"אני רוצה, אבל מאיפה אתחיל"?

היכן אעשה את הצעד הראשון, יש לך תשובה בשבילי?

משה ויטמן
"יש לי שלושה תארים, אז למה הם לא רוצים"?
זהו. שנים ארוכות של למידה, שינון, חזרה מבחנים ועבודות, הגיעו לקיצן. מיקי הפך באירוע רב רושם להקראות "ד"ר מיקי" ומהיום הוא רופא מומחה באורתופדיה לכל דבר. כבר למחרת, פתח מיקי את הקליניקה הפרטית עליה חלם בשנות הלימודים הארוכות והחל להמתין לפציינטים שיתחילו למלאות את פנקס התורים החדש… יום עבר ועוד יום ואפילו עוד שבוע וחודש ומיקי, סליחה, ד"ר מיקי, המשיך להמתין ולצפות לפונים שיבואו והם, למרבה צערו, ממש לא התכוונו לעשות זאת. "מה חסר לי" שאל מיקי את עצמו בייאוש, "יש לי שלושה תארים, למדתי במקומות הכי נחשבים, למדתי ואני יודע המון, מדוע הם לא רוצים לבוא אלי"? את המסקנה לקח לו עוד קצת זמן להפנים – כל הידע שבעולם לא שווה הרבה בלי התנסות מעשית.
מה צריך יותר: חכמה או מעשים?
את המסקנה החכמה הזו קובעים לנו חכמים במסכת אבות, בצורה חדה יותר, בקשר לכל בנייה או התקדמות יהודית שלנו. "כל שמעשיו מרובים מחכמתו – חכמתו מתקיימת. כל שחכמתו מרובה ממעשיו – אין חכמתו מתקיימת"- קובע נחרצות רבי יהודה במשנה במסכת אבות. כל זמן שהעולם היהודי שלך יתמצה בידע ואפילו הרבה ידע, בתחושות, בהבנות, בתכנונים או בשאיפות וחלומות – זה מאוד יפה אבל זה לא יתקיים. כלומר: זה לא יחזיק מעמד. הערך האמיתי של כל הידע יגיע רק אם תתמיד בהתקדמות מעשית. רק אם תבטא בהתנסות מעשית את הערכים היהודיים שלך. בלי זה, גם החכמה עצמה תלך ותיעלם עם הזמן.
יותר מעשים מחכמה? איך זה ייתכן?
אבל רגע, שמת לב לנוסח של המשנה: "כל שמעשיו מרובים מחכמתו"? איך ייתכן שאדם יבצע מעבר למה שידוע לו? האם זה הגיוני לדרוש שהמעשים שלנו בפועל יהיו רבים יותר מהידע שלנו? את התשובה המפתיעה לך מספק רבנו יונה, אחד מגדולי דור הראשונים (לפני כ900 שנה) בספרו "שערי תשובה". לדבריו, זה ייתכן רק בסיטואציה אחת. אם האדם מקבל על עצמו בצורה חזקה ויציבה קבלה מעשית ביחס לעתיד, נחשב לו הדבר כאילו כבר היום, בעת הקבלה, קיים בפועל את כל המעשים וממילא ייתכן שגם אם הוא לא יודע עדיין איך בדיוק צריך לקיים את תוכניתו וההלכות אינן ברורות לו, הוא ירשום בקורות חייו מעשים שהם גדולים כמותית מחכמתו… המסקנה: עלינו לפתוח את עולמנו היהודי בקבלה עתידית חזקה, שגם אם עדיין צריך להתקדם כדי לקיים אותה, כבר כבשנו את העולם.
מה בין צעד "אחד" לצעד "ראשון"?
לכן, בואו נשנס את מוחנו ונחשוב תכל'ס.: מהו הצעד הראשון בו אנו רוצים לפתוח בכיוון מעשי וביצועי של התקדמות יהודית אמיתית. צעד ראשון אמרנו. "ראשון" ולא "אחד". אם אנו לא רוצים צעד בודד יחידי, אלא צעד שהוא קטן מספיק כדי שיתאים לנו בנקודת הזמן הנוכחית, אך שיהווה פתח והמשך לבאות עלינו לטובה, כדאי שיהיה זה צעד "ראשון" כזה שאחריו יבואו שני ושלישי ועוד… מה זה אומר מעשית? שהקבלה שנקבל צריכה אמנם להיות קטנה או אפילו מזערית כדי שאכן נוכל לעמוד בה וליישם אותה בעקביות, אך עליה להיות בעלת מאפיין משמעותי נוסף: להיות בעלת משמעות מספיק רבה עבורנו כדי שתקדם אותנו באמת הלאה…
צעדים קטנים, זהירים, אך משמעותיים

שמת לב פעם לילד קטן שעושה את צעדיו הראשונים בעולם? ראית כמה שבריריים הם הצעדים ובאיזו קלות הוא יכול למצוא את עצמו משתטח על הקרקע? כך אלו הצעדים הראשונים, צעדים שאם הם לא מצליחים אין עדיין בכוחו של הילד להחליף אותם באחרים והוא מוצא את עצמו מאבד את שיווי המשקל ונופל בבום. רק כשהוא יגדל, הוא יוכל למצוא בעצמו את היכולות לאזן את עצמו בצעדים מאזנים כשיקרה והוא יאבד לרגע את שיווי המשקל. הצעדים הראשונים הם משמעותיים מאוד גם בגלל השבריריות שלהם. אי אפשר לקחת משהו גדול מדי או קטן אך שולי מדי שישאיר אותנו חסרי כל אם חלילה נאבד את שווי המשקל… לכן, ההמלצה ברורה: תעשה צעד קטן, אבל בעל משמעות רחבה. כזה, שיביא בעקבותיו את הצעדים הבאים לטובה.
רוצה להתחיל? 4 היסודות שאתה חייב להכיר!
רוצה להתחיל במשהו מעשי? הרשה לנו להמליץ בפניך על 4 היסודות היהודיים, שעל פי הנוסחה של גדולי הרבנים יספקו לך את הכלים הייחודיים להתקדמות בקצב שלך ביהדות, יחד עם היותם משמעותיים ביותר בשדרוג החיבור הרוחני של העם היהודי. רשום לפניך: תפילין, ציצית, שבת וכשרות. אלו הם 4 הדברים, שמצד אחד אינם דורשים ממך מהפכות חיים מהותיות ( כמובן שכל אחד מהם ניתן ליישם אותו בהדרגה בפני עצמו) אך בכוחם להניע אותך קדימה בתקשורת עם פנימיותך הרוחנית והתחושות הרוחניות שלך. מתאים?

קראתם? נהנתם? נשמח מאוד אם תשאירו לנו תגובה :)

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.