להתחיל ללכת
מעשה שהלכו כמה חברים לטיול. בדרך הילוכם ראו אדם עומד על אם הדרך. לאחר כמה ימים, כשחזרו, ראו שהוא עדיין עומד באותו מקום. שאלו אותו: "מדוע אתה עומד כאן?" אמר: "אני רוצה להגיע לירושלים". שאלוהו: "כמה ימים אתה עומד כך?" "כבר שבוע", ענה לכם. אמרו לו: "כל כך הרבה ימים אתה עומד כאן, ומצפה להגיע כך לירושלים? לו היית מתחיל ללכת, גם אם היית זוחל על ארבע, כבר היית מגיע לירושלים…"
הנמשל הוא: אדם שרוצה לתקן את עצמו ולחזור בתשובה. הוא אמנם רוצה להשתנות, אבל הוא חוזה שזה יקר לבד. והוא דומה לאותו אחד, שעומד על אם הדרך ומחכה להגיע לירושלים, בלי שיעשה שום צעד לכיוון המטרה.
ידוע הפתגם העממי: גם דרך של אלף קילומטר מתחילה בצעד אחד! אף על פי שהדרך לפעמים ארוכה, צריך, על כל פנים, להתחיל ללכת בה בשביל להגיע למחוז חפצו.
הצעד הראשון בדרך לתיקון ולתשובה הוא לקבוע לו לפחות שעה ביום (שישים דקות) לחשבון נפש ולתפילה. אדם שרוצה להשתנות, חייב לייחד לשם כך שעה בכל יום, שבזמן הזה הוא שופט את עצמו ב'תיקון המשפט' על כל מעשיו ועל רצונותיו, ומתפלל על כל פרט ופרט בחייו הצריך תיקון. וכן מודה על מה שהוא כבר זכה לו, ומתפלל שימשיך להחזיק בו וכדומה.
אדם שרוצה לחזור בתשובה ולתקן את מעשיו, ואינו קובע לזה זמן למשפט ולתפילה, דומה לאדם שרוצה להגיע לאיזה מקום, ואינו צועד לכיוונו כי הכלי המעשי היחידי שיש לאדם בשביל לתקן את מידותיו ולצאת מתאוותיו ולהתרחק מכל העברות שבתורה, דהיינו, לחזור בתשובה – הוא חשבון נפש יום יומי ותפילה.
ודע שאין לו לאדם להסתפק במה שמתפלל את שלוש התפילות מתוך הסידור, שהרי מעטים זוכים לכוון בהם כראוי. ואף מי שמכון היטב, סוף כל סוף כל בקשתו מסתכמת בכמה שורות בלבד. ואיך יכול הוא לצפות להשתנות ולחזור בתשובה מכמה שורות שאומר? ובפרט שבתפילה הקבועה אין את כל הצרכים המשתנים, שהאדם צריך במשך ימי חייו. כגון כשצריך להתפלל על הזיווג, על שלום בית, על מידות טובות וכדומה. וכל שכן, נסיונות שעוברים עליו, שצריך להתפלל שיזכה לעמוד בהם. כל הדברים הללו ועוד הרבה אינם מוצאים ביטוי בתפילה, שהאדם מתפלל מן הסידור.
לכן, ידוע שכל הצדיקים שבכל הדורות הרבו בתפילה נוסף לשלוש התפילות הקבועות, שגם בהן האריכו והתפללו מילה במילה בכונה. לכן, כל אחד ילמד קל וחומר מהצדיקים – ומה אם הצדיקים הרבו כל כך בתפילה, והוסיפו תפילות ותחינות רבות בשביל לזכות לתיקונם, אני – שאיני צדיק כל כך – על אחת כמה וכמה, שצריך אני להוסיף הרבה תפילות בשביל לזכות להיות כרצון ה'. ובטח לא אסתפק בכמה שורות של תפילה, שגם אותם איני זוכה לומר בכוונה כראוי.
וכך כותב רבי ישראל מראדין ה"חפץ חיים" זצ"ל (ליקוטי אמרים י' מ"ז):
"…כי לו התפללנו ושפכנו שיח לפני הקדוש ברוך הוא, בודאי לא ישובו תפילותינו ובקשותינו ריקם. ולא יסתפק האדם במה שמתפלל שמונה-עשרה שלוש פעמים ביום, אלא כמה פעמים ביום צריך לשפוך תפילות ובקשות בינו לבין עצמו, כשהוא בביתו, מעמקא דליבא".
(בגן האמונה המבואר)