אמרתי לו: תגיד, אתה עושה צחוק? מה עכשיו אילת באמצע הלילה?

סיפורים מופלאים על נהג מונית שחי את האמונה בבורא העולם

אמרתי לו: תגיד, אתה עושה צחוק? מה עכשיו אילת באמצע הלילה?

 

הוא יהודי חם ושומר מסורת, נהג מונית ירושלמי ותיק, כבר שלושים שנה במקצוע.

אולם האנדרלמוסיה היומיומית של הכבישים הסואנים לא השכיחה ממנו אף פעם את

הידיעה כי הקב"ה הוא הנותן לו את הפרנסה, והוא לבדו מכוון אליו את הנוסעים במשך

כל העתים והזמנים.

"יש פתגם כזה: אם אתה רוצה לקבל – אתה צריך לתת", כך הוא אומר. אז מבעד לשמשת

המונית שלו הוא אינו מחפש רק איך להרוויח ולקבל – אלא גם כיצד יוכל לתת ולתת. הפרנסה

שלו היא מהסעת נוסעים, אבל הוא לא יהסס לעלות מישהו בחינם או במחיר מוזל, כאשר

יבחין שהוא שרוי בקושי או בעיה. את הנהגתו זאת הוא זוקף בעיקר לזכותו של אביו ז"ל,

שחינך והשריש בכל שמונת ילדיו את גודל החשיבות שבעשיית טובה ליהודי.

 

800 ש"ח מנסיעה לכותל

 

זה אירע לפני הרבה שנים, בתקופה שהייתי עובד רק בלילות. באמצע החורף,

בשעה 12:00 בלילה – בצומת פת. עצר אותי שם בצומת בחייל ושאל אותי: "אפשר לכותל"?

אמרתי לו – " למה לא? בוא". אז הוא אמר לי: "אבל אין לי כסף". בלי כסף אי אפשר לעלות

על מונית, אולם החייל התחנן. הוא חייב להיות עכשיו בכותל (במסגרת תפקידו). אין עכשיו

אוטובוסים ואין לו איך להגיע לשם. זה היה כאמור באמצע הלילה, וירד גשם חזק. ריחמתי עליו.

אמרתי לו: "טוב. אתה חייל, בוא ניקח אותך". הוא עלה על הרכב והסעתי אותו מצומת פת

עד הכותל – בחינם. לאחר שהורדתי אותו פניתי ימינה, ואחרי כמה מטרים עוצר אותי בן אדם.

הוא אומר לי: "תעשה טובה, קח אותי לאילת"… אמרתי לו: תגיד, אתה עושה צחוק? מה עכשיו

אילת באמצע הלילה? הוא אמר לי שברח לו האוטובוס האחרון, והוא מוכרח להיות באילת כבר

בשעה 6:00 בבוקר. הוא מתחיל שם עבודה חדשה, ואין לו ברירה.

אמרתי לו שוב: אתה עושה צחוק? נסיעה לאילת עולה 800 שקלים? אין כזה דבר נסיעות במונית

לאילת מירושלים. אף אחד לא מזמין נסיעה שכזו. זה לא משתלם. זה אחד למיליון. אבל הוא הוציא

על המקום 800 שקלים, ונתן לי… בסוף התברר לי שהוא היה בכלל ערבי… אבל את הכסף שלי

ב"ה הרווחתי.

אתה רואה מה זה.

 

נסיעת חסד בתשלום מלא

 

היה לי עוד מקרה דומה, בתקופה ההיא שעבדתי בלילות.

השעה היתה 2:00 בלילה. הייתי עייף והחלטתי לסיים משמרת ולחזור הביתה. התחלתי

לנסוע לכיוון שכונת גילה, שם התגוררתי באותה עת. כשהייתי בתלפיות, עצר אותי פתאום

אברך. הוא רצה להגיע לשכונת רמות. אמרתי לו שכבר סיימתי, ואני בדרכי הביתה לגילה, ו

הכיוון שלו לא מתאים לי עכשיו. הוא ביקש והפציר שאסיע אותו בכל זאת, אבל הדבר המעניין,

שהוא לא ניסה להציע לי מחיר מפולפל, אפילו לא את המחיר הרגיל. יש לו רק עשרה שקלים

בלבד לשלם! כך אמר, והוא מבקש ממני לעשות את הנסיעה הלילית הארוכה הזו, שהיא בכלל

לא בכיוון שלי, תמורת סכום מצחיק זה בלבד. לא פחות.

אבל היה אז גשם, מבול. לא יכולתי להשאיר אותו כך על הכביש. התגברתי על הקושי והעייפות.

אמרתי לו: "אני אקח אותך". סובבתי את ההגה והבאתי אותו עד פתח ביתו בשכונת רמות. הוא

שילם לי עשרה שקלים – ונפרדנו לשלום.

עוד בקושי הספקתי לצאת – והנה עוצר אותי בן אדם. לאן הוא רוצה להגיע? לא תאמין. לשכונת גילה…

לבית שלי. אפוא תמצא ב-3:00 לפנות בוקר בן אדם שרוצה נסיעה מרמות לגילה? לא קורה דבר כזה.

הקב"ה נתן לי כאן על המקום תשלום מלא על נסיעת החסד. חשתי שאני מקבל כעין דרישת שלום לבבית

משמים. זה מאד חיזק אותי.

 

שכרה של נסיעה קצרה

 

אתה רוצה לשמוע עוד סיפור? אתה מכיר את ה'משביר לצרכן' הישן, ברחוב קינג-ג'ורג בירושלים,

כשאתה פונה ימינה לכיוון רחוב בצלאל? אז עמדנו שם בתור כמה נהגים, מחכים לנסיעה, ואני הייתי

השלישי. פתאום בא איש זקן ואומר לנהג הראשון: "בוא תעלה אותי למעלה ל'בצלאל'".

זו היתה נסיעה קצרה, דקה וחצי, שעולה עשרה שקלים. לאיש הזקן לא היה כוח לעלות את העליה,

ולכן הוא רצה את הנסיעה הקצרה. אבל הנהג סירב. זה לא השתלם לו. הוא אמר לזקן: "אני לא יכול.

אני מחפש לכיוון הבית, בתלפיות". הוא הלך לנהג השני – וגם הוא לא רצה. "אני מחכה למישהו.

אני צריך לאסוף אותו", כך אמר לו. בסוף הוא בא אלי. "תעשה טובה – תעלה אותי את העליה".

אמרתי לו מיד: "אני מוכן, בשמחה".

הסעתי אותו למעלה הרחוב, ותוך כדי הנסיעה הקצרה הוא אומר לי: "הנהגים האלו, כל אחד

המציא לי סיבה – אבל אתה הסכמת מיד. בוא לכאן בדיוק עוד שעתיים וקח אותי לשדה תעופה"…

באתי אחרי שעתיים ועשיתי את הנסיעה המשתלמת לשדה התעופה – כאשר הנהגים שלא

רצו לקחת אותו ל'בצלאל', עוד עומדים להם ב'משביר' ומחכים לנסיעות עירוניות קצרות…

שוב ראיתי את הכלל החשוב. כאשר אתה נותן – אתה זוכה גם לקבל.

 

100 שקלים בדרך הישרה

 

ולסיום, עוד סיפור קטן.

זה היה במוצאי שבת. לקחתי זוג מבוגר מירושלים לבת ים, ומחיר הנסיעה היה 300 שקלים.

כאשר הגענו ליעד, אני מסתכל ורואה שהנוסע נתן לי בטעות 400 שקלים… הוא אדם מבוגר

ואולי לא שמע טוב את המחיר האמתי. הייתי יכול באופן עקרוני לברוח הביתה בלי שהאיש

היה מעלה על דעתו שמשהו כאן לא היה כשורה. אבל כמובן שהרעיון הזה אפילו לא עלה קצה

דעתי. הקב"ה שולח לי את הפרנסה, וחלילה לי לנסות להרוויח בצורה לא ישרה.

אמרתי מיד לנוסע שהוא נתן לי בטעות 100 שקלים – הוא הודה לי מאד, ונפרדנו לשלום.

התחלתי לנסוע בחזרה, ואחרי כמה דקות עוצר אותי בן אדם. הוא רוצה להגיע לשדה התעופה.

היעד הזה הוא ממילא בדרך שלי, כך שהנסיעה היתה מאד משתלמת.

וכמה המחיר הקבוע של נסיעה שכזו?

ובכן, בדיוק 100 שקלים!

חשתי בבירור שהקב"ה מראה לי עכשיו איך שכל הפרנסה היא ממנו. מה שמגיע לי משמים

אוכל לקבל בדרכים כשרות וישרות, וממש באופן מידי. אין שום הגיון ליטול חלילה דברים

שלא בדרך הישרה והראויה.

 

עוד דברים נעימים יש בפי נהגנו החביב, אך קצרה היריעה. אנו מודים לו בשם קוראי המדור,

ומאחלים לו שנים טובות ובריאות, ושיזכה תמיד לראות את יד ההשגחה בכל מעשיו וענייניו.

 

מתוך כלכלה יהודית עיתון המבשר

קראתם? נהנתם? נשמח מאוד אם תשאירו לנו תגובה :)

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.