1/352

שבת הגדול או שבת הגדולה?

על הכינוי הייחודי של השבת שלפני פסח וטעמו

משה ויטמן

שמחת חג הפסח לא מתחילה רק בי"ד ניסן בערב, אלא כבר מהשבת הקרובה, השבת האחרונה לפני חג הפסח, מתחילה שמחת חג החרות בציון השבת הנקראת "שבת הגדול". על פי המנהג, בשבת זו אומרים בבתי כנסת רבים חלק מההגדה של פסח לאחר תפילת מנחה וכמו כן נהוג שהרב דורש בבית הכנסת דרשה מיוחדת לקראת חג הפסח – "דרשת שבת הגדול".

מה קרה בשבת זו? מדוע יש לציין אותה במיוחד?

על פי המקורות, שרשרת הנסים הגלויים שנעשו בעת יציאת ישראל ממצרים, אותם אנו חוגגים ומציינים בחג הפסח, לא החלו רק בי"ד ניסן, היום בו עם ישראל יצא ממצרים, אלא ארבעה ימים קודם לכן, ביום י' בניסן, שבאותה השנה חל בשבת.

שבועיים טרם יציאתם ממצרים התבשר עם ישראל בבשורת הגאולה שתתרחש בי"ד ניסן והצטוו על תהליך מיוחד אותו היה עליהם לעשות לקראת היציאה ממצרים. נקרא בפסוקים:"דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב". – לעם ישראל הובטח כי ייצא ממצרים ברכוש גדול ולשם כך היה עליהם "לשאול" משכניהם המצרים, שעדיין לא יודעים כי לא יראו את פניהם שוב, כלי כסף וכלי זהב רבים ככל האפשר, כלים שבסופו של דבר נשארו ברשותם.

כחלק נוסף מהתהליך אותו היה עליהם לעשות לקראת בוא הגאולה, הצטוו עם ישראל להתכונן להקרבת קרבן פסח ביום היציאה ממצרים – "דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת… וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם" על פי הציווי, היה על העם לקנות שה לכל משפחה ומשפחה ביום י' בניסן ולשמרו אצלם במשך ארבעה ימים עד י"ד ניסן, בו ישחטו אותו בשעות הערב.

שחיטת הקרבן אגב שימשה לשתי מטרות, כפי המתואר בתורה, האחת, אכילת קרבן פסח – מצוה שהיתה תקפה למשך כל ימי בית המקדש, השניה, מריחת הדם על המשקופים לצורך הבדלת בתי ישראל מבתי מצרים בשעת מכת בכורות:

"וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם:  וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהו…. וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה' וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם".

מצוה זו של לקיחת שה להקרבה, אומרים חכמינו, היתה התחלת הניסים הגלויים בשרשרת ניסי יציאת מצרים, משום שהעם המצרי סגד באותה תקופה לצאן ולקיחת שה להקרבה על ידי היהודים היתה כמו סדין אדום בעיניהם, ללא נס גלוי הארוע לא היה עובר בשלום.

 

את הנס הזה שבשנה ההיא התרחש בשבת,עד היום אנו משמרים וזוכרים ולכן מייחדים את אותה שבת בה התרחש הנס וקוראים אותה שבת הגדול על שם הנס הגדול שהתרחש בה.

לכן אגב, נקראת שבת זו "שבת הגדול" ולא "שבת הגדולה" כפי שהיה צריך להיות…

יש לך דעה בעניין? זו הבמה שלך!

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.