1/43

שבת קודש, מעבר לכל דמיון

הרב אליהו שלזינגר, רבה של קרית יובל בירושלים, מסביר למה אסור לבשל בשבת גם כשנהנים מזה, וגם מספר על הטעם המיוחד שזוכים להרגיש רק מי ששומרים את השבת ומקיימים אותה כהלכתה.

יעקב לוסטיג

 

שבת קודש היא יום המנוחה של העם היהודי. כולנו מסבים סביב שלחנות ערוכים, שותים יין, אוכלים דגים ובשר, שרים שירי קודש ונהנים מהרוגע האבסולוטי שמעניקה לנו שבת המלכה.

אבל בכל זאת, רבים תוהים: למה בעצם אסור לעשות בשבת מלאכות קלות. בואו נדבר על בישול למשל. אם אני אוהב לבשל, כיף לי לבשל, ואני מכין עכשיו ארוחה לשעת הצהרים של יום השבת, למה אסור לי לבשל? הרי זה לא יפגע במנוחה שלי אם אני עכשיו אוציא מהמקפיא מנות של בשר עוף, אתבל מעט ואכניס לתנור. אז למה זה אסור?

את השאלה הזאת הפנינו לרב אליהו שלזינגר, רבה של קרית יובל בירושלים:

"כל איסורי השבת שהתורה אסרה, אינם תלויים בשאלה אם הם מלאכה קשה או קלה לביצוע. מותר לסחוב ארון בשבת אם יש בכך צורך, למרות שהארון כבד מאוד והעבודה הזאת קשה במיוחד. אין איסור בכך. מותר לסחוב ספסל או שלחן ממקום למקום בשבת, התורה לא אסרה עלינו לעשות זאת.

מה התורה כן אסרה? לעשות פעולה של יצירת דבר חדש. יצירה חדשה. כשאדם מדליק חשמל הוא יוצר יצירה חדשה, כשהוא מדליק אש הוא יוצר יצירה חדשה. גם אדם שיש לו כבר אש דלוקה מערב שבת, אבל הוא מבשל עליה דברי מאכל, הוא יצר יצירה חדשה. אם ערבב חומרים והכניס לתנור אפייה שכבר היה דולק, ואפה עוגה, הוא יצר יצירה חדשה.

על זה אמרו חז"ל: "מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת. ומי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת?".

  • אבל אם הבישול נעשה לצורך סעודת השבת, יש בזה מצווה של עונג שבת. לא כך?

נכון שיש לנו מצווה לענג את השבת, וזו מצווה חשובה מאוד, אבל היא אפשרית רק במצב שהאדם לא עובר על איסורי שבת. אם אדם עובר על איסורי שבת, הוא עושה 'מצווה הבאה בעברה' שאמרו חכמינו שהיא אינה רצויה לפני הקדוש ברוך, כך שלא רק שיש לו כאן עבירה של חילול שבת, אלא גם המצווה של עונג שבת איננה.

יבוא אדם ויטען שבשבילו לראות סרט זה עונג שבת, וכי יעלה על הדעת שנאמר שהוא מקיים מצווה כשהוא רואה סרט בשבת? ודאי שלא. כשהוא מחלל את השבת לצרכי הנאתו הוא מענג את עצמו. לא את השבת.

לא בכדי השתמשו חז"ל בביטוי "לענג את השבת". העונג צריך להיות הדדי, שגם האדם יתענג בשבת, ושגם השבת תתענג כביכול ממעשי האדם. על ידי שאנחנו מקיימים את הלכות השבת, ומקפידים להימנע ממה שאסור לעשות בשבת – אנחנו גורמים לה לעונג.

  • אבל האיסור הוא לכאורה רק על הבישול. למה אסור אם כן לערבב את האוכל שבתוך סיר חם על הפלטה?

כמו שאמרנו מקודם, אסור בשבת ליצור יצירה חדשה. יש בזה שלב נוסף: לא רק שאסור ליצור יצירה חדשה, אלא אסור גם להקדים את יצירתה של יצירה שכבר נמצאת באמצע הייצור. אם הנחנו על הפלטה סיר של חמין, וככל שהוא מתחמם יותר ושוהה זמן רב יותר על הפלטה טעמו של התבשיל משתבח, כשאנו מערבבים את התבשיל אנחנו ממהרים את הבישול שלו, ולכן אסור לעשות זאת בשבת.

  • ומה לגבי ה'גזרות' הרבות שגזרו חכמים? מה הסיבה שאנחנו צריכים להימנע מכל כך הרבה פעולות בשבת?

חכמים גזרו גזרות בהלכות שבת משני טעמים עיקריים. האחד להרחיק אותנו מהאיסור, והאחר הוא שלא יהיה מצב שבו אנחנו מתנהגים בשבת כאילו היה זה סתם יום של חול, ואפילו אם אנחנו לא מחללים את השבת. לכן אסור להניח על האש סיר עם תבשיל שכבר התבשל כל צרכו, כי זה נראה כאילו אתה מבשל, ובשבת אנחנו צריכים להיות אנשים אחרים, שאפילו לא ניראה כמי שעושים מעשים של יום חול.

זאת גם הסיבה שגזרו חכמים איסור 'מוקצה', שקובע שאסור לנו לגעת בשבת בכלים שאינם שימושיים עבורנו ועוד. הסיבה היא שבכל רגע נזכור ששבת עכשיו, אסור לגעת בזה ובזה ובזה, אסור להרים חפץ פלוני ולהזיז חפץ אלמוני, הראש כל הזמן עסוק בלשמור את השבת כהלכתה.

תארו לעצמכם אדם שבכיסו יהלום ששווה מיליוני דולרים. וכי יעלה על הדעת שלרגע אחד הוא ישכח שיש יהלום יקר כל כך בכיסו? הלא בכל רגע הוא ימשש כדי לוודא שהיהלום במקומו מונח ולא אבד לו חלילה. אז איך אפשר לשכוח את השבת הקדושה?

  • מאחר ובאמת שמירת שבת זו משימה קשה כל כך, אולי הרב ייתן לנו קצת דברי חיזוק, שנשמע קצת על גודל השכר של שומרי שבת, וכך יהיה לנו יותר קל לקיים את הלכותיה.

כתוב בספר ה'זוהר' הקדוש שחיבר התנא הצדיק רבי שמעון בר יוחאי: "רזא דשבת, איהי שבת" – בתרגום מארמית לעברית: "הסוד של השבת היא השבת".

בתוך השבת יש הרבה סודות. השבת עצמה היא סוד נפלא. מי שזכה לטעום את טעם השבת יודע. אנשים שכבר רגילים לשמור שבת מרגישים את זה. לשבת יש טעם אחר. האוכל עם טעם מיוחד, התפילות עם טעם מיוחד, לימוד התורה יש לו טעם אחר. כשנכנסת השבת אנחנו מרגישים שאווירה מיוחדת יורדת על העולם, הכל הופך שליו יותר, רגוע, שמימי ורוחני.

זה הסוד שבתוך השבת. יש בה, בשבת, סוד קסום שרק מי ששומר שבת יכול להרגיש אותו.

אז נכון שבהתחלה יהיה לכם קשה קצת לשמור שבת, לוקח זמן עד שמתרגלים, אבל אחרי שמתרגלים ולומדים את כל ההלכות לומדים לדעת שהתחושה הזאת שווה את כל המאמץ וההשקעה. עוד לפני שנדבר על השכר בעולם הבא, כבר בעולם הזה החוויה של שמירת השבת שווה את כל המאמץ.

בזמירות השבת אנחנו שרים: "כל מקדש שביעי כראוי לו כל שומר שבת כדת מחללו שכרו הרבה מאוד על פי פעלו איש על מחנהו ואיש על דגלו".

שימו לב למילים, יש מצב של "שומר שבת כדת מחללו". זה אדם שנמנע מלחלל שבת, ולא משנה איך. הוא יכול להיכנס למיטה בערב שבת ולישון עד אחר השבת, הוא לא חילל את השבת. אשריו ואשרי חלקו!

אבל יש מצב הרבה יותר גבוה, הרבה יותר רוחני. יש מצב של מי שמקיים "ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדורותם". הוא לא רק "שומר" שבת, אלא "עושה" את השבת. הוא לא רק מונע את עצמו מלחלל את השבת באופן פאסיבי, אלא באופן אקטיבי שומר את השבת, מתפלל, שר זמירות, מתענג בסעודה, לומד תורה. אדם כזה זוכה שיתקיים בו "שכרו הרבה מאוד על פי פעלו". זהו בוודאי המצב שבו כל אחד מאתנו היה רוצה למצוא את עצמו.

יש לך דעה בעניין? זו הבמה שלך!

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.