שאלה:
מה עלי לעשות בכדי שאנשים יכבדו אותי?
תשובה:
מאת: הרב יעקב שטיר
ראשית יש להקדים ולומר, שעל פי התורה הרצון לכבוד נחשב לרצון לא רצוי. המשיכה אחר הכבוד נחשבת לאחת מהמידות הלא טובות שבנפש. מידה שעל האדם מוטל לעבוד על עצמו ולתקנה.
המשנה במסכת אבות (פרק ד', כ"א) אומרת: "הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם". השאיפה לכבוד עלולה לשבש את החיים, להביא את האדם לידי בלבולים קשים ולמעשים בלתי רצויים, עד כדי כך שהוא יחשב כמי שיצא מן העולם.
דווקא אדם שעבד על עצמו, וויתר על הרצון לכבוד, ולבו וגופו עסוקים בדברים הטובים שבחיים, הוא זה שיזכה לכבוד בסופו של דבר לכבוד. הרודף אחר הכבוד גורם לכך שאנשים פחות יכבדו אותו. דבר זה נאמר לנו מפורשות ע"י חז"ל, וזה לשונם: "כל המשפיל עצמו הקדוש ברוך הוא מגביהו, וכל המגביה עצמו הקדוש ברוך הוא משפילו. כל המחזר על הגדולה גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו". (מסכת עירובין דף י"ג ע"ב)
ובמסכת אבות (א, י"ג) נאמר: "נגד שמא אבד שמה" – המגדיל את שמו, שמו יאבד.
מספרים על אדם שניגש לרבו ובפיו שאלה: "תקופה ארוכה הנני בורח מן הכבוד, והנה חז"ל הבטיחו שמי שיברח מן הכבוד, הכבוד ירדוף אחריו, אם כן, מדוע לא התקיימה בי הבטחת חז"ל ולא קיבלתי עדיין את הכבוד המובטח"?
ענה לו הרב: "נכון שהנך מרגיש כבורח מן הכבוד, אך בזמן בריחתך, הנך מסתכל מידי פעם אחורה לראות האם הכבוד כבר התחיל לרדוף אחריך, הלזה יקרא בורח מן הכבוד?!"
לאור האמור, נשאלת השאלה, איך נצליח באמת לברוח מן הכבוד, לא לברוח באופן מדומה כנ"ל?
דבריו החזקים והנוקבים של ה"פלא יועץ" זצ"ל (ערך כבוד), יסייעו בעדנו בעזרת השם לברוח באמת מן הכבוד, וכך הוא כותב:
"וראוי לאדם לברוח מן הכבוד כבורח מן האש, כי אש היא עד אבדון תאכל. ועל כל מידה רעה אשר יצרו של אדם מתאוה להן ומחמדתן, צריך להתחזק ברוב עוז ותעצומות במחשבות טהורות להתרחק מהן, כי קשה ענשן של מידות רעות, ובפרט אלו דברים שמוציאין את האדם מן העולם.
ויחשוב ויאמר מה אני ומה חיי? טיפה סרוחה, עפר ואפר, רימה ותולעה, כלי מלא צואה, בושה וכלימה. ונחנו מה? דבר שאין בו ממש, ומה יתן לי ומה יוסיף אם יכבדוני אנשים שכמותי או אם יבזוני? אני והם הבל הבלים. ואם אני מכובד לפני מלך הכבוד, מה איכפת לי על כבוד המדומה של בני אדם.
ואם אני נבזה ונמאס לפני מלך הכבוד וכל צבא המרום, למה לי חיים ולמה לי כבוד מבני אדם. יאבד יום אולד בו. וקרוב הדבר שאני חוטא ונבזה ולמעלה, שאם הייתי ראוי לכבוד, היו זוכים לי מן השמים לכבוד, אלא ודאי שאני חוטא, וחטאתי מונעים הכבוד ממני, וה' אמר לו קלל. על זאת יכנע לבבו ויקבל דין שמים בשמחה, ולא יתרעם על שום אדם ולא יתקוטט עם שום אדם, כי מה יתאונן אדם חי, גבר על חטאיו".