מושגים ביהדות א'

אב בית דין – אב"ד – גאב"ד

ראש בית הדין. גאב"ד – גאון אב בית דין.

בעבר היה אב בית הדין המשנה לנשיא בית הדין והשני במעלתו. כיום מקובל לכנות כך את הדיין החשוב וראש בית הדין בבתי דין הדנים על פי דין תורה. מנהגי כבוד מיוחדים נקבעו לגבי אב בית דין. וכשרואים אותו גם מרחוק צריך לקום בפניו עד שיעבור. אב בית דין שמת, כולם קורעין עליו, ונוהגים כמה דיני אבילות.

אבן העזר

אחד מארבעת חלקי הטור והשולחן ערוך – ספרי ההלכה הגדולים והמרכזיים.

'אבן העזר' הוא כינוי שהעניק מחבר ספרי הטור רבי יעקב בן אשר לחלק העוסק בדיני אישות, גיטין וקידושין. מקור השם הוא על סמן הפסוק: "אעשה לו עזר כנגדו" (בראשית ב', י"ח). נהוג גם לציין את החלק בראשי תיבות אהע"ז או אה"ע או אבה"ע.

אורח חיים

אחד מארבעת חלקי הטור והשולחן ערוך – ספרי ההלכה הגדולים והמרכזיים.

"אורח חיים" הוא כינוי שהעניק מחבר ספרי הטור רבי יעקב בן אשר לחלק העוסק במכלול ההלכות היום יומיות, סביב כל שעות היממה ומעגל השנה, חגים ומועדים. בחלק זה נכללים הלכות תפילה, ציצית, תפילין, אכילה וברכות, והלכות שבת ומועד.

אורים ותומים

גוויל שבו כתוב שמו המפורש של הקב"ה שהיה נתון בתוך כפלי החושן, ובאמצעותו היו אותיות אבני החושן מאירות בזו אחר זו, כתשובה לשאלת הכהן.

האורים ותומים מוזכר בעיקר בתקפות המלכים והשופטים הראשונים, כמנגנון שבאמצעותו התקבלו החלטות מהותיות הנוגעות לענייני ציבור, יציאה למלחמה, חלוקת הארץ ועוד.

פעולת האורים ותומים הייתה מתבצעת באמצעות הארת האותיות שהיו חקוקות על אבני החושן, לאחר שנשאלה שאלה. צירוף האותיות היה יוצר את התשובה.

איסור דאורייתא

דבר האסור מן התורה.

כל דבר שנאסר לעשותו והאיסור הוזכר במפורש בתורה, או שאיסורו נלמד באחת מהמידות שהתורה נדרשת בהן, או שאיסורו נלמד כהלכה למשה מסיני, או שאיסורו נלמד מסברא מדברי תורה. ויש אומרים, שגם איסור שנזכר בנביאים או בכתובים הרי הוא כאיסור של תורה.

איסור דרבנן

דבר שנאסר על ידי חכמי ישראל.

חכמי ישראל תיקנו תקנות, גזרו גדרות וסייגים שלמרות שתוקפם נובע מדברי התורה, שנאמר (דברים י"ז, י"א): "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", בכל אופן ישנן הגדרות חומרה שונות בין איסור דרבנן לאיסור דאורייתא. לגבי גזירות ותקנות חכמים, נוקטים בכלל: "ספק דרבנן לקולא". מאידך, לגבי איסורים של תורה הכלל הוא: "ספק דאורייתא לחומרא".

אם כי, נהגו גם חומרה גדולה באיסורי חכמים, הטילו עונשים קשים על המזלזל בגזירותיהם, חייבוהו מלקות, נידוי, ואף התירו לקרותו: "עבריין".

יש מקרים שבהם מצוות התורה נדחות מפני איסורי חכמים שנגזרו כסייג לתורה, כגון תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת, או נטילת לולב ביום ראשון של סוכות שחל בשבת.

אלול

החודש העברי השישי למניין חודשי השנה.

אלול הוא החודש השישי מהחודשים העבריים הנמנים מניסן. בחודש אלול 29 ימים. מקור שמו של חודש אלול הוא בשפה הארמית ומשמעותו עונת הקציר. חז"ל מביאים גם רמש בשמו של החודש להיותו חודש הרחמים וסליחות בראשי התיבות של אלול אני לדודי ודודי לי. חודש אלול הוא חודש הרחמים והסליחות, שבראש חודש אלול עלה משה להר סיני לקבל את לוחות הברית (בפעם השניה). הוא שהה שם ארבעים יום שהסתיימו בי' בתשרי – יום הכיפורים. בימים אלו נהג כל עם ישראל בצום ובתענית, עד שביום הכיפורים נסלח להם חטא העגל. ימים אלו נקבעו לדורות כימי רצון ורחמים, וכהכנה לעשרת ימי תשובה, שהינם ימי דין ומשפט. מרבים בהם במעשים טובים, במתן צדקה ובעריכת חשבון הנפש.

עדות המזרח משכימים לקום מדי יום במהלך חודש אלול לאמירת סליחות. בני אשכנז משכימים לאמירת סליחות החל ממוצאי שבת שלפני ראש השנה. מלבד אם חל ראש השנה בימים ב' או ג' ואין ממוצאי שבת עד ראש השנה לפחות ארבעה ימים, אז, מתחילים לומר סליחות במוצאי שבת, שבוע קודם לכן.

נוהגים לתקוע בשופר במשך חודש אלול בתפילת שחרית, כדי להזכיר את ההתעוררות לתשובה.

אמה

מידת אורך קבועה.

אמה היא מדית אורך שנמדדת כמרחק מן ראש האצבע האמצעית ועד המרפק. על מנת להגדיר אותה במושגי מרחק המקובלים בימינו תורגמה לס"מ. שיעור האמה הוא: 58 ס"מ – לשיטת ה"חזון איש"; ו-48 ס"מ לשיטת רבי חיים נאה ז"ל. באמה יש 6 טפחים.

אמוראים

חכמי התלמוד

האמוראים הם חכמי ישראל שחיו והנהיגו את העם אחר חתימת המשנה שחוברה על ידי התנאים. אמוראים, תואר שפירושו: מתרגם, מפרש. האמוראים היו רשאים רק לבאר ולפרש את דברי התנאים אך לא לחלוק עליהם.

אמן

הסכמה ואימות דבר שנאמר, בקשה שיתקיים הדבר שנאמר.

משמעותה של המילה אמן היא הסכמה לדברים שנאמרו מפי אחר, ובארמית פירושה – אמת. צריך לענות אמן לאחר שמיעת ברכה ממישהו אחר, וכשעונים אמן מכוונים, אמת היא הברכה שבירך המברך ואני מאמין בה. בברכות שמהותן תפילה ובקשה, כגון הברכות האמצעיות של תפילת שמונה עשרה, יש לכוון, מלבד הכוונה האמורה, גם: יהי רצון שיתקיימו הדברים.

חז"ל הפליגו במעלת עניית אמן, ואמרו: "גדול העונה אמן יותר מן המברך" (ברכות נג, ב). כמו כן אמרו: "כל העונה אמן בכל כוחו – פותחים לו שערי גן עדן, שנאמר: 'פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים', אל תקרי: שומר אמונים, אלא: שומר אמן" (שבת קיט, ב).

אסרו חג

יום החול שלמחרת חג הפסח, חג השבועות וחג הסוכות

יום החול הראשון שלאחר החגים פסח, שבועות וסוכות, נקרא איסרו חג. הימים הם כ"ב ניסן, ז' סיון, כ"ג תשרי. שמו של "אסרו חג", מקורו בפסוק (תהילים קיח, כז): "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח" – "כל העושה איסור (תוספת) לחג באכילה ושתיה, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן". לכן נוהגים להרבות במאכל ושתיה ביום זה וגם נוהגים בו שמחה ולא מתענים בו.

אפיקורוס

המבזה את התורה, לומדיה או חכמיה. הכופר במהות הנבואה, הכופר בנבואתו של משה רבינו, האומר שאין הקב"ה יודע את מעשי בני האדם.

בהגדרת אפיקורוס קיימות דעות שונות. האפיקורוס פסול לעדות, אסור להחזיר לו אבדתו, שחיטתו נבלה ואין לו חלק לעולם הבא. אפיקורוס שמת – אין קרוביו מתאבלים עליו.

ארבע מידות בית דין

ארבע שיטות לענישה במוות, שבהן היו בית דין ממיתים את הנידונים למוות.

ארבעת אופני הענישה במוות שונים בחומרתן, כל נידון נהרג במיתה שהוא חייב בה לפי חומרת העבירה שעבר. יש אומרים שדרוג חומרת המיתות הוא: סקילה, שריפה, הרג, חנק, ויש אומרים: שריפה, סקילה, חנק, הרג. בתי הדין נמנעו בדרך כלל לדון למוות ומכארבעים שנה לפני חורבן בית המקדש השני הפסיקו בתי הדין לדון למוות כלל.

ארבעה וחמשה

תשלום קנס שמשלם מי שגנב שה או שור וטבחו או מכרו, לפני שנתפס.

התורה קנסה את הגונב שור ושה וטבח או מכר אותו, לשלם פי ארבע על השה ופי חמשה על השור.

בהבדל הקנס בין שור לשה נאמרו שני טעמים: א. שור שגניבתו וטביחתו או מכירתו גרמה לביטול ממלאכה, ישלם חמישה, שה שלא ביטלו ממלאכה – ארבעה"; ב. אמר רבי יוחנן בן זכאי, בא וראה כמה גדול כבוד הבריות, שור שהלך ברגליו, ולא היה צריך הגנב לסחבו – חמשה, שה שהרכיבו על כתפו (וביזה הגנב את עצמו) – ארבעה.

ארבעה צומות

ימים שבהם מתענים בצום – על פי דברי הנביאים: ג' תשרי, עשרה בטבת, י"ז בתמוז וט' באב.

הנביאים קבעו ימי צום ותענית שמטרתם לעורר את העם לשוב בתשובה ולתקן את המעשים, בהיזכרנו במאורעות קשים ומצערים שאירעו בתאריכים אלו לעם ישראל:

בשלושה בתשרי מתענים על הריגתו של גדליה בן אחיקם ועל הצרות שאירעו לעם ישראל בעקבות הריגתו. הוא הופקד על ידי מלך בבל על שארית הפליטה של העם בארץ לאחר חורבן בית המקדש הראשון. לאחר הריגתו גלו כולם ונהרגו אלפים מישראל.

בעשרה בטבת מתענים כי ביום זה החל המצור על ירושלים על ידי צבא נבוכדנאצר מלך בבל. מצור זה היה תחילתה של הפורענות שבסופה היו חורבן בית המקדש הראשון וגלות בבל.

בשבעה עשר בתמוז מתענים כי ארעו בו צרות רבות לעם ישראל: נשברו הלוחות לאחר מעמד הר סיני, בטל קרבן התמיד לפני חורבן בית המקדש, הובקעה חומת ירושלים על ידי האויבים, נשרפה התורה על ידי אפוסטמוס הרשע והועמד צלם בהיכל על ידי רשעי ישראל.

בתשעה באב מתענים על כי ביום זה נחרב בית המקדש הראשון והשני, נגזר על אבותינו – יוצאי מצרים – שלא יכנסו לארץ, נלכדה ביתר ונחרשה ירושלים.

ימי צום אלו מיוחדים הם לעשיית תשובה, לעריכת חשבון נפש ולתיקון המעשים. החורבן, הגלויות והצרות שאירעו לאבותינו בעבר, מעוררים אותנו לשוב על א'. בכוחה של ההליכה בדרך ה' למנוע את המשך הפורענות.

ארבעת המינים

ארבעה סוגי צמחים: אתרוג, לולב, הדס וערבה.

את ארבעת המינים ציוותה התורה ליטול בחג הסוכות. ביד ימין נוטלים את הלולב, סביבו אוגדים (קושרים) 3 הדסים ו-2 ערבות, וביד שמאל נוטלים את האתרוג. מהות המצווה היא לנענעם יחד. לפני שנוטל אותם מברך: "ברוך אתה ד' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת לולב". הברכה היא על הלולב מפני שהוא הגדול והבולט שביניהם. ביום הראשון של החג מוסיפים גם את ברכת "שהחיינו".