בכל אדם יש טבע של אכזריות, כל זמן שאין לאדם תפקיד סמכותי, אזי יצר האכזריות שלו רדום

הרב שלום ארוש על איך צריך להתנהג מי שזכה בתפקיד עם כח

 

בעלי תפקידים

בעלי סמכות למיניהם – אנשים שניתנה בידם מלכות וממשלה – כגון: שוטרים, שופטים, מורים,  מפקדים בצבא, פקידים, וכל מיני בעלי תפקידים, שעל פיהם ישק דבר, צריכים לדעת שהם נתונים בנסיון גדול מאד. אם יזכו לעמוד בו – יוכלו לזכות למעלות רבות ולשכר רב, ולמלא שליחותם, ואף לתקן את כל העבר שלהם וגם גלגולים קודמים. ואם לא יעמדו בו – הם יבואו לקלקולים גדולים ולחטאים רבים מאד, שכפרתם קשה מאד.

 

וזה מכמה סיבות:

א. אדם שאינו בעל תפקיד ציבורי, בדרך כלל אינו בא במגע אלא עם מספר אנשים מוגבל, בעיקר עם משפחתו, עם חבריו לעבודה או ללימודים. לכן, באפשרותו להועיל או להזיק למספר מצומצם של אנשים בלבד. אבל בעל תפקיד נמצא במגע עם הרבה מאד אנשים, שחייהם מושפעים ישירות מההחלטות שלו, מההתנהגות שלו וכדומה. נמצא שמחד גיסא, אם יזכה לעשות את תפקידו באמונה, הוא יזכה להיטיב עם הרבה מאד אנשים; והברכה תשרה בכל תחומי חייו, והקרן קיימת לו לעולם הבא. ומאידך גיסא, אם לא ילמד כיצד להשתמש בשלטון שבידו באמונה, ויצער אותם אנשים שתחתיו, הוא יעבור הרבה מאד על עבירות, שבין אדם לחברו. וכידוע, קשה מאד לתקן עבירות אלו, כי צריך שיפייס את כל מי שסבל צער מחמתו. וזה כמעט בלתי אפשרי למצוא את כולם, ולבקש את מחילתם. נמצא שהוא מכין לעצמו צרות צרורות במו ידיו. ואל יתפלא, אם הוא רואה שהוא מקבל מכות מכל מיני כיוונים, והחיים שלו מקבלים צורה של סיוט ושל חלום בלהות.

ב. ישנה אחריות גדולה על כתפיו. כיון שהצלחת החיים של בני האדם שתחתיו תלויה במידה רבה בהתנהגותו. למשל: התנהגותו של מורה אל התלמיד תשפיע לכל אורך חייו – לטוב או לרע, חס ושלום; פקיד במשרד ממשלתי יכול בהחלטה של רגע להיות לעזר או למוקש, חלילה; פסק דינו של שופט יכול להשפיע לחיים או למות, חס ושלום; שוטר יכול לצער בחינם או להביא להצלחת חיי אדם וכו' וכו'.

ג. לבעל תפקיד יש צורך בעבודת המידות יותר מאדם רגיל, כי יש לו נסיונות רבים ומגוונים, שבלי מידות נעלות, לא יוכל לעמוד בהם. שהרי בכל רגע יש לו בחירה, האם להיטיב עם בני האדם או להרע להם, חס ושלום; אם להתנהג ברחמנות או באכזריות; אם לתת הנחות והטבות או לא וכדומה; אם לתת עונש חמור או קל, או לותר לגמרי על העונש. וכן יש לו בחירה אם להתנהג בדרך ארץ ובכבוד אל מי שעומד מולו, או לזלזל, או להתעלם, או אף לבזות אותו. לכן, הוא צריך יותר מכל אדם אחר להתנהג ביראת שמים, ולחפש תמיד מה רצון ה' בכל החלטה והחלטה, ולדעת שהבורא יבוא איתו במשפט על הכל.

הכלל הוא שכאשר יש לאדם תפקיד סמכותי, הוא צריך לראות את זה כשליחות משמים, שהוא רק צינור של ה'. לכן ייטיב עם בני אדם, שבזה הוא מקיים את שליחותו. אם יתגאה בתפקידו, ויחשוב שהוא בעל הבית על הנתונים תחתיו, הוא יכשל, והוא יענש.

זכור! אתה בסך הכל יד ארוכה של הקדוש ברוך הוא. אתה יכול לבחור להיות יד מלטפת או יד מכה; להיות המשענת של הקדוש ברוך הוא או מקל החובלים שלו. ומאחר שמגלגלים חובה על ידי חייב, וזכות על ידי זכאי, אם כאן, תדע שכאשר אתה מצער מישהו, סימן שאתה חייב, ובחרו בך להיות המקל. וכאשר אתה מיטיב עם מישהו, סימן שאתה זכאי, ובחרו בך להיות המשענת.

 

אכזריות לעומת רחמנות

המבחן הקשה ביותר של בעל תפקיד הוא שנזרקת בו אכזריות. בכל אדם יש טבע של אכזריות, שהוא נהנה לספק אותו. כל זמן שאין לאדם תפקיד סמכותי, אזי יצר האכזריות שלו רדום. אולם ברגע שהוא מקבל תפקיד, והוא נמצא בעמדת כח, נכנס בו הדמיון, שמותר לו להתנהג כרצונו, וממילא, הוא נהנה לספק את האכזריות שלו. זהו מבחן האמונה שלו – האם יטה אחר האכזריות שבו, או אחר מידת הרחמנות. כי כפי שיש הרבה בעלי תפקידים שהם אכזריים, לעומתם ישנם גם הרבה בעלי תפקידים המתנהגים ברחמנות גדולה מאד, וזוכים על ידי זה לשכר רב, כי מידה טובה מרובה.

מובא במדרש, שעתיד הקדוש ברוך הוא לתבוע עלבון סוסים מרוכביהם. קל וחומר לעלבון של בני אדם. לכן, צריך הוא להתפלל הרבה יותר מכל אדם לשבר את טבע האכזריות ולהתנהג ברחמנות.

 

בעל תפקיד – בעל אמונה

הכלל הוא, שיש הבדל גדול בין האופן שבעל אמונה עושה את תפקידו, ובין האופן שאדם, שאין לו אמונה, עושה את תפקידו. כי בעל אמונה יודע, שיש עין צופה ואוזן שומעת, ושחייב הוא לחשוב על רצון ה' בכל תנועה שעושה, וכי אם יתנהג שלא כהוגן, הוא יצטרך לתת על זה את הדין.

לעומתו, מי שאין לו אמונה, חושב שמאחר שהכח בידו, יכול הוא לעשות כרצונו ולהתאכזר לאנשים, ולצל את מעמדו לטובתו ולהנאתו האישית, ה' ירחם.

נביא כמה דוגמאות לבעלי תפקידים ולמבחנים שהם צריכים לעמוד בהם. וכל אדם בעל תפקיד יוסיף מדעתו, לפי סוג התפקיד שיש לו, להבין מה הוא המבחן שלו, ואיך יעמוד בו בהצלחה.

 

פקיד

פקיד שצריך לשרת את הציבור, תפקידו חשוב לעם ישראל והוא נמצא במבחן של אמונה. צריך הוא להאמין, שמן השמים שמו אותו בתפקיד זה, משום שיש לו תיקון עם הרבה בני אדם שהוא ציער אותם, או גרם להם לכמה חסרונות. התיקון שלו הוא שייטיב עמהם בגלגול זה, ולכן, שמו אותו בתפקיד כזה על מנת לתת לו הזדמנות לפגוש בכל הנשמות הרבות הללו. וצריך שידע, שהרבה מאד מהאנשים העומדים בתור אצלו בכל יום, יש לו קשר עמם או חוב אליהם מגלגול קודם. ואם יעשה עמהם חסד, הוא יגמור את התיקון שלו איתם.

לכן, ינצל את תפקידו בשביל לעזור לכל מי שפונה אליו, ויתנהג עם כולם בדרך ארץ ובאריכות אפים. וכל שכן, לא יבזה ולא יתאכזר לשום אדם. וגם אם ישנם פעמים שהפונים אליו מבזים אותו, או מייסרים אותו, יאמין שזה מן השמים. וזהו מבחן האמונה שלו – להאריך אף ולעשות תשובה על העוונות, שבגללם מגיע לו לסבול יסורים.

שערו לעצמכם, בכמה אנשים נתקל פקיד ממוצע בכל יום. אך אכן הוא ינצל את תפקידו בשביל לעזור לבני אדם ולהיטיב עמהם, הוא יזכה לעמוד בתיקון שלו, לעשות חסדים לרוב, ולקבל שפע של ברכות מלמעלה ומלמטה. כמו שאמר רבי חנינא בן דוסא: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו" (אבות ג'). ופרש רבינו עובדיה מברטנורא: כל מי שהוא אהוב למטה, בידוע שהוא אהוב למעלה.

אבל אם לא יעשה את תפקידו באמונה, ולא ישתדל מספיק לעזור לפונים אליו כפי כוחו, וכל שכן, אם יתאכזר אליהם, יתעלם מהם, יבזה אותם, או כל פגיעה אחרת, לא זו בלבד שהוא אינו מתקן את מה שבא לתקן בזה העולם, אלא הוא מקלקל יותר. מוסיף לעצמו תיקונים רבים, ומכין לעצמו צרות צרורות, כי הוא יצא את עצמו בתסבוכת שאי אפשר להתירה מרוב בני האדם, שמקפידים עליו.

 

פקח חניה

כל אדם צריך לעשות הכל, בשביל שלא יקפידו עליו בני אדם. ופקדי חניה, אף שתפקידם חשוב ביותר לעם ישראל בהשלטת סדר ברחובות העיר, מניעת מפגעים והפרעות בתנועה וכל כיוצא בזה, צריכים להשתדל ביותר לעשות את תפקידם מתוך התחשבות והגינות מירביים. כי גם אם הם עושים את תפקידם על פי החוק היבש בלי להתחשב, הם עלולים להינזק מההקפדות שעליהם. וכל שכן, אם הם נותנים קנסות בחינם, כגון: האדם חונה לרגע קל במקום, שאינו מפריע לאיש, והם אינם מתחשבים שהוא עמד רק לרגע קל בשביל איזו סיבה וכדומה, או אורבים לאדם שיצא מהרכב ומצמידים את הקנס לחלון, במקום שהיו יכולים להזהירו על כך, ועוד ועוד.

לסיכום, אדם החי באמונה, יודע שיש דין ויש דין, ועל כל מעשיו יבוא בחשבון, וכל עבירה שעושה – ייענש עליה. ומצד שני יודע הוא, שמידה טובה מרובה, ועל כל מעשה טוב שיעשה, יזכה לשכר רב, ויזכה למלא את שליחותו בעולם. לכן, הוא מכלכל דבריו במשפט, ואינו נסחף אחר הזרם להתנהג בגסות, ובאכזריות, בזלזול, בליצנות וכדומה. אלא מכון ליבו לשמים, ועושה מעשיו באמונה ובחסד – אשרי לו בעולם הזה, וטוב לו בעולם הבא.

 

מתוך הספר בגן האמונה המבואר

קראתם? נהנתם? נשמח מאוד אם תשאירו לנו תגובה :)

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.