הילארי קלינטון המורה הפרטית שלי

מאת: יעקב לוסטיג קלינטון

התקשורת העולמית רועשת וגועשת. הילארי קלינטון, המועמדת מטעם המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית,

התמוטטה במהלך טקס הזיכרון לציון 15 שנה לנפילת מגדלי התאומים בפיגוע טרור אכזרי שגבה את חייהם של כ-3,000 בני אדם.

מאוחר יותר התברר שקלינטון ככל הנראה לוקה בדלקת ריאות. לדבריה הרופאים המליצו לה לקחת פסק זמן מהקמפיין שהיא מובילה,

כדי לנוח ולהחלים ממחלתה. אבל קלינטון לא ויתרה. היא הרגישה שהיא לא מסוגלת להעדר מטקס הזיכרון לפיגועי ה-11 בספטמבר,

ולהותיר את הבמה כולה לטובת יריבה הפוליטי דונלד טראמפ.

בשארית כוחותיה הגיעה קלינטון אל הטקס, עמדה זמן מה עד שחשה ברע. עוזריה תמכו בה ועזרו לה לגשת לרכב השרד שהמתין לה,

אבל רגע לפני שנבלעה בתוך המכונית השחורה היא התמוטטה תחתיה, ונגררה על ידי העוזרים והמאבטחים אל תוך הרכב,

כשהיא מותירה אחריה נעל שנשרה מרגלה.

אז מה יש לנו כאן? סיפור מהחדשות. נכון. אבל לא רק. יש לנו דוגמה ומופת למידת ההשקעה והמחויבות למטרה.

קלינטון שמה לעצמה מטרה מאוד ברורה: היא רוצה להיות הנשיאה הראשונה של ארה"ב.

היא התמודדה בפריימריז כבר לפני שמונה שנים והובסה על ידי ברק אובמה, אבל לא אמרה נואש.

נכון שבבחירות הבאות היא שוב לא יכלה להתמודד כי זה לא מקובל להתמודד נגד נשיא מכהן מאותה מפלגה,

אבל כבר מאז היא התכוננה במרץ לבחירות 2016. במשך שנים ריכזה קלינטון עבודת צוות שנועדה להכין אותה ליום הגדול בו היא תיבחר כנשיאה.

**

זה לא היה קל. היריבים הפוליטיים גם הם לא נחו ולא שקטו. במשך השנים הללו הם תכננו מתקפה מוחצת ומשולבת שתמנע מקלינטון להיבחר,

ובמקומה תעמיד לארה"ב נשיא רפובליקאי מהמפלגה שלהם. השמיצו אותה, חקרו אותה, זימנו אותה לשימועים,

הפריחו שמועות על מצב בריאותה ועל מצב היחסים בינה לבין משפחתה הקרובה. הדליפו מידע מתוך המטה הראשי שלה,

פרסמו תכתובות מייל פרטיות שעברו בינה ובין עוזריה ובני משפחתה. טוענים שהיא חולה, שהיא סובלת משיתוק מוחי חלקי,

שהיא בכלל לא מסוגלת לתפקד בצורה ראויה ואפילו שיש לה כפילות שעושות בשבילה חלק מהעבודה.

אבל היא לא מוותרת. נחושה ורעננה היא ממשיכה להילחם כדי להשיג את מה שהיא רוצה כל כך – לנצח בבחירות.

אפילו כשהיא סובלת מדלקת ריאות חריפה, והרופאים דורשים ממנה לנוח במיטתה למספר ימים,

היא לא מוכנה לעצור את הפעילות, מגיעה לטקסים, נושאת נאומים ונאבקת על כל קול.

עד שבאה ההתמוטטות הגדולה.

וגם אז קלינטון לא נרגעה. שעה וחצי אחרי שהתמוטטה באפיסת כוחות, היא כבר יצאה מפתח הבית של בתה צ'לסי,

כשהיא רעננה ומחויכת, מנופפת לשלום לכתבים, מצהירה שהיא "מרגישה מצויין",

ואפילו מחבקת ילדה קטנה כי זה עושה טוב לתדמית שלה בעיני הבוחרים.

**

מספרים על רבי אברהם ישעיהו קרליץ זכר צדיק לברכה, המכונה 'החזון איש',

שבצעירותו הוא היה לומד תורה ברציפות שעות מרובות ולאחר מכן נופל אל מיטתו באפיסת כוחות.

לא פעם ראו אותו ישן כשהכרית נמצאת בכלל לצד הרגליים שלו. שאלו אותו מדוע הוא אינו מניח ראשו על הכרית,

ותשובתו היתה שאם היה לו עוד טיפת כח כדי להרים את הכרית ולהעביר אותה לצד השני של המיטה,

הוא היה מנצל את הכח הזה כדי ללמוד עוד כמה שורות מהספר בו עסק עד שנרדם.

בתקופות מאוחרות יותר היה החזון איש שוכב במיטתו ולומד תורה בשכיבה, כדי לחסוך באנרגיה,

וכדי שיוכל לנצל כל טיפת כח ללימוד התורה. כך היה כותב גם את תשובותיו המפורסמות לשאלות שהגיעו אליו בהלכה, ו

כך חיבר את ספריו שנפוצו על פני כל הארץ.

פעם ראה אחד מבני ביתו של החזון איש שהוא ענה תשובה בהלכה מתוך הזיכרון, ובמכתב התשובה הוא ציטט מתוך ספר כלשהו,

כשהוא מתנצל שהציטוט אולי אינו מדויק דיו, כי הספר אינו נמצא תחת ידו. ניגש אליו המקורב וניסה להזכיר לחזון איש שהספר הזה דווקא כן נמצא,

הוא אפילו הראה לו היכן מונח הספר בארון הספרים שבחדרו, אבל החזון איש חייך ואמר:

"ידעתי שהספר נמצא כאן, אבל בגלל שאני לא מסוגל לקום מהמיטה כדי לקחת אותו, הרי הוא אינו תחת ידי".

גם כשהוא היה באפיסת כוחות מוחלטת, עדיין כתב החזון איש תשובות בהלכה.

**

אנחנו כמובן לא מתיימרים להגיע לדרגתו של החזון איש, ולא מסוגלים להגיע לרמה של להתעלף

חלילה ברחובה של עיר בגלל השקעה בלתי פוסקת בלימוד התורה. אנחנו בדור חלש, ואנו צריכים לדעת לשמור על איזון נכון,

על אורח חיים בריא ועל ארוחות מסודרות, כדי שיהיה לנו כח ללמוד תורה ולעבוד את הקדוש ברוך הוא.

אבל אנחנו כן יכולים לקחת דוגמה, לראות את ההשקעה המוחלטת הזאת כתמרור שמלמד אותנו לאיזו רמה של השקעה

אפשר להגיע אם אנחנו מאוד רוצים משהו. קלינטון מאוד רוצה להיות נשיאת ארה"ב, ואילו החזון איש, להבדיל,

רצה ללמוד תורה. ומה אנחנו רוצים? אם אנחנו רוצים להתחזק ביהדות, ללמוד תורה ולקיים מצוות .

אנחנו צריכים להשקיע בכך עוד ועוד כוחות, ולא רק לשבת ולחכות שיהיה לנו זמן בשפע ותנאים נאותים כדי שאז אולי נוכל להתקדם בתורה ומצוות.

**

גם מדונלד טראמפ יש לנו מה ללמוד.

טראמפ ידוע כאדם שמדבר לפני שהוא חושב. הוא לא מצליח לבלום את פיו מלומר את אשר על לבו.

כבר תקופה ארוכה שהוא צועק מעל כל במה שהילארי קלינטון היא אשה חולה, שאינה כשירה מבחינה רפואית לכהן כנשיאת ארה"ב.

דווקא כשקלינטון התמוטטה לעיני כולם, קרסה תחתיה באפיסת כוחות, והעולם כולו צפה שוב ושוב בתיעוד המביך מבחינתה,

טראמפ סתם את פיו. במשך יממה שלמה הוא לא הגיב בכלל, ורק אחרי יממה ענה לשאלות שהופנו אליו בנושא

כשהוא מתנהג בג'נטלמניות לא אופיינית, מאחל לקלינטון בריאות טובה והחלמה מהירה, ואינו מדבר בכלל על מידת הכשירות שלה לכהן כנשיאה.

איך הצליח טראמפ להתגבר על עצמו ולהימנע מתגובה מיידית ונלעגת לאירוע בו התמוטטה קלינטון?

איך הוא הצליח לאחל לה החלמה מהירה לאחר שבמשך חודשים ארוכים הוא לא מפסיק לתקוף אותה ולהשליך לעברה עלבונות והאשמות בלי סוף?

איך??

התשובה היא אותה תשובה. טראמפ רוצה בכל מאודו להיות נשיא, והפעם היועצים שלו הבהירו לו שהשתיקה היא התגובה הטובה ביותר.

סביר להניח שהוא התהלך במשרדו חסר מנוחה ותכנן אלף פעמים לפרסם בטוויטר עקיצה עסיסית, אבל הוא התגבר על מידותיו,

התאמץ בכל כוחו והתנהג בצורה שונה לחלוטין מהטבע הפראי שלו.

למה?

כי הוא מאוד רוצה להיות נשיא!

נלמד גם מטראמפ, כשאנחנו מאוד מאוד רוצים משהו, אנחנו מסוגלים להתגבר על הרצונות הכי חזקים, ועל הדחפים הכי בסיסיים שקיימים בקרבנו.

צריך רק לרצות בכל הכח. לסמן את היעד ולחתור אליו מתוך מחויבות מלאה.