1/6

"אתה רוצה שהקדוש ברוך הוא יעניש אותם על מה שהם עשו לך? זאת נקמה מסוכנת!"

הרב שלמה לווינשטיין מספר על עסקן בכיר שלא רצה לסלוח למי שטפלו עליו עלילה וניסו לסבך אותו בפלילים, ועל השיחה המיוחדת שניהל בנושא הם הצדיק רבי אהרן לייב שטיינמן.

 

יהודי המנהל ארגון צדקה גדול מאוד, שמחזיק מאות משפחות עניות ומסייע ליתומים ואלמנות, הסתבך פעם שלא ברצונו עם קבוצת אנשים שניסו לפגוע בו פגיעה קשה, טפלו עליו עלילה וגרמו לחקירה משטרתית וניהול משפט כנגדו. הללו הפיצו גם שמועה שהוא מועל בכספי הקופה, ושפיקדונות שמפקידים אנשים שונים, באים לשימוש לצרכיו הפרטיים, כך כשהבעלים של הכספים מבקשים לקבל בחזרה את כספם, הם נענים בשלילה.

מנהל הארגון ידע שכל העלילות שטפלו עליו הן שקר מוחלט, אך יריביו דאגו להפיץ את הרכילות המרושעת שלהם בקהילות היהודיות שמעבר לים, והתרומות שהוענקו לארגון על ידי יהודי התפוצות, פחתו באופן משמעותי.

בצר לו פנה אל הצדיק רבי אהרן לייב שטיינמן זצ"ל, ותינה בפניו את צערו הגדול. הרב הקשיב לו ברוב קשב, עודד אותו והשיב אליו את רוחו.

בתוך השיחה אמר מנהל הארגון לרב, שהוא לעולם לא יסלח לאנשים שעוללו את כל זאת, בגלל הפגיעה הקשה שהם פגעו בארגון הצדקה שבהנהלתו, ובגלל שכעת הוא אינו יכול לסייע למשפחות עניות כפי שסייע קודם לכן, בגלל המחסור בתרומות.

הרב שטיינמן עצר את האיש, ושאל אותו ישירות: "הרי לא מדובר בעסק פרטי שלך. זה ארגון צדקה! אתה עושה את כל מה שאתה יכול, ואם הם פגעו במישהו, הם פגעו ביתומים ובאלמנות. לא בך. למה אתה לא רוצה לסלוח להם?".

השיב לו מנהל הארגון שכתוב בהלכה, שעל אף שכתוב שכל אחד צריך למחול ולסלוח למי שפגע בו, ואסור להיות אכזרי ולהימנע מסליחה, עם זאת, מי שהוציאו עליו שם רע שלא בצדק, אינו חייב לסלוח למי שעשה זאת.

"נכון", ענה לו הרב, "אתה צודק. אתה באמת לא חייב לסלוח, אבל אני שואל למה אתה לא רוצה לסלוח? אני חושב שאתה לא סולח, כי אתה רוצה שהקדוש ברוך הוא יראה את הצער שלך, ויעניש אותם על כך. זאת נקמה! וזאת לא נקמה נקמה, אלא נקמה מסוכנת מאוד, כי חכמנו זיכרונם לברכה אומרים שמי שהקדוש ברוך הוא מעניש בגללו אנשים אחרים, גם הוא עצמו אינו נשאר נקי, והקדוש ברוך הוא מעניש אותו על כך שגרם לו להעניש יהודים אחרים. העצה שלי אליך, היא להתנתק רגשית מהעניין הזה, ולפעול לטובת הארגון שאתה מנהל, בלי לקחת ללב את מה שעשו לך ולארגון. ואל דאגה יקירי, אני מתחייב בפניך שהארגון לא יפגע מכל הסיפור הזה, התרומות יחזרו להיות כפי שהיו קודם לכן, ואף יגדלו עוד ועוד. הסר דאגה מלבך".

עברו חודשים אחדים, ובערב יום הכיפורים הגיע מנהל הארגון פעם נוספת לשוחח עם הרב בנושא. אבל הרב הקדים אותו: "כבר אמרתי לך, תמחל ותסלח להם. זה בכלל לא עסק שלך, זה ארגון של הקדוש ברוך הוא. שהוא יטפל בהם כרצונו, מה אתה קשור לסיפור?".

אבל המנהל מצדו לא וויתר: "הרב, הארגון אולי לא שלי, אני רק מנהל אותו, אבל מה עם הכבוד שלי, מה עם הבושות הנוראיות שהם עושים לי. עד היום אני עדיין סובל מכך סבל רב, אנשים רבים חושבים שאני גנב או אדם לא ישר. אני לא יכול לשאת את הבושה הגדולה הזאת".

"בגלל הבושות אתה מצטער?", התפלא הרב לשמוע, "אוי… אנחנו עכשיו בערב יום הכיפורים. אתה יודע כמה כל בושה שנגרמת לנו מכפרת על החטאים שעשינו? אם היית יודע כמה גדולה התרומה שתורמות לך הבושות הללו, הייתה רץ אל אותם אנשים ומתחנן בפניהם שיביישו אותך עוד קצת".

מהסיפור הזה אנחנו יכולים ללמוד שני מסרים חשובים מאוד: האחד הוא להימנע מהקפדה על אנשים אחרים, ומלקוות שהקדוש ברוך הוא יעניש אותם. טוב יותר לסלוח, ולהשתדל שלא להקפיד עליהם בכלל, גם אם הם עשו לנו רעה גדולה.

המסר הנוסף הוא, שלא לחשוש מבושות וביזיונות. אם אנחנו לא רצים לחפש שיביישו אותנו, לפחות נדע לקבל באהבה את הבושות שהגיעו אלינו מבלי שנרצה בהן, וכבר אמרו חז"ל שהנעלבים ואינם עולבים בחזרה במי שהעליב אותם, נחשבים לגיבורים גדולים, ולאוהביו של הקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".

יש לך דעה בעניין? זו הבמה שלך!

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.