1/31

דוקטורט בחכמה אלוקית

הרב ישראל כהן מספר בזכות איזו השכלה הצליח בפעילותו בעזרה ושיקום משפחות נצרכות.

שלמה שטיין 

לפני כשתים עשרה שנים כשהחל האכלוס הראשון בשכונת "בן צבי" בבית שמש, הבחנתי במצוקה קשה אצל אחד משכיני בבנין הסמוך. באופן טבעי בקשתי לעזור למשפחה ולנסות להעמיד אותה על הרגלים מבחינה כלכלית – סוציאלית. פניתי למספר תושבים בשכונה ובכוחות משותפים גייסנו סכום שהיה בו כדי להעניק עזרה ראשונה למשפחה. בהמשך נרתמנו לעזור לאבי המשפחה במציאת עבודה מכניסה, נפגשנו עם מנהל הבנק לו היתה חייבת המשפחה סכום עתק, הגענו להסדר תשלומים נח תוך מחיקה של חלק ניכר מהריבית. העמדנו את המשפחה על הרגלים.

לאחר הצלחה זו פנו אלי בבקשת עזרה עבור מקרים דומים במקום מגורי, הבנתי שיש צורך להקים גוף מקצועי שייתן מענה במקרה של צורך בעזרה ושיקום למשפחות שנקלעו למצוקה, וכך הוקמה "קופת השכונה". הגישה שלנו היא – לא מחלקים כספים, אלא משקמים את המשפחה מן היסוד.

לשם כך, אם נדרשת פעולה מול המערכת המשפטית או הרפואית אנחנו שם, ואם תידרש התערבות שלנו מול גופים כלכליים אנו שם עבור המשפחות, שלא לדבר על הקשר ההדוק שלנו עם לשכת הרווחה. במהלך השנים זכינו להיות שותפים בעזרה ושיקום של עשרות משפחות. כיום אנחנו מהווים מודל עבור ארגונים ולשכות רווחה.

במפגש הראשון שלי עם מנהל אגף הרווחה בעיר הוא שאל אותי: "מהי ההשכלה שלך האם יש לך תואר בעבודה סוציאלית או בתחום דומה?" אמרתי לו ההשכלה שלי כוללת את כל החוכמה שבעולם – התורה הקדושה! הכלים המקצועיים שלי הם "סייעתא דשמיא" – עזרה משמים – מהקב"ה!, הוא התייחס אלי בתחילה מאוד בחשדנות, עם הזמן כשהוא למד להכיר אותנו, החשדנות הפכה לאימון. היום הם מפנים אלינו מקרים לעזרה.

בהזדמנות כשמנהל אגף הרווחה בא לביקור פרטי בביתי, הוא שאל אותי מה ההבדל בינינו? אמרתי לו – אנחנו מתנדבים ועובדים לשם שמים לכן ההצלחה שלנו גדולה יותר. לימים ביקשתי את עזרתו לאחת המשפחות בשכונה ולצערו הוא נאלץ להשיב את פני ריקם, מחוסר בתקנים עבור כח אדם נוסף. אמרתי לו הנה ההבדל בינינו—- אנחנו כאן לא בשביל קריירה אלא רק כי זו שליחות וצו א-לוקי.

באחד המקרים הופעתי בפני בית המשפט בענינו של תושב השכונה שהסתבך בעברות מס, בעקבות דברי בפני השופט, הופחת עונשו לשנתיים מאסר במקום שמונה לבקשת התביעה. עורך הדין שאל אותי: "האם למדת משפטים?" אמרתי לו: "למדתי גמרא". "אתה כשרון מבוזבז" הוא אמר, והציע לי: "אני אממן עבורך לימודי משפטים ואתה תעבוד אצלי במשרד".

"אני מאמין", אמרתי לו, "שעזרה משמים ניתנת רק למי שהנהגותיו בחיים הם ע"פ רצון ה', ולא ההסתמכות על הידע המקצועי".

סדר היום שלי הוא כזה: בשעות הבוקר אני לומד בכולל, אחה"צ אני מלמד בישיבה. בין לבין אני מטפל בעניני ה"קופה". האם הזמן מספיק לכך? ובכן כפי שהסברתי אני מייחס את הצלחת הארגון אך ורק לכך, שכל מנהליו הם אנשים שהתורה נר לרגליהם. בכל פעם שחשבתי שעלי לבטל את לימוד התורה לצורכי הצדקה, נוכחתי לראות שלא הצלחנו באותה מידה כפי שציפינו, וזאת משום שההצלחה נתונה למי שהתורה נר לרגליו.

יש לך דעה בעניין? זו הבמה שלך!

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.