1/26

כשהרב מרדכי אליהו קרע לגזרים את הצ'ק של מליון הדולר

סיפור מדהים שסיפר הרב יוסף מוגרבי

ישנו אדם שמהרגע בו הוא קם בוקר ועד שהוא עולה על משכבו לעת ערב הוא 'מת' חמישים פעם. האדם הזה הוא צר עין, שאינו מסוגל לראות בהצלחת זולתו. מידת הקנאה בוערת בעצמותיו עד שאינו יכול לראות או לשמוע שלמישהו אחר טוב. ועיקר המוות של האדם בעולם הזה אינו מתרחש כאשר מלאך המוות נוטל את נשמתו, אלא כאשר הוא מקנא בחברו

האדם על פי טבעו, אינו מסתפק במה שיש לו. אפילו אם אינו מקנא בחברו, הוא תמיד אינו מרוצה מכל אשר השיג ורכש עד כה. אדם שיש בבעלותו רכב תקין, אינו חש סיפוק עד שיעלה בידו לרכוש מכונית יוקרתית. וברגע שעולה בידו לקנות את המכונית משאת לבו, מיד הוא מגלה כי זה עתה יצאה לשוק מכונית חדישה יותר ועדכנית יותר, וכבר מנקרת בקרבו שאיפה חדשה.

כל חיי האדם הם מרדפים חסרי קץ, להשיג עוד, ושיהיה לו עוד! בחסד ה' הוא זכה לבריאות, אשה, ילדים, בית, פרנסה, מזון בשפע, ואף על פי כן, הוא לעולם אינו נרגע, ותמיד מציב לעצמו מטרות ומשתוקק להשיג מעבר למה שיש לו עתה.

הקב"ה שתל כל אדם במקום מסויים, נתן לו את האשה המתאימה לו, ואת הילדים הראויים לו. הכל מנוהל משמים, וגם אם לעיתים נראה לאדם כי מצב מסוים שבוא הוא נמצא הינו קשה ומאתגר, הרי הקב"ה שמכיר אותו לפני ולפנים הוא זה שהעמיד בפניו את ההתמודדות הזאת, ומכאן שהוא יכול ומסוגל להתגבר על כל הקשיים והמכשולים הניצבים בפניו.

המוות של האדם מתחיל כאשר הוא פוזל למקומות אחרים וחושב לעצמו: "אם רק הייתי שם, אם היו לי התנאים האלו, את הבית הזה או את הרכב ההוא – הייתי המאושר באדם!" במקום להודות על אשר קיבל ומונח לפניו, הוא עסוק ב'שם' ובמה שנמצא מעבר להשגתו.

 

כאשר אברהם אבינו יצא למלחמה כנגד המלכים, ונחל ניצחון, הוא היה זכאי לקבל את כל רכושם כשלל. כל אוצרות המלכים, כספם וזהבם – היו לו: "תן לי הנפש והרכוש קח לך" (בראשית י"ד, כ"א), נשבע אברהם אבינו וקרא: "הרימותי ידי אל ה' קל עליון קונה שמים וארץ. אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם".

את אברהם לא מעניין הכסף, ברוך ה' לא חסר לו דבר. אותו מעניין דבר אחד והוא רוחניות. לכן – כך הוא אומר למלך סדום – את הכסף והרכוש אתה יכול להותיר בידך, אבל על הנפשות איני מותר, כי עלי ללמד אותם שיש בורא לעולם!

זו היתה מידתו של אברהם אבינו ותלמידיו, אשר סיגלו לעצמם עין טובה, ושמחו בחלקם, ושאפו תמיד רק לקנות מידות רוחניות טהורות.

מרן הגאון הראשון לציון  רבי מרדכי אליהו זצ"ל הזדמן פעם לארצות הברית וביקר בביתו של יהודי עתיר הון שרכושו נאמד במיליארדי דולרים.

הגר"מ אליהו הביט בדמותו של העשיר, ותכף ראה כי על פניו שורה רוח נכאים. "למה אתה כל כך מדוכדך?" שאל את האיש, שהשיב בעגמה: "כבוד הרב, אין לי מה לעשות עם כל הרכוש הרב שצברתי, כל עושרי העצום עומד לרדת לטמיון!

"מה ארע?!" שאל הגר"מ אליהו כשארשת דאגה מתוחה על פניו.

"יש לי בן יחיד העומד עתה להינשא לגויה!" השיב האיש במרירות לב. "את כל רכושי העצום עתידים לרשת גויים!"

"האם נסית לפנות לרבנים או לאנשי חינוך שידברו על ליבו של בנך?"

"מה השאלה?" ביכה העשיר, "כל הרבנים דיברו עמו וניסו לשכנעו לבל יוציא עצמו מכלל ישראל, אך כל הדיבורים והשכנועים נפלו על אזנים אטומות, בני עומד איתן בדעתו, ומתעקש לשאת את הגויה לאשה!"

עוד הרב יושב בסלון ומשוחח עם העשיר, והבן הסורר נכנס לחדר בלוויית ארוסתו הגויה. האב לא היה מסוגל להביט במראה המזעזע והחל לבכות בכיות עצומות ונוראות.

הגר"מ אליהו לא היה יכול לראות בכאבו של האב ואמר לו: "אמור לבנך שמבקש אני לדבר עמו בחדר סגור במשך חמש דקות בלבד!"

האב פנה לבנו וביקש בתחנונים שיאות לשוחח עם הרב, אך הבן בשלו: "כבר שלושים רבנים דיברו איתי, ואיש לא הצליח לשנות את דעתי. מפני מה אתה חושב שהרב הזה יצליח לעשות את מה שלא עשו כל קודמיו?!"

לאחר שהאב הבטיח לו את כל אוצרות תבל, נכנע הבן הסורר, והסכים לדבר עם הרב. "שבי פה והמתיני במשך חמש דקות על השעון", פנה הבחור לארוסתו הגויה, "אני נכנס לחדר סגור כדי לשוחח מעט עם הרב, ותכף אחזור!"

הבן עשה כדבריו, ונכנס לחדר בו ישב הגר"מ אליהו. בינתיים חיכה האב הדואב בחוץ בלב חרד ודרוך. עשר דקות חלפו, רבע שעה, עשרים דקות, חצי שעה והבן לא יוצא מהחדר. ארבעים דקות חלפו והבחור עדיין משוחח עם הרב. רק לאחר חמישים דקות תמימות נפתחה הדלת. הבן יצא מהחדר, נישק את ידי אביו וקרא בהתרגשות: "אבא! קיבלתי החלטה, אני לא מתחתן עם הגויה הזאת, עכשיו אני הולך לבטל את האירוסין לאלתר, ולומר לה ללכת לדרכה!"

הבן עשה כדבריו, והאב הנרגש הוציא ממגרת שולחנו פנקס המחאות ומיהר לכתוב צ'ק על סך מליון דולר לפקודת הגר"מ אליהו. "כבוד הרב! תודה. ברם הגר"מ אליהו נטל את ההמחאה לידיו, קרע אותה לגזרים והחזיר אותם במתנה לעשיר.

"כבוד הרב!" מחה האיש, "עשית לי טובה עצומה, גרמת לי לשמוח בילד היחיד שלי, עכשיו אני רוצה שגם אתה תשמח בילדים  שלך, ותוכל לחתן אותם בשלווה, ללא כל עול ודאגה!"

אך הרב בשלו: "שמע חביבי, אני דיין, יש לי משכורת קבועה, ברוך ה' לא חסר לי מאומה ואני לא רוצה לקבל ממך מאומה. אם אתה רוצה להשיב לי טובה, חלק את הכסף לישיבות שבארץ ישראל!"

הגביר לא נכנע והמשיך לדבר על לב הרב, אולם כל השכנועים לא פעלו כמלוא נימה. הגר"מ אליהו לא הסכים ליטול לידיו ולו פרוטה אחת!

לאחר שהרב יצא מאת העשיר, פנו עליו בניו ומלויו: "אבא! האם לא חבל על מליון הדולר?! הרי יכולת לשבת וללמוד בלי כל טרדות ודאגות במשך כל ימיך!"

תשובתו המאלפת של הגר"מ אליהו מהווה שיעור מוסר עצום. "דעו לכם בני, כי אם הייתי נוטל את מליון הדולר, בסופו של דבר הבחור היה מתחתן עם האשה הנכרייה. וזאת מפני שעל ידי כך היה מתברר כי כל כוונתי מלכתחילה לא היתה נקיה ולשם שמים בלבד. כדי שאדם יוכל להשפיע על מאן דהו, עליו לחשוב רק על טובת זולתו בלא לערב שמץ נגיעה אישית!"

זוהי הנהגתו של אדם שניחן בעין טובה. הוא תמיד שמח בחלקו ואף פעם אל חסר לו דבר. הוא חי בהרגשה תמידית שהקב"ה מעניק את כל צרכיו וממילא אין לו צורך לשאוף לחומריות ולהשיג ולהרבות שלל!

 

מתוך הספר 'אבות ובנים' על מסכת אבות

 

יש לך דעה בעניין? זו הבמה שלך!

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.