יעקב לוסטיג
'המבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך'. בכל שבוע, כששבת המלכה פורשת כנפיה וחומקת לנו מבין האצבעות, מותירה אותנו לששה ימי חול חדשים, אנחנו מלווים אותה בטקס מיוחד במינו, בו אנו מבטאים את תחושותינו כלפי השבת, נערכים לשבוע חדש של עשייה, ומשבחים את מי שברא את המאור ואת הריח.
חכמנו זיכרונם לברכה לימדו אותנו שכשיוצאת שבת המלכה, אסור לנו עדיין לעשות מלאכות האסורות בשבת, עד שנעשה 'הבדלה'.
את ההבדלה עושים בשתי דרכים: בתפילת ערבית של מוצאי שבת מוסיפים פסקה אחת בתפילת העמידה באמצע ברכת 'חונן הדעת':
אַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ לְמַדַּע תּוֹרָתֶךָ. וַתְּלַמְּדֵנוּ לַעֲשֹוֹת חֻקֵּי רְצוֹנֶךָ. וַתַּבְדֵּל אֲדֹנַי אֱלֹהֵינוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל. בֵּין אוֹר לְחשֶׁךְ. בֵּין יִשְֹרָאֵל לָעַמִּים. בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶֹה. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הָחֵל עָלֵינוּ הַיָּמִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם. חֲשֹוּכִים מִכָּל חֵטְא. וּמְנֻקִּים מִכָּל עָוֹן. וּמְדֻבָּקִים בְּיִרְאָתֶךָ:
החלק השני והעיקרי של הבדלה הוא הטקס שאנו עורכים אחרי התפילה, כל אחד בביתו, כשכל המשפחה מתאספת מסביב ומאזינה ברוב קשב. חלק זה נקרא 'הבדלה על הכוס', והוא דומה יותר ל'קידוש' של ליל השבת.
ההבדלה כוללת פתיחה המורכבת מ'פסוקי הצלחה', בה אנו מתברכים לשבוע של הצלחה וברכה בכל מעשי ידנו.
אחרי הפתיח אנו אומרים ארבע ברכות, ורק לאחר מכן שותים את היין.
הברכה הראשונה מבין הארבע היא ברכת הגפן, על היין שאנו עומדים לשתות.
הברכה השניה היא על ה'ריח'. בגלל שבשבת יש לנו 'נשימה יתירה', כלומר עוד נשמה מיוחדת בנוסף על הנשמה הרגילה שיש לנו כל השבוע, ומאחר ובמוצאי שבת ה'נשמה היתירה' פורחת לה ויוצאת מהגוף שלנו, אנו מריחים מעט בשמים כדי לחזק ולאושש את הנשמה הנותרת, ולכן מברכים ברכת "בורא מיני בשמים".
הברכה השלישית היא 'בורא מאורי האש', ובה אנו מודים לבורא עולם על האש שברא בעולם, ועל היכולת שלנו להדליק ולכבות אותה בכל עת, לפי הצורך שלנו. הסיבה שמברכים על האש דווקא במוצאי שבת נעוצה בכך ש'אדם הראשון' נברא ביום שישי אחה"צ, ולא היה זקוק לאש ולמאור עד הלילה. בלילה הוא לא יכול היה להדליק אש כי היה זה ליל שבת, ורק למחרת בלילה, במוצאי השבת יכול היה להדליק אש בפעם הראשונה מאז בריאת העולם. לכן אנו מברכים עד היום על האש, דוקא במוצאי שבת.
הברכה הרביעית היא 'ברכת המבדיל', שהיא עיקר ההבדלה ובשבילה נערך כל הטקס. בברכה זו אנו מודים לקדוש ברוך הוא שהפריד בין השבת לבין שאר ימי השבוע ועוד. מומלץ לעיין בברכה וללמוד את מילותיה בעיון מדי פעם.
חשוב לציין כי מי שקשה לו לשתות יין או שאין לו יין, יכול להבדיל גם על כוס עם מיץ ענבים שדינו כמו יין.
מי שאין לו יין או מיץ ענבים, יכול להבדיל גם על כוס עם בירה לבנה, או כל משקה אחר המכיל אלכוהול שאפשר להשתכר ממנו, כמו ערק, וויסקי וכו'. מי שאינו מבדיל על היין אלא על משקה אלכוהולי אחר, לא יברך בהבדלה "בורא פרי הגפן" ובמקום זאת יאמר ברכת "שהכל נהיה בדברו".
חשוב להיזהר שלא לעשות הבדלה לפני צאת השבת, כי במהלך טקס ההבדלה אנו מדליקים אש, דבר שאסור כמובן לעשותו בשבת. את זמני יציאת השבת כדאי לבדוק בלוח או באינטרנט, תוכלו להתעדכן כאן בזמני השבת השבוע, לפני כניסת השבת. אם אינכם יודעים את זמן יציאת השבת, יש לחכות עד שבחוץ יהיה חושך מוחלט, ויוכלו לראות כוכבים בשמים.
הנר צריך שתהיינה לו לפחות שתי פתילות, ולכן מומלץ לקנות נר מיוחד להבדלה. אם אין לכם נר מיוחד, אפשר להדליק שני נרות נפרדים, וכשמברכים 'בורא מאורי האש' להצמיד אותם כדי ששתי הלהבות יהפכו ללהבה אחת גדולה.
הבשמים צריך שיהיו בשמים ממשיים, מן הצומח, ולא מי בושם כמו אלו שנוהגים להתבשם בהם. עם זאת, אם יש עלים או גרגירים ריחניים הנתונים בתוך מים או נוזל אחר המשפר את הריח ומשמר אותו, אפשר לברך על הבושם הזה כל עוד הוא כולל גם את עלי או גרגירי הבושם המקורי.
כל עשב או עץ שיש לו ריח נעים, כשר וראוי לברכת הבשמים.
מי שאין לו בשמים או נר, יעשה הבדלה בלי לברך ברכת מאורי האש וברכת בורא מני בשמים, ואחרי הבדלה אם ימצא אש יברך מאורי האש, ואם ימצא בשמים יברך בורא מיני בשמים, אבל אם אין לו יין או משקה אלכוהולי אחר, לא יעשה הבדלה בכלל, אלא יברך על הבשמים לבד, ועל הנר לבד, ויאמר בלי ברכה "המבדיל בין קודש לחול". עם זאת, על כל אחד מוטלת החובה לדאוג מבעוד מועד שיהיה לו יין להבדלה במוצאי שבת.
מי שלא היה לו יין או משקה אלכוהולי אחר במוצאי שבת, יכול לקנות יין למחרת ולהבדיל על היין עד יום ראשון בערב, אך לא יברך 'בורא מאורי האש' ואינו צריך נר.
גם נשים צריכות להבדיל על היין ולברך על הנר והבשמים, והדרך הנכונה היא שישמעו מגבר שמברך ויענו אמן על ברכותיו. המנהג הוא שנשים לא שותות מיין ההבדלה, אבל אשה שנמצאת לבד בבית חייבת להבדיל על היין או על מיץ ענבים וכדו', ולשתות ממנו לאחר הבדלה.
כשחל 'יום טוב' במוצאי שבת, כמו ליל הסדר או הלילה הראשון של חג הסוכות וכדו', אסור להדליק נר לצורך הבדלה, לא מריחים בשמים, וכן לא אומרים "המבדיל בין קודש לחול", אלא "המבדיל בין קודש לקודש", כי גם היום היוצא (שבת) וגם היום הנכנס (חג) שניהם ימים קדושים. בנוסף, בליל חג שחל במוצאי שבת, ההבדלה נאמרת יחד עם הקידוש ומברכים על היין, אומרים את קידוש היום של ליל החג, לאחר מכן מברכים על הנר אם יש נר דלוק מערב שבת, אומרים ברכת 'המבדיל בין קודש לחול' ולאחר מכן ברכת 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", ורק אז שותים את היין.
איך עושים את זה בפועל?
להורדת סדר התפילה – לחץ כאן | להורדת תחינה למוצאי שבת – לחץ כאן
מוזגים יין לתוך כוס או גביע, וממלאים עד שהיין גולש מעט מהכוס, כדי לרמז על השפע שיימשך לנו השבוע מעבר למה שאנו צריכים עד שיגלוש החוצה כביכול.
מגביהים את הכוס עם היין ביד ימין, ואומרים את 'פסוקי ההצלחה':
כּוס יְשׁוּעות אֶשָּׂא. וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא: אָנָּא ה' הושִׁיעָה נָּא. אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָא: הַצְלִיחֵנוּ. הַצְלִיחַ דְּרָכֵינוּ. הַצְלִיחַ לִמּוּדֵינוּ. וּשְׁלַח בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. כְּדִכְתִיב: יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה' וּצְדָקָה מֵאֱלהֵי יִשְׁעו: לַיְּהוּדִים הָיְתָה אורָה וְשִׂמְחָה. וְשָׂשׂן וִיקָר: וּכְתִיב וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָיו מַשְׂכִּיל. וַה' עִמּו: כֵּן יִהְיֶה עִמָּנוּ:
לאחר פסוקי ההצלחה מברכים על היין, כשהכוס עדיין ביד ימין:
מי שעורך את טקס ההבדלה אומר: סַבְרִי מָרָנָן, וכל הנוכחים משיבים לו: לְחַיִּים.
ואומר המבדיל: בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּורֵא פְּרִי הַגֶּפֶן.
הנוכחים עונים 'אמן'.
המבדיל מניח את הכוס מידו, נוטל בידו בשמים ומברך: בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּורֵא מִנֵי בְשָׂמִים.
הנוכחים עונים אמן ומריחים מעט את הבשמים.
המבדיל אומר: בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּורֵא מְאורֵי הָאֵשׁ.
הנוכחים עונים אמן וכולם מביטים על כפות הידיים ועל הציפורניים לאור הנר.
המבדיל מברך: בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, הַמַּבְדִּיל בֵּין קדֶשׁ לְחול וּבֵין אור לְחשֶׁךְ וּבֵין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים וּבֵין יום הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמַּבְדִּיל בֵּין קדֶשׁ לְחול:
הנוכחים משיבים אמן, והמבדיל או אחד הנוכחים שותה את היין שבכוס, עד שיסיים יותר מחצי מהכמות ('רוב כוס'),
מי ששתה את היין מברך גם ברכה אחרונה, אך יתר הנוכחים אינם חייבים להאזין לה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן וְעַל תְּנוּבַת הַשָּדֶה וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ לֶאֱכוֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְֹבּוֹעַ מִטּוּבָהּ. רַחֵם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְֹרָאֵל עַמָּךְ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ וְעַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ. וְעַל מִזְבָּחָךְ. וְעַל הֵיכָלָךְ. וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ. וְשַֹמְּחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ וּנְבָרְכָךְ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה:
כִּי אַתָּה טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל וְנוֹדֶה לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַל הָאָרֶץ, וְעַל פְּרִי גַּפְנָהּ. (אם היין ששתה מגיע מחוץ לארץ לא אומרים "על הארץ ועל פרי גפנה", אלא "על הארץ וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן".)
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, עַל הָאָרֶץ, וְעַל פְּרִי גַּפְנָהּ. ( / "על הארץ וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן".)