך.

ראה רבי שמעון בר יוחאי שדבריו לא נשמעו, ואמר למלאך, חזור לקדוש ברוך הוא ואמור לו שאי אפשר להחריב את העולם כי יש בו 30 צדיקים, ואם אין 30 צדיקים, יש 20, ואם לא עשרים אז יש עשרה צדיקים ואם אין עשרה צדיקים יש אותי ואת רבי אלעזר בני, ואם הבן שלי לא מספיק צדיק כדי להגן על העולם, אז אני לבדי אגן על העולם, כמו שנאמר "צדיק יסוד עולם", כלומר העולם יכול לעמוד גם על זכותו של צדיק אחד בודד.

זה מה שאנחנו אומרים בזמר 'ואמרתם כה לחי' בל"ג בעומר:  "צדיק יסוד העולם, גילה מדרש הנעלם, יכול לפטור את העולם". רבי שמעון יכול לפטור את העולם כולו מן הדין, כי כתוב "צדיק יסוד עולם".

רואים כמה אדם שעמל בתורה באמת יכול לשמור על כל העולם.

אני רוצה להוסיף נקודה נוספת. רבי שמעון בר יוחאי גילה חידושים נפלאים יחד עם תלמידיו, ואלו נקראים 'אדרא רבא'. אומרים אותם בליל שבועות. הרב בניהו שמואלי אומר שהבאבא רבי אלעזר אבוחצירא זצ"ל כשהיו מבקשים ממנו ברכה על מקרה קשה כמו חולה שנמצא בסכנה גדולה וכדו', היה מסתגר בחדרו ואמר בעמידה את כל האדרא רבא. זה לוקח משהו כמו שעה וחצי, ובכח הלימוד הזה הוא היה משפיע ישועות לעם ישראל.

באדרא רבא יש סיפור על כך שכשרבי שמעון בר יוחאי סיים לומר את החידושים הנפלאים הללו, הוא שאל איפה אליהו הנביא, למה הוא לא בא לשמוע אותו אומר את החידושים. מיד הגיע אליהו הנביא וסיפר לו שכבר שבוע לפני כן הודיעו בשמים שרבי שמעון ותלמידיו יגלו חידושים נפלאים, ואליהו הנביא תכנן להגיע, אלא שברגע האחרון הוא היה צריך ללכת להציל את רב המנונא סבא, שנכלא יחד עם תלמידיו בבית הסוהר, ולא הביאו להם אוכל ושתיה במשך שלושה ימים. מספר אליהו הנביא שהוא היה צריך להרוג 45 שרים, סוהרים, ששמרו על רב המנונא סבא ותלמידיו, הוא שבר את הכותל וחילץ אותם מהכלא. לאחר מכן היה צריך להגיש להם אוכל ושתיה כדי להחיות את נפשם, ורק אז יכול היה לבוא לשמוע את חידושי התורה של רבי שמעון בר יוחאי.

תמיד כשהגעתי לסיפור הזה באדרא רבא, הייתי שואל את עצמי: הרי שבוע לפני כן כבר היה ידוע שרבי שמעון בר יוחאי עומד לגלות את סודות התורה, רב המונונא סבא היה בבית הסוהר לפחות שלושה ימים קודם לכן, למה אליהו הנביא לא הלך לשחרר אותו כמה שעות לפני כן, וכך היה מספיק להגיע גם לשיעור של רבי שמעון בר יוחאי. למה הוא חיכה עד שיתחיל השיעור ורק אז הלך למלא את שליחותו?

אלא התשובה היא שרק בשעה שבה החל רבי שמעון בר יוחאי לגלות את סודות התורה, היה לאליהו הנביא כח לחלץ את רב המנונא סבא למרות הגזירה הקשה שנגזרה עליו בשמים. אם לא לימוד התורה של רבי שמעון, אליהו הנביא לא היה לו כוח לעשות זאת.

לכן גם רבי אלעזר אבוחצירא היה לומד את סודות התורה האלו כשרצה להשפיע ישועות על עם ישראל. כי הלימוד הזה, יש לו כח גדול לעורר רחמי שמים. הוא מאיר את העולם. אשרינו שזכינו לאורו הגדול של רבי שמעון, והלוואי שנדע לנצל את היום הגדול הזה בצורה הטובה ביותר.

למה זכה רבי שמעון בר יוחאי שכל עם ישראל עולה על קברו ביום פטירתו

 

מדי שנה בל"ג בעומר הופכים כבישי הגליל לצפופים במיוחד. אלפי אוטובוסים נעים במהירות לכיוון היעד: מושב מירון שבגליל העליון. בחניונים רחבי הם נעצרים ופולטים את המטען האנושי. רבבות בני אדם, מבוגרים וצעירים, נשים וגברים, כולם ממהרים לטפס במעלה ההר, שואפים להגיע אל ליבת האירוע: מתחם קברו של רבי שמעון בר יוחאי.

חצי מיליון בני אדם מגיעים לכאן מדי שנה, מתפללים, בוכים, שופכים דמעות כמים, ולאחר מכן רוקדים, שרים ושמחים עד השמים.

חצי מיליון בני אדם!

אבל למה באמת? למה דווקא לקברו של רבי שמעון עולים כולם? וכי אין בארץ ישראל קברים של צדיקים נוספים? יש עוד מאות מקומות קדושים בארץ ישראל, אנו יודעים על מקום קבורתם של אלפי תנאים, אמוראים, רבנים, אדמו"רים, ראשי ישיבות, מקובלים, צדיקים, כולם קדושים כולם טהורים.

למה דווקא רבי שמעון בר יוחאי זכה שאנשים רבים כל כך מתרפקים על קברו ומתפללים לקדוש ברוך הוא שיעזור להם בזכותו של הצדיק הגדול הזה?

הרב ישראל דחבש, מרבני 'אחינו', מסביר מה מיוחד דווקא ברבי שמעון ברי יוחאי.

דחבש

"היו הרבה מאוד צדיקים בכל הדורות, אבל לנו, האנשים החיים בדור הזה, יש לנו קשר מיוחד דווקא לרבי שמעון בר יוחאי, וכדי להבין מה הקשר, אני רוצה לספר לך סיפור שכתוב בתלמוד הבבלי, וממנו נבין מה הקשר שלנו לרבי שמעון בר יוחאי.

רבי שמעון בר יוחאי דיבר פעם אחת בגנותם של הרומאים, וכשהם שמעו על כך גזרו עליו עונש מוות. הוא נאלץ לברוח, הסתתר בבית הכנסת במשך תקופה, אבל כשהמצוד התרחב, ובית הכנסת כבר לא היה מקום מספיק בטוח עבורו הוא נמלט לכיוון היישוב פקיעין, והתחבא שם במערה יחד עם הבן שלו רבי אלעזר. הקדוש ברוך הוא עשה להם נס, ומעיין מים חיים החל לפכות בסמוך לפתח המערה. כמו כן צמח שם עץ חרוב, וכך היו להם מים ולשתות וחרובים לאכול.

במשך 13 שנים הם היו במערה, וכישצאו, כך מספרים חכמנו זכרונם לברכה, הגיע רבי שמעון בר יוחאי לחמיו, שהיה תלמיד חכם גדול ושמו היה רבי פנחס בן יאיר.

מספרים חז"ל, שרבי שמעון היה לומד במערה תורה כשהוא יושב בתוך החול, שכיסה את גופו, ורק כשהיה מתפלל היה יוצא ולובש את הבגד היחיד שהיה לו אתו, הוא רצה לשמור על הבגד שלא יקרע, ויהיה לו לאורך שנים לתפילה.

בכל אופן, כשהגיע רבי שמעון לחמיו, הוא היה מאוד חלש וסבל ייסורים קשים. העור שלו התייבש, והיו סדקים שמהם זב דם. מרוב חולשתו הוא אפילו לא יכול היה להתרחץ בכוחות עצמו, וחמיו עסר לו להתרחץ, בניסיון לסייע לעור שלו להחלים. רבי פנחס בן יאיר הצטער כל כך לראות את החתן שלו סובל ייסורים מרים כל כך, עד שזלגו לו דמעות מהעיניים, והדמעות נטפו על גופו של רבי שמעון בר יוחאי, נכנסו בין הסדקים והכאיבו לו. רבי שמעון היה צועק "איי, איי", ורבי פנחס חמיו בכה ואמר לו "אוי לי שראיתי בכך", כלומר, כמה אני עצוב כמה אני מצטער שאני רואה אותך כך, סובל כאלו ייסורים קשים…

ענה לו רבי שמעון "אשריך שראיתני בכך", אין לך סיבה להצטער, להיפך תשמח, למה? "שאם לא ראיתני בכך, לא הגעתי לכך", אם לא היו לי כאלו יסורים קשים, לא הייתי זוכה להגיע לדרגה כזאת גדולה בלימוד התורה.

ואכן, לפני שברח רבי שמעון ונכנס למערה, הוא היה תלמידו של רבי פנחס בן יאיר, שהיה כאמור חמיו. רבי פנחס היה כזה תלמיד חכם גדול, שעל כל שאלה שרבי שמעון היה שואל אותו, הוא היה עונה לו 12 תירוצים!

אבל אחרי שיצא מהמערה היה רבי פנחס בן יאיר שואל את רבי שמעון בר יוחאי שאלה, ורבי שמעון היה עונה לו 24 תירוצים!! הוא הגיע לדרגה שהיה בחכמתו כפול שתיים מרבי פנחס בן יאיר שהיה חכם כפול ממנו לפני כן!

ומאיפה הדרגה הגדולה הזאת בתורה? איך הצליח רבי שמעון להגיע לדרגה הזאת? יש לנו מתכון בטוח איך מגיעים אליה, רבי שמעון בעצמו גילה לנו: "אם לא ראיתני בכך להגעתי לכך", אם לא הייסורים לא הייתי מגיע לדרגה הזאת!

הייסורים הם המפתח לעלייה בדרגות רוחניות נשגבות.

אנחנו לא צריכים ללכת לשבת במערה בתוך בחול במשך 12 שנים, גם לא במשך 12 שעות. הייסורים והקושי באים בכל מיני דרכים וצורות, כל אחד מאתינו טועם מהם קצת. לפעמים זה החברים שלועגים לך שאתה הולך לשיעור תורה, לפעמים זה הקושי להתרכז בשיעור עצמו, לפעמים ההורים מנסים למנוע ממך להתחזק בלימוד תורה וקיום המצוות, האחים, האחיות, המורה בבית הספר או המפקד בצבא.

יש גם ייסורים שהיצר הרע גורם להם, הוא מבלבל אותך, מפתה אותך בפיתויים שונים, מנסה לגרום לך ללכת לשחק כדורגל, סנוקר, טניס, או גלישת גלים. זה לא משנה לו מה תעשה, העיקר שתתרחק קצת מלימוד התורה. אבל אם אתה מתגבר למרות הקושי, ומתוך הקושי אתה בא לשיעור תורה, אתה לא יודע איזה מדרגות רוחניות גבוהות אתה מקבל, לאילו גבהים אתה עולה כשאתה מתאמץ בלימוד התורה.

וזה בדיוק הקשר שלנו לרבי שמעון יותר משאר הצדיקים. לכן אנחנו עולים לקברו יותר מקברים אחרים, כי רבי שמעון מדבר אלינו, אנחנו בדור הזה, קשה לנו כל דיבור של תורה ותפילה, כל השתתפות בשיעור, כל שמירת עיניים, כל דבר קשה לנו, אנחנו אנשים חלשים מאוד מול היצר הרע, ודווקא הסיפור של רבי שמעון מחזק ומעודד אותנו, הוא מזכיר לנו שאם קשה ללמוד תורה ולשמור מצוות, לא נופלים ונשברים חלילה, אלא להיפך, מנצלים את ההזדמנות הזאת כדי לעבוד את השם יתברך מתוך מאמץ ומתוך קושי, וזוכים לעלות למדרגות רוחניות נשגבות.