1/40

מסיבת אלכוהול יהודית למהדרין

חג פורים – חג השמחה היהודי המיתולוגי, חגיגות, תחפושות ו... הרבה יין!!!

יין? אלכוהול? ערפול חושים? בחג יהודי?

אכן, לא טעיתם, מצות היום הגדולה – הנהוגה בכל תפוצות ישראל הינה שתיית יין "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", כלומר, עד אבדן מוחלט של כל החושים! כאשר אדם לא יודע מי הצדיק ומי הרשע, הרי הוא באיבוד שליטה טוטאלי!! שיכור כמו לוט, וזוהי המצוה!

כיצד, איפוא, מתחברת מצוות ההשתכרות עם רוחניות? חיזוק? התעלות? על פניו זה נראה כמו ההיפך הגמור! סתירה של ממש…

כתוב בחז"ל – שיום הכיפורים הקדוש והנורא הוא גדול ממש כמו פורים- השמח, העליז, השיכור,

אין כאן שום סתירה, להיפך, יש כאן שלמות מדהימה, מפעימה ממש!!

את כל הדרגות הרוחניות שמשיגים ע"י צום ותפילות ביום כיפור, את אותן דרגות בדיוק אפשר להשיג ע"י ריקוד, שירה והשתכרות…

אז במה, בעצם, אנו שונים מכל מסיבות היין ההוללות של הצעירים הפוקרים? מכל השיכורים העלובים ששרועים להם ברחובות במסכנות משוועת?

השיכורים ההוללים – מטביעים ביין את כל היצרים, וסיפוק התאוות הגשמיות שלהם,

ואילו יהודי- כשהוא שותה בפורים, הרי הוא שותה לשם המצווה.

בעצם השתייה עצמה ישנו מסר עצום: אם כל השנה, אני בשליטה, או יותר נכון אני חושב שאני שולט בעניינים, הרי שבפורים, אני מסיר מעצמי את הכתר ומוסר אותו לריבונו של עולם, הוא המנהל, השולט, הקובע!! ואני – בסה"כ עבד שרוצה לעשות רצונו, בשביל זה אני מוכן אפילו לאבד את דעתי.

מעבר לכך, שתיית היין וערפול החושים, הוא הרבה פעמים התחברות לרצון הכנה הפנימי שלנו, ללא מסכות וללא פחד מהסביבה, בלי סייגים ובלי הפרעות חיצוניות.
לכל אחד מאתנו יש דברים שהוא רוצה אבל מתבייש לעשות, דברים שהוא בטוח שטוב ונכון לעשותם בצורה כזו, אבל הלחץ הסביבתי מונע זאת ממנו..
,
זה יכול להיות גם נושא שחשוב לנו לברר, אבל אנחנו מתביישים לדבר עליו.

אבל כולם יודעים שהאלכוהול מדבר אחרת, קצת משקה והלשון כבר מתגלגלת, הבושה נעלמת.

"נכנס יין יצא סוד".

פורים – הוא ההזדמנות להתבונן פנימה, ולחשוב בחופשיות, בלי הלחץ של "מה יגידו":

בין אם זה שיעור תורה, תפילה במנין, הנחת תפילין, או אפילו שמיעת הרצאה טובה שהנושא שלה מדבר אלי מאוד.

ביום רגיל, היינו מפחדים מאיך זה יתפתח, ומה יגידו עלי החבר'ה,

אבל בפורים כתוב בחז"ל:

"הדר קבלוה מאהבה"

כלומר, עם ישראל חזר וקיבל את התורה מאהבה.
כי כשרואים כאלה ניסים,

מתעוררת אהבה אדירה שמערפלת את החושים, ומתוך אהבה אפשר להתחייב להכל.

גם אצל זוג שמתחתן, קורה דבר כזה, בשביל האהבה, הם מוכנים להתחייב על הרים וגבהות, התחייבויות שאדם שפוי, מעולם לא היה לוקח על עצמו, זוהי "אהבה שמקלקלת את השורה", בשביל האהבה הזאת אדם מוכן לרוץ עד סוף העולם.

כן, גם אנחנו נשואים עם הקב"ה- נישואים של אהבה.

ואנחנו רוצים, משתוקקים ממש, לומר לו בכל דרך – ריבונו של עולם! אנחנו כ"כ אוהבים אותך! בשבילך נרוץ עד סוף העולם!!! אפילו את הדעת ניתן לך, כי הדעת היא שלך, אתה המחליט, הקובע, הנותן, האומר,

ואנחנו מה? אנחנו האוהבים שלך…

לצערינו, עכשיו אנחנו לא כל כך רואים ומרגישים את הניסים שנעשו אז…

וגם רגשות האהבה הבוערים שלנו מיטשטשים קצת במרוץ החיים ההגיוני, הרציונאלי, העסוק כך כך,

אבל… נשתה קצת יין נערפל את החושים ונתחבר לרצון הכנה הפנימי שלנו,

להתחבר לרוחניות, להתחזק, להתקרב לריבונו של עולם,

ושום דבר בעולם לא יוכל להפחיד או לעצור אותנו.

חייב איניש לבסומי עד דלא ידע…

תגובות:

  1. מאת חיים:

    ההשתכרות גורמת לאדם לרדת מטה מטה שהרי בהיותו שיכור איננו בשליטה והוא מסוגל להידרדר מבחינה מוסרית ללא כל גבולות למשל בעינייני עריות או בעינייני עבודה זרה. מדוע א"כ מתירים לנו לקחת את הסיכון ולהגיע למצב כזה? האם לא עדיף היה להישאר במצבנו הרגיל ולא לרדת ??

  2. מאת moyshi100:

    מי שיכול להגיע למצב כזה חס ושלום בוודאי אסור לו לשתות, המצווה לשתות בפורים היא רק למי ששולט בעצמו ומתקרב לאלוקיו על ידי היין כמו שכתוב "יין ישמח לבב אנוש" ואמרו בגמרא שמי שזכה ושתה בצורה מדודה היין משמחו, לא זכה משממהו.

יש לך דעה בעניין? זו הבמה שלך!

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.