חיי ר' שמשון רפאל הירש

במציאות בה רבו התועים והתמעטו מבקשי דבר השם, עמד רבי שמשון רפאל הירש בכוחו ובחילו לישראל ולאורייתא להחזיר עטרת התורה ליושנה ולהשיב לבבות ישראל לאביהם שבשמים תחת הסיסמא "האמת מתקיימת, השקר לא מתקיים"

באמצע המאה ה – 18, כתוצאה מהמפכה הצרפתית, פשט חזון האמנציפציה שכלל בתוכו חזון מדיני וחברתי, הרעיון המדיני חירות, שוויון זכויות ואחוה, לאמור שכל בני אדם נולדו שוים, ושצריכה לשרור אחוה בין העמים ובין כל אזרחי המדינה, והחזון הכלכלי הרס את כל הגדרים של מעמד גזע ודת והרשה לכל איש לבחור במקצוע ובמשלח יד לפי רצונו, רוח המהפכה חדרה מיד לגיטו היהודי והתפשטה שם במהירות, בצד הזדמניותיה המורחבות ליהודים בתחמים שונים חוללה האמפנציפציה הרס רב בכל מערכות החיים היהודים. עד עתה חיו היהודים סגורים בתוך עצמם מאונס וחייהם התנהלו ע"פ השו"ע, אך כשהורשו להשתתף בחיים החברתיים, דימו רבים בנפשם ששמירת תורה ומצוות מונעת בעדם מלהשתתף בחיי העולם הרחב. ביהדות גרמניה החלה תופעת ההשכלה להראות ברבע האחרון של המאה ה – 18, אף משה מנדלסון החל אז את פעילותו כאשר ניסה הוא לקדם את ההשכלה בין בני עמו.

בביתו של רבי רפאל הירש בעיר האמבורג התקימו אסיפות והתיעציות רבות לטכס עצה איך ללחום נגד מזימות אלו ולהרים את קרן התורה בנו שמשון שנולד בבית זה, יאמר לימים, שהתיעציות אלו הם שנתנו לו את הדחף המוקדם לבחור בדרכו ובייעודו בחיים.

רבי שמשון הירש נולד בכ"ד סיון תקס"ח בעיר האמבורג, שם הושפע רבות מרבי יצחק ברנייס שהיה אבד האמבורג ממנו רכש ידיעות מקיפות בש"ס ופוסקים, בשנים מאוחרות יותר יאמר עליו רבי שמשון שהוא היה הוגה הדעות היהודי המזהיר ביותר בימיו.

לאחר מכן עבר למאנהיים שם למד בישבתו של רבי יעקב עטלינגער בעל "הערוך לנר". ובהיותו בן עשרים ושתים נתמנה הוא לרבה של אולדנבורג, היה זה בהמלצת רבי נתן אדלר בעל "נתינה לגר" שם החל בפעולת חייו שישים שנה של לחימה בדיבור בכתב ובמעש למען תורת ה' ונגד תנועת הריפורמים שם כתב הוא ספר קטן בכמותו ורב באיכותו "אגרות צפון" בו הוא דן בכל השאלות הבוערות שעמדו בפני הדור הצעיר של יהודי גרמניה בפרט, ויהודי מערב אירופה בכלל שם הוא מסביר מהו להיות יהודי, רבי זלמן שפיצר בספרו "תיקון שלמה" כותב על איגרות אלו: "מי שקרא באלו י"ט איגרות ימצא עצמו שקודם שקרא לא היה מכיר דת יהודית מהי ונעשה כבריה חדשה" הספר תורגם לשפות שונות ורבי ישראל סלנטר אמר לתרגמו לרוסית.

הספר הרשים לא רק את העולם החרדי, אלא הדהים גם את המנהיגות הרפורמית שראו בו התקפה אמיצה על שיטתם, ומאז החלו לכתוב מאמרים בעתונות כנגדו.

בשנת תקצ"ה כתב את ספר "חורב" בו נתן תיאור ממצה על מצוות עשה ול"ת בין חובת הלבבות ובין חובות הגוף עם טעמי המצוות ונמוקם.

ספר זה היה לו תפקיד מפתח בקביעת העובדה שהיסוד העיקרי ובריח התיכון של היהדות הם חוקי התורה והחובה לקיים אותם במלואם.

"הדחף לכתוב את הספר בא משום שנמסרות לי מאות נפשות צעירות שעלי לתת להם מורים והם עצמם אין מכירים את הדת, וגם ספר אין בידי שיראה להם"

הרב הירש נתקשה למצוא מו"ל יהודי שיוציא את הספר, עובדה זו היא עדות נאמנה למצב הדור של אז שלא האמינו מול"ים יהודים, שיש סיכוי למכור ספר שקורא לנאמנות לתורה. עקב כך נאלץ לפנות למו"ל לא יהודי באלטונא, והלה שלא הבין הרבה בשוק הספרים היהודי הוציאו לאור.

בהיותו בן שלשים הוא הוציא את ספרו "נפתולי נפתלי", בה הפריך מכל וכל את שיטתה וביסוסה של תנועת הרפורמה, הוא האשים אותם שסילפו במתכוון את המקורות בתנ"ך ובש"ס והוכיח לעין כל את בורותם.

באולדנברג שהה אחד עשר שנים ובשנת תר"א נבחר להיות לרב הרב הראשי למחוז אוסטפריזלנד בממלכת הנובר. בשנת תר"ז מתקבל הוא כרבה של ניקולשברג.

בהכתרתו הוא פרץ בבכי "מי אני ומה אני במקום שגדולי עולם ישבו שם" והבטיח להרבנים הנאספים שיכוף ראשו כאגמון לפניהם והוא אשר יעמוד על ימינם בכל עת.

כארבע שנים אח"כ נודע לו שבקהלת פרנפורט העתיקה התארגנו מאה משפחות לייסד להם קהילה נפרדת על טהרת הקודש. רצה הרש"ב הירש לבוא לעזרתם, והעדיף לוותר על כסא ממלכתו שמנה שישים אלף איש לקראת כמה משפחות-ועבר הוא לכהן כרבה של פרנקפורט, קהילה זו מסרה נפשה ללא גבול עבור קיום תורה ומצוות. הרקע ליסוד קהילה זו שכן בפרנאפורט שלט וועד הקהילה שהצהיר שמי שעדיין מניח תפילין מנוע להיות חבר בוועד, כשנפטר דיין הקהילה רבי יעקב פוזן, הזמינה המשפחה את רבי צבי בנימין אייערבך להספיד את הנפטר, אך וועד ההילה סירב להרשות את הדבר, והרב נאלץ לשאת דברי הספד ברחוב מחוץ לבית הקברות, עקב מעשה זה החליט בן הנפטר ר' שלמה פוזן לייסד ארגון עצמאי והרש"ר הירש הסכים ללא כל תנאי לבוא ולחזק.

שם הוא ייסד ובנה את כל המוסדות אשר קהילה יהודית מושתת עליהם במשך השנים התפרסמה "קהילת ישורון" בפרנאפורט לקהילה החשובה ביותר ברחבי גרמניה. הרש"ר הירש דגל בשיטת "תורה עם דרך ארץ" וגם להתעסק ביישובו של עולם והעובדה ההסטורית ששיטה זו היא שהצילה אלפי ישראל לתורה ולמצוות ומבלעדיה לא היתה ליהדות החרדית תקומת במדינה זו. כשהחל הרש"ר הירש בפרקפורט היו כאמור כמאה חברים בקהילה, ובפטירתו היו כבר אלפים רבים בקהילה זו. בין חיבוריו נודע פירושו לתורה, לתפילה ולתהילים.

הקהילה נהגה לשלם את משכורת הרב בתחילת כל רבע של השנה האזרחית, כשהרגיש שקיצו קרב, ציווה לבניו שבאם ילך לעולמו לפני סוף התקופה, שידאגו להחזיר את החלק העודף של משכורתו, הוא נפטר ביום האחרון של הרבע ז"ך טבת.

[מתוך אתר 'השבת']

יש לך דעה בעניין? זו הבמה שלך!

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.