1/42

הברית שלנו עם מלך העולם

כשהתינוק הרך מגיע לגיל שמונה ימים בלבד, אנו מכניסים אותו בברית הקדושה הכרותה ביננו ובין בורא העולם מאז ימות אברהם אבינו ועד היום.

'ברית מילה' היא מצוה המוטלת על כל מי שנולד לאם יהודייה, ונהגו יהודים בכל רחבי העולם לכל אורך הדורות לקיים אותה בהידור ובלי להסס. גם יהודים שאינם שומרים על אף מצווה אחרת מהתורה, לא שומרים שבת ולא אוכלים כשר, מקפידים למול את בניהם, מתוך הבנה שזוהי אחת המצוות הכי בסיסיות והכי חשובות בחייו של יהודי.

חכמנו זכרונם לברכה אומרים שאליהו הנביא מגיע לכל מקום בו מתקיימת ברית מילה, ומאחר ואליהו הנביא ברוב קדושתו העצומה אינו יכול לסבול את החטאים של בני האדם, הקדוש ברוך הוא סולח ומוחל על העוונות של כל מי שנמצא במעמד הברית, כדי שאליהו הנביא יוכל להשתתף גם הוא. מכאן אנו לומדים עד כמה חשובה ועצומה המצווה הזו של קיום ברית המילה כהלכתה.

החיוב למול את הילד מוטל על האבא, ובמקרה שאין לו אבא, החיוב עובר לבית הדין של העיר, שאחראי עם הברית בשיתוף עם האמא כמובן.

כשהילד מגיע לגיל 13, אם עדיין לא מלו אותו, החיוב עובר אליו, והוא צריך לדאוג למצוא מוהל מוסמך שיוכל למול אותו כדת וכדין.

את פרטי ההלכות של מעשה הברית עצמו לא נבאר כאן בפרוטרוט, כי את הברית חייבים לעשות על ידי מוהל מוסמך ובעל ניסיון, שאנו יודעים בביטחון מלא שהוא לא יעשה נזק פיזי לתינוק חלילה.

במקום זאת נתמקד בהלכות כלליות יותר הנוגעות גם להורים ולבני המשפחה:

ברית מילה עושים רק ביום, ולא בלילה. זמן הברית הוא מזריחת החמה ועד שקיעת החמה, ולכן מומלץ לקבוע לכתחילה את מועד הברית לשעת צהרים או בוקר, ולא לפנות ערב כדי להימנע ממצב שבו עיכובים, פקקי תנועה וכו', עשויים לגרום לכך שהחמה תשקע לפני שנספיק לערוך את הברית, ונצטרך לחכות ליום המחרת כדי לעשות את הברית בפועל.

את הברית יש לערוך ביום השמיני להולדת התינוק, כשהיום בו נולד התינוק נחשב גם כן בתוך המספר הזה. לדוגמה: תינוק שנולד ביום שני בשבוע סופרים לו שמונה ימים כך: שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי, שבת, ראשון ושני. המשמעות, כל תינוק נימול באותו יום בשבוע שבו הוא נולד. אם נולד ביום ראשון, נמול אותו ביום ראשון, אם נולד ביום שלישי, נמול אותו ביום וכו'.

חשוב לדעת: אסור בשום אופן לערוך ברית לתינוק שסובל ממחלה או שיש לו חום גבוה, ואפילו אם לא נשקפת לו סכנה בכלל. יש להמתין עד שהתינוק יבריא ולאחר מכן להתייעץ עם רופא ועם מוהל מוסמך לגבי מועד עריכת הברית.

כמו כן אסור בשום מצב ובשום אופן לעורך לתינוק ברית לפני שמלאו לו שמונה ימים.

עם זאת, כשמגיע היום השמיני אין צורך להמתין עד לשעה שבה נולד התינוק ואפשר למול אותו כבר מהבוקר. כלומר: גם אם התינוק נולד ביום שני חצי שעה לפני שקיעת החמה, את הברית עצמה נוכל לעשות ביום שני הבא, מיד עם זריחת החמה.

מצוות הברית ביום השמיני גדולה כל כך, עד שהיא דוחה אפילו את השבת, ומותר למול את התינוק בשבת.

אבל, חילול השבת הותר רק לצורך מעשה הברית עצמו. אסור לנסוע ברכב בשבת כדי למול את התינוק, או להפעיל מכשירים חשמליים וכו'. ההיתר היחיד של הברית בשבת הוא לחתות את עורלת התינוק. את כל יתר ההכנות צריך להכין מלפני השבת.

כל מה שאמרנו שמותר למול תינוק בשבת, זה רק אם הברית מתקיימת בזמנה, כלומר ביום השמיני להולדת התינוק. אבל אם התינוק היה חולה מעט או שהברית נדחתה מסיבות אחרות, אסור למול את התינוק בשבת, ויש להמתין עד יום ראשון.

ישנם מקרים שלפי ההלכה צריך להמתין ליום התשיעי כדי למול את התינוק, ואפילו אם הוא בריא. כך למשל במקרה שהתינוק נולד בכניסת השבת, ויש לנו ספק אם היה זה ביום שישי או בלילה שכבר נחשב לשבת. בכזה מקרה אי אפשר למול את התינוק ביום שישי, כי אולי הוא נולד רק בשבת וכאמור אסור למול את התינוק לפני זמנו, וכן אי אפשר למול אותו בשבת כי אולי הוא נולד ביום שישי, ואם כן שבת היא היום התשיעי ללידתו, וההיתר למול תינוק בשבת הוא רק ביום השמיני ללידתו. בכזה מקרה ימולו את התינוק רק ביום ראשון בבוקר.

חשוב לדעת: על פי ההלכה הברית צריכה להתבצע על ידי מוהל ירא שמים, הבקי בהלכות המילה ונאמן לקיים אותן במלואן. לכן לא טוב המנהג שנוהגים אנשים מסוימים, למול את בניהם על ידי רופא שאינו שומר מצוות, ואינו יודע או מעריך את ההלכה. עם זאת, במקרה שבו כבר בוצעה הברית על ידי רופא, אם היא עמדה בקריטריונים ההלכתיים הבסיסיים קיימנו בכך את המצווה, ומומלץ להתייעץ עם רב פוסק הלכות כיצד יש לנהוג במקרה כזה.

אחרי הברית יש למלא בקפידה רבה אחר הוראות המוהל, כדי לשמור על בריאותו של התינוק.

לאחר קיום מצוות הברית עם הברכות המקובלות כדת וכדין, עורכים 'סעודת מצוה', הכוללת בין היתר גם לחם או מיני פת אחרים. נוטלים ידיים, מברכים 'המוציא' ואוכלים סעודה, רצוי בשרית.

במקרה שהברית נערכה ביום צום, כמו יום כיפור, תשעה באב, או הצומות האחרים, עורכים את 'סעודת המצוה' במוצאי הצום.

נהגו ישראל קדושים, לבקש את ברכת הסנדק, המוהל והורי התינוק אחרי הברית, שכן זכות המצוה גדולה כל כך, עד שהמקיימים אותה זוכים שהתפילות שלהם מתקבלות בשמים בצורה טובה יותר.

כמו"כ נוהגים שמי שיש לו עניין מיוחד שהוא רוצה להתפלל עליו, יתפלל בזמן שהתינוק בוכה בעת הברית, והבכי הזך והטהור של התינוק המקיז מדמו ונכנס בברית עם הקב"ה, ישתלב עם הבכי שלנו והתפילה שלנו תעלה מעלה מעלה עד לכסא הכבוד.

יש לך דעה בעניין? זו הבמה שלך!

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.