אפיית המצות במחנה המוות

המחזה של היהודי עם ששת מזוודות העור העשירות, היה מפתיע. בתוך מחנה כפיה ליהודים, זוכה אחד השוהים לכבוד מלכים כזה?

סיפור לחג // יעקב א. לוסטיגמן

 

קיץ תש"ב (1942)… מכונית פאר נוסעת לאיטה בשערי מחנה העבודה 'קונין' שבפולין. מתוכה יצאו כמה קציני ס.ס ולאחריהם השתרך יהודי מבוגר, לבוש בהידור. משקפיים במסגרת זהב על חוטמו והליכתו אומרת כבוד. למרות היותו יהודי, ועל אף שהוא נלקח זה עתה מביתו והועבר אל מחנה העבודה כאילו היה פושע נאלח, ניכר היה בנאצים ימח שמם, שהם עדיין רוחשים לו כבוד, וקצינים במדים מגוהצים ליוו אותו עד כאן.

הנהג הוציא מתא המטען של המכונית, 6 מזוודות עור, כשעליהן מוצמדות תוויות עם שמו של הבעלים. ד"ר הנס קנופ.

קציני הס.ס לוחצים את ידו של היהודי, נפרדים ממנו באדיבות, ומפקירים אותו לגורלו, במחנה שמעטים מהבאים אליו יצאו מכאן בחיים.

מספר הרב יהושע משה אהרונסון זצ"ל, שכיהן קודם לכן כרבה של העיר קונין, ולאחר מכן עבר לכהן כרב בסאניק:

"המחזה של היהודי עם ששת מזוודות העור העשירות, היה מפתיע. בתוך מחנה כפיה ליהודים, זוכה אחד השוהים לכבוד מלכים כזה? נכנסנו ללהט של סקרנות. כולם אימצו את עיניהם, התבוננו בתופעה המרנינה הזו שפקדה אותנו בתוך המחנה החשוך הזה. חשבנו להכליל אותו בתור אחד מהמושלים עלינו, בין 'גדולי הדור' שצמחו בין לילה מתוך האשפתות…

בהמשך התברר ליהודי המחנה מה הביא את הגרמנים לכבד על כך את ד"ר הנס קנופ: "מעל מיטתו היתה תלויה תמונתו שלו, בתור קצין בכיר, מעוטר בתריסר אותות הצטיינות, רוכב על סוס בראש פלוגת יהודים גרמנים. לפעמים היה מתגנדר ולובש את מדי הקצין המעוטרים בעיטורים צבאיים, שקיבל מהקיסר הגרמני, וילהלם השני…".

את הסיפור מספר הרב אהרונסון זצ"ל, בספרו 'עלי מרורות', המבוסס על יומן שכתב במסירות נפש, בתוך מחנות העבודה והמוות שביניהם התגלגל. מדובר באחת העדויות האותנטיות ביותר לזוועות השואה. רוב רובם של ספרי השואה נכתבו מאוחר יותר, כשהניצולים התאוששו והחלו להעלות את זיכרונותיהם על הכתב. אבל הרב אהרונסון רשם הכל בקצרה בתוך מחנות המוות, ולאחר שנחלץ מהשאול והגיע ארצה, הרחיב את היומן וכתב על בסיס זה את ספר הזיכרונות שלו.

כשנודע למיודענו הרופא שהרב אהרונסון הנו 'הרב של המחנה', השתדל הרופא להתקרב אליו, וכך מתאר הרב אהרונסון את הדברים שהיה אומר לו הרופא פעמים רבות: "מה יצא מכל זה?", אמר כשהביט במדליות וסיפר על עברו המפואר בצבא גרמניה: "תכופות היה משיח את ליבו לפני. סיפר לי עד כמה היה מסור, שירת ונלחם למען המולדת הגרמנית… בראותי אותו, את היהודי המיואש והמאוכזב, קרע הדבר את ליבי".

***

חג הפסח קרב ובא. היהודים במחנה העבודה הקטנטן מתרכזים סביב הרב, ומנסים לטכס עצה כיצד יצליחו להתארגן לקראת החג. לאחר דין ודברים הם מחליטים לאפות את המצות דווקא בחדרו של הרופא. ד"ר הנס קנופ שכגרמני גאה רכש השכלה גבוהה וסיגל לעצמו אורח חיים תואם, התקשה בתחילה לסבול את העובדה שהוא שוהה במתחם אחד עם יהודים פולניים, ועוד עם כאלו שמקדשים את חיי התורה והמצוות, אפילו כשפרגולי הנאצים מטביעים חותם בגוום החשוף.

עם הזמן למד הרופא היהודי להתקרב אל אחיו, והפך לחלק מהם. עד כדי כך הגיעה הקרבה שלו אליהם, שהוא הסכים לסכן את המעמד המיוחד שלו, ולנצל אותו כדי לסייע להם לאפות מצות.

אלא שגם שברי המצות שהצליחו היהודים להכין לא הצדיקו מבחינתם את עריכת ליל הסדר. בהגיע ליל החג טענו רבים מהם שממילא אין טעם לערוך את הסדר, כשאימת מוות מרחפת מעליהם, וכשהם תשושים ורצוצים אחרי יום עבודה מפרך.

היה זה דווקא הרופא של המחנה שהתעקש שיש לערוך את ליל הסדר כהלכתו: "דוקא הרופא הגרמני עמד על כך שנערוך את הסדר למרות עייפותנו הרבה והשעה המאוחרת. הוא גם עודד אותנו, וסיפר בגאווה כי היה עורך פעם סדר מסורתי…".

"היהודי הברלינאי הזה", כותב הרב אהרונסון בזיכרונותיו, "שכבר מזמן ניתק את כל החוטים שקשרו אותו עם העם היהודי ועם האמונה היהודית, כאן במחנה, לאט לאט התחיל לחוש שבכל זאת הוא משתייך לצאצאי יעקב אבינו… במילה אחת: במחנה הוא הפך להיות יהודי".

 

 

קראתם? נהנתם? נשמח מאוד אם תשאירו לנו תגובה :)

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.