1/8

גברת נכבדה, את אינך יהודייה!!

נערה צעירה שנולדה במולדובה, היתה בטוחה שהיא יהודייה, אבל אחרי שאביה היהודי נפטר התברר לה שיהודי הוא רק מי שנולד לאם יהודייה.

יעקב לוסטיג

 

טניה (שם בדוי), נולדה במולדובה הסמוכה לרומניה. אביה היה יהודי שאינו שומר מצוות, ואמה היתה גויה לכל דבר. בקרב הנוצרים ורוב העמים האחרים, הדת נקבעת על פי מוצאו של האב, ועל כן נחשבה טניה ליהודייה.

כבר מגיל צעיר ידעה טניה שהיא יהודייה. את התורה ומצוותיה היא לא הכירה, אבל היא הכירה היטב את ההשלכות של להיות יהודי בלב מדינה מלאה בגויים. "סבלתי מהצקות לא פעם ולא פעמיים. כולם ידעו שאני יהודייה, והאנטישמיות תמיד קיימת", היא סיפרה לטוני טליב עגיב מ'הידברות'.

כשהיתה בת 13, החליטו הוריה של טניה להיפרד. אביה קיבל החלטה מאוד מאוד דרמטית – הוא החליט לנטוש את מולדובה ולעלות לארץ ישראל. טניה עצמה נאלצה לבחור בחירה קשה מאוד, בין אמה ובין אביה: "היה עלי להחליט אם להישאר עם אמי במקום שבו גדלתי והורגלתי, בנוחות ובשפע כלכלי, או ללכת אל הלא נודע, לארץ שלא הכרתי. בסוף הלכתי עם הלב לארץ ישראל".

במשך השנים אמה הגיעה לביקורים בארץ וביקרה אותה, וגם טניה יצאה מדי פעם למולדובה כדי לפגוש את אמה.

מעולם לא עלה על דעתה הרעיון שאולי היא לא יהודייה בכלל. תמיד הזהות שלה השתלבה עם העובדה שהיא יהודייה. היא נהגה לצום ביום כיפור כמו כל היהודים, למרות שאביה לא נהג כך.

כך המשיכו חייה של טניה עד שאביה נפטר. אחרי ההלוויה היא שוחחה עם הרב וביקשה לקבל הדרכה כיצד יש לנהוג את מנהגי האבלות בימי ה'שבעה', אבל הרב הסביר לה בעדינות שהיא אינה מחויבת למנהגים הללו, משום שהיא אינה יהודייה.

טניה לא קיבלה בשום אופן את דברי הרב. היא ביטלה אותם במחי יד והמשיכה להתייחס לעצמה כיהודייה לכל דבר. כעבור מספר שנים אפילו החלה להתחזק בדת, להתלבש בצניעות וגם לשמור שבת. אבל בחלקו האחורי של המוח המשיכו דברי הרב לנקר עוד ועוד, עד שהיא נכנעה והחליטה ללכת לבית הדין כדי להתגייר כהלכה.

"בפגישה הראשונה שהיתה לי עם הדיינים", היא מספרת, "הגעתי מלאת ביטחון עצמי והייתי בטוחה שאף אחד לא יערער על רצוני להיות יהודייה, וכאן החל הדיון. הדיין ביקש שאספר למה אני רוצה להיות יהודייה. השבתי: זה לא שאני רוצה להיות יהודייה – אני יהודייה!.

אחד הרבנים שאל: את יודעת מהי השבת ביהדות? ואני השבתי בגאווה: ודאי, אני שומרת שבת כבר חצי שנה", היא משחזרת. "הדיינים החלו להחליף מבטים ונראה שגם צבעים, ואמרו לי בעדינות: תראי, גוי ששומר שבת חייב מיתה, אסור לך לשמור שבת כהלכתה".

עולמה של טניה חרב עליה. אסור לה לשמור שבת? הכיצד? הרי היא כל כך מאושרת משמירת השבת וכעת היא צריכה לחלל אותה פעם אחר פעם עד שתזכה להתגייר כדת וכדין?

אבל היא חרקה שיניים ופעלה כנדרש על פי ההלכה, עד שהתגיירה גיור מלא, טבלה במקווה והפכה יהודייה כשרה לכל דבר.

רק לאחר מעשה התחוור לטניה שאולי היא בכל זאת היתה יהודייה עוד לפני כן. אמה מספרת שאחרי מלחמת העולם השניה שרפו הוריה את כל המסמכים המזהים שהיו ברשותם, וסירבו לדבר על כך ולספר מדוע עשו זאת: "אולי הם היו בכלל יהודים ורצו להסתיר את יהדותם", היא מנחשת ניחוש פרוע.

 

יש לך דעה בעניין? זו הבמה שלך!

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.