2/20

אם היה אדם יודע כמה שוה בעולם הבא כל טפת בזיון שנחל בעולם הזה, היה קונה את ההשפלה בכסף מלא

הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א על הכבוד ונזקיו

"מכל הכבוד שקבלתי שם, לא ישאר לי מאומה", אמר הרב שטיינמן למלויו, "אך מההשפלה הזאת, אני רק מרויח. אם היה אדם יודע כמה שוה בעולם הבא כל טפת בזיון שנחל בעולם הזה, היה קונה את ההשפלה בכסף מלא. הקב"ה שלח לי מתנה נפלאה עד פתח הבית

 

הכבוד דוחק את לב האדם

אחד הדברים הקשים ביותר לאדם הוא לותר על כבודו. איש האלקים רבנו משה חיים לוצאטו – הרמח"ל, מזכיר את חטא המרגלים בספרו "מסלת ישרים" (פרק יא) בענין חמדת הכבוד. ספר נפלא זה, קטן כמות הוא, אך עמקו – עד אין חקר. ראוי לכל אדם לעין בו וללמד מתוכו בהתבוננות ובשימת לב על דרכיו והנהגתו.

בדברו אודות חמדת הכבוד, מונה הרמח"ל רשימת ארועים קשים שארעו בישראל, ושורש כולם – חמדת הכבוד:

"יתרה עליה חמדת הכבוד, כי כבר היה אפשר שיכבש האדם את יצרו על הממון ועל שאר ההנאות, אך הכבוד הוא הדוחק, כי אי אפשר לו לסבל ולראות את עצמו פחות מחבריו, ועל דבר זה נכשלו רבים ונאבדו.

הנה ירבעם בן נבט לא נטרד מהעולם הבא אלא בעבור הכבוד, הוא מה שאמרו  (סנהדרין קב ע"ב): תפסו הקדוש ברוך הוא בבגדו, ואמר לו: חזור בך, ואני ואתה ודוד המלך נטיל בגן עדן. אמר לו: מי בראש? אמר לו: דוד המלך בראש. אמר לו: אם כך, איני רוצה.

מי גרם לקרח שיאבד הוא וכל עדתו עמו? הכבוד, וכדברי הפסוק (במדבר טז, י): 'ובקשתם גם כהונה'. ומפרשים חכמינו ז"ל (במדבר רבה יח) מפני שראה את אליצפן בן עוזיאל שהיה נשיא, והיה רוצה להיות הוא נשיא במקומו.

הוא שגרם לפי דעת חכמינו ז"ל אל המרגלים שיוציאו דבה על הארץ וגרמו מיתה להם ולכל דורם, מיראתם פן ימעט כבודם בכניסת הארץ, שלא יהיו הם נשיאים לישראל ויעמדו אחרים במקומם…

 

אין כבוד אלא תורה

כללו של דבר, הכבוד הוא הדוחק את לב האדם יותר מכל התשוקות והחמדות שבעולם". הכבוד דוחק את לב האדם לבחר ברע. רוצה אתה להיות עבד נאמן לה'? שים עצמך כעפר שדורכים עליו. מי ששפל בעיני עצמו, הקב"ה אוהבו ומרוממו. הכבוד האמתי היחיד, הוא בלמוד התורה ושמירת המצוות, ובהגדלת כבוד שמים. אין כבוד אלא תורה.

 

כבוד אי אפשר לפרט בעולם הבא…

שנים ספורות לפני פטירתו של מרן ראש הישיבה, רועה ישראל הגאון רבי אהרן לייב שטינמן זצ"ל, שנפטר בגיל מאה וארבע שנים, נסעו הוא והאדמו"ר מגור שליט"א עם משלחת של כמה ראשי ישיבות, לחזק את העם שבגולה – באמריקה ובצרפת, וגם לאסף כספים עבור הישיבות והכוללים בארץ ישראל. היה זה כאשר כאן בארץ נגזרו גזרות תקציביות חמורות על עולם התורה; ראשי הישיבות עמדו מול שוקת שבורה, ואברכים בעלי משפחות ברוכות ילדים לא יכלו עוד לכלכל את בתיהם.

המסע הצליח מעל ומעבר למשער, גם מבחינה רוחנית וגם מבחינת התרומות. בכל מקום שהגיעו אליו, המתינו להם אלפי אנשים שקבלו אותם בכבוד מלכים, ושתו בצמא את דבריהם. ההתעוררות היתה גדולה, ואנשים תרמו ככל יכלתם.

דמותו של ראש הישיבה ברב שטיינמן, שהיה אז קרוב לגיל מאה, אך נשא על כתפיו את כל עולם התורה והיהדות, תוך שהוא מצוי היטב בכל ענין וסוגיה שעמדו על הפרק, בחדות נדירה וענוה ופשטות שאין לתאר – בה לבדה היה כדי לפתח את הלבבות.

כששבו לארץ, גילו מלווי הרב שאנשים עזי מצח וחסרי דעת, כתבו כתבי נאצה והדביקו על דלת ביתו. בעוונותינו הרבים ולצערנו הרב, תמיד היו, ותמיד תהיינה, מחלוקות בעם ישראל. מלויו של ראש הישיבה רצו לקרע את הכתבים, אך הוא עצר בעדם, ואסר עליהם להסירם מן הדלת.

"מכל הכבוד שקיבלתי שם בחוץ לארץ, לא ישאר לי מאומה", אמר הרב שטיינמן למלויו, "אך מההשפלה הזאת, אני רק מרויח. אם היה אדם יודע כמה שוה בעולם הבא כל טיפת בזיון בעולם הזה, היה קונה את ההשפלה בכסף מלא. הקב"ה שלח לי מתנה נפלאה עד פתח הבית: בזיונות! אפשרות נדירה להוריד מעלי את הכבוד שקבלתי בשעתו.

בכבוד אי אפשר לשלם בעולם הבא. הוא נחשב שם למטבע חסר ערך, אבל בזיון שוה שם מיליונים!".

באמת, לאחר אותה נסיעה מפרסמת לארצות הברית, שמטרתה היתה להרבות בכבוד שמים, הראו לרב שטיינמן תמונות שצולמו במעמדים האדירים שהתקימו שם לכבודה של תורה, ותגובתו היתה: "האם יכול אני לקחת את התמונות האלו לעולם העליון? האם התמונות האלו 'יעבדו' שם? הלא שם הכל כבר מצולם! ולא רק התמונה, אלא גם מחשבות הלב וכונותיו האמתיות, שהיו בזמן שהתמונה צולמה! רק הקב"ה, שהוא בוחן כליות ולב, יכול לדעת עד כמה 'לשם שמים' יש בכל התמונות האלו".

 

ראש הישיבה עובד כפועל

גאון עוזנו מרן רבי חיים פלאג'י זצ"ל  – החבי"ף בספרו "ארצות החיים" (שער ט') מזכיר נקודה נפלאה:

גדולי עולם מכל תפוצות תבל פשטו את גלימתם וויתרו על מעלתם כדי לעלות לארץ הקדש. רבני קהלות בתימן ובמרוקו הגיעו לארץ, ואיש לא הכירם כאן. הם חיו כאנשים פשוטים שבפשוטים, אך קיבלו זאת באהבה ובשמחה, על הזכות לשבת בארץ המבטחת.

הגאון הגדול, אב בית דין מקדש רבי סלמן חוגי עבודי זצ"ל, היה תלמיד חכם עצום. בבגדד היה ראש ישיבה וראש אבות בתי הדין, אך כשהגיע לארץ – שלחוהו לכפר סבא. ישיבה ללמד בה לא היתה לו שם, וגם לא אנשים שיכירו בגדלותו, ובלית ברירה, יצא לעבד בפאלחה…

באחד הימים ראה אותו שם אדם שהכירו מבגדד, ונדהם.

"במחילה מכבוד תורתו", אמר, "מה עושה כאן הרב?".

"פועל אני".

נחרד אותו אדם, אך רבי סלמן הרגיעו. בארץ ישראל, הסביר, לא אכפת לו להיות אפילו פועל…

הלה פנה תכף ומיד לראשון לציון, הגאון רבי יצחק נסים זצ"ל, ואף הוא הזדעזע. גאון עולם כזה, הבקיא בתורה ובפוסקים ישר והפוך, עובד בשדה כאחד הפועלים? לקחוהו מיד והושיבוהו בבית הדין הגדול לערעורים כראוי לו, אך הוא מעצמו, מוכן היה להיות פועל.

להבדיל, היו אנשים עשירים בעלי בתים ושדות, צאן ובקר, שנטשו הכל ובאו לארץ בחסר כל. מאנשים בעלי יכולת ומעמד הפכו לנוטעי עצים ביערות של הקרן הקימת, אך הסכינו לכל כדי לחיות בארץ אשר עיני ה' בה.

משה רבנו התחנן לפני הקב"ה להכנס לארץ ישראל, ובקש שאם לא כאדם – לפחות יכנס אליה בגלגול בבהמה!

אכן, כדאית היא ארץ ישראל להקריב עבורה הכל!

יש לך דעה בעניין? זו הבמה שלך!

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.