מי שמאמין לא מפחד!

דואגת לילד? התפללי!

ילדים זו שמחה, אבל הם מביאים אתם הרבה מאוד דאגה. כל הורה לילדים מכיר את ההרגשה ומבין על מה אנחנו מדברים. כשיש לך ילד קטן, אתה כל היום דואג לו, חושש שמא יקרה לו משהו רע חלילה. כשהוא גדל אתה מנסה לרפד את מסלול החיים שלו, להעביר אותו מעל כל המכשולים הטבעיים העומדים בדרכו. כשקשה לו עם החברים אתה לא יודע מנוח, ומנסה כל העת למצוא דרך איך לעזור לו.

כותב הרב שלום הרוש שליט"א בספרו 'גן האמונה': מלבד זאת, שחייהם (של ההורים הדואגים יתר על המידה) אינם חיים, גם לילדיהם נגרם נזק. נכנסת בהם מחשבת הכפירה שכאילו כל השמירה על חייהם תלויה באביהם ובאמם וכדומה, וזה גם מזיק להם לביטחונם העצמי, ולידיעה שהקדוש ברוך הוא שומר עליהם בכל רגע ורגע. ומה עוד, שאין דאגתם של ההורים מוסיפה מאומה לשמירה של ילדיהם, רק עלולה להזיק יותר.

העצה לאותם הורים מודאגים היא, שיכניסו בליבם אמונה בהשגחה פרטית שהבורא יתברך שומר עלינו ועל ילדנו. וידעו שמלבד השמירה הבסיסית, שצריכים וחייבים להשתדל בה, את כל חום אהבתם, ואת דאגתם לילדם צריכים להכניס בתפילה, ויסמכו וישענו על ה' יתברך בביטחון מלא.

 

נהג, שפר תפילתך!

אנשים רבים סובלים מפחדים וחרדות בזמן הנסיעה באוטובוס או ברכב המשפחתי. כל רגע נדמה להם שהמכונית סוטה ממסלולה ועלולה להתנגש ברכב אחר חלילה, או ליפול לתהום הפעורה לצד הכביש. עם כל עקיפה מתהפכת להם הבטן מהחשש המשי שעוד רגע והרכב יתרסק על יושביו.

"יש הרבה שיש להם פחד בדרכים", כותב הרב שלום הרוש שליט"א בספרו 'בגן האמונה'. "בכל נסיעה ונסיעה הם מלאים בחרדה ובדאגה, ומטרידים את הנהג, או הם בעצמם הנהגים ואין להם בטחון עצמי וכדומה.

"צריכים הם לדעת, שאין הדברים תלויים רק בנהג, אלא בעוד גורמים שאין להם שליטה עליהם, כגון: שאר הנהגים על הכביש ותנאי הדרך. וגם אם הנהיגה שלהם מושלמת, אין להם שליטה על שאר המכוניות, שעלולות להתנגש בהם. ובכלל, יש הרבה נהגים מצוינים שעשו טעות טפשית, שגרמה להם לתאונה או להחלקה וכדומה. ומצד שני, יש הרבה נהגים גרועים, שלעולם לא ארעה אפילו שריטה לרכבם.

"ממילא, המסקנה היא שרק ה' יתברך יכול לשמור על האדם בדרכים. ואת כל חרדתם ואת דאגתם צריכים להכניס בתפילה מעומק הלב אל ה' יתברך, שישמור אותם ואת כל הנוסעים בדרכים מכל מיני תאונות ומפגעים וכדומה".

חשוב לציין שהקביעה הזאת אין בה כדי להפחית ולו במעט מהאחריות המוטלת על הנהג לשמור על חוקי התעבורה, ולהקפיד על נסיעה בטוחה לו, ליושבים ברכבו ולכל אדם אחר. מי שמתרשל בנהיגתו ופוגע בבני אדם אחרים חלילה וחס לא יוכל לטעון להגנתו שכך רצה הקדוש ברוך הוא, הוא ישלם על כך מחיר כבד גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. עם זאת, יש לדעת שגם אם נקפיד על כל כללי הבטיחות ועל כל חוקי התעבורה, עדיין הכל בידי שמים והקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם כרצונו.

 

אמאל'ה איזה פחד!!!

יש אנשים רבים שמפחדים מטיסות מנסיעה או שסובלים מחלומות ביעותים. רק ביטחון בה' יכול לעזור להם להתגבר על הפחדים שלהם. כי על פי הטבע, לטוס בין השמים לארץ או לנסוע על גבי כביש עמוס בכלי רכב עם נהגים שונים ומשונים זה בוודאי מפחיד מאוד.

אבל כאשר יש לאדם אמונה ובטחון בקדוש ברוך הוא, אין לו שום פחד, מאחר שיודע שהכל בידיו של ה' יתברך, וגורלו אינו תלוי בשום גורם טבעי.

אבל חשוב לדעת שיש עוונות שהחוטא בהם סובל מפחדים וחרדות, והם: לשון הרע- הן מי שמדבר לשון הרע והין מי שרק שומע ומאמין ללשון הרע שסיפרו לו, וכן כל העבירות הקשורות בניוף ובפגם הברית.

כמובן שמי שצופה בסרטי אימה ובלהות, או קורא ספרים מהז'אנר הזה, בוודאי שהם ממלאים אותו בדימינות מפחידים רחמנא ליצלן, וראוי להתרחק מהם.

 

מי שמאמין לא מפחד!

האדם צריך לתלות את כל בטחונו אך ורק בקדוש ברוך הוא, ולא בשום דבר זולתו. בשעה שהאדם בוטח באנשים או בכל דבר אחר, זולת ה' יתברך, הקדוש ברוך הוא מציב אותו במצב של עמדת נחיתות ואין-אונים אל מול אותו אדם שהאדם רצה לבטוח בו.

לדוגמה, אדם שחושב שכדי להתקבל למקום עבודה פלוני, הוא צריך להרשים אדם זה או אחר, להחניף לו ולתלות בו את מבטחו, הקדוש ברוך הוא מקשה את ליבו של אותו אדם שלא יקבל את המבקש לעבודה. אבל אם הוא מאמין שה' יתברך הוא הקובע, ומבקש מה' יתברך שיסייע לו, השי"ת מנווט אותו על פי הדרך הנכונה, ואם אכן טוב שיעבוד באותו מקום הוא יתקבל לעבודה, בומידה שלא טוב הדבר – הוא לא יקבל את מקום העבודה הנחשק. והבוטח בה' מבין זאת, ויודע שאם ה' אינו רוצה בכך, גם הוא אינו רוצה.

דוגמא לכך אנו מוצאים במסכת ברכות מהתלמוד הבבלי: מעשה ברבי עקיבא שהלך בדרך, והיה עמו חמור לרכב עליו, תרנגול שיעיר אותו בבוקר, ונר להאיר לו בחשכת לילה. הערב ירד, ורבי עקיבא הגיע לעיר אחת. רצה רבי עקיבא לכנס לעיר כדי להניח את ראשו מעמל הדרך, והנה העיר מוקפת חומה. נאלץ רבי עקיבא להקיף את חומת העיר. אולם עד שהגיע לשערי העיר, מצאם נעולים. ומודיעים לו השומרים, שבעיר הזאת נועלים את השערים בשקיעת החמה, ואין מניחים שום אדם לכנס לתוכה. לא ניסה רבי עקיבא לשכנע את השומרים להכניסו, או לעורר את רחמיהם, וגם לא השתמש במעמדו ובחשיבותו, שהוא רב מפורסם. וכל שכן, שלא התנהג בתוקפנות, באיומים וכדומה. רק קיבל את העובדה באמונה, שה' יתברך הוא המונע אותו מלכנס לעיר, ואמר: "כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא- לטובה הוא עושה". הלך רבי עקיבא והכין עצמו ללינה בשדה. באה רוח וכבתה את הנר, ונשאר רבי עקיבא בחושך. אמר: "כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא- לטובה הוא עושה". בא חתול ואכל את התרנגול. אמר: "כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא- לטובה הוא עושה". בא אריה וטרף את החמור. אמר: "כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא- לטובה הוא עושה!"

בלילה ההוא באו אנשים חמושים ולקחו את כל אנשי אותה העיר בשבי. אמר רבי עקיבא: "זה מה שאמרתי: כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא – לטובה הוא עושה. כי אלו נתנו לי לישון בעיר, הייתי נופל בשבי יחד עם אנשי העיר, ואלו היה הנר דולק, היו החמושים רואים ובאים לתפוס אותי, ואלו היה החמור נוער, או התרנגול קורא, אזי היו שומעים אותם, ובאים ושובים אותי".

מה שרבי עקיבא עשה, נקרא לזרוק את השכל ולהקדים את האמונה. כי ודאי על פי השכל, מה שקרה לרבי עקיבא איננו דבר טוב. ברור שטוב יותר אם היה יכול ללון במלון חם בעיר: ויותר טוב אם היה לו נר, שיאיר לו בחשך, ויותר טוב אם היה לו תרנגול להעירו, ויותר טוב אם היה לו חמור לרכב עליו. אולם רבי עקיבא זרק את השכל, וחי באמונה. והאמונה אומרת, שהכל לטובה- אפילו אם אין זה נראה כך. כשאדם מתנהג כך באמת, הוא יראה באמת, שהכל היה לטובה, כמו שלמדנו במעשה של רבי עקיבא.

מעובד מתוך ספרו של הרב שלום הרוש 'בגן האמונה'.

 

קראתם? נהנתם? נשמח מאוד אם תשאירו לנו תגובה :)

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.