לחיות על קידוש השם

כל מעשה לתינה והתחשבות בזולת וכיוצ"ב גם בתוך העם נחשב כ'קידוש ה''.

כשתגיע לפסקה המדברת אודות ביטחון הרם את ידך הימיני, ובקטע הזה ראה להוריד את משקפיך ולהצמיד את יד ימינך לסנטר, האימון המפרך של המועמד למשרה הנחשקת על ידי האסטרטג לווה באין ספור תרגולים, על אופן הדיבור מתי לקפץ את היד ומתי להרימו, באיזו צורה ייגש לפודיום, ובאיזו תנוחה יסיים את הנאום, כל אסטרטג ומפיק קמפיין יודע שכל מועמד או מפלגה בונים סביבם מותג שיילווה אותם בכל צעד ושעל, המותג נועד לבדל את האישיות והמוצר ממוצרים אחרים ולהציגו כמוצר כבעל סגולות או אג'נדה, ויוצג כמוצר או אשיות בעלת היבטים חיוביים, בניית מותג הינו יצירת שם חיובי וייחודי למוצר ואו לאישיות.

גם בני אצולה ואישי ממשל ומשפט וכיוצ"ב הינם מותג הדורש מהם שם טוב, לא דומה הפרת חוק שיבצע בן האצולה שלא יכופר בקלות לבן האזרח הפשוט, הדרישה הציבורית לאורך הדורות בקשה לראות את הנסיך ובן האצולה ואו איש הדת והמשפט כנושא אחריות יתירה על שמו והליכותיו.

כשבחר הקדוש ברוך הוא את ישראל כעם, הפך עם ישראל כמיצגים ודוברים של הקדוש ברוך הוא כביכול, כן עם ישראל נמשלים לבנים של הקדוש ברוך הוא, וברור שמבניו של הקדוש ברוך דורשים התנהגות טובה ומכבדת, מאחר וקנינו את שמנו כעם הנבחר על ידי הקדוש ברוך הוא אנחנו אכן צריכים להוכיח שאנו מיוחדים ונבדלים משאר התרבויות ושאכן תכונותינו חיוביות, ולכן כל מעשה חיובי שנעשה כיהודי ואו כל הופעה מכובדת שלנו כלול בכלל בניית המותג כעם ישראל כעם הנבחר וכבחירה המוצלחת של הקדוש ברוך הוא, עד שמי שנחשף להתנהגות המתורבתת והמנומסת של כל יהודי משבח את בוראו, ומציין את העם היהודי כעם שהוא אור לגויים.

חכמינו מספרים שרבי שמעון בן שטח קנה חמור ממוכר ערבי, כשהגיע עם החמור לתלמידיו מצאו יהלום תלוי בצווארו של החמור, וקפצו בשמחה והודיעו לרבי שמעון בן שטח שהנה התעשר עושר רב, הגיב רבי שמעון ואמר: חמור קניתי יהלום לא קניתי, ואף שמין הדין היה פטור מלהחזיר את היהלום ויכול היה לומר שהמכירה של היהלום כלול גם בקנית החמור, חזר אל המוכר והחזיר לו את היהלום, כשראה זאת הערבי לא האמין למראה עינו, וזעק 'ברוך ה' אלהי שמעון בן שטח', חכמים מציינים הנהגה זו וסיפורים דומים כהנהגה של קידוש השם.

המילה 'קדושה' מתקבלת לרוב כמושג של מניעה ופרישה, אולם האמת שהמילה 'קדושה' הינה מילה מגבילה 'לנבדל', לקדש דבר הינו למעשה לבדל את הדבר מכל הסובב אותו, כך גם משמעות 'קידוש השם' הינו לבדל את שמו של הקדוש ברוך הוא וזה נעשה בשני אפשריות, מצד אחד גילוי נאמנות אבוליסטית לרעיונותיו של הבורא וזהו על ידי קיום הוראות התורה בכל מצב ומחיר וגם מחיר של למסור את הנפש ולקדש את ה' בכל האמצעים, ומצד שני התנהגות מתורבתת ומכובדת ובעלת ערכים ערכיים של נתינה ושמירת חוקים, והתנהגות לפנים משורת הדין, וכיוצ"ב.

כמו כן מצד ההלכה הייתה אבידת אינו יהודי שעובד עבודת אלילים פטור מלהחזיר אותה לבעליו, היות שהגוי אין לו שום צווי להחזיר אבידה, וכן יש בהחזרה האבידה משום סיוע לעובד עבודת אלילים, מכל מקום הלכה פסקה שיש להחזיר את האבידה, אף שאם אתה תאבד הוא לא יחזיר לך משום 'קדוש השם', כדי שיראו שהיהודים הגונים הם ומחזירים לפנים משורת הדין. ובדומה לכך הוא גם אם טעה הגוי בחישוב יש להעיר לו על כך מפני קדוש ה'.

מן החובה לציין כאן את דברי הרמב"ם המגדיר את מצוות קידוש השם ומסביר שכל יהודי שיש לו מעמד מסוים שממנו דורשת החברה ומצפה להתנהגות מסוימת הרי שאליו להתנהג כפי הנדרש ממנו, ואם אינו מתנהג כך הרי זה ההיפך מ'קידוש השם' והוא חילול ה'. וכך אומר הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פרק ה' הלכה י"א) ויש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם, והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם [ומציינים אותם לגנאי], ואף על פי שאינן עבירות הרי זה חילל את השם, והרמב"ם בוחר בכמה דוגמאות – כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר… או שירבה בשחוק או באכילה ושתייה אצל עמי הארץ וביניהם, או שדבורו עם הבריות אינו בנחת ואינו מקבלן בסבר פנים יפות אלא בעל קטטה וכעס, וכיוצא בדברים האלו הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין.

והרמב"ם ממשיך לפרט מהי התנהגות חיובית הנדרשת – וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות, ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות, ונעלב מהם ואינו עולבם [אף שמעליבים אותו אינו מעליב בחזרה], ומכבד להן ואפילו למקילין לו [מכבד גם את המזלזלים בו], ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה להתארח במקומות בילוי, ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין, עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו, הרי זה קידש את ה', ועליו הכתוב אומר "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר".

הרמב"ם בונה את מודל שמירת מעמדו החיובי של הרב בעיני הציבור לקדש שם שמים, משיח מעניין המובא בתלמוד של קבוצת חכמים היושבים ומספרים מהי חלול השם, כל אחד מהם עונה איזה מעשה יעשה ויחשב בעיני דעת הקהל כחלול ה', רב אומר: שהוא אם יקנה חתיכת בשר ולא שילם מיד (אף שהדרך היה שהיה יכול לדחות את התשלום כפי שהיה מצוי באותו הזמן) הרי זה חילול ה'. על אביי מספרים, שאם היה קונה חנות של שני שותפים היה משלם לשניהם תשלום מלא כדי שלא יחשוד אחד מהם שלא שילם, (ואחר כך היה מזמין את השותפים ועורך עמם את החשבון הסופי]. רבי יוחנן אומר: שאם הוא ילך שתי מטר ללא תפילין ולימוד תורה אף שהוא חלש וחולה, יהא זה חלול ה' שילמדו ממנו כביכול להתבטל מלימוד התורה ותפילין שכן לא יחקרו ויאמרו שהוא היה חולה. יצחק דבי רבי ינאי אומר: כל רב שמדברים עליו שלילי זהו כבר חילול השם.

לסיכום: כל התנהגות חיובית של יהודי בכלל, ובפרט בפני אומות העולם המציינים זאת לשבח נכלל בכלל מצוות 'קדוש השם', ומבדילה את העם היהודי משאר התרבויות והופך את העם היהודי כאור לגויים, ועל כן התנהגות שהינה לפנים משורת הדין הינו נכלל במצוות 'קדוש ה", או כל מעשה ל נתינה והתחשבות בזולת וכיוצ"ב גם בתוך העם נחשב כ'קידוש ה".

קראתם? נהנתם? נשמח מאוד אם תשאירו לנו תגובה :)

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.