יעקב לוסטיג
הגאון רבי יוסף שלום אלישיב, היה מגדולי הדור, וכל פוסקי ההלכה בארץ ובעולם שחרו לפתחו כדי לשמוע את פסיקותיו בנושאים הלכתיים סבוכים.
ממעט היה הרב אלישיב לצאת מביתו שלא לצורך מיוחד, ולמעט היציאות הקבועות שלו לבית המדרש כמעט לא זז מספרי הלימוד בהם היה שקוע במשך למעלה ממאה שנה.
בעת שהיה בגיל מתקדם מאוד, וכבר כמעט מלאו לו 100 שנים, נקלע הרב למצב רפואי מורכב מאוד. טובי הרופאים הוזעקו לביתו, בדקו אותו שוב ושוב, עד שהכריעו כי עליו לעבור ניתוח מורכב מאוד, שגם אנשים צעירים עלולים למות במהלכו, על אחת כמה וכמה כשמדובר בישיש מופלג.
בני המשפחה חששו מאוד לקראת הניתוח, אך לא היתה להם אפשרות לותר עליו, כי הרופאים הבהירו ללא הניתוח, ימיו ספורים, ואילו הניתוח על אף שהוא מסוכן מאוד, יש סיכוי של 20 אחוזים שהוא ייצב את מצבו הרפואי של הרב ויאפשר לו לחיות מספר שנים נוספות.
מסע בירורים מקיף, הביא לכך שאחד מטובי הרופאים בעולם יובא במיוחד לישראל, כדי שינתח את הרב. ואכן, הניתוח הוכתר בהצלחה, והרב שב אט אט לאיתנו הראשון, על אף שנזקק לתקופת החלמה ממושכת.
מספר נכדו הרב אריה אלישיב: מספר חודשים אחרי הניתוח, הגיע לבית הרב ראש העיר ירושלים באותם ימים, הרב אורי לופליאנסקי, יחד עם בנו בן ה-13, ובידיו הזמנה לבר המצוה.
הרב שמח מאוד לראות את ראש העיר, שהוא עצמו היה זה שהורה לו להתמודד על התפקיד ואף העניק לו את התמיכה הנדרשת כדי שינצח בבחירות. הוא בירך אותו בחום, והתנצל על כך שעקב מצבו הרפואי הוא לא יוכל להגיע ולהשתתף בבר המצווה.
ראש העיר ניבהל מעצם הרעיון שהרב הישיש יטריח את עצמו כדי להשתתף בשמחת בר המצווה: "לא הבאתי לרב את ההזמנה כדי שישתתף בשמחתי", אמר, "אלא רק כמחווה של כבוד, כדי שהרב יברך אותי ואת בני לקראת יומו הגדול".
הרב בירך את הנער בחום, ואיחל לאביו, ראש העיר המשך הצלחה בכל ענייניו.
כשהגיע היום בו נערכה שמחת בר המצוה, הודיע הרב לבני משפחתו כי הוא חפץ לצאת לבר המצוה: "אבל סבא", אמרו לו הנכדים, "אתה הרי חלש מאוד. טרם החלמת באופן מלא מהניתוח הקשה. אפילו לחתונות של הנכדים והנינים שלך אתה לא מגיע, ועכשיו פתאום אתה רוצה להגיע לשמחת בר המצווה של אדם זר?".
"כן", השיב להם הרב, "אני רוצה להגיע לבר המצווה כי אני חייב בהכרת טובה לרב אורי לופליאנסקי. מאז שחליתי אני שוכב על מיטה מתכוננת ונוחה שהושאלה לי לי על ידי ארגון 'יד שרה' שבראשו הוא עומד. ההליכון בו אני משתמש, הושאל לי גם כן על ידו. זאת ההזדמנות שלי להשיב לו על מעשיו הטובים".
הנכדים לא נשארו חייבים: "סבא", הם אמרו לו, "הרי אתה עשית עמו טובות גדולות עוד יותר. קודם כל הוא משאיל מיטות והליכונים לכל אדם, וכשאתה, גדול הדור משתמש בציוד הרפואי שלו, זהו כבוד גדול מאוד עבורו ועבור הארגון שבראשותו.
"ובנוסף, אתה בוודאי זוכר שאתה עצמך הבאת לכך שהוא ייבחר לתפקידו כראש העיר ירושלים. אם מישהו חייב כאן הכרת הטוב, הרי זה הרב אורי לופליאנסקי שחב לך הכרת טובה גדולה מאוד, ולא אתה חייב לו…".
הגאון הישיש הביט בנכדיו והסביר להם: "כשמישהו עושה לנו טובה, אנחנו צריכים להכיר בטובתו, ולהשיב לו טובה בהזדמנות הראשונה שאנחנו יכולים. זה לא תשלום שאנחנו משלמים לו. אם היה זה תשלום – אתם צודקים, הוא אכן חייב לי יותר ממה שאני חייב לו. אבל זה לא תשלום, זו הכרת הטוב, והוא עשה לי טובה – אני מכיר לו טובה ומגיע לבר המצווה של בנו כדי לשמח אותו ולהודות לו על הטובה שעשה עימי".
בהקשר זה מספרים גם שהרופא שהגיע מחו"ל כדי לנתח את הרב, היה דובר אנגלית, ולפני שנפרד ממנו, ביקש הרב מסובביו שילמדו אותו כיצד אומרים "תודה רבה" באנגלית בהסבירו: "אני רוצה להודות לרופא בשפה שהוא מבין. כשאומרים "תודה", אסור להסתמך על התרגום, צריך לומר זאת בפה מלא ובשפה שבה הוא יבין את התודה שאני אומר לו".