גנוב על אבא שבשמים

אחד מהבולטים בהיסטוריה של כוכבי הקולנוע הישראלי, יהודה ברקן, מספר על מה שגרם לו לחזור בתשובה ולהתחיל לנהל אורח חיים דתי.

 

יהודה ברקן, הדמות הנערצת על חובבי הקולנוע בישראל, מי שדמותו הופיע מדי ערב על המרקע בכל סלון ישראלי, והאיש שעשה מהפך עצום בחייו, והפך ליהודי דתי העוסק בקירוב לבבות, התראיין לתוכנית 'בכיוון אחר' של הידברות, וסיפר את סיפור חייו, ובעיקר את סיפור החזרה שלו בתשובה.

בשנות השמונים כבר היה יהודה ברקן דמות מוכרת לכל ישראלי. מאחורי היה רזומה עשיר של 'חגיגה בסנוקר, 'אבא גנוב', 'צ'ארלי וחצי' והתואר הבלתי מעורער של 'מלך המתיחות'. כעבור שנים אחדות כבר החל ברקן להתעניין יותר ביהדות, לשמור מצוות ולהתקדם בדרך לקיום חיים יהודיים מלאים על פי התורה וההלכה.

בראיון שהעניק ל'בכיוון אחר' שאל אותו המראיין: לא פעם סיפרת על כך שמלחמת המפרץ עוררה אצלך הרהורי תשובה. שהעובדה שטיל סקאד אחד שפגע בסעודיה גרם לעשרות חיילים הרוגים, ואילו 39 טילים שנורו לעבר ישראל הסתיימו עם הרוג אחד בלבד – היא זו שגרמה לך להתחיל לחשוב ברצינות על האפשרות שהדת היהודית היא הדרך הנכונה שכל יהודי צריך לחיות על פיה.

ברקן ורווח

אבל היו לזה ניצנים כבר קודם לכן. ב-1987 כבר ביקרת אצל הרבי מחב"ד…

"נכון, אתה צודק" משיב ברקן. "ב-87 היו לזה ניצנים. נסעתי אז לניו יורק עם עוד שני שחקנים, לפסטיבל הסרט הישראלי. בהקרנה של 'אבא גנוב' בפסטיבל ישבו בשורה הראשונה 6-8 חסידי חב"ד נחמדים, שעד היום אני נפגש איתם. הם באו בסוף ההקרנה ואמרו שהם מאוד מאוד נהנו: "למה שלא תבוא לרֵבֶּה?" הם שאלו אותי.  

"אמרתי אני מוכן לבוא לפגוש את הרבה אבל לא סתם לבקר בחצר. ביום ראשון בשבוע, שבו הרבי חילק את הדולרים, אני עומד בחדר. זה אחד הרגעים שלא אשכח. אנשים חיכו שם קרוב לשעתיים, כמו תלמידי תיכון שמסתכלים על הדבר הכי נערץ בחיים. ראיתי את הרבה, ומדי פעם הוא היה מרביץ אליי מבט עם העיניים הכחולות האלה. חטפתי כמו זץ רציני".

בהמשך מספר ברקן על כך שאחותו שעבדה אז בחברה אמריקאית התקרה אליו במהלך מלחמת המפרץ ואמרה לו "יהודה, תרשום: המלחמה תגמר בפורים". מה פורים? שאל יהודה, זה בעוד חודשיים… אבל היא הסבירה לו שמישהו שעובד איתה בעבודה היה אצל הרבי מחב"ד, ושמע ממנו שהמלחמה תסתיים בפורים. ואכן ביום הפורים הסתיימה המלחמה.

"אז היית בעולם החילוני", מספר ברקן בהמשך השיחה. "אתה מכיר את הפיתויים שישנם. ואתה מתפתה ועושה ונמצא, ומגיע לדרגה שבה אתה אומר או.קיי, טעמתי מהכל. את הדברים הכי איומים – טעמתי. אבל נשארתי בלי טעם.

"עד שיום אחד טעמתי טעמה של תורה. אתה לא מבין, אתה מדבר עם התלמיד הכי עצלן בכיתה. תבין. הייתי בורח משיעורי התורה. היתה לי השכלה ים-תיכונית – הייתי מבלה כל הזמן בים ולא בבית הספר.

"פתאום גיליתי את עולם התורה. כיום אני לומד ארבע פעמים בשבוע, כל פעם אצל רב אחר. אני משוכנע שהוריי, זכרונם לברכה, שלא זכו לראות אותי במצב הזה, צובטים את עצמם למעלה כל פעם שאני נכנס לשיעור. בטח אבא שלי אומר לאמא שלי זה הוא?!, והיא עונה: לא… זה לא ייתכן".

קראתם? נהנתם? נשמח מאוד אם תשאירו לנו תגובה :)

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.