עברנו לא מכבר את חודש החגים – הימים הנוראים, עשרת ימי תשובה, ראש השנה, יום-כיפור וסוכות. הרשמים מחודש תשרי, הנקרא גם 'ירח האיתנים' עוד בעצמותינו, ואז נכנס לו החודש הבא, שנקרא חודש חשוון.
חודש חשוון, שאנו נמצאים בימים אלה בתחילתו, נושא בשמו דבר מעניין: הוא החודש היחיד מכל חודשי השנה, שלשמו מצורף גם כינוי. חשוון אנחנו מכנים את החודש היום, אולם במקור הוא נקרא 'מר-חשוון', וגם כיום יש רבים הקוראים לחודש חשוון כך, מרחשוון.
מדוע הוא נקרא כך? מהיכן הגיע הכינוי "מר" לשם החודש, חשוון? ובכן, ישנן כמה סברות בעניין הזה: יש הגורסים כי הוא מכונה "מר", משום שאין בו אף תאריך מיוחד. לא חג, לא יום-שמחה מיוחדת ואפילו לא יום אבל כמו למשל תשעה באב. פשוט כלום. חודש שכזה, אומרים אותן דעות, ראוי להיקרא "מר".
סברא נוספת באשר ל"מר" בשמו של חודש מר-חשוון, אומרת שהסיבה לכינוי הזה היא הרבה יותר פשוטה. בז' בחשוון הרי מתחילים לשאול (להתפלל) על ירידת הגשמים, ו"מר" בשפת הקודש העתיקה היא טיפת מים, ומכאן הכינוי.
אך למעשה, הסיבה האמיתית היא אחרת לגמרי: שמו של החודש במקורו הוא מרחשוון, שבשפה העתיקה הפירוש הוא "החודש השמיני", שהלא חשוון הוא החודש השמיני למניין החודשים, אם אנו מתחילים לספור מחודש ניסן. "מר", אם כן הוא לא 'מר' כמו שהוא נשמע או 'טיפת מים' כפי הגירסא האחרת. ממש לא.
איך אם כן הגיע קיצור שם החודש 'חשוון', להיות שגור על פינו?
זה אולי אכן מהסיבות האמורות: אנשים שחשבו ש"מר" הוא כינוי, והיו שהשמיטו אותו וקראו לו רק חשוון, ומכאן השיבוש.
עדיין, כאמור, יש בחודש הזה יום אחד מיוחד והוא יום תחילת שאילת הגשמים, אז אנו מוספים בתפילה, בנוסף ל"משיב הרוח ומוריד הגשם" שאומרים משמחת תורה, גם את "ותן טל ומטר לברכה" – בברכת השנים שבתפילת שמונה-עשרה.