פעם היית משוקץ ותועבה, והיום אתה אהוב ונחמד קרוב וידיד

זקפו קומתכם!! התואר 'חוזר בתשובה' הוא תואר הכבוד הגדול ביותר שיכול יהודי לזכות לו, ואפילו צדיקים גמורים אינם זוכים להגיע למעלה גדולה שכזאת • תראו מה אומר על זה הרמב"ם הקדוש.

יעקב לוסטיג

תהליך החזרה בתשובה הוא אחד התהליכים הקשים ביותר שיכול אדם לעבור עלי אדמות. אדם שהיה רגיל לעשות ככל העולה על רוחו, לבלות עם חברים אל תוך הלילה ולאכול מכל הבא ליד, צריך פתאום להתחיל לחשב כל צעד שהוא עושה.

לפני שאוכלים צריך לטיול ידיים, ולאחר כמן לברך. צריך לשמור על העיניים כדי לא לראות דברים אסורים, לשמור על הפה שלא לדבר דיבורים אסורים, ואפילו על המחשבות צריך להיזהר כדי שלא לחשוב מחשבות אסורת ואפילו שלוש פעמים ביום צריך להתייצב בבית הכנסת לתפילה.

החוזר בתשובה מקריב לקדוש ברוך הוא לא רק את המעשים שלו, לא רק את ההרגלים ואת המעמד החברתי, אלא גם את הרצונות הכמוסים והמאוויים הנסתרים ביותר. הכל מעתה יתבצע רק לפי ההלכה.

זה לא קל.

אבל לפעמים בעלי התשובה הולכים צעד אחד רחוק מדי, הם נופלים לעצבות ולצער גדול בגלל מה שעשו בעבר. "איך אני יכול לשמוח ולצחוק כשאני יודע מה עשיתי לפני שנתיים או שלוש", הם חושבים לעצמם, וכאן מגיעה הטעות הגדולה והחמורה!

בואו וראו מה אומר על זה הרמב"ם הקדוש, בהלכות תשובה שכתב בספרו הגדול 'היד החזקה':
בספרו מכנה הרמב"ם את בעל התשובה בתואר אהוב ונחמד לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם.. כן, זה משפט המחץ: אהוב ונחמד לפני הבורא. ואווו

קבלו את הציטוט המלא ששווה זהב: "ואל ידמה אדם בעל תשובה, שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה. אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם. ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם את טעם החטא ופירש (התרחק) ממנו וכבש יצרו.

"אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו – כלומר מעלתן (של בעלי התשובה) גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם. מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם".

וכשהרמב"ם מסביר לנן שבעל התשובה הוא אהוב, הוא מדגיש גם את המעמד המפחיד שבו בעל התשובה היה בעבר: שנוא , משוקץ ומתועב לפני האלוקים.
הנה הקטע של הרמב"ם שכל בעל תשובה חייב לשנן אותן ולזכור אותן בעל פה: "אמש היה זה (החוטא) שנאוי לפני המקום (לפני הקדוש ברוך הוא) משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום (אחרי שחזר בתשובה) הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד".

ועוד כותב לנו הרמב"ם הקדוש במתק לשונו: "כמה מעולה מעלת התשובה! אמש היה זה (החוטא) מובדל מה' אלוקי ישראל, שנאמר 'עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם', צועק (מתפלל) ואינו נענה שנאמר 'כי תרבו תפלה וגו', ועושה מצות וטורפין אותן בפניו שנאמר 'מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי מי גם בכם ויסגר דלתים וגו' – והיום הוא מודבק בשכינה שנאמר 'ואתם הדבקים בה' אלהיכם', צועק (מתפלל) ונענה מיד, שנאמר 'והיה טרם יקראו ואני אענה', ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה, שנאמר 'כי כבר רצה האלוקים את מעשיך', ולא עוד אלא שמתאווים להם שנאמר 'וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות'.

אז מה אומר לנו הרמב"ם? שאפילו מי שאתמול היה חוטא ברמה כזאת שהתפילה שלו לא היתה נשמעת, המצוות שלו לא התקבלו ברצון לפני ה', בגלל שהוא היה חוטא משוקץ ומתועב – היום הוא כבר אהוב וחביב ורצוי לפני ה', התפילה שלו נשמעת במהירות והמצוות שלו רצויות לפני ה'. למה?? כי הוא חזר בתשובה!

ועוד אומר הרמב"ם הקדוש, מילים שאנו צריכים לחרוט על לוח ליבנו ולזכור אותן לנצח: "בעלי תשובה, דרכן להיות שפלים וענווים ביותר, אם חרפו אותן הכסילים במעשיהם הראשונים ואמרו להן אמש היית עושה כך וכך ואמש היית אומר כך וכך, אל ירגישו להן אלא שומעין ושמחים ויודעין שזו זכות להם שכל זמן שהם בושים ממעשיהם שעברו ונכלמים מהן זכותם מרובה ומעלתם מתגדלת. וחטא גמור הוא לומר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים, או להזכירן לפניו כדי לביישו או להזכיר דברים וענינים הדומין להם, כדי להזכירו מה עשה. הכל אסור, ומוזהר עליו בכלל הוניית דברים שהזהירה תורה עליה שנאמר 'ולא תונו איש את עמיתו'.

לסיכום: כל עוד החוזר בתשובה מתבייש במעשיו הראשונים, ואינו מתגאה בעבירות שעשה, אז באמת אין לו סיבה להתבייש כי הקדוש ברוך הוא אוהב אותו ורוצה בו, ומעלתו גדולה אפילו מזו של צדיקים גמורים כמו שאמרו חכמנו זכרונם לברכה, וכמו שביאר הרמב"ם. אבל צריך רק להיזהר שלא להתרברב בעבירות שעשינו לפני שחזרנו בתשובה, כי מי שעושה כך, יש לו סיבה טובה להתבייש במעשיו הראשונים.

נזכור אם כן תמיד, חזרה בתשובה אמיתית מביאה את האדם לדרגות נעלות שאי אפשר לתאר.

קראתם? נהנתם? נשמח מאוד אם תשאירו לנו תגובה :)

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.