משה ויטמן
לעולם לא פוגעים באבא
לא משנה אם לאבא שלך יש חנות פלאפל, בגדים או תכשיטים, משרד עו"ד, מפלגה או כל דבר אחר, את כלל הברזל הזה אף אחד לעולם לא יפר: לא פוגעים באבא. לכן, לעולם לא ימצאו אותך עוזב את אבא לטובת המתחרים. האמת היא, זה לא קורה מתוך היגיון, אבל לא באמת צריך אותו כדי לעשות זאת. לכל אחד מאתנו מספיקה העובדה שהעסק הזה שייך לאביו, כדי שנרגיש כבר ממעמקי הלב, בלי שנדע אפילו מדוע, כי זהו העסק המשתלם ביותר בתחום לכל מי שמתעניין אצלך. מאיפה זה מגיע? זהו בהחלט נושא למחקר, אבל איפה הרגש הזה נמצא, אנחנו יכולים בהחלט לדעת: במעמקי הלב. עמוק בפנים אנחנו מרגישים מחוברים כל כך ומזוהים כל כך עם כל מה שקשור לאבינו, שלעולם לעולם לא נוכל להרשות לעצמנו להתכחש אליו או חלילה לבגוד בו אצל המתחרים.
אם נעקוב אחר פסוקי התנ"ך, המתארים את החומרה הגדולה, בה רואה אלוקים את העובדה שבני העם היהודים עזבו בתקופות מסוימות את התורה והעדיפו לעבוד עבודות רוחניות אחרות ולהשתייך לדתות אחרות, ניווכח כי הפגיעה העצומה בהעדרו של הרגש הבסיסי הזה, אותו יש לכל בן ביחס לאביו, ביחסינו כלפי אלוקים, היא זו שגורמת לעבודה הזרה להיות החמורה שבעוונות.
מהי "עבודה זרה"?
עבודה זרה, היא אפוא, כל התעסקות רוחנית שנובעת מתוך אמונה או רצון חיבור לכוח מיסטי אחר, המנוגד ליהדות או סותר לאמונה באחדותו הבלעדית של בורא עולם ובכך שכל הכוחות היו ונותרו לעולם בידיו. כל אמונה או ייחוס של כוח רוחני או פיזי לכל גורם אחר בעולם היא בעצם נטייה אחר עבודה זרה. גם אם אמונה שלא מביאה לפולחן וגם פולחן שאינו נובע מאמונהאחרת, אסורים לחלוטין.
פנייה אחרי אחת מהדתות האחרות הנפוצות יותר או פחות ברחבי העולם המערבי או במזרח הרחוק, מהווה פגיעה ובגידה חמורה בבורא עולם. וכשפגיעה זו נעשית על ידי מי מבניו, הפגיעה חמורה שבעתיים.
לכן, התורה מזהירה עשרות פעמים, יותר מכל איסור אחר, מהנטייה אחר עבודה זרה כלשהיא. התורה אוסרת גם כל קשר שהוא עם גורמי העבודה זרה (כפי שנראה בהמשך) ולא רק את העבודה המיסטית עצמה. כך שבכל מגע עם אמונות, כתות או שיטות שונות ומשונות עלינו לשאול את עצמנו: האם זו אינה עבודה זרה? האם יצירת קשר ולו לשם החוויה לא תהווה פגיעה קשה בקשר שלנו עם בורא עולם, פגיעה שאנו בוודאי לא מעוניינים בה?
בזמנינו, כשצעירים רבים נוסעים לטיול ממושך במזרח הרחוק ובפרט בהודו, הבעיה הפכה להיות בעלת משמעות מעשית וקריטית. מה מותר לעשות? ממה צריך להיזהר? היכן מותר והיכן אסור לטייל?ובמילים אחרות –
ממה צריך להיזהר?
ננסה לעשות מעט סדר, כשכמובן נדגיש שלכל שאלה מעשית יש לפנות לרב מוסמך באופן אישי.
הבעיות הקיימות:
- אסור להיכנס למקדשים ומנזרים המשמשים לעבודה זרה גם אם מטרת הכניסה היא להנאה מיופי המקום או הנוף הנשקף ממנו. דבר זה נכון לכל המקדשים המשמשים את הכתות המיסטיות השונות, גם אם הן משתייכות לדתות שהן כביכול אתאיסטיות.
- התורה אסרה לעשות כחוקות עבודה זרה, כשהכוונה היא לכל טקס, פולחן, נימוסים לסוגיהם, תספורות, בגדים, מאכלים או כל דבר אחר המהווה סמל בעל משמעות בקרב המשתייכים לאותה כת.
- יש להיזהר מאוד מכתות המציעות תרפיות רוחניות, חוויות מיסטיות וכדומה גם אם הן אינן קשורות באופן מוצהר לדת או כת מסוימת וגם אם נראות יותר "רפואיות" מאשר "רוחניות". כדי לדעת באופן מעשי יש לפנות לרב.
- אסור לאכול ממזון שנעשה כחלק ממערכת עבודה זרה. לכן, אין לאכול במקדשים בהם הארוחות מוגשות כחלק מפולחנם של בני הכת, (גם אם הן מוגשות בחינם ו)גם אם אין בהן כל בעיית כשרות או איסור אחר.
לעבודה זרה לא מתקרבים
כאמור, הפגיעה והבגידה הקיימת באבינו שבשמיים, בורא עולם, כאשר אנו חלילה מעדיפים חוויות רוחניות השאובות מעולם תועה, על פני החוויות הרוחניות האמתיות המוצעות לנו בלעדית ביהדות, גרמה לתורה לדרוש מאתנו לא רק מההתעסקות והפולחן עצמם אלא גם מכל אמצעי קשר אחר של השתתפות בחוויה רוחנית זרה כל שהיא. עלינו לשים לב כי בהכרות שלנו עם העולם הרחב, אנו לא מכניסים לקרבנו חוויות או דברים אחרים הגורמים לנו לאבד את ייחודיות זהותנו היהודית ואת הקשר הבלעדי והישיר שלנו עם בורא עולם.