1/79

אלירן עובד – צעיר מתחזק מתראיין

'לאט לאט ראיתי מה זה תורה אמיתית, שבאמת לא היה לי את זה בגינות, הייתי יושב בגינות, מה הייתי עושה, יושב עם חברים, אז נהנים פה, שם, אתה חושב שאתה נהנה..'

רוצה לדבר על הישיבה, או על כל דבר אחר ביהדות?

הרב אהרון מחכה לך בטלפון שמספרו 050-4141386 אפשר גם לרב שמעון 052-7636278 וגם שיחת חינם ב 1800-20-18-19

וכמובן תוכל לפנות לרב של האינטרנט כאן באתר… לחץ כאן!

השם שלי זה אלירן עובד מבת ים.

מה הביא אותי לישיבה?

או, זה סיפור.

אני מאז גיל 14 וחצי, הראש ישיבה הרב אלבז הוא ראה אותי בבית יעקב, הוא בעצמו בא לחזק את הבחורים בבית יעקב בבת ים, אז באנו לשם, וסתם חבר אמר לי, בוא. לא היה מה לעשות באותו זמן בגינה, כהרגלנו היינו יורדים סתם לגינה. ובאמת לא היה מה לעשות, אז הוא אמר לי בוא, בוא, יש איזה אחד… טוב, באתי.

אני זוכר, זה היה לפני ארבע שנים, שלש וחצי שנים, התחיל לדבר איתנו על פרה, שור שנגח את הפרה, לא הבנתי מה רוצים ממני, לא הבנתי שום דבר. וככה זה התגלגל, ובעז"ה, ככה אומרים שהקב"ה עשה את זה, ובאמת זה ככה, חבר בא ודחף אותי, עוד, עוד שיעור, עוד שיעור, פה שבת.. כי ממש לא הייתי בקטע הזה, בכלל. לא הייתי עושה קידוש בבית, פסח ידעתי שרק צריך לאכול מצות, לא הייתי יודע מה זה בכלל דת, בכלל. ופשוט, באמת מי שהכניס אותי זה היה החבר שהכיר את הרב ולאט לאט התחלתי לבוא לשיעורים, התחלתי ללכת… כהרגלי גם לא הייתי הולך כ"כ לבית ספר, אז הייתי ככה בא בבוקר עם חבר, לאט לאט, עד שבעז"ה הכרתי באמת את הדת וכך לאט לאט ראיתי מה זה תורה אמיתית, שבאמת לא היה לי את זה בגינות, הייתי יושב בגינות, מה הייתי עושה, יושב עם חברים, אז נהנים פה, שם, אתה חושב שאתה נהנה, והכל זה כסף, הייתי עובד בשביל לאכול, אוכל בשביל לעבוד, סתם. הייתי עובד מגיל 14 ולא הייתי יודע מה אני עושה בכלל, לאט לאט ככה התגלגלו הענינים.

היום אתה בישיבה- כמה זמן?

חמש וחצי חודש.

אתה בישיבה חמש וחצי חודשים, מה ישיבת אחינו נתנה לך?

בגדול, הרבה אושר, מה שלא היה לי לפני זה. הישיבה נתנה לי הרבה, להראות לי שיש לי תכלית לחיים, כי באמת, מה זה תכלית, הייתי כמו שאמרתי לפני כן, לא היה לי מטרה בחיים, הייתי כמו שההורים רוצים, האמת הייתי מקשיב מאד להורים בענין של הלימודים, לא הייתי יודע למה זה טוב לי, אבל הייתי תמיד בבית ספר, "תוציא 12 שנים, תעשה בגרות", איך אומרים, עד גיל כתה ט' י' באמת הייתי מהתלמידים הטובים, אבל אחרי זה התחלתי להתקלקל, מה זה להתקלקל, היייתי בסדר עם החבר'ה בשכונה, ולאט לאט באמת לא הייתי יודע מה זה באמת לחיות, חיים שיש להם מטרה, הייתי בא, יורד למטה עובד, כמו שאמרתי, יורד למטה עובד, יורד למטה עובד. והייתי עולה בשעות הקטנות של הלילה, ואני זוכר ההורים שלי היו צועקים, לא היה לי מטרה, הייתי כל הזמן הולך עם הראש בקיר. לא הייתי יודע למה אני הולך, ומה שבאמת הישיבה נתנה לי בזכות אותו חבר שקירב היה לי תקופה שאחרי זה המשכתי עם השטויות, ולא הייתי בקטע של דת, הייתי בהתחלה כמו שאמרתי, דיברו איתי על שור שנגח את הפרה, לא ידעתי מה זה, אבל לאט לאט האירו לי פנים, ובאמת עכשיו אני מגיע בעז"ה לאט לאט לאותה הארת פנים שבאמת כל כך… הסתכלתי ואמרתי, זה משהו מדהים, איך הם כל כך מאושרים, שור שנגח את הפרה, תגיד לי מה זה כל הדברים האלה, ופשוט זה מה שהישיבה נותנת, באמת חברים אמיתיים, חברים שלא היה לי בשכונה, שמה החברים – אם היית מגיע, כן כן, אנחנו איתך, עד שהיה מגיע הרגע, היום אני בן 18 וחצי, וכמו שאומרים, בגיל הזה אצל החילונים זה הגיל שצריכים ליהנות, הגיל שצריכים לפרוח, והכל שטויות בעלמא. אין לך מטרה. אז הייתי הולך ככה בלי לעשות שום דבר, בלי שום מטרה, והיום יש לי מטרה, יש לי חברים אמיתיים שבאמת כמו שאומרים בלשון החילונים שלא דופקים אותך. שמה היו דופקים אותך, היית עושה משהו, הייתי איתם. מתי שלא מתאים להם, "נשמה, אתה לבד, אני לבד". אז ככה אני מכיר חברים אמיתיים, שבאמת אם אתה נמצא בצרה יתנו לך הכל, ובישיבה זה תמיכה, קשה לך בלימוד, עוזרים לך. ובאמת אין את זה בהרבה ישיבות, הישיבה הזאת ב"ה, הייתי בישיבה ככה פעם בביקורים, לא משנה איזה ישיבה, לא ראיתי את זה, לא ראיתי את אותו שפע בהארת פנים שיש לבחורים, לרבנים, לצוות, וזה בעצם ככה אנחנו נותנים לנו להתקדם בהארת פנים אחד לשני, אהבת חינם אחד לשני, וב"ה לומדים גמרא, נהנים, רש"י, תוספות, שלא ידעתי מה זה רש"י, וב"ה זה מה שהישיבה נותנת לנו.

עכשיו, אתה פוגש את החבר'ה, שתי דקות, אין להם הרבה זמן לשמוע על הישיבה, מה יש לך להגיד להם, דקה, למה לבוא לישיבה?

קודם כל כשאני רואה את החברים שלי, ואני רואה אותם בשכונה, נגיד עכשיו בבין הזמנים, אז ראיתי אותם עומדים, מה? אלירן?, איך השתנית. לא קשור, לבוש אותו דבר, הכל אותו דבר, מה? איך? וזה. מה קרה לך, אתה שמה עדיין? אנחנו לא מאמינים. כי אני הייתי מאלה שמנהיגים כאלה, מנהיג את החבר'ה, וזה היה ממש מכה בשבילם כשעזבתי את החבר'ה לישיבה, זה היה ממש מכה בשבילם. אז עכשיו כשהם רואים אותי, הם רואים את זה בתור תדמית, מה עשית?, איזה תפנית עשית בחיים?, בוא איתנו. אם עד היום הם היו אומרים בוא איתנו לשכונה, אני אומר להם "תשמעו, הייתי איתכם בשכונה", אמרתי לחבר, תגיד אור, מה אתה עושה היום, הוא אומר לי "שמע, אני בא בבוקר, בשעות הקטנות של הלילה, ארבע חמש הולך לישון, קם באחד שתים, הולך אחרי זה עוד פעם קונה סיגריות, יוצא", אין לו מה… אני אומר לו "ויום אחרי זה?", "יום אחרי זה, מחר קבעתי עם חבר לשם". אותו דבר, כל יום אותו דבר, אותו גלגל חיים. אני אומר לו תסתכל על עצמך, אתה כל הזמן אותו גלגל חיים שאין לו מטרה, אתה מחפש את עצמך עוד עוד עוד. זה מה שאני רואה עלי. כמה שאפשר אז כן אנחנו משתדלים לדבר איתם, הם מבינים שזה טעות אבל אין את הכח הזה, אין להם, הם יודעים את האמת, הם אומרים לי "אלירן באמת תצליח וזה", אבל עם כל הכבוד הם יודעים שזה האמת, אין להם ברחוב מה לחפש, זה הם אומרים לי עד היום, אבל הם בשלהם, כי זה מה שהרגילו אותם. תינוקות שנשבו. ובעז"ה שיצליחו גם.

יש לך דעה בעניין? זו הבמה שלך!

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.