1/313

בריכה מעורבת למה אסור?

הרב של האינטרנט עונה לנו מה בעצם הבעיה ללכת לבריכה מעורבת והאם יש בעיה בלבוש קצר לגברים,

רציתי לשאול אני בן 17 ובתחילת תהליך של חזרה בתשובה, ויש לי כמה שאלות שאשמח אם הרב יוכל לענות לי. עכשיו מגיע הקיץ, ואני רגיל ללכת ברחוב בקיץ עם גופייה כזאת ללא שרוולים, האם יש גם לגברים הלכות של צניעות וביגוד ארוך שחייבים ללבוש או שאין בעיה לגברים ללכת ככה בקיץ. חוץ מזה מה עם מכנסיים קצרים, מותר או אסור. ובעניין נוסף, אני מבין שאסור ללכת לבריכה מעורבת ולחוף הים, אשמח אם תוכלו קצת להסביר לי על האיסור הזה האם באמת זה אסור או שזה רק שהאדם צריך להיזהר כדי שלא יכשל.

אשמח לקבל תשובה מהירה בעניין ותודה רבה

תשובה:

שלום רב לך,
אני שמח מאוד לעזור לך ואכתוב לך תשובה לשאלות אלו מעט באריכות כדי לבאר לך היטב את כללי ההלכה, בתקווה שהם יובנו היטב ותזכה להתמודד בקלות עם הדינים האלו בקצב המתאים לך.
א.. יש בעייה לגברים ללכת בגופייה ללא שרוולים, או במכנסים קצרים, אף שאין זה איסור מצד עצמו. אך יש מחוייבות ללכת בצורה מכבדת. חובה זו נלמדת ממצוות "'קדושים תהיו".
ב. אסור ללכת לבריכה או חוף ים מעורב, משום לאו "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". על פי הגמרא העושה כך נקרא רשע, על עצם ההליכה לשם, אף אם הוא משתדל שלא להכשל.

הרחבה:

הליכת בנים בזרועות מגולות ומכנסיים קצרות
נושא של צניעות נובע בעיקרו מתפיסה של "גדלות האדם" כלומר, האדם כבעל חשיבות ומשמעות עליונה. בלשון נמלצת נאמר שנפשו של האדם חצובה מתחת כסא הכבוד. בהלכה יש מושג שנקרא "פוחח" כך נאמר בשולחן ערוך:" פוחח, והוא מי שבגדו קרוע וזרועותיו מגולים, לא ירד לפני התיבה" (אורח חיים סימן נג, סעיף יג). כלומר, פוחח, הוא אדם שמזלזל בעצמו ובחשיבותו כאדם וכיהודי, אינו ראוי להיות שליח ציבור בבית הכנסת. מתוך הלכה זו מובן שלפי התורה אין ראוי ללכת בסגנון לבוש זה, של זרועות מגולות ומכנסים קצרים. זה לא עולה בקנה אחד עם המגמה של התורה שאדם יגיע לשלמות הנפש, שלימות המידות, תיקון הדעות, ותיקון החברה.

האם זה אסור?

הרמב"ן בתחילת פרשת קדושים בחומש ויקרא, מסביר שיש דברים שאסורים בצורה מוחלטת, לדוגמה האיסור לאכול אוכל לא כשר, האיסור להתגלח בתער וכיו"ב. לעומת זאת, יש דברים שהתורה ציוותה באופן כללי על רוח הדברים, וקיומם צריך להשיקל לפי המקום לפי האדם ולפי מצב הדברים בכל מקרה לגופו. המצווה הכללית נקראת "קדושים תהיו", כלומר יש ציווי לאדם להתנהג בדרך של איש מעלה, שמתרומם מעל הזלזול והפחיתות והשיפלות, ופועל לקדם את עצמו כאדם שמתקרב לה', אדם מוסרי, ערכי, ורוחני. לגבי מצוות של רוח הדברים מטבעם האיסור לנהוג באופן מסויים מתוך כוונה מראש אינו מנוסח בצורה חותכת וחד משמעית אלא משאיר לאדם את המקום להתקדם בהתאמה למצבו האישי ולמצב בו הוא נמצא לפי שיקול דעת. להיות פוחח, כלומר ללכת בצורה מזולזלת, שמנמיכה את חשיבות האדם, שייך לנושא הזה. יש איסור שהפוחח יעבור לפני התיבה. מצד שני, ללכת ברחוב בצורה כזו לא מוגדר כאיסור אלא כדבר שאינו ראוי שאם אדם עושה אותו תמיד באופן קבוע הוא יעבור בכך על המצווה להתקדש, מצוות "קדושים תהיו". אדם שהולך בצורה כזו וישתדל לעבור לסגנון לבוש מכובד שמראה את החשיבות שלו כאדם, יקיים בתהליך ההתקדמות הזה מצוות "קדושים תהיו".

גם בתוך מצוות קדושים תהיו יש סקלה של רמות. לכל אדם אסור לנבל את פיו. כל מי שמנבל פיו עובר בכך על מצוות קדושים תהיו. לעומת זאת, יש קיום ברמה גבוהה יותר של קדושת הדיבור, והוא שאדם ידבר רק דברי צורך ודברי מצוות. קיום כזה צריך להרכש בהדרגה וככל שאדם מתקדם בכך להגיע לרמה גבוהה של דיבור, הוא עוסק בקיום מצוות קדושים תהיו.

בשו"ע אורח חיים – סימן ב יש הלכות שקשורות לנושא לבישת בגדים. הכותרת של סימן ב היא "דין לבישת בגדים", ונעתיק כמה משפטים קצרים מתוך הסימן:

לא ילבש חלוקו מיושב (טור) אלא יקח חלוקו ויכניס בו (ראשו) וזרועותיו בעודנו שוכב, ונמצא כשיקום שהוא מכוסה.
אל יאמר: הנני בחדרי חדרים מי רואני, כי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו, ג):
אסור לילך בקומה זקופה, ולא ילך ד' אמות בגילוי הראש (מפני כבוד השכינה)….
הגה – ויכסה כל גופו, ולא ילך יחף (א"ז).
מהלכות אלה נראה שללכת ברחוב בסגנון בסיסי מכובד הוא דבר די בסיסי. אין זה אומר שמי שהולך בגופייה עובר איסור, אלא שמצוות "קדושים תהיו" מחייבת להשתדל להתקדם מסגנון לבוש פחות לסגנון לבוש מכבד יותר.

בריכה או חוף ים מעורבים
נאמר בתורה "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם", היינו שאסור לאדם להסתכל בנשים כדי להנות ממראן.

כך אומר הטור: "צריך אדם להתרחק מן הנשים מאד מאד. ואסור לו לקרוץ בידיו וברגליו ולרמוז בעיניו לאחת מן העריות ואסור לשחוק עמה או להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה ואסור להסתכל אפילו בבגדי צבעונין של אשה שהוא מכירה אפילו אינן עליה שמא יבא להרהר בה…" (אבן העזר סימן כא). מקורו של הטור מסוגיות הגמרא. בגמרא וברש"י מוסבר שנשים שעומדות על הכביסה מגלות את זרועותיהן בשעשה שהן מכבסות את הבגדים ואסור לראות את זרועתיהן. כמובן ששהייה בחוף ים ובריכה מעורבת גרועה הרבה יותר ואסור להיות שם.

המסילת ישרים מסביר שהאיסורים שנאמרו בעניין עריות (הסתכלות וקירבה לנשים) אסורים בעצמם, גם במקום שבטוח בעצמו שלא יבוא לידי תאווה:

"אָסְרוּ בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל הָעֲרָיוֹת כָּל מַה שֶּׁהוּא מִמִּינוֹ שֶׁל הַזְּנוּת אוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו, יִהְיֶה בְּאֵיזֶה חוּשׁ שֶׁיִּהְיֶה דְּהַיְנוּ, בֵּין בְּמַעֲשֶׂה, בֵּין בִּרְאִיָּה, בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בִּשְׁמִיעָה, וַאֲפִלּוּ בְּמַחֲשָׁבָה".

אפילו דברים קלים מאד אסורים – אמרו חכמים שמי שנותן כסף לאשה בחנות באופן שיוכל להסתכל במוכרת לא ינקה מדינה של גיהנום –

"וְעַתָּה אָבִיא לְךָ רְאָיוֹת עַל כָּל אֵלֶּה מִדִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. בְּמַעֲשֶׂה, דְּהַיְנוּ, הַנְּגִיעָה אוֹ הַחִבּוּק וְכַיּוֹצֵא. כְּבָר נִתְבָּאֵר לְמַעְלָה בַּמַּאֲמָר שֶׁזָּכַרְנוּ וְאֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ. בִּרְאִיָּה, אָמְרוּ זַ"ל (ברכות סא), "יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָע" – "כָּל הַמְּרַצֶּה מָעוֹת מִיָּדוֹ לְיָדָהּ כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ לֹא יִנָּקֶה מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם". וְאָמְרוּ עוֹד (שבת סד), "מִפְּנֵי מָה הֻצְרְכוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר כַּפָּרָה? מִפְּנֵי שֶׁזָּנוּ עֵינֵיהֶם מִן הָעֶרְוָה" וכו'"

אפילו המסתכל באצבע קטנה של אשה בדרך של זנות והנאה מהסתכלות זו נחשב כמסתכל ב'מקום התורף':

"אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, מִפְּנֵי מָה מָנָה הַכָּתוּב תַּכְשִׁיטִין שֶׁבַּחוּץ עִם תַּכְשִׁיטִין שֶׁבִּפְנִים? לוֹמַר לְךָ, כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁל אִשָּׁה כְּאִלּוּ מִסְתַּכֵּל וכו'" (ברכות כד), וְאָמְרוּ עוֹד, "וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע" (דברים כג) "שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל אָדָם בְּאִשָּׁה נָאָה וַאֲפִלּוּ הִיא פְּנוּיָה, אֵשֶׁת – אִישׁ וַאֲפִלּוּ הִיא מְכוֹעֶרֶת, (עבודה זרה כ)".

כדאי לעיין בדבריו של המסילת ישרים שם בפנים. כאן אני מקצר בהבאת דבריו. המסילת ישרים מבאר שאין האיסור רק למי שעשוי להכשל שבא לידי תאווה. כלומר, המכשול אינו בגוף העבירה ממש, אלא בהגעה לידי תאווה. אם אדם מגיע לידי תאווה זה המכשול שעליו מדובר. גם אם אינו מגיע לידי תאווה, הרי שעצם המעשים הקרובים לערווה אסורים, גם כשהוא אינו נכשל להגיע לתאווה על ידם:

"[…] הֲרֵי לְךָ שֶׁכָּל הַחוּשִׁים צְרִיכִים לִהְיוֹת נְקִיִּם מִן הַזְּנוּת וּמֵעִנְיָנוֹ. וְאִם לְחָשְׁךָ אָדָם לוֹמַר, שֶׁמַּה שֶּׁאָמְרוּ עַל נִבּוּל פֶּה, אֵינוֹ אֶלָּא כְּדֵי לְאַיֵּם וּלְהַרְחִיק אָדָם מִן הָעֲבֵרָה, וּבְמִי שֶׁדָּמוֹ רוֹתֵחַ הַדְּבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁמִּדֵּי דַבְּרוֹ בָּא לִידֵי תַּאֲוָה, אֲבָל בְּמִי שֶׁאוֹמְרוֹ דֶרֶךְ שְׂחוֹק בְּעָלְמָא לָאו מִלְּתָא הִיא וְאֵין לָחוּשׁ עָלָיו?

– אַף אַתָּה אֱמֹר לוֹ, עַד כָּאן דִּבְרֵי יֵצֶר – הָרָע! כִּי מִקְרָא מָלֵא שֶׁהֵבִיאוּ זַ"ל לִרְאָיָתָם (ישעיה ט'), "עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח ה' וגו' כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה", הִנֵּה לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב הַזֶּה לֹא עֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא גִלּוּי עֲרָיוֹת וְלֹא שְׁפִיכוּת דָּמִים, אֶלָּא חֲנִיפָה וּלְשׁוֹן הָרָע וְנִבּוּל פֶּה, כֻּלָּם מֵחַטַּאת הַפֶּה בְּדִבּוּרוֹ, וַעֲלֵיהֶם יָצְאָה הַגְּזֵרָה, "עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח ה' וְאֶת יְתוֹמָיו וְאֶת אַלְמְנוֹתָיו לֹא יְרַחֵם", אֶלָּא הָאֱמֶת הוּא כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁנִּבּוּל פֶּה הוּא עֶרְוָתוֹ שֶׁל הַדִּבּוּר מַמָּשׁ, וּמִשּׁוּם זְנוּת הוּא שֶׁנֶּאֱסַר כְּכָל שְׁאָר עִנְיְנֵי הַזְּנוּת חוּץ מִגּוּפוֹ שֶׁל מַעֲשֶׂה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם כָּרֵת אוֹ מִיתַת בֵּית דִּין אֲסוּרִים הֵם אִסּוּר עַצְמָם, מִלְּבַד הֱיוֹתָם גַּם כֵּן גּוֹרְמִים וּמְבִיאִים אֶל הָאִסּוּר הָרָאשִׁי עַצְמוֹ, וּכְעִנְיַן הַנָּזִיר שֶׁזָּכְרוּ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁהֵבֵאנוּ לְמַעְלָה". עד כאן דברי מסילת ישרים פרק יא וכדאי לעיין עוד במה שכתב שם.

מכל זה מובן היטב שהליכה לבריכה מעורבת או לחוף מעורב היא מעשה אסור, מן הדברים החמורים, ואפילו דברים הרבה יותר דקים נאסרו בתחום זה. ויזכנו ה' להיות נקיים במחשבה בדיבור ובמעשה לזכות להיות עם קדוש לה' אלוקינו.

שיהיה לך המשך הצלחה ועליה בתורה ובעבודת ה' וכל טוב תמיד.
רבני בית ההוראה אתר דין

 

יש לך דעה בעניין? זו הבמה שלך!

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.