שאלה:
שלום הרב לפעמים קורים לי כל מיני דברים בחיים שמוציאים אותי מהשלווה של החיים הטובים, ואז אני מרגיש כעס פנימי על השם, לא בא לי להתפלל, ללמוד תורה ואל שום דבר שקשור לרוחניות. זה מושך אותי להיות עוד יותר רע, לכעוס על קרובים ולא לשמור על הפה. האם יש דרך להתגבר על זה, ובשעת צרה לדבוק בהשם ולא להתרחק…?
תשובת הרב של האינטרנט:
לכל אחד ישנן תקופות טובות יותר וטובות פחות.
כתוב בספרים שהקב"ה נותן לאדם תקופות יותר קשות, שבהן ההרגשות כלפי השם יתברך נחלשות והחשק למצוות פוחת.
והסיבות העיקריות לכך הן:
א. בשביל לבחון את האדם עד כמה באמת התורה והקב"ה חשובים לו, והאם כשאין לו מצב רוח וחשק הוא יזלזל במצוות, או שהאמת היא נר לרגליו, ולא משנה מה יעבור עליו, את התורה הוא לא יזנח.
מי שעומד בניסיונות כאלו ראוי להקרא עבד השם אמיתי ובן יקר של אבינו שבשמים, והמעמד שלו לעתיד לבוא יהיה גדול מאד.
ב. כדי להכשיר את האדם להגיע למדרגה רוחנית יותר גבוהה.
יש כלל שלא יתכן להתעלות בלא לעבור לפני כן ירידה, וכמו שכתוב בספר משלי "שבע יפול צדיק וקם".
בזמן הירידה, כשאדם מתקשה לעבוד את השם יתברך, אם במקום להתייאש הוא מנסה לעשות מה שביכולתו, והוא מצפה שיגיעו ימים עם הרגשות יותר חזקות של קירבה לאבינו שבשמים, התקופה הזו בונה אותו מאד בפנימיות (למרות שבזמן הקושי קשה להרגיש את זה), ובבוא העת, שהתקופה הזו תעבור, הוא ימצא את עצמו ברמה רוחנית יותר גבוהה מהרמה בה הוא היה לפני הירידה.
ככל שהתקופה הפחות טובה יותר קשה, ההתעלות והאור שיגיעו לו אח"כ יהיו יותר גדולים, ועל זה נאמר "כיתרון האור מן החושך".
בימים אלו, כשאנו נמצאים כבר סמוך לביאת משיח צדקנו, ישנה חשכות וקושי כלליים בעולם, והרבה אנשים מרגישים שעוברת עליהם תקופה קשה, אך אל לנו להתייאש, החשכות הזו שעוברת עלינו היא ההכנה האחרונה לפני ביאת הגאולה השלמה, כפי שמבואר בחז"ל שלפני הגאולה השלמה תהיה ירידה רוחנית גדולה בעם ישראל.
מה ניתן לעשות? את השאלה הזו חז"ל כבר שאלו בגמרא בסוף מסכת סוטה – "על מי יש לנו להשען?"
ותשובתם הידועה היא שיש לנו להשען על אבינו שבשמים.
צריך לעשות את המקסימום שיכולים, אך בלי להרגיש עצבות ממה שלא מצליחים לעשות, לשמוח בעצם זה שאנו רוצים ומשתדלים, להאמין שכל מה שעובר עלינו זה לטובה, להתפלל לקב"ה ולהשען
על אבינו שבשמים שיצליח את דרכנו וישלח לנו בקרוב מאד את משיח צדקנו!