3/7

איך מצאתי את עצמי בבית צפאפה

סיפורו האמיתי של אריק, שרק רצה להגיע לחנות אריחים בשכונת תלפיות

אברימי פוקס

זהו סיפורו של אריק. אריק הוא אחד מהאנשים הכי עסוקים במזרח התיכון, היממה מחולקת ומחושבנת אצלו לדקות. אריק נמצא בהליך שיפוצים בבית, ומשכך זקוק היה להגיע לחנות אריחים בשכונת תלפיות בירושלים. אריק נכנס למכוניתו כדי לנסוע לשכונה הדרומית של ירושלים בשעת צהריים עמוסת תחבורה, הוא מפעיל את אפליקציית הוויז, כדי להגיע במהירות האפשרית. הכל מוכן… והוא יוצא לדרך, הוא מאיץ את מהירות הנסיעה, ומתכנן את המשך שגרת יומו העמוס, תוך כדי שהוא מפנה את מבטו ואוזניו להוראות הנסיעה מ'האדון' שברכב, הוא נהג ותיק עשרות בשנים כך שהנהיגה אצלו היא כטבע שני והדך אצה רצה לו, פתאום הוא תופס את עצמו ואת ההגה בשני ידיו, רגע מה אני עושה בשכונה הערבית 'בית צפפה' כשאני אמור לנסוע לתלפיות, תוך כדי שהוא מפנה מבט מאשים לאותו אדון מרובע שממוגנט לו בחזית הרכב סמוך לשמשה הקדמית, שמצדו ממשיך לירות את הוראותיו בשטף רב כאילו הם בנסיעה שְׁלֵוָה ורגועה בכביש הבקעה האין סופי בעיצומם של ימי החופש. הסמטאות הצרות והעיקולים החדים החזירו אותו בבת אחת לקרקע המציאות, הוא אוחז בהגה בכח כדי לבצע עיקול חד נוסף ולהיזהר על אחד מזקני הכפר ההולך על משענתו באמצע הכביש, משל הכביש עבר לו ולכל חמולתו ב'קושאן' (שטר זכויות קרקעי) מהמלך עבדאללה הראשון.

אריק, שמשאו ומתנו עם אנשים רבים וכל חייו הם לסייע לאחרים, מתחיל לְהַפֵּךְ בזכותה של תוכנת הניווט, מסתבר, הוא חושב לעצמו, שדרך המלך פקוקה ועמוסה לעייפה ולכן נשלחתי הנה כדי לחסוך את אותם פקקים ולהגיע במהרה ליעדי, לרגע עולה מחשבת זדון בלבו, איך הדרך שם פקוקה? לפוקקים אין אותו אדון שיגלה זאת לאוזנם ועיניהם? מחשבה נוספת, טורדנית ומדאיגה עולה בלבו, הם יודעים שיש פקק אבל הם העדיפו אותו מאשר משעולי השכונה ותושביה… ורק הוא, החכם, הגיבור, בחר להישמע להוראות ההם …

הוא מסתכל לימינו ולשמאלו, החניה כאן בשפע רב מה שלא מצוי במחוזותינו העמוסים, הכביש מתחיל להתרחב, הוא מבין שהוא בפאתי השכונה סמוך ונראה למקום יעדו, כך גם אומר ב'אדון', עוד סיבוב קל, והנה הוא בפיתחה של החנות שבֶּשלה הסער הגדול והנסיעה העקלקלה,  אריק נושם אנחת רווחה, אך רק לרגע קט, כל מקום שהוא מפנה את מבטו הוא לא מוצא ולו חניה קטנטונת וצמודה, משל היום זה יום חלוקת מוצרים חינם, הוא מנסה כאן מנסה שם, כלום, והזמן, אוי הזמן, לא עוצר וממשיך כאילו להתגרות בו, רצית להרוויח זמן, אה?  ואז הוא נזכר ומחייך, תוך כדי שהוא מביט מבט מפויס והכרת תודה ל'אדון המרובע' שמשום מה השתתק לו ברגעים האחרונים, משל הרגיש וחש באשמה שהיתה באויר כלפיו, הוא מסובב את רכבו לכיוון ממנו הגיע חוזר לפאתי שכונת בית צפפה, לרחוב האחרון שצמוד ממש לחנות שנזקק לה, ומחנה שם את רכבו בנחת וברווח, 'הגעת ליעד' התעורר לפתע 'ההוא'. אריק מחייך ויוצא מרכבו, בחמשת שניות ההליכה מרכבו לחנוּת, הוא הספיק לחשוב רק על הפסוק בתהילים 'מהשם כוננו מצעדי גבר', לא הגעתי בטעות לבית צפפה, מהשמים שלחו אותך במיוחד לכאן. תזכור תמיד, הכל ב'השגחה פרטית'

 

 

יש לך דעה בעניין? זו הבמה שלך!

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.