$300 דולר עבור רבע שעה של צעקות ובזיונות, הייתם מוכנים?

$300 דולר עבור רבע שעה של צעקות ובזיונות, הייתם מוכנים?

 

פעמים רבות אנו רואים דברים שונים שנעשים בעולם, מבלי שיש לנו

איזושהי הבנה או השׂגה על מה ולמה עשה ה' יתברך ככה, לאיזה צורך

ולאיזו תכלית. אולם כעבור תקופה, ולפעמים אף תקופה ארוכה ביותר של

שנים רבות, לפתע מתייצבת למול עינינו התמונה במלואה, שמובילה אותנו

לראות בחוש את יד ההשגחה העליונה, שסבבה את כל הסיבות לתכלית

מסויימת. אז מבינים למפרע ששום פרט לא אירע לחינם, כל המקרים והמאורעות

שמשו כהכנה וכהקדמה, כדי שייעשו על ידם תשועה לישראל, לכלל ולפרט.

אם רצונך לראות את השגחת השם יתברך, אל לך לצפות לראות כל מקרה מהו

פשרו ומטרתו מיד, רק לאחר שהגיעה תכלית הדבר, פעמים שאז נשזרים ומשתלבים

למול עינינו כל הפרטים בשלימותם, וניתן לראות ולהבין למפרע לאיזו כוונה היו

הסיבות והעניינים שסובב הבורא.

הצדיק רבי ישראל מאיר הכהן מראדין בעל ספר ה'חפץ חיים' המשיל זאת במשל הבא:

בשבת אחת הגיע עובר אורח לעיר פלונית, וראה כיצד גבאי בית הכנסת מחלק

את העליות לתורה והכיבודים. הסדר שהגבאי קבע לדעתו היה משונה מאד בעיניו,

ובסוף התפילה פנה אל הגבאי ותמה בפניו מדוע כיבד את פלוני על פני אלמוני,

ומדוע הקדים את זה לפני זה, ובכלל מדוע אינו מעלה לפי סדר הישיבה, וכך כל

אחד ידע מתי תורו ולא יבואו לידי מריבה.

השיב לו הגבאי: "הנה באת לשבת אחת ועל כן יש לך קושיות, התכבד והישאר

כאן כמה שבתות, או אז תיווכח לדעת כי פלוני כבר קיבל בשבת הקודמת, וכי אלמוני

יש לו בשבת זו שמחה או אזכרה וכדומה. או אז תשכיל להבין כי השיקולים ואמות

המדה כיצד לתת את הכיבודים בכל שבת, הינם רחבים בהרבה מכפי שאתה חושב".

כך הם חיי האדם בעולם הזה, אמר ה'חפץ חיים'. פעמים נדמה לאדם כי אין דין ואין דיין

, כי השם יתברך חלילה מגביה רשעים ומשפיל צדיקים, או שדבר פלוני שאירע עמו הוא

צרה עבורו, ועומד ותמה מדוע מגיע לי כל זה? היכן הוא היושר בהנהגת העולם?

אך האמת היא שחיי האדם כאן קצרים מכדי שאכן יספיק להיווכח בעיני בשר כי "משפטי

השם אמת צדקו יחדו". ראיית האדם צרה בהיקפה מלכלול את כל פרטי ההנהגה כדי להבין

את עומקן ויושרן של דרכי השם.

אמנם, אילו היה הקדוש ברוך הוא מאריך את ימיו של האדם ופוקח את עיניו, היה מבין ורואה

בחוש את הסדר המופתי שעל פיו מתנהלת הבריאה, בחיי הפרט ובחיי הכלל, והיה עומד

ומשתומם נוכח אמיתות ההנהגה ויושר הדין.

♦ ♦ ♦

כל אדם ואדם נפגש בחייו במקרים רבים, שחש בעצמו כי נחלץ בדרך נס מצרה או

צוקה שהתרגשה עליו, ונפגש כל העת באין ספור חסדים גלויים שמזמן הקדוש ברוך

הוא לידיו, כמו דבר מה שהוצרך לו בדחיפות בדיוק ברגע זה וכדומה, והוא עומד נפעם

מההשגחה הפרטית שנכח בה בחוש מול עיניו.

כמה רצוי וחשוב הדבר לרשום אותם ברשימותיו האישיות לזכרון, כדי שכל פעם שיתמודד

עם בעיה דומה או צרה כזו או אחרת, יוכל לעין ברשימותיו ולהתחזק בביטחון בקדוש ברוך

הוא, דווקא מתוך המקרים האישיים שאירעו עמו בעבר, וזוהי עצה טובה בשביל האדם,

להחדיר בלבו את האמת הפשוטה ואת ההכרה הברורה שאין עוד מלבדו, ואין הקדוש

ברוך הוא מסיר את השגחתו הפרטית מעמו אפילו לרגע אחד.

אסיים ברעיון יפה שימחיש את הענין:

מעשה באברך ירושלמי שפרנסתו עלתה לו בקושי רב, ומצבו הכלכלי היה בכי רע.

בלית ברירה הוצרך לכתת רגליים לארצות ניכר, להסתובב בין נדיבי עם ולהתרימם

כדי להשיא את צאצאיו.

באחד הימים נכנס לביתו של עשיר גדול עתיר נכסים, וביקש את תרומתו. הלה החל

לצעוק עליו צעקות רמות והפליא בו טעונים קשים: "כיצד אינך מתבייש לבוא ולהתרים

אותי? הרי אני עובד כל כך קשה על כספי. לא ישן לילות מרוב מתח ודאגה מעסקי. מבוקר

ועד ערב אני עסוק בהצלחתם, ואילו אתה… בן ישיבה 'פרזיט', אינך עושה דבר… אינך

מתבייש להעיז פניך לבוא ולדרוש ממני כסף?"

האברך עמד ושמע את הכל בשוויון נפש ובדומיה, מבלי להוציא כל הגה מפיו, ומבלי

להראות שום סימני רתיעה. לאחר דקות ארוכות של צעקות ועוד צעקות, הוציא העשיר

שלוש מאות דולר והעניק לו…

לפני יציאתו מהבית, שאל אותו העשיר: "אינני מבין אותך, אבקש שתסביר לי משהו:

אני עומד וצועק עליך במשך דקות ארוכות, כיצד אתה נשאר כה קר ואדיש כאילו הדבר

אינו נוגע ללבך כלל? וכי באמת אין זה מכאיב לך שאני צועק עליך?…"

השיבו האברך: "אומר לך את האמת, לפני שיצאתי מהבית לאסוף כספים בחוץ לארץ,

הצטיידתי ברשימה מסודרת של כתובות בהן אני אמור לבקר. אחת הכתובות שהופיעה

ברשימה היא הכתובת שלך. במשבצת הערות נכתב אודותיך כך: 'האיש צועק רבע שעה,

אולם בסוף נותן שלוש מאות דולר'. והיות שידעתי כי מצפה לי מתנת יד הגונה לאחר קיתון

הצעקות, הרגשתי שהצעקות הן רק 'היכי תמצי' כדי לקבל את התרומה, והוקל לי לקבלן…"

זוהי בדיוק נקודת האמונה. כאשר האדם קובע בלבו שהכל מתוכנן ונעשה בגזירת עליון, הקשיים

אינם מעיקים עליו! האמונה הזאת נוטעת בו את ההכרה שזהו חלק מהתהליך שהוא אמור לעבור,

והכל לטובתו. הידיעה הזאת מחזקת אותו ונוסכת בו תקוה לעבור את הקשיים בצורה קלה יותר.

(קטעים מתוך הספר 'אוצרותיהם אמלא')